חלומות מרוטרדם עד בוסטון

"Some people follow their dreams.  Others hunt them down and beat them mercilessly into submission"  Neal Kendall ביום ראשון יתקיים מרתון […]

"Some people follow their dreams.  Others hunt them down and beat them mercilessly into submission"  Neal Kendall

ביום ראשון יתקיים מרתון רוטרדם. לא מרתון גדול במיוחד אבל אחד המסלולים המהירים ביותר, עם תחרות שצפויה להיות די שווה על הנייר בין 6-7 רצים, ועם צפייה לזמן מאד מהיר.

יום שני, יום הזכרון שלנו, נופל השנה על Patriots Day של האמריקאים – המועד ההיסטורי, מאז ומתמיד, של מרתון בוסטון. מרתון בוסטון הוא המרתון הותיק והמפואר ביותר מבחינת המסורת שלו, ופעם אחר פעם מצליח לייצר סיפורים דרמטיים.  שילוב בין עיר קלאסית למיתולוגיית ספורט מהסוג המושך ביותר.  על מרתון בוסטון בוודאי כתבו יותר ספרים, סיפורים, שירים ותיאורים מאשר כל מרתון אחר.  תשאלו רץ אמריקאי, והוא יגיד לכם ש"יש לרוץ מרתון, ויש לרוץ במרתון בוסטון" שנתפס בעיני רבים כדרגה אחרת.

הפוסט הזה יתייחס לשש נקודות עניין מיוחדות ביחס לשני המירוצים האלה (כולל הזווית הישראלית) + התייחסות קצרה למרתון פריס שהתקיים ביום ראשון האחרון.

עדכונים לגבי שני המירוצים אעלה במהלך השבוע הבא בתגובות לפוסט, או בפוסט נפרד (אם יקרה משהו דרמטי או מעורר השראה).

 shalaneandkara

1.  שליין וקארה – קודם כל אני צריך לתפוס את תשומת הלב שלכם.  אז מה יותר טוב משתי רצות אמריקאיות יפהפיות, שחולמות לעשות היסטוריה בבוסטון.  שליין פלאנגן בת ה – 31 היא כיום הרצה האמריקאית הטובה ביותר למרחקים ארוכים, שיאנית ארה"ב ב– 10,000מ' ומי שמקווה להפוך לאלופת המרתון האמריקאית הגדולה השלישית (אחרי ג'ואן בנויט סמואלסון מנצחת המרתון האולימפי הראשון לנשים ודינה קסטור שכבר מצויה בשלהי הקריירה שלה).  רגע השיא בקריירה של פלאנגן עד כה היה הזכיה במדליית הארד ב – 10000מ' במשחקים האולימפיים בבייג'ין והיא סיימה במקום העשירי במרתון האולימפי בלונדון.  המעבר שלה למרתון לא הניב עדיין את הפריצה הגדולה והמיוחלת, אבל יש סימנים שהפעם זה עשוי לקרות.  בתקופת ההכנה לקראת בוסטון היו לה כמה מירוצים מעולים, כולל חצי מרתון ב – 68:31.  היא ומאמנה ג'רי שומאכר מפגינים בטחון רב ביכולת שלה להדהים ולקחת את כל הקופה בבוסטון.  בשנה שבה הגברים האמריקאים נאלצו לוותר על השתתפותם בזה אחר זה (ראיין הול, מב קפלזיגי)-

כל העיניים והתקוות יהיו נשואות אל שליין.

 נשואות אל שליין אבל כל הזמן פוזלות אל עבר חברתה לאימונים באורגון (ויקירת מועדון ארוחת הבוקר) קארה גאוצ'ר.  מה יש לפלאנגן שאין לגאוצ'ר?  אם חושבים על זה אז… בעצם לא הרבה, למרות שהיא מאז ומתמיד נחשבה לרצה הבכירה מבין השתיים.  גאוצ'ר היתה אלופת המכללות במירוצי שדה, היא זכתה במדליית ארד באליפות העולם באתלטיקה ב – 10,000מ'  בשנת 2007 בזכות ריצה טקטית נבונה.  שיאה האישי במרתון מהיר יותר (2:24:52, אמנם בשנה המפורסמת עם סיוע הרוח) לעומת 2:25:38 לפלאנגן.  גאוצ'ר סיימה במקום ה – 11, אחד בלבד אחרי פלאנגן, במרתון האולימפי האחרון.  היא כבר סיימה פעמים קודמות במקומות 3 ו – 5 בבוסטון.

 שתיהן חברות טובות, הן מתאמנות יחד, מאד מכבדות אחת את השנייה, ושתיהן חולמות לעשות היסטוריה ולנצח בבוסטון.  היסטוריה שדזירה (דזי) דבילה כמעט כמעט עשתה לפני שנתיים, כשסיימה שניה אחרי מירוץ הפכפך ומותח עד לקו הסיום, לאורך הסיומת על רחוב בוליסטון, לקנייתית קרוליין קילל.

 מה הסיכוי של האמריקאיות?  קשה לומר.  חמש רצות מזרח אפריקאיות בעלות תוצאות של בין 2:19:31 (אסלפש מרגיה מאתיופיה) עד 2:22:39 (שרון צ'רופ מקניה, אלופת השנה שעברה) הן המועמדות העיקריות לתואר.  אבל ההכנה המעולה והבטחון של שתי האמריקאיות, "רוח הגב" והבטחון שנותנות המסורת והביתיות, היכולת המוכחת של שתיהן לרוץ ריצות סבלניות וחכמות ולנצל טעויות של רצות מהירות מהן והאופי המתעתע של המסלול המיוחד של בוסטון – כל אלה מצדיקים לפחות את המתח והסקרנות, שאולי נזכה לראות נצחון אמריקאי סנסציוני.  הלוואי!

  2.      על מרתון בוסטון  – מרתון בוסטון אינו מתחרה בשנים האחרונות עם ארנק הפרסים (ו"דמי ההופעה") של מרתונים גדולים ממנו המושכים את גדולי הרצים, אבל הוא נותר המרתון הוותיק ביותר והמפואר מבחינת המסורת שלו.  קבוצה של אתלטים אמריקאיים שחזרו מהמשחקים האולימפיים הראשונים באתונה 1896 התפעמו ממה שראו, כלומר מהמרתון האולימפי המקורי, וייסדו את המירוץ בבוסטון בשנת 1897.  15 רצים יצאו אז לדרך לריצה מהופקינטון מזרחה עד לבוסטון ומסלול זה (שהתארך מעט כשהתקבע מרחק המרתון הרשמי על 42.195 ק"מ) נותר בעינו.  המסלול ראה מאז הרבה ריצות היסטוריות, ושיחק גם תפקיד מרכזי ב"מהפכה" של התרת השתתפות נשים בריצות למרחקים ארוכים (נושא חשוב שמצדיק פוסט נפרד בעתיד).

מרתון בוסטון הוא מושא דמיונם של עשרות אלפי רצים בגלל זמני המינימום הרשמיים שמארגניו מציבים לצורך רישום והשתתפות (הקריטריונים משתנים מדי פעם, הם עומדים היום על 3:10:59 או מהר יותר בקטגוריה הפתוחה לגברים).  תווית ה – Boston Qualifier היא מעין סמל סטטוס בקרב רצים אמריקאיים חובבים.

  3.      מסלול יוצא דופן – המסלול של מרתון בוסטון נדמה כקל מאד בחלקו הראשון, שהוא במגמת ירידה ברורה (בעיקר אם מזג האוויר משתף פעולה ואין תנאי חום קשים או רוח פנים).  בסך הכל, בנטו, המסלול כולו הוא בירידה.  אבל מייד אסביר מדוע לא רק שהוא איננו קל יותר, אלא בדיוק להיפך.

 בסביבות הקילומטר העשרים מגיע הקטע המפורסם ומוצף האדרנלין של ה – Wellesley Girls Scream Tunnel.   באיזור הקולג' של וולסלי עומדות תלמידות האוניברסיטה משני צידי הכביש ומקיימות מסורת ארוכת-שנים ומפורסמת של "מנהרת צעקות".  חלקן עומדות עם שלטים או חולצות של "Kiss me" או עם סיסמאות יותר מקוריות ומצחיקות.  קטע זה למסלול הוא בירידה ברורה ולכן מהיר במיוחד גם ככה, כך שקשה לעמוד בפיתוי להרביץ קצב.

 האופוריה מסתיימת, גם הירידה, ומהק"מ ה – 27 בערך מתחילה סדרה של טיפוסים, אל Beacon Hill ואחר כך ה – Newton Hills. ה – Heartbreak Hill  המפורסם מכל מתחיל בסביבות הק"מ ה – 32.  אף אחד מהטיפוסים הוא לא קשה במיוחד, אבל ההצטברות, במיוחד אחרי 27 ק"מ של ריצה בירידה ש"מענישה" את שרירי הארבעה ראשים, הופכת את סדרת העליות לנקודת משבר לכל מי שהתפתה לקצב מהיר מדי (כלומר, לרוב הרצים, כולל לא מעט מבין המובילים).

 אחרי העליות מגיעה הירידה לעבר בוסטון.  וכל מי שחושב בזמן העליות שהירידות יביאו ישועה, מרגיש כמה קשה לרוץ בירידה עם שרירי ארבעה-ראשי גמורים.  לרבים המקטע האחרון בירידה הוא קטע של סבל צרוף.  אבל יש בו גם התרגשות מיוחדת, כשלאט לאט מתחילים לזהות את נקודות הציון של הכניסה לעיר.

 (האם רצתי בעצמי את מרתון בוסטון?  לא.  כלומר רק בדמיון.  זהו חלום שעוד לא הגשמתי. אבל אתם מזהים את ההתלהבות בוודאי בלי קושי.  אז יבוא יום).

 4.      על מרתון רוטרדם – מרתון רוטרדם הוא מיוחד פשוט מאד בגלל שהוא שטוח ומהיר מאד ולכן הוא מהווה בחירה קלאסית עבור רבים מהרצים המהירים ומרצי הדרג השני המנסים לעשות את קפיצת המדרגה האיכותית הנוספת ולהיכנס לקליבר של רצי העל (רוב רצי העל יתחרו שבוע לאחר מכן בלונדון).  תוצאה של 2:04 היא כמעט given כאן אם מחברים בין המסלול לבין קאדר הרצים (כל זמן שמזג האוויר יהיה סביר) ומארגני המירוץ מדברים על הצפייה שלהם ל – 2:03 ואיום על השיא העולמי.  התקווה הזו שלהם איננה מופרכת.

 הפייבוריטים "על הנייר" הם האתיופים ברהאנו שיפראוו (2:04:48 בדובאי), גטו פלקה (2:04:50, סיים שני בספרינט פיניש ברוטרדאם בשנה שעברה, פרש מהמרתון האולימפי), באזו וורקו (2:05:25, כבר כמה שנים רחוק משיאו), טילאהון רגאסה (2:05:27)  ווילסון צ'בט הקנייתי (2:05:27, ניצח בעבר את מרתון רוטרדאם ופעמיים במרתון אמסטרדם), וסמי קיטוורה (2:05:54, רץ מצטיין לחצי מרתון).  אני מציע לשים לב לג'פרי קיפסאנג (2:06:12), רץ של 58:54 לחצי מרתון ששימש בעיקר כפייסר במרתונים גדולים וצפוי לדעתי להיות אחד הרצים הבאים שיקפוץ לקטגוריית ה – World Beaters.

 5.      הזווית הישראלית – רץ המרתון האולימפי זוהר זימרו חוזר לרוטרדם, שם הדהים לפני שנתיים בדיוק עם תוצאה של 2:14:27 – התוצאה השניה בכל הזמנים לישראלי שהקנתה לו את קריטריון A האולימפי.  השנה האחרונה היתה לא קלה לזימרו, רצופת קשיים ואכזבות, והוא מקווה להפוך את המגמה מחדש.  זימרו מתאמן בעיקר באתיופיה, וכמוהו, בזמן האחרון גם בריהון וובה, שלפי הדווחים נמצא בכושר פשוט פנטסטי.  במרתונים קודמים נטה בריהון להכשיל את עצמו בגלל פתיחה בקצב מהיר ויומרני מדי.  נקווה שיצליח הפעם להביא לידי ביטוי את מלוא הפוטנציאל העצום שלו.  יש הרבה סיבות לאופטימיות.  רץ ישראלי שלישי ברוטרדם יהיה גלעד רותם הנפלא, שיאן ישראל בטריאתלון איש ברזל, שיכוון לשבירת שיאו האישי ממרתון טבריה האחרון.

 6.      מירוץ הגברים בבוסטון – מאז 1983 מקווים האמריקאים לחזות בשחזור נצחון של גיבור מקומי בבוסטון.  גרג מאייר היה האחרון בשורה ארוכה של אלופים אמריקאיים גדולים.  30 שנה הם מחכים… והם יחכו לפחות שנה אחת נוספת.  האמריקאים הבכירים  – שהיו בעצמם בעלי סיכויים נמוכים לגנוב נצחון – פשוט לא יהיו שם כדי לזנק, בעקבות סדרה של פרישות מאכזבות. 

 בקרב המזרח אפריקאיים צפוי מירוץ ברמה גבוהה ביותר.  ווסלי קוריר, אלוף השנה שעברה (שאת הסיפור המיוחד שלו סיפרתי בפוסט הקודם) ימצא את עצמו בתחרות קשה, מול רצים בעלי שיאים אישיים מהירים ממנו, כולל האתיופים לליסה דסיסה (2:04:45 ומקום ראשון במרתון דובאי בינואר השנה, שהיה גם המרתון הראשון שלו), גברה גברמריאם הותיק (בעבר אלוף עולם במירוצי שדה, רץ מסלול משובח של סאב 27 דקות, אלוף מרתון ניו יורק ובעל שיא אישי של 2:04:53 בבוסטון), מרקוס גנטי (2:04:54 בדובאי השנה) והקנייתים לוי מאטבו (2:05:16. סיים שני בבוסטון בשנה שעברה), דיקסון צ'ומבה (2:05:46) ורוברט קיפרונו צ'ריוט  (2:05:52).  שימו לב לשם האחרון.  התוצאה שלו היא בעצם הזמן המהיר ביותר במרתון בוסטון אי פעם למעט הזמנים החריגים שנקבעו ב- 2011 בסיוע רוח.  דווקא צ'ריוט, בכושר שיא, עשוי היה להיות הפייבוריט הראשון, אבל מאז 2011 הוא נראה בנסיגה ולא הצליח לשחזר את אותה הרמה.

 זה מרתון של שחיקה, של משמעת עצמית, של שכל וטקטיקה נכונה, וכל אחד מהרצים האלה יכול לברוח אל התהילה.

  7.      מרתון פריס – אני עדיין חייב לכם עדכון לגבי מרתון פריס שהתקיים ביום ראשון האחרון.  כצפוי, פריס היתה יפהפיה.  כצפוי, צפייה במרתון הזה עשתה חשק ענק לחזור לשם (רצתי את מרתון פריס פעמיים, כולל בשנה שעברה).  כצפוי, דבוקה גדולה של מעל 15 רצים פתחה בקצב מהרי מאד של 62:25 לחצי הדרך.  כצפוי, החצי השני של המסלול קצת שינה את הנתונים, בגלל אופי המסלול שמעט עולה-יורד והרוח שמשנה פניה.  הקצב הואט בין ה- 20 ל – 30 ובכל זאת רצים החלו לנשור מהדבוקה.  אחרי 30 ק"מ הגיעה פריצה מאד חזקה של רץ קניתי לא כל כך מוכר בשם פיטר סומה (ששבועיים קודם לכן ניצח בחצי מרתון ליסבון) נתן פריצה חזקה מאד כשרץ את 5 הק"מ הבאים על 14:24 ומשם בעצם ברח לנצחון.  הוא סיים ב – 2:05:37, תוצאה בהחלט יפה ושיא אישי של כמעט שלוש דקות עבורו.

פרט הטריוויה המבאס הוא שפיטר סומה הוא אחיו של מתיו קיסורוי, הרץ הקנייתי הבכיר ביותר עד כה שנתפס בגין שימוש בחומרים אסורים (סטרואידים) וגם הודה.

עכשיו לניחושים/תקוות (יש בעצם הבדל?)

ברוטרדם:  אני הולך על נצחון מפתיע לג'פרי קיפסאנג, לפני פלקה וצ'בט.

ומחזיק אצבעות להצלחה גדולה לרצים שלנו זוהר, בריהון וגלעד.

בבוסטון:  אני חושד בתוצאות מדובאי (של האתיופים), מוקסם מהסיפור של ווסלי קוריר, אבל הולך עם הלב והניסיון של גברה-גברה  וזו יותר משאלת לב מהערכה.

ובנשים:  גם פלנגן וגם גאוצ'ר בין חמש הראשונות.  Shalane for the win!

אז מיהו הפוליטיקאי המהיר ביותר במרתון?
מה בין מרתון רוטרדם לקלייד דרקסלר?

תגובות

  • יורם אהרוני

    שני תיקוני הגהה בדחילו ורחימו: "...(רוב רצי העל יתחרו שבוע לאחר מכן בבוסטון)..." צ"ל: בלונדון.
    שרון צ'רופ ולא צ'פרופ.

    • נחשון שוחט

      תודה יורם. תיקנתי.

  • אריאל גרייזס

    יופי של סקירה.
    הנה מאמר מ-ESPN שנתקלתי בו אתמול שמדבר על כמה ניצחון מחרתיים לאמריקאיות יהיה שווה להם כספית:
    http://running.competitor.com/2013/04/boston-marathon/outkicked-whats-a-boston-marathon-win-worth_69609
    העסק הזה של המרתון הפך להיות משתלם יותר ויותר בשנים האחרונות

  • דורון

    תודה נחשון,

    משובח כרגיל. נדמה לי שכשמדובר על מרתונים בעולם יש את ה"טופ 5" - האם אתה רואה הבדל משמעותי בין מרתון לונדון וברלין, למשל, לבין פריס ורוטרדם? האם למסורת, להיקף הפרסים ול"שם" יש בהכרח משקל גדול יותר עבור רצי העילית מאשר למסלול מהיר במיוחד?

    • נחשון שוחט

      היי דורון.
      המשוואה מורכבת משני צדדים כמובן. בצד האחד יש את השיקולים של הרצים. בצד השני את השיקולים, התקציב וסדרי העדיפויות של המארגנים.
      סדרת ה - Marathon Majors כוללת כיום שישה מרתונים (ניו יורק, בוסטון, שיקגו, ברלין, לונדון, טוקיו) כששיתוף הפעולה ביניהם מאפשר הצעת פרס כולל נוסף של חצי מיליון דולר (מדי שנה) ע"ב ניקוד מצטבר ובכך מוסיף ליוקרה ולאטרקטיביות גם של כל אחד מהם בנפרד. אבל לא כל הרצים יעדיפו להתחרות באחד מהם.
      צד השיקולים של הרצים יכול להיות מגוון: פרס כספי, בונוס לשיא עולם/מסלול (ואיפה יש יותר סיכוי לקבוע אותו), "דמי הופעה". לרצים שנמצאים בטופ יש לפעמים גם רצון להכתיב אלו רצים נוספים ישתתפו או לא ישתתפו (זה בדרך כלל לא נעשה במפורש ובגלוי) או העדפה למירוץ קטן יותר שבו יוכלו לבלוט.
      מהצד השני, לכל מרתון יש מדיניות משלו לגבי גיוס רצים. מרתון לונדון עושה מאמץ לרכז עומק משמעותי של הרצים הטובים ביותר. לכן הוא נחשב ליוקרתי במיוחד. המשמעות היא תשלום דמי השתתפות, וגם שהמירוץ יהיה טקטי יותר (לעומת רץ אחד או שניים שרצים מראש נגד השעון). בדרך כלל התוצאות (בוודאי בבחינת העומק) אינן בקשר ישיר לרשימת הרצים "על הנייר" (חלק פורשים, וחלק רחוקים משיאם באותו יום). בברלין לעומת זאת יש יותר דגש על איכות התוצאה/ניסיון שבירת השיא ובדרך כלל נראה שם רץ אחד או שניים מהטובים ביותר, "מושכי קצב" ומספר רצים מעט פחות טובים. הדגש הוא על סיפוק התנאים האידיאליים לריצה מהירה מאד. הביקורת הנשמעת מעת לעת כלפי ברלין היא שמאפשרים שם לרץ בכיר להכתיב את התנאים (כך היה בתקופת גברסאלסי, ובשנה שעברה מקאו התלונן שרצה לרוץ את ברלין אבל הסוכן של ג'פרי מוטאי מנע זאת ולכן מקאו נאלץ לרוץ בפרנקפורט. כמובן שזו לא מדיניות מוצהרת). בבוסטון וניו יורק עושים מאמץ גדול לגייס את בכירי הרצים האמריקאיים, לצד מספר רצים זרים מעולים, ובדרך כלל נאמנים שם לאלופי השנים הקודמות ומנסים להחזיר אותם.
      היות שכמות הרצים האיכותיים (סאב 2:06 בימינו) היא רבה (כמה עשרות) אז היא בדרך כלל מתפרסת על פני מספר מירוצים, גם כאלו הנחשבים לקטנים יותר, אבל מאפשרים זכיה או קביעת זמן מהיר שיכולה לשדרג את מעמדו של הרץ.
      כך, אם מסתכלים ברשימת הרצים שירוצו בלונדון מקבלים עומק איכותי חסר תקדים (ממש כל המי ומי), אבל אז מסתכלים על רשימות הרצים ברוטרדם ובוסטון ורואים שבכל זאת גם שם יתחרו רצים מאד איכותיים, וזו לא תהיה הפתעה גדולה אם דווקא באחד מהם נראה ריצה יוצאת דופן.
      לחובבי המתרונים התקופה הזו היא כיף אחד גדול.

  • אופיר

    הנה המתחרים העיקריים ללונדון:

    * סטיבן קיפרוטיץ' (אוגנדה) - האלוף האולימפי משנה שעברה.
    * אבל קירוי (קניה) - מדליית כסף מלונדון + פעמיים אלוף עולם.
    * ווילסון קיפסאנג (קניה) - מנצח מרתון לונדון 2012, מדליית ארד מלונדון, מחזיק בתוצאה השנייה בכל הזמנים (2:03:42).
    * פטריק מקאו (קניה) - שיאן העולם (2:03:38), מנצח מרתון ברלין 2010-11.
    * ג'פרי מוטאי (קניה) - מנצח בוסטון וניו יורק 2011 וברלין 2012, מחזיק בתוצאה הטובה בכל הזמנים (2:03:02 בבוסטון, לא מוכרת רשמית).
    * צגאיה קבדה (אתיופיה) - מנצח לונדון 2010 ושיקגו 2012.
    * איילה אבשרו (אתיופיה) - מנצח דובאי 2012 עם 2:04:23
    * עמנואל מוטאי (קניה) - מנצח לונדון 2011 ומחזיק שיא המסלול (2:04:40)
    * פייסה לילסה (אתיופיה) - ארד באליפות העולם 2011, שני בשיקגו 2012, שיא אישי של 2:04:52.
    * סטנלי ביווט (קניה) - מנצח פריז 2012,
    * מרטין לל (קניה) - אחד הגדולים בכל הזמנים: פעמיים מנצח ניו-יורק, שלוש פעמים מנצח לונדון (3 פעמים מקום שני), פיניש קטלני.
    * מרילסון דוס סנטוס (ברזיל) - מנצח ניו-יורק 2006 + 2008.

    לוקח מבחינתי כל קלאסיקו שמאסיקו או משחק עונה באירופה.

  • איציק

    נחשון, מעניין מאוד
    עדיין אם אני זוכר מהפוסט הקודם, התוצאה של בוסטון לא נחשבת גם אם היא הטובה ביותר בהיסטוריה. למה שהרצים הבכירים יחזרו לשם (פעם אחת לרוץ בשביל ההיסטוריה)?

    • נחשון שוחט

      אלו רצים מקצוענים. הם עושים חשבון של רווח הפסד. או של "תוחלת הרווח". אז אם ניקח למשל את גברה גברמריאם. הוא אומר לעצמו אני יכול לרוץ בלונדון נגד כל האריות. ההסתברות שלי לנצח היא כך וכך ואת זה להכפיל בתועלת מהזכיה. ואז לעשות את אותו החישוב לגבי בוסטון ולהעריך שהסיכוי שלו לנצח שם גבוה יותר. עכשיו הוסף למשוואה את גורם היתרון היחסי. ישנם רצים שמצטיינים בריצה מהירה מאד על מסלול שטוח (מקאו, קיפסאנג), לעומתם רצים שיש להם פחות סיכוי להתקרב לשיא העולם אבל דווקא מצטיינים בתנאים קשים יותר מבחינת סוג המסלול, תנאי חום (למשל: ווסלי קוריר, אבל קירוי). בנוסף, אני מניח שלמארגנים יש דרכים לפתות אותם ואת הסוכנים שלהם לחזור.
      אם תחשוב על זה, זו לא שאלה כל כך שונה מפרי אייג'נט בכדורסל או פוטבול שמעדיף כסף טוב בקבוצה פחות תחרותית שבה יהיה הכוכב, על פני מועמדת לזכיה עם מגבלות של תקרת שכר ופחות נגיעות בכדור. שיקולי ההעדפה הרציונאליים די דומים.

  • יעל

    זכרתי שיש רק 5 מרתונים ב- majors וכשבדקתי (את זכרוני, לא אותך.. :-) ) ראיתי שטוקיו חברה חדשה מהשנה, מה שמעלה את השאלה -מה הקריטריון להכנס לרשימה? אני משערת שלא מדובר רק בכסף?

    • נחשון שוחט

      ניתן לקרוא על סדרת המייג'ורס כאן: http://worldmarathonmajors.com/US/about/
      הם רושמים קריטריונים של רצי עלית, השתתפות כללית, זמן קיום המירוץ (מעל 25 שנים), גיוס תרומות לצדקה, ועוד. היות שזו בעצם התקשרות בין המירוצים עצמם אז מן הסתם יש בזה שילוב בין אגו, פוליטיקה, קשרים, וכמובן כסף (או גודל שוק). שאלה טובה למשל, היא למה טוקיו ולא פוקואוקה, שנחשב מאז ומתמיד למרתון המהיר והיוקרתי יותר ביפן. התשובה היא שפוקואוקה הוא מרתון לגברים בלבד (לעומת זאת יש ביפן מירוצים לנשים בלבד). אחלה סיבה.

  • שי

    שאלה,

    האת אתה יכול בבקשה להסביר את ענין מרחק נקודת הזינוק מנקודות הסיום - ואיך זה משפיע על חוקיות המסלול לשיא עולם?

    אם אני לא טועה מרתון בוסטון (גם ניו יורק) הם מרתונים A TO B ןלא A TO A ולכן שיא עולם שם לא יחשב.

    תודה

    שי

    • נחשון שוחט

      שני הקריטריונים המרכזיים הם:
      1. ה - separation criterion - אם מותחים קו (תיאורטי) ישירות בין נק. הזינוק לנק. הסיום - אסור שהמרחק שלה יעלה על מחצית מאורך המירוץ.
      2. אסור שהפרש הגבהים בין נק. הזינוק לנק. הסיום (אם נק. הסיום נמוכה יותר כמובן) יהיה גדול מאחד חלקי אלף ממרחק המסלול כולו (במרתון הפרש גדול מ- 42.195 מטר).

      מסלול מרתון בוסטון אינו מאושר לצרכי שיא. במרתון ניו יורק נקבעו בעבר שיאים אבל בדיעבד הועלו ספקות ביחס לאורך המסלול (היו חסרים כמאה חמישים מטר בערך). עקרונית אם ייקבע שיא עולם על מסלול מרתון ניו יורק הוא יאושר, אבל זהו תרחיש לא סביר בגלל הקושי היחסי של המסלול.

  • אלגב

    הי נחשון תודה על הכתבה המעניינת, שאלה לי דווקא בנושא הפיזיולוגי - באיזה עצימות רצי העילית רצים את המרתון ? אני מניח שספורטאי חובב רץ מרתון בתחום zone2 שלו האם אותו כנל לרצי העילית ?

    • ZERSENAY

      אני חושב שפעם קראתי משהו על 92% מסח"ח. בוא נבדוק:

      עבור רצי המרתון הטובים בעולם קצב ה-21K שלהם הוא בערך 60 דקות נסמן את זה ב100%. את המרתון הם רצים ב2:05 כלומר HM*2+3min והמנה M/2HM=96%. בעיני זה לא פחות ממדהים.

      אני בטוח שלנחשון יהיה מה להרחיב על, או לסתור את מה שכתבתי לעיל :-)

      • shohat

        העקרונות הפיסיולוגיים הם אותם העקרונות עבור רצים חובבים ועבור רצי עלית. גם על רצי עלית תחול המגבלה של ריצה בטווח האירובי המהיר - טווח שבו הדופק יציב ואין הצטברות מהירה של לקטט.
        ישנם שלושה הבדלים משמעותיים בין רצי עלית לרוב הרצים החובבים:
        1. היכולת לרוץ באחוז גבוה מהסח"ח היא יכולת שאינה מובנת מאליה ותלויה בנפח וברמת אימונים מאד גבוהים. רוב החובבים ירוצו קצב איטי יותר פשוט מאד משום שגורמים אחרים יגבילו אותם (עייפות שרירים, הסתגלות סיבי שריר מהירים למאמץ אירובי, ועוד).
        2. הגוף אינו מבין "קצב" אלא "זמן/משך". אם קצב סח"ח עבור רץ מאומן תואם בערך לקצב המסקסימלי לריצה למשך שעה - אז לרץ עלית זה בערך קצב חצי מרתון. לרץ של 4 דקות לקילומטר זה קצב מירוץ ל - 15 ק"מ. מכאן אפשר להבין שמושגי הקצב התואמים לטווח המאמץ הם שונים. מהצד השני של המשוואה - יש הבדל ברור בין ריצה למשך שעתיים פלוס כמה דקות לבין ריצה למשך 3-4 שעות, ואפילו 2:30. רצי עלית יוכלו לרוץ מרתון ברמת מאמץ גבוהה יותר (כאחוז ביחס לסח"ח) בגלל שעבורם משך המאמץ קצר יותר. רץ עלית שרץ 3 דקות לקילומטר ירוץ ב - 2:06 מרתון. עבור רץ של 4 דקות לקילומטר זו תהיה תוצאה ל - 31-32 ק"מ. בריצה של קצב מעל שעתיים גם לא נתקלים בבעיה אקוטית של מחסור בגליקון וכמעט שלא צריך להתעסק בהיבטים תזונתיים (גם לתזונה במהלך הריצה יש עלות פיסיולוגית, לא אכנס לזה).
        3. באותו "טווח מאמץ" במונחי דופק, הריצה של רצי העלית היא כלכלית הרבה יותר, ולכן קצב הריצה מהיר באופן משמעותי.

  • אלגב

    תודה על התשובה המפורטת!

  • shohat

    תוצאות ראשונות ממרתון רוטרדם (לא רשמיות עדיין).

    1. Tilahun REGASSA (ETH) 2:05:38
    2. Getu FELEKE (ETH) 2:06:44
    3. Sammy KITWARA (KEN) 2:07:21

    הם רצו בקצב שיא עולם עד לק"מ ה - 15, אז האטו מעט. 62:05 בחצי הדרך. שמרו על קצב טוב עד ל - 30. עד ה - 35 הדבוקה התפרקה ורגאסה נותר המוביל. בין ה - 35 ל - 40 האטה משמעותית לכולם. רגאסה החזיק בשיניים, וגם הוא דעך משמעותית.

    לא כל שנה 2011. וזה המוטיב החוזר. יוצאים בקצב שיא עולם ומגלים כמה שזה קשה. שימו לב שהתוצאה כמעט זהה לתוצאת המנצח בפריס.

  • Lastest בוסטון News | HOT TREND

    [...] חלומות מרוטרדם עד בוסטון 15 רצים יצאו אז לדרך לריצה מהופקינטון מזרחה עד לבוסטון ומסלול זה (שהתארך מעט כשהתקבע מרחק המרתון הרשמי על 42.195 ק"מ) נותר בעינו. המסלול ראה מאז הרבה ריצות היסטוריות, ושיחק גם תפקיד מרכזי ב"מהפכה" של התרת השתתפות נשים בריצות למרחקים ארוכים (נושא חשוב שמצדיק פוסט נפרד בעתיד). מרתון בוסטון הוא מושא דמיונם של עשרות אלפי רצים בגלל זמני המינימום הרשמיים שמארגניו מציבים לצורך רישום והשתתפות (הקריטריונים משתנים מדי פעם, הם עומדים היום על 3:10:59 או מהר יותר בקטגוריה הפתוחה לגברים). תווית ה – Boston Qualifier … Read more on ערוץ הספורט [...]

Comments are closed.