כלל 40 לשיפוטכם…

האידיאל האולימפי לחכירה?

האידיאל האולימפי מכופף ונבוך אל מול שטף פרשות השימוש בחומרים אסורים. נושא שמדברים בו רבות, ובצדק.

בימים האחרונים עולה לדיון גם שאלה נוספת באשר למעמדם של הערכים האולימפיים היסודיים, בעולם כלכלי-תקשורתי שעליו חולשים הכסף הגדול, הפרסום והכוח. האם האידיאל האולימפי ניתן לחכירה? ואם כן, מה נשאר ממנו?

***

kategrace

קייטי גרייס היא אתלטית אמריקאית שעד לפני כמה שבועות לא היתה מוכרת במיוחד. בוגרת אוניברסיטת ייל שהישג השיא שלה היה המקום הרביעי באליפות ארה"ב בשנת 2013 (בריצת ה-800מ'). לפני כמה שבועות, באליפות ארה"ב – שהם גם המבחנים האולימפיים – הדהימה קייט כשניצחה: הישג חייה, והגשמת החלום האולימפי.

למחרת פרסמה Sally Bergesen, המייסדת והמנכ"לית של חברת ביגוד הנשים Oiselle בדף הפייסבוק של החברה פוסט של עידוד ושמחה. תחת תמונת הניצחון של קייטי גרייס היא כתבה: “She’s going to RIO!” ובטוויטר:  “@fastkate, now an Olympian with all the heart in the world right now.”

למחרת קיבלה ברגסן מכתב תקיף מאנשי הוועד האולימפי של ארה"ב שבה נדרשה להסיר לאלתר כל התמונות של אתלטיות חברות הקבוצה האולימפית של ארה"ב מדף הפייסבוק של החברה בשל הפרת זכויות על סימנים מסחריים אולימפיים.

במלים אחרות, לחברות שהן הספונסריות של הנבחרת האולימפית – ושל המשחקים האולימפיים בכלל – יש בלעדיות על שימוש בכל הקשר אולימפי סביב המשחקים (תיכף אפרט את המונחים האסורים לשימוש ואת ההיקף האבסורדי של האיסור).

בעידן הרשתות החברתיות, המשמעות היא לא רק איסור פרסומות של ממש, אלא שעל החברה שמלווה ומממנת את הספורטאית משך שנים – בעצם מאפשרת לה להתקיים ולהתאמן – אסור לעשות כל רפרנס ברשתות החברתיות בהקשר האולימפי. אסור לברך על הישג. וכך גם אסור לאתלטית לכתוב בחשבון הפייסבוק שלה משהו כמו "תודה על התמיכה משך כל השנים". בטרמינולוגיית ההסדרה של התחום, זה נחשב ל – ambush advertising – "מארב" של חברות שרוכבות על ההשקעה של תאגידי הענק במשחקים האולימפיים/ בנבחרת הלאומית.

לקייטי גרייס לא היה כמובן שום סיכוי לחוזה פרסום בנייקי בשלוש השנים האחרונות. הקשר שלה עם Oiselle אינו דומה לחוזה הנעליים של דוראנט (השווה 300,000 דולר משך השנים ל- 300 מיליון כמעט שמקבל דוראנט). קייטי גרייס לא היתה מנצחת במבחנים האולימפיים אלמלא התמיכה של Oiselle. אם היא תזכה במדליה אולימפית, אסור יהיה לה, למחרת, להגיד "תודה".

הנושא איננו חדש, והתעורר בעבר. למשל, בלונדון ביחס למייקל פלפס, הנתמך על-ידי חברת Underarmour (כן, כמו סטף) ה"הסתבכות" שלו בלונדון היתה עקב פרסום של חברת לואי ויטון בתקופת ה"החשכה" שבה אסור הפרסום. חברת Underarmour חזקה ומתוחכמת מספיק כדי לייצר באזז פרסומי אפקטיבי סביב פלפס (פרסומת נהדרת מלפני כמה חודשים שאינה מזכירה את האולימפיאדה, ואירועי חוף מתוכננים בריו) מבלי להפר את הכלל. חברות קטנות יותר, מאתמול, בהדממה.

kate grace

(פוסט התודה האישי של קייט גרייס, בדף הפייסבוק שלה: Dance with the one who brought you).

***

מהו כלל 40 של ה-IOC? הכלל קובע "חלון החשכה"  – בלקאאוט – החל מה-27 ליולי (אתמול) ועד ל-24 לאוגוסט שבו אסור קשר פרסומי בין אתלט לבין גורם שאיננו אחד מרשימת הספונסרים של המשחקים האולימפיים, ובאופן יותר ספציפי, אסור השימוש ברשימת המונחים הבאה:

2016, Rio, Rio de Janeiro, gold, silver, bronze, medal, effort, performance, challenge, summer, games, sponsors, victory, olympian, olympics, olympic games, olympiad, "Citius – Altius – Fortius" (מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר)

הפרה של הכללים עשויה לגרור סנקציות על האתלט/ית, עד כדי פסילה (אם כי סביר להניח שבהפרות טכניות יסתפקו בנזיפה או בסנקציה כלכלית).

אפשר להתייחס, כמו בפוסט הלעגני שפרסמה ברגסן לאחר הסרת התמונות, ל"אירוע הגדול שיתקיים בחצי כדור הארץ הדרומי" או "בהצלחה בעיר ששמה מתחרז עם Neo Bee Sin Arrow ומתחרים בה בכל מיני מקצועות".

***

מה עומד מאחורי הכלל? קודם כל צריך לציין שהוא ממש לא דבר חדש, האתגר והמורכבות החדשים הם לנוכח המדיה של הרשתות החברתיות, השונה כל כך מאיסור על פרסומות של ממש בזמן המשחקים. מתווספת הבעיה של חדירה לתחום חופש ההתבטאות והאוטונומיה של האתלטים המתחרים.

המטרה של הכלל היא להגן על השקעות בהיקף של מעל מיליארד דולר של החברות הגדולות, הדרושות לקיום המשחקים האולימפיים. חברות  ענק כמו מקדונלדס, נייקי, קוקה קולה ונוספות משקיעות מאות מיליוני דולר תמורת הבלעדיות הזו.

[הבהרה לגבי הסטטוס של נייקי: ביחס למשחקים בריו, חברת נייקי איננה ספונסרית רשמית partner של המשחקים/הועד האולימפי, אלא של הועדה המארגנת הברזילאית וכן במעמד של supplier. גם ב-2012 היתה supplier של נבחרות שונות ולא ספונסרית של המשחקים עצמם. המשמעות היא שכלל 40 חל גם עליה, בכפוף לקבלת היתרי פרסום ספציפיים. נייקי ישראל, למשל, כפופה לאותו האיסור להתייחס לאתלטים בהם היא תומכת כמו דונלד סאנפורד ואנה קנייזבה מיננקו במהלך השבועות הקרובים]. רשימת הספונסרים הרשמיים.

כלל 40 הקיים מזה שנים נועד למנוע יצירת מצג של קשר בין חברות שאינן ספונסריות למשחקים ולאתלטים המתחרים בהם, וזאת בתקופה של מספר שבועות במהלך המשחקים. התפיסה היא שזו עשיית עושר על חשבון ההשקעות הגדולות של הספונסרים. ambush או hawking הם המונחים השגורים. סנקציות כלפי אתלטים על פרסום אסור ננקטו כבר משנת 2002. הנושא עלה לכותרות במהלך המשחקים בלונדון, וקמפיין רשתות חברתיות של we demand change (אתלטים שצילמו עצמם עם סרטי דבק על פיהם) במהלך ובעקבות המשחקים בלונדון (מן הנציגים הבולטים של המאבק רץ ה-800 האמריקאי ניק סימונדס, שסירב לחתום על הסכם בלעדיות מול נייקי וויתר על ההשתפות באליפות העולם בשנה שעברה).

DawnHarper20160229

יותר מכך, לקראת המשחקים בריו ובעקבות הלחץ האיסור הפרסומי "רוכך" באמצעות אפשרות של מסלול מיוחד לקבלת היתר פרסום, ובאמצעות החלפת האיסור הגורף באותה רשימה של מונחים האסורים לשימוש. איכשהו, זה לא נראה כמו "דרך זהב" של ממש (אולי דרך לזהב, השאלה למי).

הטענות העיקריות של האתלטים הן הפגיעה ב"קול" ובאוטונומיה שלהם, וגם הפגיעה ביכולתם של ספורטאים שאינם בדרג העלית לזכות לספונסרשיפ מחברות קטנות יותר (אם לא יוכלו אפילו לפרסם תמונה וברכה ברגע שבו ההשקעה מניבה את הפרי: כמו במקרה הניצחון של קייטי גרייס).

במישור העקרוני יותר, האידיאל של Olympism, חלומו של פייר דה קוברטאן, “A philosophy of life, exalting and combining in a balanced whole the qualities of body, will and mind” הופך למסמך של מאות עמודים של תניות משפטיות המגנות באופן גורף על השקעות כלכליות של תאגידי ענק. כאשר החלום האולימפי של האתלטים עצמם נכרך אל תיוג מסחרי.

האידיאל האולימפי נתון לחכירה.

***

היום נכנס חלון ההחשכה לתוקף, ואתמול ברשתות החברתיות ניצלו אתלטים רבים את ההזדמנות האחרונה להודות לספונסרים ולתמוך בהם, בדרך יפה. כדאי (וכיף) לראות.

אני בצד של האתלטים בסיפור הזה, לגמרי.

לקריאה נוספת:

הפוסט המפורט של סאלי ברגסן, Oiselle

כתבתה של לורי שונץ  ל- Runners World

פוסט מפורט המסביר את כלל 40 וטיעונים בעד ונגד באתר Running Competitor 

משוואה עם נעלם אחד
הצדדים היפים של ישראל

32 Comments

AriG 28 ביולי 2016

נחשון תודה.
מפתיע שאתה עוצר שם ולא ממשיך לקודיפיקיציה ו"מלא כל הארץ משפט" של א.ברק… אולי הכל קורה כי המידע כ"כ נגיש וכ"כ פשוט קל מידי להקיש במחשב וכדאי לחזור לתקופת הפפירוסים…. #caveman

austaldo 28 ביולי 2016

הייתי אומר הרבה דברים, אבל אני מעדיף לכבד את הכותב והקוראים ולשמור על שפה נקיה, ולכן אני אגיד רק שגם אני לגמרי בצד של האתלטים.

יואב דובינסקי 28 ביולי 2016

פוסט מצוין, תודה.

משיח 28 ביולי 2016

לא הכרתי את האיסור, תודה נחשון

צור שפי 28 ביולי 2016

שתי שאלות: נניח שהספונסורית של גרייס היתה מצפצפת על הוועד האולימפי, מה היה קורה, האם גרייס היתה נפסלת בגלל זה? וגם – למה ריכוך האיסור הפרסומי לא נראה לך פתרון סביר?

נחשון שוחט 28 ביולי 2016

לשאלה הראשונה – קודם כל החברה היתה נתבעת, ולא היה לה סיכוי בניהול הליכים משפטיים משך שנים. אני לא יודע אם היו השלכות לגבי השתתפות גרייס בנבחרת האמריקאית. מהיום, חלון ההחשכה, במפורש כלולה סנקציה אפשרית של פסילה (כולל שלילת מדליה). אני לא יודע אם ובאילו מקרים יחליטו ליישם את זה. האיום חזק מספיק באופן שימנע לדעתי מאתלטים לבחון אותו.

לשאלה השניה – הריכוך אינו נותן פתרון לבעיה. הוא מתייחס למישור של הפקת פרסומות בהשתתפות אתלטים. הוא לא נותן מענה למקום האותנטי יותר של הקשר והשיח ברשתות חברתיות, והביטוי העצמי של האתלטים. רשימת המונחים לגביהם חל האיסור היא אבסורדית. בעיניי יש הבדל גדול בין איסור קמפיין פרסומי לבין תמונה בפייסבוק עם כיתוב "בהצלחה בריו!", "מדליית זהב!". בעולם הריצה, חברות מסוימות הן בעצם הקבוצה אליה משתייך האתלט. למשל – קבוצת ברוקס-האנסונס המטפחת רצי סאב-עלית שחלקם מצליחים לעלות דרגה (למשל – דזי לינדן). כאן זה כבר ממש עניין של קבוצה מלווה ותומכת. תחשוב על נאום זכיה באליפות שבה שחקן לא יכול להודות לצוות שליווה אותו כל הדרך, ולהתייחס למועדון בשמו.

בסוף הכל עניין של איזון. וההסדר כאן ממש לא מאוזן. אפשר גם לשאול מי רוכב על ה-coattails של מי. הרי המשחקים האולימפיים נסמכים לא רק על התשתית בזכות הספונסרים אלא על היכולות של האתלטים שמטופחות משך שנים.

צור שפי 28 ביולי 2016

תודה נחשון, ההתנהלות אכן מקוממת.

austaldo 28 ביולי 2016

כן, היא היתה עלולה להפסל, ועוד לפני זה אותה חברה חוטפת תביעה שהיתה מחסלת אותה. אף אחד לא יכול לצפצף על הוועד האולימפי (חוץ מפוטין)

עמי ג 28 ביולי 2016

מעניין
זה מקרה קלאסי של שימוש בכוח של ארגון נגדם פרטים לא מאוגדים.
אם האתלטים היו יכולים להתאגד נגד הועד האולימפי הם היו יכולים לצפצף על האיסורים ההזויים הללו. אם כולם היו מודים לספונסרים שלהם – הועד האולימפי לא היה יכול לשלול מכולם את המדליות.
הבעיה היא שהאתלטים לא יתאגדו ויפעלו יחד משום שהם גם מתחרים זה בזה. התחרות ביניהם נותנת את הכוח לגוף שמארגן את התחרויות.

cookie-monster 28 ביולי 2016

וואו. יפה

מתן גילור 28 ביולי 2016

רגע נחשון, האם אתה רוצה לומר שבמקרה בו ג'מייקה זוכה במירוץ שליחים 100*4 בולט לא יוכל להעלות לאינסטוש תמונה של ארבעתם בתוספת הכיתוב "עם היפות שלי"?
אולי אני נוסטלגי, אבל לדידי האולימפיאדה מתרחקת בצעדי ענק מהמהות של ספורט.

ניר 28 ביולי 2016

כל עוד הוא לא רושם "עם היפות שלי בנעלי גלי" הוא יכול לעשות זאת.

נחשון שוחט 28 ביולי 2016

עם זה אין בעיה. להיפך. הוא בבגדי הספונסר.
מה שאסור לו זה שיהיה בתמונה או בפוסט סממן של חברה שאיננה ספונסר רשמי של המשחקים או של הנבחרת.

ניר 28 ביולי 2016

מדובר באקט של הרתעה ופשוט משתמשים באתלטים, אני לא הבנתי איך התקנון הזה מחייב משפטית, הרי לא מדובר בחקיקה של המדינה, כל ארגון יכול לקום ולומר אסור להשתמש במונחים X בהקשר Y?

נראה לי לא סביר, נגיד שהאתלט מחוייב לתקנון מכוח השתתפות במפעלים שקשורים לארגון, אבל שאר החברות הן לא צד לתקנון, מכוח מה תהיה אכיפה נגדם כל עד הם לא הפרו סימן מסחר לפי הכללים המקובלים?

פשוט מהלכים אימים על האתלטים דרך נותני החסות הקטנים שלהם.

הפתרון המעשי הוא לעדכן את הכללים ברוח המדיה החדשה, לחדד את הכללים ולהחזיר אותם לפרופורציות הנכונות כפי שהתכוונו אליהם מלכתחילה, הרי פוסט כזה בפייסבוק לא ייפגע כהוא זה במכירות של נייק, אבל זה פשוט נוח לחברות הגדולות להשאיר את המצב ככה ולתת לועד האולימפי להלך אימים על האתלטים.

אם תקום מחאה גדולה דברים ישתנו, כי אין בהם שום הגיון.

אסף שטרן 28 ביולי 2016

"אכן – שאלה במקומה. מכוח מה יכול הועד האולימפי לאסור על גופים אחרים להשתמש במילים כמו "ריו" או "מדליה" שאינן קניין רוחני שלו?
האם מישהו יכול להבהיר את הנקודה?

shohat 28 ביולי 2016

מתוך המאמר מאתר competitor:

In the U.S., the Ted Stevens Amateur Sports Act of 1978 gives the USOC sole copyright to the word “Olympics” and its accompanying intellectual property. That is the law that gives the USOC the right to ban words like “summer” or “effort” from ads. To be clear, though, those words are “absolutely fair use” outside of the context of the Olympics, explains Frank Ryan, a lawyer for DLA Piper who has worked on sponsorship and media deals for the IOC, national governing bodies, and corporate sponsors. It’s only when you’re using those words to imply a commercial association to the Olympics that doesn’t actually exist, “trying to benefit off the goodwill of the Games,” he says, that you run the risk of violating intellectual property rights.

נו. לא יודע מה ביהמש יגיד על זה. לא רואה אבל שמישהו מתכוון להעמיד את זה למבחן.

ניר 28 ביולי 2016

במקרה הטוב העניין שנוי במחלוקת מבחינה משפטית, אבל כמו ששוחט אומר אף חברה לא תעמיד את זה למבחן כי לא התביעה זה העניין אלא הפגיעה באתלט, אף ספונסר לא ירצה לפגוע באתלט שהוא מטפח.

לכן האתלטים צריכים לעשות מחאה נרחבת ולצאת נגד זה ואז לועד האולימפי לא תהיה ברירה אלא להתקפל.

אדם 28 ביולי 2016

אפשר לשאול איך אפשר לאכוף פסילה שכזו? הייתי מדמיין שאני בתור ספורטאי שמקבל מדליה שלא זכיתי בה בגלל פסילה שכזו מעביר אותה חזרה אל הזוכה המקורי שנפסל. גם בדברי הימים ובטקסטים אני שי בטוח שיצוין האתלט שנפסל בתור הזוכה במדליה, אולי עם כוכבית. זה מרגיש לי ממש איום ריק מתוכן

ניר 28 ביולי 2016

מעניין איך זה עובד בספורט קבוצתי, עם דוראנט מצייץ לטובת ספונסר לא רשמי אז פוסלים לכל נבחרת ארה"ב את המדליה?

ניר 28 ביולי 2016

* אם

אמיר ברמן 28 ביולי 2016

פוסט מעניין מאוד.
העולם התאגידי ואיגודי הספורט העולמיים כבר בלתי ניתנים להפרדה היות והמדדים העיקריים להצלחה של אותם הוועדים הם כלכליים ברובם.
כאמור הפגיעה העיקרית היא בספורטאים מהדרג הבינוני ומטה (ע״ע הפוסטים של גיל שלי על הסכמי השכר ב NBA וב NFL), ומורידה מסיכויי ההישרדות שלהם בדרך למעלה.
לשמחתינו, אנומליות כאלה לא שורדות במציאות היצירתית של עולם השיווק. ראו מה Carlsberg עשו השנה עם הפרסומת הנהדרת הזאת ביורו:
http://www.just-drinks.com/comment/a-sports-advertising-ban-in-europe-who-cares-comment_id120505.aspx

אגב, סרטון הפרסומת של Under Armor פשוט מעולה, העביר בי צמרמורת.

מה הפיתרון – תקרת הוצאה על אולימפיאדה, שימוש במתקנים קיימים או ברי קיימא, הבלטה של ערכי הספורט על פני ערכים כלכליים.
צמצום ההוצאות יוריד מהתלות של הוועד האולימפי בספונסרים הגדולים וההגבלות המשפטיות הנגזרות מכך.

אמיר

יוסי מהאבטיחים 28 ביולי 2016

אמיר, חוזי השכר שאתה מדבר עליהם דווקא מחזקים את הספורטאים מהדרג הבינוני (עד כמה שאפשר לקרוא למקום 8 באולימפיאדה או שחקן של 12 ו 8 בינוני).

הבינוניים ב nba מרוויחים מהסכמי שכר אלו, בעוד הקצפת נדפקת בגלל חוזי מקסימום.

איציק 28 ביולי 2016

לדעתי זו היתממות. הועד האולימפי צודק. אם כל אחד יתחיל לרכב על הגב שלו, אז כולם יתאשרו על חשבונו. באולימפיאדה הבאה שום ספונסר לא יבוא. מהיכן יגיע הכסף למלחמה בסמים למשל; אירגון טקס לנפגעי איבה בזמן המשחקים האולימפיים; ועוד הרבה פעילויות המשפרות את חויית המשחקים לספורטאי, לסביבתו ולצופים. לא ניתן לאפשר לכל בעל מכולת לגזור קופון על חשבונם. במקום הועד האולימפי, היתי מחמיר את הכללים, וגם לאנשים פוליטאים היתי אוסר לברך את הספורטאים על ההישגים כדי לא לעשות הון פוליטי על חשבון האולימפיאדה. להגיש תביעה נגד שרה שקופצת לפודיום, או ראש ממשלה שמתקשר לברך ולספר שכל המדינה גאה. הרי ברור שהם לא שמים שיט על ההישג, אבל זה משפר את תדמיתם, אז שישלמו על כך לועד האולימפי. האולימפיאדה היא בראש ובראשונה עבור הועד האולימפי ולא עבור הנצלנים שרוצים לרכב על ההצלחה האולימפית ולגזור קופון.

איתן 28 ביולי 2016

זו המחלה של העידן שלנו, שבו חברות המסחר הפכו להיות חזירות,ובעידן שלנו שלא כל ספורטאי יכול להתקיים רק על סמך מימון המדינה, הוא נאלץ להיות דוגמן הבית של הספונסר של אותה חברה, ולאו דווקא לומר את מה שבליבו…זו הסיבה למה לא יהיו לנו אתלטים אמיתיים כלכך כמו מוחמד עלי.

זו גם אותה סיבה שביו אף סי, הביאו את ריבוק בתור מלביש רשמי ומנעו מלוחמים לבחור את הספונסרים שלהם ולהרוויח לא מעט.
כמו כן זו הסיבה שבגללה לכ מעט אומנים מתמסחרים, או לא מביעים דיעות פוליטיות…כי זה לא טוב לביזנס וצריך שכולם יאהבו אותך ויקנו את המותג שעל גופך.

יג 28 ביולי 2016

זה רק צד אחד של המשוואה..
פרויקט top הפך את המשחקים לרווחים והבטיח בלעדיות למממנים..זה הביזנס כיום ואני (ועוד די הרבה כנראה) די מסכים עם איציק.

איציק 28 ביולי 2016

:-( :-( :-(

ויכסלפיש 29 ביולי 2016

תודה רבה נחזון, אני מקווה שיראלי שיזכה במדליה יעלה תמונה עם הכיתוב "עם היפות שלי בפנצ'ריה סמי". ואני אחזור על מה שכתבתי תביטו ברשימת הספונסרים ותבינו שזו לא המסיבה שלנו הפעם (בניגוד לאולימפיאדות באירופה), רוב האירועים האטרקטיביים מיועדים לקהל בצפון אמריקה ולכן ייערכו בשעות שמתאימות להם ולא לצופים מישראל.

ויכסלפיש 29 ביולי 2016

נחזון=נחשון

S&M 30 ביולי 2016

בתור עורך דין סוג ז', בשלוש דקות ניסחתי ברכה שמסתננת לכלל 40 מאחורה ונותנת לו צ'אפחה:

Good luck to OUR representative in contest in BRAZIL

מאחר והספורטאי לא עשה כלום, אי אפשר להעניש אותו. ומאחר ואין, ולא יכולות להיות, זכויות יוצרים על מילים גנריות, אין ולא יכולה להיות עילת תביעה גם נגד הספונסר המפרסם.

הרבה רעש על כלום.

צריך כתובת למשלוח הצ'ק, או שתאתר אותי בעצמך?

shohat 30 ביולי 2016

עו"ד ראוי שילמד את החומר לעומק לפני שמתבטא בנחרצות. ניתן להתחיל מקריאת הסעיף וההנחיות הרשמיות.
Any use of other Olympic-related terms in such a way as to imply an association with the
Olympic Games, depending upon context, is not permitted. Please see the examples
below. For a full list of terms and further details please contact your NOC.

המונחים הם מונחים לדוגמה. האיסור הוא על כל מצג של association עם אתלט בהקשר האולימפי, "לפי ההקשר". כולל ברכות בהצלחה ואפילו דיווח על הישג או תוצאה. אני לא חושב שעורכי דין חסרים לכל החברות הללו.

אפשר שבית המשפט יראה את ההגבלה כלתי חוקית בשל פגיעה שאיננה מידתית אבל הפתרון ששלפת בחצי דקה הוא לא רלוונטי.

לא במקום הטון המזלזל.

S&M 30 ביולי 2016

קטע, חלק מהתגובה נעלם בגלל סוג הסוגריים בהם השתמשתי ליצירת טופס. הנה שוב:

Good luck to OUR (marvelous, private, sexy, beautiful, etc.) representative (name) in (the
.athletics, swimming, etc.) contest in BRAZIL

S&M 30 ביולי 2016

עיצוב גם חשוב, יותר מהמילים… האתלט לובש את מותג המפרסם, עטוף בדגל המדינה, ומאחוריו כל דגלי המדינות, פסל ישו מעל ריו, וכד'.

אין אדם שלא יבין.

Comments closed