האם נמצא המתחרה למו פארה?

על ג'פרי קיפסאנג קמוורור, מנצח אליפות העולם במירוצי שדה.

בסקירה המקדימה שכתבתי לקראת אליפות העולם במירוצי שדה הייתי ספקטי.  הדגשתי את חסרונם של רצים "גדולים באמת", בניגוד להיסטוריה המפוארת של האליפות הזו.  כתבתי גם שאין ואקום. שהבמה הפנויה יחסית היא הזדמנות ושאולי הגיע זמנם של גיבורי קרוס קאנטרי חדשים להתגלות.

גם ביחס לג'פרי (קיפסאנג) קמוורור, שאמנם היה אחד משני המועמדים העיקריים לנצחון "על הנייר" הייתי סקפטי.  חשבתי שהבחירה שלו להתמקד בריצות מרתון וחצי מרתון בשלוש השנים האחרונות תקשה עליו להתחרות בתנאי מירוץ שדה מול רצי 5,000- 10,000 מהירים (חשבתי בעיקר על האתיופים אדריס וגבריווט, רצי 5,000מ' מצטיינים על המסלול, שסיימו במקומות 3-4 בלבד).  טעיתי.

ציינתי גם שנצחון לקמוורור הוא בדיוק הנצחון היוקרתי שחסר לו כדי להשתדרג ממעמד "הפוטנציאל המחכה לפרוץ" לרץ המשתייך לקבוצת רצי-העל בעולם כיום, ה- top dogs.  וזה בדיוק מה שקרה.  אבל המעניין הוא לא רק מה שקרה, אלא איך שזה קרה.  ומה זה אומר לגבי ההמשך.

אני חושב שאי שם ישבו מול המסך אלברטו סאלזאר, מו פארה וגיילן ראפ וכשקמוורור פתח מבערים ב – 200 המטרים האחרונים הם הסתכלו אחד על השני ואמרו:  "יש לנו כאן אתגר חדש, וצריך לחשוב מה זה אומר לגבי ההכנות שלנו".  השם ג'פרי קמוורור בוודאי נרשם בפנקס שלהם.

kamworor

***

מאז 2011 הטקטיקה של פארה (בעיקר) – ראפ  – סלאזאר (המאמן שלהם) השתלטה כמעט לחלוטין על מירוץ ה- 10,000מ'.  פארה אמנם סיים שני בגמר ה – 10,000מ' באליפות העולם ב – 2011 בעקבות טעות טקטית לא אופיינית, אבל באופן כללי, ומאז, השליטה שלו מוחלטת.  פארה וראפ נהנים מקצב לא מהיר בחלקים המוקדמים לריצה.  האימונים שלהם מכוונים לניצול העדיפות בחלק המאוחר.  מדובר בעצם בהשתלטות על הריצה במייל האחרון (ארבעה סיבובים) כאשר הקצב הולך ומתגבר.  פארה עובר קדימה ומוביל הקפה לפני אחרונה מאד מהירה (בסביבות ה – 60 שניות) – כדי ליטול את העוקץ מרצים אחרים בעלי יכולת סיום מהירה –  ומשם פותח מבערים ב – 400 המטר האחרונים.  בשלוש השנים האחרונות לא נמצאה לטקטיקה הזו תשובה.

יש שלוש סיבות לדומינטטיות המוחלטת של פארה:  אחת היא שהוא באמת רץ מעולה.  אמנם הוא כמעט לא ניסה כוחו בריצה נגד השעון לקביעת זמנים מהירים, אבל אחרי 3:28 ל – 1,500מ' ויכולת מרשימה יחסית גם בריצות חצי מרתון ומרתון, אף אחד כבר לא מטיל ספק ביכולות שלו (כולל יכולת משוערת לקבוע תוצאות מהירות עוד יותר).  כבר אי אפשר להגיד שהוא "הרוויח מן ההפקר".  סיבה שניה, בכל זאת, היא ירידה משמעותית בפופולריות ובעומק התחרות ב – 10,000מ'.  הרצים הקנייתים והאתיופים הטובים ביותר פשוט ממהרים לעבור לריצות הכביש. ג'פרי קמוורור, למשל, קבע 27:06 בגיל 18, בתחרות ה – 10,000מ' הבינלאומית הראשונה שלו, ב – 2011.  הוא לא התחרה למרחק הזה מאז.  מאז שנת  מאז 2008 (קנניסה בקלה, 26:25.97 דק') לא נרשמה בעולם תוצאה מהירה מ – 26:40 (שיא העולם של בקלה הוא 26:17.53 דק').  סיבה שלישית היא היכולת של פארה להביא לידי ביטוי את היתרון המוחלט שלו בשלבי הסיום, באמצעות שליטה טקטית בריצה, כפי שתיארתי.  כלומר, בין המתחרים החזקים שישנם לא נמצא מי שיעז לשבור את הטקטיקה של פארה ולהוציא אותו מאיזור הנוחות-  יחייב אותו לרוץ 26:40 ולא 27:20, וכך לבחון אם יכולת הסיום האדירה שלו עדיין נשארת.

הנצחון של ג'פרי קמוורור באליפות העולם למירוצי שדה מסמן שאולי, רק אולי, נמצא הרץ עם התשובות לכל שלוש הסיבות האלו.  זה מספיק מעניין כדי לשאול, חמישה חודשים לפני אליפות העולם באתלטיקה קלה, אם נמצא המתחרה הראוי למו פארה.

על הנצחון של קמוורור

כאמור, זה לא רק הנצחון, אלא האופן שבו הושג.

המירוץ למרחק של 12 ק"מ – שש הקפות של 2 ק"מ כ"א.  כל הקפה כוללת עליות, פניות ומכשולים מלאכותיים.  הצפייה היא למירוץ צפוף ועצבני ש"נפתח" רק בחציו השני.  לא כך הפעם.

קמוורור פתח בקצב מאד מהיר מן הזינוק – ישר לראשות הדבוקה, ודאג שהקצב יהיה מהיר מן ההתחלה.  כעבור שתי הקפות נותרו 13 רצים בלבד בדבוקה המובילה  – 5 אתיופים, 3 קנייתים ו – 4 רצים מבחריין (אל תטעו – אף אחד מהם לא באמת מבחריין, כולם "מיובאים" מקניה, אתיופיה או מרוקו – נבחרת בחריין סיימה כך במקום השלישי הקבוצתי).  קמוורור וקארוקי בן ארצו (שסיים שני) הקפידו שהקצב יהיה מהיר והלחץ יימשך, כך לכל אורך הדרך.  המתחרה היחיד שהחזיק איתם עד הכניסה להקפה האחרונה היה אדריס האתיופי, שנחשב למסיים מצוין.  אך הגברת קצב נוספת של הקנייתים הכריעה גם אותו.

ואז, 200 מטרים לסיום, מייד לאחר הטיפוס האחרון, פרץ קמוורור קדימה ללא מאמץ והשיג את קארוקי (בעל 26:52 ל – 10,000מ') בשמונה שניות.  לקארוקי לא היה שום סיכוי.

הריצה הזו מלמדת שמדובר ברץ בעל איכויות-על, חזק מאד ובעל יכולות מגוונות;  שהנה מגיע רץ מהזן הזה שיש לו כוונה להתחרות ב – 10,000מ' (על כך בהמשך);  ושהוא לא מפחד להכתיב קצב מהיר מן ההתחלה.  להיפך – הוא מעדיף ככה.  שלושת הסיבות שמצדיקות חשש מסוים מצידו של פארה.

מיהו ג'פרי קמוורור?

כמה עובדות לגבי הרקע של קמוורור והישגיו עד כה:

בשנת 2011, בגיל 18, הוא היה אלוף העולם לנוער במירוצי שדה.  באותה שנה כבר רץ 27:06 דק' ל – 10,000מ' בפריפונטיין קלאסיק באורגון.

קמוורור החליט להתמקד בריצות חצי מרתון ומרתון.  הוא קבע תוצאה מאד איכותית של 58:54 דק' לחצי מרתון (לאחר פתיחה איטית יחסית בחמשת הקילומטרים הראשונים).  בשנה שעברה ניצח באליפות העולם למרחק.

הוא שימש כפייסר משך 30 ק"מ לשיא העולם של פטריק מקאו בברלין 2011.  בריצת השיא של קימטו בשנה שעברה הוא ניסה לרוץ עם הקצב אך נשבר בקילומטרים האחרונים (סיים רביעי ב – 2:06:33, שיאו האישי 2:06:12 – המרתון המושלם שלו "עוד לא התחבר").

מאמנו של קמוורור הוא פטריק סאנג, והמנטור שלו שאיתו הוא מרבה להתייעץ הוא אליהוד קיפצ'וגה.

 

התכניות של קמוורור לעתיד?

במסיבת העיתונאים לאחר הנצחון, דיברו קמוורור, קארוקי ואדריס האתיופי על התכניות שלהם להתאמן לקראת אליפות העולם בקיץ.

המאמן רנאטו קאנובה הסביר מעט יותר.  התכניות של קמוורור הן להתמקד ב – 10,000מ' באליפות העולם, לחזור לאליפות העולם בחצי מרתון בשנה הבאה (2016) ולהתחרות על המסלול גם במשחקים האולימפיים בריו.  ורק ב – 2017 לחזור למרתון.

אם כך יהיה, אז זו בשורה מצוינת לחובבי ריצת ה – 10,000מ', שקרנה מעט ירד.

כפי שסיכם קאנובה:

Interesting challenge. I agree he can be the athlete giving new lymph to the event.

לצפייה בתקציר האליפות (2:26 דק'):

 

 

 

 

כדורסל לאנשים רגילים
פאקו, קוואי ועוד

8 Comments

ג'וש 30 במרץ 2015

מי ניצחה בנשים (בוגרות)?

shohat 30 במרץ 2015

בנשים ניצחה קנייתית בת 19 בשם אגנס טירופ, לפני אתיופית בת 19 בשם סנברה טרפי.
בניקוד הקבוצתי 17-19 לאתיופיה.
בגברים היה שוויון 20-20 בין קניה לאתיופיה (ספירת ארבעת הרצים הראשונים לכל קבוצה). למרות שקנייתים סיימו 1-2-5, הנצחון הקבוצתי הלך לאתיופיה, כאשר שובר השוויון הוא המיקום הגבוה יותר של הרץ הרביעי (לאתיופיה 3-4-6-7).

YG 30 במרץ 2015

אנדראס לוביץ רץ חצי מרתון לפני שנה וחצי ב-01:37..

אריאל גרייזס 30 במרץ 2015

אני לפני שנה רצתי 1:38, זה אומר שעוד חצי שנה אני מתאבד?

ud 31 במרץ 2015

לא אם תשתפר…

YG 31 במרץ 2015

אתה תצא להתאבד על השטחים הקרובים למקום מגורייך.. עוד חודש הר-לעמק

Selby 31 במרץ 2015

קודם כל, נחשון, תודה רבה שחזרת לכתוב כאן, אני בטוח שיש לא מעט חובבי ריצה כמוני שמחכים לסיכומים הרהוטים והאינפורמטיביים שלך על המתרחש בעולם הריצה.
בכל פוסט כזה אני לומד משהו חדש או מכיר רצים שלא ידעתי עליהם, ואם מדובר כמו עכשיו בשם שאתה אומר שחייבים לשנן לקראת בייג'ין וריו אז בכלל…
נכון, יש סיקורים למשל ב letsrun ויש שם פנינים כי כותבים שם באמת רצי ומאמני עלית אבל החומר האיכותי בפורום עצמו נמצא בין עשרות אם לא מאות הודעות מצחינות של טרולים, אגומניאקים ונרקסיסטים. מדובר באמת במזבלת אינטרנט מהסוג הנחות ביותר ואותי זה מפתיע מכיוון שההיכרות האישית שלי עם רצים היא תמיד חיובית מאוד.

לגבי פארה, אני אמנם לא אובייקטיבי אבל אני חושב שהשנה בשני מירוצים בלבד הוא הוכיח מעבר לכל ספק שהוא רץ היסטורי.
אני רוצה לחזק את מה שאמרת ולומר שהגיע הזמן להפסיק לדבר עליו במונחים של טקטיקן גדול שיודע לנצח מירוצים גדולים בעוד המתחרים שלו נשנקים ולא מתעלים בבמה הגדולה.
במקום זה, הוא הרוויח שידברו עליו כרץ יחיד במינו עם טווח יכולות שאולי לא נראה כמותו מעולם.
מבין רצי חצי המרתון שהגיעו לסביבות 59:30, הוא היחיד שירד מ3:30 ל1500. מבין אלה שירדו מ3:30 ל1500 יש לו את תוצאת חצי המרתון הטובה הטובה ביותר ובאופן כללי את הסיבולת למרחקים ארוכים הטובה ביותר בפער משמעותי.
כלומר הוא היחיד שמופיע בשתי הרשימות הכל כך שונות האלו שכוללות רצים מכל הזמנים.
כשמוסיפים לכך שיא עולם לשני מייל מקבלים רץ שאף אחד, גם לא הוא והמאמן שלו יודעים מה המרחק הכי טוב שלו, גם לא בגיל 32. זה יכול להיות 10 קילומטר ויכול להיות שהוא בכלל כל השנים האלו התפספס כרץ 1500.
אבל אחרי הסופרלטיבים ודווקא כאוהד שלו אני הראשון שרוצה שיקום לו מתחרה אמיתי(כמה חבל שהוא ובקלה לא הגיעו לשיא במקביל).
הסיבה לכך היא שאני רוצה שייתן את ריצת חייו, ממש את כל מה שיש לו, ב10 או 5 קילומטר. ואם הוא לא מוכן לעשות את זה באיזה מונטה קרלו או בריסל שכזה, כלומר מירוץ שנועד אך ורק לתוצאה מהירה, אז שמישהו יכריח אותו כדי לזכות במדליה. וכשיש מדליה חשובה על הפרק, פארה לא רואה בעיניים.

העניין הוא שג'פרי קיפסאנג זה לא השם הראשון שאני שומע בהקשר הזה, זה קצת כמו שיש כבר עשרות "ליאו מסי" הבא.
רק שבכדורגל או ענפים אחרים לא תמיד יודעים להגיד למה פוטנציאל לא מומש, האם זה כי משהו התפספס בדרך או כי בדיעבד הוא פשוט לא היה כזה טוב.
לעומת זאת, לרצים אפריקאים וקנייתים במיוחד שקצת איכזבו יש משהו אחד במשותף שאפשר לשים עליו את האצבע: ניהול קריירה קטסטרופלי.
ילד בן 18 שיש לו מספיק מהירות להמשיך להשתפר ב5 קילומטר אבל פתאום זורק את זה בצד ומחליט לרוץ מרתונים בגילו זה כמעט קרימינלי. או גם כאלה קצת יותר מבוגרים שרצים מרתון אחרי מרתון ושוחקים את עצמם…
אז אמנם קמוורור עושה עכשיו את הצעד הנכון לדעתי אבל לפי מה שאתה מספר הוא ביצע בדיוק אותן טעויות ובנוסף הופתעתי לשמוע שגם עשה חלטורה כפייסמייקר.
מאוד מעניין אותי לדעת מה אתה חושב על הנושא ועד כמה אני מגזים.
ואם יש משהו בדבריי, אז מהן הסיבות לכך? כלכליות נטו? סוכנים ומאמנים שמשכנעים את הילדים לרוץ איפה שנמצא הכסף במקום להתאמן יותר ולהתחרות פחות? ספונסרים שאלו הדרישות שלהם? ובתוך כל האנדרלמוסיה נמצאים הנערים שלהוטים להתקדם כלכלית או אולי לשלוח כסף להורים?
או שמקצועית דברים השתנו והאסכולה הישנה שמדברת על מרתון ראשון בסוף שנות העשרים לחיים כבר לא רלוונטית?

יש לי עוד שאלות אבל חפרתי מספיק להודעה אחת :)

תודה רבה!

shohat 31 במרץ 2015

היי Selby. תודה על הדברים. כתבת אחלה פוסט ואני מסכים לרוב הדברים.
1. ההבהרות שהוספת לגבי מו פארה נכונות. ההערה היחידה שלי היא שניתן להתווכח לגבי טווח היכולות של גברסלאסי (שהיה שיאן עולם במרתון ובעל התוצאה השניה בכל הזמנים – 3:31 ב -1,500מ' באולם, שני רק לאל גארוז" 7:25 ל – 3,000מ'), בקלה (שיאן העולם ב – 2000מ' באולם, כמעט שלא התחרה ב – 1,500מ', 7:25 ל- 3,000מ'). הפערים בין גברסלאסי לפארה בחצי מרתון ומרתון עדיין מאד משמעותיים. כל זה לא לוקח דבר מפארה.
2. אני מסכים שיש הבדל גדול בין סימון מתחרה אפשרי (contender) לפארה (כמו כל אלוף) לבין ההוכחה שהוא ראוי היה לתואר הזה. Proof is in the pudding. היו רבים וטובים שסומנו כך – כמתחרים לבקלה בזמנו, כמתחרים לפארה היום. נו, זה מה שפרשנים עושים. מסמנים נקודות עניין. אין הבטחות.
3. לגבי המעבר של רצים כמו קמוורור לריצות הכביש בגיל מוקדם –
א. ר' הלינק בגוף הפוסט לדברים שכתב קאנובה. הוא מסביר שם את השיקולים של קמוורור.
ב. אין ספק שיש "שינוי פרדיגמה". כתבתי על זה כאן כמה פעמים בעבר. קראתי לזה "מהפכת וונגי'רו". סמי וונג'ירו רץ 26:41 ל – 10,000מ' בגיל 19. הוא מייד עבר לכבישים, קבע שיא עולם לחצי מרתון (פעמיים) וניצח במרתון האולימפי ובמרתונים גדולים נוספים. מאז נפתחו הסכרים ורצים בני 18-21 מציפים את המרתון תוך דילוג על קריירת מסלול.
ג. אחת הסיבות העיקריות היא הבדל עצום בתמריצים. הכסף הגדול (גם "דמי הופעה", גם פרסים נקודתיים, גם פרסים מצטברים כמו סדרת המייג'ורס) הם במירוצי הכביש ובעיקר במרתון. לעומת זאת, ריצת ה – 10,000 מתקיימת מעט מאד פעמים בשנה, היום פחות מאי פעם בעבר, קשה יותר לנצח בה (כל המתחרים מתנקזים לריצות בודדות; ישנם עשרות מרתונים מדי שנה) וסכומי הזכייה נמוכים משמעותית. אני מניח שגם שיקולי הרצים עצמם וגם שיקולי הסוכנים מוטים היום באופן ברור למרתון, לנוכח התמריצים. קשה להאשים אותם.
ד. אולי החזרה של קמוורור לריצות השדה והסמלול כיום מתאפשרת לאחר שהשיג הצלחה כלכלית, לפחות ראשונית אך משמעותית.

Comments closed