הדראפט העצוב של אייזיה אוסטין

על הפער הבלתי-נתפס שבין פסגת ההצלחה לבין התרסקות החלום; בין היכולת האנושית האינסופית לבין החולשה הפטאלית. על בחירת הדראפט העצובה ביותר שהיתה. ועל הכח לחלום מחדש.

 

לעתים הפער בין החלום לבין התנפצותו הוא בלתי-נתפס.  כמוהו הפער בין שיאיה של היכולת האנושית לבין היעדר השליטה בגורל, החולשה הפטאלית וחוסר האונים של האדם.  כשהפער הזה נחשף זה בלתי-הוגן, זה מקומם, זה עצוב כל כך.

ארבעה ימים.  ארבעה ימים הפרידו בסך הכל בין אייזיה אוסטין, הסנטר המצוין בן ה – 20 של אוניברסיטת ביילור לבין הרגע הגדול בחייו.  ארבעה ימים בלבד נותרו לו לחכות לשיחת הטלפון, לקול מהצד השני- "You did it baby, אתה הולך ל – NBA".  ארבעה ימים לרגע המצופה שבו כל העבודה משתלמת, כל המעגלים נסגרים, החלום מתגשם.  במקרה של אייזיה אוסטין גם לא היה ספק, כלומר המתח היחיד היה בשאלה עם הכובע של איזה קבוצה הוא יצטלם, מה יהיה היעד הרשום על כרטיסי הטיסה, איזו עיר תקבל אותו בחיבוק ובתקווה עצומה.  היום זה כבר מצוי בשולי הסיפור האנושי הנדיר הזה, אך העובדה מדהימה כשלעצמה – איזייה אוסטין אמור היה להיות שחקן ה – NBA הראשון הרואה בעין אחת בלבד.  הוא איבד את עינו הימנית כשהיה בחטיבת הביניים (מקור הפציעה היה בפגיעה של כדור בייסבול, הוא נפצע שוב במהלך הטבעה לסל וסדרה של ניתוחים לא הצליחו להציל את העין).  את העובדה המדהימה הזו שמר אייזיה בסוד מפני הסביבה וחבריו לקבוצה עד לינואר השנה.  הוא דורג כפרוספקט השלישי במחזור מסיימי התיכונים והמשיך לאותת על יכולותיו גם בביילור.

ארבעה ימים לפני הדראפט קיבל אייזיה טלפון אחר, עם הודעה אחרת.  בעקבותיה הוא נדרש ללמוד את משמעות המלים Marfan Syndrome.  המלים שמשמעותן המיידית וההחלטית, הבלתי-ניתנת לשינוי, היא שאייזיה אוסטין לא ישחק יותר כדורסל.  ככה זה נחתך.  ברגע אחד.  בלי טיעונים לעונש.  בלי אפשרות לחנינה.  הדראפט שלא היה.  הקריירה לעולם לא נדע.  הפוטנציאל, החלום שנגדע.

Maran Syndrome היא תסמונת שמקורה בפגם גנטי (הגן לפיברילין). היא גורמת לפגיעה במבנה רקמת החיבור.  התסמונת מתאפיינת בפגיעה בשלמות המבנה של העצמות, העיניים ומערכת הלב וכלי הדם.  היא עלולה להתבטא בסוגים שונים ורבים של בעיות פיסיות, אך לא תמיד, ולא בהכרח.  בימינו המחלה אינה ניתנת לריפוי אך במעקב רפואי והשגחה היא מאפשרת חיים ארוכים.  הסיכון הגדול נובע מהתרחבות של אבי העורקים (ושל כלי דם אחרים).  החשש בכל עת הוא לקרע של אבי העורקים.  סיכון משמעותי זה למוות פתאומי (והיו כבר תקדימים) הוא שמונע באופן מוחלט את העיסוק בספורט תחרותי.

כדי להמחיש עוד יותר את קו הגבול האכזרי שבין ההצלחה האולטימטיבית לבין המשבר – את האכזריות המהתלת של הגורל- מצמרר להיווכח שאותם המאפיינים הפיסיים החיצוניים המשותפים לרבים משחקני הכדורסל הגדולים הם המצויים על קו הגבול ממש של מאפייני סינדרום מרפן.  סיכוי ההצלחה הנדירה, סיכון המחלה הנדירה – נמצאים בקרבה ממשית כל כך, נושקים זה לזה,לעתים חופפים.  אני קורא בימים אלה את ספרו המצוין (והמומלץ) של דיוויד אפשטיין – The Sports Gene.    הספר מרתק והוא בבחינת "חובת קריאה" לכל חובב ספורט שסקרן להבין בצורה מעמיקה יותר את מה שהמדע יודע (וכנגד זאת את מה שהוא לא יודע) להסביר ביחס לגורמים להצלחה בספורט ברמות העלית.  ספרו של אפשטיין הוא הנסיון המעניין ביותר עד היום להציב זה כנגד זה את "ההסבר הגנטי"/"כשרון" כנגד הסבר "העבודה הקשה" (ומהווה גם תגובה מוחצת לתיאוריית ה – 10,000 שעות אימון כמפתח להצלחה).  הוא משלב בצורה נהדרת בין סיפורים אישיים ואנקדוטות לבין הקישור למחקרים הקיימים וכך עובר בין ענפי הספורט השונים  – בייסבול כככדורסל, ריצות ספרינט וריצות למרחקים, קפיצה לגובה ושחיה, ועוד ועוד.  אפשטיין מנסה להסביר את האינטראקציה הקיימת בין הגורם הפיסי המולד לבין היכולת לפתחו.

vitruvian-man-213x300

הפרק בספר המוקדש ל – NBA מבוסס על הסבר שעל גבול ה – Marfan Syndrome.   כנגד רישום "האדם הוויטרובי" של לאונרדו דה וינצ'י – המציג אידיאל של פרופורציות מושלמות, סימטריות והרמוניה, אפשטיין מדגיש מודל שלמות אחר לשחקן כדורסל – The Vitruvian NBA Player.   כולנו יודעים שבכדורסל יש יתרון לגובה.  אפשטיין מאשש זאת בנתונים אמפיריים מובהקים (בהצלבת נתוני הקומביין של הדראפט וסקרי אוכלוסין וסקרים רפואיים למיניהם) המכמתים את "הפרמיה לגובה" עבור מועמדים לליגת הכדורסל הטובה בעולם.  סיכוייו של אדם אמריקאי בגיל 20-40 בגובה שבין 183 ל – 188 ס"מ לערך (6 פיט עד 6"2) לשחק ב – NBA הוא 5 למיליון.  בגובה של 188 עד 193 ס"מ (2"6 עד 4"6) הסיכוי הוא 20 למיליון.  לאדם בגובה 208 ס"מ (10"6) עד 213 ס"מ (0"7, שהוא בדיוק הגובה של אוסטין) הסיכוי הוא 32,000 למיליון (או 3.2 אחוז).  ומגובה 7 פיט ומעלה – 1 מתוך 6 אמריקאיים (17 אחוז) משחק בפועל ב – NBA.  אז יתרון לגובה- בזה אין חידוש כמובן. tell us something we don't already know, right?  אחר כך יש כמובן גם את יכולת הניתור (ולא אפרט).

אך גולת הכותרת של הניתוח של אפשטיין  – "הטיעון האנטי-ויטרובי" – היא אחרת.  כך כותב אפשטיין (בתרגום חופשי שלי):  "לאדם הויטרובי של דה וינצ'י יש מוטת כנף (arm span) השווה לגובהו.  כך גם לי.  כך, כנראה, גם לכם, או קרוב מאד לכך.  נייט רובינסון, לעומת זאת, ניצב לגובה 172 ס"מ (5 פיט, 7.75 אינצ') אך מוטת הכנפיים שלו היא 185.5 ס"מ (1"6).  מבחינה מעשית-אפקטיבית, הוא פחות נמוך משנדמה.  למעשה, כמעט אף אחד מהשחקנים ב – NBA איננו נמוך כפי שנדמה, כולל הגבוהים במיוחד שביניהם.  היחס הממוצע בין מימדי מוטת הכנף לגובה של שחקן NBA הוא 1.063.  בקונטקסט הרפואי, כל יחס גדול מ – 1.05 הוא אחד הקריטריונים המסורתיים לאבחון Marfan Syndrome, הפגם ברקמת החיבור הגורם לאורך ידיים/רגליים/אצבעות חריג.  לשחקן NBA ממוצע בגובה 7"6 תהיה מוטת כנף של 7 פיט.  כדי להתאים את הרישום שלו לשחקן ה- NBA הויטרובי, היה ליאונרדו נדרש להחליף את הריבוע והעיגול המושלמים במלבן ובאליפסה".  וכך ממשיך אפשטיין להדגים ולתבל בסיפורים.  להסביר את האופן שבו הידיים הארוכות מספקות יתרון מעבר לכל נתון סטרילי של גובה, כיצד היא מתבטאת ביתרון במשחק.

בהתייחס למקרה של אוסטין האירוניה כאן היא שצועקת, שכואבת – אותן התכונות הפיסיות הנדירות שאפשרו לו לצמוח ככשרון כדורסל אדיר, לגעת בפסגה ממש, התבררו ברגע טרגי כתכונות המסכנות את חייו.  וברגע אחד אותם הגורמים להצלחה סימנו הם עצמם את אסונו, את ההפסד המוחלט.

אדם סילבר הזמין את אייזיה אוסטין לערב הדראפט, כאורח אישי.  במחווה אנושית יפה, מרגשת וראויה, נבחר אייזיה אוסטין בדראפט ה – NBA כבחירה כללית.  הוא זכה לכבוד ולהוקרה, להצהרה על היותו ראוי להיבחר בדראפט.  בצד המעשי, אוניברסיטת ביילור הזמינה אותו לחזור להשלמת לימודיו ולהשתלב בצוות האימון של קבוצת הכדורסל.  גם זו מחווה יפה.  החיים יימשכו.  האיזון החדש יימצא.  אך לעולם יישארו הכאב על תחושת ההחמצה, הכעס על תעתועיו של הגורל.

בחירת הדראפט של אייזיה אוסטין היתה בחירת הדראפט העצובה אי פעם.

***

ואייזיה?  רק ארבעה ימים היו לו כדי להכיל את כל זה.  בסך הכל ילד בן עשרים.  ושלוש מלים.  שלוש מלים המדברות בעד עצמן:  I'll dream again!

פוסט של הצדעה.

 

 

סיכום סיבוב - יוחאי שטנצלר
ליגת שוקי ההון - משבר זהות

29 Comments

סימנטוב 28 ביוני 2014

כואב אך מרגש ומעורר השראה.
תודה

רפי 28 ביוני 2014

כתוב היטב מושך ל משך קריאה ו…הסיפור איננו משמח.

גונן 28 ביוני 2014

תובנות מעמיקות וחשובות לחיים ובכלל. תודה!

שחר ד. 28 ביוני 2014

אחד הסיפורים שמלווים אותי בימים האחרונים וכל פעם שאני נתקל בידיעה בנושא אני מרגיש את הגוש הזה בגרון…

הוא שחקן שאני עוקב אחריו כבר כמעט שלוש שנים (מהשנה אחרונה בתיכון) ומאד נהנה לראות אותו. החזקתי אצבעות שתהיה הקבוצה שתבחר בו – במיוחד לאור חשיפת העובדה שהוא עיוור בעין אחת (היה צפוי להיבחר באזור הסיבוב השני). מה שאדם סילבר עשה ראוי לכל הערכה שקיימת, הוא באמת הצליח לרגש ברגע הזה…
(אגב, מסתבר שאוסטין ביטח את עצמו לפני בסכום של מליון דולר ככה שהוא לא יוצא לגמרי מופסד)

לאחר פרסום המקרה התחלתי קצת לבדוק באינטרנט על הסינדרום ובאמת הרגשתי שיש קשר בין זה לבין הגודל שלו – תודה על ההסבר נחשון.

שאלה לסיום, לפני כחמש שנים קראתי מחקר שבו נטען כי 70-75% מהאמריקאים שהגיע לגובה של 2.13 (7 פיט) שיחקו לפחות משחק אחד ב-NBA, האם הנתון שציינת מתייחס למספר משחקים מינימלי?

shohat 28 ביוני 2014

שחר, הנתון מובא בספר של אפשטיין על בסיס השוואה בין נתוני הגובה של השחקנים באן בי איי ב 2013 לבין נתוני ה Centers for disease control's national center for health statistics. כלומר הערכת מספר האנשים בגובה7 רגל ומעלה בגילאי 20 עד 40 כיום לבין מספר השחקנים באן בי איי כיום. יתכן שחלק מאלה שאינם משחקים שיחקו בעבר אך הוא לא מתייחס לזה. שבעים אחוז נשמע מאד גבוה. לא כל האנשים הגבוהים מאד הם בריאים וספורטיביים. אך את התשובה לשאלה אני לא יודע. . יי

שחר ד. 28 ביוני 2014

תודה נחשון.

הנתון באמת היה מאד גבוה וניתן כדוגמא "לניצול" נכון של המשאבים הספורטיביים בארה"ב.

D! 28 ביוני 2014

נחשון,
גם אני כמו בטח רבים אחרים קראתי שתי שורות על הסיפור.
כתבת נהדר וגרמת לי להתרגש איתו בקטע הקצר מהדראפט.

תודה

ירון 28 ביוני 2014

פרופורציה נחשון פרופורציה

ילד בן 20, בנה את כל החיים שלו ? החלום ושברו ?

תוציא את הראש מהחלון (או ממקום אחר)

פרופורציה נחשון פרופורציה

shohat 28 ביוני 2014

הפרופורציה היא שאחד מכל 18,000 נערים שמשחקים כדורסל מסודר בתיכון בארה"ב נבחר בסיבוב הראשון בדראפט של האן.בי.איי (22,000 אם מתחשבים במקומות שבהם נבחרים שחקנים מחוץ לארה"ב בממוצע). אני לא התקבלתי לקבוצה של התיכון כך שאני בין המיליונים שלא נכללים בכלל בפול הסטטיסטי הזה. כשאני או אתה נהיה שם, אולי להפסיד את זה ברגע אחד ייראה לנו קטן. פרופורציה ירון.

ירון 28 ביוני 2014

הפרופורציה היא לא נער אחד ל 18,000 שמשחק ב NBA אלא נער אחד מתוך 3 שחי מתחת לקו העוני.

הסיפור יפה, הכתיבה אחלה הכל יופי, רק קצת פרופורציה

אדם 29 ביוני 2014

פרופורציה, ירון, זה בדיוק מה שיש כאן. הוא בהחלט איבד הכל ברגע הזה, היה קרוב כל כך להגים חלום אדיר שמיליוני בני אדם אפילו לא מעזים לחלום.
את הפרופורציה שאתה מדבר עליה הוא צריך לקבל בהמשך החיים אסל עכשיו, ברגע הזה, זה בדיוק אובדן עצום.
לדוגמא, ילד בן 16 שנשבר לו הלב מאהבה ראשונה, הוא לא אמור להרגיש שחרב עליו עולמו בגלל שהוא צריך פרופורציה שאין לו?

גיל 28 ביוני 2014

הכאב ותחושת ההחמצה גדולים בגלל שכל זה קרה מהר מאוד כשהחלום קרוב להתגשם, אבל באופן כללי הוא עשה בחיים שלו הרבה יותר מרוב שחקני הכדורסל על פני הפלנטה כך שזה עדיין לא רע.

Rondi 28 ביוני 2014

וואו.סיפור מרגש ביותר וכתוב נפלא. תודה, התרגשתי והחכמתי.

גיל 28 ביוני 2014

אני דווקא תופס את הסיפור אחרת ממך. הסיפור הזה לא כל כך עצוב כמו שאתה מתאר אותו. נכון, שחקן נאלץ לוותר על חלום חייו אבל זה קורה לרבים וטובים. נכון שזה מאוד מבאס לגלות דבר כזה קרוב מאוד לדראפט אבל הגילוי הזה אולי הציל את החיים שלו. אני די מתפלא שלא גילו את הבעייה הזו עד עכשיו. עכשיו, גם אם זה לא היה מתגלה הוא כנראה היה שחקן גבולי לנבא ולא סביר שהייתה לו קריירה כל כך ארוכה שם. עכשיו הוא הפך לסמל והוא נראה לי אדם חזק והרבה הזדמנויות נפתחו בפניו בכיוונים חדשים.

והמחווה של אדם סילבר היא פשוט ענקית ומאוד מרגשת ובעיניי הסיפור בסך הכל לא כל כך עצוב. זו מכה קשה כאמור אבל אני בטוח שהוא יתגבר עליה.

cookie-monster 28 ביוני 2014

קראתי שגילו את הגן הזה בבדיקת DNA מקיפה שעשו לו מאיזהשהיא סיבה לפני הדראפט.
אם זה ניתן לגילוי רק בבדיקת DNA למה זה מפתיע שגילו רק עכשיו?

גיל 28 ביוני 2014

כי מרפן זו לא איזו מחלה גנטית שחבויה בך אלא משהו שמשאיר סימנים. זה גם קשור לאורך הגפיים אבל יש כל מיני סימפטומים אחרים כמו פגיעה בראייה, בעיות לב ועוד כל מיני דברים. לפי מה שאני מבין יחסית קל לחשוד שמישהו חולה בה והוא בטח עבר כל מיני סקירות רפואיות מקיפות גם לפני הדראפט גם אם לא נבדק גנטית.

מאשקה 28 ביוני 2014

נחשון, טור מרגש ומלמד הרבה

shohat 28 ביוני 2014

My heart rate was accelerating and Bob suggested I see the doctor. Because I was very flexible and had long hands and feet, I had some early symptoms of Marfan syndrome, a disease that affects connective tissues and can be fatal if there is leakage to the vessels that lead to the heart. If you reach out your arms and form a T and your wingspan is longer than your height, you can be at risk. In my case, those measurements have always been very close. I didn't know at the time why the doctor decided to look into this. My mom and Bob didn't want me to freak out, so they told me it was simply a good idea for young athletes to have an EKG test in order to look at the heart.Fortunately everything was, and still is, okay. I have been tested once a year ever since at John's Hopkins under the direction of Dr. Peter Roe, and the tissues are strong, the aortic route is clear and my heart is in good shape – as long as my Baltimore Ravens are winning."
מתוך ספרו של מייקל פלפס.

אלון 28 ביוני 2014

הסיפור עצוב אבל גם בלי המחלה הסיכוי שלו לשחק הנבא היה מאוד נמוך. הוא היה נבחר בסיבוב השני וכנראה שלא היה מקבל חוזה.

fish & chips 28 ביוני 2014

טור מרתק ומחכים , על סיפור מרתק ומרגש

אפילו בתור בן אדם שמחשבותיו וחייו אינם מבוססים על אמונה , אני חושב שמשפט המפתח ( בין כל מה שהוא אמר בראיון ) בשבילו להמשך חייו הוא :
" when god closes one door , he opens up another for you "

כי בניגוד לאחד מהמגיבים פה שזילזל ברמת הסיפור , השפעתו ומשמעותו לספורטאי ( בן אדם ) הזה ,

סביר להניח שמי יבין הכי טוב את הסיפור הכל כך מעציב וממוטט ( מבחינת הספורטאי עצמו ) הזה ,

הוא אחד שהלך באותה הדרך הארוכה והמחוספסת דרך כל העליות והירידות , דרך כל העיקולים והסבכים שטמונים בה , שהכילה בתוכה השקעה עצומה ( גופנית ונפשית ) מגיל קטן בילדות ועד גיל בגרות ,
תוך ויתור על הרבה דברים מהנים בילדות ובגיל " הטיפש עשרה " , בשאיפה ותקווה שיום אחד הוא יזכה בפרס ( שיראה לו בשביל מה הוא עבד , השקיע , וויתר , מגיל קטן ובמשך כל השנים הכי יפות ומהנות שלו ) שהוא – כניסה לתחום המקצוענות הכי גבוהה ברמה העולמית ( או איזורית )

לכן , כאחד שהלך בדרך , אני חושב שמה שיעזור לו לא להתבוסס בעצב ובדיכאון עקב הסיפור שובר לב הזה , ולהמשיך הלאה לחלום הבא , היא האמונה עצמה

תודה על הטור והבאת הסיפור

אלכס דוקורסקי 29 ביוני 2014

נחשון, תודה על טור מרגש ומחכים (וגם על ההמלצה לספר).
מקווה שדרכו של אוסטין תצלח בעתיד והוא יזכה לבריאות איתנה.

7even 29 ביוני 2014

המון בהצלחה שיהיה לבחור האדיר הזה. אמן ואמן

דור בלוך 29 ביוני 2014

מרגש מאוד, תודה

גיל שלי 29 ביוני 2014

אחלה פוסט, וכנראה יש הבדל גדול בין סילבר לשטרן

avri 29 ביוני 2014

Should be the happiest day of his life – this discovery probably saved his life

רוזי 29 ביוני 2014

נראה כי בינתיים אדם סילבר מייצב את עצמו כקומישנר עם רגישות לציבור, הוא מקבל גיבוי נרחב עד עכשיו.
מעניין לראות אותו מקבל החלטה נכונה ולא פופולרית ומתמודד עם זה.

יוני (המקורי, מפעם) 29 ביוני 2014

וידאו מרגש.

אפריים 30 ביוני 2014

נפלא.

משיח 30 ביוני 2014

מעניין, תודה

Comments closed