מה בין מרתון רוטרדם לקלייד דרקסלר?

 

טילאהון רגאסה האתיופי הוא המנצח הגדול של מרתון רוטרדם, בזמן של 2:05:38 ש'.

 

clyde

 

וז הקונוטציה שעולה לי לראש:  תחרות ההטבעות של ה – NBA, בשיקגו ב – 1987.  קלייד דרקסלר מבצע הטבעה מקו העונשין, ממריא, דואה ומצליח!  הבעיה היחידה?  שהוא ביצע את ההטבעה מייד אחרי מייקל ג'ורדן.  ההטבעה של ג'ורדן, עם הבילד-אפ, עם הריחוף המושלם, עם האתלטיות האלגנטית, עם הלשון בחוץ ועם כל ההדר והפאר, העמידה דקה קודם לכן 20,000 איש על הרגליים, זכתה לריפליי אחר ריפליי.   העלתה את סף ההתרגשות לגבהים חדשים.  ואז באה ההטבעה של דרקסלר. הפרשנים מיהרו להדגיש שהוא זינק מרחק של "רגל אחת" קרוב יותר לסל ובאופן כללי אף אחד לא התלהב.  בעיקר שאלו מה הוא חושב לעצמו.  קלייד דה גלייד גילה שוב שהוא שחקן נפלא, דאנקר ואתלט בחסד, אבל מייקל ג'ורדן הוא לא.  זה כמעט לא פייר.

אז זו גם היתה התחושה כשזרמו התוצאות ממרתון רוטרדם.  קודם כל, שתוצאה של 2:05:38, שרק לפני כמה שנים היתה זוכה לכותרות מקיר אל קיר, נתפסת כאכזבה, כמעט כאילו שרימו אותנו בהבטחה וביצירת הצפייה.  סף הריגוש שלנו פשוט עלה למקומות בלתי-אפשריים, וזו מגמה שאי אפשר כבר להפוך.

זה לא יפריע כמובן לחגיגות של רגאסה המנצח, שזכה בנצחון באחד המרתונים היוקרתיים ביותר וקפץ לליגה של הגדולים.  הוא גם מסודר כלכלית לכל החיים.  אבל זו בהחלט התחושה שלנו כצופים.

מזווית אחרת, כנראה שזהו המוטיב החוזר היום במרתונים הגדולים.  הדבוקה יוצאת בקצב שיא עולם, לא פחות.  במקרה הזה קבוצת המובילים עברה 15 ק"מ ב – 43:57 דק', ממוצע של 14:39 ל – 5 ק"מ.  אחרי האטה מסוימת הם עברו את נקודת חצי המרתון ב – 62:05.   עד לקילומטר ה – 35 הדבוקה התפרקה ומשם המירוץ הפך לתחרות הישרדות.  רגאסה המנצח דעך ודעך, סבל וסבל, אבל מתחריו הרבה יותר.  במקום השני, למעלה מדקה אחריו, סיים גטו פלקה האתיופי בזמן של 2:06:44.  במקום השלישי הגיע הקנייתי סמי קיטווארה ב – 2:07:21.  והשאר דידו לסיום בזמנים איטיים מ – 2:09.

אגב, מי שרצו את מרתון רוטרדם לא הופתעו מהדעיכה בין ה – 35 ל – 40 – מקטע הידוע כקשה במיוחד עבור כל מי שהתפתה לפתיחה מהירה מדי.  וזה בעצם הסיפור.

יש כאן לקח.  זה הפער בין המעטים שמסוגלים לתקוף מטרה יומרנית של מרתון ב – 2:03 לבין אלו שלא מסוגלים ,אבל כנראה מרגישים שאין להם ברירה.

שוב אנחנו רואים כמה מיוחדת היתה שנת 2011 וכמה לא מובן מאליו לשחזר את אותה הרמה.

גם הרצים הישראלים נחלו אכזבה יחסית.  זוהר זימרו סיים ב – 2:16:50, אמנם התוצאה המהירה שלו מאז טבריה 2012. ובהחלט אפשר לברך אותו על החזרה לעניינים, על תוצאה איכותית ועל קביעת קריטריון לאליפות העולם באתלטיקה קלה.  וובה בריהון סיים ב – 2:19:22.

אני משאיר אתכם עם גורדן נגד קלייד (להטבעות מקו העונשין קפצו ל – 4:15 בוידיאו).

במשפט אחד:  Can't touch this!

 

סטוק. עוד שבע נקודות
געגועי איתן

4 Comments

חלפס 15 באפריל 2013

תגובת אלי קנטי: "זה לא אותו דבר!"

איציק 15 באפריל 2013

האם במרתון יש רצים המבצעים Negativ Split? אחרת אין לי הסבר איך ציפו לתוצאה טובה ממה שעשו או 2:03 עם 62 דקות בערך לחצי המרטון.

אופיר 16 באפריל 2013

איציק, בשיקגו 2012 קבדה (המנצח) עשה נגטיב ספליט של דקה שלמה אם אני זוכר נכון.

נחשון שוחט 16 באפריל 2013

כן. במרחקים של 5,000מ' עד מרתון, רובם של שיאי העולם נקבעים בנגטיב ספליט.

Comments closed