גבירותיי ורבותיי – אליהוד קיפצ'וגה!

איזה מרתון אדיר.

יש סיכומי מרתונים שכיף לכתוב, וזהו בלי ספק אחד מהם.

london 2015

(תודה לליאור כרמון ששלח לי את צילומי המסך)

1. כל הרכיבים היו בתסריט, שאי אפשר היה לביים אותו טוב יותר – האלוף הגדול והטוען לכתר, כתף אל כתף, כשאף אחד לא יכול היה לדעת איך זה יסתיים עד ל – 800 המטרים האחרונים.  על הבמה הכי גדולה, מול טובי הרצים בעולם, בקצב מאד מהיר, ועם שבעה קילומטרים של הגברה – במתח ובקצב – לקראת הסיום האדיר.  רץ המרתונים המוכח והעקבי ביותר ומולו אלוף המסלול לשעבר  שניהם נראו גם אחרי כמעט 40 קילומטר כאילו שעדיין לא התאמצו בכלל.  ומי מהשניים יישבר ולו טיפה (לא צריך בשלב הזה יותר), מי יוותר.  בסיום, אליהוד קיפצ'וגה הכריע, לפחות זמנית, את השאלה מיהו רץ המרתון הטוב ביותר בעולם.  הפעם השאלה הוכרעה בזכות. בצורה כל כך מרשימה מצד אחד, כל כך ספורטיבית ומלאת פירגון הדדי מצד שני.  זהו היופי של המרתון רבותיי.

2.  נחזור אחורה.  תשעה רצים, לא כולל מכתיבי הקצב, עברו את חצי המרחק בזמן של 62:20דק' (כלומר, קיפצ'וגה רץ למעשה שני חצאים כמעט שווים לחלוטין).  קצב מאד מהיר.  הראשון לנשור, קצת אחרי נקודת החצי, היה ג'פרי מוטאי.  בהמשך הקצב הואט.  ברור שלפחות קיפסאנג וקיפצ'וגה יכלו לרוץ היום מהר יותר אבל הרצים, כשנותרו ללא מובילי קצב, כיבדו אחד את השני, אפילו פחדו אחד מהשני (ובצדק), היססו ממהלך פזיז.  ביום הזה, לא רק שיא העולם אלא גם שיא המסלול – פשוט היה הרבה פחות חשוב.  הרצים ידעו שהזמן להתחרות עוד יגיע.  Hold the roar (י', אתה קורא את זה?).  וכך ראינו דבוקה של תשעה, שהפכה לדבוקה של שמונה, ושבעה, ושישה.  בנקודת ה – 35 ק"מ נותרו שישה רצים בדבוקה המובילה, וכולם נראו מצוין:  וילסון קיפסאנג, דניס קימטו (שיאן העולם), אליהוד קיפצ'וגה, סטנלי ביווט (שסיים כאן שני בשנה שעברה), סמי קיטווארה וטילהון רגאסה (אתיופי יחיד בגוב האריות הקנייתי).  הקצב החזוי בשלב הזה, לאחר האטה, היה 2:05:25ש' בלבד.  אני מניח שהיו פרשנים שכבר הכינו את הכותרות על אכזבה.  ואז זה קרה, קיפצ'וגה פרץ, וגרר איתו את הדבוקה.

3.  כמה שזה נדיר לראות בסיום של מרתון גדול, בוודאי מרתון לונדון, בקצב מהיר, שישיה של רצים חזקים כל כך בשלב הזה, עדיין נלחמים, עדיין חולמים, עדיין מאמינים שזה יהיה היום הגדול וההיסטורי שלהם.  ביניהם בלטו כמובן ה"Big Three" של המרתון בעולם כיום: קיפסאנג, קימטו וקיפצ'וגה.  ושלושתם נראו כאילו זה הרגע התחילו לרוץ.

4.  14:27דק' – זה היה הזמן לחמשת הקילומטרים בין ה – 35 ל – 40.  קצב מהיר מקצב שיא העולם.  2:53דק' לקילומטר.  נסו רק לדמיין.  קיטווארה נשר ראשון, אחריו רגאסה.  קימטו התקשה ואז חזר.  ואז, עם העברת הילוך נוספת (עוד לפני נקודת ה – 40), במעבר במנהרה, הם היו לפתע שניים:  קיפסאנג וקיפצ'וגה, קיפצ'וגה וקיפסאנג.  לקימטו וביווט נותר להיאבק על פרס התנחומים של הארד.

5. אלוף האלופים, ראש בראש – אני לא חושב שמישהו בשלב הזה יכול היה לזהות, ממש לזהות (לנחש תמיד אפשר) יתרון לאחד משני הרצים על האחר.  זה יותר עניין של wishful thinking.  שניהם נראו, גם בשלב המאוחר הזה, כהדגמה מושלמת בשידור חי של סגנון ריצה רגוע (relaxed), יפהפה, כמעט מושלם.  שניהם נראו חסרי מאמץ (כמובן שהתאמצו, מאוד).  שניהם בחנו זה את זה, לא הראו סימן.  על הנייר לקיפצ'וגה יתרון המהירות הברור, בתור אלוף עולם ל – 5,000מ' על המסלול, ותוצאה של 3:50דק' למייל (מהיר משמעותית מקיפסאנג).  על הנייר, המרתון היא הטריטוריה של קיפסאנג, בוודאי, והוא כבר הפגין יכולת סיום פנטסטית במרתונים המהירים שלו, ב – 2.195 מ' האחרונים – גם בברלין וגם בלונדון.  וסיום במרתון לא מוכרע על מהירות, אלא על רזרבה, מי חזק יותר, למי נותר הכח להגברה אחת נוספת וכואבת.  הבחירה של המנצח היתה לפי האהדה, כל אחד והפייבוריט שלו.

6.  ניסיון ראשון – קיפצ'וגה הגביר את הקצב שוב מייד אחרי נקודת ה – 40.  הוא פתח יתרון, לרגע נראה שהוא בורח,  אבל קיפסאנג נלחם חזרה.  טים האצ'ינס הפרשן המעולה של יורוספורט הסביר שאולי כעת היתרון אצל קיפסאנג, שספק את החבטה לסנטר ונשאר לעמוד.  עכשיו תורו.

7.  800 מטר – וכך זה נמשך, צמודים, כתף אל כתף.  בערך 800 מטר לסיום קיפצ'וגה לחץ שוב, וניצח.

8.  6:13דק' לקח לקיפצ'וגה להשלים את 2.195 הקילומטרים האחרונים.  כלומר מהר מ – 2:50דק' לקילומטר.

9.  בשנת 2003 התייצבו שני הרצים הטובים בעולם לריצת הגמר המכריעה, גמר אליפות העולם ל – 5,000מ'.  הישאם אל גארוז' קיווה לזהב שני, אחרי הנצחון ב – 1,500מ'.  קנניסה בקלה קיווה לזהב השני, אחרי הנצחון המרשים ב – 10,000מ'.  זה היה רגע השיא של האליפות, וכולם ציפו ל – face off בין שניהם.  ילד קנייתי, בן 18 בלבד, שמעטים בלבד שמעו את שמו לפני כן, קלקל לשניהם את התכניות, וזכה בזהב בזכות ריצה מושלמת. הילד ההוא היה אליהוד קיפצ'וגה.

10. בשנת 2015 התייצבו שני רצי המרתון הטובים בעולם ל – Clash of Champions – שיאן העולם דניס קימטו ושיאן העולם הקודם ואלוף לונדון וניו יורק וילסון קיפסאנג.  כולם ציפו ל – Face off בין שניהם.  רץ קנייתי, כבר בן 30, הפעם שמו ויכולותיו מוכרות, ניצח שוב, גם הפעם עם ריצה מושלמת.  אליהוד קיפצ'וגה.

11.  אליהוד קיפצ'וגה נכנס כעת לדיון על הרצים ההיסטוריים.  אולי זה הזמן להגיד:  היילה גברסלאסי (כמה שאני אוהב אותו) אף פעם לא הצליח לנצח במרתון לונדון, בשלב מסוים הפסיק אפילו לנסות.  אז בהחלט, יש עדיין פער משמעותי בין ההישגים של היילה להישגים של קיפצ'וגה, אבל הנה, הזכרתי אותם באותו המשפט.  גם בזכות טווח היכולות והגיוון, גם בזכות משך הקריירה בטופ (הוא עוד צעיר, רק בן 30, עוד נראה), גם בזכות הווינריות.

12.  עזבו את השעון (2:04:42, התוצאה השלישית בלונדון בכל הזמנים) – זה לא היה העניין היום.  וזה עדיין מרשים.  אני מניח שבסתיו נראה גם את קיפצ'וגה, גם את קיפסאנג, גם את קימטו – מתפצלים כדי לתקוף שוב את שיא העולם (אם לא יתחרו באליפות העולם).

13.  כבוד גדול לוילסון קיפסאנג – 2:04:47.  פעם שישית בקריירה מתחת ל – 2:05 (נתון פשוט מדהים), שלוש מהן בלונדון (תוצאות 1, 4 ו – 5 על המסלול הזה על שמו, והפערים ל – 2-3 מאד קטנים.

14.  נו, פעם אחת מותר גם לי:  ניחשתי נצחון לקיפצ'וגה ב – 2:04:18ש'.  close enough.

15.  ואיזה חיוך, איזה חיוך (גם בזה הוא מזכיר את גברסלאסי).

מירוץ הנשים:

אני אקמץ בתיאור מירוץ הנשים הפעם, פשוט כי הוא היה מאד מאכזב.  כבר מן ההתחלה מובילות הקצב מצאו את עצמן לבד כשהרצות המהירות בעולם שומרות כוחות (1:11:42 לחצי המרחק, ומשם הקצב עוד האט).  ולא באמת היו תירוצים.  כך הגיעו לא פחות מתשע רצות (!) עד לנקודת ה – 35 ק"מ וגם מעבר.  המירוץ הפך אמיתי רק בחמישה הקילומטרים האחרונים, וכשמוותרים כך על היתרון האיכותי, נשארים חשופים.  המנצחת היא בבחינת סנסציה  – טיגיסט טופה, שהופיעה כ – after thought בסקירה המקדימה שלי, ליתר בטחון בלבד.  רצה שלפני שנתיים עוד רצה 2:40ש', והתקדמה עד ל – 2:21.  ארבעה קילומטרים לסיום בערך היא הגבירה משמעותית את הקצב (בערך 3:10 לקילומטר, לא נתון מדויק), פתחה יתרון של 11 שניות עד לנקודת ה – 40, והותירה למארי קייטאני, טירפה צגאיי ואסלפש מרגיה לרדוף אחריה.  אך בשלב הזה היה מאוחר מדי והיא היתה חזקה מדי.  הנצחון לטופה 2:23:22ש', שניה קייטאני 2:23:40ש'. שלישית צגאיי.  מרתון הנשים לא ייזכר כאחד הטובים, אולי כאחת האכזבות.

Last Curtain Call – 

2:36:55ש' לפולה ראדקליף, האחת והיחידה.  יקירת המועדון.

 

דברי סיום של האלופים, בשידור ה – BBC:

אליהוד קיפצ'וגה: 

"The race was good. I felt very ok. I was happy to run against the two world record holders."

"It was tough. It was a championship (race) out there."

"This was (like) a real major championship. It was like an Olympic Games" .

"The crowd was wonderful. That is what lifted my spirits to compete at the finish line."

וילסון קיפסאנג:

"This was one of the best (performances). Today was a very strong field and I am really happy for my friend to have won today. For me (being) defending champion, having run a good time 2:04, second place, I think it was really good for me."

"It was a really tough race and a fantastic one"

האם ירוץ באליפות העולם?

"In Kenya we are in the hands of the federation. If the federation will select us we will honor the selection."

"We would really love to compete at the World Championship again."

פולה ראדקליף:

"The last mile…I just wanted to thank as many people as possible when coming in and try and find someone to come in hand and hand with because the time didn't matter today, but you can't come to the London Marathon and not give it an honest effort. I went out way too fast, but everytime I tried to slow down, someone shouted…Then it got more and more emotional."

אני מניח שהרבה אנשים רצו ורוצים להודות לה בחזרה.

 

 

לקראת מרתון לונדון (2) - מירוץ הנשים
פרידה מהיילה (שוב)

תגובות

  • חנה

    בסע' 10 רשמת בטעות 2005 במקום 2015.
    תודה על הסקירות המרתקות :)

    • נחשון שוחט

      תודה חנה! תוקן.

  • צור שפי

    מרגש, נפלא ומברוק על הפגיעה בול עם קיפצ׳וגה.

  • תום

    נחשון,
    חבר לחץ עליי להגיע ולצפות בשידור חי במרוץ, אחרי שהמאמר הקודם שלך יצר עניין רב אצל שנינו.
    לצערי הייתה לי מעבדת חובה בלימודים ולא יכולתי להתפנות.

    הצלחת לספק טעימה אמיתית ממה שהיה שם! שומעים את ההתלהבות דרך הכתב.
    תודה!

    ד"ש מלוטם לרוץ בטבע.

  • YG

    לגבי סעיפים 9, ו-10: שני הרצים הטובים בהיסטוריה.. לא רק "בעולם"..

  • דן

    סיכום מדהים. נראה כי נכתב ב99% מהרגש שהמרתון הזה הציף.
    איזו אצילות של שני הספורטאים האלה בפרגון הדדי ובהנאה מהאתגר הספורטיבי. דוגמא לכולנו.

    מרתון הנשים אכן היה כה מאכזב ושוב, לאב ברור מדוע. 66-65 דקות בחצי לפני חודשיים תוך כדי הכנה ולא ראינו כלום מזה היום. פשוט "לא פייר " מול המארגנים.

  • דורפן

    נחשון - אם אני לא טועה נשים הפסיקו להשתמש במושגכים גברים וזו הסיבה לדעיכת התוצאות?

    • shohat

      הפסיקו בלונדון ובמירוצים נוספים. במרתונים אחרים, כמו רוטרדם או פרנקפורט - לא בהכרח. אגב פולה ראדקליף זינקה היום בזינוק הכללי ולא בזינוק הנפרד לרצות העלית.

      זו איננה, מכל מקום, הסיבה לריצה האיטית היום. ראשית, כי אותן הרצות כבר רצו הרבה יותר מהר ללא מושכים גברים. שנית, כי בשלבים המוקדמים לריצה הן לא ניסו להחזיק עם המושכות. ממש נפתח פער בין המושכות לבין המתחרות. קשה לי לנתח איך קרה שהתקבלה מין החלטה קבוצתית כזו היום. זה מוזר. קצת כמו שקבוצה בעלת יתרון איכותי מובהק תחליט לשחק בונקר.

      התכנון מראש אגב היה שהמושכות יובילו חצי ראשון על 69:15. בפועל רצו כמעט 2:30 דקות לאט יותר.

  • אלכס דוקורסקי

    נחשון, מצטרף לתגובות כאן. ההתלהבות וההתרגשות הורגשו היטב בכתיבה. לא צפיתי המירוץ, אבל בעקבות הקריאה הצלחתי לדמיין מעט את ההגברה בקצב ואת חילופי ההובלות בק"מ האחרונים. על כך, תודה רבה!

    חייב להודות שטעיתי לגבי הסדרה בין גולדן סטייט לניו אורלינס. כתבת שזו תהיה סדרה קצרה, ודי חלקתי על כך. מתברר שצדקת (:

  • איציק

    נחשון, תודה רבה.
    לא יכולתי לראות את המרתון, אך באמצעותך יכולתי לחוש אותו.

  • מעיין אוהד מכבי

    סיקור מרתק ומאיר עיניים.
    תודה לך.

    שאלה - כיצד ניתן להסביר את הגברת הקצב פעמיים, באופן כה דרסטי, ב-12 הק"מ האחרונים? זה משהו שמתאמנים עליו מראש אבל עצם ההחלטה ובכלל עצם היכולת לשנות קצב בצורה כזאת, לא פחות ממדהים.

    • shohat

      תודה מעין.
      א. כן, מתאמנים על זה. כמעט תמיד קילומטר - שניים אחרונים לכל ריצה, חזרה אחרונה באימון חזרות יהיו מהירים יותר אצל רצים מנוסים. בשאיפה לממש גם בתחרות.
      ב. טקטיקת ריצה של שמירת כוחות. "רזרבה אנאירובית". אם הקצב לאורך כל הדרך מהיר מדי אז זה לא מתממש.
      ג. הרגשה חזקה ביום נתון (זה אף פעם לא מובטח)
      ד. ישנו אפקט שקשור לסף הכאב. כשאתה יודע שזה מאמץ אחרון לפני סיום. זה גם מוכח מחקרית, בקשר למנגנון בקרה עצבי central governor וכו'. אני קורא לתופעה "אפקט החזרה האחרונה" כשלפתע יש כח נוסף.

      • מעיין אוהד מכבי

        תודה על התשובה.

        בהחלט מעניין, בעיקר כי מדובר כאן על מרחקים ארוכים, ולא על "ספרינט" לקראת סיום. הגברת קצת ברבע האחרון של המרתון ועוד הגברת קצב נוספת ב-4-2 ק"מ האחרונים זה דבר מאוד מורכב ומאוד מרשים, בטח כשמדובר בקצבים כאלה.

  • גיל

    מדהים מה שהספורט הזה עבר בעשור האחרון. מספורט די זניח שרק מעטים מתעניינים בו לספורט שטובי הרצים מתחרים בו ועם סיקור חסר תקדים.

  • ליאור

    אנחנו חוזרים ודנים בפן המנטלי ובחשיבותו הן במעמדים מעין אלה עי״ע clash of the champions וגם עבורנו הרצים החובבים
    (Commoners). מתי להוריד את הפטיש?
    הרבה זהירות הופגנה בלונדון היום, אלו שהעזו לפרוץ אותה זכו בתהילה.

    תודה על הסיקור נחשון. מהנה כתמיד.

  • חזי

    נחשון, תודה על הסיקור. אם יש תחרות כלשהי שלא יצא למישהו לצפות בה, סיקור שלך ידביק בו עניין והרבה התלהבות. תענוג!

  • ariG

    תודה רבה!
    רק תסדר שפעם אחת ירוצו כולם יחד בברלין.
    פנינה מהשדרנים: look at the two of them or at the .front. You can't go past them
    utterly majestic

  • aviG

    תודה נחשון! ממש נהנתי לקרוא

    בתור אחד שלא ראה את המירוץ, הרגשתי כאילו אני רואה את זה בלייב דרך הסיכום.

Comments are closed.