1965 – השנה של רון קלארק

הפרק העשירי בסדרת הכתבות על ההיסטוריה של האימונים לריצות למרחקים בינוניים וארוכים (פוסט שכבר פורסם בעבר) והתנצלות על ההברזה האולימפית של הבלוג.

זוהי הכתבה העשירית בסדרת הכתבות על ההיסטוריה של האימונים לריצות למרחקים בינוניים וארוכים.

לקריאת הפרק הקודם בסדרה: "רץ שאינו מכיר את לידיארד הוא כמו פיזיקאי שאינו מכיר את ניוטון" (חלק ראשון) ו"שיטת לידיארד" (חלק שני).

פוסט המבוא ותוכן העניניים הצפוי/מתעדכן (קישורים לכל הכתבות בסדרה)

הסדרה מתפרסמת במקביל באתר הריצה "מועדון ארוחת הבוקר".

 

R_Clarke@_Sep_1968_UK_AS_w250

 

בכל סדרת הכתבות הזו, ישנם שני פוסטים "ממוחזרים" בלבד. כלומר פוסטים שנכתבו בעבר ומפורסמים כפי שהם, ללא שינוי. הם אמנם נכתבו בעבר אבל הם חלק בלתי-נפרד מהסדרה.

הראשון הוא הפרק הבא בסדר הכרונולוגי – "1965- השנה ההיסטורית של רון קלארק".

השני הוא כתבת הבונוס, העומדת בפני עצמה לצד הסדרה (ואולי חשובה ומעניינת ממנה): "על ההיסטוריה המרתקת של נשים בריצות למרחקים ארוכים".

הכתבה על רון קלארק נכתבה ופורסמה לפני כשנה וחצי, לציון 50 שנה לשנה ההיסטורית שבה קבע לא פחות מאחד-עשר שיאי עולם, בשמונה מקצועות שונים. והנה הגענו אליו כפרק היסטורי משמעותי נוסף בכרונולוגיה.

הפתיח:

ישנם רצים המתחרים כדי לנצח.  ישנם רצים המתחרים כדי להראות לעולם משהו שהוא עוד לא ראה.  הרצים מן הסוג הראשון נכתבים אל ההיסטוריה.  הרצים מן הסוג השני כותבים אותה.

***

ב- 1965 היה הקוסמונאוט אלכסיי לאונוב לאדם הראשון שהתהלך בחלל.  3,500 נחתים אמריקאים היו לכח החלוץ על הקרקע במלחמה העגומה והעקובה מדם בויאטנם.  אלבמה ראתה את Bloody Sunday ובעקבותיו מצעדים מלאי תקוה ונחישות שהוביל מרטין לות'ר קינג.  ב – 1965 העולם עוד ייחל לשינוי.

ב- 1965 מוחמד עלי ניצח את סאני ליסטון  עם ה – Phantom Punch שפגע או לא פגע, בסיבוב הראשון.  ה"קרב" שהיה או לא היה – הקרב והתמונה.  סיר סטנלי מתיוס שיחק את משחקו האחרון כמקצוען, בגיל 50.  וסנדי קופאקס הגיש משחק מושלם נגד ה- Cubs.

ב- 1965 בוב דילן הופיע עם גיטרה חשמלית בפסטיבל ניופורט, ספג ביקורות ובוז והשיב לקהל עם It's all over now baby blue.  באותה שנה הוא הוציא את Highway 61 Revisited המופתי, והאבן מתגלגלת מאז.  1965 היתה השנה של הופעת הרוק הראשונה באצטדיון (Shea). של הביטלס, אלא מי?  לקראת סוף השנה העולם קיבל במתנה את Rubber Soul.  ו"הציפור הזו עפה".

באתלטיקה הקלה 1965 היתה שנה בלתי-נשכחת, פורצת גבולות.  זו היתה השנה של הריצות הבינוניות והארוכות.  והיא היתה, מעל לכל, השנה של רון קלארק.  מגדולי הרצים שהעולם ראה.

הפוסט הזה הוא על רון קלארק ועל שנת 1965 המדהימה.

(להמשך קריאה לחצו)

 

***

התנצלות

עבור בלוג בנושא אתלטיקה קלה, המשחקים האולימפיים (ואליפויות עולם) הם תקופת השיא: שיא הרלוונטיות, שיא העניין, שיא העומס, גם שיא המחויבות כלפי הקוראים.

כבר כמה שנים טובות (מאז 2007 לפחות) שאני מלווה כל אליפות גדולה בסקירות ובפרשנויות יומיומיות.

הפעם אני מתנצל מראש על ההברזה, עקב חופשה משפחתית לטיול החלום בארה"ב – הזדמנות שחיכינו לה הרבה זמן וההתרגשות גדולה.

כרונולוגיה והקשר, Timing, if you will. שיאים והתרגשות בריו – או בכלל במדבר של יוטה.

לפעמים החיים האמיתיים קוראים. ויש להיענות לקריאה.

להתראות בספטמבר, ותהנו מהמשחקים!

horseshoebend-750x420

קצת על פורצי הדרך ואנשי החזון
אסור להשוות!

13 Comments

אמנון 4 באוגוסט 2016

כולנו חייבים לך תודה על המאמרים המעניינים שאתה מביא לנו.
אז בהחלט חופשה משפחתית חלומית עדיפה הפעם.
דרך אגב, התמונה שהעלית היא הפיתול המפורסם שנקרא Horseshoe של נהר הקולורדו בגרנד קניון באריזונה, אחד מהמקומות המרשימים והשווים ביקור.

נחשון שוחט 4 באוגוסט 2016

תודה רבה אמנון! בהחלט מתכוונים להגיע לשם. התמונה הזו מולי כבר כמה חודשים…

יורם דומב 5 באוגוסט 2016

אין אין עלייך נחשון על שפע הידע שלך שאתה חולק איתנו עם אהבתנו לריצה ועושה זאות בכזו אהבה שאתה מרתק אותנו בכתיבתך. אין מילים להודות לך חבר . הייה ברוך חבר

צור שפי 4 באוגוסט 2016

הנאה צרופה. גם הכתיבה שלך וגם בגלל שקלארק הוא אולי האתלט הראשון שאני זוכר "בזמן אמת" עם מודעות מתעוררת של בן 8 לעולם המופלא של האתלטיקה (מעניין שמאולימפיאדת טוקיו אני לא זוכר כלום).
תבלו בטיול.

אסף 4 באוגוסט 2016

הפרסה מדהימה!
תבלו

מתכנן איזו ריצה מדברית?

נחשון שוחט 4 באוגוסט 2016

בהחלט. הנוף מחייב ריצות בוקר. זה ריטואל בכל טיול, שתמיד משתלם, ונדמה לי שהפעם במיוחד.

איציק 4 באוגוסט 2016

תענוג כתמיד,
חופשה נעימה.
לא ברור לי מתי היה לקלארק זמן למחזור אימון אם הוא התחרה 40+ פעמים במשך 10 חודשים. יש איזו סתירה למה שלמדנו ממך עד כה.

נחשון שוחט 4 באוגוסט 2016

תודה רבה איציק. אתה צודק שקלארק לא התאמן במחזוריות נוסח לידיארד, כלומר במתכונת הנוקשה שלה. נמשיך לפתח את זה גם בפרק הבא
(תחילת שנות ה-70 וה-Florida Track Club).
40 תחרויות בשנה עבור רצי עלית זה המון.

אלכס דוקורסקי 4 באוגוסט 2016

נחשון, חופשה נעימה.
כבר נאמר לך, כנראה, שרון קלארק דומה לאחד מהכותבים כאן…

shohat 4 באוגוסט 2016

:) תודה רבה אלכס.

Ivan Pedroso 4 באוגוסט 2016

מצטרף למאחלים כאן – חופשה נעימה.

איזה כיף לחזור לפוסט ההוא על רון קלארק. איזו דמות מרתקת.

מודה שקצת מתבאס שלא יהיו פוסטים שלך על האתלטיקה בריו :)

יורם דאר 4 באוגוסט 2016

מודה ומתוודה קורא בחשאי ולא בחשאי את המאמרים שלך. נהנה מהכתיבה שלך.

עדי 22 באוגוסט 2016

חסרו מאוד, מאמרי האולימפיאדה שלך. מקווה לשמוע ניתוח בדיעבד לכשתחזור, וחופשה נעימה!

Comments closed