פרויקט Breaking2 של נייקי ולמה אני לא אוהב אותו

(הפוסט הזה נכתב לפני למעלה מחודש, בסוף השבוע שבו פורסם בתרועה רמה על השקת פרויקט ה"סאב שעתיים למרתון" של נייקי. הפוסט נגנז בגלל אירועים שקרו וכעת אני חוזר אליו, גם בעקבות פניות ושאלות – אין מה לעשות. ההייפ תפס).

***

מרתון בפחות משעתיים. ציון דרך שרירותי שמעורר דמיון ועניין – וכעת גם מגייס עשרות מיליוני דולרים וצוותי חוקרים מכל מיני תחומים – רק בגלל שכולנו אוהבים כל כך מספרים עגולים. הרץ האמריקאי דון קרדונג אמר פעם שאנשים נתפסים למאה מייל לשבוע רק בגלל שמאה הוא מספר עגול. "אני דווקא רץ 88 מייל לשבוע" הוא אמר, "88 הוא מספר הרבה יותר עגול".

אם נאסוף את נתוני התוצאות בכל המרתונים בעולם (עשרות או מאות אלפים של תוצאות) ונעלה אותם על גרף – נקבל מעין עקומת פעמון (גאוס), אך בניגוד לרוב הפעמונים, בפעמון של תוצאות המרתון נראה בליטות, מעין "שפיצים" כלפי מעלה  סביב המספרים העגולים (3 שעות, 3:15, 3:30, 4:00 ועוד) – ובולטים יותר ככל שהמספרים עגולים יותר. זו המחשה טובה למשיכה שאיננה לגמרי רציונאלית שיש לנו למספרים עגולים. כמובן שזה לא דבר רע בהכרח. היעדים המוחשיים האלה – שרירותיים ככל שיהיו – מספקים תמריץ ומוטיבציה לשיפור. Benchmarks. אך לפעמים הם מובילים גם לאבדן פרופורציה ומדי פעם גם לאבדן הדרך והמהות. אנחנו עלולים לעתים לשכוח מה חשוב, לעתים אפילו לעוות.

finish-time-bell-curve

(עקומת תוצאות הסיום (זמן צ'יפ אישי) למרתון לונדון 2010, כדוגמה. שימו לב לבליטות סביב 3:00ש', 3:30 ו-4:00 שעות- בדקה אחת בין 3:59 ל-4:00 חצו את קו הסיום 347 רצים. מקור: Footforward.co.uk- More Marathon Statistics)

הדוגמה האחרונה לאובססיית המספרים העגולים היא שלא מספיק לנו להתפעל מההתקדמות המדהימה בריצת המרתון בעשר השנים האחרונות (שנספור לצורך הדיון כאן משיא העולם הראשון של גברסלאסי בברלין 2007 – 2:04:26ש'). לא מספיק להתפעל משיא העולם של דניס קימטו – 2:02:57ש' שנקבע בברלין ב2014 וממספר רצים שמאד התקרבו לתוצאה הזו מאז (קנניסה בקלה, אליהוד קיפצ'וגה, וילסון קיפסאנג, עמנואל מוטאי), וכנראה שגם המחשבה שתוצאה מהירה יותר, למשל 2:02:30ש' עשויה להיות בהישג רגליהם של טובי הרצים כיום או שנוכל למשל לראות אותם מתחרים אחד מול השני ומול השעון במרתון לונדון – מספר רצים ברמה היסטורית בשיא של יכולתם – גם היא כבר לא מלהיבה מספיק. למה? כי סאב 2. וסאב 2 כנראה מוכר. מושך קליקים. והנה, גם אני לא עמדתי בפיתוי.

לפני כשנתיים, לאחר שנקבע שיא העולם של קימטו, הושק פרויקט בשם Sub 2 Hour Marathon, בראשותו של פרופ' יאניס פיטסילאדיס מאוניברסטית ברייטון. הפרויקט הצהיר על מטרה לגייס עשרות מיליוני דולר כדי לנסות לממש את נקודת הציון בטווח זמן של 5 שנים. המגייס הראשי של הפרויקט הוא יוש הרמנס, רץ העבר והסוכן של היילה גברסלאסי וקנניסה בקלה, בין  השאר. תוכלו לקרוא על הפרויקט באתר הרשמי שלו, כאן. הפרויקט עורר הסתייגויות מראשיתו.

לפני כמה שבועות הודיעה חברת נייקי על פרויקט יהיר ונועז הרבה יותר - לממש את שבירת השעתיים במרתון כבר בשנת 2017. נמסרה הודעה על שלושת הרצים שנבחרו (אליהוד קיפצ'וגה, זרסנאיי טדסה האריתריאי שהוא שיאן העולם לחצי מרתון, ולליסה דסיסה האתיופי – נדבר עליהם בהמשך). שאר פרטי הפרויקט נותרו מעורפלים, אך ברור שהניסיון לא יתבצע במסגרת אחד המרתונים הגדולים "הרגילים" אלא בתנאים נשלטים וסטריליים ככל הניתן, ונאמר במפורש שלא ברור שהזמן יוכר בהתאם למלוא כללי אישור השיאים המקובלים (כללי הIAAF).  כלומר: "קודם שנראה את הספרות על השעון. אחר כך נתווכח על ה'טכנוקרטיה' של האישור". מבין השורות ניתן להבין שמתוכננת מניפולציה כלשהי. מבין השורות ניתן להבין שנייקי רואה עצמה חזקה מספיק כדי להמציא לעצמה (ולנו) את הכללים.  בינתיים הם לא מגלים לנו את הכללים החדשים.

בינתיים נמסר כי המרתון הסודי אמור להתקיים בחודש מאי הקרוב. התאריך המדויק ייקבע על בסיס המתנה לתנאים המיטביים. מקום ומתכונת הריצה לא הוסברו עדיין לקהל הרחב (כאשר שני גורמי תקשורת זכו ל"בלעדיות" של סיקור מבפנים). ככה זה עובד – תחת מעטה סודיות ועם שחרור "טיזרים" בלעדיים וסנסציוניים מעת לעת. כולנו שבויים.

***

באוקטובר 2014, פרסמתי כאן בבלוג פוסט "פאנל" בהשתתפות כמה מכותבי דה באזר וכותבים אורחים נכבדים, בשאלה עד כמה קרוב הסאב 2 למרתון. כתבו רונן דורפן, עפר שלח, ד"ר רפי וישניצר ז"ל* (מאמנם של אלופי ושיאני ישראל, וגם שלי, החמור), אריאל גרייזס, דובי מילר, ואני. ניתן לקרוא את הפוסט כאן. את דעתי לא שיניתי, ואותו הניתוח נותר בבסיסה. אני לא רואה את הדור הנוכחי של הרצים מתקרב לתוצאה הזו בתנאי הריצה המקובלים/המחייבים לצורך הכרה בשיא. לאחרונה אגב הצטרף לדעתי קנניסה בקלה בעצמו, שהצהיר שהוא מסוגל לשפר את השיא אבל שגם הוא לא מאמין שנראה מרתון בפחות משעתיים בעשור הקרוב.

* רפי וישניצר האהוב נפטר לאחר שרובו של הפוסט הנוכחי נכתב ובטרם פורסם. בשנים האחרונות רפי אבד את האמון בטוהר הספורט ולקח באופן קשה מאד את תופעת הרמאויות הנרחבת באתלטיקה. הנושא העסיק אותו מאד, בגעגוע לימי התמימות, ומסקנתו: "נמשיך לרוץ בדרכנו, האמיתית".

***

כעת מגיעה נייקי וברהב חסר תקדים מנכסת לעצמה האחריות ומבטיחה לספק את תאבוננו בקרוב. היא מאלצת אותנו לחזור אל הדיון. לא נדבר על "כמה מהר בקלה או קיפצ'וגה או קיפסאנג מסוגלים לרוץ", אלא על נייקי. לא נדבר (או שנדבר פחות) על התחרות הנהדרת הצפויה במרתון לונדון או במרתון בוסטון, אלא על המרתון הסודי שמתכננת נייקי. וגם בעתיד – לעשרות שנים – נייקי מעוניינת שנדבר פחות על האדם הראשון שרץ מרתון בפחות משעתיים והרבה יותר על נייקי שהשיגה זאת.

שלושה חלקים לפוסט הזה, אשתדל להיות ממוקד: לקט של 5 תגובות לפרויקט של נייקי; 5 סיבות מדוע אין לדעתי סיכוי לסאב 2 "לגיטימי" בזמן הקרוב; ולבסוף, מדוע אני ממש לא אוהב את הפרויקט.

***

5 תגובות שאהבתי להכרזה על פרויקט Breaking 2:

שרה בארקר מ-Deadspin בטור מצוין פוגעת "בול בפוני" בתיאור דחיקתם של הרצים, התשוקה והדרך שלהם אל השוליים, לטובת הטכנולוגיה המגויסת והמתוזמרת:

"Both projects smell strongly of vanity, of Sub2 leading man Yannis Pitsiladis, and the entirety of Nike. Crowning a barrier-breaking runner? Nope. Roger Bannister was the passion, the recruiter, the scientist, and the runner behind the sub four-minute mile. That’s why we associate his name with that achievement. The sub two-hour marathon, if it happens, will not be about the runner—interchangeable in these schemes—but rather about the puppet master."

רוברט ג'ונסון, ממייסדי לטסראן (בעבר מאמן קבוצת האתלטיקה של אוניברסיטת קורנל) משחרר את הכעס המשותף לכל מי שמרגיש שהנה באים לעבוד עליו, וצודק במאה אחוז:

"1) This is totally stupid and pisses me off beyond belief. We are nowhere close to a legitimate sub-2 attempt. You don’t just take 3 minutes off a marathon world record legitimately. We are more than 6 seconds per mile off pace. So if it’s done, it’s either because of an a) illegal course (downhill/downwind) 2) illegal aid (wind machine pushes the runner). The sport should be about competition – not gimmicks."

הפרשן פיטר אברהם מוסיף:

"Nike's assault on the 2-hour marathon feels like the marketing campaign that it is. Even if successful, it won't be a Roger Bannister moment."

ד"ר ראס טאקר, הפיזיולוג ובעל האתר המצוין The Science of Sport מתאר את הרעיון כמה שהוא – פיתוי לקיצורי דרך שהם בעצם סוג של שקר:

"So, not long to wait now.  Spring 2017.  Sub 2 hours for the marathon!  The (short) wait shall be ended. At least, that’s if you’re willing to set aside the rules, and a fair amount of belief in credibility and legitimacy, or physiology, in response to the latest announcement of this sub-2 hour campaigning that has afflicted the marathon since about 2011, when the world record was being nudged ever closer to the 2:03 barrier."

טאקר כתב כתבה ארוכה המנתחת את האפשרויות הטכניות/טכנולוגיות האפשריות לקזז שלוש דקות נוספות מהשיא, ללא שיפור ביכולת הריצה הממשית על מסלול רגיל (למשל – ריצה בירידה – אפשרות שאנשי נייקי שוללים – או שימוש בטכנולוגית קפיצים בהשראת התותב של אוסקר פיסטוריוס).

ודייויד אפשטין, מחבר הספר המצוין The Sport Gene, צייץ תגובה ספקנית-סרקסטית להצהרה המתיימרת של נייקי:

I'd like to announce my own sub-2 project; race starts at the peak of Mt. Lemmon and ends at sea level. Bring it, Nike

bannisterherald.jpg-large

(הרץ היה רוג'ר באניסטר. המקום היה המסלול של Iflley Road באוקספורד. התאריך היה השישי למאי, 1954. אבל אילו נעלים נעל באניסטר? מישהו? אף אחד? התשובה כאן)

5 סיבות מדוע ריצת מרתון לגיטימית בפחות משעתיים איננה צפויה בקרוב:

אז בואו נחזור, בקצרה, למציאות, ונשים את הדברים בפרופורציה. נניח שאנחנו לא משנים את תנאי התחרות ואת כללי אישור השיאים. נכון ש- ח2:02:57ש' נשמע "קרוב" ל-2:00. טוב, הרבה יותר קרוב מ-2:04:55, שיאו של פול טרגט מ2003 – שהיה מדהים ובלתי-צפוי בשעתו – וקוזז בכמעט שתי דקות מאז. אגב, מאז 2003 כבר נקבעו 47 תוצאות מהירות משל טרגט, 50 אם סופרים את מרתון בוסטון 2011. אז כן, התקרבנו ונמשיך להתקרב.

אבל "קרוב" הוא כמובן מונח יחסי. וה"קרוב" הזה, באופן מציאותי, אינו קרוב לדעתי כפי שנדמה. אתמצת לחמש סיבות.

1. ההקשר של התקדמות השיא – הדמיון והתעוזה גברו מאז 2011 בגלל תופעת השיפור המהיר של השיא. כתבתי כמה פעמים כבר על מה שאני מכנה "מהפכת טרגאט-גברסלאסי-וונג'ירו" במרתון, ואקדיש לכך בקרוב פרק בסדרת המאמרים על ההיסטוריה של אימוני הריצה למרחקים. בעצם משנת 2002 החל מעבר של רצים בעלי תכונות אחרות – למעשה רצים טובים ומהירים יותר – מהמסלול אל המרתון. הוכח כי רצי ה-5 וה-10 הטובים ביותר הם בעלי הפוטנציאל גם להיות רצי המרתון הטובים ביותר. ואת שיאה של התופעה הזו אנו רואים כיום עם אליהוד קיפצ'וגה וקנניסה בקלה (שניהם בטווח של שניות בודדות משיא העולם). מה שראינו בעצם בעשר השנים האחרונות הוא "סגירת פער איכותי" בין שיאי ה5000 וה10000 לבין המרתון (או צמצומו באופן משמעותי). תוצאה של 2:02:57 היא שקולה או קרובה מאד לשיאי המרחקים הקצרים יותר. התקדמות משמעותית זו קשורה לכסף הגדול במירוצי הכביש ולתמריץ הגדול להתחרות במרתון. התופעה מושכת כיום גם רצים צעירים שמתמקדים במרתון בשנות השיא שלהם ולא אחריו. כאשר מבינים את ההקשר הזה, מבינים שהקפיצה מוסברת בשינוי מסוים בפרדיגמה. גם אם השיפור הזה לא מוצה, לצפות ממנו להניב תוך זמן קצר שיפור של שלוש דקות נוספות – זו בעיניי התעלמות מן ההקשר.

– השוו למודל המתמטי המצוין שבנה חברי ד"ר משה לוין (כבר ב2011) – המודל מסביר כי התקדמות השיא היא לחלוטין בהתאם לחזוי לנוכח ההתפתחות ההיסטורית של השיא. למתעניינים בנושא, אני ממליץ מאד לקרוא את הכתבה. כמובן שגם לפי המודל אנחנו רחוקים מאד ממרתון בפחות משעתיים.

2. מה קרה לשיאי המרחקים הקצרים יותר בינתיים? זהו הטיעון המשלים. בזמן שהמרתון התקדם ויישר קו אל שיאי ה-5 וה-10, שני אלו נותרו במקום, ללא כל שיפור. שני השיאים שייכים לבקלה והם נקבעו ב2004 ו2005. לא רק שלא נשברו אלא שאף אחד לא התקרב אל השיאים של בקלה ושל גברסלאסי עוד לפניו (26:17דק' לבקלה, 26:22דק' לגברסלאסי). היכולת במרתון אינה יכולה להיבחן במנותק מן היכולת (הממשית או המשוערת) לריצת 10000מ'. והרץ שירוץ מרתון בפחות משעתיים יהיה רץ בעל יכולת טובה משמעותי מרץ של 26:17דק'. כנראה גם מהר מ26 דקות ומ-12:30 ל5000מ'. אף אחד מהרצים המוכרים בדור הנוכחי אינו קרוב לכך.

3. מה מספרים לנו זמני הביניים? זו נקודה חשובה ביותר. קצב הריצה הממוצע בשיא העולם של קימטו היה טיפה מהיר מ14:35 דק' ל5000מ'. הקצב הממוצע הדרוש למרתון בשעתיים הוא 14:09דק'. זה עשוי להישמע כ"רק" 25 שניות לכל חמישה ק"מ אבל כל רץ מרתון מנוסה מבין כמה ההבדל הזה משמעותי, במיוחד רץ מנוסה המצוי קרוב למיצוי יכולתו. הדגש הבא הוא חשוב: אם נסתכל על זמני הביניים במרתונים המהירים בעולם היום, ניתן לראות פה ושם מקטע בודד של חמישה ק"מ בקצב של 14:10 או קרוב לכך. אף רץ, מעולם, לא התקרב לרוץ שני מקטעים כאלה. ובדרך כלל מקטע אחד גבה מחיר אנרגטי גבוה מדי שרק פגע בתוצאה הסופית (בדרך כלל באופן משמעותי, כצפוי). המשמעות היא שלא רק שאנחנו לא קרובים למרתון בפחות משעתיים, אלא שאנחנו לא קרובים לניסיון מעשי. אם רץ של 2:03 ינסה לפתוח על 28:20דק' לעשרה הקילומטרים הראשונים, לא רק שלא יצליח לעמוד בקצב אלא שבגלל הפיזיולוגיה של המרתון  (שריפה מהירה מדי של מאגר הסוכרים כאשר קצב הריצה מהיר מדי, אפילו במעט) התוצאה בסיום תהיה כנראה רחוקה משיא העולם הקיים.

כדי להמחיש: אלה היו לדוג', זמני הביניים של בקלה ב-2:03:05 בברלין האחרון, לכל חמישה קילומטר: 14:20, 14:40, 14:37, 14:24, 14:46, 14:39; 14:30, 14:59, שני קילומטרים אחרונים מהירים מאד (לאחר האטה בין 35-40): 2:51, 2:47 ושלושים שניות ל195 המטרים האחרונים. זמני הביניים האלו מספרים כמה אנחנו עדיין רחוקים.

4. "רק שלוש דקות" זה בעצם שיפור של 2.4 אחוז – רוצים להשוות? בבקשה. זה כמו לצפות לריצת 100מ' ב-9.35שנ', או לריצת 800 ב-1:38.5דק'.

5. שלושת הרצים בפרויקט – נייקי בחרו שלושה רצים (או שפני ניסוי) לצורך הפרויקט. קשה לתקוף את הבחירות עצמן. רצי אדידס (כולל בקלה וקיפסאנג) מחוץ לתחום. קיפצ'וגה נחשב בעיני רבים – ובזכות – לרץ המרתון הטוב והיציב ביותר בעולם היום (בקלה וקיפסאנג לגיטימיים בדיון). לליסה דסיסה הוא רץ יחסית צעיר ומאד חזק, שהפגין פוטנציאל. וזרסנאיי טדסה – אמנם סוג של "סוס שחור" בניסוי הזה – מחזיק בשתי תוצאות חצי המרתון הטובות בכל הזמנים, שהן באיכות דומה או אף גבוהה יותר משיא העולם למרתון. ובכל זאת, גם ניתוח הישגיהם של שלושת הרצים האלו בשנים האחרונות אמור לשלול כל רלוונטיות לקיזוז שלוש דקות משיא העולם הנוכחי בזמן הקרוב.

אליהוד קיפצ'וגה הוא מטובי רצי הארוכות שנראו. הוא מדורג רביעי בכל הזמנים ל5000מ' (לפי תוצאה, 12:46.53דק') והיה גם אלוף עולם למרחק (בניצחון על אל גארוז' ובקלה). ואחרי קריירת מסלול מרשימה קריירת המרתון שלו היתה כמעט מושלמת. ממרתון בכורה של 2:05:30 בהמבורג 2013 הוא המשיך לרקורד כמעט מושלם של שבעה נצחונות והפסד אחד (בו סיים שני לקיפסאנג ששבר את שיא העולם). בשנה שעברה בלונדון (מסלול מעט איטי ביחס לברלין) קבע שיא מסלול של 2:03:05 והתקרב כדי 8 שניות משיא העולם. בקיץ היה גם לאלוף האולימפי. קיפצ'וגה רץ שישה מרתונים של 2:05:00 ומהר יותר. הוא אכן נראה כיום כמועמד האופטימלי לשיפור השיא הקיים (לדעתי יחד עם בקלה). אבל דווקא היציבות המופלאה הזו  – של רץ מנוסה בן 32 – מחייבת לשאול. אם במיטב יכולתו קבע רצף של תוצאות מעולות בין 2:03 ל-2:05, מאז 2013, איזו סיבה יש לחשוב שאפילו הרץ הנפלא הזה יוכל פתאום לקזז שלוש דקות נוספות? מהיכן אמורה לבוא היכולת הזו? (להבדיל משיפור נוסף של עד חצי דקה לשיא הקיים – אתגר שאנו פשוט נוטים לזלזל ברצינותו).

kipchogeberlin

(photo courtesy of: By Denis Barthel – Own work, CC BY-SA 4.0, @ wikicommons)

לליסה דסיסה האתיופי הוא רץ צעיר יחסית (בינואר היה בן 27). שיאו האישי למרתון נקבע בדובאי 2013 – מרתון הבכורה שלו – ועומד שעל 2:04:45ש'. בניגוד לרצים צעירים אחרים שרצו תוצאות מאד מהירות בדובאי אבל לא הצטיינו במסלולים אחרים, דסיסה הוכיח שהוא קורץ מחומר של אלופים, אך דווקא בתנאי תחרות יותר קשים. פעמיים ניצח במרתון בוסטון, וסיים שני במרתון אליפות העולם 2013. העניין הוא שמאז אותה ריצה בדובאי 2013 דסיסה לא התקרב למהירויות כאלה. בדובאי 2015 רץ 2:05:52ש' בלבד, ושאר הריצות היו בין 2:09 ל-2:14 (על מסלולים איטיים יותר). התוצאות של דסיסה במרחקים הקצרים יותר אינן ברמה של הרצים הטובים ביותר כיום (59:30, 27:18.17). דסיסה בעיניי איננו מהרצים המועמדים לשפר את שיא העולם, או לנצח במרתונים כמו לונדון או ברלין.

זרסנאי טדסה, יקיר המועדון, הוא רץ חצי המרתון הטוב בכל הזמנים. בעל שתי התוצאות המהירות בכל הזמנים למרחק (58:23, 58:26- מהירות משמעותית מכל רץ אחר). שלוש פעמים אלוף עולם לחצי מרתון, אלוף עולם למירוצי שדה, מרצי ה10000מ' המהירים בכל הזמנים (26:37.25דק', ב2006) וגם המדליסט האולימפי הראשון של אריתריאה. רץ גדול. נכון, הישגיו של טדסה בחצי מרתון מעוררות את הדמיון. מה יקרה אם יצליח לתרגם את האיכות הזו למרתון?! אלא שנדמה שכבר עבר זמנה של השאלה הזו. טדסה יהיה בן 35 בשמיני לפברואר. הוא היה לאחרונה אלוף עולם לחצי מרתון בשנת 2012 (60:12דק') ושיאו העולמי הוא מ2010. בשנים האחרונות כמעט נעלם, עד שחזר עם הופעה מכובדת בריצת ה10000מ' בריו, מקום שמיני ב27:23.86דק'. טדסה, אם כן, כבר רחוק משיאו. אך הסיבה הנוספת להסתייגות משמעותית עוד יותר: כל הניסיונות של טדסה להתחרות במרתון, מאז 2009, הסתיימו בכישלון. הוא רשם תוצאות של 2:12 (2010) ו-2:10 (שיאו האישי, מלונדון 2012) ובשאר הניסיונות לא הגיע לקו הסיום. ההימור על טדסה כמועמד למרתון בפחות משעתיים נראה לכן מופלג, ואני תוהה אם הוא בכלל נבחר כדי לשמש כמסייע (פייסר למרחק ארוך ככל היותר?).

tadese2

(Photo courtesy of: By Erik van Leeuwen – @ wikicommons)

סיכום – למה אני לא אוהב את הפרויקט?

מכאן אפשר לסכם. כפי שאתם מבינים, אני לא אוהב את הפרויקט. אני לא אוהב אותו כי הוא הופך רצים מהשורה הראשונה בעולם לשפני נסיונות או בובות. אני לא אוהב אותו כי הוא מבוסס על hype מוגזם לפני ההישג, ועקרונית עדיף תמיד שיהיה הפוך: קודם צריך לרוץ. אני לא אוהב אותו כי הוא מעוות את הסיפור. אני לא אוהב אותו כי בספורט שמבוסס על הפגנת כבוד לתהליך, הוא מקדש ומעודד מחשבות על קיצור הדרך. אני לא אוהב אותו כי הוא יציע לנו שיטות מפוקפקות בשירות הגימיק והבלוף – וזה עשוי לפגוע בטוהר הספורט. אני לא אוהב אותו כי ישנם מספיק אתגרים אמתיים, רלוונטיים, משמעותיים, מעוררי דמיון והשתאות – ובהם עדיף להתמקד.

גם אם המספרים לא עגולים.

אז אני מציע לכם, לכולנו: בואו נתלהב, לעת עתה, מפרויקט המרתון ב-2:02:41ש'… וכשיבוא בימי חיינו המרתון בפחות משעתיים, נתרגש ונזכר בחשיבות התרומה של הדור הנוכחי של הרצים, שאת היכולת ואת הנועזות שלהם  – ולא את של נייקי – אפשר באמת להעריץ.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

39 תגובות ל “פרויקט Breaking2 של נייקי ולמה אני לא אוהב אותו”

  1. אורן (פורסם: 28-1-2017 בשעה 14:53)

    מאמר מרתק. תודה.

    להגיב
  2. רובי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 15:04)

    תודה על הכתבה נחשון.

    מסכים עם העמדה שלך. לדעתי מדובר בבניה של הייפ לקראת תוצאה שבסופו של דבר לא תוכר כשיא בגלל הפרה של כלל כזה או אחר.
    היה ראוי יותר אם באותו מימון נייקי היו נותנים חסות לתריסר כשרונות מבטיחים, לתכנון רב שנתי מכוון למטרה של 2:02:00 בתוך 3-5 שנים, לתוצאה שתושג במסלול מוכר.
    אבל זה לא מה שמעניין אותם.

    להגיב
  3. Amir A (פורסם: 28-1-2017 בשעה 16:27)

    מה ההבדל בין הפרוייקט של נייקי ובין הדחיפה שנותנים לראסל ווסטברוק בגלל כל הטריפל דאבלים שלו העונה? הרי אין באמת הבדל משמעותי בין 9 אסיסטים לערב ו-10 אסיסטים חוץ מהעובדה שבשני יש שתי ספרות. בדיוק כמו המספרים העגולים בתוצאות הריצות. אין מה לעשות, אלו הדברים שמדברים אל אנשים. זה מה שמביא רייטינג וזה מה שמביא כסף. הטענה לא צריכה להיות מופנית לחברות. היא צריכה להיות מופנית לצרכנים.

    להגיב
    • נחשון שוחט (פורסם: 28-1-2017 בשעה 16:41)

      כמובן שגם בספירת סטטיסטיקות בכל ענפי הספורט יש הטיה למספרים עגולים. הטריפל-דאבל כדוגמה.
      אני לא מבקר מצב שבו חברות ספורט "מתלבשות" על הצלחה של ספורטאים על המגרש. זה לא מפריע לא בכדורסל ולא באתלטיקה. זה מאפשר את הספורט המקצועני ותגמול לספורטאים. אני גם לא מבקר גם את התמריץ לשיפור הציוד (נעלים וכד').
      בהתייחס למספרים העגולים, אני לא תוקף את העניין והמשיכה לציוני הדרך האלו, אלא את חיפוש קיצורי הדרך לשם.
      הסיטואציה שאנחנו מדברים עליה היא שינוי ב"תנאי המשחק" שיאפשר ניפוח סטטיסטיקה (נניח משחק של 4 על 4, במקום 5 על 5).
      זה קיים ברמות מסוימות באן.בי.איי, לצרכים שיווקיים. כגון התעלמות מצעדים, "משיכה" וכו', כדי שהמשחק יהיה יותר אטרקטיבי לצופים.
      בתחום האתלטיקה שבו ההישגים נתונים למדד מאד אובייקטיבי, זה בעייתי.

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 28-1-2017 בשעה 19:14)

        האם הביקורת צריכה להיות מופנית רק לנייקי או גם לשלושת הרצים שבחרו להשתתף בקרקס הזה?

        להגיב
        • shohat (פורסם: 28-1-2017 בשעה 19:24)

          זו נקודה נכונה. אני מבקר (לא אוהב) את הפרויקט בכללותו. במיוחד חבל שלא נזכה לראות את אליהוד קיפצ'וגה וקנניסה בקלה מתחרים זה מול זה – ואולי נגד השיא – במרתון לונדון.

          להגיב
  4. אדם (פורסם: 28-1-2017 בשעה 16:28)

    תאר לך את המצב הבא: במירוץ הזה שלושת הרצים יורדים מ2 דקות ולאחר מכן נייקי מראה (בהסכמת הרצים) שהם השתמשו במשפרי ביצועים ולכן הצליחו לרדת בזמן בכזו דרסטיות. ואז נייקי יגידו שבעצם כל התוצאות הנוכחיות כשרות מכיוון שהינה הוכחה למה שמשפרי ביצועים עושים.
    נייקי יוצאים הגיבורים הגדולים של המרתון ואנחנו מאושרים בחלקנו עם מצב האתלטים במרתון היום.
    שווה ערך לסיכוי שזהבה גלאון תהיה ראשת ממשלה

    להגיב
    • נחשון שוחט (פורסם: 28-1-2017 בשעה 16:46)

      בהתחשב במהירות שבה נייקי דואגת להרחיק עצמה מכל ספורטאי שנתפס משתמש בחומרים אסורים באתלטיקה ובאפניים (בכנות או בדמעות תנין – אני לא מתיימר לדעת) – התרחיש שאתה מתאר יהיה הרבה יותר היסטורי משבירת מחסום השעתיים במרתון.
      דוגמה: https://www.theguardian.com/sport/2012/oct/17/nike-lance-armstrong-misled-decade

      להגיב
  5. יורם אהרוני (פורסם: 28-1-2017 בשעה 18:22)

    מסכים כמובן עם דעותיך, נחשון. לא קראתי עדיין את המאמר של רוס טאקר אבל נראה לי שהמניפולציות העיקריות היכולות לגרום לאליהוד קיפצ'וגה לקבוע זמן טוב בהרבה משיא העולם במרתון הן הכתבת קצב מאד מדויקת על ידי שני הרצים האחרים ואולי בסיוע רצים נוספים, מציאת מסלול אידיאלי העומד בדיוק נמרץ בתקנות IAAF לאישור שיאים, אספקת משקאות וחומרי הזנה לפי תכנון מדוקדק והזנקת הריצה בתנאי מזג אוויר אידיאליים. אני לא מתפלא על כך שדוו קארדונג חושב ש-88 מייל בשבוע הוא מספר עגול יותר מ-100. במחקר שנעשה בשנות השבעים נמצא שיש לו 50 אחוז סיבים לבנים בשריר הירך הקדמי ממנו נהגו אז לקחת ביופסיות ולעשות השוואות עם ספורטאים אחרים. ספורטאי שיש לו אחוז כל כך גבוה של סיבים לבנים (ובהתאם לכך, רק 50 אחוז סיבים אדומים…) יתקשה מן הסתם לעמוד בקילומטראז' שבועי גבוה. גם לי בדקו בערך באותה תקופה את אחוז סיבי השריר ונמצא כי היו לי שני שליש סיבים לבנים וזו אחת הסיבות, אולי העיקרית שבהן, שהפסקתי עם המרתון. במחקר שערכו אז אנשי מחלקת המחקר של מכון וינגייט, מצאו כי ההישג שלי במרתון מתאים למישהו העובר בממוצע כ-70 ק"מ בשבוע. הממוצע שלי היה כ-30. זה שלא רציתי לרוץ 70, הייתי צריך הרבה מאד זמן להתאושש ביו הריצות שלי ולכן בדרך כלל התאמנתי רק פעם ביומיים.
    קישור למאמר בו מוזכר אחוז הסיבים של קרדונג:
    https://heatherjross.wordpress.com/2015/03/21/super-fast-twitch-fibres-the-secret-of-the-sprint-stars

    להגיב
    • shohat (פורסם: 28-1-2017 בשעה 18:58)

      תודה יורם.
      1. אם המירוץ יתבצע כפי שאתה רושם (תקנות ה-IAAF אך יצירת תנאים אופטימליים ככל הניתן במסגרתם) – אז אין שום בעיה. נייקי כאמור הכריזו שהמסלול יעמוד בדרישת התקנות לאישור שיא, אך "המירוץ" לא. זהו העדכון האחרון של אלכס האצ'ינסון המסקר את הפרויקט בבלעדיות מטעם Runners' World:
      For now, the biggest news from my most recent conversation with the team is that they’re setting the necessary wheels in motion to ensure that the course they select will be certified according to IAAF regulations. Given all the speculation about downhill courses that followed the initial announcement, that’s a huge relief. In practice, it means that the start and finish of the course can’t be separated by more than 50 percent of the race distance (i.e., 13.1 miles), and the overall decrease in elevation can’t be more than 1 in 100. For a marathon, that’s 42.2 meters in total, or 138 feet; for context, the California International Marathon, a notoriously fast course, drops 340 feet from start to finish; Boston drops about 480 feet.

      That doesn’t mean the overall race will be record-eligible. It won’t be, for reasons that haven’t yet been specified.
      http://www.runnersworld.com/sweat-science/nikes-breaking2-team-goes-to-africa

      2. נושא חלוקת סיבי השריר בקרב רצי העלית הוא מעניין, ומעניין שהשתתפת בעצמך במחקר כזה. המחקרים מראים חלוקת סיבים של בין 59 למעל 70 אחוז סיבי שריר אדומים בקרב רצי מרתון, אך אלו מחקרים שרובם בוצעו בשנות השבעים. כבר לפני שנים הדגיש הפיזיולוג החוקר דיוויד קוסטיל שההבדלים נובעים מ-adaptibility (של סיבי השריר הלבנים, כתוצאה מאימונים) ולא רק מהחלוקה הגנטית (אמנם סיבי שריר לבנים לא יהפכו לעולם לאדומים, אך יוכלו להסתגל להשתתפות במאמץ אירובי). ופרופ' טים נוקס במיוחד מקדם התיאוריה שרצי מרתון הטובים ביותר בסופו של דבר לא יהיו בעלי 90 אחוז סיבים לבנים כפי שסברו פעם אלא רצים מהירים יותר על המסלול (עם יותר סיבים לבנים, יחסית) שיתאמנו לאורך שנים בריצות ארוכות (כמובן שהכוונה איננה לספרינטרים, אך קרוב יותר לחלוקה שווה, לפי התיאוריה שלו). קשה לקבל נתונים מדויקים מטובי הרצים, ניתן לשער שבקלה, פארה וקיפצ'וגה – שהם מהירים מאד ביחס לרצי ארוכות – אינם בעלי 90 אחוז סיבים לבנים, אלא דומים יותר לרצי בינוניות במובן הזה.

      להגיב
  6. יורם דומב (פורסם: 28-1-2017 בשעה 18:30)

    אחת הכתבות המעניינות שהועלו פה ושבהחלט מעלות מחשבות לדיון בנושא חשוב. האם שיא בכל מחיר? והאם חברה מסחרית צריכה להשתלט על רצים? ועוד נושאים שאפשר לעלות לדיון בהקשר. אישית אני מצטרף לדעות שנכתבו פה כנגד הפרויקט והלוואי שאי פעם ישבור את השיא רץ שלא משתתף בו. תמיד כשמדברים על שיאים בספורט מתעוררת השאלה מהו גבול יכולתו של האדם ? האם יש דבר שכזה ( השמיים הם הגבול?)כנ"ל אפשר לשאול במקרה הזה .האם כל " האמצעים" מקדשים את המטרה. לדעתי לא !!!הריצה , הדרך והתחרות ההוגנת היא מעל הכל.

    להגיב
  7. ליאור כרמון (פורסם: 28-1-2017 בשעה 18:35)

    נחשון ראשית תודה, אתה הסטוריון ספורט. רסמי.
    ולגופה של כתבה, נייקי עונים לדייויד אפשטיין בראיון מלפני יומיים לפורבס …

    http://www.forbes.com/sites/jimclash/2017/01/26/nike-says-two-hour-marathon-is-todays-equivalent-of-the-four-minute-mile

    להגיב
    • shohat (פורסם: 28-1-2017 בשעה 19:00)

      ליאור, מעניין מאד הראיון עם באניסטר. תודה על ההפניה.

      להגיב
  8. אודי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 19:01)

    שאלה בקשר למודל הערכת שיאי העולם בקישור המצורף.
    אם הייתה קפיצה משמעותית באיכות הרצים ובתוצאות לפני כ15 שנה איך יכול מודל שמתעלם מזה להיות מדויק?

    להגיב
    • shohat (פורסם: 28-1-2017 בשעה 19:11)

      ההשערה שמשה לוין הציג היא שמבחינת השיא (להבדיל מ"עומק" – כמות הרצים הקרובים לשיא) לא מדובר בקפיצה חריגה אלא בקצב שיפור קונסיסטנטי עם התייצבות קצב השיפור הצפוי מאז שנת 1980. המאמר עצמו מסביר וממחיש זאת.
      אני מציג את הקפיצה המשמעותית בגלל שישנם רצים רבים כל כך שרצו מהר מהשיא של טרגט, ובגלל שבתקופת הזמן הזו לא חל שום שיפור בשיאי ה10000, 5000, 3000, 1500. שים לב שציינתי את המודל של משה לוין תחת "השווה" לטענה שלי. הוא אינו מגבה אותה.

      להגיב
  9. מייק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 20:55)

    ולחשוב שפעם נייקי היתה נושאת הדגל של רוח הרצים החופשיים. פריפונטיין כדוגמא הטובה ביותר. הוא בטח מתהפך בקברו…

    להגיב
  10. איציק (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:14)

    תודה נחשון,
    אהבתי מאד אבל שתי הערות קטנוניות וקצת מעבר:
    1. בחיים לא היתי מתייחס באופן חיובי למספר 88, לא כעגול ולא כמרובע. 88 זה מספר של כל התנואות הניאונאציות כתחליף לאותיות HH (הייל היטלר) האסורות במדינות רבות. ברור לי שהמספר כשלעצמו אין בו שום דבר שלילי, אבל הקונוטציה הנילוות אליו פוסלת אותו.
    2. הפילוג הוא לא גאוסי ולא יכול להראות ככזה (טעות נפוצה מבין אלו שרוצים לראות פעמון סימטרי). ראשית, הפילוג הגאוסי הוא אין סופי לשני הכיוונים וברור שהזמן המינימאלי מוגבל בסף תחתון, בנתיים מעל שעתיים אך גם אם סף זה יישבר הוא יהייה זמן חיובי כלשהו. שנית, הגרף לא סימטרי כי הזנב של הזמנים הגבוהים גדול בהרבה מזה של הזמנים הנמוכים. לכן זה יותר מתאים לפילוג גמא. אני מודע שזה מאד קטנוני, אבל חשבתי בכול זאת לציין זאת.
    3. לגבי הפיקים בזמנים עגולים, הגדלתי את התמונה ולא לא ראיתי תבנית מיוחדת. ראיתי הרבה שפיצים גם בנקודות אחרות בזמן ולכן אני תוהה האם זה לא מה שרוצים לראות ולא מה שרואים באמת. יש פיק חריג באיזור 03:50 אך לא ברור לי האם זה באמת הערך ולא 03:48 או 03:51 ובמה זה עגול יותר מ-04:00 או 03:45. לכן לא היתי משליך תובנה זו מגרף זה.
    4. אם להיות פרקליטו של השטן (נייק במקרה זה), יתכן והסיבות שגויות והדרך עקומה, אך אם זה יביא לג רצים שיגרום לשיפור השיא לתוצאה של 02:02:13 למשל, זה כבר יהיה ניפלא. אז אולי לצד הביקורת הלגיטימית לכשעצמה, צריך לנסות ולתעל זאת לכיוונים חיוביים (אני לא יודע בדיוק איך, אבל הם את הכסף השקיעו, עכשיו צריך לראות איך לגרום להם לעשות את הדבר הנכון). זה שזה יזקף לזכותם, SO WHAT.

    להגיב
  11. דורפן (פורסם: 28-1-2017 בשעה 21:32)

    א. שונא את נייקי. רחוק מאד מלהיות הדבר הכי גרוע שהם עושים.
    ב. אין לי בעיה עם ניסוי כזה – הוא מעניין כמו שלמשל הייתי רוצה לראות את בולט רץ 200 ואת ואן ניאקרק רץ 400 על מסלול ישר.
    ג. בגלל זה שיאים הם דבר לא מעניין בספורט של ימינו. הייתי אומר שרצויה טבלת שיאים של שיאים שהושגו בתחרויות A – נניח אליפות יבשת או עולם או משחקים אולימפיים – או כל מקום בו העילית העולמית מתחרה בתנאים שווים. כולל בדיקות סמים שוות.

    להגיב
  12. שי (פורסם: 28-1-2017 בשעה 22:36)

    לגבי הזמנים העגולים בגרף, מרתונים גדולים מציעים פייסרים בכל מיני זמנים כאלה, לא? זה לא גורם שיכול להסביר חלק מהאנשים שסיימו בין 3:59 ל-4:00?

    להגיב
    • shohat (פורסם: 28-1-2017 בשעה 23:16)

      זה מעגלי. למה מעמידים פייסרים לזמנים האלה? כל רץ יספר לך על החלום לרוץ סאב 3:00, סאב 2:50, סאב 2:30 וכו'. אלה benchmarks.

      במקרה שאנחנו מדברים עליו, מה רע באתגר של 2:02:30 לשנת 2017?

      להגיב
  13. בני נוה (פורסם: 29-1-2017 בשעה 01:12)

    בעשרים השנים הבאות לא יירדו אפילו מ- 2:01.
    תרשה לי להתנסח בצורה עממית. זה הכל קשקוש מקושקש . גם אם נייקי יריצו אותם עם פרופלורים בתחת, הדיבור על מרתון בפחות משעתיים אי שם בעתיד הוא לא מציאותי.
    דומני שהנימוק המעניין ביותר שהבאת ושיכול להיות מובן גם לציבור הרחב שאינו מבין באתלטיקה הוא שהשיפור הזה דומה ל- 9.35 ב- 100 מ'. הרי בולט הוא פנומן שרץ מהר מכל אדם אחר אי פעם באחוז וחצי, פער נדיר ביותר. ב- 2007 היה שיא העולם של פאואל 9.74. תוך שנתיים חתך בולט 16 מאיות וטייסון גיי המסומם 5 מאיות מהשיא הקודם ומאז אף אחד לא עבר את התוצאות האלה (שיא 9.58 והתוצאה השניה 9.69). לכן לדבר על 9.35 נראה לכולם משהו מופרך. למעשה, מעטים מאמינים ששיאו של בולט יישבר בעשרות השנים הבאות וגם אם כן אז אולי במאיות בודדות. זה דומה לשיא של בימון ששופר ב- 5 ס"מ אחרי 23 שנה ומאז כבר 25 שנה בקושי מתקרבים אליו.

    במקרה של בולט מדברים על פנומן בעל תכונות פיזיות נדירות שגם הוא רץ רק פעמיים בתנאים כמעט אופטימליים מהר יותר מכל אדם אחר. בתחום הריצות הארוכות קשה לי לחשוב על מקבילה של רץ שיהיו לו תכונות פיזיות מיוחדות. קשה לראות אפשרות של רץ שישפר את התוצאה באחוז וחצי, דהיינו שיפור של כמעט שתי דקות. בוא נזכור שגבריסלאסי , פנומן בפני עצמו, שהחזיק כמה שנים לפני כן בשיאי העולם ב- 5,000 ו- 10,000, הצליח בשתי ריצות מופלאות תוך שנה לשפר את השיא ב- 56 שניות. אחריו השיפורים היו של 15-26 שניות וגם לפניו, אף אחד לא שיפר ביותר מדקה. לכן לא נראה לי שגם הפנומן שעדיין לא התגלה ומתרוצץ אולי כרגע בהרים הגבוהים של אתיופיה או קניה יצליח למתוח את גבולות השיפור האנושי.

    נורא קשה לנו להשלים עם האפשרות שהגענו לקצה גבול היכולת האנושית באתלטיקה. אגב, לדעתי, למרות שבשחייה עוד יש שיפורים, גם שם בקרוב ההתקדמות תיעצר.
    אני חוזר לכותרת שלי: תרשום לפניך , ידידי הצעיר, את האמירה שלי: בעשרים השנים הבאות לא יירדו גם מ- 2:01. האתלטים, המאמנים, המדענים וגם כנראה מומחי הסמים למיניהם עשו כמעט כל מה שאפשר למיצוי גבולות היכולת האנושית. עצם העובדה שציינת ששיאי העולם ב- 5,000 וב- 10,000 לא נשברו כבר למעלה מעשור מעידה על כך. יכולתי גם לכתוב בביטחון מלא שגם בעוד 40 שנה לא יירדו משעתיים, אבל איני כותב זאת מהסיבה הפרוזאית שסטטיסטית לא סביר שאהיה עדיין כאן אי שם בעשור השישי של המאה ה- 21 על מנת לבדוק זאת (ואם אהיה כאן, לא בטוח שאבין על מה אתה מדבר…) אז תרשום לך תזכורת לינואר 2037 ותבדוק אם צדקתי.
    יש כאן בוודאי אנשים שמתים שיתברר שאני טועה, אז אני מבטיח שאם התחזית שלי תתבדה אזמין לארוחה את כל מי שהגיב כאן.

    להגיב
  14. אלכס דוקורסקי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 01:45)

    נחשון, מאוד מעניין, תודה.
    שותף גם לאי נוחות מן הפרוייקט הזה.
    במאמר מוסגר – מדוע החברה מנסה להתמקד דווקא בשבירת השיא במרתון הגברים? באותה מידה, אפשר, למשל, ליזום פרוייקט של שבירת שיא העולם בהטלת כידון לגברים, תוך נסיון הטלתו מעבר ל-100 מטר ו/או להתמקד בשיפור השיא העולמי של הנשים בקפיצה למרחק, במטרה להביא קופצת, או מספר קופצות, ל-7.50 ומעלה.
    אלה ואלה נועדו לאי הצלחה. שיאי עולם שנשברים, לרוב הינם תוצאה של תהליך אימונים ארוך ושיפור הדרגתי בתוצאות (ולעתים גם משיכה הדדית של האתלטים: רוג'ר באניסטר וג'ון לאנדי, מייק פאוול וקארל לואיס, לו שיאנג ודיירון רובלס ועוד), ואינם מתרחשים עקב הכרזה על פרוייקט כזה או אחר.

    מעבר לזה, כמו שציינת במאמר, ריצה מתחת לשעתיים תדרוש גם שיפור משמעותי בשיאים ל-10,000 ולחצי המרחק. בשנים האחרונות חלה ירידה בפופולאריות של ריצת המסלול הארוכה ביותר (ייתכן שחלק מהסיבות לכך נעוצות בתמריצים הכספיים הגבוהים שנהוגים במרתונים, כך שהרצים המצטיינים עוברים לכביש בשיא כושרם, בניגוד לעבר, כמו שטענת גם כן).
    נכון להיום, לא נראה שמישהו מבין האתלטים הפעילים מסוגל לסכן את שני שיאיו של בקלה.

    להגיב
  15. ק. (פורסם: 29-1-2017 בשעה 07:10)

    פוסט מצוין ומדאיג.
    עם זאת, אני מניח שפה לפחות יש גבול לכח הכסף ולהשפעה שלו על היכולות האנושיות בספורט.
    מאחל לאליהוד קיפצ'וגה, בכל זאת יש לו את אחד השמות המגניבים בספורט, לשבור את השיא (התוצאה הטובה ביותר) באחד המרתונים הקלאסיים.

    להגיב
  16. אלון רוזן (פורסם: 29-1-2017 בשעה 08:35)

    נחשון תודה :)
    מרתק ומעניין ולא בכדי מעורר דיון. אתה אוצר לחובבי הריצה הארוכה :)

    אני רוצה להתיחס מהזווית של האוהדים ה'שרופים' שמשתדלים לא להחמיץ שידור ישיר של מרתון גדול. מהזווית הזאת חברת נייקי יוצאת מפסידה (וגם חברת אדידס שהשיקה פרוייקט דומה רק פחות שאפתני בלוח הזמנים). ניתנת האמת להאמר שלפחות בארץ לרוב המוחלט של רצי המרתון, ורצי הארוכות בכלל, לא אכפת ואין להם מושג מי הם הרצים הטובים בעולם ומה התוצאות שלהם. הם מתפעלים כאשר הם שומעים על שיא עולם אבל חודשיים אחרי זה אינם יכולים לצטט מה היה השיא או מי קבע אותו (בדקתי את זה על עשרות רצים…). כך שאצלם נייקי לא תצא חברה יותר טובה אם היא תממן רץ שיקבע שיא עולם חדש. הם ימשיכו לקנות את נעלי הריצה שהחברה בקבוצה מעידים שהן 'הכי טובות'.

    לדעתי אצל ה'שרופים' שבקיאים במה שהולך בסצנה העולמית של המרתונים, ויתכן שיש לדעתם השפעה על רצים רבים אחרים, נייקי רק יצרו אנטגוניזם. כי מה שמלהיב אותנו זה לראות את הגדולים מתחרים כתף אל כתף בתנאים שווים במרתונים הגדולים אל מול קהל רב של צופים וצרור מצלמות טלוויזיה. תוצאות מהירות מאוד משמחות אותנו אבל רק אם הם הושגו ב'פייר פלי'. בתנאי תחרות שווים לכל. לא נראה לי שאני אתלהב משיא שהושג בתנאי מעבדה סטריליים במרוץ שהנצחון בו כלל לא חשוב אלא רק התוצאה. רבים כמוני ינידו בראשם ויגידו: "לא חוכמה, לא באמת מייצג תוצאה מציאותית (אני לא מדבר על סאב שעתיים, מסכים שהסיכוי לכך קלוש, מתייחס לאפשרות של שבירת שיא עולם). אזכיר לכולם את התגובות המעורבות שהיו לתוצאה שהשיג ג'ופרי מוטאי במרתון בוסטון 2011 – 2:03:02. רבים הריעו לו אך רבים גם התיחסו לתוצאה כ'לא באמת' כי הושגה בתנאים לכאורה שלא מתאימים להגדרה של שיא עולמי (יתכן שהיתה רוח גבית והפרשי הגבהים כבר הוזכרו). גם העובדה שהוא שבר את שיא המסלול בכ 3 דקות לא עזרה לתוצאה הזאת להתקבל אצל האוהדים השרופים של המרתון (בכל המרוצים שקדמו הפרשי הגבהים היו אותו דבר…).

    אנחנו מחפשים גיבורים חדשים ושיאים חדשים אבל רוצים את זה בתנאים הרגילים. לא במעבדה.

    להגיב
  17. austaldo (פורסם: 29-1-2017 בשעה 09:23)

    זה מזכיר לי את הביזיון של החליפות שחייה, שמשיקולי רייטינג ודחיפה של חברות גדולות (ספידו, ארנה) אושרו לשימוש לפני אולימפיאדת בייג׳ינג וגרמו בזמן מאוד קצר לשבירה סיטונית של שיאי עולם. שיאי עולם אדירים שנקבעו ע״י פנומנים נישברו ככה סתם, כמו למשל השיא ב 4×200 שקבעה רביעייה אוסטרלית אגדית עם ת׳ורפ והאקט ונישבר במוקדמות ע״י רביעיית המחליפים של האמריקאים.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 09:53)

      רק תיקון קטן, חליפת השחייה היתה של ספידו. לארנה לא היתה חליפה כזו, וזה היה ניסיון לשבור את השוק.
      צריך גם לציין שמאז (וזה לא כל-כך הרבה זמן) כמעט כל השיאים (אם לא כולם) נשברו ללא חליפות. כלומר זה ייצר פיק רגעי שהוחלק כבר. ייתכן שהוא היווה זרז ואתגר לשיפור שיאים ברמות שלא היו קיימות קודם (ולא שאני ממליץ על פרקטיקה זו). מצד שני, סביר שג'סי אוונס היה יכול להשיג תוצאות טובות יותר עם הנעלים של היום ומסלול הריצה המשובח, ומארק ספיץ לשחות מהר יותר בברכות העמוקות והרחבות ששוחים בהם היום. אז היכן השיפור הוא בסדר, ומתי הוא מתחיל להיות לא תקין. האם האופניים של היום זהים לאלו של שנות ה-80 או קודם, האם רובה היירי בבאיטלון זהה, ועוד, ועוד…
      לי אין תשובה טובה לזה.

      להגיב
      • אמיתי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 10:56)

        היה עדיף לוותר על המשפט האחרון

        להגיב
        • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:03)

          למה?
          לך יש תשובה טוב האיך להשוות את ג'סי אוונס לקארל לויס לבולט, או את מרק ספיץ לביונדי לסיליו ב-100 חופשי?
          אני לא מדבר על טכניקות אימון, תזונה, רפואה. אני מדבר רק על השפעה של הציוד כמו בריכה, נעלים, מסלול, אופניים, רובה.

          להגיב
          • אמיתי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:32)

            פעם שנייה בתוך שבוע איציק. אני מתחיל לחשוש לשלומך. הצטננת?

            להגיב
            • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:34)

              לא, קרע ב-4 הראשי :-(

            • אמיתי (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:41)

              נישלח אותך לטיפול אצל המכפשה הסרבית

            • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 11:45)

              לא צריך, יש לי אחת בבית.

      • austaldo (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:18)

        אז ככה: ספידו היו הראשונים שיצאו עם חליפה, ארנה יצרה חליפה חדשה, טובה יותר, ובתחרות הגדולה הראשונה עם החליפה של ארנה – אליפות העולם בטורינו 2009 – שוב נישברו המון שיאים, חלקם עדיין שרדו, למשל השיא של פול בידרמן ב 200 חופשי
        בגדול, זה מאוד דומה – חברה מסחרית רואה הזדמנות לעשות לעצמה פרסומת באמצעות עיוות של הספורט

        להגיב
        • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 14:21)

          ושוב, מזה עיוות, אופנים קלות יותר וטובות יותר, קסדה אוירודינמית וקלה יותר, מסלול ריצה איכותי יותר, נעלים טובות יותר, בריכה טובה יותר. למה כל זה בסדר וחליפת שחייה לא?

          להגיב
          • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 29-1-2017 בשעה 21:14)

            מסכים חלקית.
            חלק מהשינויים הם פועל יוצא של ההכרח להגנת הספורטאי.
            הגיוני לשחק כדורסל indoors ועל פרקט מאשר על מגרש בלטות.
            אני בדיעה שהיכן שאפשר לשמר תחרות הוגנת ועם תנאים שווים, מה טוב.

            להגיב
            • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 21:23)

              אם כך, חליפת שחייה אחידה לכולם היא תחרות הוגנת, אבל שבירת השיאים הסיטונאית גרמה לביטולן בגלל העוול לדורות הקודמים. השאלה היא למה פסילה זו מוצדקת יותר מרובה איכותי יותר שגורם לתוצאה טובה יותר בביאטלון, אופנים שעוזרות לקבוע שיא עולם בולודרום או עדני זינוק ששיפרו את הזינוק?

            • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 29-1-2017 בשעה 22:49)

              לא בטוח שהיא מוצדקת.
              מה שכן, אדני זינוק טובים יותר נותנים פקטור לכל הרצים.
              חליפות טובות יותר (או אופניים, כפי שציינת) נותנים יתרון לאלו שידם משגת.
              רוצה לומר, לא הגיוני ששחיין יתחיל משחה בפיגור מובנה רק כי ספידו אינה הספונסרית של הנבחרת שלו.

            • איציק (פורסם: 29-1-2017 בשעה 22:55)

              OK

  18. Ivan Pedroso (פורסם: 30-1-2017 בשעה 20:00)

    תודה רבה, טור מרתק!

    לא ידעתי על הפרויקט של נייקי לפני שהוא צוין בטור הקודם.

    בכל אופן, מבאס לשמוע שקיפצ'וגה לא יתחרה בלונדון…

    להגיב

מה דעתך?