Saudade – "סאו-דה-ג'י" – באף שפה אין מילה יפה כמוה. בצורתה הכתובה, האסתטית; באופן שבו היא מתגלגלת על הלשון, עם מוסיקה משלה; במשמעות שלה. Saudade.
אני לא מבין פורטוגזית, בוודאי לא דובר. מעולם לא הייתי בברזיל (חלום ישן שלא התגשם) אבל אני אוהב מאד את התרבות הברזילאית, ובעיקר את המוסיקה. והמילה הזו, Saudade, חוזרת ומופיעה בעשרות שירים. זו לא סתם מילה. זו מילה שמתבלטת, שתמיד מודגשת, שתובעת עצמאות ואוטונומיה. מילה שמעוררת סקרנות, רצון לשמוע שוב ולהבין.
כל ניסיון שבו נתקלתי לתרגם את המילה הזו מתחיל בהסתייגות הקבועה שאי אפשר לתרגם אותה. יש מלים שאפשר כנראה לומר רק בשפה מסוימת, על רקע מסורת אסוציאטיבית מסוימת ובארץ מסוימת. מלים שאפשר להביע באמצעותן ערך או רגש שזר לא יבין באותו האופן הטבעי והמיידי. מלים שנולדו מתוך המזג של המקום והחוויות של אנשיו. מלים המתכתבות עם ההיסטוריה ועם המוסיקה ועם האמנות והספרות. מלים שנקשרות אל ריח הפירות והמלח, אל לילות קיץ חמים על החוף ואל פרידות בתחנות רכבת ישנות. במקרה הזה מדובר גם במילה שמרחפת לה לנצח בבוסה נובה הקרירה של Vinicius de Moraes, אנטוניו קרלוס ז'ובים והקול הקטיפתי הנפלא של גל קוסטה. מילה כל כך מפתה ומסקרנת. Saudade.
התרגום הבנאלי, ברירת המחדל, הוא "געגועים", או "נוסטלגיה", אולי "כמיהה", בדרך כלל בשילוב עם "מלנכוליה". אך לעתים רחוקות התרגום הפשטני הזה באמת קולע. זו אותה המשפחה אמנם, אך אלו מלים שגרתיות שלא מצליחות להכיל את הכוונה ואת העומק, את הרומנטיקה. כשהאמריקאים קלטו את הבוסה נובה אל הג'אז שלהם (חלקם בכשרון לגמרי לא מבוטל) הם תירגמו את Chega de Saudade האלמותי ל – "No more Blues", ונדמה לי שזה בערך כמו ההבדל בין ג'לטו איטלקית לדבר הזה שהאמריקאים קוראים לו גלידה. יש מקרים שבהם האדפטציה מפספסת, משבשת את המקור במעין טריוויאליזציה מאכזבת.
הקונספט של ה – Saudade הוא קונספט שכל מי שכתב מכתבים על דפים צהובים בדיו אדומה שנשלחו בדואר אוויר אל מעבר לאוקיינוס יוכל להתחבר אליו. כל מי שישב בודד על שפת אגם והביט שעה ארוכה במבט קפוא אל המים. כל מי שרכב במהירות על אופניים וצעק בקול רם שירי אהבה וייאוש ותקווה אל הרוח האדישה. כל מי שראה את היופי גם ברגעים האלה.
***
ליקטתי כמה ניסיונות להסבר.
"נוסטלגיה מלנכולית לדבר מה, בידיעה שלעולם לא יחזור. לעתים הנוסטלגיה היא לדבר מה שספק אם בכלל קרה".
מושאי ה – saudade יכולים להיות דבר מסוים, אדם, אהבה ישנה, מקום, רגע בזמן. אין הכרח שהם יהיו ממשיים.
(לפעמים אתה שואל את עצמך מה גרוע יותר: דלת בלי מפתח, או מפתח בלי דלת.)
לפעמים, ל – saudade אין מושא ברור ומובחן בכלל, והיא תחושה כללית.
הסופר הפורטוגזי מנואל די מלו הגדיר באירוניה נפלאה את ה – Saudade כ – "סיפוק שאתה סובל ממנו, מכאוב שגורם לך הנאה".
"תחושה של מחסור גדול ואהבה למשהו מתוך מודעות לסבירות הנמוכה שיחזור, כעניין שאין לך עליו שליטה ושנתון לחלוטין בידי הגורל".
כמיהה עזה ותמידית, חסרת סיכוי ובכל זאת אופטימית.
Saudade.
המקור של המילה בתור הזהב של הספנות בפורטוגל. הנשים האהובות והילדים שנותרים על החוף לחכות בחוסר וודאות.
והמשך במהגרים לברזיל, אל העולם החדש, שהשאירו משפחות מאחור. קבוצה של אנשים רחוקים מאהוביהם, יושבים על החוף ובוהים בים.
לכן היה גם מי שהגדיר: "לעולם לא תוכל להבין מהי saudade, עד שתחווה אותה".
וכמובן עירוב התרבויות הלטיני והאפריקאי, והקצב והתשוקה.
ה – saudade היא כמיהה שיש בה עצבות פטליסטית מצד אחד – תחושת מחסור – ויכולת להציף באושר גדול מצד שני. לפעמים בו זמנית.
ה – saudade היא האהבה והאמת שנותרו בך ביחס לדבר שחלף (כנראה) לבלי שוב.
היא האהבה שנשארת. The love that remains.
***
ומה לגבי נבחרת ברזיל הנוכחית? אותה אני חושש שאפשר לתאר במילה (ובשיר) ברזילאיים שקלים הרבה יותר לתרגום:
Desafinado!
28 Comments
תודה – איזה כיף לקרוא דבר כזה בדיוק אחרי שאוסטרליה סיימה את דרכה במונדיאל …
אם אפשר להציע תרגום אחד נוסף – "כיסופים".
ובלשון ר' יהודה הלוי –
יפה נוף, משוש תבל, קריה למלך רב.
לך נכספה נפשי מפאתי מערב!
המון רחמי נכמר כי אזכרה קדם,
כבודך אשר גלה ונווך אשר חרב.
ומי יתנני על כנפי נשרים,
עד ארווה בדימעתי עפרך ויתערב!
דרשתיך, ואם מלכך אין בך ואם במקום
צרי גלעדך – נחש שרף וגם עקרב.
הלא את אבנייך אחונן ואשקם
וטעם רגבייך לפי מדבש יערב!
כיסופים זה יפה. לא חשבתי על זה. לא יודע אם זו התאמה מושלמת, אבל מילה יפה ומיוחדת בפני עצמה.
כיסופים הייתה המילה שגם אני חשבתי, כדובר פורטוגזית משובשת…
מאיר אריאל היה שם לפני כולנו: ערגונות.
בינגו!
+1
תשוקות שפיציות
יפה! לא הכרתי את הפירוש שהוא נתן לזה. לפי מה שאני קורא, הוא שילב את זה בהופעות בין "זרעי קיץ" ל"פלוגה בקו". ואיזה שיר זה "פלוגה בקו"… "אני רוצה לפגוש אותה פתאום במקרה, אחרי שכבר אשכח אותה כליל". אז כן, בינגו בהחלט, מאיר אריאל כגירסת שפה מיוחדת שלנו.
אחחח… פלוגה בקו – לפעמים אני נתקע על השיר ומזמזם אותו בלופ, כל פעם מתחיל ב- "פתאום התחיל הקיץ רגעים למנות…".
הנה הקטע שבו הוא מדבר על ערגונות, ואז זורם לפלוגה בקו:
https://www.youtube.com/watch?v=9eFBw7Eo8Ug
איזה יופי!
תמונה נהדרת של ברזיל 82 בחרת עבור הפוסט!
האסוציאציה המיידית שלי:
״'ליטוסט' (Litost) היא מילה צ'כית שאינה ניתנת לתרגום. ההברה הראשונה שלה, אשר ארוכה ומדוגשת, נשמעת כמו נהייה של כלב נטוש. באשר לפירוש המילה, לשווא חיפשתי מילה נרדפת בשפות אחרות, למרות שקשה לי לתפוס כיצד יוכל אדם להבין את הנפש האנושית בלעדיה… אם כן, מה זה 'ליטוסט'? 'ליטוסט' הוא מצב של סבל אשר נוצר בעקבות ההבחנה הפתאומית באומללותו העצמית של האדם.״
– מילן קונדרה
האם זה יהיה מצבם של תושבי ברזיל לאחר המונדיאל?
כן, בדיוק כמו לפני ובזמן המונדיאל.
Litost. למדתי ורשמתי. מצוין.
פוסט מקסים. המונדיאל הזה כל כך מרגיז אותי בעצם קיומו בברזיל, שכל אזכור של ברזיל בהקשר של תרבות ומוזיקה עושה לי רק טוב.
ולכן- אמן ארגנטינה תיקח את כל הקופה
בני- רק בינינו – זה לא 1978.
אני לא אוכל לעמוד בעוד הפסד של הולנד בגמר.
נהדר.
FELICIDA ?
נחשון,
האהבה שלך למוסיקה ולכישורים שאתה עושה בה מפעימה אותי כל פעם מחדש. בבקשה תמשיך לכתוב פוסטים כאלה גם כשאין קשר לספורט.
אצלי המילה הזאת מתקשרת עם השיר שהפך מפורסם בזכות סזריה אבורה, ונהגה בצורה קצת אחרת בקריאולית (Sodade). מי שזכה לראות אותה מבצעת אותו בהופעה, לנצח יבין את משמעות המילה…
תודה תודה. וסזאריה אבורה המדהימה לגמרי יקירת המועדון. איזה קול ואיזו הגשה. Sange de Beirona.
"דבר הזה שהאמריקאים קוראים לו גלידה"…
את בן ואת ג'רי – הכרת?
גרתי תקופה לא קצרה בארץ יוצאת הדופן הזאת ודיברתי את שפתה באופן שוטף (היום לצערי כבר הרבה פחות) וזה בדיוק הרגש שלי כלפיה. מן געגוע מתוק מר, רך, עוטף כמו חיבוק של אנשים שנפגשו אחרי הרבה זמן, שמחים על הפגישה ומצטערים על מה שהוחמץ עד אליה.
תמיד אזכור את היום שבו אי שם בכביש הישן והמדהים בין ריו לסאו פאולו, ליד אנגרה דוס רייס, הלכו הברקסים ברכב ונתקענו בצד. האיש שאסף אותנו לקח את כולנו לביתו דאג להביא את הרכב למוסך הקרוב עד שהתקלה תוקנה ואירח אותנו בלבביות ובחום עד שנסענו לדרכנו. געגוע גדול לקצב, לנופים, לשפה, לסבלנות, לחום האנושי.
והנה הביצוע היפהפה של טוקיניו שמביא את כל אלו ל-aquarella do brasil, בקצב יותר מתאים מהגירסה הריקודית של גל קוסטה:
https://www.youtube.com/watch?v=9KAZXO5UbnU
איזה שיר!
גם אני רציתי להגיע לברזיל. פעם כבר היו לי כרטיסים. היתה לי חברה ברזילאית שגרתי אתה יחד חצי שנה בארצות הברית. קנינו כרטיסים כדי לבקר בריו, היכן שמשפחתה מתגוררת.
אלא שאז, יום לפני שהיינו אמורים להמריא, נפלו התאומים.
ואז, ימים או שבועות ספורים לאחר מכן, נפרדנו.
היא אהדה פלמנגו.
התגובות שהכי מרגשות אותי הן אלו עם הסיפורים האישיים והזכרונות. קיבלתי רשות לשתף בעילום שם שתי תגובות ששלחו לי בפרטי:
"וואו נחשון, שוב נגעת בנקודה רגישה.. הפעם עם הפוסט שלך על "Saudade". אני רק אספר, שבמשך כחצי שנה קיבלתי מכתבים, או יותר נכון אימיילים, מבחורה ברזילאית אהובה… כולם הסתיימו בברכת Saudade. היה נפלא לקרוא את כל הפירושים הכל כך נכונים, למילה הכל כך יפה הזו. תמשיך להפתיע בפוסטים כאלה!"
"ב 1986 הייתי בברזיל (טיול אחרי צבא) והכרתי בחורה בשם Magda ברזילאית… זה היה רומן קצר ותמים… ואז באחת משיחות הטלפון עם הפורטוגזית הקלוקלת שלי והאנגלית השבורה שלה היא אמרה "saudade"… זרקת אותי 28 שנים אחורה…"
משהו כנראה יש שם…
תודה על כל התגובות!
גם כריס ריאה, גם איירטון סנה
http://www.youtube.com/watch?v=IoC1PLOnwOo
כשקראתי את הפרושים למילה, זה גרם לי לחשוב על הפוסט שלך "אני וההר". בכלל, יש רומנטיזציה ותשוקה בכתיבה שלך על ריצה. עכשיו כשקצת לא נוח בגוף, אפשר לתאר את הכתיבה במילה Saudade ?
אבל מה קורה כשחוזרים לריצה טובה? כשהאהוב חוזר ממעבר לים? נייחל לימים ההם וטובים מהם.
תורה רבה ריקי היקרה.
מה קורה כשהאהוב חוזר – זה בדיוק מה שמתואר בשיר chega de saudade.
התרגום שקיבלתי מדובר השפה היה "עצב מתוק"