בכתבה קודמת תיאר יורם אהרוני את תרומת הרצים הבריטיים להתפתחות הריצה למרחקים בינוניים וארוכים במחצית הראשונה של המאה ה-20. בכתבה זו ממשיך יורם את הסיפור משנות ה-50. כתבה שלישית תפורסם בהמשך, ותוקדש לרץ המעולה רון היל ולסיפורו יוצא הדופן. מבחינתי, כמו תמיד, תענוג לארח את יורם וללמוד מהידע העשיר שלו.

***

הרצים של בריטניה למרחקים ארוכים החל משנות החמישים

לרצים הבריטים למרחקים ארוכים שמור מקום של כבוד בהיסטוריה של הענף. הרצים של המדינה לא זכו מעולם בזהב אולימפי במרתון והראשון בהם שזכה במדליות הזהב ב-5000 ו-10,000 היה מו פארה אבל  ראו איזו נציגות נכבדה יש להם במחלקת שיאי העולם משנות החמישים של המאה ה-20 ואילך במרחקים מ-3000 מ' ומעלה ( והיו להם גם רצים לא רעים בכלל למרחקים בינוניים…):

שיאים בריצה על מסלול אתלטיקה למרחקים של 3000 מ' ומעלה שנקבעו על רצי בריטיים החל משנות החמישים של המאה ה-20:

(הערה: שיאים לא רשמיים הם תוצאות הטובות מהשיא האחרון שהוכר במרחק באופן רשמי, כלומר שבעת קביעת ההישג ה-IAAF  כבר לא הכירה יותר בשיאים במרחקים אלה, אך בתקופה מוקדמת יותר הוכרו שיאים במרחקים אלה.  הישגי שיא הם התוצאות הטובות הידועות במקצועות בהם לא מוכרים שיאי עולם.)

3000 מ' – גורדון פירי  7:55.6 ו-7:52.8 ב-1956, ברנדן פוסטר 7:35.2 ב-1974

2 מייל (3218.688 מטר) – ברנדן פוסטר קבע את השיא הרשמי האחרון שאושר במרחק זה – 8:13.8 ד' ב-1973. החל מ-1977 לא מוכרים יותר שיאי ריצה במרחקים לא מטריים זולת בריצת מייל אחד. סטיב אובט קבע שיא לא רשמי ב-1978 – 8:13.51 ד'.

3 מייל  (4828.032 מטר) – פרדי גרין וכריס צ'אטאווי 13:32.2 ב-1954, צ'אטאווי 13:23.2 ב-1955

5000 מ' – צ'אטאווי – 13:51.6 ב-1954, פירי 13:36.8 ב-1956, דייב מורקרופט 13:00.41 ב-1982

4 מייל (6437.38  מ') – פירי 18:45.2 ד' ו-18:35.6 ד' ב-1953 (שיאים לא רשמיים)

5 מייל (8046.72 מ') – פירי 23:34.2 ד'ב-1953 (שיא לא רשמי)

6 מייל (9656.064 מ') – פירי 28:19.4 ב-1953

10,000 מ' – דייב בדפורד – 27:30.8 ב-1973

7 מייל (11,265.40 מ')  – 34:18.4 ד' ב-1958, נוריס 33:49.4 ב-1959, בזיל היטלי – 33:23.4 ב-1961,  מל באטי 33:13.2 ב-1964 (שיאים לא רשמיים).

8 מייל (12,874.74 מ'(   – פרד נוריס 39:08.2 ד ב-1958 ו-38:41.6 ב-1959, היטלי 38:13.8 ב-1961, באטי 37:59.2 ב-1964 (שיאים לא רשמיים).

9 מייל (13,484.08 מ') – נוריס  ב- 1959 44:01.2 ב-1958 ו-43:37.4 ב-1959, היטלי 43:05.2 ב- 1961, מל באטי 42:47.8 ב-1964 (שיאים לא רשמיים)

10 מייל (16,093.44 מ')  – בזיל היטלי 47:47.0 ד' ב-1961, מל באטי 47:26.8 ב-1964, רון היל 47:02.2 ו- 46:44.0 ב-1968

15 מייל (24,140.16 מ') –  היל 1:12:48.2 שעה בדרכו לשיא ב-25.000 מ' ב-1965

25,000 מ' – היל 1:15.22.6 שעה.

30,000 מטר – ג'ים אלדר 1:34:01.8 שעה ב-1964, טים ג'והנסטון  1:32:34.6 שע' ב-1965, ג'יימס הוגאן 1:32:25.4 ב-1966, אלדר 1:31:30.4 שע' ב-1970

שיאים לא רשמיים במרוצי כבישים (שיאים רשמיים במרוצים אלה מוכרים רק משנת 2004)

10 ק"מ – ניק רוז 27:44 ד' (1981)

חצי מרתון – רון היל 1:05:44 שע' ב-1965 ו-1:04:45 שע' ב-1969, דרק גרהאם  1:03:53 (1970), טוני סימונס 1:02:47 שע' (1978), ניק רוז 1:02:36  ד' ב-1979, סטיב ג'ונס 1:01:14 ד'  (1985).

25  ק"מ – ג'ים פיטרס  1:19:35 ב-1953 (זמן ביניים במרתון), גרהאם טיילור 1:18:17 שע' ב-1967, סטיב קניון 1:14:33 שע' (1982).

30 ק"מ – ג'ים פיטרס 1:37:01 ב-1953 (זמן ביניים במרתון).

מרתון – ג'ים פיטרס 2:20:42.2 ב-1952, 2:18:40.4 ו-2:18:34.8 ב-1953, 2:17:39.4 ב-1954. בזיל היטלי 2:13:55 ב-1964, סטיב ג'ונס 2:08:05 ב-1984. מאחר שממילא לא הוכרו שיאים רשמיים במרוצי כביש עד 2004 כדאי לציין שיש שלושה רצים בריטיים נוספים שיש המחשיבים אותם לבעלי "הישג השיא" במרתון – בריאן קילבי 2:14:43 ב-1963, רון היל 2:09:28.8 ב-1970 ואיאן תומפסון 2:09:12 ב-1974.

נשים בריטיות שהחזיקו בשיאי עולם ובהישגי שיא במרחקים מ-3000 מ' ומעלה

נשים החלו להתחרות  למרחקים של 3000 מ' ומעלה רק משנות ה-70 של המאה ה-20 (קיימים אמנם רישומים של הישגים מוקדמים יותר אך מאחר שמספר המשתתפות היה זעום קשה לכנות את ההישגים הטובים מלפני 1970 אפילו כ"הישגי שיא"). [קראו כאן על ההיסטוריה המרתקת של נשים בריצות למרחקים ארוכים.]

ג'ויס סמית בת ה-34 קבעה ב-1971 זמן של 9:23.4 ד' ב-3000 והייתה גם אחת המשתתפות במרתון האולימפי הראשון לנשים ב-1984 (בגיל 47). היא החלה את הקריירה של כבר בשנות ה-50 והייתה אלופת אנגליה במרוצי שדה כבר בשנת 1959.

פולה פאדג' – השיאנית הרשמית הראשונה ב-5000 מ' – 15:14.51 ד' ב-1981

זולה באד – לא בדיוק בריטית אבל כאשר קבעה שיא עולם ב-5000 מ' בשנת 1985 (14:48.07) היא ייצגה את בריטניה.

ונדי סליי – הישג שיא ב-10 ק"מ על כביש 31:29 ד' (1983)

ליז מק-קולגן – הישגי שיא ב-10 ק"מ על כביש: 31:07 (1987), 30:59 (1988), 30:39 (1989) וחצי מרתון – 1:07:11 (1991).כאשר קבעה את שיאה האחרון ב-10 ק"מ במרוץ "הלובסטר האדום" היא האטה במתכוון ב-100 מ' האחרונים. בשלב זה היא ידעה כי הבונוס של 25,000 דולר על השיא כבר מובטח לה ולכן לא רצתה לשפר אותו יותר מדי כדי שתוכל אולי לזכות פעם נוספת בבונוס כספי על שיא עולם. במרוץ באי באלי באינדונזיה שנערך בפברואר 1990 הבטיחו אז לא פחות מחצי מיליון דולר להישג שיא ב-10 ק"מ. בסופו של דבר העדיפה מק-קולגן להשתתף במשחקי חבר העמים במקום במרוץ בבאלי ולקראת סוף אותה שנה ילדה את בתה הבכורה, אייליש – פיינליסטית בריו 2016 ב-5000 מ' עם שיא אישי של 15:05.00 ד'.

ויש גם אחת בשם פולה רדקליף….

מספר שיאנים (גברים) בין השנים 1950 – 1976 במרחקים מ-3000 מ' ומעלה בהם היו שיאי עולם רשמיים באותה התקופה

(כולל השיאן בתחילת התקופה)

מרחק שיאנים בריטיים שיאנים ממדינות אחרות באירופה שיאנים ממדינות באמריקה שיאנים מאפריקה שיאנים מאוקיאניה
3000 מ' 2 – פירי, פוסטר 5 – ריף, איהרוש, ז'אז'י, הרמן, פוטמנס 1 – קיינו
2 מייל 1 – פוסטר 6 – הייג, ריף, איהרוש, ז'אז'י, פוטמנס, וירן 2 – ביטי, שול 3 – תומאס, האלברג, קלארק
3 מייל 2 – גרין, צ'אטאויי 4 – הייג, איהרוש, קוטס, פוטמנס 3 – תומאס, האלברג, קלארק
5000 מ' 2 – צ'אטאווי, פירי 6 – הייג, זטופק, קוטס, איהרוש, וירן, פוטמנס, 1 – קיינו 1 – קלארק
6 מייל 1 – פירי 3 – היינו, זטופק, איהרוש 2 – מילס, לינדגרן 2 – סטפנס, קלארק
10,000 מ' 1 – בדפורד 5 – זטופק, קוטס, איהרוש, בולוטניקוב, וירן 1 – קלארק
10 מייל 3 – היטלי, באטי, היל 4 – היינו, זטופק, פוליאוניס, הרמנס 1 – דרייטון 1 – קלארק
20,000 מ' וריצת שעה 4 – היינו, זטופק, רולנטס, הרמנס 2 – ביילי, קלארק
25,000 מ' 1 – היל 5 – היטנן, זטופק, איבנוב, ניקארי, פאיברינטה
30,000 מ' 3 – אלדר, ג'והנסטון, הוגאן 7 – ואנין, מוסקצ'ניקוב, זטופק,ויסקארי, איבנוב, ונדנדרישה, בייקוב
סה"כ שיאנים 11 22 5 1 5

 

רצי שנות החמישים בבריטניה

על ג'ים פיטרס קראתם בהרחבה בפרק השביעי של הסדרה של נחשון שוחט ועל רוג'ר בניסטר, כריס בריישר וכריס צ'אטאווי קראתם בפרק השישי. במלאת יובל לשיאו ההיסטורי של בניסטר כתב פט בוצ'ר, במהדורת האינטרנט של הגארדיין  בשנת 2004 כי הישגו של בניסטר הסב נזק גדול לאתלטיקה: "…בניסטר הצליח במשימתו הודות למשיכה שקיבל מבריישר וצ'אטאווי. אמנם להם לא שילמו על המשיכה אך המעשה הזה משמש עדיין דוגמה לכל מה שמתחולל בזירת הריצות הבינוניות והארוכות עד ימינו עד כדי כך שגדול הרצים למרחקים בינוניים של ימינו, הישאם אל-גרוז', השתמש במושכים גם באליפויות העולם ובמשחקים האולימפיים…" לדבריו של בוצ'ר, רבים שמחו על הפסדו של אל-גרוז' בגמר האולימפי בסידני 2000 בריצת 1500 מ', מסיבה זו. לדעתו של בוצ'ר, הרגע הגדול של הריצות למרחקים בינוניים במאה ה – 20 לא התרחש בששה למאי 1954 באוקספורד  שם שבר בניסטר את מחסום 4 הדקות במייל אלא  בשניים לפברואר 1974 בכריסטצ'רץ', ניו-זילנד, שם ניצח פילברט באיי במשחקי חבר העמים הבריטי בריצת 1500 תוך קביעת שיא עולמי ללא מושכים (קדם לו הרברט אליוט עם שיא עולמי ב – 1500 בגמר האולימפי ב – 1960). באיי פתח עם סיבוב ראשון של 54.9 ש' והוביל לכל אורך הדרך. בהקפה האחרונה ג'ון ווקר מניו-זילנד התקדם וסגר עליו. בנסיבות האלה אנו מוצאים כי ב – 99 מתוך 100 מקרים הרודף עובר את המוביל אבל באיי לא נכנע וסיים ראשון עם שיא עולמי – 3:32.2 ד' (3:32.16 במדידה אוטומטית). "לא את  בניסטר אנחנו צריכים להעריץ אלא את באיי…"

צ'אטאווי, פרש מפעילות בגיל 25  ופנה לפוליטיקה וכיהן בין היתר כשר בממשלת בריטניה. בשנות ה-50 לחייו הוא חזר לרוץ בכדי לשמור על כושר. בגיל 75 הוא עדיין רץ חצי מרתון ב-1:38:50 שע'. ניצחונו ב-1954 על ולדימיר קוטס בריצת 5000 מ' הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה והוא ולא בניסטר נבחר לספורטאי השנה בבריטניה על ידי ה-BBC, בפעם הראשונה שהוענק תואר זה. צ'אטאווי נפטר ב-2014 בגיל 83.

כריס בריישר, האלוף האולימפי ב-3000 מ' מכשולים במלבורן 1956, היה בין מייסדי מרתון לונדון ב-1981  והיה דמות דומיננטית בארגון מרוצים בתקופת הראנינג בום של שנות ה-80. הוא נפטר בשנת 2003.

גורדון פירי

גם הזוכה השני בתואר ספורטאי השנה בבריטניה של ה-BBC  היה רץ למרחקים ארוכים – גורדון פרי זכה בתואר בשנת 1955. אין לי מושג על מה הוא זכה בתואר דווקא בשנה זו  כי זו הייתה עבורו שנה פושרת למדי… הוא נולד ב-1931 למשפחה ממעמד נמוך והחל לרוץ אחרי שראה את אמיל זטופק במשחקי לונדון 1948. מעמדה הנמוך של משפחתו לא אפשר לו ללמוד באוניברסיטה. בארבע השנים שבין לונדון 1948 להלסינקי 1952 הוא עשה שנתיים שירות לאומי חובה ועבד כפקיד בבנק והתאמן בהדרכת אביו ובהשראת זטופק.ב-20 ביולי  1952 הוא סיים שביעי בריצת 10,000 האולימפית (30:04.2) והיה בחבורה המובילה עד 6500 מ'. יומיים אחר כך העפיל לגמר 5000 מ' כשבין הרצים שלא  העפילו מהמקצה בו רץ היה אוסטרלי בן 22 בשם ג'ון לנדי…גמר ריצה זו הוא אולי המפורסם בתולדות המקצוע במשחקים האולימפיים. פירי היה עם המובילים עד 500 מ' לסיום וסיים רביעי ב-14:18.0 ד'. בשדה התעופה בהלסינקי הוא פגש את המאמן הגרמני וולדמר גרשלר ומאז הוא הפך ליועץ שלו ולאמנו. הם שמרו על קשר מכתבים ורק אחרי שנה הצליח פירי לחסוך כסף ולנסוע לבקר אצל גרשלר בגרמניה. על אימוניו של פירי בהדרכת גרשלר ועל רצים אחרים שהתאמנו בהדרכתו של גרשלר אפשר לקרוא בפרק הרביעי בסדרה של נחשון שוחט. חשוב לציין עם זאת כי פירי, שכאמור בא ממעמד חברתי נמוך נפל קורבן לשמרנות החובבית הבריטית. בשנות החמישים, עם כניסת ברה"מ  לזירה האולימפית היה ברור כי במדינות רבות זכו האתלטים לתנאי אימון טובים והיו יכולים להקדיש לאימונים את מרבית זמנם בלי לדאוג יותר מדי  לפרנסתם. כולם היו רשומים במועדונים של הצבא, הרכבת וכו'. גם ארצות אחרות פיתחו מודלים שאפשרו לאתלטים להקדיש יותר זמן לאימונים. לקראת סוף הקריירה שלו הואשם פירי בקבלת תשלומים לא חוקיים בתחרויות בסקנדינביה. הוא הושעה מהנבחרת, החליט להפוך למקצוען ורץ בהופעות ראווה במגרשי כדורגל ואפילו התחרה בספרד במשטח החולי של זירת מלחמות הפרים בריצת 10,000 מ' נגד שני רצים מקומיים שכל אחד מהם רץ את חצי המרחק. הוא התפרנס בדוחק מאימון ומת מסרטן בגיל 60 כשהוא מרושש וחסר כל. שוב הוכח כי חוקי החובבות טובים לבעלי המעמדות הגבוהים ונועדו  בעיקר להרחיק מן הספורט את בני המעמדות הנמוכים. אחד הדברים שאפיין את פירי כרץ היה השאיפה שלו תמיד לתת את המקסימום. הוא נטל לא פעם סיכונים ושילם עליהם ביוקר. איפה הוא וגישתו לתחרות ואיפה הרצים של ימינו היודעים רק לרוץ בעקבות מושכים…

gordon_pirie

בזיל היטלי

הרץ הבריטי הגדול  במחצית הראשונה של שנות השישים בבריטניה היה בזיל היטלי (נולד ב-1933) שזכה במדליית הכסף במרתון במשחקים האולימפיים טוקיו 1964 וקבע הישג שיא במבחנים של בריטניה. הוא גדל בחווה והיה נוסע על אופניו לבית הספר מרחק 8 מייל וכמובן גם עבד בחווה המשפחתית. גם הוא קיבל את ההשראה מזטופק ובגיל 15 התחיל להתאמן לבד. הנער הסקרן למד בעצמו על אימונים ממה שקרא במגזינים ובספרים. לא היה לו מאמן. הוא אמר יותר מאוחר  בקריירה שלו כי לא היה רוצה להתאמן אצל מישהו שעבר קורס אך לא היה רץ בכיר בעצמו.

בחורף היה היטלי משתתף במרוצי שדה (מקומי, אזורי, מחוזי, בין מחוזי, ארצי, בין לאומי) ובקיץ מתחרה  בעיקר על המסלול כולל למרחקים של יותר מ-10 ק"מ כמו 10 מייל. הוא היה חייב בשירות צבאי ואחרי שסיים אותו היה  צריך לעבוד במשרה מלאה כדי להתפרנס. במרתון הוא התנסה לראשונה בגיל 23 וסיים ב-2:36:55 וכעבור שנה שיפר את שיאו ל-2:32:01 והחליט שהמרתון הוא לא בשבילו… בסוף המרתונים האלה הוא הרגיש אומלל וראה שגם הרצים האחרים סובלים קשות והעיר כי אם הם היו חיות הייתה מתערבת אגודת צער בעלי חיים ואוסרת על קיום מרתונים… " לא רצנו מספיק  קילומטרים בתקופת ההכנה למרתון אז …" (כמובן שהוא אמר מיילים ולא קילומטרים…)

ב-6 השנים הבאות המשיך היטלי בשגרה של מרוצי שדה בחורף ותחרויות מסלול בקיץ והיה לאחד הרצים הטובים בבריטניה אך לא זכה להיבחר ולייצג אותה באליפות בין לאומית חשובה, זולת  התחרות הבין לאומית במרוצי שדה בה זכה לייצג את אנגליה מספר פעמים (בתחרות זו  היו נבחרות נפרדות לאנגליה, סקוטלנד, ווילס וצפון אירלנד  כפי שנהוג בכדורגל עד היום). ב-1961 הוא זכה באליפות הבין לאומית במרוצי שדה שנערכה בצרפת, במסלול שכלל מכשולים גבוהים. יריבו העיקרי היה גסטון רולנטס מבלגיה. רולנטס היה מכשולן מעולה: ב-1962 הוא זכה באליפות אירופה ובטוקיו 1964 זכה בתואר האולימפי ופעמיים גם שבר את השיא העולמי בריצת 3000 מ' מכשולים. הוא היה גם רץ מעולה במרוצי שדה ובשנים מאוחרות יותר גם מרתוניסט מצטיין. היטלי ציין כי הצליח לגבור על רולנטס דווקא מאחר שהוא עבר את המכשולים תוך הנחת שתי ידיים עליהם בעוד רולנטס ניסה לעבור אותם בסגנון שהיה עובר את המכשולים בריצת 3000 מכש' והדבר עייף אותו מאד…

בסוף עונת 1961 היה היטלי עייף מאד. בעונה זו הוא גם שבר את השיא של זטופק  בריצת 10 מייל על מסלול (מקצוע בו היה שיא רשמי באותן שנים; השיא של זטופק היה זמן ביניים בריצת שעה ב-1951 בה היה זטופק  הראשון שרץ יותר מ-20,000 מ' בשעה אחת,  20,052 מ' לשם הדיוק). הוא החליט לקחת פסק זמן מאימונים קשים כדי לעלות קצת במשקל ולהראות יותר טוב בחתונתו! אל יהיה הדבר מוזר בעינכם. באותה תקופה אנשים היו נשלחים גם בארץ לבתי הבראה כדי לעלות במשקל והשאלה הראשונה שהיו נשאלים עם חזרתם הייתה :כמה קיבלתם במשקל?…  בשנים האחרונות ראיתי כמה וכמה גברים ונשים מתאמנים במרץ בחדרי כושר לקראת חתונתם, גם כן כי רצו להראות טוב יותר בחתונתם…

heatley5

אחרי שלא נבחר גם לייצג את אנגליה במשחקי חבר העמים של 1962 החליט היטלי שהצ'אנס האחרון שלו  להיבחר לאליפות גדולה יהיה בכל זאת במרתון. הוא עבד אז בעבודה משרדית ואימוניו כללו בעיקר ריצה אל העבודה וממנה .ב-1963 הוא רץ שני מרתונים  (2:19:56, 2:20:22) והעלה את נפח אימוניו עד 125 מייל בשבוע (כ-200 ק"מ בשבוע) שהתבצעו ב-14-13 אימונים שבועיים. שלוש פעמים בשבוע הוא התאמן גם בהפסקת הצהריים בעבודה: "…הייתי יוצא להפסקה ב-12:30 מחליף בגדים, רץ יחף על מגרש דשא 22-20 דקות ועושה כמה חזרות מהירות של 250 מ' עם 100 מ' ריצה קלה ביניהן אחר כך הייתי ממהר חזרה למלתחה להחליף בגדים, ממשיך למטבח, אוכל סטייק וכמה ביצים ושותה בירה גינס…"

ב-13 ביוני 1964 נערכה ריצת המבחן לקראת משחקי טוקיו 1964 – מרתון פוליטכניק – המסלול בו  היה ג'ים פיטרס לאדם הראשון שירד מ-2:20 שע' במרתון. למרות שזו הייתה אליפות אנגליה והמבחן הרשמי למשחקים לא נקבע מראש כי השלושה הראשונים, או אפילו המנצח יבטיחו את מקומם במרתון האולימפי בטוקיו ב-21 באוקטובר. היטלי ניצח בהישג שיא עולמי חדש 2:13:55 וגם רון היל שסיים שני (2:14:12) היה מהיר מהישג השיא הקודם שקבע שנה קודם לכן באותו המרוץ  באדי אדלן מארה"ב – 2:14:28 (רון היל היה שני גם אז). במרוץ האולימפי בטוקיו, נכנס היטלי שלישי לאצטדיון בסיום המרוץ, 4 דקות אחרי המנצח אבבה ביקילה אך מטרים ספורים אחרי קוקישי טסובורייה מיפאן, אותו עבר היטלי בתוך האצטדיון וסיים עם מדליית הכסף ב-2:16:19.2 שע'.  את 200 המטרים האחרונים עבר היטלי ב-33 שניות.

היטלי המשיך לרוץ בתחרויות מקומיות גם אחרי טוקיו אבל עם מרתונים וריצות ברמה בין לאומית הוא סיים. הוא המשיך לרוץ עד גיל שבעים עד שנאלץ לעבור ניתוח החלפת מפרק הירך. בדיעבד הוא כותב כי אם היה קורא את ספריו של ארתור לידיארד במהלך הקריירה שלו ולא אחריה, הדבר היה עוזר לו מאד לתכנן את אימוניו.

הפרק הבא יוקדש לרון היל.

 

לאסה וירן וחזרתם של הפינים המעופפים
רון היל - "אם יש מרתוניסט"/ יורם אהרוני