"ביחד נוכל" (לרפי וישניצר)

בחייו יפגוש אדם, אם הוא בר מזל, אנשים שישנו את חייו. יהיו אחד או שניים כאלה, לא יותר. אני מתכוון לאנשים שאתה יכול להסתכל לאחור כעבור שנים, להיזכר במפגש הגורלי איתם, ולהבין את מלוא המשמעות שהיה לרגע הזה במחזה של חייך.

בשבוע שעבר הוכר ד"ר רפי וישניצר, אהוב לבי, כ"עמית כבוד" של איגוד האתלטיקה בישראל. דובר האיגוד ידידי אורן בוקשטיין כתב: "עבור האתלטיקה הישראלית עמיתי כבוד הם אלו שלעולם לא נדע כיצד להודות להם כראוי על פועלם ותרומתם האמיתיים לאתלטיקה", ובהמשך לכך תיאר ציוני דרך עיקריים בקריירה של רפי.

ואני, מחפש המלים שיוכלו לתאר את החשיבות העצומה של רפי בחיי.

רפי היה אתלט מצטיין ולימים מאמנם של שיאני ואלופי ישראל שהבולטים מביניהם הם אסף בימרו ודב קרמר. רשימת רצים ורצות בולטים שאימן מצויה באתר קבוצת ביחד נוכל.

אך האלמנט הבולט ביותר בעבודתו של רפי כמאמן, בעיניי, קשור להרבה יותר מ"רשימת הרצים" ולטבלת התוצאות המרשימות כל כך – וכל רץ ורצה הם סיפור בפני עצמו. לרפי היה וישנו הרצון התמידי לגלות רצים בעלי פוטנציאל  – שחלקם כלל אינם מודעים לכך – לאמץ אותם ולטפח אותם. יש לרפי היכולת, לא באמצעות נאומים חוצבי להבות אלא בדוגמה אישית וב-understatement, לגרום לאנשים להאמין בעצמם, לשאוף גבוה יותר, להתחייב ולהתמסר לתהליך האימון והגילוי.

לעולם לא אשכח את הדקות שלאחר סיום המרתון הראשון שלי, בטבריה 2003. ניגשתי אל רפי כולי מתרגש, בתחושה של ניצחון אדיר, לא מסתיר דמעה ואמרתי: "תודה רפי, לא הייתי יכול לעשות את זה בלעדיך". ורפי, כרגיל במבוכה, הפנה מבט הצדה ושוב אליי  והשיב: "יפה מאד נחשון, עכשיו נתחיל להתאמן". זר לא יבין, רציו של רפי, בלי יוצא מן הכלל, יחייכו כאן. בדיעבד אני יכול לומר ששם באותו הרגע נולדתי כרץ, וכמה הוא צדק. גיליתי בזכותו את הריצה בדרך אחרת. גיליתי בזכותו את עצמי בדרך אחרת.

רפי, מומחה לרפואה פנימית בבית החולים קפלן, מעולם לא אימן לשם הפרנסה, ואף להיפך, הוא נהג להוציא מכיסו והוא הקדיש לאורך שנים שעות אינספור מזמנו כדי לספק לרציו את התנאים להצלחה. בצניעות, ותמיד כשהוא נותן ולא דורש, מצפה ממך רק לדבר אחד: שתתן את המיטב שבתוכך. דב קרמר הסביר פעם: "הכל משתנה. רצים באים והולכים. מתמידים יותר או פחות. כל אחד לפי תקופות, פציעות, מצב רוח. רפי הוא ה- constant. הוא תמיד כאן. תמיד כאן בשבילנו". רפי הוא מהאנשים הנדירים שקיבלו כמתנה את היכולת לתת, וזו היתה עבורו לשליחות חיים של יצירה ושל אהבה.

בוערת בו ברפי, תמיד, התשוקה הזו לפוטנציאל, לעוד ועוד חיים. והוא נכון היה להגיש את זרועו, להראות את הדרך ולאמץ (אין מילה מתאימה יותר מ"לאמץ") כל מי שהוא זיהה בו את התכונות הדרושות. את מי שראה עצמו מחויב, מי שגילה גם בתוכו את אותה התשוקה, את המחויבות. רפי הציב במעט מלים ובכל זאת באופן הברור ביותר את הסטנדרט הגבוה והישיר, הבלתי-מתפשר, ושאל: האם תעז? ומי שהעז, נותר לעולם אסיר תודה.

התוצאות? הן מדברות בעד עצמן. אך בפוסט האישי הזה אני לא מתכוון לספר על תוצאות אלא על דברים חשובים הרבה יותר.

rafinachshon

***

דברים שכתבתי והקראתי במסיבת יום ההולדת ה-70 לרפי, שחגגנו לפני כמה חודשים:

"אם מעשיך מעוררים באחרים את ההשראה לחלום יותר, ללמוד יותר, לעשות יותר, להפוך ליותר – הרי אתה מנהיג"  (ג'ון קווינסי אדאמס)

בחייו יפגוש אדם, אם הוא בר מזל, אנשים שישנו את חייו.  יהיו אחד או שניים כאלה, לא יותר.

אני מתכוון לאנשים שאתה יכול להסתכל לאחור כעבור שנים, להיזכר במפגש הגורלי איתם, ולהבין את מלוא המשמעות שהיה לרגע הזה במחזה של חייך.

אתה מבין קודם כל את המשמעות המעשית, לאן הרגע הזה הוביל אותך, לאיזה מסלול הוא הוליך אותך, איזה דרך סימן, לאילו חוויות מרוממות, ויעדים ושיאים של גילוי עצמי הרגע המשמעותי הוביל.

בהמשך לכך, אתה מבין את המשמעות הפנימית, של רגש ושל השראה, של תחושת אמת פנימית חזקה. שזו הדרך הנכונה עבורך, שהיא עושה אותך לאדם טוב יותר, שלם יותר, מאושר יותר. ממש כך.

לבסוף, אתה מבין שישנה גם משמעות ערכית. של אתיקה ויושר ופרגון ואהבת אדם.  אהבת הדרך הנכונה, שיש בה כנות פנימית וגם צניעות.  אמונה חזקה בדרך שתוביל לתוצאה.

ההכרה בכך שהכרת אדם כזה ובמלוא המשמעות שיש לו בחייך נרקמת לאיטה.

לא תמיד ישנה ההזדמנות לעמוד בפני אותו אדם, להגיד לו את זה. לקוות שהוא יבין כמה שההשפעה שלו היתה ונותרה חיונית עבורך. כמה שאתה מרגיש את הצורך להוכיח ולהיות ראוי לו, לכל מה שהוא נתן לך.

יש לי היום את ההזדמנות הזו, רפי, לשמחתי.  ובזמן שאני מרגיש את כל מה שתיארתי לגבי עצמי, באופן אישי, אני מדבר כאן לא רק בשמי  אלא גם בשמם של עשרות רצים ורצות שאימנת לאורך השנים, ואתה עבורם כל כך הרבה יותר ממאמן.

***

אני אינני אלוף ריצה. ורפי אימן הרי לאורך השנים הרבה מאד אלופי ריצה.  רובכם כבר שמעתם את הביטוי שאני חוזר עליו. אני קורא לרפי "מאמן סוסי המירוץ שמוכן להשקיע גם בחמורים".  ואני אחד מאותם חמורים, שהפכו לחמורים מהירים. נכנסו לנבחרת של סוסי המירוץ.  רפי יצר עבורנו סביבה. הוא הקים קבוצה שהיא בעצם כמו משפחה, והיא מתבססת על אופי לפני התוצאות.

רפי הוביל אותי, כמו את רוב הרצים שלו, לתוצאות שמעולם לא דמיינתי, שלא העזתי אפילו לחלום עליהן. הכח העיקרי, אני חושב, היה בכך שהוא האמין בי. באמונה הזו יש כח עצום, אני לא בטוח שאני יודע לתאר אותו. כשהאמון בך מצד אדם שהוא דמות מופת גם מלווה באכפתיות, בדאגה, בליווי, בשיתוף, במענה לספקות, בחיזוק המוטיבציה והנחישות – הם גורמים למטמורפוזה.

אני מכיר את רפי כמעט 13 שנים. היו עשרות שיחות בינינו, בנושאים רבים, גם נושאים הרחוקים מאד מהריצה. ובכל שיחה תמיד חוזרות ובולטות אותן התכונות:  מעל לכל  – הדאגה לאנשים והרצון לעשות טוב.  האמונה הבלתי-מתפשרת בתכונות של יושר וענווה וביקורת עצמית. פשטות, במובן הטוב,

האמת היא פשוטה, יש אמת ושקר.  צריך תמיד לאהוב את האמת, לרדוף אחריה. אצל רפי היתה תמיד סלידה חזקה מכוחניות, מצביעות, מגניבת דעת. מפוליטיקה במובן הרע שלה. הוא תמיד יעדיף את העשייה השקטה, האמיתית, על פני אלה שמדברים הרבה ועושים מעט, או עושים בצורה מעוותת. כל שיחה כזו עם רפי גורמת לך לחשוב, ממש כמו בכל אימון ריצה – מה אני יכול לעשות טוב יותר כדי להשתפר ולשפר? תמיד תבחן קודם כל את עצמך.

***

Rafi bc-running 1

אלו שיעורים שרפי מלמד, במעשים יותר מאשר בדיבור:

  1. ש"ביחד נוכל".  לא סתם זהו השם שהוא בחר לקבוצה.  לא שם של אגו שמרוכז במאמן השליט כפי שמקובל היום במקומות רבים כל כך.  לא שם שמאדיר את הקבוצה ואת המעמד שלה. אלא שם שהוא התמצית של מה שחווים כאן.  לומדים אחד מהשני, נתמכים אחד על-ידי השני. יש כח בלתי-רגיל בקבוצה הזו.  ומקור הכח הזה הוא היכולת של רפי להנחיל את הגישה.
  2. השיעור השני: "לשאוף, לחפש, למצוא, ולעולם לא לוותר".  (יוליסס, לורד אלפרד טניסון).  כל עשרות שיחות הטלפון שכל אחד מאיתנו קיבל ממנו לאורך השנים. כל אחד שנשבר בדרך, שנפצע, שהתאכזב מעצמו.  ואז הקול המרגיע של הרפי.  "לשאוף, לחפש, למצוא ולא לוותר".  אתה שומע את הקול שלו ויודע שיהיה בסדר.
  3. השיעור השלישי הוא על הערך של עשיית דבר לשמו, בהתמדה ובצורה מעולה, על הערך שבדרך עצמה.

 

המשורר היווני קונסטנטין קבאפי כתב בשירו על איתקה (תרגום, י. ברונו בסקי, מצוטטים מספר קטעים מתוך השיר. ניתן לקרוא השיר המלא כאן):

כי תצא בדרך לאיתקה

שאל כי תארך דרכך מאוד
מלאה בהרפתקאות, מלאה בדעת.
אל תירא את הלסטריגונים ואת הקיקלופים
אל תירא את פוסידון המשתולל.
לעולם לא תמצאם על דרכך
כל עוד מחשבותיך נשואות, ורגש מעולה
מפעים את נפשך ואת גופך מנהיג.

שאל כי תארך דרכך מאוד.
כי בבקרים רבים של קיץ תכנס
בחדוה, בפליאה רבה כל כך
אל נמלים שלא ראית מעולם.

עליך לבקר בהרבה ערי מצרים
ללמוד, ללמוד מאלה שיודעים.

וכל הזמן חשוב על איתיקה
כי יעודך הוא להגיע שמה.
אך אל לך להחיש את מסעך
מוטב שימשך שנים רבות.
שתגיע אל האי שלך (   )
עשיר בכל מה שרכשת בדרך.
אל תצפה שאיתקה תעניק לך עושר.

איתקה העניקה לך מסע יפה
אלמלא היא לא היית כלל יוצא לדרך.
יותר מזה היא לא תוכל לתת.

והיה כי תמצאנה עניה- לא רמתה אותך איתיקה.
וכאשר תשוב, ואתה חכם, רב-נסיון,
תוכל אז להבין מה הן איתקות אלה.

***

אתה רפי הובלת אותנו לאיתקה הזו, שלנו, המיוחדת, ביחד. למסע המופלא, עמוס גילוי והרפתקאות.

אתה עזרת לנו להתגבר על פציעות וכשלונות, לשאוף ולא לוותר, עד שהגענו ומצאנו.  הובלת וגם תמשיך להוביל.

וולט וויטמן כתב שורות שמבטאות את מה שכולנו מרגישים היום, כשאנחנו באים לומר תודה, לחבק ולברך אותך.

"הו רב חובל, אבי שלי, הקשב לכל פעמון

לך כל הדגלים כולם לך תרועות המון

רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל

ובכולם תקוות עולם לנס המיוחל".

רפי, אתה לימדת אותנו להאמין שביחד נוכל.

ואנחנו רק מבקשים להזכיר, בחיבוק ובאהבה – שביחד נוכל!

(נכתב בשם רצי "ביחד נוכל" לדורותיהם, אוגוסט 2015)

***

בבקשה צפו גם בסרטון שהכנתי לרפי (בעזרתם של בתיה אשתו ושל אלדר כרמלי) לפני כמה שנים, לכבוד יום הולדתו ה-66. תמונות יפות של אתלטיקה, השראה וגם נוסטלגיה.

הקליפ מספר סיפור יפה לא פחות מכל טקסט כתוב.

הדרך האחרת
וודי אלן

תגובות

  • Go

    One of a kind

  • איציק

    נחשון תודה,
    אני שומע את השם רפי וישניצר שנים רבות, ועד כמה הוא מאמן גדול. אני מבין שהוא אדם משכמו ומלע, ואולי גם באמת מאמן גדול. יש לי שאלה יותר כללית, האם אפשר לומר על מאמן שחייה כמאמן מעולה אם לא הוציא שחיינים גדולים, על מאמן כדורגל/כדורסל/כדורעף מעולה אם לא הוציא לפחות שחקנים ברמה גבוהה ביותר שלא לדבר על קבוצות מעולות. מה שאני בא לומר הוא שיש מאמני ג'ודו מעולים שהוציאו את יעל ארד, סמדג'ה וזאבי. יש מאמני התעמלות אומנותית מעולים ומספיק לראות את השיגי הנבחרת. האם אפשר לומר על מאמן אתלטיקה שהוא מעולה (אתלטיקה כדוגמא להרבה ענפים אחרים) אם לא באמת צמח מאז אסתר רוט-שחמורוב אף אתלט ישראלי (אלכס אברבוך התפתח כאן אך לא צמח כאן)? זה לא כדי לקנטר, ממש לא, ויש לי הערכה גדולה למה שעשה, אבל לדבר על גדולה יש בה אולי הרבה מההשפעה של האדם שבו שקצת מתערבב עם היכולות המקצועיות שבו. אדגיש שוב, אני לא רוצה לפגוע בו או באף אחד, אלה שואל שאלה של תפיסה של מצוינות באופן כללי.

    • אורי גולדבורט

      מבלי להיכנס ל"שיפוט הכללי" על התואר המגיע למאמן במתאם להישגי חניכיו, אתה פשוט טועה בטענה שלא צמח כאן בארץ "אף אתלט ישראלי," מאז ימי אסתר שחמורוב. בשלב ראשון, ראה ערך יובל וישניצר. בשלב שני, רוגל נחום. בשלב שלישי, דניאל פרנקל. כנאאה ש"לא צמח בעיתונות" מטעה לחשוב ש"לא צמח".

  • Shohat

    איציק רשימה מדגמית של הישגי רציו של רפי מצויה בקישור למעלה לאתר "ביחד נוכל" ובסקירה של אורן בוקשטיין. היא מדברת בעד עצמה. אתה מוזמן לקרוא ולהתרשם.

    • איציק

      זה רק מדגיש את מה שאני כותב. כל זה ברמה הארצית, אך אין לו ממש אתלטים ברמה עולמית שאפשר יהיה לשים תוית איכות בינלאומית. הוא ראש לשועלים (סליחה, ללא כל כוונות זילזול) כמאמן, ובהחלט יתכן שהוא ראש לאריות כבן אדם.
      השאלה היתה גם יותר כללית מהו מאמן עילוי (במיוחד מאמן בוגרים), ורפי וישניצר היתה רק הזדמנות לשאול אותה. לי אין תשובה טובה, ואני רק מעלה שאלה לאויר עם קצת מחשבות משל עצמי.

      • shohat

        אימן שיאני ישראל, רצים שהגיעו למשחקים אולימפיים ואליפויות עולם (בימרו סיים באחת מהן מקום 20 עם שיא ישראלי). את גברסלאסי ובקלה הוא לא אימן. כשמאמן ישראלי יוביל את נבחרת הכדורגל למונדיאל תעלה שוב את הדיון הזה.

        • shohat

          תזכור גם שבאתלטיקה אתה לא מקבל קבוצה לאמן עם תקציבים תנאים נלוים. אין כמעט בסיס משתתפים בגיל הנוער. אז רפי נסע משך שנים, למשל, לאמן נערים מכפר הנוער בן שמן שבלעדיו לא היו מגיעים בכלל לאתלטיקה (כיום יש ביניהם אלופי ישראל ועוד עתידם לפניהם).

          האתלטיקה הישראלית מצויה בפער עצום מהרמה העולמית הגבוהה ביותר. זה ידוע. לייחס את הסיבה למאמנים, שעובדים נגד כל ההגיון בהתנדבות כמעט- סליחה איציק- זה פשוט לא לעניין.

        • איציק

          אני בהחלט לא חושב שיש בארץ מאמן כדורגל ברמה גבוהה ביותר, ומצבנו גרוע אם הם הבסיס להשוואה שלנו.
          השאלה היא לא לאמן את בקלה כי אם לייצר אחד כזה.
          סתם כדוגמא, אם המאמן של בקלה היה מאמן את בימרו, האם היה לו סיכוי גדול יותר להיות בטופ שבטופ. כפי שאני מניח שאם מוריניו היה מאמן את מכבי תל-אביב במשך כמה שנים אז היא היתה מצליחה אפילו יותר מהמאמנים הזרים שמאמנים אותה עכשיו.
          יש לי הרגשה שאתה חושב שאני מזלזל ברפי וישניצר, ואני בכלל לא. אני רק שואל האם הסופרלטיבים שכולנו משתמשים בהם, נכונים.

          • shohat

            איציק הצחקת אותי. בקלה רץ 7:30 ל3000 בגיל 17 לפני שפגש את המאמן שלו.

            לא אתייחס יותר לנושא. זו לא מטרת הפוסט. תודה.

  • חזי

    נחשון, מאוד מאוד מרגש! אני שמח שדווקא אתה התאמנת ומתאמן תחתיו כדי שתוכל להעיד באמצעות הכתיבה שלך על רפי האדם והמאמן הכל כך יקר. תודה.

  • גילי פלג

    נראה בן אדם יוצא דופן, אשרייך שזכית להכירו. והשיר על איתקה אחד היפים שקראתי..

    • איציק

      לצערינו המשמעות של איתקה כבר מזמן נשכחה מרוב האנשים, העולם הוא עולם האינסטנט ורק המטרה הסופית חשובה ולא הדרך.

  • אלעד כץ

    איציק, אתה לא שם לב לסתירה בין האמירה הזו שלך לשאלה ששאלת למעלה?

    • איציק

      דווקא ציפיתי שמישהו ישאל זאת.
      לא, כיוון שיש הבדל לדעתי בין מאמן שיכול לקחת פוטנציאל לגדולה למצב של גדולה, לבין אדם שיכול להעביר אותך מסע חיים. המסע יכול להיות מרתק, מעניין ובעל משמעות לחלוטין בלי שתהייה ספורטאי גדול, מדען גדול, מוזיקאי גדול וכו'. כל מי שמדבר על רפי וישניצר משאיר הרגשה של אדם מהסוג השני (הם לא פחות נדירים מהראשון, ומבחינה ערכית לדעתי חשובים הרבה יותר). האם הוא מאמן גדול, אני לא יודע, וזה סתם עיניין אותי. נראה לי שנחשון נפגע, וככול כנראה העלאת השאלה ששאלתי לא היתה במקום בפוסט זה.

      • נחשון שוחט

        איציק, אתה יודע שאני מעריך אותך. מנסה ליצור אתך קשר בפרטי.
        אם תוכל לשלוח לי אימייל ל - yn.shohat בג'ימייל יהיה נהדר.
        תודה.

  • יפה מזור

    נחשון,יפה מאד כתבת.כל מילה וכל מחמאה,הכרת טובה ,הכל מגיעים לרפי בזכות היותו אדם כזה.
    אנו שמחים שיצא לנו להכיר אותו ואת פעלו בתחום האתלטיקה .אחד בדור פוגשים אדם כזה !
    אדם צנוע מאד .במקום שכולם קופצים על כל תוצאה ,הוא בשלו .אינו מתבלט או צועק (חלילה!).
    יעידו על כך כל חניכיו במשך עשרות שנים.כולנו יודעים שהוא אימן לשם הספורט בלבד ולא על מנת
    להתעשר/להתפרנס.
    נאחל לו בריאות והמשך עשיה עם סיפוק !

  • אלכס דוקורסקי

    נהניתי מאוד לקרוא.
    מאחל לרפי עוד שנים רבות ופוריות של אימון ובהצלחה גם לחניכיו.

  • פראליה

    "האמת היא פשוטה, יש אמת ושקר. צריך תמיד לאהוב את האמת, לרדוף אחריה. אצל רפי היתה תמיד סלידה חזקה מכוחניות, מצביעות, מגניבת דעת. מפוליטיקה במובן הרע שלה. הוא תמיד יעדיף את העשייה השקטה, האמיתית, על פני אלה שמדברים הרבה ועושים מעט, או עושים בצורה מעוותת. כל שיחה כזו עם רפי גורמת לך לחשוב, ממש כמו בכל אימון ריצה – מה אני יכול לעשות טוב יותר כדי להשתפר ולשפר? תמיד תבחן קודם כל את עצמך".

    מניסיוני המועט בעולם הריצה והקצת רב יותר בעולם האמיתי, יכול להעיד שבקבוצת האוכלוסיה של רצי הארוכות, יש את היחס הגבוה ביותר בין אנשי האמת לאנשי השקר, יחסית לקבוצות האוכלוסיה האחרות שאני מכיר.

  • גדי

    נחשון,
    זה אמנם פוסט על רפי שרק דרכך אפשר לטעום ממי שהוא.
    אתה לעומת זאת זה דבר שקשה בכלל להסביר.
    קראתי אין ספור פוסטים ומאמרים שלך. מעולם לא נתקלתי במשהו שלא היה עמוק ומדויק.

    תודה לך על מה שאתה מביא. לי אתה נותן השראה.

    • shohat

      תודה רבה גדי.

  • צור שפי

    קראתי (באיחור) ונהניתי. מרגיש כמו שמורת טבע אנושית. תודה.

  • Itaish

    יפה מאוד. מזל טוב

  • סימנטוב

    מרגש, תודה נחשון

  • Eyal

    כיף לקרוא וכיף לשמוע,
    תודה רבה על יופי של פוסט.
    ריצה היא די האויבת שלי ככה שקשה לי להתחבר בד''כ לנושאים שקשורים אבל אתה באמת כותב בחסד ככה שאפילו אני שוקל לנסוע ולחפש את ההר שלך. תודה רבה

  • האחים ברדוגו ובניו

    כל מילה אמת

    רק מה, מביא ת׳נאחס הרפי הזה למה נוסע על מכונית אין לה שוק.

  • ירון רם

    נחשון
    רפי אכן אישיות מדהימה
    וכאחד שהיה חלק אמנם קטן בהוויה של האימונים בימי שישבת
    אכן מה שליווה אותי זה הנשמה והלב הגדול
    תמיד בשבילך ומרגיש אותך
    כתבת עם הרבה רגש לאדם שכה מגיע לו

    • נחשון שוחט

      היי ירון. כמה טוב לשמוע ממך! המון זמן...

  • דן

    תודה לך נחשון על כל מה שכתבת.
    מזלנו שישנם עוד אנשים כמו האיש הזה. בזכות שכאלו, אתה מוכן לסלוח אפילו לאובדן כיוון כללי.
    מי שמכיר את רפי ופועלו, מבין מחלק מהתגובות , שאפילו המילים המדויקות שלך, לא מצליחות להעביר את הכוונות שלך, בבלוג שכתבת.
    שוב תודה.

  • קובי בכמן

    נחשון

    כרגיל כתבה מרגשת ואתה מצליח להביא על הכתב מה שאנשים חושבים ולא מצליחים להביא אל הכתב (אני משוכנע שיש עוד רבים כמוני).
    מהכרותי את רפי, נשבתי בקסמו ובאישיותו. האיש כל הזמן מחפש רק לעזור ולתמוך ברצים שמתאמנים תחת שרביטו ואהבת האתלטיקה בכלל והריצה בפרט זורמת בעורקיו.
    רפי, במקצועו ובעיסוקו היום יומי הוא רופא בבית חולים ובזמן שנותר הוא מאמן את האתלטים שלו בהתנדבות (ואף לחלקם תורם בסתר) , אני רואה בכך תרומה מעל ומעבר לספורט, מפעל חיים ואהבה מטורפת למקצוע הריצה ולרצים.
    בעיניי טבלת ההישגים והתוצאות חשובה, אך יותר חשוב מכך ללמוד מהדרך, מהנתינה, מהאהבה שהוא מקרין על חניכיו.

    רפי הוא עמית כבוד של איגוד האתלטיקה ושל קהיליית הרצים בישראל עם נקודות זכות רבות!!!

  • בני

    נהנתי מהתיאור של אגדה שבילדותי היתה עבורי רק שם ממדורי הספורט במיוחד נהניתי מתיאור האישיות. באותו עניין אבל מעט שונה.
    בפוסט ישן :"הכנה למרתון ירושלים חלק ב' – לבנות היסוד" אתה מזכיר פעמיים את המחזוריות בריצות ארוכות "כל סבב אחת הריצות הארוכות תהיה קצרה קצת יותר (למשל, אם הגעתם לריצה של 32 ק”מ, חזרה לאחור ל – 28 ק”מ. אם הגעתם ל – 36, חזרו ל – 32)." נניח שרצתי 28 אח"כ 30 אח"כ 32 וחזרתי לאחור 28 . מה מרחק הריצה הבא ?

Comments are closed.