פרידה מהיילה (שוב)

אתמול, בסיום מירוץ ה – Grand Manchester Run הודיע גדול הרצים, היילה גברסלאסי, שהוא פורש באופן סופי מריצה תחרותית, בגיל 42.

את הפוסט לסיכום הקריירה המפוארת של היילה כתבתי לאחר הודעת הפרישה הקודמת שלו, כשלא סיים את מרתון ניו יורק בנובמבר 2010.  הקדשתי את הפוסט פעם נוספת, עם מעט עדכונים, לכבוד יום הולדתו ה- 40 של היילה באפריל 2013.  ואני מעלה אותו כעת שוב בפעם השלישית, האחרונה.

זהו הפוסט שנותר מבחינתי הרלוונטי והאותנטי ביותר, שנכתב תחת רושם סיום הקריירה, סיומו של עידן.

לקריאת הפוסט:

היילה גברסלאסי – שהיה ונותר האתלט האהוב עליי.

 

 

 

Haile Gebrselassie (ETH) Winner

 

התמונה באדיבות:  Emilio Dellepiane ) 

 

 

 

לשתוק ולנצח
מי פה הצהובון ?

24 Comments

כח הגברה 11 במאי 2015

גם עליי (כמתחייב מהכינוי שבחרתי).
תודה על הפוסט.

אדם 11 במאי 2015

נתת לי הזדמנות אז אנצל אותה לשאלה:
סיימתי לקרוא עכשיו את נולדנו לרוץ (ספר מופתי, תענוג שלא חוויתי הרבה זמן) ויש שם טעמה שאומרת שחוזרים ליכולת ריצה ארוכה של גיל 18 בגיל 64.
רציתי לשאול אל יש דברים בגו ואם כן, מאיזה מרחק נחשבות ריצות לכאלו שרלוונטיות לנתון הזה, איפה המרתון נחשב?

shohat 11 במאי 2015

היי אדם,
נולדנו לרוץ הוא ספר כיף לקריאה, מצליח להעביר את המסר והחוויה בצורה מיוחדת. אני נהניתי לקרוא אותו. לטיעונים "המדעיים" כביכול המוצגים בו אני מציע להתייחס בעירבון מוגבל, ולא להתייחס אליהם כאל אמיתות. אצלי התעוררה תחושה של דוגמטיות וסלקטיביות, אפילו תחושה של טקטסט של "כת" (בנושאים כגון ריצה יחפה וטיעונים אנתרופולוגיים ומורפולוגיים) – זה עדיין מעניין ומשעשע לקריאה.

בספר הוא מצטט בדיקה שעשו חוקרים לגבי תוצאות רצים במרתון ניו יורק, שמצאו שכממוצע התוצאות בין גילאי 19 ל – 27 הולכות ומשתפרות. לעומת זאת הדעיכה בכושר איטית יחסית, כך שממוצא התוצאות בגיל 19 זהה לגיל 64. שים לב שהמתודולוגיה כאן בעייתית וזה כמעט מידע אנקדוטאלי. הוא רלוונטי לריצת מרתון בקרב רצים חובבים. רובם לא רצים קילומטרז' משמעותי לפני גילאי 20, והפסד המהירות פחות קריטי כאשר היכולת האירובית גבוהה. לא תקבל תוצאות דומות בשום אופן בקרב רצי עלית. ולא תקבל תוצאות דומות במרחקים קצרים יותר, כגון 5,000מ' או 800מ. הנכון הוא שלעתים קרובות רצים מבוגרים שאינם נפצעים ממשיכים להפגין יכולת מאד מרשימה בגילאי 50-60 בריצות ארוכות לעומת מקצועות אתלטיים אחרים.

אדם 11 במאי 2015

זהו, שהתחושה שאני קיבלתי מהסספר היא שמדובר יותר על ריצות בלי עצימות גבוהה מבחינת מהירות אלא דווקא כאלו שדורשות מאמץ פיזי מתמשך, שאינו אנאירובי בשום שלב. אין טעם להשוות את מה שכתוב שם לספורט בעצימות גבוהה אלא דווקא לאנשים שעושים ספורט כדרך חיים. אני סתם התפלאתי נורא שהמחשבה שהיכולת שלי לרוץ בקצב אחיד בגיל 19 קרובה למה שאני יכול לתת בגיל 60 אז תהיתי על זה.
איך התחושה הסובייקטיבית שלך בעניין? אני לא מדבר על תוצאה אלא יותר על תחושה באימונים או סתם בריצות.

shohat 11 במאי 2015

אני באופן אישי סובל מפציעה בדיסק שמגבילה מאד את האימונים שלי מאז גיל 38, לצערי, כך שזו לא דוגמה טובה. יש לי חברים טובים בגילאי 50-60 שמשמרים יכולת מאד גבוהה יחסית בריצת מרתון. גיל ט0 ואפילו 50 איננו גיל 20 אבל. הכל שאלה של מתי התחלת להתאמן (אימונים בנפח גבוה). מי שהתחיל בגיל 20 והגיע לשיא בשנות העשרים המוקדמות בדרך כלל יחווה ירידה ביכולת מגיל 35 וירידה משמעותית יותר בגיל 50 פלוס אך עדיין יוכל לשמור על רמת כושר ויכולת גבוהה. מי שהתחיל להתאמן בגיל 40 (ישנם רצים חובבים רבים כאלה) עשוי להמשיך להשתפר ולקבוע שיאים גם קרוב לגיל 50. ההתפתחות האירובית נמשכת שנים ומי שמתמיד לא מאבד אותה בקלות.

shohat 11 במאי 2015

התכוונתי לכתוב "ירידה משמעותית יותר בגיל 45 פלוס"

סימנטוב 11 במאי 2015

גם עלי
מהרגע שקראתי את הידיעה חיכיתי לפוסט שלך

מתן גילור 11 במאי 2015

אין הרבה רצים שריגשו אותי, אבל הקייסר והאריה מרגשים מאד.
התמונה של בקלה (וסאין?) מחכים לו בגמר אליפות עולם (או אולי אולימפי) היתה מהרגעים המרגשים שזכורים לי מהאתלטיקה הקלה.

Ivan Pedroso 11 במאי 2015

+100

איציק 11 במאי 2015

פרש מוקדם מידי, היה צריך קודם להבטיח את עתידו הכלכלי. שיראה מה קרה לסטאין לאחר הפרישה.
לפני שמתחילים להגיב… ציני… ציני…

D! פה ועכשיו 11 במאי 2015

איציק, התחלת להגיע עם אזהרת בריאות?

איציק 11 במאי 2015

אני בדרך כלל נגד אזהרות משא, אך הפעם הרגשתי צורך.
בפוסטים של נחשון נכנסים אנשים שלא מודעים לשריטות שלי…

אדם 12 במאי 2015

אתה כנראה לא יודע אבל מישהו פה עשה שכל פעם שאתה כותב כבר לא מופיע "איציק" אלא מופיע "ציני"

איציק 12 במאי 2015

:-)

ירושלמי 11 במאי 2015

אנקדוטה ששמעתי בערוץ הספורט.

בילדותו היה רץ גברסלאסי לבית הספר, מרחק של כ10 ק"מ לכל כיוון, סה"כ כ100 ק"מ בשבוע במשך שנים.
זו גם הסיבה שהריצה שלו מאופיינת בחוסר סימטריות בהרמת המרפקים, מכיוון שתחת אחת הידיים היה מחזיק בקביעות את ספרי הלימוד.

חזי 11 במאי 2015

אחרון המוהיקנים. לפני מספר שנים, כשגבריסלאסי התחרה במרתון אמרתי לחבר שלי שצפוי שיא עולם. בסיום התחרות הוא התקשר אלי לספר שאכן נקבע שיא עולם. בזמנו היה, יחסית, קל לנבא. היום זה נעשה הרבה יותר מורכב. אין שליטה דומיננטית כזו. בטח לא לאורך שנים. הוא האחרון שהיה. אגב, הרץ הישראלי הראשון ששלט במגוון המרחקים שמ-1500 ועד למרתון היה דב קרמר.

טל 12 במאי 2015

זה קצת מצחיק להזכיר את שניהם באותה נשימה..מעבר להבדל העצום באיכויות גברסלאסי היה גם בן אדם .

חזי 12 במאי 2015

ההשוואה היא בהחזקת שיא לאומי גם ב – 1500 וגם במרתון. אני מניח שגם דב לא משווה את התוצאות שלו לאלו של גברסלאסי :-)

טל 12 במאי 2015

כן כפי הנראה הוא גם לא עושה מאמצים להיות בן אדם .

shohat 12 במאי 2015

טל, דב קרמר הוא חבר אישי קרוב. באופן כללי, אני מבקש לא לרדת לפסים אישיים בתגובות כאן. תודה.

חזי 12 במאי 2015

+1
דב קרמר ואריה גמליאל הם מהאתלטים הגדולים שהיו כאן אי פעם! אשמח אם תוכל בהזדמנות לכתוב עליהם כאן.

Ivan Pedroso 11 במאי 2015

תמיד כיף לקרוא!
אגדה. אחד האתלטים האהובים עליי בכל הזמנים.

יש איזה סיפור מאחורי זה שהוא לא עשה דאבל של 5+10 באליפויות עולם/אולימפיאדה? הוא זכה בכסף ב-5 בשטוטגרט 93 אבל מאז אני רואה שיש לו רק DNS-ים, וכשאני התחלתי להתעניין באתלטיקה הוא כבר לא רץ את המרחק הזה בתחרויות אלו…

shohat 12 במאי 2015

כמה נקודות רלוונטיות.
1) אין ספק שגברסלאסי היה רץ ה – 5,000מ' הגדול בדורו. שיא העולם לפניו היה 12:55, הוא הוריד אותו עד ל – 12:39. עד היום רק בקלה רץ מהר יותר (12:37) (גם דניאל קומן רץ 12:39, והחזיק בשיא לפני שגב לקח אותו בחזרה). כפי שציינתי בפוסט לאורך שנים רצופות הוא רץ מהר מ – 13 דקות.
2) למרות הרמה המאוד גבוהה במקצוע – תחרות בין גברסלאסי, טרגאט וקומן (וגם אחרים) – במשחקים האולימפיים ה – 5,000מ' היה חלש משמעותית מה – 10,000מ' מבחינת איכות התחרות. שדה המתחרים ב – 5,000מ' היה חלש יותר (ונוסטה ניינגאבו ניצח באטלנטה, מיליון וולדה בסידני. השאלה שאתה שואל, לכן, מאד רלוונטית – מדוע גברסלאסי לא ניסה "דאבל" (חוץ מאשר באליפות העולם ב – 1993, כשזכה בזהב ב – 10,000מ' ובכסף ב – 5,000מ').
3) שני החלקים לתשובה הם מבנה התחרות (מקצים מוקדמים) ומצבו הפיסי של גברסלאסי.
4) ההבדל החשוב הוא כדי לעשות דאבל במשחקים של אטלנטה 1996 צריך היה לרוץ שני מקצים של 10,000מ' ושלושה מקצים של 5,000מ'. ב – 2000 עדיין היו שני מקצים ל – 10,000 ושני מקצים ל – 5,000מ' (כך גם באליפויות העולם אם אני לא טועה, לא חזרתי לבדוק). לעומת זאת, בקלה ופארה נדרשו לרוץ מקצה גמר בלבד ב – 10,000מ' ושני מקצים של 5,000מ' (מוקדמות וגמר). כשמדובר בסדרת תחרויות ברצף של 8 ימים, ההבדל הזה משמעותי. יש לקחת בחשבון שהנצחון של גברסלאסי ב – 10,000מ' לא היה מובן מאליו, במיוחד בסידני (נצחון על טרגט ב – 0.09 שניות, עם 200 מטרים אחרונים על 25.4 שניות).
5) ב- 1996 גברסלאסי שהיה שיאן העולם ל – 50000 מטר כבר אז, תכנן אמנם לנסות דאבל, אבל סבל מיבלות אחרי תחרויות ה – 10,000מ' והחליט לוותר. ב – 2000 היילה סבל מפציעה חוזרת בגיד האכילס והמטרה העיקרית שלו היתה להגן על התואר ב – 10,000מ', מול טרגט – אולי הריצה המשמעותית, הקשה והגדולה בקריירה שלו, בהתחשב בתחרות, בצורה שבה הושג הנצחון ובנסיבות.

Ivan Pedroso 12 במאי 2015

מאוד מעניין. לא ידעתי את זה. תודה על ההסבר.
אני זוכר את הריצה מול טרגט, זה היה מדהים. ההפרש בריצה הזאת בין מקומות 1 ו-2 היה קטן יותר מההפרש המקביל בריצת 100 המטרים.

ונק' אחרונה: וואו דניאל קומן, איזה blast from the past! אני זוכר אותו בתור ילד פלא ששבר שיאי עולם על ימין ועל שמאל…

Comments closed