הריצה לפי ג'ונס

על יום אחד היסטורי, לפני 30 שנה, במרתון שיקגו. על רץ יוצא דופן. ועל גישה.

ג'ונס.  סטיב ג'ונס.

steve_jones_cover

ביום ראשון שעבר התקיים מרתון שיקגו.  הבלוג אכזב.  המרתון עצמו, כלומר הרצים, קיימו!  המנצח אליהוד קיפצ'וגה – בעבר אלוף עולם ל  – 5,000 ומן הרצים המהירים אי פעם ל – 5,000 ו – 10,000מ' (וגם במרתון) ניצח בצורה משכנעת בתוצאה של 2:04:11ש' ונראה שוב פשוט מעולה.  סמי קיטווארה ודיקסון צ'ומבה הקנייתים קבעו שיאים אישיים של 2:04:28ש' ו – 2:04:32ש' (בונוס טריוויה:  זו התוצאה המהירה אי פעם למקום שלישי במרתון).  ימים טובים- 2:04 למרתון כבר לא מדגדג בכלל את סף הריגוש שלנו, הא?

רביעי סיים קנניסה בקלה, ב – 2:05:51ש' בלבד – תזכורת שגם עבור קנניסה, גדול רצי המסלול, השיפור מ – 2:05 ל – 2:03 רחוק מלהיות מובן מאליו.

רגע, מה הקטע עם הדיווח המאוחר הזה?  היה כבר…

כן, בהחלט היה כבר.  אך בשידור של המרתון, האמריקאי, הגרוע במיוחד (איכשהו הם הצליחו לפספס כל אחת ואחת מהבריחות, ונדמה שלא היה מחלק מים אחד לאורך המסלול שהם לא ראיינו כדי להצליח בכך) היתה בכל זאת נקודת אור:  למשך כמה דקות סטיב ג'ונס, האחד והיחיד, עלה לשידור.

30 שנים עברו מריצת המרתון הראשונה שסיים סטיב ג'ונס – סטיב מי? –  בשיקגו.

30 שנים הן הצדקה להיזכר.  הן הצדקה לפוסט על "החיים לפי ג'ונס".

***

המידע והציטוטים המובאים בפוסט מבוססים על שתי כתבות שפורסמו בחודשים האחרונים על סטיב ג'ונס.  הראשון מאת Sarah Barker, השני מאת Roger Robinson עבור Runner's World.

***

ב – 1984 היה סטיב ג'ונס הוולשי בן 29.  באוגוסט הוא סיים במקום השמיני בריצת ה – 10,000מ' במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס.  כמה חודשים לפני כן הוא סיים שלישי באליפות העולם במירוצי שדה.  לא רע.  סולידי.  שנה קודם לכן הוא התנסה לראשונה בריצת מרתון, בשיקגו, אך זינק כשהוא פצוע ופרש בסביבות הק"מ ה – 24.  על קו הזינוק של מרתון שיקגו של 1984 – איש לא ספר אותו, רץ וולשי לא מוכח, שמעולם לא סיים מרתון.  התייצבו שם רוב דה קסטלה האוסטרלי – שיאן העולם, האלוף האולימפי הטרי קרלוס לופש מפורטוגל,  ג'ף סמית' הבריטי שניצח במרתון בוסטון כמה חודשים קודם לכן, וכמה רצים קנייתים כמובן.

למעשה, גם במהלך הריצה, כשג'ונס כבר היה בדרכו לנצחון ולשיא עולם חדש, השדרים קראו לו סמית', כי הבריטים האלו  – סמית' או ג'ונס – מה זה כבר משנה?

השם הוא ג'ונס.  סטיב ג'ונס.

***

זו היתה ריצת מרתון שונה מכל מה שנראה עד אז, אולי גם מאז.  אולי המילה היא חוצפה.  אולי פשטות.  אולי קשיחות.  ואולי משהו אחר בכלל.  המשהו הזה שגורם גם למי שלא עוקב באדיקות אחרי ענף הריצה להבין שהוא רואה אירוע יוצא דופן, ביצוע שמעבר למימוש היכולת הפיסית הצפויה.  סטיב ג'ונס רץ ללא שעון, בדבוקה המובילה.  הוא חיכה בסבלנות.  וכשהגיע לנקודת השלושים קילומטר הוא הגביר לקצב דניס קימטו כמעט.  30 שנה אחורה בזמן, אני מזכיר, ובימים ההם – קצב כזה בחלק האחרון של המרתון, למעשה מרתון בכורה, הוא משהו שאיש לא צפה.

שני מייל לפני הסיום צעק לו כריס בראשר (דמות חשובה נוספת בתולדות הריצה) מן הרכב המלווה שאם הוא ירוץ את שני המיילים הנותרים בקצב מהיר מ – 5 דקות למייל הוא ישבור את "השיא".  ג'ונס, שראה ושמע את ההתלהבות של הקהל, הניח שבראשר מתכוון לשיא המסלול.  השיא?  זה לא משהו שהוא תכנן או חשב.  הוא לא טרח לחשב מהו בכלל.

הריצה ההיא של ג'ונס היכתה את עולם הריצה למרחקים בתדהמה.  הוא סיים ב – 2:08:05ש', שיפור של 13 שניות לשיא העולם של דה קסטלה (8 שניות מהתוצאה של אלברטו סלאזאר בניו יורק – השיא שאליו התייחסו השדרים אך התברר בדיעבד שהוא נקבע על מסלול מעט קצר).  אך יותר מהתוצאה, זה היה האופן שבו הוא עשה את זה.

***

סטיב ג'ונס חזר לשיקגו שנה לאחר מכן.  לאחר שהציב את הרף גבוה, לאחר שקרלוס לופש לקח לעצמו את שיא העולם.  הפעם הוא לא חיכה.  הוא עבר את חצי המרתון ב – 1:01:42ש'! ב -1985, כן?  לא הגיוני.  הוא שילם על זה מחיר, בוודאי.  הוא דעך באופן משמעותי בשליש האחרון של הריצה.  ובכל זאת הוא ניצח שוב, הפעם ב – 2:07:13ש', שיא בריטי שלא נשבר עד היום.  שניה אחת בלבד איטי משיא העולם של לופש. (אולי חבל בדיעבד שלא היה לו שעון).

מו פארה מאד רצה לשבור את השיא הזה בלונדון השנה, ולא ממש היה קרוב.

לימים הוסיף ג'ונס להישגיו גם נצחונות במרתון לונדון ובמרתון ניו יורק ומקום שני במרתון בוסטון.

***

ג'ונס גדל בעיירה וולשית מוכת אבטלה (Ebbw Vale).  צווארון כחול מלידה.  בגיל 11 הוא התחיל לעשן.  כנער הוא עבד כפועל בחנות למכונות תפירה.  בגיל 15 הציע לו חבר להצטרף לנסיעה למירוץ והוא התלהב מההזדמנות להצטרף לטיול, בתוספת סנדביץ' והסעה חינם.  הוא סיים חמישי באותה ריצת התנסות מקרית ראשונה, וגילה שהעיסוק דווקא מתאים לו.   בגיל 16 הצטרף לחיל האוויר המלכותי ועבד כמכונאי של מטוסי קרב.  הוא עבד במשמרות.  והוא רץ.  כשלא היתה ברירה – ולעתים קרובות – הוא יצא לאימונים באמצע הלילה.  ההתקדמות וההצלחה לא הגיעו ביום אחד.  לפני היום ההוא בשיקגו 1984, כשהיה כבר בן 29, נשוי ואב לשניים, הוא לא העלה על דעתו שאפשר להתפרנס מריצה.

לא היה לו מאמן, לסטיב ג'ונס.  מקסימום, הוא הקשיב לעצות מהרצים הותיקים יותר בקבוצה.  לא היו לו מסאז'יסטים ומטפלים.  גם לא אינטרנט או גישה לספרי ריצה.  היו לו זוג נעליים, מוטיבציה ואמונה.  והוא היה badass.

אז סטיב ג'ונס הוא סיפור.  אבל סטיב ג'ונס הוא גם גישה.

זו גישה שלא לכל אחד מתאים לאמץ, אך מעניין וכדאי להכיר.  אולי בשביל הפרופורציה.  אולי בשביל המוטיבציה בימים הקשים.  אולי בגלל שיש בדברים אמת פשוטה.  לא אמת מוחלטת, אמת יפה בדרכה.

***

אמיתות הריצה לפי סטיב ג'ונס:

על הכשרון:

"אני בחור נורמלי.  פשוט התאמנתי מאד קשה.  הכשרון שלי היה בכך שהיה לי תיאבון בלתי-נגמר לעבודה קשה.  יכולתי להתאמן שבועות על גבי שבועות בלי להישבר".

על מוטיבציה ואתגר:

"כשמישהו אמר לי שאני לא יכול לעשות משהו זה היה כמו לנפנף בדגל אדום בפני שור.  הייתי דורש מעצמי יותר, מתרכז יותר, ומסמן "וי" ליד עוד 'אתה לא מסוגל לעשות את זה"

על מדע האימונים:

"אני עושה את זה פשוט.  בלי מדע, בלי מד-דופק.  שום דבר שבא מספר.  פשוט לרוץ לפי האינסטינקט.  I ran by the seat of my pants.  לא רואים את זה יותר היום.  לא דאגתי מה הזמן.  המתחרים היו השעון שלי".

וגם:

"זה היה פשוט עניין של לנעול את הנעליים ולצאת לריצה".

על השעון:

"אף פעם לא ענדתי שעון במירוצים ובכלל לא ידעתי מה היה השיא".  "האימונים שלי התבססו על תחושת מאמץ, אז בשביל מה לרוץ לפי שעון בתחרות?"

על אסטרטגיית מירוץ:

"אתה צריך לרוץ יחסית חזק עד לשישה המייל האחרונים, ומשם להתחרות.  זו ריצה ארוכה של יום ראשון שבסופה 10k חזק".  וגם:  "במייל ה – 19 הייתי מוכן.  ומשם – You just go for broke".

על אמונה בעצמך:

"אף פעם לא היו לי ספקות לגבי מה שאני עושה.  מצב הרוח משתנה, עולה ויורד.  אתה עייף , עייף עייף, ואז פתאום יום אחד, אתה רושם 'הרגיש טוב'.  אף פעם לא ישבתי ואמרתי 'פאק, מה קורה לי'.  לא התעסקתי בשלילי.  סליחה על השפה".

דע את מקומך, ואל תיקח שום דבר כמובן מאליו:

"תמיד אמרתי:  You're always a hamstring injury away from oblivion""

על הגילוי:

"כן, היום ההוא בשיקגו שינה את חיי לתמיד".

ועל פרספקטיבה בדיעבד:

"Sometime I thought it was the worst thing I ever did, breaking the world record that day in Chicago.  But for the most part it was the best thing I ever did".

להמשיך לרוץ.  ואולי יום אחד נבין.

 

 

 

 

 

מחסום השעתיים במרתון (פאנל)
מרתון פרנקפורט - סיכום

תגובות

  • דורפן

    נחשון שאלה. וזה מתכתב עם הפאנל שלנו בשבוע שעבר. אני לא זוכר בדיוק מה קצב הריצה הנחוץ למרתון בשעתיים. אבל נניח אחד הרצים יחליט שהוא רץ בקצב הזה - לכמה קילומטרים אתה מעריך שיגיע?

    • shohat

      בוא ננסה:
      קצב נדרש ל- 2:00ש' למרתון - 14:13.18 ל - 5 ק"מ, 28:26.36 ל - 10 ק"מ.
      שיא העולם של דניס קימטו ל - 25k (ברלין, 2012) - 1:11:18.
      קצב ממוצע 14:15.60 ל - 5 ק"מ, 28:31.2 ל - 10 ק"מ.
      כלומר איטי יותר.
      יש סיבות טובות להניח שקימטו מסוגל לרוץ מהר יותר. הקצב התואם הוא 1:11:05.90.
      אני "נותן אותו" לרצים הטובים בעולם.

      האם יגיעו ל - 30?
      זמן נדרש - 1:25:19.
      התוצאות המהירות בעולם ל - 30ק"מ נקבעות בפועל בתוך מרתונים, לא במיצוי קצב אופטימלי.
      התוצאה המהירה בעולם ל - 30,000מ' על מסלול, של מוזס מוסופ, 2011 - 1:26:47.4. לא ממש קרוב. (ב - 2011 מוזס מוסופ רץ 2:03:06 במרתון בוסטון, בסיוע רוח. בתחזית הכי אופטימית נוריד דקה נוספת עבור קימטו ביכולת שיא, עדיין רחוק).

      ההשערה שלי היא שבריצה אופטימלית כ - 27 ק"מ, אולי קצת יותר.
      אולי ליורם או אחרים תהיינה הערות ותוספות.

      • דורפן

        ב-1996 הלכתי לכנס בוינגייט. נאמו שם פרופסור גרמני וגם מאמן הריצה של קניה - בחור בשם דנסון מוצ׳קי. כמובן כשהגיע זמן השאלות כולם רצו לשאול רק את המומחה הלבן ולא השחור... ניחה.

        דיברתי עם מוצ׳קי אחר כך והוא אמר שהגישה שלו בריצות שדה הוא לתת לילדים ונוער לרוץ עם הבוגרים - כדי שילמדו לרוץ בקצב של הגדולים - ינשרו אחרי קילומטר או שניים עדיף לו מאשר ירוצו 8 קילומטר לאט.

        זה מביא אותי למחשבה שאם הייתי ממונה למאמן ראשי של שבט הקלנג׳ין ואחראי לשבירת מחסום השעתיים הייתי עושה תחרויות של מינימום מהירות כזו - כלומר רכב במהירות הזו ייסע לפני הרצים - ומשפר כל כל הזמן את השיא במטרים - עד שמישהו יגיע ל42195.

        • shohat

          מעניין, אבל לא כל כך פשוט.

          ראשית, מה שאותו מאמן אמר רלוונטי אולי (הייתי שמח לשמוע יותר) לתרגול מסוים עבור רצים צעירים. אך זו לא דרך אימונים אופטימלית לצורך הסתגלות אירובית לאורך זמן. כאן דרושים הרבה מאד קילומטרים בטווח אירובי, עם אחוז קטן בלבד של אימונים מהירים יותר. עבור רצי מרתון, התחום האופטימלי לשיפור הוא בריצה בקצב מרתון ומעט לאט יותר. והרבה מאד מהקילומטרים שהם רצים הם איטיים באופן משמעותי, כי צריך גם להתאושש בין האימונים.

          ביחס להצעה שלך, הבעיה העיקרית היא שלאחר כל מאמץ כזה דרושה התאוששות משמעותית. זה לא דבר שאפשר לעשות כל שבוע מחדש, לאורך זמן. האימונים גם מבוססים על מחזוריות - שמאפשרת הגעה לכושר שיא לפרקי זמן של כמה שבועות בודדים בכל עונה.

          תחת הנחה תיאורטית שבמירוצים שאתה מציע יספקו את אותם התמריצים הכספיים של תחרויות המרתון, זו לא שיטה מופרכת, אך אני לא משוכנע שהיא תוביל למרתון בשעתיים מהר יותר מאשר באמצעות המשך תתמקדות בתחרויות במרתונים.

          הסוגיה הזו קיימת גם בבנייה (הדרגתית) של תכנית אימונים. נניח שאתה רוצה להגיע בשבועות השיא לאימון של 6 פעמים 2,000מ' ב - 6:40. ישנם מאמנים שבשלבים המוקדמים יותר בתכנית יגידו לרצים שלהם לרוץ חזרות של 800 בקצב המטרה הזה, ובהדרגה יוסיפו למרחק (1,000, 1,200, 1,600 וכו') תוך שימור הקצב. מאמנים אחרים יתנו מההתחלה חזרות של 2,000מ', אך הקצב יהיה איטי יותר וישתפר בהדרגה. אני נוקט בגישה השניה, מאחר ואני מאמין בטווחי מאמץ/תחושה ולא באילוץ הקצב - אפרופו סטיב ג'ונס - ושיותר אפקטיבי לבצע אימון ממושך יותר בטווח המטרה. כמובן שככל שמתקרבת תחרות המטרה, וגם ככל שמרחק התחרות קצר יותר, ישנה חשיבות רבה לשילוב אימונים ע"ב קצב מטרה - pace specific. אין כמובן אפשרות לתת תשובה החלטית איזו משתי הדרכים עדיפה. לרצים ולמאמנים יהיו העדפות שונות, הרגלים שונים שעובדים עבורם. האימון הוא בסופו של דבר לא פחות אמנות ממדע.

      • יורם אהרוני

        נקודה מענינת רונן! אף אחד עוד לא רץ 25 ק"מ בקצב של שעתיים למרתון. הסיבה העיקרית לכך היא שאין הרבה מירוצים עם פרס גדול ל-25 ק"מ. יש הרבה מירוצים לחצי מרתון. הקצב הממוצע הדרוש לשעתיים במרתון הוא 2:50.7 לק"מ. הקצב בשיא לחצי מרתון הוא 2:46.1 אבל כחלוף פחות מ-4 ק"מ הקצב לשיא ב-25 ק"מ נופל חדות ל-2:51.1 לק"מ.לא נראה לי שזו נפילה מסיבה פיסיולוגית בלבד, אלא גם, כפי שכתב נחשון, מכך שלא הרבה ניסו להתחרות ברצינות ל-25 ק"מ. הנפילה בקצב מקצב השיא ב-10,000 מ' לקצב השיא בחצי מרתון היא רק של 8.3 שניות לק"מ (קצב שיא ב-10,000 מ' - 2:37.7 דקות לק"מ). בעניין שיטת האימונים: לדעתי צריך לכלול באימונים ריצות בקצבים שונים, גם בקצבים שהם מהירים מקצב המטרה. לדוגמה: אם רץ מתכונן לתחרות 10 ק"מ ורוצה לרוץ אותם ב-40 דקות, רצוי שיעשה קודם 10 חזרות של ק"מ על 4 דקות, אחר כך 5 חזרות של 2 ק"מ על 8 דקות אבל בנוסף לכך גם חזרות של 400 מטר וגם של 200 מטר על מהירויות גדולות יותר. אלה אימונים לא קלים. הרבה יותר נוח לרוץ 10 חזרות של ק"מ ב-4 דקות מאשר לרוץ 12 חזרות של 200 על 30 שניות עם דקה וחצי הפסקה. אבל אם חושבים על שיפור לטווח ארוך, צריך לעשות גם את האימונים האלה. עוד הערה על סטיב ג'ונס (ותודה לך נחשון על שאתה מקדיש לו טור), ג'ונס מייצג דור אחר לגמרי של רצים. כאלה שעבדו במשרה מלאה, התאמנו, והגיעו לרמה עולמית. אני מחכה לטור על רון היל. שעון עם מד דופק לא היה קיים בכלל בשנות השבעים וגם לא בשנות השמונים המוקדמות. זו המצאה מאוחרת יותר שעדיין מבלבלת הרבה רצים וכמה מאמנים שעוד לא נואשו ממנה. גם שעוני יד דיגיטליים עם סטופר החלו להופיע בחנויות רק בתחילת שנות השמונים.

      • אייל הצפון

        באופנים עושים תחרויות ולודרום לפי זמן. כמה מרחק עוברים בשעה. אני מניח שאם יעשו תחרות של ריצה לשעתיים, ויתנו פרסים כספיים למי שישפר את המרחק תוך זמן לא קצר יגיעו ל-42195 מטר. אבל אז יהיו כאלו שיגידו שמרתון צריך להיות על כביש וריצה באיצטדיון לא נחשבת. אבל הכל עניין של תמריץ.

        • דורפן

          בקיצור נחשון ניקח 3.5 מליון דולר מהתקציב של דה באזר. בהתחלה ניתן פרס חצי מליון למי שירוץ 25 בקצב שעתיים למרתון. אחר כך ל-30, אחר כך ל-35. אחר כך שני מליון ל-42.195

          • איציק

            אתה די קמצן אם זה הסכום שאתה מקצה לאתגר כזה רציני, ולמשימה יעודית של דה-באזר ;)

          • shohat

            חצי מיליון בשביל 25 ק"מ אתה לארג'. הרצים של היום יקפצו על זה (כפי שיורם הסביר). על ה - 30 תהיה להם התלבטות כל זמן שהסיכוי הגבוה יותר יהיה לזכות ב - 200,000 בנצחון וזמן מהיר במייג'ור (+ חצי מליון כל שנה על המנצח בניקוד מצטבר, appearance fees מובטחים ועוד). אך זו יכולה להיות מטרה ריאלית לשנים הקרובות (למרחק 30 ק"מ - לא מתקיימים כיום ככל הידוע לי מירוצים גדולים בכלל).

            את השני מיליון שים בתכנית חסכון לטווח ארוך, שיצבור בינתיים ריבית. חבל.

            לדה באזר אמצעים מוגבלים. אבל אולי אם נייקי ישקיעו חמישית מתקציב דוראנט? מי יודע...

          • איציק

            דוראנט מקבל את הכסף מנייק גם כשהוא לא זז?
            אני חושב שהוא מקבל זאת מביטוח לאומי :-)

        • שחר ד.

          באתלטיקה יש תחרות הזמנה, שלא התקיימה כבר כמה שנים, של ריצת שעה כששיא העולם נמדד לפי המטרים הכוללים שעבר אותו רץ.
          שיאן העולם הוא (באופן לא מפתיע) היילה גברסילסי ששיאו עומד על 21,285 מ' (מעט יותר מחצי מרתון) והוא נקבע ב-2007.

          את התחרות הזאת הוא רץ כמעט לבד (או לבד לגמרי, אני לא לגמרי זוכר) ולא במאבק מול רץ נוסף. יהיה מעניין לראות תחרות גדולה מרימה את הכפפה היום, לאחר העלייה במספר הרצים האיכותיים בשנים האחרונות.

  • אלכס דוקורסקי

    נחשון, תודה רבה.
    כל פוסט חדש שלך מעלה על פניי חיוך, שמתרחב יותר לאחר סיום הקריאה.

  • אריאל גרייזס

    נהדר, נחשון

  • Zofo

    שלום נחשון
    אבקש את עזרתך בשיתוף בקרב קהילת הרצים.

    ב-7.11 יערך מרוץ ”הנמר המעופף” לזיכרו של יאיר צפריר.
    יאיר, בן קיבוץ גבת, היה לוחם בסיירת גולני. בשנת 1995 נהרג יאיר במהלך קרב עם מחבלי חיזבאללה בעומק לבנון. משפחתו של יאיר החליטה ליזום את המירוץ למען הנצחת שמו וזו השנה הראשונה שהמרוץ יוצא אל הפועל.
    המירוץ יתחיל ב8:00 .ב”גן-יאיר” אשר הקימו משפחתו וחבריו של יאיר בקיבוץ גבת. מסלולי המרוץ הם של: 1,5ו-10 ק”מ ומתאימים לכל הגילאים והרמות. עלות ההרשמה היא 50ש'ח שמטרתם מימון האירוע והמשך אחזקתו של ”גן-יאיר”.
    לצערי, נכון להיום אין מספיק נרשמים למרוץ ומשפחתו של יאיר על סף ייאוש. אין צורך לציין את החשיבות בהנצחת זיכרו של לוחם שמסר את חייו על הגנת הארץ ויתרה מזו- חיזוק המשפחה שנותרה עם האובדן והכאב.
    להלן קישור לטופס הרשמה למרוץ:
    http://click-here.co.il/namer/namer1.html
    אבקש להעביר לכמה שיותר מחבריכם ולעודד את ההרשמה.
    תודה רבה!!

    • shohat

      אין בעיה. יש דף פייסבוק למירוץ שאפשר לשתף? או פשוט את ההודעה כפי שהיא?

      שים לב שבדף הרישום רשום שההרשמה נסגרת היום (22.10).

      בהצלחה!

      • Zofo

        על פי מה שידוע לי זהו דף ההרשמה.
        אני מניח שמי שרוצה להצטרף מאוחר יותר לא תהיה בעיה.

        יש מספר לפניה בראש הדף

        רב תודות!!!

  • אופיר

    איזה יופי של סיפור, ואיזה באסה שמרתון שיקאגו חלף עבר לו, ואפילו לא שמתי לב! החיים...

  • סימנטוב

    מאלף, תודה

  • YG

    מקסים! תודה

    מדהים לראות אותם רצים בצד הכביש והתנועה זורמת כאילו לא הייתה שם תחרות ריצה כלל. מעניין אם המכוניות עברו בשלוליות והעיפו מים לכיוון הרצים..

  • איציק

    תודה על הטור היפיפה,
    הרבה שנים עקבתי אחרי דה קסטלה האוסטראלי. אהבתי את הצורה בה הוא רץ. היום זה נראה כמו ריצה קשה לעומת הקלילות הקניתית. בכלל כשרואים את הריצה ואת מבנה הגוף הכבד יחסי שלהם לעומת אילו של היום, מדהים איך הם סחבו את הגוף הזה לתוצאות כאלו.

    • shohat

      תודה רבה איציק.

  • גיל

    מזכיר את רוקי מתאמן בלי שום טכנולוגיה בעוד דראגו מתאמן בצורה הכי מדעית שיש.

  • אבישי

    תענוג - תודה רבה.

  • שחר ד.

    השידור בהחלט היה מזעזע - אמריקאי להחריד וחסר כל עניין ספורטיבי - אבל הפוסט בהחלט מפצה!

    שתי שאלות/ תהיות בעקבות הפוסט:
    1. בעניין מירוצי השדה - האם מדובר על מירוצים שיכחדו מן העולם יישארו רק נחלתם של הרצים הבינוניים או שאני טועה לגמרי?
    2. ציינת שג'ונס עישן, האם הפסיק במהלך הקריירה שלו כרץ והאם יש לעישון השפעה חיובית (בהיבטי חוסר חמצן) בדומה להשפעה בטיפוס הרים (לפחות ברמת החובבים)?

    • shohat

      תודה רבה שחר.

      1. אני לא צופה שמירוצי השדה ייכחדו אך הם פחות במוקד העניין. אליפות העולם במירוצי שדה מתקיימת כיום מדי שנתיים. גם חזרו למתכונת של מירוץ אחד (בתקופת השליטה של בקלה התקיימו מירוץ ארוך ומירוץ קצר). אליפות העולם נותרה מאד יוקרתית ומשתתפים בה רצים מעולים (שליטה מזרח אפריקאית כמובן). אמנם גם כאן האיכות נפגעה מעט בעקבות המעבר מהמסלול לכבישים. מלבד אליפויות יבשות ואליפות העולם, מירוצי השדה ברמת המקצוענית אמנם זוכים לפחות עניין. הפריחה של מירוצי השדה בארה"ב, בעיקר ברמת המכללות התיכונים, נמשכת. אני באופן אישי מאד אוהב את מירוצי השדה.

      2. אני די משוכנע שג'ונס הפסיק לעשן והסיפור על העישון כשהיה צעיר הוא קוריוז. עישון מזיק לאימוני ריצה למרחקים ארוכים. אני לא חושב שיש לגבי זה מחלוקת.

      3. לגבי ריצת השעה שציינת בתגובה הנוספת, ניתן להבין ששיאו של גברסלאסי "רך מאד" בהשוואה לשיא העולם לחצי מרתון (58:23, הפער הוא של בערך דקה, בהערכה כללית ובלי לחשב). גם כאן הסיבה היא שממעטים מאד להתחרות במקצה הזה, וגם השיא פחות יוקרתי.

  • Ivan Pedroso

    מרתק!
    אני אוהד אתלטיקה מאז 97, כשהייתי בן 11, ולא מפספס תחרויות מאז. תמיד אהבתי לצפות בכל הענפים, חוץ מהמרתון, שמעולם לא התחברתי אליו.
    כלומר, עד שנחשפתי לבלוג שלך, שדרכו אני מעשיר המון את הידע הדל שהיה לי על הריצה ועל האגדות שלה.
    תמיד כיף לקרוא.

  • itaish

    פוסט מעולה!
    ראיתי ראיון לפני מרתון שיקאגו עם סטיבן פייפר, רץ אמריקאי של 2:17 לדעתי שמתאמן אצל סטיב ג'ונס בקולוראדו.
    בראיון הוא אמר שג'ונס מאמן למרתון בגישה של מיילר, כלומר שמדובר במירוץ כמו כל foot race אחר. הוא גם אמר שהוא לא הביא איתו שעון לשיקאגו. במירוץ עצמו הוא פרש סביב 35 כשהיה בקצב של 2:12 בערך

  • joch55

    נחשון, סתם בלי קשר לכלום, רציתי להגיד שאני נהנה מאוד לקרוא כל מה שאתה כותב. מעניין, מרגש ומחדיר מוטיבציה כשקשה לקום בחושך לעוד ריצה חסרת תהילה. תודה.

  • Denisha

    That adessrdes several of my concerns actually.

  • Diego

    The forum is a brhitger place thanks to your posts. Thanks!

Comments are closed.