Saudade

Saudade – "סאו-דה-ג'י" – באף שפה אין מילה יפה כמוה.  בצורתה הכתובה, האסתטית;  באופן שבו היא מתגלגלת על הלשון, עם מוסיקה משלה;  במשמעות שלה.  Saudade.

אני לא מבין פורטוגזית, בוודאי לא דובר.  מעולם לא הייתי בברזיל (חלום ישן שלא התגשם) אבל אני אוהב מאד את התרבות הברזילאית, ובעיקר את המוסיקה.  והמילה הזו, Saudade, חוזרת ומופיעה בעשרות שירים.  זו לא סתם מילה.  זו מילה שמתבלטת, שתמיד מודגשת, שתובעת עצמאות ואוטונומיה.  מילה שמעוררת סקרנות, רצון לשמוע שוב ולהבין.

כל ניסיון שבו נתקלתי לתרגם את המילה הזו מתחיל בהסתייגות הקבועה שאי אפשר לתרגם אותה.  יש מלים שאפשר כנראה לומר רק בשפה מסוימת, על רקע מסורת אסוציאטיבית מסוימת ובארץ מסוימת.  מלים שאפשר להביע באמצעותן ערך או רגש שזר לא יבין באותו האופן הטבעי והמיידי.  מלים שנולדו מתוך המזג של המקום והחוויות של אנשיו.  מלים המתכתבות עם ההיסטוריה ועם המוסיקה ועם האמנות והספרות.  מלים שנקשרות אל ריח הפירות והמלח, אל לילות קיץ חמים על החוף ואל פרידות בתחנות רכבת ישנות.  במקרה הזה מדובר גם במילה שמרחפת לה לנצח בבוסה נובה הקרירה של Vinicius de Moraes, אנטוניו קרלוס ז'ובים והקול הקטיפתי הנפלא של גל קוסטה.  מילה כל כך מפתה ומסקרנת.  Saudade.

התרגום הבנאלי, ברירת המחדל, הוא "געגועים", או "נוסטלגיה", אולי "כמיהה", בדרך כלל בשילוב עם "מלנכוליה".  אך לעתים רחוקות התרגום הפשטני הזה באמת קולע.  זו אותה המשפחה אמנם, אך אלו מלים שגרתיות שלא מצליחות להכיל את הכוונה ואת העומק, את הרומנטיקה.  כשהאמריקאים קלטו את הבוסה נובה אל הג'אז שלהם (חלקם בכשרון לגמרי לא מבוטל) הם תירגמו את Chega de Saudade האלמותי ל – "No more Blues", ונדמה לי שזה בערך כמו ההבדל בין ג'לטו איטלקית לדבר הזה שהאמריקאים קוראים לו גלידה.  יש מקרים שבהם האדפטציה מפספסת, משבשת את המקור במעין טריוויאליזציה מאכזבת.

הקונספט של ה – Saudade הוא קונספט שכל מי שכתב מכתבים על דפים צהובים בדיו אדומה שנשלחו בדואר אוויר אל מעבר לאוקיינוס יוכל להתחבר אליו.  כל מי שישב בודד על שפת אגם והביט שעה ארוכה במבט קפוא אל המים.  כל מי שרכב במהירות על אופניים וצעק בקול רם שירי אהבה וייאוש ותקווה אל הרוח האדישה.  כל מי שראה את היופי גם ברגעים האלה.

***

ליקטתי כמה ניסיונות להסבר.

"נוסטלגיה מלנכולית לדבר מה, בידיעה שלעולם לא יחזור.  לעתים הנוסטלגיה היא לדבר מה שספק אם בכלל קרה".

מושאי ה – saudade יכולים להיות דבר מסוים, אדם, אהבה ישנה, מקום, רגע בזמן.  אין הכרח שהם יהיו ממשיים.

(לפעמים אתה שואל את עצמך מה גרוע יותר:  דלת בלי מפתח, או מפתח בלי דלת.)

לפעמים, ל – saudade אין מושא ברור ומובחן בכלל, והיא תחושה כללית.

הסופר הפורטוגזי מנואל די מלו הגדיר באירוניה נפלאה את ה – Saudade כ –  "סיפוק שאתה סובל ממנו, מכאוב שגורם לך הנאה".

"תחושה של מחסור גדול ואהבה למשהו מתוך מודעות לסבירות הנמוכה שיחזור, כעניין שאין לך עליו שליטה ושנתון לחלוטין בידי הגורל".

כמיהה עזה ותמידית, חסרת סיכוי ובכל זאת אופטימית.

Saudade.

המקור של המילה בתור הזהב של הספנות בפורטוגל.  הנשים האהובות והילדים שנותרים על החוף לחכות בחוסר וודאות.

והמשך במהגרים לברזיל, אל העולם החדש, שהשאירו משפחות מאחור.  קבוצה של אנשים רחוקים מאהוביהם, יושבים על החוף ובוהים בים.

לכן היה גם מי שהגדיר:  "לעולם לא תוכל להבין מהי saudade, עד שתחווה אותה".

וכמובן עירוב התרבויות הלטיני והאפריקאי, והקצב והתשוקה.

ה – saudade היא כמיהה שיש בה עצבות פטליסטית מצד אחד – תחושת מחסור –  ויכולת להציף באושר גדול מצד שני.  לפעמים בו זמנית.

ה – saudade היא האהבה והאמת שנותרו בך ביחס לדבר שחלף (כנראה) לבלי שוב.

היא האהבה שנשארת.  The love that remains.

***

ומה לגבי נבחרת ברזיל הנוכחית?  אותה אני חושש שאפשר לתאר במילה (ובשיר) ברזילאיים שקלים הרבה יותר לתרגום:

Desafinado!