סיכום מרתון ברלין

סיכום מפורט למרתון ברלין

מאז שעות הצהריים אני מנסה לעבד את מה ששודר אלינו מרחובות ברלין, מתרגש משבירת מחסום ה – 2:03 שעות למרתון, ומשרבט לעצמי נקודות לסיכום:

עמנואל, לא לשכוח את עמנואל;  גיאוגרפיה (ברלין, שוב ברלין);  כרונולוגיה (הקונטקסט ההיסטורי);  קימטו (הגיבור הבלתי-מנוצח הבלתי-סביר);  3 דקות לקילומטר (זה כל כך 1988);  אז מה עם גבול השעתיים? (לא כל כך אוהב את השאלה הזו, אבל נו, אין ברירה);   הנושרים מהדבוקה (לא נעים, אבל חלק מהסיפור);  ניהול הקצב (מדהים);  הזכיה (מה הבונוס לקימטו מכל זה?);  מירוץ הנשים (כן, היה כזה, והיה מעניין);  בקלה (מה, בעוד שבועיים עושים את זה שוב?).  קדימה, בואו נתחיל…

***

עמנואל:

אני רוצה לספר לכם כמה דברים על עמנואל מוטאי.  ב – 12 לאוקטובר הוא יהיה בן 30.  הוא רץ מרתונים תחרותיים מאז 2007 (רוטרדאם, 2:13).

יש לו עד היום נצחון אחד באחד המרתונים מסדרת ה – Majors – לונדון 2011.  ועכשיו, שימו לב.  קשה לתפוס:

עמנואל מוטאי הוא היום בעל התוצאה השניה בכל הזמנים בריצת מרתון (בין התוצאות המוכרות לצרכי שיא).

עמנואל מוטאי הוא בעל התוצאה השניה בכל הזמנים שנקבעה במרתון ברלין.  וגם בעל התוצאה השניה בכל הזמנים במרתון שיקגו.  וגם בעל התוצאה השניה בכל הזמנים במרתון לונדון.  מזהים מוטיב חוזר?

עמנואל מוטאי סיים במקום השני בשבעה מרתונים מסדרת המייג'ורס (אליפות העולם בברלין 2009, לונדון פעמיים, ניו יורק פעמיים, שיקגו, ברלין).

עמנואל מוטאי רץ היום מרתון ב – 2:03:13 – שיפור של עשר שניות לשיא העולם של וילסון קיפסאנג מהשנה שעברה.

עמנואל מוטאי היה האחראי להגברת הקצב בקילומטר השלושים, אחרי שהפייסרים נשרו.  הוא מייד לחץ על הגז והוביל קילומטר על 2:47 ואחריו 2:46.  המובילים עברו את חמשת הקילומטרים הבאים על 14:10!   וה – pretenders נעלמו.

אז מה יש להגיד, כשאתה רץ ריצה היסטורית כזו, מממש את כל מה שחלמת.. אך מסיים שני?

זה מה שלעמנואל מוטאי היה להגיד (הציטוט מ – AP):

"אני מרגיש טוב לגבי מה שהשגתי היום.  זה לא היה קל.  המירוץ היה קצת קשה, אבל אתה יודע, נלחמתי, והאיש החזק יותר ניצח.  ניסינו לדחוף את הקצב, ולכן השגנו את מה שהשגנו".

עמנואל מוטאי הוא קלאסה.  עמנואל מוטאי הוא יקיר המועדון.

***

גיאוגרפיה:

מאז 2007 הוזנק מרתון ברלין 8 פעמים, כולל היום.  הוא הניב 5 שיאי עולם בתקופה הזו, ופעם נוספת שבה ג'פרי מוטאי וקימטו האטו מעט לקראת הסוף והסתפקו בתוצאת השנה.

שיא עולם הושג (גם אז על ידי שני הראשונים) ב – 2003.

היום, בתנאי מזג אוויר נהדרים (8-15 מעלות, ללא רוח כמעט) הושגו מאות רבות של שיאים.

6 שיאי העולם האלו הושגו על-ידי חמישה רצים שונים, ועוד שניים שרצו מהר מהשיא הקודם והסתפקו במקום שני.

יש עוד שאלות לגבי מרתון ברלין?

***

כרונולוגיה:

ב – 2003 עמד שיא העולם של חאלד חאנוצ'י על 2:05:38.  פול טרגט וסמי קוריר שיפרו אותו בברלין 2003, כשרצו 2:04:55 ו – 2:04:56.  הייתי שם (הרבה אחריהם).  לא האמנתי כששמעתי.  המחשבה על מרתון בפחות מ – 2:05 היתה דמיונית.  הריצה של טרגט וקוריר הדהימה.

שימו לב מה קרה בשבע השנים האחרונות.  הנהירה למרתון, הפריחה של המרתון, העומק התחרותי, הגיבורים הבלתי-צפויים, הדחיפה ההדדית, התמריצים הגבוהים,  האומץ לרוץ מהר שהפך להכרח, ההשראה של סמי וונג'ירו שנכנס all in למרתון האולימפי בבייג'ין וניצח.

סמי וונג'ירו לא זכה לשבור את שיא העולם.  אך בשבע השנים האחרונות השיא של טרגט שופר ב – 1:58 דקות.  גברסלאסי, שוב גברסלאסי, פטריק מקאו, וילסון קיפסאנג, והיום דניס קימטו.

שיאי המסלול שופרו באופן משמעותי בכל המירוצים הגדולים:  לונדון, בוסטון, ניו יורק, שיקגו, טוקיו, דובאי, רוטרדם, פריס, פרנקפורט, אמסטרדם.  בעצם, איפה לא?

והתחושה היום, במרתון, On any given day…

אם עוד לא התחברתם, חבל שתאחרו.  אני לא חושב שיש עוד תחום ספורט היום שנמצא בכאלו שיאים של עומק תחרותי ותהליך שיפור היסטורי.

התהליך הזה מתישהו יתמתן, אפילו ייפסק.  בינתיים, אל תחמיצו.

***

דניס קימטו  

מי אתה דניס קימטו?  מהיכן נשלחת?  הסיפור, אתם חייבים להודות, נשמע הזוי.  מאות רצים מקניה "מתגלים" על-ידי סוכנים אירופאים.  עשרות מדי שנה זוכים להזדמנות להתחרות בחו"ל.  מנצחים מירוצים אפילו מדרג ב' ומשנים את העתיד שלהם ושל משפחותיהם.  אך דניס קימטו איכשהו חמק מתחת לרדאר.  הוא לא התגלה.  הוא היה לאיכר, עבד בחווה.  המשיך לרוץ, בזמן הפנוי שהיה לו.  ואז אותו, דווקא אותו בוחר גפרי מוטאי – המרתוניסט הטוב בעולם בשנת 2011 (לפחות)- במפגש אקראי, כשהוא בן 27, ומזמין אותו להתאמן איתו. כן, זה הסיפור.  קימטו מתגלה כפייסר טוב.  מעוזר נאמן הוא הפוך לפרוטז'ה.  הוא מתחיל להתחרות ומייד הכשרון שלו בולט.  ואז ב – 2012 הוא רץ את מרתון הבכורה לצד המאסטר, כדי לעזור לו.  זה נגמר עם 2:04:15 למוטאי כשקימטו שניה אחריו ולא מעז לתקוף.  היום מתעוררת התמיהה אם לא יכול היה כבר אז לנסות לתקוף את שיא העולם.  ומשם – שיא מסלול במרתון טוקיו.  שיא מסלול במרתון שיקגו – 2:03:45, לפני שנה.  מעט מהמורות בתחילת 2014, אבל הכל בסך הכל כ – lead up לרגע הגדול שלו היום – האדם הראשון שירד מגבול ה – 2:03 למרתון.

אז מי אתה דניס קימטו?  מי אתה האיש עם סגנון הריצה חסר המאמץ, שנראה אחרי 38 קילומטרים בקצב של 2:54 דקות לקילומטר כאילו שרק התחלת לרוץ.

מי אתה דניס קימטו, שבלי היסוס משיב לשאלה אם אתה חושב שתוכל לרוץ מהר עוד יותר, בחיוך נבוך ו"בוודאי".

מי אתה דניס קימטו, שבשנתיים הפכת מאיכר בלתי-מוכר מעמק הריפט, רחוק כל כך מכל זה, ל – world beater אולטימטיבי?

מי אתה דניס קימטו?  לדעתי, דמות שידובר בה גם עוד שנים רבות כחלק מן המיתולוגיה של המרתון.

בלתי-מנוצח.  בלתי-סביר.

אני חושב שעוד תספק לנו הזדמנויות להתפעל, ולכתוב עליך.

***

לא שלוש דקות לקילומטר.

כי שלוש דקות לקילומטר, זה כל כך… 1988.  ב – 1988 ביילנה דינסמו רץ 2:06:50 למרתון, וכל העולם דיבר על איך אפשר לרוץ 3 דקות לקילומטר למשך 42 קילומטרים.  ב- 1998 רונאלדו דה קוסטה כבר איפשר לנו להגיד "מהר משלוש דקות לקילומטר".

אנחנו היום בספרה אחרת של התפעלות.  הקצב של קימטו היום כבר היה מהיר מ – 2:55 דקות לקילומטר.  זה עולם אחר.  כמה אחר?  תחשבו ששיפור דומה, של 4 שניות לקילומטר, יביא אותנו למרתון בפחות משעתיים.  כן.

וזה מביא אותי לנקודה הבאה.

רק תפסיקו להתפעל משלוש דקות לקילומטר בעקבות שיא כזה.  2:06:34 בקושי נכנס לרשימת מאה התוצאות של כל הזמנים (93).  זה היה היום הקצב הממוצע של הרץ שסיים רביעי, 3:42 דק' אחרי קימטו.

ובכל זאת, כן, לחשוב על זה ככה – זה באמת עוזר להבין.

***

גבול השעתיים – האם?  מתי?

אם אתם עוקבים, אז אתם יודעים שיש לי תיאוריה מסודרת בנושא.  כתבתי עליה (פוסט תגובה לדורפן) ב – 2011 בעקבות השיא של מקאו.  הסברתי מדוע אני חושב שגבול השעתיים רחוק, וגם חזיתי שהשיא של מקאו לא יישבר כל כך מהר, ולא בהרבה.  כתבתי שוב בשנה שעברה, בעקבות השיא של קיפסאנג, והדגשתי את אותן הנקודות.

בינתיים, טעיתי.  כמות רצי הסאב 2:04 גדולה משחזיתי.  תדירות ומידת השיפור של השיא (עוד 41 שניות, בשלוש השנים האחרונות)  – גדולות משחזיתי.

ובכל זאת, גם היום אני נוטה לומר את אותו הדבר.  נמשיך לראות ניסיונות חזורים ונשנים, של יותר ויותר רצים, לשבור את השיא.  נמשיך לראות הרבה מאד תוצאות של 2:04 – 2:05, ופה ושם, בימים מושלמים כמו היום, גם ריצות מהירות יותר.

אבל שלוש דקות נוספות זה המון.  זה המון במונחי היחס בין ריצת המרתון לבין ריצות ה – 5 וה- 10 (קימטו ומוטאי כבר רצים באיכות גבוהה משיא ה – 10,000מ').  זה המון במונחי שיפור לקצב לכל חמישה ק"מ (דרוש שיפור של 20 שניות, עד לקצב 14:13 לכל חמישה קילומטר.  מאז מקאו השיפור הוא של 5 שניות).  וראו את נימוקי ההקשר והפרספקטיבה בפירוט בפוסטים הנ"ל.

אבל אני כבר הרבה יותר מסויג.  ואני רואה את המשך המרדף.  ואולי סאב 2:02 בטווח הזמן הקרוב יחסית.

מתישהו המגמה תתאזן.  קצב השיפור לא יוכל להמשיך.  אבל למה להשבית שמחות, למה לא… פשוט ליהנות?  פשוט לדמיין?  להניח שהריצה הגדולה אי פעם היא לא הריצה שראינו, אלא הריצה הבאה.

ואם צריך לסכם את זה במשפט:  "The impossible just got a little bit closer"

וגם על זה מגיעה תודה לקימטו ומוטאי.

 

impossible1

 

***

הנושרים מהדבוקה:

כדי להבין את הטירוף המוחלט שהמרתון, כמקצוע, נמצא בו היום, כדאי להסתכל על שאר הדבוקה.  קימטו ומוטאי, אולי גם קבדה (שנשר כבר בקילומטר ה – 19, והמשיך כמו גבר עד לקו הסיום, ב- 2:10:27, מקום תשיעי) – ידעו שהם באים לנצח, ואין ברירה. זה אומר קצב שיא עולם.

אך היו איתם עד לנקודת ה – 30 עוד 4 רצים בדבוקה, כולם רצים של 2:05-2:06:  ג'פרי קמוורור (שסומן כמועמד לפריצה, החזיק עד לקילומטר ה – 33), אליהוד קיפטאנוי, אברה קומה (רץ 10,000מ' מצטיין), פרנקלין צ'פקווני (חבר של קימטו, סיים שלישי בבוסטון השנה).

מה הם חשבו לעצמם?  מה?  זו הרי ריצה נגד ההגיון של המרתון.

אני מעלה שוב את הקישור שהשתמשתי בו בסיכום מרתון ברלין מהשנה שעברה – What the heck, I'm feeling lucky…

איך הם סיימו?

3. אברה קומה 2:05:56 (2:59 אחרי קימטו)

4. ג'פרי קמוורור 2:06:39 (הפסיד 3:42 דקות בשבעה קילומטר).

5.  אליהוד קיפטאנוי 2:07:28

6.  פרקלין צ'פקווני 2:07:34.

כל אחד מהם יכול היה להוריד 1-3 דקות מהזמן שלו עם פייסינג נכון.  אבל זה העניין.  זה הטירוף.  וזו הסיבה שאנחנו זוכים לראות כל כך הרבה ריצות מדהימות.

***

ניהול הקצב

השילוב דרוש בשביל שיא עולם:  רצים מאד חזקים שהולכים על זה, מסלול שטוח ומהיר, תנאי מזג אוויר מצויינים, והכי חשוב – ניהול קצב נכון.

15 קילומטרים ראשונים עברו ב – 44:09, בשלב זה היה פיגור של 20 שניות ביחס לקצב שיא עולם.  ואז באו עשרה ק"מ על 28:59. ועשרה נוספים על 28:39 (כן, 28:39).

חצי ראשון עבר על 61:45 (בזכות הגברה בין ה – 15 ל – 21).  חצי שני על 61:12.

אלו נתונים מדהימים.  מתוכם אפשר ללמוד על ניהול קצב מאד מדויק.

הספליט המכריע והדרמטי ביותר היה 14:10 בין ה – 30 ל – 35, השלב שבו מוטאי וקימטו הורידו את הפטיש והפכו את זה למירוץ בין שניים.

***
הזכיה

חוזי פרסום ובונוסים מספונסרים בצד, זו הזכיה של קימטו –

50,000 יורו עבור הנצחון

30,000 יורו בונוס על ריצה מהירה מ – 2:04

50,000 יורו נוספים בונוס על שבירת שיא העולם.

ורגע, קימטו מוביל כעת בדירוג ה – Marathon Majors  לשנים 2013-2014.

רק וילסון קיפסאנג יוכל לעבור אותו, ובשביל לעשות את זה, הוא יהיה חייב לנצח במרתון ניו יורק.

אם קיפסאנג לא ינצח, אז קימטו יזכה בחצי מיליון הדולר עבור הנצחון במייג'ורס.

***

מירוץ הנשים

כשישנה ריצה בעלת משמעות היסטורית אצל הגברים, מירוץ הנשים מעט נדחק הצידה.

זו היתה ריצה אמיצה מאד, אך לא אופטימלית, של שליין פלנגאן האמריקאית.  היא רצתה את השיא האמריקאי, והיא הלכה על זה (בסיוע מכתיבי קצב גברים, וכשרק פוקושי היפנית נצמדת אליה, ומשלמת על כך את המחיר).

עד לנקודת ה – 15 ק"מ פלנגן היתה בקצב חזוי ל – 2:19 נמוך.  היא פתחה פער של 23 שניות על ארבע הרצות האתיופיות שרצו בדבוקה בקצב מתון יותר.  את נקודת החצי היא עברה ב – 69:38, בהפרש של 18 שניות.

אך מכאן פלנגן החלה להאט בהדרגה.  עד לנקודת ה – 30 האתיופיות מחקו את הפער ונדרש להן קילומטר נוסף כדי להשאיר את פלנגן מאחור.

מקומות 1-2 הלכו לטירפי צגאיי (2:20:18, שיפור של 61 שניות לשיאה) ופייסה טדסה (2:20:27, שיפור של 39 שניות לשיאה).  פלנגן חזרה אל המקום השלישי, וסיימה ב – 2:21:14.  היא מאוכזבת כן, אך זה שיא אישי עבורה.  זו התוצאה השניה בטיבה לרצה אמריקאית במרתון בכל הזמנים.  ושליין לפחות יודעת שהיא הלכה על זה עד הסוף.

***

בקלה/קיפצ'וגה/שיקגו

לא משעמם לרגע.  בעוד שבועיים מרתון שיקגו.  קנניסה בקלה ואליהוד קיפצ'וגה תכננו בעצמם לתקוף את שיא העולם.  מה עובר להם בראש עכשיו?  הם השיא החדש הזה בטווח?  איך יהיו התנאים בשיקגו?  האם קימטו לא סימן את עצמו היום בדרגה גבוהה מהישג ידו של בקלה, גם בהשוואה לשיאיו על המסלול (26:17 ל – 10,000מ').

בשיקגו היום די קר, ובכל זאת הטמפרטורה עלתה.

המשך יבוא…

***

בונוס – הסיכום של המאמן רנאטו קאנובה

"But it’s a fact that the world of marathon changed completely during the last 6 years : different training, different stimuli and, essentially, different mentality.  Young athletes approaching marathon today know only THIS type of marathon, this training (harder than in the past) and this interpretation (more aggressive than in the past).  They don’t put any limit in their mind, well knowing that, if you want to win, you need to be THERE, with the leading group, without fearing to finish the fuel after 30 km only (also if frequently this is what happens), because today NEVER we see some athlete finishing in top 5 in any marathon coming from behind, like many years ago could happen (think at the victories of Orlando Pizzolato in NY, or Gelindo Bordin in Boston, when after HM they were not in top 20…). Today, everybody runs fast in training for being ready to run fast in competition.  Sometimes they are able of unbelievable performances, sometimes they go to burn themselves in training, however this aggressive interpretation is the only way for reaching the top."

מאד מומלץ לקרוא

 

 

כרטיס לכל כיס, כמו באירופה
יומן אליפות של הניינרס (4). דומיננטיות מוחלטת וניצחון בקושי

45 Comments

איציק 29 בספטמבר 2014

נחשון, תודה ענקית
בעצם גם תודה קטנה גם לדניס קימטו ועמנואל מוטאי ;)

Amgol 29 בספטמבר 2014

נחשון, כתמיד, כתוב היטב.
שכחת לציין את תוצאת המנצח.
אם אינני טועה – 2:02:57

אילון 29 בספטמבר 2014

נחשון, תודה לך.
איך שראיתי ששיא העולם נשבר, ידעתי איפה אני אקבל את הפרשנות האיכותית.

אייל הצפון 29 בספטמבר 2014

שאלה לא ממש קשורה, במרתון מותר שגברים יכתיבו קצב לנשים? עד כמה שאני יודע, במירוצי מסלול לא חוקי שגבר יהיה מכתיב קצב לנשים והיו מקרים ששיא לא אושר בגלל שהשתמשו בגבר כמכתיב קצב.

shohat 29 בספטמבר 2014

שאלה במקום.
מירוצי כביש הם ככלל מעורבים.
בחלק מהמרתונים הגדולים מוזנקות רצות העלית בנפרד (לפני הזינוק הכללי) והמירוץ מוגדר כ – women only. ללא אפשרות להיעזר בפייסרים גברים. כך בלונדון כיום ובשיקגו למשל.
במרתונים אחרים, כמו ברלין, הזינוק הוא משותף ואז אין את ההפרדה הזו.
שיא העולם של פולה ראדקליף בלונדון נקבע במירוץ משותף, בסיוע פייסרים גברים (שני רצים שליוו אותה). לפני כמה שנים התקבלה החלטה מאד שנויה במחלוקת שלא להכיר בשיאי עולם שהושגו בסיוע פייסרים גברים, אלא רק כ – world best. החלטה עוררה ביקורת רבה.
המצב כיום הוא שמוכרים זה לצד זה שני שיאי עולם – שיא עולם במירוץ משותף ושיא עולם במירוץ לנשים בלבד (שניהם כיום של פולה אגב). חלק מהעניין, אגב, הוא לאפשר סיכוי לשבירת השיא. ה- 2:15:25 הוא פשוט רחוק כל כך.

YG 29 בספטמבר 2014

תודה נחשון! כיף גדול לקרוא אותך

matipool 29 בספטמבר 2014

מצטרף לתודות .
אחלה סיכום . מקיף ומעניין .

פאןפאן 29 בספטמבר 2014

פשוט צמרמורת. אין גבול ליכולת האדם השחור במרחקים האלו
לא נתפססססססס

שחר 29 בספטמבר 2014

ונקודה קטנה נוספת – ציינת שהיחיד שיכול עדיין לקחת את המייג'ור מקימטו הוא קיפסאנג, אם ינצח במרתון ניו יורק. מי שיהיה שם למנוע את זה הוא ג'פרי מוטאי, המנטור, מחזיק השיא הכל כך איכותי של מרתון ניו יורק.
לכן, מה שעל הפרק עבור ג'פרי מוטאי זה לא רק לנצח את ניו יורק בשביל עצמו. זה הזמן של המאסטר להחזיר טובה לקימטו על ברלין 2012. ואם אני לא טועה בברלין 2012 ג'פרי מוטאי הבטיח לעצמו את המייג'ור דאז. סגירת מעגל.

shohat 29 בספטמבר 2014

זה נכון. יש לג'פרי מוטאי מספיק תמריצים – לנצח בניו יורק בפעם השלישית ברציפות, סכומי הזכיה, הדירוג למייג'ורס של 2014-2015, ובכלל לשמור על מעמדו בין כל הרצים המעולים כיום. אם זה גם יעזור לקימטו – זה בונוס.

סונר-פלם 29 בספטמבר 2014

תודה

D! פה 29 בספטמבר 2014

מצויין נחשון

תודה רבה

סימנטוב 29 בספטמבר 2014

תודה נחשון. כתיבה מרגשת, אתה כותב מאוד מוכשר הלוואי שתכתוב ספר …אני ארוץ לקנות אותו מבטיח :)

חלפס 29 בספטמבר 2014

אחלה סיכום, תודה.

yg 30 בספטמבר 2014

69.9 שניות לכל 400.
תנסו למצוא מסלול אתלטיקה (קשה בארץ, יש אחד בכל תיכון בארה"ב..) ותנסו לרוץ סיבוב שלם בפחות מ-70 שניות. חלק קטן מאוד כן יצליחו.

עכשיו תחשבו על שמירה על אותו הקצב במשך 105.5 סיבובים כאלו.

אלו שיצליחו לעשות את זה- צרו איתי קשר, יש לכם פוטנציאל לא רע בכלל.

רועי 30 בספטמבר 2014

ההישג מספיק גדול ומרשים גם בלי לציין בכל רגע כמה זה בלתי אפשרי עבור בני אדם מן הישוב. הרי גם אף אדם רגיל לא זורק כידון מעל 90 מטר או קופץ לרוחק מעל 8 מטרים וכו' וכו'..

shohat 30 בספטמבר 2014

אני חושב שההמחשה מעולה. ריצה היא פעולה טבעית, שכל אחד יכול להתנסות בה. גם עבור רצים שמתאמנים מאד ברצינות, 400 מטר ב – 70 שניות זה דבר לא טריוויאלי. אם תיקח אנשים בריאים, בכושר טוב יחסית, בגיל 20, חלק גדול מהם יתקשו לרוץ 400מ' פעם אחת בקצב הזה, הרוב מבין אלה שיצליחו יתאמצו מאד.

נתון נוסף שמספק פרספקטיבה מזווית אחרת – אמיל זאטופק הענק רץ 10,000מ' ב – 28:54 (1954, הוא היה הראשון שירד מגבול ה – 29 דקות). קימטו ומוטאי עוד לא רצו את הקצב הזה בממוצע למרתון כולו, אך הם היו מהירים מכך בין ה- 15 ל – 35. גבול השעתיים עדיין רחוק אבל אנחנו קרובים מאד לראות מרתון בקצב ממוצע מהיר מ – 29 דקות ל – 10,000.

יעל 30 בספטמבר 2014

תודה נחשון!
אתה עושה את חווית המרתון – לפניו ואחריו – לאיכותית יותר.

איך אפשר להסביר ריצת מרתון ב- 2:04:15 של מי שמתאמן שנה+ בלבד? זה לא סביר!
כישרון בלבד לא באמת יכול להסביר כזה דבר.
אני לא אוהבת את ההסבר האלטרנטיבי שקיבלתי, ומחפשת היגיון אחר…

יורם אהרוני 30 בספטמבר 2014

ניסיתי לשלוח תגובה אתמול, אבל משום מה היא לא נקלטה.
המרתון כיום אינו מקצוע ספורט לגיטימי, לדעתי.
יש בו כמה אלמנטים שצריך לשרש אותם (לעקור אותם מן השורש):
1) הכתבת קצב. צורם במיוחד כאשר גברים מכתיבים קצב לנשים אך צורם כמעט באותה המידה כאשר משתתפים המירוצים מסויימים רצים עם תלבושת מיוחדת ובמקום שם על "מספר החזה" כתוב: PACE.
2) אין "ועידת פסגה". אין שום מקצוע או ענף ספורט רציני בו לא מתקיימים מפגשים ישירים בין אלה שבצמרת העולמית. תארו לכם שחוקי סבב הטניס היו מאפשרים לבכירים להתמודד רק בטורנירים בהם הם חפצים להשתתף. נדאל היה מנצח ברולאן גארוס, פדרר בוימבלדון, דיוקוביץ' באליפות ארה"ב הפתוחה ומארי באוסטרליה, בלי להיפגש כל העונה בכלל אלה עם אלה. אין זה הגיון יש בכך שקיפסנג עשוי לזכות בסבב המייגורס לשנתיים האחרונות בלי להתמודד ראש בראש מול קימטו? כפי שכבר צויין אצלך, קיים גם החשש כי לעתים יש רצים שלא ממש מתאמצים בסיום כדי לא לקלקל לאחרים את סיכויי הזכייה בתואר. מה זה כאן שמשון נגד הפועל כפר סבא? זה כסף גדול! הייתה בעייה כזו בסבב הקודם באתלטיקה, "ליגת הזהב", כאשר רק מי שהיה זוכה בכל 6 התחרויות בסבב היה מתחלק בפרס של מיליון דולר. זה גרם לכך שכבר אחרי תחרות אחת, נשאר רק אתלט אחד בכל מקצוע אם סיכוי לזכות בפרס הגדול וברור שלקראת התחרות האחרונה היו גם כאלה שכנראה שכנעו אותם לא לקלקל לאלה שעדיין יש להם סיכוי זכיה. "ליגת היהלום" פתרה חלקית את הבעיה כאשר נעשה מעבר לניקוד מצטבר אבל עדיין היא רחוקה מתחרות אליפות אמיתית בה כל מי שמגיע לגמר הוא עדיין בעל סיכויל זכיה בתואר.
3) צריכים להיות כל שנה רק שני מירוצי מייג'ור: אחד באביב והאחר בסתיו. כמו כן צריך להוציא את המרתון מאליפות העולם ומהמשחקים האולימפיים ולהכריז על אחד ממירוצי האביב כאליפות העולם וכמירוץ האולימפי ובו תותר השתתפות לכל מי שקבע תוצאת קריטריון ללא הגבלה של 3 רצים למדינה.
4) הפרדה מוחלטת ביו גברים ונשים בקרב הרצים הבכירים – זה קיים בחלק מהמירוצים אך לא בכולם.
לא ראיתי את השידור של מרתון ברלין ואני כמובן מודה לך על התיאור המעולה והניתוח המקצועי.
בהקשר למה שכתבו כאן מספר מגיבים, בואו נכתוב לאיזה מרחק הם הצליחו להגיע בשיאם בקצב של קימטו למרתון – 2:54.83 ל-1000 מטר, ולציין מהו ההישג הזה. ומהו השיא האישי שלהם במרחק הבא בקצה שהוא כבר מתחת לקצב השיא. אני אתחיל: השיא האישי שלי בריצת 1000 מטר הוא משהו כמו 2:48 דקות. למה "משהו כמו", מאחר שפעם, כאשר הייתי כבר מאמן, בגיל 23 בערך, החניכים שלי השתתפו בליגה של "הפועל" ורצתי 1000 מטר ואחר כך גם 3000 מטר באותה תחרות כדי להביא עוד כמה נקודות לקבוצה. מדדו לי זמן של 2:42 דקות, אבל זו הייתה ללא ספק טעות מדידה מאחר שגם לשני אלה שלפני מדדו 2:42 דקות והם סיימו לפחות 40-30 מטר לפניי… כך זה היה בימי המדידה הידנית בשנות השבעים. בגיל 16 רצתי באליפות הנערים 1000 מטר ב- 2:53.9, דומני. לא התפרסמו תוצאות הריצה וזה מה ששמעתי מהשופטים. אין לי תעודה על כך… השיא האישי שלי ב-1500 מ' הוא 4:27 דקות וזה כבר קצב 2:58 ל-1000 מ'.

shohat 30 בספטמבר 2014

היי יורם, תודה על התגובה המעניינת כרגיל.
ההצעות שלך מקוריות ומעניינות. אני מבין את ההגיון ה – purist מאחוריהן. אני חושב שהסיכוי לשינויים כאלו הוא קלוש מאד מסיבה פשוטה: Follow the money. המערך כפי שנבנה משרת את כולם: את האינטרס של מארגני המירוצים (כולם מרוויחים), של הרצים והסוכנים (יותר הזדמנויות לנצח וכסף לחלק), וגם של חלק גדול מהצופים (יותר מרתונים מעניינים, בתדירות גבוהה יותר, כאשר דווקא "מפגשי הפסגה" לעתים קרובות "מאכזבים"). גם מבחינת העניין – מתאפשר כל הזמן דיון בהשוואה בין רצים ובין הישגים. אני מבין את נקודת ההשקפה, אך מצד שני – רמת התחרותיות והעניין במרתון היום גבוהה במיוחד, אולי מתמיד.

מרתון לונדון בשנים האחרונות הוא כידוע לך הדבר הקרוב ביותר לתחרות שאתה מצפה לראות.

לגבי השאלה שלך, בגיל 17 רצתי טסט של 1,000מ' ב – 2:46דק'. עם זמן של 2:00.42 ל – 800 אני מניח שבתחרות ובריצה אופטימלית הייתי מסוגל לרוץ 2:40 (חסרה לי אז סבולת כדי לרוץ מהר מזאת).
בגיל 32 (שנת 2006, אחרי השיא האישי שלי במרתון) רצתי 4:14.89דק' ל – 1,500מ' (ב -800 בקושי ירדתי מ – 2:08…). לא התחריתי ב – 1,000מ', אך ניתן לגזור יכולת של 2:43 – 2:44.

shohat 30 בספטמבר 2014

ליעל, תודה רבה.
התשובה לתמיהה שלך בשלוש הערות.
1. אני חושב שהסיפור על קימטו הוא לא מדויק לחלוטין. כן, אני יודע שאני זורם איתו ומשתף פעולה. קימטו בוודאי היה רץ קודם למפגש עם ג'פרי מוטאי. הוא התאמן ולא מעט. הוא לא "התגלה" ולא היה מקושר לקבוצה ולסוכן וכנראה עקב כך התרחק מסצינת הריצה ונטה לוותר. אך אין לי ספק שהיה משהו ברקע והיכולת, אובייקטיבית, שאפשר לו להפוך לחלק מהדבוקה של מוטאי (צירוף שמביא איתו גם הטבות ותמריצים כלכליים). כך שזה סיפור סינדרלה לא שגרתי, אבל לא סיפור של מאפס למאה. (לאוהדי הפוטבול, אולי יש דמיון לקורט וורנר). וכשרון – כן, זה החלק העיקרי בסיפור, כולל אפקט התגובה לאימונים.
2. השנה נער בן 18 מאתיופיה (בהנחה שהגיל נכון) רץ 2:04 וחצי בערך במרתון דובאי, מכה ראשונה. כלומר מהר ממה שגברסלאסי רץ שם (אמנם היו שינויים מסוימים במסלול מאז שגב רץ שם). והעניין הוא שאם מקבלים 2:06 או 2:05 לריצה ראשונה (ויש דוגמאות) אז למה שזה יעצור לפני 2:04?
3. ואחרי כל זה, את צודקת. אין הסבר שלם לתופעות יוצאות דופן ומדהימות. לכן אנחנו נדהמים (ולפעמים לא מאמינים).

יעל 30 בספטמבר 2014

נחשון, התמיהה היא פחות על כך שזה מרתון ראשון ויותר על ה"עומק" ושנות אימונים שקדמו למרתון הבכורה. אני לא יודעת מה התשובה לגבי אותו נער בן 18.

והשאלה שמתעוררת, היא האם זה אפקט התגובה לאימונים או אפקט התגובה לסמים. כפי שהיה לארמסטרונג, שהגוף שלו הגיב אחרת "בזכות" הסרטן.
אבל זה מבאס אותי לחשוב על זה שכולם מסוממים, אז עד שיוכח אחרת אני אמשיך להאמין בכישרון.

shohat 30 בספטמבר 2014

זו שאלה שלצערי לא אוכל לפתור, לא לגבי קימטו ולא לגבי אף רץ (או הישג ספורטיבי) אחר בימינו.

Decoach 30 בספטמבר 2014

זה מאוד מעניין נושא הסמים,מה שיפה בקנובה שהוא מאמן אמיתי שמבין חוקר וממנו כדאי מאוד ללמוד ,שאלו אותו על השימוש בסמים,ההסבר הפיזיולוגי שלו בהחלט הגיוני ואני הולך איתו בסיפור הזה:
הוא טוען שזה בולשיט החברה האלה חיים בגובה וכמות התאים האדומים שלהם כל כך גדול בעוד שההמטוקריט שלהם קטן כלומר נפח התא קטן ולכן צמיגות הדם היא נמוכה יש מעבר מהיר יותר של דם(חמצן)לשריר.
כאשר משתמשים בחומרים כמו EPO יש השפעה לא רק על כמות התאים האדומים אלא גם על נפח התא וככל שנפח התא גדול יותר יש עלייה בצמיגות של הדם מה שמשפיע על זרימת הדם (הובלת החמצן).ולכן שימוש בסמים לא יתן להם שום יתרון.
צריך גם לזכור שהחברה האלה עוברים בדיקות סמים.
שאלה מתבקשת אם הם לכאורה לוקחים סמים איך זה ששיא העולם ב10000 מסלול ו 5000 עדיין שריר וקיים כבר 10 שנים??

shohat 30 בספטמבר 2014

תודה על התגובה והערה. אני מסויג לגבי הנושא הזה.
לא אתיימר להתמודד עם הטיעון המוזר של קאנובה ששימוש באריטרופואיטין לא יסייע בתיאוריה לרצי העלית הקנייתים, ואשאיר זאת למומחים גדולים ממני. רק אציין:
1. מבחינתי הסבר של מאמן אתלטיקה גדול ככל שיהיה הוא לא הסבר בעל תוקף מדעי. כשהטיעון יפורסם בכתב עת בעל יקרה אקדמית אתייחס אליו יותר ברצינות.
2. אם טובי הרצים הקנייתים משתמשים אז קאנובה הוא בין הממנים/הספקים/המשתמשים והנהים העקיפים )תבחר)
כל זה לא בא להגיד שהם משתמשים, רק שהתיאוריה של קאנובה היא לא מקור הסתמכות אמין מספיק מבחינתי.

חזי 30 בספטמבר 2014

נחשון היקר, אתה כותב נפלא!
Kenya under fire from Wada after alarming increase in number of" athletes testing positive for drugs" זה מאמר מלפני שנה. אבל באמת שלא חסר כתבות ומאמרים בנושא. תקופה ארוכה הקניתים העלימו עין מתופעת הסימום הנפוצה במדינתם. וכמו שלכל מנעול יש פורץ אז הבדיקות תמיד נמצאות בפיגור אחר המפתחים של הסמים.
למרות הסימום, לראות רצים בקצב מסחרר שכזה, תוך העברת הילוך וניעור הדבוקה המובילה זה פשוט נפלא.

שחר ד. 30 בספטמבר 2014

תוצאה כ"כ מדהימה שהאתר קרס…

תודה על הסיכום המצוין (אפילו יותר מהרגיל) נחשון!

הקצב כ"כ מסחרר שממש בא לי לראות אותם מתחרים במירוץ ל-10,000 (אפשר גם חצי מרתון) עם טובי הרצים בעולם (בערך כמו שאני רוצה לראות מירוץ 400 כשבולט ורושידה משתתפים).

shohat 30 בספטמבר 2014

תודה רבה שחר. האמת שגם אותי מאד מסקרן מה היכולת של קימטו, קיפסאנג, מוטאי ושות' ב -10,000מ'. כמובן שיידרשו לאימונים ספציפיים.

מחשבון מקמילן (אלו כמובן שערוכים בלבד, מבלי שניתן להניח זהות) נותן את הזמנים המקבילים הבאים לתוצאה של קימטו:

מרתון 2:02:57
חצי מרתון 58:25 (שיא העולם של טדסה הוא 58:23)
10,000מ' 26:12 (שיא העולם של בקלה הוא 26:17, אך ללא סיוע פייסרים אחרי נקודת ה- 3,000)
5,000מ' – 12:37 (זהה לשיא העולם של בקלה).

המסקנה, לכאורה: בשנים האחרונות ראינו בעצם "יישור קו" וסגירת פער האיכות בין המרתון לבין המרחקים הקצרים יותר.

לשם השוואה, מחשבון מקמילן למרתון ב – 2:00:00 ש':
חצי מרתון – 57:01
10,000מ' – 25:35
5,000מ' – 12:19

המסקנה: זה מאד מאד רחוק.

יורם אהרוני 30 בספטמבר 2014

כל "המחשבונים" וטבלאות הניקוד מבוססים על הישגים שנקבעו בעבר. הם יכולים לתת רק מושג כללי מאד על איכות תוצאה. בדרך כלל, כאשר בונים טבלת ניקוד לוקחים את רשימת ההישגים בעולם (לדוגמה, 1000 הראשונים בכל הזמנים בכל מקצוע) וקובעים שהתוצאה ה-1000 תקבל כך וכך נקודות, התוצאה ה-500 מספר נקודות גדול יותר, וכן הלאה. ברור שמטבלאות כאלה אי אפשר להשוות בין הישגים במקצועות מסוימים, למרות שרבים עושים זאת. כאשר בנו את טבלת הניקוד הנוכחית לקרב-10, שנכנסה לתוקף כבר ב-1985, החליטו שהטבלה תבנה לפי תוצאות בקרב-10 ולא לפי תוצאות בתחרויות אחרות. כתוצאה מכך בריצת 1500 מטר התחילו לקבל הרבה יותר נקודות, שהרי אתלטי קרב-10 אינם מצטיינים במקצוע זה. לדוגמה: על הישג של 4:20.0 קיבלו 660 נקודות בטבלה של 1962 וכיום מקבלים על הישג כזה 812 נקודות. האם זה אומר שהחל מ-1985 כדאי יותר לאתלטי קרב-10 להתאמן לריצת 1500 מ'? ממש לא! מה שקובע בקרב-10 הוא שיפוע הגרף ולא מספר הנקודות האבסולוטי, כלומר גודלו של ההפרש בין שני הישגים. על 4:30.0 היו מקבלים 589 נקודות בטבלת 1962 ואילו בטבלת 1985 מקבלים עבור הישג זה 745 נקודות. התוספת בניקוד על 10 שניות הייתה אם כך 71 נקודות בטבלת 1962, ובטבלת 1985 התוספת היא 67 נקודות. הסיבה העיקרית שהשיא בריצת 10,000 מ' לא נשבר היא שזה מקצוע מת. הוא המקצוע האולימפי היחיד שאינו נכלל ב"ליגת היהלום" או בסבב כלשהו כמו שיש להליכה, פטיש וקרב-רב וכמובן סבב המייג'ורס במרתון. אולי כדאי גם שיתחיל סבב של מירוצי כבישים למרחקים אחרים ממרתון. אז אולי יערך גם מירוץ רציני ל-30 ק"מ ולא נראה תופעה כמו שהתרחשה השנה במרתון ברלין בו שלושה רצים שברו את השיא ל-30 ק"מ, ועוד במהלך ריצת מרתון… טוב, גם השיאים הקודמים ב-30 ק"מ על כביש הושגו במהלך ריצות מרתון. פשוט אין מירוצי 30 ק"מ כמעט בכלל, ובטח של עם פרסי כסף גדולים.

shohat 30 בספטמבר 2014

מחשבון מקמילן אינו מציע השוואת איכות לצורך ניקוד אלא הוא מבוסס על אלוגריתם הנותן תחזית ביחס ליכולת במרחק מסוים על סמך ההישגים במרחקים אחרים (הוא גם ממליץ על קצבי אימון תואמים). מובן שזו השוואה כללית, זהו כלי הערכה היוריסטי, סוג של כלל אצבע. הוא לא מדויק לחלוטין. יש שונות ביחסי ההמרה בין רצים שונים. במקרה הזה, מקמילן מציע שכדי לרוץ מרתון ב2:54 דקות לק"מ, דרושה יכולת לרוץ 10,000מ' בקצב של 2:37 בקירוב. תתכן אמנם סטייה מסוימת אך זוהי הערכה מאד סבירה המבוססת על ניסיון מצטבר. כמובן שההקבלה מניחה אימון ספציפי למרחק והזדמנויות להתחרות כדי לממש את היכולת. היית נותן הערכה אחרת?

איציק 30 בספטמבר 2014

עד כמה זה באמת אמין?
למשל אם לוקחים את הזמנים של גברסילאסי ושל בקלה ב-10,000מ' וממירים למרתון, האם הם עומדים בתחזית של מחשבן מקמילן?
האם המחשבן מבדיל בין גברים לנשים. כלומר אם ניקח ריצת מרתון של 2:30:00 ונרצה להמיר לזמני 10,000מ', האם נקבל אותו הזמן עבור שני המינים? אם כן, האם זה מוצדק, כיוון שיש הבדלים פיזיולוגים שאולי צריך לקחת בחשבון?

shohat 1 באוקטובר 2014

מקמילן נותן עבור תוצאה של 2:03:59 (שיאו של גברסלאסי)
10k – 26:25 (שיאו של גברסלאסי 26:22)
12:43 – 5k (שיאו של גברסלאסי 12:39)
המתאם לא מתקיים סימולטנית, מכיוון שכאשר גברסלאסי רץ 12:39-26:22 הוא לא היה מאומן למרתון (מרתון ראשון ב – 2002 הוא סיים ב – 2:06:33, מאכזב מבחינתו). וכאשר שבר את שיא המרתון, יכולתו ב – 10 היתה בערך 26:50.
בקלה 2:05:02- 26:39 – 12:50. אלו לא השיאים של בקלה ב – 5 ו – 10 כמובן, אך הוא טרם מיצה את המרתון.

מחשבון מקמילן אינו אמין במובן שמאפשר להסתמך עליו. הוא לא מבטיח שום דבר. הוא מאד אמין במובן שאי אפשר להתעלם מהאינדיקציה שהוא מספק. בהכרח יש "נפילת קצב" פחות או יותר צפויה, בין מרחקי המירוץ השונים.
חשוב להדגיש שתי נקודות:
אחת, שרצים רבים לא יצליחו לעמוד בתחזית המרתון ע"ב 10k – זה מחייב הסתגלות למרתון. "לנצח את ההמרה של מקמילן" – אפשרי לרצים טובים מאד, אך פחות נפוץ. כלומר, יותר רצי עשר לא יצליחו לעמוד בתחזית המרתון מאשר רצי מרתון שלא יצליחו לעמוד בתחזית ה – 10.
שתיים, ההמרה מניחה אימון ממוקד לכל מרחק. קימטו היום לא ירוץ 26:12 מבלי לבצע אימונים ספציפיים למרחק משך מספר חודשים.

גם בלי מקמילן, כל מאמן מנוסה יידע להסביר שמי שיירד משעתיים במרתון (2:50.5 לק"מ) יהיה חייב להיות רץ מהיר משמעותית מ – 26 דקות לעשר.

יורם אהרוני 2 באוקטובר 2014

המחשבונים לא מיועדים לרצי צמרת. תפקידם העיקרי הוא להנחות רצים שכבר התחרו במרחקים קצרים יותר, לגבי הקצב הרצוי בתחרות. יש רצים רבים מאד המתאמנים ללא הדרכת מאמנים מקצועיים ואלה יכולים לשאוב מידע מהמחשבונים לגבי הקצב האופטימלי עבורם במרתון. יש רצים המצטיינים יותר במרתון ופחות במרחקים ארוכים וגם ההפך. הרץ האגדי רון היל, השני לרדת מ-2:10 במרתון עם אימונים של ריצה לעבודה וחזרה פלוס ריצה ארוכה בסוף השבוע וקצת אימוני מהירות בקיץ, השתתף בהרבה מירוצי מרתון ומירוצי 10,000. שיאו האישי ב-10,000 הוא 28:39 דקות ושיאו האישי במרתון 2:09:28. מחשבון מקמילן נותן זמן חזוי של 2:14:25 לתוצאה של 28:39 ב-10,000…לעומת זאת זרסנאי טדסה, שיאן העולם בחצי מרתון, לא מצליח בינתיים לקבוע זמן איכותי במרתון. לכל רץ יש כנראה מרחק בו הוא מצטיין במיוחד. לרוע מזלו של טדסה, חצי מרתון הוא לא מקצוע הנכלל במשחקים האולימפיים, אליפות העולם או סבב המייג'ורס…

אלכס דוקורסקי 30 בספטמבר 2014

ריצת 10,000 גם הפכה למעט פחות פופולרית מבעבר. כאשר היא כבר מתקיימת (לרוב בתחרויות הגדולות ובאליפויות הלאומיות), היא הופכת לרוב לטקטית, כאשר הרצים עם הסיום המהיר מביאים אותו לידי ביטוי כדי לנצח.

אלכס דוקורסקי 30 בספטמבר 2014

נחשון, תודה רבה על כתיבתך. מעניין ומרתק. קראתי גם את העדכונים החיים (אמנם כבר אחרי סיום המרתון) באתר מועדון ארוחת הבוקר. הצלחת ליצור שם מתח ואווירה. קראתי ממש בנשימה עצורה.
מעין "שירים ושערים" של המרתון (:

טל 30 בספטמבר 2014

סיכום נהדר, כיף לקרוא.
מחכה לפוסט הירידה מ2:02, 2:01 ו2:00. זה מעבר לפינה- מישהוא חשב לפני 10 שנים שאפשר לרוץ 100 מטר ב9:58?!

אופיר 1 באוקטובר 2014

הקומבינציה של הטורים המקצועיים של נחשון והתגובות המאלפות של יורם אהרוני – זכינו.

D! 1 באוקטובר 2014

אמן. חותם על התגובה הזו.

בשביל מישהו שלא רץ כמעט בכלל ובטח לא באופן סדיר ו/או מקצועי פשוט תענוג להכנס אל העולם הזה דרככם.

פראליה 1 באוקטובר 2014

נחשון, תודה רבה, מקצועי ומעניין כרגיל.

ורק לחשוב שהתחזית למזג-אויר מושלם היתה מתגשמת.. ההתחממות, במיוחד לקראת הצהריים, השפיעה על רב רצי השעתיים וחצי +.

ורגע המדהים הזה לדדות בסיום ולראות את לוח התוצאות המטורף הזה,
רגע לדורות.

shohat 1 באוקטובר 2014

רצת שם? איך היה? שתף…

פראליה 1 באוקטובר 2014

עדיין מנסה לארגן את המחשבות בראש, אתה יודע איך זה בימים שאחרי, כל יום נושא איתו תובנות חדשות, מניח שכרגיל אעשה לעצמי סיכום מפורט בקרוב..

בגדול, ציפיות ברלין שנערמו עם הזמן מהסיפורים של החבר'ה שכבר חוו, התגשמו. מבחינתי האישית, עלי עבדו (בעיקר בחלק השני של המירוץ) שני כוחות מנוגדים – מצד אחד האנרגיה המטורפת שנותנים תושבי העיר והמלווים הרבים, התרבות המיוחדת שלהם והאהבה שלהם לאירועים גדולים יוצרת תחושה שכ"א שעומד לצד הדרך פשוט יצא לשם במיוחד בשבילך, הרי כל מי שעומד בכל קטע של המסלול (למעט בטריבונות בסיום) לא בא בשביל לראות את השיא העולם אלא פשוט כדי לתת רוח גב לאלפי הרצים ולהיות חלק מהאירוע הענק הזה.

מצד שני, התחזית שהשתנתה לרעתנו ביממה האחרונה לפני הזינוק, קצת ערערה את הביטחון להיפתח בעשרה האחרונים (שנבנתה גם על-סמך אימוני הקיץ המתישים בארץ, בתקווה לקצור את הבונוס בברלין), היכן שבאמת מתחיל המרתון.

shohat 1 באוקטובר 2014

תיארת יפה. אני מקוה שהיתה חוויה טובה!

פראליה 1 באוקטובר 2014

חוויה מדהימה, מעוררת מחשבות על היעד הבא..

לגבי קאנובה 1 באוקטובר 2014

different training
תוכל לפרט קצת?

ארז אלגזי 3 בנובמבר 2014

מעט באיחור, קראתי את הסיכום המרתק שלך למרתון ברלין. קראתי גם את דבריו של קאנובה. ושאלתי היא כזו – כתבת שכל אחד מהארבעה שנשרו אחרי שלושים קילומטר יכול היה להוריד בין 1-3 דקות עם פייסינג נכון לאורך המרוץ. יחד עם זאת, כותב קאנובה את המובן מאליו, והוא שהיום כדי לנצח במרוץ אתה חייב להיות בדבוקה המובילה מהרגע הראשון. אין שום סיכוי לקאמבק הרי. ואם כך – הרי שנגזר עליהם לרוץ עם מוטאי וקימטו. אלא אם אתה אומר שהיה כדאי להם מראש לוותר על כל סיכוי לניצחון, ולא לרוץ בדבוקה המובילה. כמובן שגם לזה יש מחיר – יכול להיות שהם היו רצים כל הריצה לבד, מה שגם היה מהווה פקטור מאט.
אז מה נכון במצב כזה עבורם?
תענוג לקרוא את הסיכומים שלך. ישר כוח!

Comments closed