סיפור (אחר) על גבולות היכולת

"Nothing can cure the soul but the senses, just as nothing can cure the senses but the soul" (Oscar Wilde)

 

שיחת הטלפון עם יפתח (המגיב תחת שם אחר כאן בדה באזר) הותירה אותי נדהם. לא לגמרי הבנתי. נותרתי עם השאלה: "אבל איך זה יכול להיות?"

שיחת הטלפון עם יריב, כמה ימים לאחר מכן, הותירה אותי משתאה. התחלתי להבין… בעיקר, שמדובר במשהו גדול  ומשמעותי הרבה יותר. השיחה עם יריב שידרה כל כך הרבה אופטימיות, אהבה לספורט, אמונה בבני אדם, וכאלו עוצמות.

ברור היה לי שאני כותב, וגם אם לצורך ההפניה לבלוג של יריב, שכותב ומתאר בצורה נפלאה בעצמו. (החלק החשוב בפוסט הזה הוא הקישורים שלמטה).

אבל איך לכתוב? מה לכתוב?  זה לקח לי כמה ימים נוספים.  כי עדיין, הסיפור הזה גדול עליי. אני די משוכנע שעדיין לא הצלחתי להבין. כי איך אפשר להבין?

אני כותב הפעם, כן, יותר מאי פעם בעבר, מתוך אותה ההשתאות. ובוודאי בהתרגשות.

ההבנה העיקרית המתאפשרת מהסיפור הזה היא שאנחנו לא באמת מסוגלים לחזות ולהבין את היכולת האנושית, ומהיכן היא נובעת.

yarivdolio

***

לכאורה זהו עוד סיפור על אדם שבגיל 40+ הציב לעצמו אתגר מיוחד – במקרה הזה ריצה למרחק של 91 ק"מ בהרי הרוקיז, עם טיפוס מצטבר של 2,800מ' (פרטים נוספים לגבי הריצה הזו בהמשך). זה כמובן יפה ומרשים בפני עצמו, אך לא סיפור עם עניין ציבורי יוצא דופן. העיקר בסיפורים האלו הוא מסע הגילוי האישי.

לכאורה, מדובר בחובב ספורט נוסף שניחן בכשרון נהדר לתאר את החוויה האישית, את האתגר ואת הצמיחה מתוכם. וגם זה יפה בזכות עצמו.

אך ההרפתקה והשליחות של יריב כפרי, ישראלי תושב ניו יורק, לא החלו בנסיבות רגילות, בלשון המעטה.  הם החלו בעקבות אבחון מחלת סרטן הריאות בשלב 4 (שבו המחלה כבר התפשטה אל איברים אחרים בגוף) ונקודת הפתיחה למסע היתה עשרה ימים בדיוק לאחר שיריב עבר ניתוח להסרת גידול מראשו.  הדרך שבה יריב בחר להתמודד היתה דרך אותה האהבה שהיתה לו לכל אורך חייו,היא דרך הספורט. והתוצאות מפתיעות.

ועכשיו תורכם לשאול: "אבל איך זה יכול להיות?".

ככל שמתעניינים בפרטים נחשפים לסיפור יוצא דופן, של נחישות ודבקות בספורט שקשה לדמיין – בסיוע החיוני של פריצת דרך מחקרית-רפואית, כמובן. זהו סיפור על תפיסה מחודשת של גבולות האפשר, על העוצמות של הנפש (קודם כל) ושל הגוף (גם הגוף הדואב) – וההשתאות העיקרית היא מן החיבור בין שניהם. הדרגה הנוספת בסיפור היא זו שמעבר לפן האישי.  מה שהחל עבור יריב כפרי כמסע אישי וכדרך אינדיבידואלית להתמודד עם המחלה, הוביל אותו לתובנה משמעותית, ובעקבותיה ליוזמה, שהתפתחה והיתה לשליחות חברתית של ממש.

וזה מה שיריב כפרי עושה היום: באופן אישי, הוא מצא דרך יוצאת דופן, מפתיעה בעוצמותיה, להתמודד עם הקשה שבמחלות, כשבאופן פרדוקסלי – המאמץ הפיסי התדיר לא מחליש אלא דווקא מטעין אותו בכוחות. מעבר לפן האישי, יריב כותב, משתף, מספר, מספק דוגמה – וגם פלטפורמה – כדי לאפשר את ההתנסות בדרך הזו לחולים אחרים במצבו.  "אם זה עוזר לי כל כך" הוא אומר "אז אני רוצה שכמה שיותר חולים ייחשפו לדרך הזו, יוכלו להתנסות בה". "אם אני מסוגל לגרום לחולה אחד להצטרף לפעילות ספורטיבית…" – זה המוטו המוביל.

במקביל, פרוייקט הריצה של יריב מיועד גם לגיוס תרומות המאפשרות את המשך הפיתוח של המענה הרפואי-תרופתי הנחוץ.

אתגר הריצה של יריב הפך כך להרבה מעבר למסע אישי. הוא הפך למסע של הפצת תקווה ולמשימה של מנהיגות.

***

יריב כפרי גדל בגבעתיים, ומאז ילדותו הירבה לעסוק בספורט.  כנער היה שחקן כדורעף מצטיין (בישראל, בתחילת שנות השמונים), בהמשך עסק כחובב בענפי ספורט רבים, כולל טריאתלון (תוצאות של 2:14ש' לטריאתלון אולימפי, ו – 5:45ש' לחצי איש ברזל), וגלישת גלים.  לספורט היה תמיד מקום מרכזי בחייו.  יריב מתגורר בניו יורק מאז שנת 1999. הוא נשוי ואב לשני ילדים (בגילאים 13 ו – 11).

לפני כשנתיים עבר יריב תאונת גלישה.  ימים לאחר מכן, כשעדיין חש בסחרחורות וכשראייתו מטושטשת, הוא פנה לבית החולים ועבר סדרה של בדיקות. הממצאים היו קיצוניים: סרטן ריאות שלב 4, גרורות שהתפשטו לאיזורים נוספים בגוף, גידול במוח שחייב התערבות כירורגית מיידית.

עשרה ימים בדיוק לאחר הניתוח, ליריב לא היה ספק מה הנכון עבורו לעשות… הוא "עלה על האוכף"-

וכך כתב בבלוג שלו:

l leaned down on my handlebars, gulped the breeze, looked over at my buddy Jeff, and laughed out loud. Here we were, on a 30-mile ride along the Gold Coast of Long Island, packed amidst our closest friends. This was something we’d all done 300 times before, and yet today stood out.

בהמשך, נדרש יריב לעבור טיפול כימותרפי אגרסיבי שנמשך שלושה חודשים. בשלב שלאחר סיום הטיפול התקשה להשלים הליכה איטית של רבע שעה.

בהדרגה, בכוח רצון שקשה לתאר, וכמובן בזכות טיפול רפואי חדשני שהתאים לו באופן מוצלח ויוצא דופן, יריב חזר אל הספורט ואל הריצה.

כתב יריב:

I knew I had to get back on my feet. I had a lot more to do here. The instant I got the green light to resume exercising, I took that beautiful ride. After that, I resolved to remain active—even through the chemo. Now I’m back: carving the slopes, kicking that soccer ball, and embracing my life with utter gratitude.

***

איך זה אפשרי?

סרטן הריאות נחשב לאחד מסוגי הסרטן הקטלניים ביותר. ב"שלב 4" כל הארכה של החיים נחשבת להצלחה טיפולית, כמעט. אז איך ניתן להסביר, או לדמיין בכלל, חזרה לשגרת עיסוק בספורט סבולת מאתגר?

קודם כל, ליריב היה מזל.  בעקבות סריקה גנטית שעבר, הוא נמצא מתאים לטיפול חדשני ומיוחד – טיפול ממוקד באמצעות גלולה.

בנובמבר 2014, פרסמה רופאה בשם ד"ר אליס שו את תוצאות המחקר שערכה ב – Massachusetts General Hospital, המתייחס לטיפול במוטציה מסוימת (ROS1) – אותה המוטציה שאובחנה אצל יריב.  סוג טיפול זה נמצא יעיל עבור מטופלים ספציפיים (ROS1 and EFGR patients), גם היכן שהטיפולים המקובלים אינם יעילים.  המקרה של יריב מהוה דוגמה להצלחה משמעותית הן בהארכת משך החיים, וחשוב לא פחות – בשיפור משמעותי – מדהים ממש – של איכותם.

***

family_lg_rect_horz-1024x576

המסע, הפרוייקט והמטרות:

הסיפור הזה מתנקז לפרויקט מאד אקטואלי, של יריב, שמתבטא במספר אפיקים ומטרות במקביל.

* ב- 11 לאוגוסט יתייצב יריב על קו הזינוק של אולטרה מרתון ה – Transrockies – ריצה מאתגרת למרחק של כ – 91 קילומטר במהלך שלושה ימים, עם טיפוס מצטבר של מעל 2,800 מטר.

* יריב הקים אתר/בלוג בו הוא משתף בפעילות הספורטיבית שלו ובחוויות.  האתר – Supportersize פועל במקביל לעמותה ציבורית הפועלת באותו שם, שמטרתה לאפשר שיפור באיכות החיים של חולי סרטן.  במסגרת הזו נכללות בין השאר יוזמות לפעולות ספורט, למאמנים אישיים וגם פעילויות עבור חולים שאינן קשורות רק לספורט.  הכתיבה של יריב נפלאה ומרגשת, ואני מאד ממליץ לקרוא ולהתרשם באופן ישיר.

* לקראת ריצת האולטרה של יריב והכתיבה בבלוג, מתנהל מבצע איסוף תרומות, עבור שתי המטרות:  אחת, גיוס כספים עבור המשך המחקר ביחס לטיפול החדשני שהוביל לתוצאות המרשימות כל כך במקרה של יריב.  ר' הדף של בית החולים הכללי של מסצ'וסטס.  והמטרה השניה, באמצעות אתר Supportersize – תמיכה ביוזמות לשיפור חייהם של חולים, כולל באמצעות פעילויות ספורט.

***

יותר מדי בקלות עושים בימינו שימוש במונח "מעורר השראה".  אלו, בעיניי, הם סוגי המקרים שעבורם הביטוי הזה צריך להיות שמור.  המקרים המותירים אותנו משתאים לנוכח כוחות הנפש של בני אנוש.

יריב היקר, בהצלחה!

(טורים אישיים של יריב לפני ואחרי הריצה ברוקיז עתידים להתפרסם אצל ידידי איתן דולפן מערוץ הספורט)

 

 

 

 

 

 

 

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

12 תגובות ל “סיפור (אחר) על גבולות היכולת”

  1. פאקו (פורסם: 24-7-2015 בשעה 21:02)

    נהדר ומעורר השראה. תודה על הפוסט.

  2. גיל שלי (פורסם: 24-7-2015 בשעה 21:48)

    Thx

  3. D! פה ועכשיו (פורסם: 24-7-2015 בשעה 22:40)

    מצויין.
    תודה נחשון.

  4. יפתח (פורסם: 24-7-2015 בשעה 23:47)

    נחשון, תודה.
    סיפור ומיזם מדהימים (שתיארתי לך אותו בקווים הכלליים מאוד שהכרתי) שכתוב, מוצג ומסופר בצורה נפלאה.

  5. אלכס דוקורסקי (פורסם: 24-7-2015 בשעה 23:55)

    תודה רבה נחשון. מאחל עוד אינספור ריצות ופעילויות ספורטיביות ליריב והרבה בריאות, כמובן.
    גם היוזמה שלו לשיפור איכות חייהם של חולים באמצעות הספורט, היא נפלאה.

  6. סימנטוב (פורסם: 25-7-2015 בשעה 07:26)

    כל הכבוד, איזה נצחון יפה!
    תודה

  7. רחלי (פורסם: 25-7-2015 בשעה 13:56)

    תודה נחשון, שהבאת לידיעתנו את סיפורו של יריב וריגשת כל כך. כל הכבוד ליריב על ההתמודדות, על ההשראה ועל העשייה בראייה חברתית. בריאות והמשך עשייה מבורכת ומוצלחת- אישית וחברתית.

  8. Matipool (פורסם: 25-7-2015 בשעה 16:04)

    סיפור מדהים . מאחל ליריב הרבה בריאות .

  9. פאןפאן (פורסם: 25-7-2015 בשעה 17:23)

    לא פחות ממדהים. תודה על השיתוף
    שימשיך כך הרבה הרבה שנים

  10. עמי ג (פורסם: 26-7-2015 בשעה 19:21)

    תודה על השיתוף וההשראה

  11. שמעון משה (פורסם: 27-7-2015 בשעה 20:18)

    מדהים.
    שלב 4 נחשב לשלב קשה במיוחד.
    מעניין אותי אם זה כח הרצון ועוצמות הנפש של יריב כפיר…או שהשילוב שלהם עם הגלולה הוא הסוד.
    קשה לדעת אבל אני מחזיק לו אצבעות שיצא מזה לגמרי.

  12. משביתת שמחות (פורסם: 27-7-2015 בשעה 23:33)

    לא מצטרפת להתלהבות.
    1. המטרות ( מחקר ועידוד חולים ומחלימים לפעילות ) חשובות וראויות. עם זאת- לא ממש חסרים ארגונים שעוסקים בכך (החל ב livestrong וכלה באגודה למלחמה בסרטן). אז מה מיוחד בזה?
    2. 91 ק"מ לא יכולים לעשות כמעט כל האנשים הבריאים שאני מכירה. בטח החולים. בעיני זה מתסכל. לא מדרבן.
    3. אין ספק שפעילות גופנית משפרת את איכות החיים בקרב חולים, מחלימים ושורדים ממחלות קשות. לרוב מומלצת פעילןת מתונה משום שעייפות
    יתר עשויה לגרום להחמרה במצב הבריאותי.
    4. אשליות… סטטיסטית רוב חולי סרטן ריאה בשלבים 3 ומעלה ימותו בתוך שנתיים (שרידות חציונית 18 חדשים) וכמעט כולם בתוך 5 שנים.
    5. המקרה הפרטי מעניין ומעורר התפעלות אך בי, באופן אישי הוא גם מעורר אי נוחות.

    * בת לאם החולה בסרטן ראות גרורתי שלב 4.

לא ניתן להגיב.