7 נקודות – סיכום מרתון ברלין

שובו של ה"אנבסה"; הריצה הקסומה של ילנה; איפה אבד השיא; המפסיד שממש לא הפסיד; ועוד. Throw me to the wolves, and I'll return leading the pack.

1) ה"אנבסה" (האריה) חזר:

"Don't call it a comeback, I been here for years"

אם קנניסה יכול היה להגיד את מה שהוא באמת חושב…

שש וחצי שנים הוא ידע שהוא לא איבד את זה, שהוא עוד יחזור למקום שהוא מכיר, שזה רק משבר קטן וזה חולף.

את הקילומטר ה-41 הוא רץ לצדו של וילסון קיפסאנג – המרתוניסט המושלם, על מסלול המרתון המושלם: שתי דקות וארבעים ותשע שניות, כתף אל כתף. וואו.

שער ברנדנבורג האדיר נראה מלפנים, בריצה המהירה לאורך שדרת Unter den Linden, מסמל את הדרך אל החופש, את הכמיהה.

את הקריאה ההיסטורית, את החלום הרחוק.

ואז, קצת לפני הכניסה לקילומטר ה-42, בקלה לחץ.

שוב הסגנון הנפלא. שוב העקבים שעולים לכיוון הישבן. שוב הביטחון השקט. המאמץ המחויך כמעט. ההבנה שהנה זה קורה (כפי שקרה כל כך הרבה פעמים בעבר).

שוב היריב האדיר, שלפני רגע נראה מלכותי ובלתי-מנוצח, נותר ללא מענה.

שוב הוא עושה היסטוריה ("טריק טצרה" – "עשה היסטוריה" –  שר עליו טדי אפרו, אחרי הניצחון האולימפי ההוא, לפני 12 שנה).

שוב הוא הטוב ביותר.

וזה מה שרצינו לראות, כבר לא האמנו שנראה, ובכל זאת כל כך חיכינו לראות.

ושוב החיוך המבויש, בסיום.

A lion doesn't have to roar to be a lion. Even when he purrs the whole jungle knows he's the king.

צפו במהלך המנצח:

2) ילנה:

סיפורים כמו סיפורה האישי של ילנה דולינין הם בדיוק מה שהספורט הישראלי צריך. ואתם יודעים מה? לא רק הספורט.

לצאת מהספקנות, מהבינוניות, מההרגל המגביל, מהמחשבה ש"ככה זה", שזה מה שיש, שזה מה שאפשר. לנער את האנכרוניזם ואת חוסר השראה.

קצת דמיון ביקשנו. זה הכל. דמיון, נחישות, אמונה עצמית… ותעוזה.

זו הרי הסיבה שבגללה אנחנו נמשכים כל כך לספורט, זו הסיבה בדיוק: כי דרך הספורט אפשר להאמין שכן, אפשר להצמיח כנפיים.

שגם אשת הייטק ואמא לילדים שחזרה לרוץ בגיל 37 יכולה לגלות פתאום… לגלות, ולחלום, ולהקדיש את כל כולה לחלום הזה.

180 קילומטרים לשבוע ויותר. בצניעות ובשקט. להשתיק את רעשי הרקע. להתרכז בעצמה, בנשימה ובקצב, ולהאמין.

להתקדם, לבנות אט אט את היכולת ואת הביטחון ביכולת. לא לצאת בהצהרות. רק לרוץ, לרוץ ולגלות.

ואז להגיע למרתון ברלין לרגע המבחן הגדול והמפחיד, מרתון ראשון שכולם מזהירים מפניו.  וככל שהריצה מתקדמת להבין שאין פחד. שאין שדים.

שהיא מוכנה, כל כך מוכנה. שזה מרגיש טוב, כל כך טוב.

שהקסם של ברלין.

שבשנתיים האחרונות – ולא פתאום – היא הצמיחה כנפיים והנה הגיע הזמן לרחף.

להגיע לקילומטר ה-35 ולגלות שאין שם קיר. הרגליים ממשיכות, הצעדים נפתחים, והקצב כבר 3:40דק' לקילומטר (מי שלא חווה את זה לעולם לא יוכל להבין).

וזה חלום, חלום, חלום.

חלום של ילנה, שכולנו היינו פתאום שותפים לו.

ורגע. שימו לב. הולך להיות כאן שיא ישראלי. כן, שיא ישראלי. (כבונוס גם מקום 7 כללי בין הנשים).

אבל איך זה יכול להיות? הרי לא היו הצהרות. לא הכינו אותנו. ואנחנו כבר מכורים לסיפורים של למה לא אצלנו, למה לא אנחנו.

והנה באה ילנה והראתה לנו שלמה לא בעצם. Why not us.

תודה ילנה. ספורטאיות כמוך הן בדיוק מה שהספורט הישראלי כל כך צריך.

(ברכות חמות למאמן שמלווה ומדריך את ילנה, מוטי מזרחי – בעצמו אחד הרצים המוכשרים שגדלו בישראל).

(ברכות חמות גם ללונה צ'מטאיי על השוואת שיאה האישי – 2:40:16ש' – היא רצתה יותר, ועוד תרוץ מהר יותר; וליערה זנגי רדושיצקי – 2:55:50ש'- אמנם תוצאה מאכזבת מבחינתה. ובכל זאת כיף לראות שלוש רצות ישראליות עם תוצאות יפות כאלו, ונצפה להמשך. זכרו גם את מאור טיורי ויש סיבות טובות להמשיך לעקוב).

3) המלכה נילי:

הייתי שם עם נילי כשהיא קבעה את שיאה הישראלי לפני 12 שנים בפריז. לא אשכח. המלכה של הריצה למרחקים ארוכים בישראל.

כשמברכים שיאנית חדשה, גם נזכרים בקודמתה ומצדיעים.

זה מה שנילי כתבה היום בקבוצת "אתלטיקה עכשיו" בפייסבוק:

"2:35:59 שעות מדהים!!
איזה הישג מרגש ומפתיע לילנהכול הכבוד לה
ולמאמן שלה מוטי!!
טבלת השיאים צריכה להיות משהו דינאמי ונושם וסוף סוף השיא נשבר בצורה כול כך מרשימה!
אני מכירה את ילנה מעט וממה שהתרשמתי היא פשוט בחורה מקסימה וצנועה . ומאמינה בלעבוד קשה להשתפר ורק אחכ לדבר
בהצלחה בהמשך ילנה כול הכבוד"

4) איך התפתח המירוץ:

זה התחיל מהפייסרים.

הפייסרים היום בברלין היו כולם מקבוצת קיפסאנג. התעוררה מחלוקת. בקלה רצה למנוע מקיפסאנג את השליטה בקצב, להכניס פייסר מטעמו. זה לא התאפשר.

קיפסאנג הריח חולשה, ולהקת הזאבים שלו לחצה ממש מן הפתיחה. 2:40 דק' (מטורף) לקילומטר הראשון. 14:20דק' לחמישה הראשונים (קצב 2:01 למרתון). "נו חברה'? התעוררתם הבוקר? באתם לרוץ? מרגישים את החום? נלחצתם קצת? טוב מאוד!"

הקצב חזר לטווח הריאלי יותר אבל נותר מהיר. כמה מהיר? 61:11דק' לחצי המרחק- החצי הראשון המהיר ביותר לריצת מרתון למעשה, כל זמני הביניים עד לקילומטר ה-35 היו המהירים ביותר אי פעם. (יורם אהרוני מתקן אותי, שהזמן ב-30 ק"מ בלונדון השנה היה מהיר ב-13 שניות. אלו זמני הביניים המהירים ביותר למרתון ברלין). עוד לפני נקודת החצי כל הפייסרים נפלו, והמתחרים נשארו לברר בעצמם את השאר. ג'פרי רונו לקח על עצמו את משימת הפייסר הלא רשמי והמשיך למשוך את הדבוקה עד לקילומטר ה-25. הקצב נרגע, נותר גבולי ביחס לשיא.

קצת לפני הקילומטר ה-30 קיפסאנג הוריד את הפטיש וברח קדימה. התסריט המוכר כל כך אליו הרגיל אותנו הרץ היפהפה הזה, האצילי.

לגאט וצ'בט ניסו לדלוק אחריו (הטעות האחרונה שלהם). בקלה נותר מאחור. אבל בשקט בשקט הוא חזר. עד לקילומטר ה-32 הפער נסגר, והם נותרו שניים. זה מול זה. קרב הענקים. עם סיכוי לשיא. לזה בדיוק חיכינו.

בקילומטר ה-34 קיפסאנג לחץ שוב. 2:54 לקילומטר, ושוב פתח פער של 20-30 מטר מבקלה (4-5 שניות). אבל הרץ הגדול בהיסטוריה לא התרגש. שוב לאט לאט, בסבלנות, כמי שמושך חבל, מקפיד שלא לבזבז ברגע אחד את הכוחות. כמה רוגע, כמה ניסיון. איזו שליטה עצמית, וטקטית.

בקילומטר ה-38 הם היו שוב זה לצד זה. ומבחינתי אפשר היה להקפיא את המסך. זה מה שביקשנו. זה ב-ד-י-ו-ק מה שביקשנו.

bekele-kipsang

בשני הקילומטרים הבאים הם האטו (2:59, 3:04). בחנו זה את זה, ללא מבט. בצעדים מדודים, בנשימות. חיכו לרגע המתאים להתחייב.

מה עבר להם בראש במהלך שני הקילומטרים הארוכים האלו? אפשר רק לדמיין.

("בוא יוחאי, עושים את זה". סתם, סתם – כלומר זה רק בראש שלי. תתעלמו).

42 קילומטרים בקצב ממוצע של 2:54דק' לקילומטר, וישורת אחת סופית – בסך הכל 5 דקות, אפילו פחות – שתקבע את הכל.

לפתע הם מצאו את עצמם בפיגור של 23 שניות מהשיא.

בקלה רץ את 2.195הק"מ האחרונים ב-6:09דק'. (נו, איך אני אוכל בכלל להסביר את זה…).

הספליטס של בקלה:

5 ק"מ: 14:21

5-10: 14:40

10-15: 14:37

15-20: 14:25

חצי מרתון: 1:01:11

20-25: 14:47

25-30: 14:43

30-35: 14:32

35-40: 14:55

40-סוף: 6:09

חצי שני: 1:01:52

5) איפה אבד השיא?

התנאים היו מושלמים. השיא "אבד" בשלושה מקומות:

1. בחמישה הקילומטרים הראשונים המהירים מדי. בזבוז. ובמלים אחרות – בפייסינג לא מספיק אחיד.

2. בנשירת הפייסרים לפני נקודת החצי. בקלה נתקל בבעיה דומה גם בריצות המסלול. כדי למצוא פייסר עד לנקודת ה-30 ק"מ, צריך לגייס רץ שמסוגל בעצמו להתמודד על אחד המקומות הראשונים (אם לא על הניצחון). ההאטה המסוימת בין הק"מ ה-20 ל-25, הצפויה, עלתה בשניות יקרות.

3. יותר מכל – בין הק"מ ה-38 וה-40, כשקיפסאנג ובקלה הבינו שיש כאן תחרות ושצריך לשמור כוחות להגברה הסופית. 13 שניות אבדו במקטע הזה בלבד (וברור שנשאר להם כח להגביר).

ועכשיו תדמיינו: קיפצ'וגה נגד בקלה נגד קיפסאנג במרתון לונדון באפריל.

זהו עולם המרתונים בשנים האחרונות. בכל פעם שאנחנו חושבים שזהו, ראינו את הכל, הפרק הבא מחכה.

6) "המפסיד"

זה מה שעשה היום וילסון קיפסאנג קיפרוטיץ', הרץ הקנייתי בן ה-34:

הוא קבע שיא אישי במרתון (שיפור של 10 שניות לשיאו העולמי משנת 2013, שנקבע על אותו המסלול ממש).

הוא רץ 16 שניות בלבד לאט יותר משיא העולם של קימטו. כשמפסידים 16 שניות על 42 קילומטר, מרגישים ש- On any given day. חושבים על כל המקומות לאורך שעתיים ושלוש דקות שבהן אפשר היה לגרד את השניות הנוספות הללו.

הוא היה לאדם הראשון והיחיד בעל 3 תוצאות מהירות מ-2:04.

הוא היה לאדם הראשון והיחיד בעל 7 תוצאות (7 תוצאות!) מהירות מ-2:05. תחשבו על זה – שבעה מרתונים בטווח של שתי דקות מהשיא העולמי (רובן, בזמן אמת, היו קרובות הרבה יותר). זה בלתי-נתפס.

הוא חזר להיות רלוונטי, ובגדול.

הוא הפסיד, בקילומטר האחרון, לרץ למרחקים הגדול בכל הזמנים.

כך שראינו היום שני מנצחים, שני אלופים. לא באמת ראינו מפסיד. וכשהם התחבקו, בהערכה כה עצומה זה לזה, הם ידעו את זה.

7) סיפורים כאלה, ימים כאלה – זה מה שהספורט צריך. זה מה שאנחנו צריכים.

wolves

לקראת מרתון ברלין
השפעת המרתון על ריצות של נערים בישראל/ יורם אהרוני

תגובות

  • בני נוה

    אין מילים. פשוט אין מילים לתאר את היום הכמעט מושלם הזה (רק עוד כמה שניות ושיא עולמי) וגם שיא ישראלי מדהים. חיכיתי לסיכום שלך כי ידעתי שרק אתה תדע איך לתמצת את זה ולא לשכוח מחווה למלכה נילי.

  • דיזידין

    מרגש. תודה, רק בזכותך עקבתי אחרי הריצה.
    (והוספת בטעות עשר דקות בספליטים של החצי הראשון והשני)

    • נחשון שוחט

      נכון. תוקן.

  • אריק האחר

    יוצא מהכלל

  • bhr

    יש משהו קצת לא פירי בזה שהזמנים בכל המרתונים נחשבים אותו דבר. אם אתה רץ בשביל זמן כלומר בשביל שיא עולם או שיא לאומי או קרטריון כלשהו או סתם שיא אישי, למה לך לרוץ איזה שהוא מרתון אחר מברלין?

    • נחשון שוחט

      אין חוסר הגינות, מאחר והרצים יכולים לבחור היכן להתחרות והמהירות היחסית של המסלול היא רק שיקול אחד.
      הרצים הטובים ביותר מתפצלים למספר מרתונים משיקולים כספיים ותחרותיים: "דמי הופעה" (כל מרתון גדול משלם למספר רצים בכירים מדי שנה, סכומים לא קטנים), כספי זכיה (מאוד משמעותיים), יוקרה (ניצחון בלונדון, בוסטון, ניו יורק - לא פחות יוקרתי מברלין. לונדון בשנים האחרונות הוא היוקרתי ביותר), ניקוד בסדרת המייג'ורס (המנצח בסדרה, מדי שנה, זוכה בחצי מיליון דולר), ועוד. במרתונים השונים ישנם גם בונוסים כספיים משמעותיים לקביעת שיא מסלול (כך שריצת ה-2:05 של ג'פרי מוטאי בניו יורק נחשבת יוקרתית ומשמעותית לא פחות משיא עולם שנקבע בברלין).
      צריך גם לציין שברלין איננו המסלול היחידי הנחשב מהיר במיוחד. זמנים מהירים מאד נקבעים גם בדובאי, שיקגו, פרנקפורט, רוטרדם ועוד. בשנים האחרונות בברלין יש שילוב בין תנאים מעולים לרצים מעולים בשיא כושרם.
      נזכיר שבמרתון לונדון קיפצ'וגה רץ 2 שניות לאט יותר מזמנו של בקלה אתמול (8 שניות איטי משיא העולם של קימטו).
      הגיוון בין המרתונים השונים, תנאי הריצה והמסורת של כל אחד מהם מוסיפים הרבה מאוד עניין.

      • bhr

        זה נחמד ויש כאלו שאפילו רצים את מרתון טבריה, אבל המספרים מדברים. השיא נקבע רק בברלין. לא נראה שיש כאן אנומליה סטטיסטית. מחר בדובאי מישהו יארגן מרתון עם אחוז השיפוע השלילי המקסימלי המותר, עם מסלול רקורטן משובח (זה עדיין תקף?) וארנבת אלקטרונית שמושכת בקצב אופטימלי כמו במירוצי כלבים. לא כל כך מופרך ביחס לבניית תשתית לקיום המונדיאל בתנאי מזג אוויר 55 מצ. זה גם יחשב לצורך שיא?

        • נחשון שוחט

          ישנן דרישות מחייבות ברורות לצורך הכרה בשיא. הן כוללות שיפוע מקסימלי (מטר אחד לכל קילומטר) ואת ה-separation criterion המחייב שהמרחק נטו בין נקודת הזינוק לבין נקודת הסיום לא יהיה גדול ממחצית מרחק הריצה (דרישה זו מונעת הכרה במסלול קו-ישר point to point שבו סיוע רוח יכול להיות משמעותי מאד). כמובן שישנן דרישות למדידה תקנית.
          למשל, מרתון בוסטון, אחד המייג'ורס, אינו מוכר לצרכי שיא עולם (ג'פרי מוטאי רץ שם 2:03:02 כבר בשנת 2011) מאחר והמסלול - רוב השנים קשה יותר - הוא בירידה נטו (גדולה מהמותר) ובעיקר מתאפשר סיוע רוח.
          נושא הרכבת המסלול האופטימלי (משטח, מיקום וכו') עולה לפעמים בדיונים של חובבי ריצה, אבל למיטב ידיעתי זה דיון היפותטי לגמרי. המסורת של מירוצי הכביש העירוניים - המייג'ורס - היא מאוד חזקה. בינתיים זה לא קרה.

          אין ספק שמרתון ברלין מאפשר תנאי ריצה קרובים לאופטימליים, כשבדרך כלל גם מזג האוויר מצוין, ורצים מהטובים בעולם מגיעים במטרה לשבור את השיא. אפשר לומר שברוב השנים הוא המסלול המהיר מבין המייג'ורס (רק מעט מהיר יותר משיקגו, הבדל שעשוי להיות זניח ביום נתון). אבל ישנם מסלולים נוספים שאינם פחות מהירים, כמו דובאי, ונוספים. הנתון שאתה מתעלם ממנו הוא שלצורך שיא עולם לא מספיק רק מסלול מאד מהיר אלא גם רץ עם יכולת לשבור את השיא, המגיע מוכן ובכושר שיא. כאן נכנסים לתמונה היוקרה של מרתון ברלין (ושאר המייג'ורס) והרבה מאוד כסף- appearance fees - שהם בעצם חוזה מול הרץ/הסוכנות המייצגת אותו המבטיחה תשלום כספי שאינו מותנה בתוצאה (לרוב ההסכמים האלו אינם מתפרסמים). מהסיבה הזו יורדים משמעותית הסיכויים לקביעת שיאי עולם במירוצים הקטנים יותר (הבינוניים).

          במרתון דובאי, לעומת זאת, מתחרים מדי שנה רצים אתיופיים בעיקר (ומספר קנייתים) שאינם מוכרים, ועושים שם את הקפיצה (תוצאות רבות מהירות מ-2:05, שרובם לא מצליחים להתקרב אליהן במרתונים הגדולים).

          ניסיתי להסביר לך מדוע אין מקום לטעון שזה "לא פייר", גם אם נניח שמרתון ברלין הוא באמת המהיר ביותר. רצי עלית לא חושבים רק על שבירת שיא העולם. חלקם חוזרים כל שנה דווקא לבוסטון וניו יורק, מתוך העדפה, מאחר ושם יש להם סיכוי טוב לנצח במרתון מסדרת המייג'ורס. וגם רץ שקבע את שיא העולם בברלין לא ייחשב לרץ הטוב בעולם - לרוב, בתקופה זו - עד שלא ינצח את הטובים ביותר גם בלונדון.

          ה"ויכוח" כאן ממש לא חשוב לי. זהו רק הסבר תמציתי לגבי העולם הזה של ריצות המרתון ברמת העלית. אם תעקוב אחרי עונת מירוצים שלמה, תראה שמרתון ברלין רחוק מלהיות השיא היחידי.

          • bhr

            תודה על התשובה המפורטת. אם לסכם את מחשבותי אז אולי היה מוטב לחזור למינוח הישן ולא לקרוא לזה שיא אלא אולי התוצאה הטובה. ההבדל דק אבל הוא מכבד מה שהסברת שבמרתון יש הרבה יותר עומק תרבותי מהשאלה מי השיאן ומה השיא.
            סליחה על הקלישאה אבל נזכרתי בקטע המפורסם 'על הרים' של רוברט פירסיג מזן ואומנות אחזקת האופנוע.
            'על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל האפשר, בלי התלהבות יתרה. האמת של טבעך העצמי היא הצריכה להכתיב לך את הקצב.
            אם אתה קצר רוח- הגבר את הקצב,
            אם אתה נעשה קצר נשימה- האט.
            יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה.
            אז, כאשר אינך מקדים לחשוב על דברים, פוסקים צעדיך מהיות אמצעי להשגת המטרה, וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו. סלע זה יש לו קצוות מסוכנים, סלע זה אחוז בהר בצורה רופפת, מנקודה זו רואים פחות טוב את השלג אף כי הוא נמצא קרוב יותר אליו. ואלה דברים שתמיד יש להבחין בהם.
            חיים הנחיים רק למען איזושהי מטרה עתידה- הם חיים רדודים!
            צלעות הר הן המזינות את החיים ולא פסגתו. עליהן מתרחשות צמיחתן של דברים. אולם, כמובן, ללא הפסגה לא תוכלנה להתקיים צלעות ההר-
            הפסגה היא המגדירה את מהותן של הצלעות'.

  • אלכס דוקורסקי

    סיכום מעולה.

  • Itaish

    מירוץ מדהים. קיפסיאנג חזר מהמתים כמעט במונחי מרתון. לא זכור לי כמעט מישהו בקליבר הזה שאחרי מספר מרתונים של ירידה ברמה (במונחים שלו) מצליח לחזור למעלה. מספיק להסתכל על קימטו, מוטאי'ז, קבדה..

  • מנחם

    תודה רבה.
    שאלה, איפה קימטו? מה התוכניות שלו, והאם לדעתך עוד נראה אותו בין המאיימים על השיא שלו?

    • shohat

      אמור היה להתחרות בשיקגו. השבוע הודיעו שביטל השתתפותו עקב פציעה.

  • יורם אהרוני

    כרגיל, סקירה מעולה אבל יש לתקן את המשפט: (למעשה, כל זמני הביניים עד לקילומטר ה-35 היו המהירים ביותר אי פעם). הרי קנניסה בקלה עצמו רץ מהר יותר את ה-30 ק"מ הראשונים בלונדון השנה. בלונדון 2016 נקבע הזמן הטוב ביותר ב-30 ק"מ - 1:27:13 (לעומת 1:27:26 של קיפסנג אתמול) וגם ב-25 ק"מ עבר אתמול קיפסנג ב-1:12:47 לעומת 1:12:40 בלונדון 2016.

    • shohat

      אתה צודק. קראתי לא נכון פוסט של אלברטו סטרטי. אלו זמני הביניים המהירים אי פעם במרתון ברלין. תודה על התיקון.

  • שי רדו

    סקירה מעולה נחשון, פעם ראשונה שחווים את המרתון מהקהל, אנרגיה מדהימה יש בעיר הזו, אך קצת מפספסים את הריצה המדהימה בין שני הרצים האלו

  • אריאל

    סיכום מעולה. תודה.
    אמרו את זה קודם, זה לא משנה...
    חיכיתי לסיכום שלך.
    עכשיו יש התאמה לבין מה שראיתי לבין המציאות: -)

  • ירון ג

    נהדר, המרוץ והסקירה. תודה

  • austaldo

    וואו וואו וואו. האריה שאג, ואיזו שאגה זו היתה

    • YG

      לייק!

  • היסטוריון של ספורט

    ריצה מרתקת ומרגשת ....ולהבדיל סיכום נפלא.
    מתי המרתון הבא שהם אמורים לרוץ זה ידוע ?
    ( בקלה וקיפסאנג קיפרוטיץ ).

  • יוני (המקורי, מפעם)

    נהדר. כיף לקרוא את יוליה. לא שמעתי את שמה קודם. הישג נפלא.

  • Ivan Pedroso

    איזה יופי של מירוץ ואיזה יופי של סיכום.

  • תומר

    1. לא ייאמן כמה מקום שולי בכותרות תופס ההישג הבלתי נתפס של ילנה. עיתונות ספורט בארץ לא יכולה להיות יותר פח.
    2. שאלה - איזהמ מקום היתה מגיעה בשנים קודומות במרתון ברלין אם היתה עושה אותו זמן?
    3. בקלה - וואו

    • נחשון שוחט

      2011- 16.
      2012 - 11.
      2013 - 7.
      2014 - 10
      2015 - 22
      המספר הגבוה יותר בשנים 2015 ו-2011 קשור לדעתי לכך שזהו מרתון ברלין האחרון לפני משחקים אולימפיים. רצות רבות מנסות לקבוע מינימום.

  • חזי

    סיכום נפלא!
    מודה שכשנוצר פער בפעם השניה, חשבתי שקיפסאנג ינצח. לצפות בבקלה סוגר בפעם השניה נצמד אליו ואז רץ כתף אל כתף...וואוו.
    הצעקות של במשרד גרמו לעובדים לבוא לראות על מה המהומה :-)
    בדיוק הרגעים האלה.
    תודה נחשון על הכתיבה המדויקת והמרגשת.

  • עידו פרידמן

    מרתון מרגש ! הרבה תוצאות טובות גם לשאר הישראלים ( חברה שירדו את ה3 , 2:50, ואת ה2.40) חובבנים שעושים כל מה שאפשר להתאמן כמו המקצוענים...
    ילנה סיפור הירואי!!!( עוד נשמע עליה)
    אחלה סיכום תודה.

    • YG

      לא חובבנים אלא חובבים

  • דובי מילר

    נחשון תודה.
    שעתיים וקצת של ריצה שם על המסך מולי ומה שחיכיתי לו לאחר מכן זה הפוסט שלך.
    עכשיו בכדי להשלים את החוויה אני צריך גם לרוץ שם...

    • נחשון שוחט

      תודה רבה דובי! ו...
      “You are crazy, my child. You must go to Berlin.”

      Franz von Suppe, 1800
      המקום הטוב בעולם לרוץ בו מרתון.

  • לירן פז

    אין אושר גדול מניצחון של קנניסה.
    משהו מתעכל יותר טוב כשרץ נבנה מהמסלול לכביש דרך המרחקים הקלאסיים.
    בגלל זה גם קיפצ'וגה מרגש כל כך. חשבתי לעצמי אתמול, בעוד בקלה משלב הילוך ניצחון, כמה מרגש יכל להיות אם קיפצ'וגה היה מוותר על ריו ומגיע לקרב ענקים בברלין.
    בטוח שגם היילה מצטרף לחיוך המבוייש של בקלה הענק.
    איזה כיף!

  • חלושעס

    למי ששכח - קריירת המרתונים של הקיסר עד שיא העולם ב-2007:
    לונדון 2002 (מקום שלישי) 2:06:35
    אמסטרדם 2005 (ניצחון) 2:06:19
    לונדון 2006 (מקום תשיעי) 2:09:05
    ברלין 2006 (ניצחון) 2:05:56
    פוקואוקה 2006 (ניצחון) 2:06:52
    לונדון 2007 - פרישה ב-29, פעם אחרונה בלונדון.

    בקיצור, הדרך אל השיא לא היתה סוגה בשושנים, ושיא העולם הראשון הגיע רק בגיל 34.
    קנניסה גם הוא בן 34, וגם לו היתה עקומת למידה דומה לזו של היילה במעבר מהמסלול למרתון. אתמול נכנס ההילוך (מי שראה איך הוא שותה בנוחיות מאחורי קיפסאנג בתחנת השתיה האחרונה הבין מה הולך לקרות לאחר מכן), ועם הקיק המטורף שיש לו - לא היה לקיפסאנג סיכוי.
    מקווה ומאמין שעוד נשמע ממנו.

  • עמי ג

    יופי של פוסט ויופי של ריצה.
    נדמה לי שבסוף הריצה בקלה היה טיפ טיפה מאוכזב שלא שבר את השיא העולמי. היה כל כך קרוב. עד כמה שאפשר להיות מאוכזב מתוצאה נהדרת כזו, ניצחון במירוץ ופרס של מיליון דולר.
    אני חושש שבקלה פספס אתמול את ההזדמנות לשים יד על השיא החשוב האחרון שחסר לו. קשה להאמין שיצליח לשחזר שוב ריצה כזו בעוד שנה. העובדה ששני רצים בני 34 מחזיקים בתוצאות השניה והשלישית בטיבה במרתון היא בלתי נתפסת.

    • עמי ג

      לאחר בדיקה - תוצאה שניה ורביעית בטיבה... ועדיין מדהים

    • נחשון שוחט

      לגבי הגיל -
      גיל בעת קביעת שיא העולם למרתון: קלוס לופש (38), פול טרגט (34), היילה גברסלאסי (34, 35. ויש הטוענים שהיה מבוגר יותר).
      אם נרחיב הרשימה לשיאים אישיים נמצא רצים רבים בגיל 30+, 35+ ופה ושם 40+ (רצים שהתחילו להתאמן ברצינות בגיל מאוחר).
      המרתון הוא המקצוע שבו הגיל משפיע פחות (בגלל שהוא מבוסס על יכולת אירובית ועל הסתגלויות המאפשרות שמירת קצב במאמץ מתון יחסית למשך זמן).
      דווקא ב-10000מ' מו פארה (בן 33) הוא האלוף האולימפי היחידי מעל גיל 27.

      • ניסן

        מרתון הוא בהגזמה מקצוע לחטיארים. השיאים שנקבעים הם בעצם שיאים לוותיקים 30 פלוס.
        בשונה מרב מקצועות הא"ק (לדוגמא 800 מ'), זו ריצה שבאופן אופייני בוחרים בה ברמה הגבוהה כאלה שהצטיינו בצעירותם (אמצע שנות
        20 לקראת 30) בריצות מסלול ארוכות (5000 ו-10000) אבל איבדו מהירות עקב הזדקנות. דוגמא בולטת היילה גבריסילסי. וגם בקלה.
        במרתון ההשפעה השלילית של הגיל המתבגר קטנה יותר.
        ברור לי שאם בקלה וגבריסילסי היו בוחרים במרתון כמקצוע ראשי בהיותם באמצא שנות ה-20, השיאים האישיים שלהם
        במרתון (שזה בסביבת שיא עולם) היו משתפרים משמעותית. יתכן שהיינו רואים מהם אפילו ירידה מ-2:02 שעות.

        • shohat

          זה נכון שבשנים האחרונות (במיוחד מאז סמי וונג'ירו והמרתון האולימפי המרשים שלו בגיל 20) השתנתה התפיסה שרווחה כל השנים שהמרתון איננו מתאים לרצים צעירים. יחד עם זאת, יש הגזמה באופן שבו אתה מציג את הדברים.
          אתה צודק לגבי אבדן המהירות (לעומת הסבולת האירובית, שאינה נפגעת). אבל הדבר הנוסף שצריך להסתכל עליו הוא "יחס ההמרה" במעבר למרתון, כלומר מהו היחס בין היכולת בריצת 10,000מ' לריצת המרתון.
          קצב שיא עולם למרתון הוא טיפה מהר מ- 2:55דק' לקילומטר. קצב שיא העולם של בקלה בריצת 10,000מ' (משנת 2004) הוא 2:37.5 (+). צריך להניח שגם כיום בקלה מסוגל, עם תקופה של אימונים ספציפיים וחידוד,לרוץ לפחות 26:50, קצב 2:41 לקילומטר.
          מדובר ב"יחס המרה/האטה" פשוט מעולה (גם משווים בין 2:37.5 ל-2:55, ובוודאי אם משווים בין 2:41 ל-2:55), שמאפיין את טובי רצי המרתון בעולם כיום (רבים מהם לא רשמו מעולם תוצאה איכותית ל10000מ'). ההמרה הזו מושגת גם באמצעות פוקוס אימוני שונה לגמרי, ומהירות הקצה ל10000מ' פחות חשובה/משפיעה.
          האם בקלה מסוגל היה לרוץ מרתון מהר יותר לפני 10-12 שנים, כלומר לממש המרה שקולה, נניח ל- 2:52 דק' לקילומטר, ובעצם להיות ביכולת שיא בשני המקצועות? לעולם לא נדע, יכול להיות, אבל אני בכלל לא בטוח. זה היפותטי לגמרי.
          שים לב שגם לבקלה וגם לגברסלאסי (גם לפול טרגט) לקח כמה שנים, אחרי שעברו לריצות הכביש, כדי להגיע ליכולת השיא שלהם בריצת מרתון (קיפצ'וגה הצליח מהר יותר).
          המשפט "מקצוע לחתייארים,... השיאים הם בעצם שיאים לותיקים 30+", כאילו שיש לסמן כוכבית, הוא משפט שקשה לי לקבל. קדימה שיבואו הצעירים וינצחו אותם. לרצי המרתון המאד צעירים שהצטיינו בשנים האחרונות חסרות העקביות וה-longevity שכל כך מדהימות אצל רצים כמו גב, בקלה, קיפצ'וגה וטרגט.

          • ניסן

            נחשון, תודה על התיחסותך. ההערה "מקצוע לחטיארים" היא הגזמה גדולה מכוונת כדי להעביר בתמצית את הזוית שלי. הגיל שבו אתלט מגיע לשיא יכולתו "הגולמית" הוא כמובן עניין אינדיוידואלי ולא ניתן למדידה. בכל מקצועות הריצה (לדעתי ללא יוצא מהכלל - ספרינט עד מרתון) אתלט שעבר את גיל 30 (גיל שרירותי משהו, סביר אבל לפי תחושה) הוא מעבר לשיאו הגופני. העובדה שהרבה מהרצים התחרותיים קובעים תוצאות שיא אישיות בגילים מבוגרים מזה לא סותרת את הקביעה הזאת.
            מה שפיצה על הירידה ביכולת הפיזית הם אימונים קשים, תזונה, חוזק מנטלי, מחויבות וכיוצ"ב. מעבר לירידה ביכולת האתלטית "הגולמית" עם הגיל נכנסים באופן הדרגתי עוד שני גורמים מעכבים: נטייה גוברת לפציעות וזמן החלמה הולך ומתארך. איכשהו ברצי מרתון (לשמחתי) אני פחות שומע על הגורמים האלה. בכדורסל לדוגמא אלה שני גורמים מחסלי קריירות. חישובי ההמרה שהבאת הם לא חד משמעיים כי בקלה רץ את שיאיו ב10 קמ ובמרתון בהפרש 12 שנה. אין לי ספק שאם לפני 12 שנה היה מתחדד תקופה של שנתיים (נגיד) לריצות מרתון בלבד הוא היה יורד שניות רבות. לתחושתי מתחת 2:02 שעות. ואני מגזים למעלה. לכן אני רואה בשיא שלו מעין שיא לבקלה "הסניור". כנ"ל גבריסילסי. לגבי האחרון, יושבות לי בראש שתי סצינות שמסמלות את אספקט "הסניוריות" בשיאי
            המרתון: מרתון ברלין 2007. גבריסילסי קובע בגיל 34.5 שיא עולם במרתון. אולמפיאדת בייג'ין 2008 מסיים 6 הרבה מאחור ב10 קמ.
            נכון שאפשר גם להסביר..עבר למרתון ורץ 10. אבל נראה שהכלב קבור בגיל.

            • shohat

              תודה על הדיון המעניין. ההערות נכונות.
              אבל קבל גם:
              2002 היילה גברסלאסי בגיל 29 רץ 2:06:35 במרתון לונדון (אז מרתון הבכורה המהיר אי פעם) ומפסיד לחאנוצי וטרגט.
              2003 רץ 12:58 לחצי השני(!) באליפות העולם ל10000. וחלושעס כבר רשם כאן למעלה את כל הניסיונות הבאים שלו במרתון, משנת 2005.
              הגיל והפציעות פגעו במהירות וביכולת הסיום (לא יכול היה להתמודד עם בקלה וסיהין - זו היתה פגיעה מסוימת.) אבל ביכולת להחזיק קצב מעט איטי יותר לאורך זמן המשיך להשתפר.

              אני לא אשכח הציטוט של גברסלאסי כשסיים ריצת 10000 במקום החמישי. הוא אמר
              26:50
              Is still good speed for marathon
              (זה אמור להצחיק).
              אנחנו נשארים עם "אילו" ועם הספקולציה. מצד שני, אני לא בטוח בכלל שבקלה וקיפצוגה רצו את המרתון המהיר ביותר שלהם עדיין.

  • יאיר

    נחשון, שאלה:
    אתה רואה היום מצב שבקלה, בכושר שהפגין אתמול, מנצח את מו פארה ב - 5,000 או ב - 10,000 ?

    • נחשון שוחט

      הממ, אחלה שאלה לדיון.
      1. בחודש יולי (לפני המשחקים) יוש הרמנס הסוכן של בקלה השיב שבקלה מעוניין להתחרות ב-10000מ' באליפות העולם בלונדון בשנה הבאה (ספק רב אם זה אקטואלי אחרי הריצה שלו אתמול)
      2. בלונדון 2012 בקלה סיים רביעי בגמר ה-10000מ' וכבר לא היתה לו יכולת הסיום המפורסמת. הוא גם לא רץ בשנים האחרונות מהר משמעותית מ-27 דקות. הפעם האחרונה שנראה בכושר לנצח את פארה על המסלול היתה ב-2011 כשקבע תוצאת השנה 26:43.
      3. בקלה הצליח לנצח את פארה בריצת חצי מרתון.
      4. לא ניתן לגזור מהיכולת של בקלה במרתון למה שיידרש לנצח את פארה: שזה ריצה מהירה מ-26:30 דק', או יכולת סיום מהירה יותר. גם בשיאו, אני לא חושב שלבקלה היתה יכולת סיום טובה משל פארה.
      5. יש לקחת בחשבון גם שהאימונים הדרושים הם שונים. הרבה יותר מהירות, ספייקס על המסלול. ולא בטוח שכדאי לבקלה להסתכן בזה, עם היסטוריית הפציעות של השנים האחרונות.

      לסיכום, הניחוש השלי הוא שלא. ואני גם מקוה שבקלה לא ייקח את הסיכון הזה, אלא יתמקד בריצות הכביש. אחרי הריצה של אתמול זה אמור להיות no brainer.
      לדעתי את פארה, אם יישאר באותה הרמה, ניתן לנצח רק בשיטה שלו. מה זה אומר? שאם רץ 1500 מהיר ממנו (ואין הרבה כאלה) יעלה ל5000, יהיה לו סיכוי בריצה טקטית. אסבל קיפרופ למשל.
      פארה מצידו מתכוון לעבור מהמסלול לריצות הכביש אחרי אליפות העולם בשנה הבאה, ואז השאלה היא הפוכה - אם פארה יצליח להתקדם לרמות האלו גם במרתון.

      • מתן גילור

        לדעתי לא (לשתי השאלות). בקלה כבר לא יצליח לנצח את פארה ב-5/10 ופארה לא יצליח להגיע לרמה של בקלה במרתון, כפי שלא התקרב לרמה של בקלה בשיאו ב-5/10.

        • איציק

          פארה ירוץ 41.795 ק"מ לאט (במושגים שלהם) ואז ירביץ ספרינט וינצח את כולם עם תוצאה של 02:06:43 או משהו דומה, ועד בברלין.

          • מתן גילור

            אני מבין שאץה ציני, אבל זה לא עובד ככה במרתון. לאנשים שם אשכרה אכפת מהתוצאה. ויותר מזה, יש פייסרים....

            • איציק

              בדיוק בגלל זה אני ציני. אני לא חושב שאופן הריצה שלו מתאים למרתון. או שהוא יכשל או שיצטרך לשנות טקטיקה.

      • איציק

        נחשון, תודה על הכל.
        לגבי הדיון הזה, אני בכלל לא מבין את ההתעסקות עם "לנצח את פארה." אני לא רואה שמישהו בכלל ניסה באמת לעשות זאת. נראה שכולם מעדיפים להיות מקום שני ולא להסתכן ואולי להתרסק. להתחרות בפארה בקילומטר האחרון זה כמו לוותר מראש על הזכייה. מי שרוצה צריך לאתגר אותו מראש בריצה מהירה. בריו היו רצים שהיכולת שלהם ב-10 אלף מתחת ל-26:50 אך הם לא היסתכנו בריצה כזו עם סיכוי לניצחון והעדיפו ריצה טקטית מעל 27:05 והתוצאה ידועה. אני יודע שקל לדבר, אבל ניראה לי שזה שאף אחד לא מאתגר את פארה בריצות סאב 27 זו שטות לא מובנת.

  • נעם

    נחשון, יופי של סיכום.

  • עירן

    מעולה, לא פחות !!!!!

  • YG

    מעולה נחשון! גם אני מאוד חיכיתי לסיכום שלך, והוא כרגיל לא אכזב..

  • D! in Leipzig

    תודה רבה

  • אלון רוזן

    נחשון תודה על סיכום מרתק.
    תענוג לקרוא את התובנות ושלך ואת התוספות למה שראינו בשידור.
    שאלה:
    נראה שלמרות התנאים המצוינים במרוץ רצי עילית אחרים סיימו הרחק מהזמן שציפו מהם (מוטאי למשל). למה? האם העובדה שהם לא נאבקו על ניצחון גורמת להם להאיט משמעותית?

    • shohat

      מוטאי נשר מהר יחסית. קצב הפתיחה היה מהיר מדי ביחס לכושרו והחליט כנראה לוותר.

      ההסבר לגבי האחרים יותר פשוט. שבעה רצים לא עברו את החצי ב61:11. רק לשניים מהם היה באמת סיכוי בקצב הזה. כל השאר התפרקו בהמשך. היליד שאיכשהו שרד - 4 דקות פוזיטיב ספליט, כולן ב12 האחרונים - היה צ'בט שסיים שלישי. גם רצי עלית כשפותחים מהר מדי חווים את הקיר.

  • צור שפי

    אמרו את זה קודם, לפני, לא משנה - סיכום נפלא לאורע נפלא.

  • ניב

    גם אני נהניתי מאד לקרוא. אגב, בהתייחס לפוסט הקודם שלך מארק קיפטו לא הצליח לשבור את השיא ל40+ וצגאיי מקונן נעלם לי מההתחלה... כנראה שחלה בתסמין דובאיי.

  • ZORK

    שאלה על הפייסרים - הם עושים מזה קריירה? כלומר, יש תקדימים למי שהיה פייסר, בעצם סוג של שכיר של רץ בכיר יותר והצליח להגיע לעמדה של רץ בכיר בפניי עצמו? או שזאת סוג של "קאסטה" בפניי עצמה של מי שגילו לדאבונם שאינם מספיק מוכשרים בשביל ללכת עד הסוף?

    ועוד דבר, מה זה עומס כלי הרכב על המסלול. אני מבין שאתם רוצים לצלם כל זווית אפשרית, אבל בחיאת, מה זה עוזר עם בכל זווית אפשרית תקוע אופנוען גרמני

    • נחשון שוחט

      התשובה הקצרה היא שפייסר הוא מתחרה לכל דבר. היו מקרים שסיימו בין שלושת הראשונים. יש לא מעט דוגמאות לפייסרים שהמשיכו להיות בעצמם מנצחי מרתונים גדולים. שתי הדוגמאות המפורסמות ביותר הן דניס קימטו (שיאן העולם היום, שאת המרתון הראשון רץ כמוביל קצב לחברו/מאמנו ג'פרי מוטאי וסיים שניה אחת אחריו) וסמי קוריר (סיים שניה אחרי פול טרגט כשקבע השיא ב-2003).

      • YG

        דניס קימטו יש לציין, נתן למוטאי לנצח.
        הוא יכול היה לנצח את המרתון ההוא בקלות, אבל האט ונתן למנטור שלו את הזכיה.

  • דותן

    כרגיל חוויה לקרוא את הניתוח המבריק שלך נחשון...

    שאלה: בנסיון לנתח מפגש של בקלה עם קיפצוגה, מי לדעתך עדיף?

    • shohat

      שאלת השאלות. עד לפני שבוע נדמה היה שקיפצ'וגה ברמה אחרת לחלוטין. כעת בקלה נראה יריב שקול. אני מאמין ששניהם מסוגלים לרוץ גם מהר יותר. אם לא יהיו פציעות ותקלות, השנה הקרובה תהיה מעניינת במיוחד.

  • מיכה

    "בוא יוחאי, עושים את זה" - ענק!!!

Comments are closed.