הניצחון הגדול של קיפצ'וגה – 2:03:05ש'

וואו וואו וואו.

אני יושב לכתוב מיד, כשהרושם טרי, הרושם מאחת מריצות המרתון הנועזות, הבלתי-נתפסות.

אליהוד קיפצ'וגה עשה זאת שוב.

ניצחונו השישי (משבעה מרתונים), הזמן השני בכל הזמנים, שיפור שיא המסלול של לונדון ב – 1:22דק', שיא עולם ל-30 קילומטר בדרך (יחד עם סטנלי ביווט).

סיום מדהים, כשבקצת יותר משני הקילומטר האחרונים, אחרי קצב מטורף כל הדרך, פתח פער של 46 שניות על ביווט.

ואפשר להתחיל לדבר אולי, שוב, על מקומו ברשימת גדולי הרצים בכל הזמנים.

כדי שלא להפר זכויות יוצרים, אני מסתפק בקישור אל התמונה שמספרת את הכל (באדיבות Getty images).

ראינו היום גם חזרה יפה מאוד (גם אם לא מושלמת) של קנניסה בקלה, וגם על כך בהמשך.

***

לפני הסיכום, באהבה לדה באזר, קראתי היום כותרת הנושא החם באתר: "על מה שמעניין ומה שלא". אז הנה אני מאתגר אתכם. (צאו קצת מאיזור הנוחות, ישנם דברים גדולים באמת בספורט).

***

סיכום בעשר הערות:

 1. כנגד הסבירות – מה שראינו היום בלונדון הוא קריאת תיגר על ההגיון והסבירות. כך במירוץ הנשים, וכך במירוץ הגברים. הנשים רצו את עשרת הקילומטרים הראשונים ב- 16:31 ו-16:12 (סה"כ 32:43) קצב ל – 2:18:00 מהר משמעותית משיא המסלול (זו כמובן טעות – שיא המסלול הוא 2:15:25, שיא העולם של ראדקליף, אבל התוצאה המהירה אי פעם של מי שאיננה ראדקליף היא 2:18:37, ולכן מטרת הקצה). הגברים פתחו ב – 14:16 ו- 14:21 (סה"כ 28:37) – קצב ל- 2:00:19. אין מלים לתאר את הטירוף, בריצה שדורשת ניהול קצב מדויק כל כך, שבה שולי הבטחון כל כך קטנים, וכשהקצב הממוצע הדרוש לשיא עולם הוא 14:34.9דק' לכל חמישה ק"מ. מה שקרה מכאן לכל הרצות והרצים חוץ מקיפצ'וגה וביווט היה צפוי לחלוטין. בקרב הנשים הקצב הלך ונחלש באופן הדרגתי עד לנקודת ה – 35 קילומטר, כשלאט לאט הרצות המעולות נשרו מהדבוקה. משם היתה שוב הגברה יפה של שתי המנצחות, אך תוצאת הסיום למנצחת – 2:22:58 (אחרי 1:10:45 בחצי הדרך) מבהירה כמה שקצב הפתיחה היה לא ריאלי והפך את הריצה לריצת הישרדות.

בריצת הגברים, לעומת זאת, ראינו משני רצים מפגן שיא, שהפך את הבלתי-סביר לסביר. בראש וראשונה אליהוד קיפצ'וגה, שרץ את החצי הראשון ב – 61:24 – החצי המהיר ביותר בלונדון אי פעם, וחזר עם 61:40 לחצי השני. אין מלים. מדהים.

2. תחזית ופרופורציה – חזיתי נכון את הרצים במקומות 1-2. קיפצ'וגה וביווט. גם איחלתי שיא מסלול. אבל גם אני לא העליתי על דעתי שירוצו כל כך מהר, בלונדון. צריך להבין את המשמעות. בשנים האחרונות התקבצו בלונדון מדי שנה טובי הרצים בשיאם. בריצות המעולות ביותר של קיפסאנג, עמנואל  מוטאי, קימטו וגם קיפצ'וגה בעצמו – איש מהם לא התקרב לזמנים המהירים ביותר שנקבעו בברלין ובשיקגו. כל תוצאה מהירה מ- 2:04:29 היתה נכנסת להיסטוריה. קיפצ'וגה פשוט כתב היום פרק חדש. שיא העולם היה קרוב כל כך, הוא חמק בהאטה המסוימת בין הקילומטר ה-35 ל-40, אך הריצה של קיפוצ'וגה איכותית ומרשימה יותר משיא העולם, בעיניי. נקוה שעוד תהיה לו הזדמנות.

3. התפתחות הריצה וניתוח זמני הביניים:

5 קילומטר: 14:16 (קצב חזוי 2:00:19).

10 ק"מ 28:37 (14:21) (קצב חזוי 2:00:44).

15 ק"מ 43:17 (14:40) (קצב חזוי 2:01:44). זה הספליט הראשון שהיה מעט איטי יותר מקצב ממוצע דרוש לשיא עולם. כל הפייבוריטים עדיין כאן.

20 ק"מ 58:10 (14:53) (קצב חזוי 2:02:43). כאן נדמה היה שישנה מגמת האטה ברורה. וילסון קיפסאנג דירבן את מכתיבי הקצב למשוך קדימה.

חצי המרחק : 61:24 דק'. Game is on. בשלב זה הראשונים שהחלו להתקשות להחזיק את הקצב היו דניס קימטו ואברה קומה. עדיין 6 רצים חזקים בתמונה.

25 ק"מ 1:12:39 (14:29) (קצב חזוי 2:02:37). בשלב זה נדהמתי שהצליחו לחזור לקצב מהיר משיא עולם, וכאן הקצב התחיל לגבות מחיר ברור. בנקודת ה-25 זו כבר הפכה להיות תחרות בין ארבעה: קיפצ'וגה, ביווט, בקלה וקיפסאנג.

30 ק"מ 1:27:13 (שיפור של 7 שניות לשיא העולם) (14:34) (קצב חזוי 2:02:40). קיפסאנג נשר ראשון, ואחריו בקלה. היה מדהים לראות את בקלה נלחם כדי לצמצם מחדש את הפער, מנקודת ה-30 הוא נאבק למשך כמה דקות נוספות, אבל ברור היה שלא יוכל להמשיך בכך לעוד 12 קילומטרים.

35 ק"מ 1:42:06 (14:54) (1:42:07). האטה מסוימת שבה שיא העולם חמק. קיפצ'וגה וביווט הצליחו לברוח לבקלה, וכשהם כתף אל כתף נערכו לקראת הדחיפה אל הסיום. בנקודת ה-35 בקלה כבר היה 1:11דק' מאחור (15:50 לחמישה ק"מ, להמחשת המחיר), וגברלסאסי וקיפסאנג 2:23. ההאטה המשמעותית הזו בין 30 ל-35 נותנת את ההמחשה הטובה ביותר לאיכות הריצה של קיפצ'וגה וביווט. שאר הרצים הטובים בעולם לא מסוגלים היו להתמודד עם הקצב הזה מעבר לנקודת ה-25 או לכל היותר 30.

אז מה  הם עשו? נכון, הם שוב הגבירו…

40 ק"מ 1:56:49 (14:42) (קצב חזוי 2:03:13). בק"מ 39-40 קיפצ'וגה עשה את המהלך המנצח – מייל ב-4:38דק'(!) – ופתח פער של 9 שניות על ביווט.

את 2.195 הק"מ האחרונים רץ קיפסאנג ב 6:16דק', שוב הגברה של הקצב וקיזוז נוסף לקראת שיא העולם. חותמת סופית לריצה האדירה הזו.

4. כמה שבקלה שימח אותנו – הייתי ספקן לגבי הסיכויים של קנניסה בקלה להתחרות. התוצאה מלמדת שהוא לא היה מוכן להתמודד עם 2:03 (הוא גם סיפר שהיה מאוד מוגבל בתקופת האימונים, ושהוא זקוק לזמן נוסף כדי להיכנס לכושר שיא). מצד שני, מהלך הריצה מלמד כמה הרץ הזה גדול. הוא החזיק את הקצב הזה כמעט עד לנקודת ה-30, וגם לאחר מכן נחלש פחות, ומשמעותית, מכל הרצים למעט שני המנצחים. בקלה סיים שלישי בזמן של 2:06:36ש'. התוצאה לא מדהימה כשלעצמה, אבל האופן בו הושגה מלמד שבחלוקת כוחות נכונה הוא לא רחוק כל כך משיאו למרתון (2:05:04ש'). אני רוצה לקוות שהוא עשה מספיק כדי לקבל את ההזמנות לרוץ בריו. אופן הבחירה של הנבחרת האתיופית לא ממש ידוע, ובדרך כלל הם פשוט הולכים "ראש קטן" ובוחרים לפי תוצאות. לדעתי במקרה הזה זו תהיה טעות קשה. אבל נעזוב לרגע את ריו, כמה כיף היה לראות שוב את בקלה מתמודד, נלחם, ווינר. מבחינת הצפיות, הוא עשה מעל ומעבר. והוא עוד לא אמר את המילה האחרונה.

5. נעבור במסודר על התוצאות- 1. אליהוד קיפצ'וגה 2:03:05ש' (תוצאה שניה בכל הזמנים על מסלול מוכר לצרכי שיא) 2. סטנלי ביווט 2:03:51 (כעת הרץ מספר 6 בכל הזמנים, שני בלונדון. גם הוא קנה מקום מובטח לריו). 3. קנניסה בקלה 2:06:37. 4. גירמה גברסלאסי, תוצאה יפה לאלוף העולם הצעיר מאריתריאה 2:07:47. 5. וילסון קיפסאנג 2:07:52. 6. טלאהון רגאסה 2:09:47. 7. סיסאי למה 2:10:45. 8. קאלום הוקינס, הבריטי הראשון, עם שיא אישי נהדר 2:10:51ש'. 9. שיאן העולם דניס קימטו 2:11:44.

6. הסיפור הנפלא של האחים הבריטים – מרתון לונדון קבע גם את הנבחרת הבריטית למרתון. וכאן יש סיפור יוצא דופן על שני אחים, המאומנים על-ידי אביהם, שנתנו היום את ריצות חייהם. קאלום הוקינס שסיים תשיעי ב- 2:10:51 ואחיו דריק הוקינס שסיים במקום ה- 14 (ובריטי שני) ב – 2:12:57ש'. שיאים אישיים לשניהם. איזו חגיגה.

7. יומה הגדול של ג'מימה סומגונג – לא ארחיב על מירוץ הנשים, שאכזב. במירוץ הנשים ראינו כיצד קצב יומרני מדי משבש את כל התכניות. בכל זאת, בריצת ההישרדות שנוצרה מישהי צריכה היתה לשרוד. והיתה זו ג'מימה סומגונג, שבשלב מסוים הוכשלה (על-ידי רצה אחרת) נפלה ונראה גם שראשה נחבל בכביש. סומגונג התאמצה לחזור אל הדבוקה. היא נשארה כתף אל כתף עם אלופת השנה שעברה טיגיסט טופה, ולבסוף הצליחה לברוח לה, רק במעט, וסיימה חמש שניות בלבד לפניה. שיאנית העולם פלורנס קיפלגאט סיימה שלישית ורצה לא מוכרת מביילארוס – וולחה מאזורונק ניצלה את הקטל כדי לסיים רביעית. הפייבוריטית מארי קייטאני שנפלה גם היא אל הכביש, התקשתה מאוד משם וסיימה במקום התשיעי בלבד בזמן של 2:28:30. (בסקירה המקדימה ציינתי שנקודת התורפה העיקרית של מארי קייטאני, הרצה העדיפה, קשורה לניהול הקצב ולקבלת ההחלטות. והיא נראתה כמי שלוחצת את הקצב המהיר מדי בשלבים הראשונים). יכול להיות שגם הנפילה גמרה עבורה את הריצה (בלי קשר לסומגונג, לא כל הנפילות הן זהות). בכל אופן, אין ספק שזה היה יומה הגדול של סומגונג, לאחר כל כך הרבה אכזבות במייג'ורס, סוף סוף ניצחון (בעבר ניצחה במרתון רוטרדם 2013, שאיננו חלק מסדרת המייג'ורס). ובזכות.

הנפילה של סומגונג (מכשילה אותה מאחור מרגיה, וגם קייטאני, בירוק, סטתה הצידה ונפלה):

8. ומי ששיאיהם (כנראה) מאחוריהם – אף אחד לא יוכל לקחת מוילסון קיפסאנג ומדניס קימטו את מה שראינו מהם בשנים האחרונות. זה היה נושא השיחה בריצת הבוקר של היום, עוד לפני המרתון. כמות ריצות המרתון ברמת הקצה הזו היא מוגבלת. אלו לא רק התחרויות כמובן, אלא שגרת האימונים, הסטרס המתמשך. מקיפסאנג ומקימטו (גם מג'פרי מוטאי לפניהם) ראינו מקבצים חסרי תקדים. ראינו מהם שנים יפות כל כך. וגם אם הם ירדו ל-90 אחוז (קיפסאנג) ופחות, זה לא מוריד מגדולתם. מה שכן, אפשר לראות כמה זה קשה. כמה ההרגל שלהם להתחרות בשביל הניצחון הוא בלתי-מותנה (גם אצל בקלה). בכל אופן, גם בשלב הזה לקריירה שלהם מוטב להצדיע ולהעריך.

9. ואחרי שאמרנו את זה, כל המרתונים שרץ אליהוד קיפצ'וגה. אין לדבר הזה אח ורע:

המבורג 2013 (בכורה) 2:05:30, מקום ראשון.

ברלין 2013 2:04:05, שני לשיא העולם של וילסון קיפסאנג.

רוטרדאם 2014 2:05:00 (בתנאים לא אופטימליים), מקום ראשון

שיקגו 2014, 2:04:11, מקום ראשון

לונדון 2015 2:04:42, מקום ראשון

ברלין 2015 2:04:00, מקום ראשון

לונדון 2016 2:03:05, מקום ראשון ושיא מסלול

בכך הוא הראשון שמנצח בארבעה מייג'ורס רצופים מאז נולד הקונספט של הסדרה. אין לאיש הזה יום חלש. ובאמת שאין כבר מלים.

 10. והעתיד? בגלל שחלוקת הקצב היתה כל כך לא אופטימלית ומפוזרת, בגלל שלונדון איננו המסלול המהיר ביותר, אני חושב שניתן לצפות לאיום ממשי על שיא העולם. כמובן שהתנאי הוא ששני הרצים האלו יישארו בריאים ובכושר שיא, וזה אף פעם לא מובן מאליו.

 

והתקציר:

 

 

 

 

 

 

 

Mary v. Mare - הנשים בלונדון
תקופת הרנסאנס הראשונה של המרתון: ג'ים פיטרס, באדי אדלין ואבבה ביקילה

תגובות

  • יואלזיניו

    אין מילים. ענק.

  • היסטוריון ששל ספורט

    סקירה נפלאה בלעתי הכל בשקיקה פשוט תענוג ...איך שאתה מעביר את החוויה ומכניס לעניינים.

  • איציק

    מדהים, תודה.
    האם תוכל לכתוב מספר מילים מהו הוא סדר יום של כזה ספורטאי בימים הראשונים אחרי המרתון מבחינת תזונה, מנוחה, אימונים? מתי הוא יתחיל את ההכנות לאולימפיאד כדי שמצד אחד הגוף יספיק להתאושש ומצד שני כדי שיספיק להגיע לשיא?

    • נחשון שוחט

      זו שאלה מצוינת. מן הסתם לכל רץ יש את הגישה והפרוטוקול שלו. זה מאוד מבוסס על הרגל.
      ההתאוששות בשבועות שלאחר הריצה היא מאוד חשובה. רצים הרבה פחות (אם כי רצים ברמות האלו בדרך כלל יעדיפו ריצה קלה, למרחקים לא ארוכים, גם בימים שמייד אחרי הריצה), מנוחה, כל מיני עזרים להתאוששות, טיפולים וכו'. תזונה - זה מאד משתנה. יש כאלה שפשוט ייצאו לחגוג ויפרקו קצת עול... באופן כללי החזרה לאימונים לאחר המרתון מתבצעת במה שנקרא "טייפר הפוך" (הטייפר הוא החידוד והורדת העומס בשבועיים-שלושה שלפני התחרות). כעת העיקרון הפוך. בהתחלה רצים מעט וקל בלבד, החזרה למתכונת אימונים מלאה תימשך 4-5 שבועות, באופן מאוד הדרגתי ולפי תחושה.
      סך הכל עד לאוגוסט יש זמן להתאוששות ולמחזור אימון שלם. ביצוע טוב של שלב ההתאוששות מאוד חשוב כדי לא לגרור כאבים למיניהם ועייפות שרירים אל תוך תקופת האימונים עצמה.

  • Ivan Pedroso

    וואו!

    לא ראיתי את המירוץ, אבל נדבקתי בהתלהבות שמשתקפת מהכתיבה.

    איזה כיף לקרוא! ואיזה כיף שבקלה חזר לעניינים.

    נ.ב. מחכים לפרק הבא בסקירה על תולדות האימונים של הריצות :)

  • ארז א.

    נדמה לי שגם לתנאי מזג האויר היתה השפעה על התוצאה המדהימה.
    תקן אותי אם אני טועה, אך בכל פעם שמתקיים מרתון בטמפרטורה של מעל 10 מעלות, הרצים לא משיגים את תוצאות השיא שלהם.
    יכול להיות שהתנאי לשיא עולם חדש הוא קודם כל תנאי מזג אויר מושלמים כמו שהיו היום בלונדון?

    • נחשון שוחט

      ארז, אתה צודק מאוד עקרונית, פחות מדויק ביישום.
      התנאים בריצת מרתון מאוד משפיעים. זה כולל טמפרטורה (נהוג לדבר על טמפרטורה אידיאלית של 10 מעלות או קצת יותר, אבל גם קר יותר זה בסדר, ועדיף על חם יותר), היעדר קרינה (עננות מסוימת) וללא רוח. ביום חם השפעה שלילית גם ללחות. גם תנאי המסלול משפיעים, מעבר לטופוגרפיה כמות ונוחות הפניות (כך שלא תידרש האטה בסיבובים).
      כשקימטו קבע את שיא העולם בברלין הטמפרטורה היתה 17 מעלות בערך (מתקרב לגבול העליון, חם יותר זה כבר ממש לא טוב) ורוח של עד 5 קמ"ש.
      בלונדון היום הטמפרטורה היתה 4-9 מעלות אני חושב, ורוח של עד 18 קמ"ש.
      את התנאים צריך "להרגיש". לא תמיד המספרים מספרים את כל הסיפור.

      • ארז א.

        תודה נחשון.
        הפתיע אותי מאד הנתון על השיא בברלין. זה רק מראה שאתה צודק בגישה לגבי התנאים.
        אצלי בראש מעל 15 מעלות שקול לשרב כשמדובר במרתון. אז כנראה שלא :)

  • רפי רז

    מקום ראשון לנחשון:עוד בטרם יבשו סוליות הנעליים של הרצים,ממימי השלוליות ברחובות לונדון,ואתה מעניק לנו עוד כתבה מרתקת,מקצועית ובטימינג מדהים.
    המשך להנות ולעניין אותנו.
    חג שמח 1

    • Oded

      +1

    • סימנטוב

      +1

  • אודי

    אבל אין פה את מי לשנוא. ואתה לא מזלזל במגיבים שלא חושבים כמוך. מוזר קצת.

  • סער

    תודה על הפוסט המרתק
    מוזר היה לראות את התגובה של קיפצ'וגה "לא ידעתי שאני כל כך קרוב".
    הוא רץ בלי לדעת את הזמנים שלו? זה לא הגיוני.

  • אריאל גרייזס

    אם יש אולימפיאדה, הסיכוי שנראה שיא עולם בברלין השנה הוא די נמוך, לא?

    • נחשון שוחט

      בהנחה הסבירה שקיפצ'וגה וביווט יתחרו חזק במרתון האולימפי ולא יוכלו להשתתף בברלין או שיקגו - אתה צודק.

  • אלעד זוארץ

    נחשון,
    תודה על הפרשנות שלך, המאוד מעניינת יש לומר.
    הצפייה בסרטון המצורף ממחישה בצורה יוצאת מהכלל את הכתוב.
    תודה.

  • רונן

    נהניתי לקרוא את הסקירה המדויקת והמקצועיות ולראות את סרטון דק' הסיום - מדהים

  • צור שפי

    פוסט שהוא תענוג צרוף. המון תודה.

  • אודי

    נחשון ראיתי היום את הריצה בהשראתך ומאוד נהניתי.
    מהריצה ומהסקירות שלך לפני ואחרי.
    תודה.

    • shohat

      איזה כיף. תודה רבה, לכל המגיבים.

  • גדי

    מרתק, מלהיב ומרגש.
    תודה נחשון

  • איאן ראש

    תודה נחשון על החשיפה. זה פשוט מדהים הקצב שלהם גם בק"מ האחרונים. מעניין איך הרגיש לפספס בשניות את השיא אחרי כזה מאמץ אדיר.

  • shohat

    המאמן רנאטו קאנובה כתב על ההכנה של בקלה:Now that the race is over, I can write the truth about the preparation of Kenenisa.

    After his injury in Dubai last year, HE DIDN'T RUN FOR 11 MONTHS, till the beginning of 2016, and was in treatment with an equipe of doctors and physios from England. His problem in the left Achilles tendon was almost solved, but he started to have a similar problem in his right tendon.

    However, he started jogging at the beginning of January : one session per day, not longer than 1 hour till half of February, when started to increase the volume.

    His REAL training started 7 weeks ago (so are practically 6 weeks of preparation).

    Two days ago, Kenenisa asked me about the pace in London. When I told him the tartget was 61'45" at half, he told me "it's a little too fast for me, since I'm prepared at 50% only". So, I told him "there is also a second group with target 63' at half", and hi replied "my mind is not ready for running with weak athletes".

    This is Kenenisa, and without this type of mentality, NEVER could be Kenenisa in the past.http://www.letsrun.com/forum/flat_read.php?thread=7230327

    • Ivan Pedroso

      מדהים

    • גילעד

      בקיצור, לא תהיה הפתעה אם יסיים בפודיום בריו.
      תודה כרגיל!

      • אלכס דוקורסקי

        החזרה שלו אחרי פציעה לא פשוטה וההיעדרות הארוכה בעקבותיה היא באמת מדהימה (ואולי, במחשבה שניה, היא לא כל כך מפתיעה לנוכח הקשיים שחווה במהלך חייו וידע להתמודד איתם. כפי שכתב קאנובה, אלמלא אופיו, הוא לא היה קנניסה) ובעיקר מאוד משמחת.

  • אלכס דוקורסקי

    מירוץ מלהיב ותענוג של סקירה.
    תודה רבה ומועדים לשמחה.

  • גיא זהר

    תודה, מרתק

  • Itaish

    איזה מירוץ אדיר היה.. קיפצוגה נראה בלתי מנוצח. קיפסיאנג נפל בחלק הראשון של הריצה מתישהו (לא היה בשידור או שפיספסתי). מעניין אם זה השפיע עליו

  • אופיר

    נחשון, אתה היום לסיקור אתלטיקה העולמית בעברית מה שמנחם לס היה ל-NBA בעבר (נקווה שלא תתחרפן בזקנתך...), והלוואי ותדביק גם אתה בתשוקה שלך המונים כמו שהוא זכה לעשות.

    לצערי לא זכיתי לחזות במרוץ (אצפה בשידור החוזר), ונראה שהחמצתי משהו גדול. תודה על עוד סקירה מהפנטת.

    מיותר לציין מדוע קל לי יותר להנות מההישגים של אלוף גדול כמו קיפצ'וגה שתמיד היה שם והיכולות האירוביות (והאנירוביות) שלו לא מוטלות בספק מאז 2003 מאשר מאלה של כוכב שביט כמו קימטו שהגיח משום מקום בגיל מבוגר ונעלם כמות שבא.

  • סימנטוב

    נהדר, תודה!

  • פורד פרפקט

    לא ראיתי את הריצה אבל אתה כותב כל כך יפה ומדוייק.
    מה שמזכיר לי את "מבצע סבתא"
    אתה מתחיל הכי מהר שאתה יכול.... ולאט לאט מגביר !!!

  • גילעד

    ראיתי עכשיו את התקציר שצירפת. הקלילות בה קיפצ'וגה סיים את המרוץ פשוט מדהימה, אין מילה אחרת. וואו.

    ותודה על כל מה שאתה נותן לנו ולאתר הזה.

  • YG

    1. וואו זו הגדרה מצויינת
    2. זו אחת משתי ריצות המרתון האינדיוידואליות הגדולות שראיתי, (וראיתי הרבה) לצד סמי וונג'רו בבייג'ינג
    3. קיפצ'וגה מיתג את עצמו כרץ המרתון אולי הטוב בכל הזמנים. (וזה לא דבר של מה בכך ליד אגדות דוגמת בקלה, בקילה, גברסילסי, טארגט, וונג'רו ועוד)
    4. אולי הגיע הזמן להפסיק לקרוא ללונדון "מסלול לא מהיר"? שתי התוצאות המהירות ביותר אי פעם לנשים, ושתיים מתוך ה-6 הכי טובות לגברים הושגו שם.
    5. כיף כיף כיף גדול לראות את ה-GOAT של הריצות הארוכות חוזר ביג טיים לקדמת הבמה. בגיל 33 הוא אומר- אל תספידו (עדיין) אותי. יהיה מעניין לראות אותו בריו
    6. דניס קימוטו גמר את הסוס
    7. אני עדיין לא סגור לגבי קיפסאנג
    8. מארי קיטאני, לצערי, גם גמרה את הסוס.

    המון המון תודה נחשון, כיף גדול לקרוא אותך.

Comments are closed.