סיכום מרתון בוסטון 2015

"הריצה דומה להיאבקות עם גורילה. אתה לא מפסיק כשאתה עייף. אתה מפסיק רק כשהגורילה עייפה". סיכום בנקודות למרתון בוסטון 2015.

"הריצה דומה להיאבקות עם גורילה.  אתה לא מפסיק כשאתה עייף.  אתה מפסיק רק כשהגורילה עייפה".

1.  התמונה שאזכור ממרתון בוסטון 2015 היא התמונה של הרצה האתיופית המצוינת מרה דיבבה, בישורת הסופית ברחוב Boylston, כשהיא נלחמת כתף אל כתף מול קרוליין רוטיץ' הקנייתית המפתיעה.  שתי הרצות היו "גמורות".  לשתיהן כאב לאחר מאבק של שעתיים ועשרים וחמש דקות כמעט מול המתחרות, מול רוח הפנים המצליפה, מול המסלול ההיסטורי משופע הטיפוסים והירידות (אחח, הירידות הכואבות) של מרתון בוסטון.  עשרות מטרים מקו הסיום דיבבה עשתה מאמץ אחרון, "עלתה על הכריות", הפעילה את הידיים וניסתה לתת פיניש אחרון ולברוח אל הנצחון.  המצלמה נתנה תמונת רוחב של שתי הרצות, זו לצד זו, והעוות על פניה של דיבבה חשף את גודל המאמץ, כמה שהיא רצתה.  Last push for home.  כמו בספרים, כמו בסרטים.  מרה דיבבה הפסידה את מרתון בוסטון בארבע שניות.  קרוליין רוטיץ' היתה לאלופה החדשה.

2. שתי תובנות, שוב, לגבי מרתון בוסטון.  על הראשונה דיבר יפה מולי אפשטיין בשידור אתמול, כשהסביר שלהשוות בין מרתונים אחרים למרתון בוסטון זה כמו להשוות בין בירה לבין ale (אני מקוה שאני מצטט נכון).  במרתון בוסטון ישנם כל הקשיים והייחוד של מירוץ המרתון.  ועוד.  אקסטרה.  ה"עוד" הזה מתבטא בהיסטוריה ובמסורת.  הוא מתבטא בקשיים ייחודיים המאפיינים את המסלול (שלעתים, כמו שהיה אתמול, גוברים בגלל תנאי מזג האוויר).  הוא מתבטא באופי של הריצה התחרותית עצמה – משהו מה – old school, כשרצים ללא מכתיבי קצב, כל רץ ורצה לעצמם, על מסלול שפניו משתנים כל העת באופן המקשה על חלוקת הכוחות וגם על קבלת ההחלטות. מה שמקבלים, בעצם, הוא מעין ריצת "קרוס קאנטרי" בתוך ריצת מרתון.  הדרישות הפיסיולוגיות מעט שונות.  הדרישות הפסיכולוגיות מעט שונות.  בוודאי הדרישות הטקטיות של ניהול המירוץ.  התובנה השניה, כמעט מתחייבת, היא שבמרתון כזה אין שום טעם ואין שום אפשרות להסיק מסקנות מ"בדיקת התוצאות".  ממש כמו בהתייחסות לריצת קרוס קאנטרי – מי שמאמין שהתוצאה מספרת את הסיפור – פשוט מפספס.  כל זאת אני רושם כדי לומר שמרתון בוסטון ה – 119, אתמול – קיים בגדול.  הוא סיפק שתי ריצות דרמטיות ומרתקות, ברמה התחרותית הגבוהה ביותר, ובתנאי ריצה לחלוטין לא פשוטים.  מי שישפוט את מרתון בוסטון כפי שהוא שופט את מרתון ברלין – תמיד יתאכזב, אך בעיקר לא יבין את הסיפור.

3. לליסה דסיסה הבין את הסיפור.  שעתיים בערך אחרי שזכה בנצחון היוקרתי בקריירה שלו (אז) במרתון בוסטון 2013 התפוצץ מטען בסמוך לקו הסיום וגרם למותם של שלושה צופים ולפציעתם של רבים נוספים.  הטראומה מאותו היום תלווה לתמיד את המרתון הזה.  לליסה דסיסה חזר בשנה שעברה לבוסטון.  את מדליית הנצחון שלו מאותו המירוץ הוא תרם לעיר ולתושביה, במחוות הזדהות סמלית. דסיסה הודיע שויתר על ההזמנה להתחרות על הבמה היוקרתית של מרתון לונדון כי חשוב היה לו לחזור לבוסטון.  הוא הדגיש את הקשר שהוא חש לתושביה.  היתה לו ריצה לא טובה בשנה שעברה (תרחיש נדיר) והוא פרש מהריצה.  גם השנה דסיסה ראה חשיבות לחזור לבוסטון.  הוא חזר לנצח, ובצורה משכנעת.  הצניעות שלו ניכרה כשהתראיין על קו הסיום, מעט במבוכה.  בסיום הראיון הוא הניף אגרוף ובמבטא כבד אמר:  2013.  Boston Strong.  ומעט מאוחר יותר:  I love Boston people.  דסיסה הוא הדמות האחרונה ברשימה ארוכה של דמויות שתהיינה תמיד מזוהות עם מרתון בוסטון.

4.  זהו רקורד המרתונים של לליסה דסיסה:  דובאי 2013 מקום ראשון.  בוסטון 2013 מקום ראשון.  אליפות העולם 2013 מקום שני.  בוסטון 2014 לא סיים.  ניו יורק 2014 מקום שני (הפסד לוילסון קיפסאנג לאחר ריצה צמודה).  דובאי 2015 מקום שני.  בוסטון 2015 מקום ראשון.  שורה שאיננה צריכה פרשנות.

5.  אתה לא רץ מרתון עד שלא רצת את מרתון בוסטון.  ואת זה אני כותב כרץ מרתון שלא רץ את מרתון בוסטון.  לכל אורך השידור אתמול, יותר מכל כשהרצות עברו ב"מנהרת הצעקות של וולסלי" בקילומטר ה – 20, הרגשתי כמה שהייתי רוצה להיות שם.  וגם אם בגשם וברוח.  מרתון עם עוצמות מיוחדות.  עוד דבר שלעולם לא תוכלו לראות בדף התוצאות.

boston marathon 2015

(Photo courtersy of Bill IIott @ flckr)

6.  דף התוצאות:

גברים:

 

1 Desisa, Lelisa (ETH) 3 2:09:17
2 Tsegay, Yemane Adhane (ETH) 4 2:09:48
3 Chebet, Wilson (KEN) 8 2:10:22
4 Kipyego, Bernard (KEN) 11 2:10:47
5 Korir, Wesley (KEN) 10 2:10:49
6 Chepkwony, Frankline (KEN) 9 2:10:52
7 Ritzenhein, Dathan (USA) 14 2:11:20
8 Keflezighi, Meb (USA) 1 2:12:42
9 Tola, Tadese (ETH) 5 2:13:35
10 Shafar, Vitaliy (UKR) 16 2:13:52

 

נשים:

 

1 Rotich, Caroline (KEN) F11 2:24:55
2 Dibaba, Mare (ETH) F2 2:24:59
3 Deba, Buzunesh (ETH) F1 2:25:09
4 Linden, Desiree (USA) F10 2:25:39
5 Cherop, Sharon (KEN) F8 2:26:05
6 Kilel, Caroline (KEN) F9 2:26:40
7 Kebede, Aberu (ETH) F3 2:26:52
8 Demise, Shure (ETH) F6 2:27:14
9 Flanagan, Shalane (USA) F4 2:27:47
10 Chepkirui, Joyce (KEN) F16 2:29:07

 

7.  היו מאפיינים משותפים לשני המירוצים (שבלטו מאד במסך המפוצל שנראה לאורך שלבי הריצה, רצות העלית הוזנקו כחצי שעה לפני הגברים):  בשניהם נותרו דבוקות של 9-10 רצים עד לשלבים מאד מאוחרים יחסית.  בשניהם היתה הובלה נועזת-הירואית של רצים אמריקאיים בשלבים הקריטיים והקשים של "גבעות ניוטון" ו – Heartbreak Hill האחרונה מביניהן (ריצנהיין ולפרק זמן קצר יותר גם קפלזיגי בגברים, דזירה לינדן בנשים)..בשניהם היתה דרמת סיום בחמשת הקילומטרים האחרונים.

אך המירוצים לא היו לגמרי זהים.  במירוץ הגברים נוצלה מגמת הירידה של תחילת המסלול לפתיחה מהירה מאוד (14:42, 29:42 – קצב ל – 2:05ש', זהו קצב מטורף בהתחשב בתנאי מזג האוויר).  הקצב הואט משמעותית בהמשך. בשלבים הראשנים הרצים האתיופיים (חברים לאותה קבוצת אימון) החליפו ביניהם את ההובלה – טדסה טולה, לליסה דסיסה וגברה גברמריאם.  נסיון הגברה מוקדם של דסיסה יצר הפרדה לזמן קצר אך כשאף אחד לא רצה ללכת איתו הדבוקה התחברה מחדש.  דת'ן ריצנהיין האמריקאי איבד לפרק זמן מסוים קשר עם הדבוקה, כשהרגיש שהקצב מהיר מדי עבורו, אך ככל שהקצב הואט הוא חזר והצטרף ומשם החליט גם להוביל.  בהדרגה נשרו רצים מן הדבוקה המובילה, אך היא כללה תשעה רצים ממש עד לקילומטרים האחרונים.  המהלך המכריע החל בקילומטר ה – 35 בערך – שלב הירידה מניוטון לכיוון בוסטון (דרך ברוקליין).  דסיסה לחץ קדימה, ורק ימנה צגאיי ווילסון צ'בט הצליחו להצטרף אליו. צ'בט היה הראשון לנשור מן הבריחה וצגאיי עוד עשה נסיון הגברה אחרון, ואז ויתר.  דיססה נותר אדיש.  הוא פשוט היה חזק מדי.  על קו הסיום אמר דסיסה שהוא הרגיש מאד חזק בק"מ ה – 35 ומשם ידע שהנצחון יהיה שלו.

מירוץ הנשים, למעט פתיחה מעט מהירה יותר שהיתה צפויה, התנהל בקצב עקבי באופן יחסי של בערך 2:25ש' ועוד קצת.  שלוש המועמדות האתיופיות הבכירות – דיבבה, דבה וקבדה –  רצו בנינוחות ונוח היה להן שרצות אחרות תכתבנה את הקצב. ברצף הגבעות של העיירה ניוטון שליין פלנגן התקשתה להחזיק את הקצב (פלגנן סיימה במקום התשיעי).  לעומת זאת דזי לינדן, גיבורת מרתון בוסטון 2011 (אז סיימה שניה בהפרש של שתי שניות בלבד) עברה קדימה כדי להבטיח שהקצב לא יואט (היא הסבירה שלא רצתה להגיע אל הקילומטר האחרון עם 10 רצות נוספות, אלא חשבה שככל שתלחץ את הקצב יותר רצות תתקשנה).  הריצה האמיצה של לינדן תוגמלה במקום הרביעי – הישג מצוין עבורה.  דבוקה של תשע רצות נשארה ביחד עד לקילומטר ה – 38, רק אז הגיעה הגברת הקצב של דיבבה ודבה שפירקה את הדבוקה.  ורק קרוליין רוטיץ' הצליחה להגיב.

 

desi boston 2015

(דזי לינדן מובילה את דבוקת הנשים בניוטון, במייל ה – 19.  צמודה אליה דיבבה, וקרוליין רוטיץ' המנצחת, בצהוב, שומרת כוחות מאחור.  Photo courtesy of Lorianne DiSabato @ flckr)

8.  הריצה בדבוקות מובנת וצפויה בהתחשב בכך שהרצים רצו כל הדרך מול רוח פנים (מעט אלכסונית).  אמנם הרוחות היו חלשות מן התחזית של מעל 30 קמ"ש, אך כל רץ למרחקים מבין מה המשמעות של עבודה רצופה מול רוח נגדית ואיזה מחיר זה גובה – באנרגיה ובהשפעה על התוצאה.

9.  המראיין האמריקאי שאל את רוטיץ', בזמן שהיא חגגה את נצחונה, את השאלה הטובה ביותר:  "כאשר פנית את הפניה האחרונה שמאלה (לרחוב בוילסטון – ישורת הסיום) – כמה רחוק הרגשת שאת מקו הסיום?"  רוטיץ' השיבה:  far, very far,  I thought she was going to win.  בזונש דבה נחלשה מעט ולמרות שהיתה קרובה כבר היתה מחוץ לתמונה. דיבבה ורוטיץ' רצו זו לצד זו.  שתיהן היו מותשות.  מחוג המאמץ, הקושי והכאב של שתיהן ריקד לו על הקו האדום. הנורות נדלקו ואזעקת החירום פעלה, זועקת "די", זועקת "עצור".  ושתי הרצות מנסות להכריח את הגוף "רק עוד קצת. טיפ טיפה וכבר הגענו".  שתיהן זורקות זו לעבר זו הגברות "קטנות" בזו אחר זו, של עשרה-עשרים צעדים, אולי ההגברה שתגרום לשניה לוותר.  והפרדה לא נוצרה עד לחמישים המטרים האחרונים.  הן רצו קילומטר אחד אחרון שהכיל בתוכו את תמצית המאמץ של מרתון שלם.

זו הסיבה שמרתון הוא מקצוע ספורט מיוחד כל כך, שקשה לתאר.  שזר לא יבין.  ושאת התמצית שלו לעולם לא תוכלו לקרוא בדף התוצאות.  תמונת הפנים של מרה דיבבה, שניה אחת לפני שנשברה – התמונה שחשפה את עצמת המאמץ, התקווה, הרצון – זו, כמו שאמרתי, התמונה שתישאר. זו התשובה לשאלה למה צפינו אתמול במרתון אדיר.

10.  אכזבות:  פטריק מקאו, רץ היסטורי ובעבר שיאן עולם, עצוב לראות.  מקאו היה בפיגור של מעל 40 שניות מהדבוקה המובילה כבר אחרי 5 ק"מ, ופרש.  אבל קירוי, פעמיים אלוף עולם וסגן האלוף האולימפי, גם הוא מעבר לשיאו.  קירוי נשאר קרוב לדבוקה המובילה עד חצי המרחק, אבל מאד נחלש בין 20 ל – 25 ופרש מן הריצה בקילומטר ה – 35.  זרסנאיי טדסה – גדול רצי חצי המרתון בכל הזמנים.  אלוף עולם למירוצי שדה.  יריב עיקש ונפלא לקנניסה בקלה על המסלול.  אולי רץ הארוכות הגדול ביותר שלא ידע, פשוט לא ידע, לרוץ מרתון.  טדסה היה בדבוקה המובילה עד לגבעות של ניוטון, ושם התפרק.

11.  המפתיעים לטובה: המנצחת קרוליין רוטיץ' כמובן, לפני כולם.  מבחינתי גם ווסלי קוריר, שאחרי שנתיים שחונות וקריירה פוליטית בקניה חזר להיות פקטור בתחרות ברמה הגבוהה ביותר, קוריר היה בתמונת הנצחון עד לקילומטרים האחרונים ,וסיים במקום החמישי.

12.  ריצה מצוינת לדת'ן ריצנהיין.  הצפייה לנצחון אמריקאי היא long shot, בהגדרה.  ריצנהיין הפך את זה, עד לשלב מתקדם יחסית בריצה, לשאלה מעניינת.  המטרה הגדולה שלו תהיה להתמקם גבוה ככל הניתן במרתון האולימפי בריו.

13.  קפלזיגי – האיכות הבלתי-נגמרת של הרץ הזה.  והאישיות.  חודש לפני יום הולדת ה – 40, כמה חלומות כבר מותר לאדם להגשים?  אחרי מדליית כסף אולימפית היסטורית.  אחרי נצחון במרתון ניו יורק.  אחרי הנצחון הפנטסטי בבוסטון בשנה שעברה.  ושוב שלישי בניו יורק.  מותר כבר לנוח, לא?  אז לא, קפלזיגי בא להתחרות. הוא היה שם בדבוקה, בחלק מאוחר יחסית גם הוביל אותה, עד לקילומטר ה – 35.  משם הוא התקשה, עצר להקיא, עצר כמה פעמים נוספות.  וכל פעם הקהל יצא מגדרו כשהוא המשיך.  עזבו את המיקום הסופי (שמיני), עזבו את התוצאה (2:12:42 בבוסטון מול רוח פנים, לא רע בכלל בגיל כמעט 40).  אני אזכור את התמונות שלו מניף ידיים ומנופף אל הקהל ברחוב בוילסטון, הקהל שנתל לו כל כך הרבה אהבה.  ואז, ממש על קו הסיום, הוא סידר 15 דקות של תהילה לרצה אלמונית בשם Hillary Dionne (שסיימה במקום ה – 15 בין הנשים), כשלקח את ידה והם סימנו נצחון משותף על קו הסיום.  זו הפעם השניה שקפלזיגי בחר לעשות את זה, כאילו לומר:  "זה העניין כאן חברה', אנחנו באים ונותנים את כל מה שאנחנו יכולים.  כל מרתון והסיפור שלו.  כל מרתון והנצחון שלו.  Dream on".

 

14.  בהמשך לסעיף 5 – מברוק יעקב!  עכשיו אתה סוף סוף רץ מרתון.

 

15.  אמרתי כבר שמרתון בוסטון הוא המרתון האהוב עליי?  בשנה הבאה 120.

 

בחזרה להצלבה
לא נפסיק לאהוב

20 Comments

מולי אפשטיין 21 באפריל 2015

נחשון,
תודה רבה על הסקירות המרתקות ותודה על כך ששידרנו אמש יחדיו!
התכוונתי להשוות בין בירה מסוג לאגר לבין בירה מסוג אייל. כשמנסים לתאר את ההבדלים בין שני סוגי הבירות האלה צריך פשוט להוסיף את המילה "יותר". בירת אייל היא יותר אלכוהולית, יותר עשירה בטעמים, יותר מורכבת, יש בה יותר לתת, לעיתים יותר מסוג כשות אחד ועוד. כך גם מרתון בוסטון. הוא יותר מן האחרים, הן בזכות המסורת, התוואי, ההיסטוריה, הסיפורים ועוד. פשוט יותר.
מולי

נחשון שוחט 21 באפריל 2015

מעולה מולי. חששתי ש"הרסתי" (בבירות אני לא מבין… את הדימוי אהבתי). היה כיף גדול גם לי!

אריאל גרייזס 21 באפריל 2015

נהדר, נחשון. ולאור העובדה שאת הקריטריון לבוסטון יש לך, אני לא מבין למה אתה מחכה..

נחשון שוחט 21 באפריל 2015

תודה אריאל. גם "יש" זה עניין יחסי. כלומר, "היה".

אלכס דוקורסקי 21 באפריל 2015

נחשון, נהדר. תודה רבה! כל מרתון הוא אכן בעל ייחוד משלו, וקשה מאוד להשוות ביניהם. אולי במקרה של בוסטון, הזמנים פחות חשובים והטווח שלהם משתנה בין של 2:03 ל-2:10. במובן הזה, ההשוואה שלך למירוצי שדה היא מאוד יפה.
מצטרף לאיחולים של אריאל. הלוואי שתרוץ גם בבוסטון.

נחשון שוחט 21 באפריל 2015

תודה רבה אלכס.
כמה תוספות:
טווח התוצאות הרלוונטי לצורך השוואה הוא בין 2:07:14 (שיא המסלול שנקבע בשנת 2006) ל – 2:10 או 2:11.
ישנן שתי "סטיות" לצד המהיר יותר: 2:05:52 של רוברט צ'ריוט ב – 2010, ותוצאות ארבעת הראשונים ב – 2011. התוצאות מ – 2011 בסיוע רוח גב משמעותית מאד.
בשנים אחרות – מזג אוויר חם במיוחד – ישנן סטיות לצד האיטי.
תוצאה של 2:09:17 היא תוצאה בהחלט טובה בהתחשב בתנאים ששררו אתמול.
יש לקחת בחשבון שהתוצאה מושפעת (לצד האיטי) בשני אופנים, השפעה מצטברת: אחת, בהשפעה הפיסית הישירה של הרוח על קצב הריצה. שתיים, בכך שבריצה ללא מכתיבי קצב ישנה השפעה ברורה על הטקטיקה. רצים מהססים להוביל ולשבור את הרוח, ורצים מהססים מלנסות "לברוח" ולוותר על הריצה בדבוקה.

אלכס דוקורסקי 21 באפריל 2015

תודה רבה על התוספות. הבהירו לי את התמונה.

Yavor 21 באפריל 2015

נהדר נחשון. תודה.
נדמה לי אגב שזה רחוב בוילסטון, ולא בוליסטון (boylston).
יש לי חבר טוב אגב, שבנו כבר רץ פעם שניה את המרתון הזה עם איזה טוויסט:
האיש מתחיל מוקדם בבוקר מנקודת הסיום, רץ להתחלה, ואחרי 20 דקות מצטרף ל"חבר'ה" ורץ את המסלול הרגיל. בקיצור – עושה מרתון כפול

נחשון שוחט 21 באפריל 2015

בהחלט. בוילסטון. תודה על התיקון.

דורפן 21 באפריל 2015

רק אוסיף למסורת: בגלל מרתון בוסטון המשחק הביתי של הרד סוקס הוא היחיד בכל העונה שנפתח לפני 12 בצהריים ללא אימון חבטות מוקדם. והוא הופסק אחרי שבעה אינינגס – 1-7 לבוסטון (תוצאה נחשבת)

נחשון שוחט 21 באפריל 2015

רונן, שמת לב למדים?
1) מאז 1903 ישנה מסורת של קיום משחק בית בפטריוטס דיי, בתזמון עם מרתון בוסטון. הצופים יוצאים בסוף המשחק כדי לעודד ב – Kenmore Square הסמוך לסיום.
2) בעקבות הפיגוע ב – 2013, ושוב השנה – הרד סוקס משחקים ביום הזה (ורק ביום הזה) עם תלבושת מיוחדת שעליה הכיתוב BOSTON במקום REDSOX המופיע על התלבושת הרגילה. (שאלה קלאסית לחידון עתידי)

אריאל גרייזס 21 באפריל 2015

הופסק בגלל גשם, יש לציין. לפני שנה זה היה מרגש במיוחד.
בכלל, מדהים מה נהיה בבוסטון מאז הפיגוע במרתון. בכל מקום חולצות ושלטי "בוסטון סטרונג". למישהו שמגיע ממקום רווי פיגועים כמונו, זה נראה קצת מוזר ההתגייסות העצומה הזאת בגלל פיגוע לא חמור במיוחד (מבחינת סדר גודל נפגעים, לפחות) בסטנדרטים שלנו. אבל אז אתה מבין עד כמה הפיגוע הזה פגע בלב של העיר הזאת, באירוע הכי מקודש שלה. קצת כמו שהפיגוע במלון פארק פגע בנו כי הוא היה בערב ליל הסדר (ומלחמת יום כיפור והאימפקט שלה)

אבישי 21 באפריל 2015

נחשון, כתבת כל כך יפה עד שכואבים לי התאומים מהקריאה :-)

איציק 21 באפריל 2015

יופי של פוסט, בשנה הבאה ב-120, אולי תאור שלך מהשטח, ויתכן עם התכוצויות פה ושם…

נחשון שוחט 21 באפריל 2015

לצפייה בשתי הדקות האחרונות של מירוץ הנשים (מומלץ) (תודה רבה לאמיר וייסנסטרן)

https://plus.google.com/photos/100673187650173158668/albums/6140154521163493025/6140154520919141906?pid=6140154520919141906&oid=100673187650173158668

יעקב 21 באפריל 2015

נחשון!
תודה על הפרגון.
הפוסט המעולה הזה גרם לי להתרגש, בדיעבד, עוד יותר על הריצה אתמול.
כל מילה אמת

גיל 21 באפריל 2015

פוסט מעולה. ושבוע הבא שירת הברבור של פאולה רטקליף.

חזי 21 באפריל 2015

נחשון, כרגיל, פוסט מעולה!
פתאום נזכרתי שבגיל 16 ביקרתי במגדל בבוסטון שבקומה העליונה שלו מצוינים כל מנצחי מרתון בוסטון. כבר אז, באמצע שנות ה-80 (של המאה הקודמת…) הוא נחשב למרתון עם הרבה מסורת.

ארז א. 22 באפריל 2015

כרגיל מרתק.
מה קרה לגברמריאם?

Ivan Pedroso 22 באפריל 2015

נהדר!

Comments closed