London Calling: המרתון האיכותי אי פעם

londoncalling

טוב, נגמרו הנשנושים והגיע הזמן למנה העיקרית.

מרתון לונדון, שיתקיים ביום ראשון הקרוב, הוא האירוע האולטימטיבי של עולם המרתונים, והשנה עוד יותר מתמיד.  שילוב בין משחק אול-סטאר (מבחינת ההרכב) לבין הגמר הקלאסי (משחק אחד על כל הקופה) אם ננסה להסביר זאת במונחים המוכרים מענפי ספורט אחרים.

ואם נתמקד במונחים של האתלטיקה, אז מרתון לונדון מאפשר את שלושת הרכיבים שהמרתון האולימפי אינו מאפשר:  מפגש ראש בראש בין כל רצי-העל (בלי אילוצים של בחירה מוקדמת של שלושה רצים קנייתים ושלושה רצים אתיופים בלבד עם כל ההימורים, הטעויות והפוליטיקות שקשורות לכך), מסלול ותנאי ריצה אידיאליים (שטוח, מהיר, וקריר), ולכן גם תחרות שמשלבת טקטיקה עם קצב מאד מהיר.

שדה המתחרים במרתון לונדון הוא איכותי במיוחד מדי שנה, אבל השנה מדובר בעומק איכותי שטרם נראה כמותו.  כפי שתיכף תקראו, מדובר ברשימה כמעט ממצה של הטוענים הלגיטימיים לכתר המרתוניסט הטוב בעולם כיום.  ברגע האחרון ביטלו השתתפותם סגן האלוף האולימפי ואלוף העולם אבל קירוי הקנייתי, ומרטין לל הכוכב הקבוע של לונדון (ניצח בלונדון שלוש פעמיים ובשנתיים האחרונות סיים במקום השני, עם פיניש מדהים).  יחד עם מוזס מוסופ, בכל זאת אפשר לסמן כוכבית קטנה.  אבל אי אפשר להתלונן.  מלבד השלישיה הזו, קיבלנו את שדה החלומות.

כמה הערות קצרות לפני שנתחיל בסקירה:

  1. שלושה מכתיבי קצב נשכרו בכסף טוב כדי למשוך את הדבוקה המובילה על 61:45 לחצי הדרך כשהאחרון מביניהם אמור למשוך את הקצב הזה עד לק"מ ה – 30 לפחות.  במלים אחרות:  שיא העולם סומן רשמית כאתגר.  זה לא הולך להיות טיול.  The game is on!
  2. אחד משלושת מכתיבי הקצב הוא… דניס קימטו.  קימטו הוא חבר לאימונים וחניך של ג'פרי מוטאי, ושיאן העולם ל – 25 ק"מ.  בפעם האחרונה שבה הוא "ליווה" את מוטאי, בברלין בשנה שעברה (שהיה המרתון הראשון שלו), הוא סיים שניה אחת בלבד אחריו ב – 2:04:16 – הזמן המהיר אי פעם למרתון בכורה והתוצאה השניה בעולם לשנת 2012. יותר מכך, קימטו נראה כמי שיכול היה לנצח ופשוט ויתר לחברו על הנצחון, שהבטיח למוטאי גם את הזכיה בסדרת המרתון מייג'ורס לשנים 2011-2012.  מאז הספיק קימטו לנצח ולקבוע שיא מסלול במרתון טוקיו.  אני לא אתפלא אם קימטו ישלים את משימת הפייסינג שלו וימשיך משם כמתחרה.  הוא חלק בלתי-נפרד מרשימת האול-סטארס, ואם הוא ירגיש שיש לו את זה – הוא בהחלט יכול ללכת עד הסוף.
  3. בחצי הראשון תוכלו לזהות בדבוקה המובילה את מו פארח, האלוף האולימפי הכפול ל – 5,000 ו– 10,000מ'.  פארח אמור לפי כל ההודעות המוקדמות לרוץ את חצי המרחק בלבד.  סוג של הופעת אורח כדי להוסיף ליוקרה ולפופולאריות של האירוע, ולדבריו כהכנה לקראת השתתפות במרתון השלם בשנה הבאה.  אבל לא כולם קונים את זה.   ברשימת יחס ההימורים הוא ממוקם במקום השני.  האם פארח מתכנן מחטף?  התשובה היא שלא, זה מאד לא סביר.  אבל סוכני ההימורים ירוויחו ממהמרים נאיביים ומחובבי תיאוריות קונספירציה.
  4. כל השמות הגדולים נמצאים כאן, אבל אל תצפו לראות את כולם בכושר שיא.  זה בדרך כלל לא קורה.  ההבדל בין מוכנות לקצב שיא עולם למוכנות ל – 2:06 הוא הבדל של ניואנס.  התזמון, הכאב המנדנד שבדיוק תקף או הספיק לחלוף, רצף של כמה אימונים טובים (או לא טובים), ועוד.  לכן, התסריט הצפוי הוא דבוקה שתרוץ חזק ביחד עד לק"מ ה – 25 (יתכן מעט לאט מהקצב המתוכנן) כשמשם תתחיל השחיקה והנשירה.  מי שהתחילו מהר מדי ירגישו כמו בני אנוש שנתקלים בקיר (כן, זה קורה גם לטובים שבטובים).  חלקם פשוט יפרשו, חלק יסיימו בזמן מאכזב.  אחד (כך בדרך כלל קורה) או שניים, מקסימום שלושה, יצליחו להחזיק ולסיים בתוצאה איכותית, ללא דעיכה משמעותית.

האם יהיה שיא עולם?  לדעתי לא (כמובן שאהיה הראשון לשמוח אם אני טועה).

שיא המסלול של עמנואל מוטאי הוא 2:04:40.  בשנה שעברה ווילסון קיפסאנג רץ 2:04:44.  אני צופה לשיפור מסוים השנה.  בתנאי המסלול והתחרות (שתחייב כנראה טקטיקה של סטייה מקצב אופטימלי לצורך בריחה) אלו תוצאות מעולות שקשה מאד יהיה, גם לרצים המשובחים האלו, לשפרן בדקה שלמה.

ממירוץ הנשים ייעדרו כמה רצות בולטות שתוכננו לרוץ.  בכל זאת, גם שם צפוי מירוץ מעניין מאד.

נעבור להצגת השחקנים:

ווילסון קיפסאנג (קניה):

kipsang

Claim to Fame:  מנצח מרתון לונדון ששב כדי להגן על תארו.  "מר 4 שניות".  שיאו האישי 2:03:42 איטי ב – 4 שניות בלבד משיא העולם.  זמן הנצחון שלו בלונדון 2:04:44 איטי ב – 4 שניות בלבד משיא המסלול.  קיפסאנג נחשב בעיניי רבים כמועמד המוביל לנצחון.

קבלות וקרקפות:  שלוש פעמים רץ מהר מ – 2:05.  מנצח מרתון פרנקפורט 2010- 2011.  מנצח מרתון לונדון ומרתון הונולולו 2012 (אמור היה לזנק בניו יורק, שבוטל).  מקום שלישי במרתון האולימפי לונדון 2012.  נצחונו בשנה שעברה הקפיץ אותו מעל לחבריו פטריק מקאו וג'פרי מוטאי, לפחות בעיניי מי שבחרו את הנבחרת הקנייתית למשחקים האולימפיים.

לונדון בשנה שעברה:  ראשון

למה כן?  קיפסאנג הוכיח יכולת עקבית לרוץ בקצב מהיר מאד.  את המרתון האולימפי הוא הפסיד בגלל צעד נועז מדי של בריחה מוקדמת שעליה שילם ביוקר בתנאי החום ששררו.  זו היתה טעות טקטית יותר מאשר עדות לנחיתות ביכולת.  המסלול והקצב המהירים משחקים לרגליים שלו.  4 השניות שמפרידות על הנייר בינו לבין מקאו הן חסרות משמעות.

למה לא?  אין הרבה סיבות להמר נגד קיפסאנג, אבל גם הנצחון בלונדון בשנה שעברה לא מעיד על יתרון מובהק על מקאו (שהיה פצוע) וג'פרי מוטאי (שלא התחרה).  ובקרב השווים, שאלת הנצחון תלויה בהרגשה, בדיוק ובתזמון.  קיפסאנג לא יוכל להרשות לעצמו טעויות.

מה עוד?  קיפסאנג מוביל יחד עם צגאיי קבדה את דירוג המרתון מייג'ורס לשנים 2012-2013 (אבל הכל פתוח).

פטריק מקאו (קניה):

38th BMW Berlin Marathon 2011

Claim to Fame:  בסוף יש שיאן עולם אחד.  וקוראים לו פטריק מקאו.  עובדה.

קבלות וקרקפות:  ב- 2010 ניצח ברוטרדם (2:04:48) ובברלין (2:05:08).  בשני המקרים הקדים בשתי שניות את ג'פרי מוטאי.  ב- 2011 סיים שלישי בלונדון ושבר את שיא העולם בברלין, במפגן מושלם שהכריע את היילה גברסלאסי.  ב – 2012 חזר מפציעה ואחרי שלא התאפשר לו להתחרות בברלין, ניצח במרתון פרנקפורט (2:06:08).  ש.א. של 58:52 לחצי מרתון.

לונדון בשנה שעברה:  פרש בסביבות חצי המרחק (זינק כשהוא סובל מפציעה).

למה כן?  מאז 2009, מקאו בדרך כלל מנצח כשהוא בריא.  הוא לא רק מהיר.  הוא גם ווינר, והוא לוחם.  וכיף כל כך לצפות בריצה הקלילה שלו.

למה לא?  אחרי 2011 הנפלאה, נראה כי ב – 2012 מקאו נסוג צעד לאחור.  גם בנצחון בפרנקפורט הוא נראה בשלבים מסוימים פגיע, חזק מספיק כדי לנצח, אבל לא בשיאו.  השאלה היא אם האדג' חזר – גם פיסית וגם מנטלית.  התחושה הכללית היא ששוב חובת ההוכחה עליו.

מה עוד?  למרות שהוא שיאן עולם, יש למקאו צ'יפ על הכתף.  הוא ירצה להוכיח שהשארתו מחוץ לנבחרת האולימפית היתה טעות.

 

ג'פרי מוטאי (קניה):

mutai1

Claim to Fame:  יש מי שיטענו ששתי ריצות של מוטאי היו איכותיות משיא העולם:  ה – 2:03:02 בבוסטון 2011 (שלא ניתן לאשר כשיא, וכשלא ניתן להעריך ולכמת את הסיוע של הרוח)  ושיא המסלול המדהים של 2:05:05 במרתון ניו יורק 2011.

קבלות וקרקפות:  מנצח סדרת המייג'ורס לשנים 2011-2012.  ב – 2010 סיים שני (שתי שניות אחרי מקאו) ברוטרדם ובברלין.  ב – 2011 רץ את שתי הריצות המדהימות בבוסטון ובניו יורק, בשני המקרים עם חצי שני מהיר באופן משמעותי מהראשון.  ב – 2012 ניצח במרתון ברלין עם תוצאת השנה 2:04:15.  סיים חמישי באליפות העולם למירוצי שדה לשנת 2011.

לונדון בשנה שעברה:  לא השתתף.

למה כן?  לדעתי, במוטאי בכושר שיא (כפי שהפגין בבוסטון וניו יורק 2011) אף אחד לא יכול לגעת.  פתיחת מבערים כזו בחצי השני – והוא מסוגל להשאיר את כולם מאחור וגם לשבור את שיא העולם.  הנוכחות של קימטו כפייסר (ממושמע?) יכולה לעזור לו, ולא אתפלא אם קימטו ינסה למשוך איתו מעבר לנקודת ה – 30.

למה לא?  בברלין הוא ניסה ללכת על השיא, הוא דעך לקראת הסוף ולא הצליח לנער את קימטו, ולפתע נראה מאד פגיע.  ברמות האלו, פספוס קטן יכול לעשות את כל ההבדל.  יתכן שלמוטאי עדיף דווקא שהקצב יהיה מעט איטי יותר בפתיחה, כדי להגביר משמעותית בחצי השני.

 

סטיפן קיפרוטיץ' (אוגנדה):

kiprotich

Claim to Fame:  האלוף האולימפי, לונדון 2012.

קבלות וקרקפות:  קיפרוטיץ' נכנס לרשימה המפוארת הזו אך ורק בזכות הנצחון האולימפי, כשהדהים את הקנייתים אבל קירוי ווילסון קיפסאנג.  זמן הנצחון היה 2:08:02, בתנאים לא קלים (חום).  שיאו האישי 2:07:20 (נצחון במרתון Enschede 2011).  סיים שלישי במרתון טוקיו 2012 בתוצאה של 2:07:50.  קיפרוטיץ' מתאמן מאז גיל 17 באלדורט בקניה.

לונדון בשנה שעברה: לא השתתף.

למה כן?  האמת, שאני מאד אופתע אם יתברר שקיפרוטיץ' באמת משתייך לקבוצת האיכות הזו.  לדעתי הוא לא ברמה של שאר הרצים ברשימה הזו.

למה לא?  נצחון במרתון האולימפי הוא הישג ענק, אבל הוא מבטא יתרונות אחרים, וגם ניצול חולשות וטעויות של המתחרים. כן, גם מזל.  יש הבדל עצום בין נצחון כזה לבין יכולת לרוץ זמנים של 2:04 ואפילו 2:05 כשהתנאים טובים והריצה היא על קצה גבול היכולת.  קיפרוטיץ' עוד לא הראה יכולת כזו, ועל נסיון להיצמד לקצב המהיר בחצי הראשון הוא עלול לשלם ביוקר.

מה עוד?  תרשמו.  האלוף האולימפי לא יסיים בחמישיה הראשונה.

 

עמנואל מוטאי (קניה):

emutai

Claim to Fame:  שיאן מסלול מרתון לונדון, ומנצח 2011.

קבלות וקרקפות:  מנצח סדרת המייג'ורס לשנים 2010 – 2011.  שיאו האישי נקבע בנצחון בלונדון 2:04:40.  בשנת 2010 סיים שני במרתון לונדון ובמרתון ניו יורק.  ב – 2011 סיים שני גם במרתון ניו יורק בתוצאה מעולה של 2:06:28.

לונדון שנה שעברה:  שביעי ב – 2:08:01.

למה כן?  אם יחזור על היום הנפלא של 2011.

למה לא?  ימים נפלאים כאלה קורים פעם בחיים.  ב – 2012 לא ראינו את אותו ע. מוטאי.

 

צגאיי קבדה (אתיופיה):

kebede

Claim to Fame:  מיסטר קונסיסטנטי!

קבלות וקרקפות:  קבדה מצטיין מאז 2008.  הוא סיים לא פחות מ – 11 מרתונים במקומות 1 עד 3.  כולל נצחונות בפריס 2008, פוקואוקה 2008, פוקואוקה 2009, לונדון 2010, שיקגו 2012.  סיים שלישי במרתון האולימפי בבייג'ין 2008 ובמרתון באליפות העולם בברלין 2009.  שיאו האישי 2:04:38 נקבע במרתון שיקגו האחרון.

לונדון שנה שעברה:  שלישי, 2:06:52 (הפסיד את המקום השני בפיניש למרטין לל).

למה כן?  רץ חכם ויציב, ולכן אולי הניחוש הבטוח ביותר לסיום בין שלושת הראשונים.  הנצחון והשיא האישי בשיקגו מרמז שהוא מגיע בכושר גבוה.  השאלה אם זה מספיק כדי להתמודד על הנצחון.

למה לא?  קבדה מתחרה מעולה, אבל בפער מסוים, לא גדול אבל משמעותי מספיק, מחבורת קיפסאנג-מקאו-מוטאי.  לכן, האפשרות שלו לנצח תלויה ברמה שהם יפיגנו ולא רק בו.

מה עוד:  רגע בלתי נשכח של קבדה היה דווקא ההפסד בספרינט פיניש לסמי וונג'ירו (המנוח) בשיקגו 2010 (בתנאי חום קשים).  כך הפסיד לוונג'ירו גם את תואר המייג'ורס  ל – 2009 – 2010 אבל הפך לאחד הרצים האהודים ביותר.  אה כן, ואידיוט מי שהשאיר אותו מחוץ לנבחרת האולימפית ללונדון, כי פשוט ויתרו על מדליה בטוחה.

 

איילה אבשרו (אתיופיה):

abshero

Claim to Fame:  שיאן מרתון דובאי 2:04:23 (2012).

קבלות וקרקפות:  הריצה בדובאי הדהימה את כולם.  רץ צעיר שרץ זמן מהיר בכחצי דקה מהיילה גברסאלסי על אותו מסלול, ו – 24 שניות בלבד איטי משיא העולם (דאז) של גברסלאסי.

לונדון שנה שעברה:  לא התחרה.

למה כן?  כי לא פחות מדהימה מהתוצאה של אבשרו בדובאי, היתה הסיומת: 8:31 דקות לשלושת הקילומטרים האחרונים.  אז אם שופטים לפי ריצה זו בלבד, יש לו יכולת פנומנלית לסיום חזק במרתון שכולו בקצב מהיר.

למה לא?  כי אי אפשר לשפוט רק לפי מירוץ אחד.  העובדה היא שלפני דובאי 2012, וגם מאז – לא ראינו שום דבר ראוי לציון מאבשרו.  מהמרתון האולימפי הוא פרש, ועורר געגועים לקבדה.  התוצאות בדובאי מוזרות באופן כללי.  וחובת ההוכחה על אבשרו שלא מדובר ב – one hit wonder.

 

סטנלי ביווט (קניה):

Claim to Fame:  מנצח ושיאן מרתון פריס (2012) 2:05:11.

קבלות וקרקפות:   ביווט יחגוג ביום ראשון, בזמן המרתון ממש, יום הולדת 27.  הוא הילד החדש בשכונה.  מלבד הריצה הנהדרת בפריס בשנה שעברה (פריס מסלול מעט קשה יותר מלונדון, כך שמדובר ברץ עם יכולת ל – 2:04:30), ביווט כבר רץ השנה 58:56 לחצי מרתון.

לונדון שנה שעברה:  לא השתתף.

למה כן?  שם פחות מוכר, שעשוי להיות הכבשה השחורה.  אם ימשיך בקו ההתקדמות.

למה לא?  כי פריס היא פריס,  ולונדון היא לונדון.  במרתון, המשמעות היא שאולי ביווט הוא מירוץ אחד מ"להיות שם", אבל את המירוץ הזה הוא עדיין צריך לרוץ.  נראה…

 

פייסה לילסה (אתיופיה):

Claim to Fame:  מקום שני במרתון שיקגו 2012.

קבלות וקרקפות:  תוצאה של 2:04:52 בשיקגו, עם גיבוי של 2:05:23 מרוטרדם 2010, מכניסה אותו לרשימה של הגדולים.  (אל תבלבלו בינו לבין לליסה דסיסה, שניצח השבוע בבוסטון וקודם לכן בדובאי, העומק של האתיופים במרתון נהיה יותר ויותר מרשים).

לונדון שנה שעברה:  עשירי.  2:08:20

 

מרילסון גומש דוס סנטוס הוא פעמיים אלוף מרתון ניו יורק, ולכן, למרות שהוא לא צפוי להיות פקטור במירוץ בקצבים האלו, ראוי שנזכיר גם אותו.

 

הניחוש שלי:  1.  ג'פרי מוטאי 2:04:18  2.  פטריק מקאו  3.  צגאיי קבדה

(למרות שאני מאד מתפתה לנחש שקימטו ימשיך עד לסיום ויתברג לשלישיה הראשונה)

 

מירוץ הנשים:

מירוץ הנשים ייערך בצל חגיגות עשר השנים לשיא העולם של פולה ראדקליף, שנקבע על אותו המסלול:  2:15:25.  אף אחת מהמתחרות אינה מתקרבת לרמה הזו, ובכל זאת ראינו קפיצת איכות של ממש אצל הנשים בשנתיים האחרונות, עם יותר ויותר תוצאות של סאב 2:20.  צפו לתוצאה באיזור ה – 2:19 גם ביום ראשון.

האלופה מהשנה שעברה, מארי קייטאני, בהריון ולא תתחרה השנה.  בהיעדרה, התחרות נראית יחסית פתוחה.

gelana

טיקי גלנה (אתיופיה) האלופה האולימפית, עם שיא איש של 2:18:58.

פרישה ג'פטו הקנייתיית (לא לבלבל עם ריטה ג'פטו שניצחה ביום שני בבוסטון) בעלת ש.א. של 2:20:14, סיימה 5 שניות בלבד אחרי גלנה במרתון האולמיפי, ותרצה להפוך הפעם את הסדר.

עדנה קיפלגאט, אלופת העולם, שסיימה שניה בלונדון בשנה שעברה, בעלת שיא של 2:19:50  (בכמה מקומות מדווח שהיא לא תתחרה עקב פציעה, במקומות אחרים היא נזכרת כמועמדת).

פלורנס קיפלגאט, מנצחת מרתון ברלין 2011 ובעלת שיא אישי של 2:19:44.

fkiplagat

מסלש מלקאמו, רצת מסלול מצטיינת למרחק 10,000 מ' ובעלת התוצאה השניה בכל הזמנים (29:52 דק') כבר קבע תוצאה של 2:21:01 במרתון, והיא צפויה עוד להשתפר.  אני כמעט משוכנע שהיא תהיה פקטור במירוץ הזה.

רצות נוספות שכדאי לשים אליהן לב:  אטסדה באייסה האתיופית (2:22:03), והיפניות יוקיקו אקבה ויוקו שיבוי (ש.א. של 2:19, אבל לפני תשע שנים).  ג'ויס צ'פקירוי תתחרה במרתון הבכורה שלה, כשהיא מגיעה עם תוצאה מבטיחה של 67:03 שנקבעה בשנה שעברה.

טירונש דיבבה הנפלאה דחתה את התכניות למרתון הבכורה ולא תתחרה ביום ראשון.

הפייבוריטית חייבת להיות טיקי גלנה, אבל כמו אצל הגברים, גם כאן התחרות צפויה להיות צפופה.

הניחוש שלי:  1.  טיקי גלנה 2:19:13  2. פלורנס קיפלגאט  3.  מסלש מלקאמו

בקיצור, אם תצפו במרתון אחד בלבד השנה – זה האחד.

אחרי בני יהודה, לקראת משחק האימון מול רמת השרון (תולעת)
אחרון?

29 Comments

אופיר 19 באפריל 2013

יאסו! איזה פוסט, מחכה כבר שיתחיל…

דובי מילר 19 באפריל 2013

תודה (הראש שלי עדיין חולם על היילה).

נחשון שוחט 19 באפריל 2013

מבין אותך לגמרי. אגב, היילה ניצח השבוע בחצי מרתון וינה (שנערך במקביל למרתון) בזמן של 61:14. כלומר, הוא עדיין יכול לזכות בקפוצ'ון במירוץ אייל :). הרץ הגדול מכולם ממשיך להתחרות, לדבריו כי הוא פשוט נהנה מזה. שיאיו (הרבים מאד) כבר מאחוריו.

שי רדו 19 באפריל 2013

נחשון, אתה מהמר כרגע נגד ההסטוריה.
בדו-קרב (head to head) מקאו 2-0 על מוטאי (רוטרדם וברלין)

Dan 19 באפריל 2013

עדנה קיפלגט נצפתה באימון מרשים מאוד באיטן, קניה לפני כשבועיים. אולי מאז נפצעה, בכל מקרה נראית בכושר טוב מאוד כמו גם נצחונה בחצי מרתון ליסבון לפני כחודש.
אם תזנק ותהיה בריאה, נראה כי מועמדת ראויה.

shohat 19 באפריל 2013

דן, תודה רבה על העדכון מהשטח. ממעבר נוסף על הסקירות באתרים השונים, נראה שעדנה קיפלגאט בהחלט תתחרה. אתמול היא גם הצטלמה עם גשר לונדון – http://www.charlotteobserver.com/2013/04/18/3990065/memories-of-safe-olympics-assure.html
בהחלט מועמדת חזקה!

רינה 19 באפריל 2013

… גשר מגדל לונדון – Tower Bridge… אולי היא עמדה על גשר לונדון…

נחשון שוחט 19 באפריל 2013

תודה. כן, זה מראה שביקור בלונדון עבורי הוא long overdue…

חלפס 19 באפריל 2013

תודה נחשון, אחלה סקירה

אריאל גרייזס 19 באפריל 2013

אחלה סקירה. איך אתה רואה את הסיכויים של פארח, אם וכאשר הוא ירוץ מרתון שלם, להיות בטופ או אפילו לאיים על שיא העולם? הוא בכלל מתכנן מעבר רציני לשם או שזה סוג של קוריוז בגלל שזה לונדון?

נחשון שוחט 19 באפריל 2013

תודה אריאל. פארח וסלאזאר (המאמן שלו) מדברים על מעבר הדרגתי למרתון, ועל תכנית לרוץ דאבל של 10- מרתון בריו. בינתיים הוא מתכנן לנסות לשחזר את הדאבל של ה – 5-10 באליפות העולם בא"ק במוסקווה השנה, ורק לאחר מכן להתחיל את המעבר למרתון.
קשה לחזות מראש את ההצלחה. הניסיון בעשר השנים האחרונות מלמד על הרבה הצלחות במעבר של אלופי מסלול אל המרתון, אבל יש גם דוגמאות הפוכות, כמו שיאן ואלוף העולם הנצחי בחצי מרתון זרסנאיי טדסה. לפארח אין עדיין תוצאה של סאב 60 דק' לחצי מרתון. כדי שהמעבר יצליח הוא יצטרך פוקוס אימוני אחר. לדעתי הנסיון ללכת על דאבל של 10-מרתון הוא נועז בתנאים של היום, ולא יצליח. אם פארח יתרכז במרתון בלבד, אין סיבה לחשוב מראש שהוא לא יצליח להתחרות ברמה הגבוהה ביותר. מצד שני, זה לא מובטח. (הלכתי סחור סחור, אני יודע. בוא נסכם שיהיה מעניין).

רן 19 באפריל 2013

סקירה מצויינת,
מסכים איתך לגבי ג.מוטאי לניצחון,הוא פשוט סוס מנצח…
והוא מתחרה רק לאחר שהוא עושה הכנה מושלמת.
בנוסף השיא אישי שלו ב10ק הוא סאב 27.

מקום שני שלישי, קימוטאי/אבשירו/ו.קיפסאנג.
לא נראה לי שמס׳ 2 הניצחי (קבדה) יסיים בשלישיה.
מקאו,מאז שיא העולם,לא היו לו זמנים טובים.

זה ההימור שלי,קצת כללי :)
מה התוצאות של כל אחד מהמתמודדים ב10/חצי ? :-)

איציק 19 באפריל 2013

האם Negative Split, כלומר חצי שני מהיר מהחצי הראשון זה משהו מקובל בריצות מרתון?

נחשון שוחט 19 באפריל 2013

עובדתית, רוב (אם כי לא כל) שיאי העולם והריצות המהירות במיוחד נקבעות בנגטיב ספליט, בדר"כ קטן. זה נכון לגבי ריצות למרחקים של 5,000מ' ומעלה. דוג' במרתון לא חסרות: טרגט 2003 (63:04, 61:51), גברסלאסי 2008 (62:03, 61:56), ראדקליף 2003 (68:02, 67:23), מוטאי בבוסטון ובניו יורק (בשניהם החצי השני הוא הקשה יותר מבחינת אופי המסלול) רץ נגטיב ספליטס משמעותיים. מקאו בשיא העולם רץ ספליטס כמעט שווים 61:44, 61:54 (אבל גם 5 ק"מ מאד מהירים בין ה – 25 ל – 30 שם הכריע את גברסלאסי, שגרמו לו להאטה מסוימת בחמישה האחרונים).
הסבר ביחס לאסטרטגיה האופטימלית בפוסט ישן שלי "על אמנות הנגטיב ספליט" – http://www.bc-running.com/wp/?p=37

איציק 19 באפריל 2013

תודה

אופיר 19 באפריל 2013

סטנלי ביווט לוקח את זה – שלא תגידו שלא אמרו לכם!

אסף THE KOP 20 באפריל 2013

לא שאני מבין גדול במרתון, אבל למה יש סמיכות גדולה בין זה של בוסטון לזה של לונדון ?

האם יש מרתוניסטים שמוותרים על האחד ומשתתפים בשני ולהיפך ?

נחשון שוחט 20 באפריל 2013

לא אותם הרצים מתחרים. חודש אפריל הוא חודש עמוס במרתונים – עקבנו כאן בשבועיים האחרונים אחרי הגדולים מביניהם: פריס, רוטרדם, בוסטון ולונדון. והיו בזמן הזה גם מרתונים נוספים. בכל אחד מהמרתונים האלו השתתפו עשרות אלפי משתתפים חובבים. רצי עלית לרוב מתחרים בלא יותר משני מרתונים לשנה. אף אחד מהמתחרים בבוסטון, רוטרדם ופריס, בקרב רצי העלית, לא יתחרה גם בלונדון.

ש. בן ד. 20 באפריל 2013

נחשון,

ראשית, תודה על הסקירה.

שנית, מדוע יש בשנים האחרונות עליה בפופולריות של המרתונים מחוץ לארה"ב לעומת אלה של ארה"ב (במיוחד אחרי שהם היו המובילים במרתון-בום שהתחיל בסוף שנות ה-70)?

shohat 21 באפריל 2013

נבחין בין פופולריות לבין יוקרה מקצועית. הפופולריות של המרתונים הגדולים בארה"ב: בוסטון, ניו יורק, שיקגו, היא בשיאה. הביקוש עולה פי כמה על ההיצע עם עשרות אלפי משתתפים ומיליוני צופים מדי שנה. ההרשמה נסגרת תוך שעות ספורות.
מבחינת יוקרה מקצועית, לכל אחד מהמרתונים הגדולים הייחוד שלו. ברובם נראה קבוצה מצומצמת של רצים מהשורה הראשונה (זה נכון גם לגבי ברלין, רוטרדם). לונדון הפך בשנים האחרונות לאירוע היוקרתי ביותר בזכות העומק האיכותי, וזה סיפור של כסף (appearance fees) – ביזנס לכל דבר. ברלין, רוטרדם, והיום גם פרנקפורט ודובאי נחשבים למסלולים מאד מהירים עם סיכוי טוב לשבירת שיא/ קביעת תוצאה מאד איכותית.
השאלה שלך מעניינת מבחינת זיהוי מגמות בריצה למרחקים בארה"ב. בשנות ה- 70 וה – 80 המוקדמות בניו יורק ובוסטון היו אלופים אמריקאים (ביל רודג'רס למשל, ניצח כל אחד מהם 4 פעמים). המנצח האמריקאי האחרון בבוסטון היה גרג מאייר ב – 1983. גם זה חלק מהסיפור.

ש. בן ד. 21 באפריל 2013

אתה צודק, הייתי צריך לחדד את השאלה – התכוונתי לאיכות הרצים.

אבל למרות זאת אני חושב שהתשובה שלך נתנה מענה מצוין. תודה!

נחשון שוחט 20 באפריל 2013

הזינוק מחר ב – 10:00 בבוקר. למי שמעוניין, נקיים מעקב ישיר (פרשנות זמן אמת) למירוץ בפורום של "מועדון ארוחת הבוקר". נעלה שם גם קישור לצפייה בשידור ישיר באינטרנט. קישור לפורום:
http://www.bc-running.com/phpbb/viewtopic.php?f=5&t=2420&p=48588#p48588

נחשון שוחט 20 באפריל 2013

תיקון: זינוק עלית נשים 11:00. זינוק עלית גברים 11:45. נפגש!

אופיר 21 באפריל 2013

מה קורה כששמים את כל רצי המרתון הטובים בעולם על מסלול אחד בתנאים מושלמים?
מקבלים חבורת מטומטמים, וזמן מנצח משנות ה-90.

shohat 21 באפריל 2013

כן, סיכום לא רע. Bad things happen when you get greedy.

אופיר 21 באפריל 2013

נחשון, קראתי מה שכתבת באתר שלכם, ואני מסכים עם כל מילה.
בין מה שהיה שם היום ובין תעוזה אין חצי דבר. תעוזה זה לרוץ את החצי על ראשון על 62:00 ולראות אם נשאר לך משהו לנגטיב ספליט. מה שהיה שם היום (10K ראשונים על 28:55) זה פשוט טיפשות (אפילו לא יוהרה). הרי החבר'ה האלה מסוגלים לשמור על קצב כמו מטרונום – מישהו מהם באמת חשב שהוא מסוגל לרוץ 2:02?
מי הכתיב את הקצב הזה? מי ביקש שיכתיבו לו כזה קצב? איך רצי מרתון אלופים – הרקם דה לה קרם של הענף – נסחפים לקצב כזה?

אופיר 21 באפריל 2013

*קרם דה לה קרם*

נר הלילה 21 באפריל 2013

תודה, הפוסטים שלך נהדרים ובמיוחד מאנישים את הרצים מאפריקה שבעיתונות הספורט הקונוונציונלית משתקפים כעיסה אחת 'האתיופי' ו'הקנייתי'.
רציתי לשאול לגבי מקורות מימון של הרצים. אני מניח שכמה עשרות הראשונים הם מקצוענים ומקצועניות. ממה הם מתקיימים ? זה לא גולדן ליג וכמו שאמרת מקובל לרוץ רק פעמיים בשנה. אני מבין אולי לגבי המנצחים אבל מה עם כל השדרה שאחריהם?

נחשון שוחט 21 באפריל 2013

תודה!
לשאלה אני אתן תשובה כללית, וכוללנית. היא מתארת את המסגרת, הסיפורים הפרטיים הם הרבה יותר מגוונים.
התחרות בקניה היא אכזרית. לא שונה כל כך מצעירים בשכונות קשות בערים האמריקאיות החולמים על תהילה בכדורסל. בשני המקרים החלומות של רובם אינם מתגשמים, ואנו נחשפים לברי המזל המעטים שהצליחו לפרוץ את מעגל העוני.
בקניה, בעיקר בעמק הריפט, מאות ילדים חולמים ללכת בצעדי האלופים של העיירה, שיגלו אותם. סוכנים ומאמנים אירופאים מגיעים, עורכים מחנות אימונים ותחרויות. אחוז קטן מקבלים את הסיכוי.
הכסף שהם יכולים לזכות בו הוא עצום. אם הם מגלים פוטנציאל, אז יש מי שמשקיע בחלקם השקעה ראשונית, מספיק לצרכי מחייה בסיסית, אימון. הם מקבלים הזדמנות להוכיח את עצמם בכמה תחרויות גדולות (אחרי שהם מוכיחים יכולת בתחרויות מקומיות). ואם הם פוגעים: הם מסודרים לכל החיים. מיליונרים במונחים מקומיים.
לרצי דרג ב' וגם ג' יש אפשרויות להתפרנס פרנסה בסיסית (בוודאי לא להתעשר) מתחרויות בסדר גודל קטן יותר – יש מירוצי כביש רבים בכל העולם – וכמכתיבי קצב. חלק קטן מגיע גם למכללות בארה"ב. אם הם מצליחים לתת הופעה גדולה – אז נפתחת בפניהם האפשרות להרוויח בגדול.

Comments closed