לקראת מרתון טבריה ה-40!

ביום שישי בשעה 7:30 בבוקר יוזנק מרתון טבריה בפעם הארבעים. מרתון טבריה, המיוחד והמייצג את סצינת הריצה בישראל. הביתי, האישי, המוכר. זו הפעם הראשונה שבה לא יוכר כאליפות ישראל הרשמית (זה לא הזמן או המקום להתייחס למחדלים ולמריבות סביב זה). ועדיין, מדובר באליפות ישראל המעשית והרגשית. חמישה נושאים, חמש הערות.

1. לזכרו - זה הקשה ביותר. זה הבלתי נתפס ואנחנו ממאנים להתרגל. זה יהיה מרתון טבריה הראשון בלי רפי. ד"ר רפי וישניצר מאמני ואהוב לבי, שהיה כאב שני לי. רפי שמעטים כמוהו מזוהים עם המרתון בישראל, וגם עם מרתון טבריה שאותו כל כך אהב. קשה וכואב לדמיין את מרתון טבריה ללא רכבו הנוסע לאורך המסלול, מעודד הרצים – בין אם רציו שלו או רצים מתחרים. זורק משפט לחיזוק, מביט במבט דואג, חיוכו הטוב והמיטיב. חברי מימון דהן היקר כתב: הרי אלפי קילומטרים רבים כל כך רצנו רק בשביל הזכות להיות תלמידיו.

בימיו האחרונים, כשהמחלה הארורה התפשטה, רפי היה חלש וידע שימיו ספורים. הוא כל כך רצה להגיע לטבריה. ואנחנו רצינו התפללנו וקיווינו, עוד יותר ממנו. זה היה כל כך ראוי, זה כל כך התבקש, האיש שסימל כל זאת עבורנו, ושרצה גם להפרד בדרך שלו. קשה כל כך לחשוב את זה, קשה כל כך לכתוב את זה.

הפעם האחרונה ששוחחתי עם רפי היתה לפני שלושה שבועות באימון המסכם המיתולוגי, ה-1-2-3-4-5. הוא חישב זמניהם של מלקמו (ג'מבר, שיתחרה כדי להגן על תארו כמנצח מרתון טבריה, אלוף ישראל לשנת 2016) ואווקה, ונראה מרוצה. בשנתו האחרונה לא חיפש תהילה, לא דאג לפרסום הישגיו או לתיעוד תהילתו. אלא, כמדי שבוע בארבעים השנים האחרונות, הוא דאג לאימון הבא. שלכולם יהיה איך להגיע, מה ללבוש, מה לנעול, דאג לכל טיפול או כאב שצץ. התעניין ושאל ועודד. עקב בעין המנוסה והבוחנת, בלב אוהב. בדרכו השקטה. הוא שינה את חיינו, ובזכותו מצאנו את המיטב שבתוכנו.

רפי אימן לאורך השנים, בין השאר, את אסף בימרו (9 פעמים אלוף ישראל, מקום 20 באליפות העולם באדמונטון 2001, שיא ישראל למרתון באליפות העולם בפריז 2005, מרתון אולימפי אתונה 2004), דב קרמר (שהיה תחת הדרכתו אלוף ישראל לכל המרחקים מ800מ' ועד למרתון וקבע את שיא ישראל למרתון באליפות אירופה בהלסינקי 1994), ג'מבר מלקמו (אלוף ישראל למרתון 2016), ואלופי ישראל נוספים בטבריה כמו יובל רחמילביץ', אתי איינר, ועוד. חובה להזכיר גם את דסטאו סוונך, גם הוא בין רצי המרתון הטובים בארץ שהיה קרוב ואהוב מאד על רפי. ורבים נוספים ששמם ראוי להיות מוזכר כאן.

רפי היה מאמן סוסי המירוץ שמוכן היה להשקיע גם בחמורים (טוב, אם הם היו רציניים מספיק). גם ספירת החמורים שהתפלאו לגלות שהם מסוגלים לרוץ מהר מ2:40 תייצר רשימה ארוכה, שאין דומה לה בישראל. הכל בשקט, באנדרסטייטמנט, בסבלנות ובמסירות, בצניעות ובענווה. "ביחד נוכל". וגם כשקבעת את שיא חייך, רפי היה שם כדי לדאוג שתשמור על פרופורציה, הוא היה שם כדי להזכיר שעוד יש לאן לשאוף, להתקדם, ולחלום. הוא היה שם כדי להזכיר את האימון הבא. מאליו ברור היה שהוא יהיה שם.

רפי נפטר בשלוה במיטתו מוקף במשפחתו האהובה, בבוקר יום ראשון, ה-18 לדצמבר. ואנחנו עדיין מתקשים לקלוט. אני באופן אישי אגיע השנה לטבריה גם ובעיקר לזכרו, בשבילו. גם בשביל שלושת רציו שימשיכו את המסורת הארוכה: מלקמו, אווקה ואדיסו.

לפני שנה וחצי כתבתי כאן פוסט אישי על רפי ומה שהוא עבורי, "ביחד נוכל".

gebre

2. מתחרים ישראלים בולטים –  גירמה אמרה המצוין, בעל תוצאת שיא מעולה של 28:10.32 דק' ל10,000מ' (השניה בכל הזמנים, אחרי חברו היימרו עלמיה) ירוץ בגיל 30 את מרתון הבכורה שלו. לעתים ריצת המרתון דורשת הסתגלות, אך המעבר של גירמה מעורר סקרנות רבה והתלהבות. מדובר ברץ עם פוטנציאל לאיים בבוא הזמן על השיא הישראלי. את ג'מבר מלקמו, חברי היקר, אירחתי לראיון כאן לפני שנתיים, כשסיים ב2:22:18ש' ובמקום השלישי את מרתון הבכורה שלו בטבריה. בשנה שעברה, בתנאי ריצה קשים (גשם והצפות) סיים ראשון מבין הישראלים ב-2:24:02ש'. ובאוקטובר האחרון קבע בפרנקפורט את שיאו האישי, בינתיים, 2:21:15ש' (המרתון האחרון עם רפי). בריהון וובה המצוין והעקבי, בעל שיא אישי של 2:17:17ש', הוא כמובן אחד משלושת המועמדים העיקריים לניצחון, אולי הראשון. רצים בולטים נוספים הם אמיר רמון (שיא אישי 2:27:50ש') המצטיין כרץ וכמאמן, מודל לחיקוי, אווקה מקונן (2:28:39ש') ואדיסו אסנקו (2:32:30ש'). שלושתם עם פוטנציאל גבוה ביחס להישיגיהם עד עתה, ועם צפייה גדולה לקפיצה הנוספת קדימה.

בקרב הנשים תחזור אלופת ישראל הנהדרת סבטלנה בחמנד, בגיל 40 (ש.א. 2:47:36ש', אלופת ישראל בשנים 2012, 2014, 2016), כשהמתחרה העיקרית שלה, במרתון הראשון שלה, תהיה קים דרמון. קים דרמון זרחה כאלופת טריאתלון בגיל הנוער (היא אחותו של רון דרמון, שהצטיין במשחקים האולימפיים בריו כשסיים במקום ה-26 בתחרות הטריאתלון). לאחרונה חזרה להתאמן, הפעם כרצה, תחת הדרכתו של גיל לוטם. הצפיות גבוהות. החיוך תמיד שם. סבטלנה וקים – שתי ספורטאיות שמדביקות ברצון הזה להתאמן ולהשתפר. (כשתעקבו אחריהן, שימו לב לרצים שמבינים שלרוץ אתן זו באמת הדרך להשתפר.)

jambartrain

(מלקמו באימון. צולם ע"י רפי וישצינר ז"ל).

3. הרצים הזרים – לא אכנס בסקירה הזו לפרטי הרצים האורחים הזרים. נראה שיהיה פחות מעניין השנה בפן הזה. הרבה פחות רצים, ורצים פחות טובים ביחס לשנים האחרונות. אני לא באמת מצטער על כך. ראשית, כי על הפאשלה של עיכוב של כמעט שנה בתשלום הפרסים למנצחי השנה הבאה – לא מגיע למרתון שיתייצבו שנה לאחר מכן כאילו כלום. נקוה שהלקח נלמד. שנית, כי בטבריה, בעיניי לפחות, הרצים הזרים אינם הייחוד או הערך המוסף. לא נורא כל כך. על הרצים הזרים שמתחרים נדבר בשידור.

4. ללא לאונרד מוצ'רו - כתבתי שאני לא מצטער על היעדרות הרצים הזרים. אבל יש יוצא מן הכלל. שלגבי היעדרותו לא רק שאני מצטער אלא שאני ממש כועס. וכן, לקחתי את זה באופן אישי. לאונרד מוצ'רו הוא מטובי הרצים שהתחרו בישראל. מדובר ברץ שירד מ-13 דקות ל5000מ'. בין השאר סיים רביעי באליפות העולם למירוצי שדה. בשנת 2003 קיבל אזרחות של בחריין, ושם חדש: מושיר סאלים ג'וואר. התכנית היתה לייצג את בחריין במשחקים האולימפיים, ועתידו היה לפניו. בשנת 2007 בחר מוצ'רו-ג'וואר לרוץ את מרתון הבכורה שלו… בטבריה. "אבל אסור לך", אמרו לו, וגם "תזהר". מוצ'רו הגיע לטבריה וניצח במרתון. בבחריין השתוללו ודרשו ממנו להתנצל. התקבלה החלטה לשלול לו את האזרחות. מוצ'רו הגיב: "אני מאמין שאנשים צריכים לחיות בהרמוניה. אני מתכוון להגיע לטבריה בשנה הבאה". מוצ'רו חזר לרוץ במדי ארצו קניה. הוא ויתר על הבטחות בחריין ובעצם קשר את דרכו אל ישראל ואל מרתון טבריה. בשנה הבאה, 2008, הוא אכן חזר וניצח בשיא מסלול. ב2009 סיים שני לשיאן המסלול החדש. ומאז התחרה עוד כמה פעמים בישראל.

השנה, מסיבות תמוהות שאני לא מתיימר לנתח, החליט מי שהחליט שאין טעם להשקיע את הפקדת הערבות במשרד הפנים עבור אשרה לרץ בן 38, שקבע את שיאו האישי (2:08:53ש') ב2011. שמעתי על כך בשבוע שעבר מרותם קידר שמתכתב עם מוצ'רו באופן קבוע. מיהרנו להזכיר מיהו מוצ'רו וכמה חשובה וראויה הזמנתו למרתון (גם אם ירוץ לאט יותר). הצענו (קבוצת מועדון ארוחת הבוקר) גם להפקיד את הערבות הדרושה. יש לומר שהמארגנים מיד הבינו שנעשתה טעות וניסו ככל יכולתם לתקן ולפתור את הבעיה. אך כבר היה מאוחר, והבירוקרטיה המוכרת ניצחה.

לאונרד מוצ'רו יחסר לי ביום שישי בטבריה. ואני מקוה שהוא עדיין ירצה לחזור לכאן, גם בשנה הבאה. מגיע לו שנכבד אותו. לא כל כך בטוח שמגיע לנו שהוא ישוב לכבד אותנו.

leonard_mucheru_maina_winner_of_2008_tiberias_marathon

(לאונרד מוצ'רו מאיינה במרתון טבריה 2008. התמונה באדיבות יובל אשל).

5. בהצלחה לכל החולמים. הנה הגיע הרגע שלכם להגשים. זכרו, כשאתם מתייצבים על קו הזינוק, מתרגשים  – מתפללים שיריית הזינוק כבר תגיע, בעצם שלא תגיע לעולם – זכרו שאת העבודה כבר עשיתם. התחרות היא בסך הכל השיקוף. עכשיו ההזדמנות לקבל את מה שכבר שייך לכם. התחרות היא לא מקום של פחד אלא של הזדמנות ושל זכות. תהנו, תתרגשו, תנסקו. וקחו אתכם לדרך: משפט, שיר ותמונה.

Shout out אישי מיוחד, כמובן, לרצי מועדון ארוחת הבוקר. אוהב אתכם. אתכם בכל צעד.

***

מרתון טבריה ישודר באתר של One משעה 7:30 ביום שישי בבוקר. אהיה שם כפרשן, יחד עם פרשנים מעניינים נוספים, ויחד נשתדל להוסיף עניין. לפרשן את מרתון טבריה זה להיות glorified cheerleader (נו, החלטתי לא להילחם בזה הפעם. גם זה משהו). מוזמנים לעקוב.

cool-hat-nature

Share on FacebookTweet about this on Twitter

29 תגובות ל “לקראת מרתון טבריה ה-40!”

  1. איסי (פורסם: 4-1-2017 בשעה 22:38)

    קצר במילים (פשוט נרגש) פוסט נהדר .
    תודה על הכל , אוהבים בחזרה.

    להגיב
  2. דורון ליבוביץ (פורסם: 4-1-2017 בשעה 23:18)

    תודה .
    11 ועשרים בלילה . כרגיל קורא אתלטיקה.

    תמיד קורא על אתלטיקה . נפרד מאמי. וממשיך לקרא על אתלטיקה.

    בהצלחה לכל המתחרים.

    להגיב
  3. תום (פורסם: 5-1-2017 בשעה 00:13)

    נחשון,
    תודה על המילים המדויקות, והסקירה הממצה.

    להגיב
  4. אלכס דוקורסקי (פורסם: 5-1-2017 בשעה 01:02)

    נחשון, מצטרף לקודמי ומודה לך על הסקירה, שהפעם מרגשת במיוחד עקב פטירתו של רפי וישניצר ז"ל.

    עצוב לקרוא על אי הגעתו של מוצ'ירו. אינני בקי כלל בפרטים, אבל משתמע בין השורות שאילו מדובר היה ברץ צעיר יותר ובכושר עדיף על כושרו הנוכחי של מוצ'ירו, ייתכן והיו משתדלים יותר לשתפו במירוץ.
    מוצ'ירו, ששלילת אזרחותו הבחריינית בעקבות השתתפותו בטבריה גררה עמה כנראה גם הרעה בכושר השתכרותו, ראוי ליחס מיוחד מצד מארגני המרתון וכנראה לא כך היה השנה (ייתכן שהדבר קרה גם בגלל אי הוודאות שאפפה את קיום המירוץ ופתיחת ההרשמה המאוחרת משמעותית מהרגיל).

    לך, נחשון, מאחל הנאה מפרשנות המירוץ והרבה הצלחה לרצים של ארוחת הבוקר ולכל המשתתפים במרתון ובמקצה של העשרה ק"מ.

    להגיב
    • shohat (פורסם: 5-1-2017 בשעה 01:16)

      אלכס היקר, האם אתה משתתף?
      בנושא מוצ'רו, אני חושב שהוא צריך לקבל יחס של "יקיר מרתון טבריה", ראוי לשמש כסמל ממש.
      ייאמר לזכות המארגנים שכשהבאתי את העבר של מוצ'רו לידיעתם בהחלט ראו את הבאתו כמשימה דחופה וחשובה (סגן ראש עיריית טבריה וכן מנהל מרתון ישראל עפר פדן). אני לא מכיר מספיק טוב את הסיבות והגורמים שטרפדו את הדאגה לאשרה עבורו מלכתחילה. חבל מאד על הפספוס הזה. אני מקוה שזה יתוקן בשנה הבאה.

      להגיב
      • אלכס דוקורסקי (פורסם: 5-1-2017 בשעה 09:11)

        כן, אני אשתתף.
        הלוואי שהדבר יתוקן בשנה הבאה ומוצ'ירו יקבל את היחס שבאמת מגיע לו.

        להגיב
        • shohat (פורסם: 5-1-2017 בשעה 09:46)

          בהצלחה אלכס! שנה אחרי שנה בכושר טוב. שיהיה חזק!

          להגיב
          • אלכס דוקורסקי (פורסם: 5-1-2017 בשעה 11:17)

            תודה רבה נחשון!

            להגיב
        • מתן גילור (פורסם: 5-1-2017 בשעה 13:42)

          בהצלחה אלכס.

          להגיב
          • אלכס דוקורסקי (פורסם: 5-1-2017 בשעה 14:09)

            מתן, תודה רבה!

            להגיב
  5. באבא ימים (פורסם: 5-1-2017 בשעה 07:31)

    בנימה אישית,

    גדלתי בטבריה ואני זוכר את המרתון הראשון עם ורנר דורנבכר ומיכאל שפייטל וגודוי הרמאי ועומר רכס ויוסף ביין מדגניה ב׳ (חלק מלראות את המירוץ וחלק מן הכתבה בטלוויזיה).

    מדהים לחשוב כמה הניק שלי רלוונטי.

    להגיב
  6. שחר (פורסם: 5-1-2017 בשעה 08:36)

    על רפי וישניצר מגיע שיכתבו יותר, הרבה יותר. לא מזמן חבר רחובותי כתב לי כמה הוא יחסר לו בנוף של השדות של שילר, ורפי אכן יחסר לכל כך הרבה אנשים, גם כאלה שלא אומנו על ידו, סתם ג'וגרים חסרי תהילה.
    לפני כ 25 שנה, כנער צעיר היתה לי פציעה שלא ידעו מה היא בדיוק ואליה בר זאב שלח לד"ר רפי וישניצר. הגעתי עם ההורים אליו הביתה, הוא בדק, ייעץ וכשההורים שלפו את פנקס הצ'קים אמר "לא, לא, מנער מאיילות אני לא לוקח כסף". הוא יכול היה להיות יותר עשיר, יותר מפורסם, אבל הוא לא ויתר על האמת שלו בשביל זה ולכן הוא כל כך מיוחד בעיני.

    והערה למאמר, דב קרמר, רץ מאוד משמעותי בנוף הישראלי ובקבוצה של רפי קבע את רוב שיאיו האישיים תחת הדרכתו של אליה בר זאב.

    להגיב
    • shohat (פורסם: 5-1-2017 בשעה 09:50)

      דב קבע את שיאיו למרחקים הבינוניים תחת איליה (היקר, שהוא אורח כבוד בבלוג הזה והקוראים יודעים כמה שאני מעריך אותו). החל משנת 1991 דב התאמל אצל רפי. זו התקופה בה עבר התחרה במרתון וקבע את שיא ישראל בהלסינקי, בה זכה באותה שנה באליפות ישראל ל800, 1500, מכשולים, 5000 ומרתון. ובהמשך גם 1500. לא סותר. ודב יספר לך גדולות על שניהם.

      להגיב
      • shohat (פורסם: 5-1-2017 בשעה 09:51)

        צ"ל בהמשך גם 10000.

        להגיב
        • שחר (פורסם: 5-1-2017 בשעה 11:25)

          אכן, ותודה ענקית לך שכותב על אתלטיקה בכזו מקצועיות, רהיטות ומזוויות כל כך מעניינות.

          להגיב
          • shohat (פורסם: 5-1-2017 בשעה 12:00)

            תודה רבה שחר!

            להגיב
  7. ר.בקצה (פורסם: 5-1-2017 בשעה 08:39)

    יהי זכרו ברוך.
    בקריאה ראשונה (או שמא פיספסתי) לא ניתן להבין ש-״הד״ר״״ שלו אינו בחינוך גופני או פיזיולוגיה, אלא ברפואה!
    איך הצליח לדחוס שני מקצועות שכאלה לתוך יממה אחת?

    להגיב
    • shohat (פורסם: 5-1-2017 בשעה 09:54)

      מומחה לרפואה פנימית בביהח קפלן. ביצע ופרסם מחקרים מאד מעניינים. רפי גם התחרה כאתלט וקבע שיאי ישראל בתקופת לימודי הרפואה.

      הפוסט הזה קצר מלהכיל. במקום אחר כתבתי יותר. כאילו נתקבצו מספר אנשים ענקיים אל דמות מופת אחת.

      להגיב
    • מיכה (פורסם: 5-1-2017 בשעה 11:19)

      אילו פינו מלא שירה כים
      ולשוננו רינה כהמון גליו
      ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע
      ועינינו מאירות כשמש וכירח
      וידינו פרושות כנשרי שמיים
      ורגלינו קלות כאיילות
      אין אנחנו מספיקים
      לספר בשבחו של רפי…

      להגיב
  8. איציק (פורסם: 5-1-2017 בשעה 12:04)

    נחשון,
    היתה בינינו שיחה אחת בלבד, והסיבה היתה רפי. אני משתתף בצערך ובצער כל מי שהוא היה יקר לו. ברור שהוא נגע בהרבה מאד אנשים, וברור שלפני שנגע בהם כמאמן הוא עשה זאת כאדם.
    שאלה קטנה, האם הוא גידל רצים בלבד או גם גידל דור של מאמנים שממשיכים את דרכו?
    יהי זכרו ברוך.

    להגיב
    • shohat (פורסם: 5-1-2017 בשעה 12:36)

      בין הרצים שהתאמנו אצלו ישנם גם מאמנים. דסטאו סוונך מאמן נהדר, עובד בעיקר עם בני נוער. כעת צביקה דאובר – רץ ותיק בעל תוצאה של 3:44 ל1500 שנחשב לרץ הראשון שרפי אימן – ממשיך לעבוד עם הרצים הטובים ביותר. יחד אנחנו משמרים מסגרת לקבוצת "ביחד נוכל". אני לא מגדיר את עצמי כמאמן אבל ברור שאני תלמיד מובהק של רפי, מפיץ ידע ומייעץ ללא מעט רצים. מוטי מזרחי שמאד מצליח היום כמאמן – בין השאר מאמן את שיאנית ישראל החדשה ילנה דולינין – גם הוא התאמן אצל רפי משך שנים. אברהם ארקה מאמן קבוצה. וישנם נוספים.
      מחליף לרפי אין ולא יהיה. אף אחד לא מסוגל לתת את מה שהוא נתן.

      להגיב
  9. היסטוריון של ספורט (פורסם: 5-1-2017 בשעה 15:35)

    נחשון בפוסט אחד הצלחת לרתק ,לצער ולהכעיס…זה ממש כישרון .
    לרתק כרגיל ואני מקווה שאוכל לצפות בשידור.
    לצער כי …לא ידעתי על פטירתו של רפי (אשתי ילדה והייתי חודש בפגייה ..אז אולי פספסתי).
    ממש צר לי …איני מכיר אותו אישית כמובן אך השם שלו בוודאי מוכר וזכור לי ולכל חובב אתלטיקה.
    להכעיס : כי הסיפור הזה של לאונארד מוצ'רו חייב לקומם !.
    כל הכבוד לך על המאמצים המאוחרים והלוואי ש"מעוות יוכל לתקון " גם אם באיחור של שנה.
    גם עניין התשלומים משנים קודמות לא ראוי ומצער מאד.
    אני זוכר את מרתון טבריה עוד משנות ה 80 ודב קרמר (לבושתנו נראה לי שהמסקרים העיקריים היו סולומון מוניר עם המגזין של יום שני בערבית בעידן הערוץ היחיד).
    זה בכל זאת מותג והלוואי שניתן יהיה לתקן את הטעויות הבירוקרטיות .
    תודה רבה !

    להגיב
  10. סימנטוב (פורסם: 5-1-2017 בשעה 20:52)

    כואב, לא ידעתי ש רפי וישניצר נפטר. בילדותי למדתי עם קרובת משפחה שלו (חושב שאחיינית) והייתה אז הילה סביבו ואחיו.
    תודה נחשון, אתה תמיד נושא איתך תבונה ורגישות.

    להגיב
  11. גדי (פורסם: 6-1-2017 בשעה 07:26)

    תודה על הכל נחשון. מתגעגע לקרוא דברים שבאים מהלב ללא טיפה של ציניות.
    אני לא בטוח שאתה מבין את הכשרון הנפלא שלך לגעת בלב מהשנייה הראשונה.
    קראתי הרבה מאמרים שלך כולל סיפורי ריצה. מהרגע הראשון אני תמיד קיוויתי שלא יגמר הבלוז.
    אתה חייב לכתוב ספר. חייב לנו.

    להגיב
  12. יריב (פורסם: 6-1-2017 בשעה 14:56)

    וואו, איזו תוצאה יפה בנשים!!!

    להגיב
  13. רונן דורפן (פורסם: 6-1-2017 בשעה 15:31)

    שאלה – כמה היה רפי מעורב בקריירה של יובל? השיאים שלו יחסית לתקופתם עדיין נראים כשיאים האיכותיים ביותר שנקבעו מתוך מערכת האתלטיקה הישראלית.

    להגיב
    • גיא זהר (פורסם: 6-1-2017 בשעה 15:52)

      אני חושב שהשיא של אסתר רוט במאה משוכות לא פחות איכותי משל וישניצר

      להגיב
    • יורם אהרוני (פורסם: 6-1-2017 בשעה 19:13)

      אני לא יכול להשיב על זה אבל בלוויה של רפי, ראשון המספידים היה יובל שסיפר על ראשית תקופת האימונים שלהם בשנות השישים. המאמן הראשון שלהם, אריה מאיר, נהרג במלחמת ששת הימים. הם ניסו הרבה דברים, בלי שהיה להם מידע על איך להתאמן ורק בגיל מאוחר יותר, אולי אחרי שסיימו את גיל הנוער, החל לאמן אותם איליה בר זאב. אני זוכר את רפי מקריא זמני ביניים ליובל, דומני שזה היה באליפות ישראל היחידה שהתקיימה במסלול באוניברסיטת תל אביב, ב-1975. יובל סיפר שרפי היה לצדו כאשר קבע את הישגו האיכותי ביותר – ה-13:39.8 ב-5000 מ' בשבדיה בשנת 1974. נראה לי שהיו מאד קשורים בתקופת פעילותם כאתלטים. אגב, כאשר קבע יובל את השיא ב-5000 מ' אמרתי למפקד שלי בבה"ד 8 שיובל רץ מהר יותר מאמיל זטופק ל-5000 מ'. המפקד, מאמן בכיר באחד מענפי הספורט, אמר שזה לא יכול להיות…

      להגיב
    • shohat (פורסם: 6-1-2017 בשעה 21:17)

      בסוף שנות הששים ובשנות השבעים (כשקבעו שיאיהם) התאמנו רפי ויובל תחת הדרכתו של איליה בר זאב. שניהם גם קראו כל מה שיכלו על ריצה, הושפעו מאד מספריו של לידיארד, התחרו זה מול זה ושיתפו ידע זה עם זה. בגיל 31 נפצע רפי, המשיך אמנם להתאמן אך הפציעה מנעה ממנו לרוץ באותה הרמה, אז החל להשקיע באימון רצים מצוינים אחרים (מראשוני מתאמניו היה צביקה דאובר, 3:44דק' ל1500מ', שלבקשתו של רפי ממשיך לסייע מקצועית לרציו היום).
      איליה נעתר לבקשתנו לכתוב ולשתף על הימים ההם, כשאימן את יובל ורפי. אני מקוה שאוכל לפרסם את דבריו בהמשך.

      להגיב

מה דעתך?