מבוא קצר שלי (נחשון), לסקירה המרתקת של יורם:

"Maybe the people who ask me why I keep doing it don’t understand what it’s like to be a runner. If you like to have breakfast every day, why would you start skipping breakfast? I go out first thing in the morning, do what I have to do and then I’m finished for the day. And it’s brilliant."

את הדברים הללו אמר רון היל בגיל 75 בראיון לעיתון הטלגרף, 43 שנים לאחר הריצה המפתיעה והאמיצה ההיא –  בכפור ובגשם, מול רוח פנים –  בבוסטון ב-1970. היל סיים את הריצה ההיא בזמן מצוין של 2:10:30ש' – שיפור של יותר משלוש דקות לשיא המסלול דאז. הוא היה הבריטי הראשון שניצח במרתון בוסטון התחרותי והיוקרתי. הוא עשה זאת בדרכו שלו.

רון היל היה האדם השני (ויש הטוענים הראשון, לגיטימית) שרץ מרתון בפחות מ-2:10ש' (יורם מפרט ומסביר בהמשך). וכפי שתקראו – שיאו המצוין היה תוצר של שנות הכנה ארוכות, ממושכות, סבלניות. רון היל רץ. בהתמדה.

כמה הוא רץ? כמה התמיד? אז הנה לפניכם הנתון שבזכותו הוא מפורסם עוד יותר משיאיו התחרותיים: בשנת 2014 השלים 50 שנות ריצה רצופות. וב"שנות ריצה רצופות" הכוונה שהוא רץ כל יום. כן, כל יום, מבלי לדלג על אחד אפילו. 50 שנה. מכיוון שרון היל גם תיעד באופן דווקני כל אחת ואחת מהריצות שלו במחברת אישית, הוא יודע גם לומר שבמשך 50 שנה – מגיל 26 לאחר שנכשל במשחקים האולימפיים ועד גיל 76 – הוא רץ 7 מייל ליום בממוצע. משך 26.2 שנים – 26.2 הוא מרחק המרתון במיילים – היל רץ פעמיים ביום, כל יום, למעט הריצה הארוכה האחת של יום ראשון.

היל השלים בסה"כ 115 מרתונים (בין 1961, בגיל 23 ל-1996, בגיל 58), 112 מהם מתחת ל-2:50ש'. הוא התחרה למרחקים שונים, ביותר ממאה ארצות. הרשימה המלאה. הוא גם נחשב לממציא דיאטת "העמסת הפחמימות".

והריצה, יומיומית ותמידית, לא היתה עבורו אתגר יחיד. במהלך שנות הריצה התחרותית היל השלים לימודי דוקטורט בכימיה. הוא עבד והתפרנס. הוא הקים משפחה וגם ייסד חברה מצליחה לביגוד ספורט הוא חי את חייו כשהריצה תמיד שם, משתלבת, קבועה וברורה. הדרגתית וצוברת מהירות, ביטחון ועוצמה. ומתוך השגרה הקבועה הזו היה רון היל  לאחד הרצים הטובים, המיוחדים, הנחבאים אל הכלים – לאחד הרצים שניתן ומהנה במיוחד ללמוד מהם. לא רק כיצד להתאמן אלא כיצד לגשת, כיצד להכיל וכיצד להתנהל. דמות מסקרנת, פחות מפורסמת, ללא יחסי ציבור, אך עם אמת פנימית פשוטה.

רון היל מסמל את האנשים שעבורם הריצה היא שם, קבועה. צורך ולא שאלה. כרכיב של מהות ושל זהות. רצי ארוחת הבוקר. הדרך לפתוח את היום. And it's brilliant…

***

יורם אהרוני הרים את הכפפה ובכתבה השלישית לסדרת הכתבות המצוינת שלו על מסורת הרצים הבריטיים (הסדרה בת שלושה פרקים), הוא מביא בכתבה זו את סיפורו של רון היל, ומוסיף שיעור מרתק: מהם הלקחים המקצועיים והמעשיים שניתן ללמוד מדרכו של היל. מרתוניסט בין מרתוניסטים.

מכאן הבמה של יורם.

ron-hill-quote

***

רון היל  (נולד ב-1938) הגיע לשיאו במרתון פחות או יותר באותו גיל בו הגיע אליו בזיל היטלי – 32-31, אבל לצערו, שיאו לא נפל על שנה אולימפית אלא רק על משחקי חבר העמים ואליפות אירופה…

היל כתב אוטוביוגרפיה מיוחדת המבוססת על מחברת אימוניו המפורטת.  אם רבים מבני דורו שאבו השראה מאמיל זטופק, הגיבור של היל בילדותו היה דווקא אלף טאפר, דמות דמיונית מצוירת  שהופיעה בשבועון לילדים שתואר כ"קשוח על המסלול". היל מספר כי היה בן 10 בזמן משחקי לונדון ובן 14 במשחקי הלסינקי 1952 אך מאחר שלא היו אז שידורי טלוויזיה ואפשר היה לצפות ברצים רק ב"יומנים" לפני סרטי הקולנוע, אין לו זיכרונות ממשחקים אולימפיים אלה.

היל לא נסע לבית הספר על אופניים אלא הלך אליו ברגל כשני ק"מ במעלה גבעה. הוא החל להתאמן בגיל 15 ותוצאות התחרויות שלו בשנים הראשונות היו רחוקות מלבשר גדולות. הוא אמנם דורג שני במרוץ שדה הראשון לחברי מועדונים בו השתתף, אליפות מחוז לנקשיר לילדים בינואר 1954 אבל באליפות צפון אנגליה היה במקום  81 בלבד במרוץ  עד גיל 16. היל כותב בספרו כי האימונים עד גיל 18 היו לא סדירים, לא מתוכננים ובלי רקע מדעי. בקיץ לא התקיימו אימונים כלל. לעומת זאת בחורף הוא השתייך לשתי מסגרות של מרוצי שדה, נבחרת בית הספר התיכון ונבחרת  מועדון הריצה בו היה חבר. בגיל 17 סיים במקום ה-131 בלבד באליפות  מרוצי השדה לבתי הספר בצפון אנגליה ובשנה שאחריה התקדם למקום ה-65 באותה אליפות, אך בשנה שאחריה, במרוץ לתלמידים בכתות הגבוהות, דורג רק במקום ה-150.

בשיטת הלימודים שהייתה נהוגה אז בבריטניה התלמידים נבחנו בסוף כתה י' בבחינות ברמה הבסיסית (O level) ואחר כך רבים מהם עזבו את הלימודים. רק אלה שרצו להמשיך ללימודים גבוהים נשארו בבית הספר כדי להתכונן לבחינות ברמה הגבוהה (A level). רון היל היה תלמיד מצטיין ולמרות  שכבר בקיץ 1956 (בגיל 18) עבר בהצלחה בחינות של A level במתמטיקה, פיזיקה וכימיה, שוכנע  על ידי הוריו ומוריו להישאר שנה נוספת בבית הספר כדי לשפר את ציוניו ולהגביר את סיכוייו להתקבל לאוקספורד או לקיימברידג'. למרות שכלל לא התכוון ללמוד רחוק מהבית, נשאר היל בבית הספר שנה נוספת ולשנה הזו הייתה השפעה גדולה על התפתחות כרץ.

היל שהיה כאמור תלמיד מצטיין, רשם את כל אימוניו במחברת ובספר שלו ניתן לראות את התפתחות הקילמטראז' השבועי שלו החל מחודש אוקטובר 1956 (מוצג כמובן במיילים לשבוע…).. אם בנובמבר 1956 (כאמור, בגיל 18), רואים לכל היותר שבועות של  כ-25 מיילים (כ-40 ק"מ לשבוע) הרי שבנובמבר 1957 יש כבר שבועות של קצת יותר מ-30 מיילים (כ-50 ק"מ לשבוע), אבל יש גם שבועות בהם רץ פחות, ובקיץ הרבה פחות או שלא רץ כלל בשבועות אחדים. היל לא שיפר את ציוניו  בשנת הלימודים הנוספת ולא יצא ללמוד באחת האוניברסיטאות היוקרתיות אבל בשנה הזו התקדם מאד בריצה,  ובאליפות מרוצי השדה של  בתי הספר של צפון אנגליה  לכיתות הגבוהות התקדם מהמקום ה- 150 בשנה הקודמת למקום ה-57… הוא קבל מלגת לימודים לאוניברסיטה של מנצ'סטר במחלקה  לכימיה של טקסטילים והתחיל ללמוד שם באוקטובר 1957.

בחורף 1958, שבועות של 60 מייל ומעלה (כ-100 ק"מ לשבוע) היו כבר בגדר הנורמה אצלו (אך בקיץ עדיין רץ הרבה פחות) וב-1959  הקילומטראז' אולי הגיע בשיאו ל-110 בשבוע אבל נשאר על 80 ומעלה, הרבה יותר שבועות, כמעט לכל אורך השנה. עם סיום התואר הראשון, ב-1960,  היל התחתן, עבר לגור עם אשתו והמשיך בלימודיו במנצ'סטר  לקראת התואר השני (כעבור שנה הוא עבר למסלול ישיר לדוקטורט) כשמלגת הלימודים לא מאפשרת את פרנסת המשפחה שהגיעה בעיקר ממשכורתה של אשתו. הקילומטראז' השבועי נשאר די דומה לזה של השנה הקודמת.

בקיץ 1961, בגיל 23 רץ היל את המרתון הראשון שלו, מרתון ליברפול,  וסיים ראשון מתוך 51 מזנקים ב-2:24:22. גם התוצאות שלו במרוצי מסלול באותה עונה היו צנועות למדי בהשוואה לישראלים של ימינו – 9:12 בשני מייל (בערך 8:35 ל-3000 מ'), 3 מייל ב-14:08 (שקול  בערך ל-14:39 ב-5000), 6 מייל ב-29:51 (שקול בערך  ל-30:55 ב-10,000 מ'). בשנה זו רואים כבר הרבה שבועות של 130-120 ק"מ.

שווה כאן רגע אחד לעצור. היו לא מעט ישראלים  החל משנות ה-70 שהגיעו לרמה הזו  ואף לרמה טובה יותר בגיל 23,  אבל ההבדל הגדול הוא במרחק משיאי העולם. אלה היו שיאי העולם ב-1961: 3000 מ' – 7:52.8, 5000 מ' – 13:35.0 ד', 10,000 מ' – 28:18.8, מרתון (הישג שיא) – 2:15:16.2 שע'. רץ שבמרתון הראשון שלו נמצא  כבר 9 דקות מהישג השיא העולמי נמצא במקום אחר לגמרי מבחינת הערכת סיכוייו להגיע לצמרת העולמית מאשר רץ בימינו הנמצא במרחק של יותר מ-21 דקות מהשיא..מיד אחרי המרתון הראשון שלו אמר היל, כמו הרבה אחרים, שהמרתון לא בשבילו אבל בחלוף כמה ימים  רכש את הביוגרפיה של ג'ים פיטרס…ב-1961 הקילומטרראז' של היל שוב היה בעלייה והיו לא מעט שבועות של 150-140 ק"מ. דוגמה לשבוע אימונים בדצמבר 1961:

שבת – בוקר – 4 מייל קל (24:27 ד'); אחה"צ – תחרות 10 מייל על מסלול 49:59 ד' – שיא אישי. בדרך –  6 מייל ב-29:50 ד' (שיא אישי).

יום א' – 11 מייל בקצב קל.

יום ב' – בוקר – 4.5 מייל; אחה"צ – 8.5 מייל פרטלק בחליפת אימון במזג אוויר קר מאד.

יום ג' – בוקר – 4.5 מייל פרטלק; אחה"צ – 8.5 מייל פרטלק.

יום ד' –בוקר – 4.5 מייל; אחה"צ – 20 פעמים 440 יארד על 70 שניות ואפילו מהר יותר, עם ריצה קלה של 220 יארד להתאוששות בין החזרות. בסך הכול עבר באימון זה 10 מייל כולל ריצה כדי להגיע אל המסלול.

יום ה' – בוקר – 4.5 מייל פרטלק; אחה"צ – ריצות מהירה עם ספירת צעדים, סה"כ באימון 8 מייל.

יום ו' – בוקר – 4.5 מייל לאט; אחה"צ –  7 מייל.

סה"כ בשבוע – 91.5 מייל (147 ק"מ)

נריץ קצת את המאורעות קדימה:

1962 ניצחון במרתון פוליטכניק – 2:21:59 שע' שהקנה לו את הזכות לייצג את בריטניה באליפות אירופה (בה כשל ולא סיים). הרבה מאד שבועות של 90 מייל ומעלה ובחלק מהם נגע כבר ב-100 מייל.

1963 הולדת בנו הבכור, 2:18:06 במרתון, 27:49.8 ב-6 מייל (שקול בערך ל-28.50 ב-10,000) יותר שבועות מופחתי קילומטרים. אין עלייה מעל 100 מייל בשבוע.

1964 – 2:14:12 במרתון. 27:27.0 ב-6 מייל. נבחר לייצג את בריטניה במשחקים האולימפיים ב-10,000 ובמרתון. היל סיים את הדוקטורט ממש לפני היציאה למשחקים האולימפיים בטוקיו. התחיל לעבוד במעבדה במפעל והחל בשגרה של ריצה אל העבודה וממנה. שתי ריצות כל יום ואחת ארוכה ביום ראשון. בתקופה זו כבר ביצע שבועות של יותר מ-100 מייל אך לא יותר מ-110 מייל.

במשחקים האולימפיים הוא לא הבריק. מקום 18 ב-10,000 מ' (29:53.0 ד') ומקום 19 במרתון – (2:25:34.4 שע'). באוטוביוגרפיה שלו מתאר את התקופה  שהוליכה למשחקים וממנה אפשר להבין את התירוצים שלו להופעה החיוורת בטוקיו: א) העובדה שאחרי שסיים שני במרתון פוליטכניק עם זמן טוב מהישג השיא הקודם עדיין לא נבחר אוטומטית למשחקים "חייבה" אותו לנסות להתמודד גם על מקום ב-10,000 מ'; ב) בחינות הסיום לקראת קבלת התואר דוקטור לכימיה והעובדה שכבר עבד במקביל במשרה מלאה במעבדה של מפעל; ג) הלחצים המשפחתיים. אשתו של רון היל, מיי, התמוטטה באותה תקופה ואושפזה בבית חולים במחלקה פסיכיאטרית והוא היה צריך לדאוג גם לה וגם לתינוק, בעזרת הוריו ובני משפחה אחרים. לגבי עצמו הוא מציין כי הריצה הייתה הדבר היחיד שמנע  ממנו להיכנס בעצמו לדיכאון (כבר נאמר שרצי מרתון הם פסיכיים ולא פלא שהם גורמים למי שחי במחיצתם להשתגע…).

 1965 – שבר את שיאיו של אמיל זטופק ב-15 מייל ו-25,000 מ' על מסלול (באותה ריצה). שבועות של 100 מיילים היו כבר בשגרה אבל שובצו גם שבועות קלים יותר.  שיא הקלומטראז' השבועי – 114 מיילים (183 ק"מ).  בחודש יוני נולד בנו השני. הוא ניסה לשבור גם את השיא העולמי בריצת 30,000 מ' על מסלול אך פרש באמצע המרוץ. זו הייתה הפעם הרביעית והאחרונה בה פרש במהלך ריצה תחרותית. הריצות של יום ראשון החלו להיות באופן די שגרתי ל-28 מיילים (45 ק"מ) במשך יותר מ-3 שעות, במסלול עם הרבה עליות.

1966 זכה לראשונה באליפות אנגליה במירוצי שדה. השתתף בשתי אליפויות בין לאומיות ושוב לא הבריק: חמישי בריצת 6 מייל במשחקי חבר העמים שהתקיימו בג'מייקה (28:42.6) בתנאי מזג אוויר קשים. המנצח, נפתלי טמו מקניה (זכה שנתיים אחר כך בזהב האולימפי ב-10,000 מ') השיג אותו ביותר מהקפה שלמה של המסלול. הוא לא היה היחיד שסבל מהתנאים הקשים: רון קלארק ששנה קודם שבר באוסלו את השיא העולמי וקבע 26:47.0 ד' סיים שני בג'מייקה עם 27:39.4 (בדיוק אותו הזמן שקבע בריצה באוסלו ב-10,000 מ' – יש 344 מ' הפרש בין שני  המרחקים). גם באליפות אירופה בבודפשט אכזב היל. הוא  סיים במקום ה-12 בזמן חלש – 2:26:04.8. המנצח היה חברו לנבחרת הבריטית, ג'ים הוגאן – 2:20:04.6 שע'. באחד העיתונים הופיעה ידיעה כי רון היל מתכוון לפרוש. הכתבה הייתה מלאה ציטוטים  והיל העיר כי הייתה מפוברקת לחלוטין וציינה כנראה את דעתו הפרטית של הכתב.

 1967 – שנה רגועה יחסית כהכנה לעונה האולימפית. החל מסוף אוקטובר העלה עוד את הנפח השבועי (מיילים לשבוע) – 116, 128, 125, 111, 123, 101, 113, 160 (257 ק"מ), 121, 117. הריצה הארוכה ביום ראשון רגיל הייתה של 20 מייל ופעם בחודש של 28 מייל. השבוע של ה-160 מייל היה מעין ניסוי בו התאמן היל גם בשעת הפסקת הצהריים.  הוא הגיע למסקנה שלא יעמוד בכך והחליט לא לנסות יותר שגרה של שלושה אימונים ביום.

1968 –  זכייה שנייה באליפות אנגליה במרוצי שדה. מקום שני באליפות הבין לאומית במרוצי שדה, שנייה אחת אחרי מוחמד גאמודי מתוניסיה.  בחודש אפריל הוא שבר את שיאו העולמי של רון קלארק בריצת 10 מייל על מסלול כשקבע זמן של 47:02.2 ד' ובדרך רשם גם הישג שיא ב-15,000 מ' – 43:54.0 ד'. במרוץ כביש ל-20 מייל הוא קבע את הישג שיא – 1:36:28 שע' (2:59.8 לק"מ, קצב 2:06:30 למרתון, אבל קצר ממנו כמובן ב-10 ק"מ…). כשל במבחנים הבריטים במרתון למשחקי מקסיקו-סיטי כשהגיע רביעי בלבד – 2:17:11. השתתף ב-10,000 מ' וקבע זמן סביר בתנאי הגובה – 29:53.2 ד' (25.8 שנ' אחרי המנצח).  פחות מחודש אחרי המשחקים, ואולי עדיין בהשפעת 19 הימים בהם שהה במקסיקו סיטי בתנאי גובה לפני  התחרות ב-10,000, ניסה היל לשבור את השיא הבריטי בריצת שעה. במהלך הדרך הוא הבין שהוא בעצם בקצב לשפר את שיאו העולמי ב-10 מייל ולכן הגביר את הקצב עד שהשיג מטרה זו ושבר את שיאו מחודש אפריל אותה שנה וקבע 46:44.0 ד'. אחר כך הוא הרפה קצת אבל בכל זאת שבר את השיאים הבריטיים כשקבע  ב-20 ק"מ 58:39.0 ד' ובשעה -12 מייל ו-1268 יארד (20,471 מטר).

באותה תקופה החל בסיוע חברות הלבשה והנעלה בתכנון נעליים ולבוש המתאימים למרתון. היל הגה את גופיית הרשת ובעצם המציא את הנעליים המינימליסטיות, כ-40 שנה לפני שמושג זה נכנס לז'רגון המקצועי. כדאי להדגיש שכמו כמה מבני דורו (כמו אלוף אירופה ב-5000 מ' ב-1962, ברוס טאלו) הוא היה רץ לא פעם יחף בתחרויות מסלול (כולל בריצת 10,000 מ' על מסלול הטרטן במקסיקו-סיטי במשחקים האולימפיים) ובמרוצי שדה ואפילו שקל לרוץ יחף במרתון האולימפי במינכן 1972, אך אחרי בדיקת המסלול החליט לוותר על כך.

מעניין גם לציין כי היל מציין שהוא עישן וגם  היה שתיין כבד, בתקופות מסוימות ממש על גבול של אלכוהוליסט. באנגליה החובבית של שנות הששים הוא בכל זאת הגדיל קצת את ההכנסה המשפחתית על ידי השתתפות במרוצים וזאת באמצעות קבלת "הוצאות". הוא מציין שלא פעם היה מקבל למשל הוצאות  עבור "כלכלה" ומביא כריכים מהבית או מקבל כסף עבור לינה במלון וחוזר לישון בבית. לפעמים היה מתאם עם מארגני מרוצים את הפרסים. לדוגמה, הוא רצה מתקן גז לפיקניקים ותאם עם מארגן המרוץ שזה יהיה הפרס לזוכה במקום הראשון בתקווה כמובן שהוא יהיה המנצח…בצורה דומה קיבל לביתו גם שטיחים, מערכת כלי אוכל ועוד.

1969 בין השנים 1961 – 1968 השתתף רון היל ב-13 מרתונים. הוא ראה בהם רק אמצעי עזר להגשמת שאיפתו להיות רץ מסלול מעולה.  מתוך 13 המרתונים האלה אחד הוא לא סיים (אליפות אירופה 1962), שמונה הוא סיים בזמנים של מעל 2:20 שע' ורק ארבעה היו מתחת ל-2:20 שע'. שיאו האישי נקבע עוד ב-1964 – 2:14:12. בעונת 1969 הוא רצה להשתתף באליפות אירופה במרתון וגם ב-10,000 מ'. הוא הצליח להגדיל עוד את הקילומטראז' ורשם שבועות של 130 ואפילו 140 מייל (225 ק"מ). באליפות אנגליה, ששימשה גם כמבחן לאליפות אירופה הוא רשם שיא אישי – 2:13:42 והקדים בין היתר את בעל הישג השיא העולמי  – דרק קלייטון מאוסטרליה.

אחרי שסיים שלישי באליפות אנגליה ב-10,000 החליט להשתתף רק במרתון באליפות אירופה. בתקופת ההכנה לאליפות אירופה ניצח היל בתחרות ארה"ב נגד בריטניה בריצת 10,000 עם 29:07.2 ד' כאשר הקדים את חברו לנבחרת בריטניה ושני נציגי ארה"ב – פרנק שורטר וקני מור שגמלו לו בגדול 3 שנים אחר כך במרתון האולימפי במינכן…ניצחונו הגדול הראשון היה באליפות אירופה באתונה במסלול הקלסי של המרתון ממרתון לאתונה שם הקדים את גסטון רולנטס ב-35 שניות וקבע 2:16:48 שע'.

ron-hill

(על קו הסיום של המרתון באליפות אירופה, אתונה 1969)

בשנה זו היה היל אחד הרצים הראשונים בעולם שהתנסה בדיאטת העמסת הפחמימות הקלאסית שכללה שלב של דלדול פחמימות (4 ימים של דיאטת חלבונים ושומנים ללא פחמימות) ואחריו שלב העמסת פחמימות. היל  ניסה את הדיאטה אחרי  שחבר הפנה  אותו למאמר מדעי של חוקרים משוודיה מ-1968 שהראה שניתן להגדיל את כמות הגליקוגן בשריר באמצעותה.

1970 שנתו הטובה ביותר שהיו לה שני שיאים:

 ניצחון במרתון בוסטון – 2:10:30.1 – שיפור של שיא המסלול ביותר מ-3 דקות. השיא נשבר על ידי ביל רודג'רס ב-1975 (2:09:55).

 ניצחון במרתון במשחקי חבר העמים שנערכו באדינבורו, סקוטלנד, בזמן השני בהיסטוריה – 2:09:28. במרוץ זה השתתף (ולא סיים) מחזיק הישג השיא דרק קלייטון מאוסטרליה. קלייטון קבע ב-1969 זמן של 2:08:33.6 שעות במסלול שרבים מאמינים כי היה קצר מדי ובשל שינויים שנערכו בכביש מאז אי אפשר היה למדוד אותו מחדש. הישג השיא הקודם של קלייטון היה 2:09:36.4 שעות ונקבע במרתון פוקואוקה ביפאן בשנת 1967. לפיכך, יש המחשיבים את הישגו של היל באדינבורו כהישג שיא עולמי. היל עבר את 10 הק"מ הראשונים באדינבורו ב-29:24 ד' (קצב ל-2:04:04 במרתון) מה שכנראה שבר את קלייטון ואת ג'רום דרייטון מקנדה שהיה גם הוא אחד הטובים בעולם באותה התקופה (ניצח בפוקואוקה 1969 ב-2:11:13; ב-1975 קבע רץ דרייטון 2:10:09 בפוקואוקה – התוצאה הטובה ביותר למרתון של רץ קנדי עד היום).

אחרי השיא שנת השיא החלה הירידה: היל הגיע שלישי באליפות אירופה 1971 ושישי במשחקי מינכן 1972. היל מעולם לא פרש והחל מדצמבר 1964 הוא רץ בכל יום. עד 1990 הוא היה רץ פעמיים ביום, שישה ימים בשבוע וביום ראשון מבצע ריצה אחת ארוכה. עוד לפני יום הולדתו ה-70 הוא רץ ביותר מ-100 מדינות שונות בעולם. בסך הכול השתתף היל ב-155 מרתונים (האחרון שבהם ב-1996) ו-29 מהם היו  מתחת ל-2:20 שעות. בגיל 41 הוא קבע 2:15:46, הישג שהיה שיא ותיקים של בריטניה לאורך שנים רבות.

בשנות ה-70 פתח היל עסק של ייצור ציוד ספורט והוא ניצל את הידע שלו בכימיה של טקסטילים כדי לתכנן בגדי ריצה מחומרים טובים יותר לרצים והיה מעורב גם בעיצוב הדגמים כדי שיהיו נוחים יותר.

מה אפשר ללמוד מהקריירה שלו? המון!

  • צריך להיות פעיל מאד כילד אך אין חשיבות להתחלת אימונים בגיל צעיר.
  • היל התקדם מאד בין גיל 18 ל-19. מומלץ לאתלטים שאינם זוכים אצלנו למעמד "ספורטאי מצטיין" לדחות את הגיוס  לצה"ל לפחות בשנה אחת ולצאת לשנת שירות או ללימודים. אני מכיר לא מעט אתלטים שעשו כך וכמעט כולם התקדמו יפה בהישגיהם באותה השנה.
  • חשוב מאד לנהל יומן אימונים מפורט. רק כך אפשר לדעת מה עובד טוב יותר ומה פחות. רואים אצל היל לאורך השנים תהליכי למידה והסקת מסקנות. הוא למד לשלב בתכנון השנתי תקופות  עם שבועות מופחתי קילומטרים  וניסה בתקופות מסוימות להגדיל את הקילומטראז' עד לכמות שהוא הבין שהיא גדולה מדי עבורו. לקראת משחקי מינכן הוא ניסה להתאמן בתנאי גובה והגיע למינכן ישר ממחנה אימונים בשוויץ. ייתכן שהיה צריך להתנסות בכך מוקדם יותר בקריירה שלו אך זה לא התאפשר לו.
  • רצי מרחקים ארוכים צריכים להגדיל את הקילומטראז' שלהם באופן עקבי אך הדרגתי מאד. היל התחיל להתאמן בגיל 16 והגיע לשיאו בגיל 32-31.
  • היל התחרה הרבה בחורף במירוצי שדה ובקיץ התחרה הרבה על מסלול במגוון מרחקים. למרתון הוא נכנס באופן רציני רק לקראת גיל 30.
  • לא חייבים להגיע להישגים יוצאי דופן במרחקים של עד 10 ק"מ כדי להצליח לרדת מ-2:10 במרתון. השיאים האישיים של היל: מייל – 4:10.1 (1965), 3000 – 8:11.8 (1963), 2 מייל – 8:41.0 (1965), 3 מייל – 13:27.2 (1967), 5000 – 14:00.6 (1969), 6 מייל – 27:29.94, 10,000 מ' – 28:38.98 (1969).
  • אפשר להצליח להגיע לרמה גבוהה גם כאשר עובדים במשרה מלאה ומנהלים חיי משפחה. זה לא היה פשוט וכפי שראינו היל ואשתו חוו הרבה קשיים, אבל בסופו של דבר, היל היה לשנה אחת רץ המרתון הטוב בעולם.
  • רצים למרחקים ארוכים לא צריכים בהכרח מאמן .
  • לא חייבים להתאמן בקבוצה. היל עשה את רוב אימוניו לבד. כאשר רצים בקבוצה למעשה הקצב מתאים לרץ אחד בלבד. כל השאר רצים מהר מדי או לאט מדי…
  • הכי חשוב – ההצלחה נובעת בעיקר מהרצון והמחויבות של הרץ להתמיד באימונים ולהגיע להישגים הטובים ביותר שהוא מסוגל להגיע אליהם.
  • כדי להגיע לרמה של 2:10 במרתון לא צריך מדי דופק, שעונים עם GPS ושאר "טכנולוגיות לבישות". היל סיפר באחד הראיונות בשנים האחרונות כי כאשר התחיל לרוץ בגיל מבוגר עם שעון המכיל  GPS הוא גילה כי הפריז לא פעם בהערכותיו

לגבי המרחקים שעבר באימונים. מסתבר שזה לא הפריע לו להגיע לצמרת…

  • הריצה היחפה והנעליים המינימליסטיות אינן המצאה של המאה ה-21…
  • דיאטת העמסת פחמימות עם "שלב דלדול פחמימות" (4-3 ימים בלי פחמימות שאחריהם 4-3 של העמסת פחמימות) עבדה מצוין עבור היל. מי שטוען כי צריך להעמיס דווקא שומנים וחלבונים ולהמעיט בפחמימות כנראה לא הגיע לרמה של היל במרתון…
  • הגעה לרמות גבוהות יותר במרתון דורשת כבר תכונות נוספות שלא היו לרון היל. עדיין יש ויכוח אם מדובר בתכונות גנטיות בלבד או גם בסביבה בה גדל הרץ ובתוספים שונים ומשונים.

 

מורשת הרצים הבריטיים (2) / יורם אהרוני
סבסטיאן קו וגישת ה-Multi-pace training (חלק ראשון)