מלך הקומראדס

אני לא תמיד כותב על ריצות אולטרה-מרתון... אבל כשאני כותב - זה על ברוס פורדייס. ועל הקומראדס.

אני לא תמיד כותב על ריצות אולטרה-מרתון…  אבל כשאני כותב – זה על ברוס פורדייס.  ועל הקומראדס.  

פשוט כי הספורט בסופו של דבר הוא על השראה, על אישיות, ועל כריזמה.  לפורדייס היה מהן בשפע.

Bruce-Fordyce-Win-779x1024

***

בשנת 1981 התייצב ברוס פורדייס הדרום אפריקאי*, אז בן 25, על קו הזינוק של מרתון ה"קומראדס".  שנה קודם לכן הוא סיים את המירוץ במקום השני.  כשהקהל הביתי ראה אותו, הוא השיב לו בקריאות בוז צורמות, בקללות והצעות לאן הוא יכול לקחת את עצמו, וגם במטח של עגבניות.  היו גם מי שהזהירו אותו מנטילת משקאות לאורך המסלול, כי יתכן שינסו לפגוע בו.  וכל זאת למה?  כי מרתון קומראדס – המירוץ המזוהה יותר מכל כגאווה הלאומית של דרום אפריקה – שולב באותה שנה באופן רשמי כחלק מחגיגות 20 שנה למשטר האפרטהייד.  פורדייס, דרום אפריקאי, לבן, בלונדיני, ביום החשוב בחייו עד אז, התייצב על קו הזינוק כשעל הזרוע שלו סרט שחור לאות מחאה.  ברוס פורדייס היה האיש ההוא שהבדיל את עצמו מההמון ולא מוכן היה להסתפק באהבה שלו.  היה לו מסר יותר חשוב.

היו לו 89 קילומטרים לשים מאחוריו את הסצינה של הזינוק- כל הדרך מ – Pietermaritzburg ל – Durban.  חמש שעות ועוד שלושים ושבע דקות.  ברוס פורדייס ניצח באותה שנה את מרתון קומראדס הראשון שלו.  הוא מתייחס אל הרגע ההוא על קו הזינוק (ולא בסיום) כאל "אחד מרגעי הגאווה הגדולים של חייו".  היו מי שאמרו שהוא החזיר את המילה קומראד למירוץ הקומראדס.  1981 היתה הפעם הראשונה.

ואחריה הגיע הרצף.  8 זכיות רצופות במירוץ הסופר-יוקרתי, וזכיה אחת נוספת בשנת 1990 להשלמת העשור – יותר נצחונות מכל רץ אחר בהיסטוריה.  פעמיים שבר את שיא המסלול "בירידה" (שיאו 5:24:07 משנת 1986 החזיק מעמד 21 שנים), שלוש פעמים שבר את שיא המסלול "בעליה" (כל שנה כיוון הריצה מתחלף, אתייחס לנושא הזה מעט בהמשך).  הוא היה הרץ הראשון שרץ מהר מ – 5:30 ב"עליה".  במקביל, הוא ניצח שלוש פעמים ברציפות בריצת London to Brighton למרחק 54 מייל (כולל התוצאה המהירה בכל הזמנים למרחק 50 מייל על מסלול פוינט טו פוינט).  הוא ניצח באליפות ארה"ב הפתוחה למרחק 50 מייל (התוצאה הרשמית השניה בכל הזמנים).  בשנה האחת שבה ויתר על השתתפות בקומראדס הוא קבע שיא עולם (דאז) למרחק 100 קילומטרים.  אלו המספרים.

(* פורדייס נולד בהונג קונג ועבר עם משפחתו לדרום אפריקה בגיל 13)

***

ביום ראשון הקרוב ייערך מרתון הקומראדס המסורתי.  מה שמרתון בוסטון הוא לריצת המרתון בארה"ב, מרתון הקומראדס הוא לדרום אפריקה.  בעצם, הרבה יותר מכך.  המירוץ שהחל בשנת 1921 הפך למסורת ולגאווה לאומית יוצאת דופן.

פורדייס בעצמו תיאר זאת היטב בראיון לאתר Ultrarunning מהשנה שעברה (פורדייס השתתף במירוץ בסך הכל 30 פעמים, גם כשסיים את פרק הריצה התחרותית בחייו):

It is special for South Africans because it is one of our unique athletic events. It is part of our folklore. I first thought of running Comrades when I was eight years old. Any South African can run and
finish Comrades. Many dream about doing so, and many run Comrades once in their lifetime. It is a national treasure.

וה – passion המיוחד של רבים מתושבי דרום אפריקה למירוץ הזה הוא תופעה מיוחדת שבאמת קשה להסביר.  אתגר של ריצת 89 קילומטר נתפס כסוג של "ספורט לאומי", לאו דווקא תחרותי, כחלק מהאתוס הקהילתי.

כל מי שקורא את ספר הריצה – "תנ"ך הריצה" – של פרופ' טים נוקס The Lore of Running   – מגלה עד מהרה שבצד הכבוד לריצות המרתון, ה"קומראדס" מצוי בדרום אפריקה ברמת קדושה אחרת.

***

בואו נדבר רגע על ה – Up לעומת ה – Down.  הפרש הגובה בין  Pietermaritzburg ל – Durban הוא כ- 650מ' בערך, וההפרש בין הנקודה הגבוהה ביותר (810מ') לבין הנמוכה ביותר (46מ') גדול עוד יותר.  ההבדל הזה הוא מאד משמעותי, גם כשהוא מתפרש על פני כמעט 90 קילומטרים.  באופן מסורתי, כיוון הריצה משתנה בכל שנה – שנה אחת ב"עליה", שנה אחריה ב"ירידה".  גם מרחק הריצה מעט שונה – 87 קילומטרים בעליה, לעומת 89 במסלול לכיוון הירידה.  השנה הריצה תהיה ב"ירידה", וכדאי לשים לב שהפסד הגובה העיקרי הוא בחצי השני של הריצה.  לגרף גבהים.   אל תזלזלו לרגע ב"ירידה" הזו.  הפרש הזמן בין שיאי המסלול ב"עליה" ו"בירידה" הם רק 4 דקות – (5:24:49 לעומת 5:20:49) – שניהם של לאוניד שווטסוב הרוסי (שסיים במקום ה – 13 במרתון האולימפי באתונה 2004)  אך יש לציין שמסלול הירידה ארוך יותר בשני קילומטרים (89 לעומת 87).  חשוב יותר, הריצה היא ריצה של שחיקה ונזק מתמשך לתאי שריר, בירידה עוד יותר מהעליה.  הירידה/עליה גם ממש לא רציפים.  כלומר, יש לא מעט עליות לא פשוטות בתוך הירידה הזו, כביכול.  ודווקא המעבר בין עליות לירידות מייצר את האתגר האמיתי, מבחינת התגובה הפיסיולוגית.  בריצה כזו, הירידות מכריעות את הרצים לא פחות מאשר העליות, והסיבה, בשתי מלים:  "כיווצים אקצנטריים".  (הסבר מפורט יותר למעוניינים, בפוסט שלי כאן, סעיף שלישי).

היבט מעניין נוסף הוא שכיוון הריצה – עליה לעומת ירידה – משרת יתרונות פיסיולוגיים של רצים מעט שונים.  בכל ההיסטוריה של הריצה היו שניים בלבד שהחזיקו בשיאי המסלול לשני הכיוונים – פורדייס ושווטסוב.

אז אם מישהו יספר לכם שהוא רץ בקומררדס ואתם חושבים להגיד, "אה, בירידה…" – תחשבו שוב.  או לפחות תבדקו את זה קודם על עצמכם.

***

ברוס פורדייס היה גדול אלופי הקומראדס, יתכן של ריצות האולטרה מרתון בכלל.  שיאו האישי לריצת מרתון רגילה היה 2:17.  הקונסיסטנטיות שלו במירוצים הארוכים יותר ובוודאי בקומראדס בלתי-ניתנת לתפיסה.  עשור של שליטה מוחלטת.  בהתחשב בכך, מפתיע להיווכח כי לפורדייס היתה תפיסה מתונה, מינימליסטית, ביחס לאימונים ולהכנה.  קודם כל, הוא דגל בעקרון של "להתחרות מעט".  כלומר, מעט אבל כשחשוב.  הוא האמין שרץ מסוגל לבטא את מלוא יכולתו בתדירות לא גבוהה, ושצריך לבחור ולתזמן נכון את המירוצים.  הואהדגיש שטעות נפוצה בקרב רצי מרתון ומעלה היא להתחרות יותר מדי.  לכן הוא השתתף בעשרות ריצות מרתון כריצות קלות מבחינתו, בלי שום ניסיון להתחרות.  פורדייס הסביר גם שהוא גילה שתחילת אימונים בנפחים גבוהים מוקדם מדי היא מיותרת ומכשילה.  לקראת קומראדס ביוני, בחודשים ינואר פברואר הוא לא נהג לרוץ ריצות של מעל 25 קילומטר ו – 130 ק"מ לשבוע.  גם בשיא תקופת ההכנה נהג לרוץ לא יותר מ – 180 ק"מ, ומספר מצומצם בלבד של ריצות מאד ארוכות (מעל מרחק המרתון).  לעומת זאת, הוא שילב חזרות קצרות בעליות באופן קבוע, ובפירוש דגל מבחינתו ב"איכות לפני כמות".  הוא גם הותיר את אחד הציטוטים המפורסמים על כך שאסור לרץ עייף להסס מלקחת יום מנוחה כשצריך.  הסברים מפורטים על גישת האימון שלו ניתן למצוא בספרו המצוין של טים נוקס.

***

בראיון המצוטט למעלה מרק בלומפילד שאל את פורדייס מי היה המתחרה הכי קשה שלו.  הוא השיב ללא היסוס שמדובר בחברו הטוב אלן רוב, שבעצמו ניצח את הקומראדס ארבע פעמים.  ב – 1980  רוב ניצח את פורדייס וב – 82 הסדר התהפך.  הם נשארו חברים טובים מאז, עם הרבה הערכה הדדית "למרות שאלן אוהד פנאטי של ליברפול ואני אוהד של מנצ'סטר יונייטד".

***

Shout Out- שני רצים של מועדון ארוחת הבוקר  יזנקו לקומראדס שוב ביום ראשון הקרוב.   לא סתם שני רצים, אלא הכי יציבים, הכי פחות "מרעישים". תמיד צנועים ושמחים עם הריצה שלהם, וההצלחות רודפות אחריהם הרבה יותר משהם רודפים אחריהן.  שניים שהמשפט "בסך הכל רצינו לרוץ וליהנות" כל כך תופס לגביהם, ומביא איתו שוב ושוב הצלחות.  סם שנטל ואביגדור ("ויגי") בוק.  האתגר של שניהם יהיה לחזור עם "מדליית הכסף" המוענקת לרצים המשלימים את המרחק בפחות מ – 7:30 שעות – אחד מאתגרי האיכות המשמעותיים ביותר עבור רץ אולטרה, עבור רץ ארוכות בכלל.  נעקוב ונחזיק להם אצבעות!

 

samandviggy

 

עוד על הגיבורים וההיסטוריה של הקומראדס (כולל פורדייס), בקליפ:

ובונוס- סיכום של עפר שלח לקומראדס 2010 

 

 

 

 

 

בחברה טובה
ריקי למברט?

20 Comments

בני נוה 30 במאי 2014

האם The Lore of Running תורגם לעברית?

shohat 30 במאי 2014

ככל שאני יודע, לא.

ariG 30 במאי 2014

תודה נחשון, בהצלחה לשני התותחים שתמיד נראים כאילו הם בג'וג על החוף, ללא תלות בקצב ( גם- הלוואי עליי. ..). May the force be with ya

אריאל גרייזס 30 במאי 2014

מרתק. יש איזה גבול של זמן שצריך לסיים בו את המירוץ, נכון?

היסטוריון של ספורט 30 במאי 2014

נחשון הרבה הרבה תודה והערכה .
לצערי עקב חודש הספורט המטורף פחות עקבתי אחרי אתלטיקה ..עכשיו כשהכל נרגע ובטח עד שהגביע העולמי יתחיל יש יותר פנאי .

shohat 30 במאי 2014

אריאל, אכן כך. משך שנים זמן המקסימום היה 11 שעות. לפני כמה שנים הוסיפו קטגוריה נוספת של עד 12 שעות. יש גם תחנות ביניים שצריך להגיע אליהן עד זמן cutoff. בנוסף יש מדליות לפי דירוג. זהב לעשרה הראשונים בדירוג הכללי, כסף מוקף בזהב למסיימים בפחות משש שעות )שזה פנטסטי), כסף לסאב 7:30 (פורדייס לפני שנתיים כבר לא הצליח), ארד וכו'.

Yg 31 במאי 2014

גיילן ראפ.

26:44 לשבירת השיא האמריקאי (שלו כמובן) על 1:57 ב-800 האחרונים.

אלברטו אמר לו שאם הוא מרגיש טוב, הוא יכול לפרוץ כבר שניים, שלושה סיבובים לסוף. האמת, היה מרגש.

shohat 31 במאי 2014

ריצה מאד מרשימה של גיילן. היה יפה לצפות בה בשידור חי. היה לו פייסינג ממש אידיאלי עד לקילומטר האחרון ו900 לסוף הוא פתח מבערים ונראה מאד חזק. הוא עדיין שיחק על בטוח כדי להבטיח נצחון, מה שאופייני לו ולפארה, ולא "תקף את השעון" כשהקצב טיפה הואט בין 7 ל- 9. כלומר לא היה אסרטיבי באופן מוחלט להשגת התוצאה המהירה ביותר. עדיין, מאד מאד מרשים והישג גדול עבורו.

Yg 31 במאי 2014

1. יש לו עוד כמה שניות ברגליים. יהיה מאוד מעניין לראות לאן הוא יוכל להגיע באליפות העולם בשנה הבאה, והאולימפיאדה בעוד שנתיים.

2. כשפארח לא לידו, יורדת לו גורילה מהגב, והוא רץ ללא חששות.

3. העומק לא היה מזהיר בריצה הזאת, חוץ מקארוקי וטאנוי לא היה מראש מי שיסכן אותו. מאוד חבל לי שלא ראינו את פארח, גבראמסקל, ועוד איזה שני קנייתים תותחים שם.

4. ה-5000 היום בלילה יותר מעניין אותי, וזה בגלל העומק. אלמיירו יקח.

דובי מילר 31 במאי 2014

נחשון תודה.
זהו, נתת לי מטרה לגיל-50 (יש עוד 4 שנים…מספיק זמן) בינתיים – סובב עמק – יספיק.

שאלה קטנה – איפה עומד פורדייס מול סקוט יורק, כרץ אולטרה ..?

תודה

shohat 31 במאי 2014

היי דובי,
קודם כל, חשוב לי להגיד שאני לא רואה את עצמי כמומחה בתחום ריצות האולטרה. אין לי ניסיון בהן, אני לא עוקב באופן קבוע אחרי התחום, אך יש לי ידע כללי.
ההערה הבאה היא שבתחום ה"אולטרה" יש תת-תחומים, שמייצרים דיציפלינות שונות ואתגרים שונים. אתה יודע מה, אפשר להגיד אפילו ש"תחומי ספורט" שונים. תיכף זה יובן מתוך ההשוואה, שבעצם לא ממש מאפשרת השוואה.
והערה שלישית – שהמיתולוגיות בתחום הזה עקב ספרים (חלקם טובים, כמו "נולדנו לרוץ") ופרסום-עצמי חסר בושה וספרים גרועים (דין קרנאזס למשל) מייצרים פרסום עולמי, ולעומת זאת רצים יותר איכותיים כמעט שאינם מוכרים. סתם דוגמה – מיהו שיאן העולם לריצת 100ק"מ? התשובה היא טקהירו סונאדה היפני (6:13 שעות) על הכביש או דונלאד ריצ'י על המסלול (6:10ש'). שמות שרוב הרצים לא שמעו עליהם.
רשימת השיאים כאן – http://en.wikipedia.org/wiki/Ultramarathon#Men
ועכשיו בנקודות:
1. בריצות עד למרחק של 100ק"מ – ברוס פורדייס נמצא בקטגורית איכות אחרת לחלוטין ביחס ל – jurek. המחשה – הבדל של שעה(!) בשיאים שלהם למרחק 50 מייל (4:50 לפורדייס, 5:50 ליורק). הקצב הממוצע של פורדייס לריצת 50 מייל היה 3:36 לקילומטר! הנחה סבירה שאילו היה מתמקד ב – 100ק"מ (11 יותר מהקומראדס) היה מתקרב לגבול השש שעות. המתחרים שלו בקטגוריה הזו הם לא רצים מסוגו של סקוט יורק. שיאו של יורק ב – 100 ק"מ כביש – 7:28ש' בלבד.
2. תהילתו של יורק על רצף הנצחונות (7) ב – Western States 100 mile. הוא מצטיין בריצות ארוכות מאד – 100 מייל עד 24 שעות, ובריצות שטח יותר מכביש. פורדייס לא התחרה בדיציפלינה הזו, שהיא פשוט לגמרי אחרת.
3. בתחום שבו יורק התמחה, הרץ הגדול ביותר היה יאניס קורוס היווני – "פידיפידס המודרני". שיאו העולמי ל – 100 מייל כביש הוא 11:46:37ש'. השיא האמריקאי ככל הידוע לי הוא של ג'ון אולסן 11:59:28. לא מצאתי תוצאה של יורק. השיא העולמי של קורוס בריצה ל – 24 שעות, ומייק מורטון האמריקאי שבר את שיאו של יורק גם בריצה הזו (בכמעט 7 מייל).

סקוט יורק הוא רץ מאד מרשים בזכות עצמו, ואישיות מאד חיובית ומיוחדת. בעיקר, עדיף שהוא ישמש מודל עבור רצי האולטרה ולא רודפי גימיקים כמו דין קרנאזס. דעה אישית.

דובי מילר 31 במאי 2014

נחשון תודה.
אני קורא כרגע (ונהנה מאד) מספרו של יורק.
הוא באמת דמות מיוחדת.

אלכס דוקורסקי 31 במאי 2014

נחשון, מרתק לקרוא, תודה.
תיאור ההתרחשויות בעת הזינוק בשנת 81 מאוד מרגש, ומעיד בהחלט דבר או שניים על אישיותו של פורדייס.
נואקס מקדיש פרקים רבים בספרו, שבהם הוא כותב על רצי הקומרדס הגדולים. המעניין בהם, לטעמי, הוא החלק על ארתור ניוטון, שהחל לרוץ בגיל מאוחר יחסית והגיע להישגים גדולים. נואקס מתייחס ברצינות רבה לעקרונות האימון שלו (שאל רובם הגיע מתוך למידה עצמית, היות ולא היו ספרים רבים בנושא. נדמה לי שהוא קרא רק את ספרו של אלפרד שראב, רץ בריטי גדול, ומאוחר יותר מאמן, בתחילת המאה העשרים).
אחד העקרונות החשובים של ניוטון, שהיה חלוצי, לדברי נואקס, ביחס לתקופתו הוא הקפדה על אימונים לאורך כל השנה. גם הרצים הטובים ביותר, כמו פאבו נורמי הפיני (מגדולי האתלטים של המאה העשרים), לא התאמנו בצורה מסודרת לאורך כל השנה. מאוד מקסים לקרוא על כל תהליך אימוניו של ניוטון – שהשתתף במירוצים נוספים מלבד הקומרדס כמו לונדון-ברייטון ותמיד שמח לייעץ לאחרים מהידע הרחב שלו – שעם כל חדשנותו, כללו גם היבטים שמקובלים מעט פחות היום, כמו שילוב הליכה למרחקים ארוכים (גם נורמי עשה זאת) ותפריט תזונתי שמבוסס על שומנים (אכילת בייקון בשעות הבוקר המוקדמות לפני האימונים).

shohat 31 במאי 2014

בהחלט אלכס. הפרק בספרו של נוקס – Learning from the experts – לבדו מצדיק את רכישת הספר. והתרגום של אימוני ניוטון לגישה אקטואלית כשלעצמו מרתק.

יותם 31 במאי 2014

1. עוד רץ ישראלי שינסה ללכת על מדלית הכסף הוא שלום לוי הותיק ששיך למועדון המכובד של 50 רצי המרתון הטובים בכל השמנים בשיראל (2:31:05)
2.אפשר לנסות לעקוב מחר אחר השידור ב
https://www.youtube.com/sabcnews
או http://www.sabc.co.za/news

נחשון שוחט 1 ביוני 2014

תודה יותם! הרבה בהצלחה לשלום, רץ מצוין ומאד יציב! – לא ידעתי שהוא מתחרה.

(אני מתנצל שלקח זמן לאשר את התגובה (כנראה בגלל הלינקים) – רק עכשיו ראיתי)

סימנטוב 31 במאי 2014

מרתק, תודה!

נחשון שוחט 1 ביוני 2014

עדכון תוצאות – http://live.ultimate.dk/desktop/front/index.php?eventid=1978&language=us

מנצח גברים – בונגמוסה מטמבו (דרא"פ) – 5:28:34 (3:41 דק' לק"מ)
שלושת הראשונים, ו – 5 מ – 6 הראשונים מדרא"פ. סטיפן מוזינגי מזימבבווה שניצח כמה פעמים בעבר סיים רביעי.

מנצחת נשים – אלינור גרינווד (אנגליה) 6:18:15
זולה באד האגדית 6:55 ומקום שביעי.

ישראלים –
שלום לוי – 7:39:10
סם שנטל – 8:10:39
אביגדור בוק – 8:40:39.

כל הכבוד!

יותם 1 ביוני 2014

נחשון תודה על הזרקור שהפנית למרוץ הכל כך מיוחד.
ועוד הערה לגבי תוצאות הנשים: המנצחת הברטיטית הקדימה את התאומות הזהות הרוסיות (Olesya and Elena Nurgalieva ) שחולקות בינהן את הנצחונות ב 10 השנים האחרונות

אלכס דוקורסקי 2 ביוני 2014

איזו תוצאה יפה לזולה באד!

Comments closed