האח קולם או'קונל – סנדק הריצה הקנייתית

זוהי הכתבה החמש עשרה בסדרת הכתבות על ההיסטוריה של האימונים לריצות למרחקים בינוניים וארוכים.

לקריאת הפרק הקודם בסדרה: סבסטיאן קו וגישת ה-Multi Pace Training (חלק ראשון), שיטת קו-הורוויל (חלק שני)

פוסט המבוא ותוכן העניניים הצפוי/מתעדכן (קישורים לכל הכתבות בסדרה)

הסדרה מתפרסמת במקביל גם באתר "מועדון ארוחת הבוקר".

***

brothercolmdavid

 

האח קולם או'קונל – The Godfather of Kenyan Running

בשנת 1976 הגיע האח קולם או'קונל לעיירה איטן שבקניה. או'קונל היה אז כומר צעיר בן 28 ומורה לגיאוגרפיה שחיפש לגוון קצת את חייו המונוטוניים באירלנד. הוא הגיע בשליחות זמנית (שתוכננה במקור לשלושה חודשים) אל בית הספר St. Patrick's. העיירה איטן שוכנת בגובה של 2,400מ' באיזור רמתי בקניה, בשטחי שבט הקלנג'ין. כ4,000 תושבים חיים באיזור הכפרי בתנאים קיום בסיסיים. כשהגיע לאיטן, לא ידע האח קולם או'קונל דבר וחצי דבר על ריצה למרחקים ארוכים. הוא מעולם לא היה אתלט. הוא לא למד לימודים פורמליים, לא הוסמך כמאמן וגם לא היה לו ניסיון קודם בתחום. כשהגיע לבית הספר הוא פגש באח פיטר פוסטר (אחיו של הרץ האנגלי המצוין ברנדן פוסטר) שלימד ואימן שם לפניו. פוסטר הניח יסודות וגם הצלחות ראשוניות. או'קונל מתאר כיצד פוסטר העביר לידיו את המשרוקית והקונוסים ואמר: "קח, זה שלך. מעכשיו אתה המאמן". אז הוא אימן.

גיחת שלושת החודשים של האח קולם או'קונל לקניה נמשכת מאז כבר למעלה מ40 שנה. 10 שנים לאחר הגעתו היה למנהל בית הספר סיינט פטריק'ס, ובשטחו הוא מתגורר עד היום. או'קונל היה למאמן שתחת ידיו יצאו, כנראה, יותר World beaters – כולל מדליסטים אולימפיים, שיאני עולם ואלופי עולם – מכל מאמן אחר. מסלול העפר הפרימיטיבי של בית הספר נהיה מוקד עליה לרגל, ומאות רצים מגיעים אליו מכל רחבי העולם בנסיון להבין את סוד הקסם הקנייתי. וקולם או'קונל מחייך: "The secret is that you think there's a secret".

בולטים מבין האלופים והאלופות שאימן – כמה נוספים מביניהם נזכיר בהמשך – שני רצי ה800מ' הגדולים בעשרים השנים האחרונות, וילסון קיפקיטר והאלוף האולימפי ושיאן העולם דייויד רודישה (שאמנם לא למד בבית הספר, אך אומן על-ידי או'קונל מגיל 12 ועד ליולי 2016). השניים מחזיקים יחד בתשע מעשר התוצאות המהירות בכל הזמנים, ו-17 מה-20!

סיפורו של האח קולם או'קונל, אישיותו וגישתו – גישה המבוססת על טיפוח הרגלים, התנועה והריכוז ובניית העצמה הפנימית, ולא על תבנית מקצועית אחידה – משקפים את סיפורה של אחת התופעות המדהימות בהיסטוריה של הריצה למרחקים ושל הספורט בכלל. זו תופעה ששינתה ללא הכר את הענף כולו: את השיאים והסטנדרטים ובהמשך לכך, בעצם, גם את רף הכניסה. דומיננטיות כמעט מוחלטת. סיפורו וגישתו מאפשרים לנסות להבין את התופעה, ממה היא נבנתה, מה מזין ומקיים אותה.

בסיפור של האח קולם או'קונול, של רציו, של תלמידי בית הספר סיינט פטריקס יש פשטות, יש תמימות, יש אופטימיות ויופי. יש בו, בסיפור, גם צדק מסוים. זהו סיפורו של שבט הרצים.

הנה לפניכם סיפורו של מאמן שמעיד על עצמו כי למד מצפייה ברצים הצעירים. בתנועה שלהם. בתגובות שלהם. לפניכם סיפורו של מאמן שגילה מאגר בלתי-נדלה של פוטנציאל ושפעל מתוך תשוקה מאד פשוטה – לעבוד עם אנשים צעירים, לסייע להם לטפח ולממש את אותו הפוטנציאל. והריצה היתה הכלי, ההזדמנות. לפניכם סיפור של מאמן שהתבסס על מעט ידע בסיסי, על הגיון ואינטואיציה, על ניסוי וטעיה, על הקשבה אמתית לרציו ולאופן שבו הם חווים את האימונים, על התבוננות תמידית, על לימוד מתוך התהליך.

ברגע מקסים בסרט הדוקומנטרי על האח קולם או'קונול (הסרט המלא מובא בסוף הפוסט) שואל המגיש Eamon Coughlan* את תלמידי הכיתה בבית הספר סיינט פטריק'ס: "מי כאן רץ מצוין?" ואף אחד מהם לא מרים את היד. הוא שואל: "מי כאן תלמיד כימיה מצוין?", וכולם מצביעים… אף אחד מפרקי ההיסטוריה של התפתחות הריצה למרחקים ארוכים ובינוניים איננו דומה לפרק הזה, כפי שאתם מבינים. בשום זמן ובשום מקום לא גדלו אלופים כפי שהם גדלים בקרב הקהילה הקטנה הזו בקניה. "מי כאן רץ מצוין", האורח שאל, ואף אחד לא הצביע. אולי ההסבר מתחיל בעצם כאן.

[* Eamon Coughlan – שלוש פעם שיאן עולם לריצת המייל באולם, מי שכונה ה-Master of the Boards, אלוף עולם ל5000מ', סיים פעמיים במקום הרביעי במשחקים האולימפיים – בריצת ה1500מ' ב1976 ובריצת ה5000 ב1980, היה האדם הראשון שרץ מייל בפחות מ4:00 דקות אחרי גיל 40].

***

היתה שאלה נוספת שCoughlan שאל את התלמידים: "איזה רץ גדול אתם מכירים?", וכולם ענו כמקהלה: "דייויד רודישה". להיות תלמיד בבית הספר סיינט פטריק'ס, ובאיטן בכלל, זה לגדול מוקף מכל עבר בקולות ובצלילים, בשמות ובחלומות, בשדים. זה ללמוד ולהתפתח בתוך היכל התהילה של הרצים. על קיר חדר האוכל תמונות וגביעים שצברו האלופים בוגרי בית הספר לאורך השנים ורשימות השיאים. בחצר נטועים עצים ולצדם שלטים המציינים שמותיהם והישגיהם של הבוגרים שזכו לכבוד הגדול מכל – ההזמנה לנטוע עץ בחצר בית הספר – הטקס המציין את סגירת המעגל (כנסו לתמונה). אימוני הריצה – שניים ליום, מדי יום – נערכים על אותו המסלול שעליו רצו אותן הדמויות הנערצות, שגם חוזרות ומופיעות לביקורים, לאימונים משותפים. וזה מה שעושים: לומדים, וחולמים, ולומדים.

iten welcome

(Photo courtesy of: Tom Cunningaham, blog)

***

ציוני דרך עיקריים:

לפני הגעתו של האח קולם או'קונל כבר ידע בית הספר סיינט פטריק'ס כמה הצלחות. הבולטת מביניהן היתה זו של רץ ה800מ' מייק בויט (היום ד"ר מייק בויט). בויט ניצח באליפות בתי הספר של קניה ולאחר סיום לימודיו בשנת 1969 המשיך לקריירה בינלאומית מצוינת. במשחקים האולימפיים במינכן זכה במדליית ארד בריצת ה800 וסיים רביעי בריצת ה1500. חרמות מנעו ממנו ושאר הרצים הקנייתים להשתתף בשתי האוליפיאדות הבאות (מונטריאל ומוסקבה) כשהיה בשיא כושרו, אך הוא נותר אחד הרצים המובילים בעולם, עם שיא אישי של 1:43.57דק'.

בויט היה סנונית ראשונה, שיחד עם הרצים הקנייתים הגדולים קיפצ'וגה קיינו והנרי רונו (שקבע כמה שיאי עולם בשנות השבעים) סימלו הצלחה והיוו מודל לחיקוי עבור הצעירים בקניה. אך אימוני הריצה היו מתבצעים באופן ספורדי, לא סדור, וגודלו של הפוטנציאל לא הובן עדיין עד תום. גם לאו'קונל, שהגיע בשנת 1976, זה לקח עוד כמה שנים. בהתחלה שמשה הריצה ליצירת התקשורת, בניית הקשר והאמון. האח או'קונל היה מתבונן בתלמידיו הצעירים, בתנועתם היפה וחסרת המאמץ. והחל בתרגילים ובניסויים.

התחרויות היו ברובן המקומיות. או'קונל ראה את רצי בית הספר מצליחים בתחרויות בקניה אך עדיין לא הפנים את מלוא המשמעות. בשנת 1983 נסעו שניים מרציו – התאומים צ'ארלס וקיפקואץ' צריוט להתחרות באירופה (קיפקואץ' כבר ניצח לפני כן באליפות אפריקה ל1500מ', לפני סעיד אוויטה). הם חזרו לקניה עם שיאי עולם חדשים לנוער. לדברי או'קונל, זה היה הרגע שבו החל להבין את משמעותו של מאגר הכישרון שמופקד תחת ידיו.

ב1986 התבקש או'קונל להרכיב את הנבחרת הקנייתית לאליפות העולם לנוער. הוא בחר תשעה אתלטים ואתלטיות. הם חזרו עם 9 מדליות, כולל נצחונות ב1500, 5000, 10000 (גברים) ו800 (נשים). כעת היו מוכנים רצי סיינט פטריק'ס לפריצת הדרך הבאה.

במשחקים האולימפיים בסיאול ניצח פיטר רונו בריצת ה1500מ' והיה לאלוף האולימפי הראשון מבין חניכיו של או'קונל.

כמה מתלמידיו הבולטים הנוספים: מת'יו ביריר (אלוף אולימפי 3000מ' מכשולים, 1992), וילסון בויט קיפקיטר (שיאן עולם, אלוף עולם וסגן אלוף אולימפי 3000מ' מכשולים), אברהים חוסיין (מנצח מרתון ניו יורק, ומרתון בוסטון שלוש פעמים), ברימין קיפרוטו (אלוף אולימפי 3000מ' מכשולים. כיום חניכו של פטריק סאנג) מספר שיאני עולם לנוער, ועוד רצים ורצות רבים שלא אמנה כאן.

וילסון קיפקיטר (שבגיל מאוחר יותר היגר לדנמרק) שלט בריצת ה800מ' בסוף שנות ה90. הוא היה האיש שהשווה ולאחר מכן גם שיפר את שיאו העולמי של סבסטיאן קו לאחר 16 שנים, וגם זכה בארבע אליפויות עולם. את דייויד רודישה – שיאן העולם והאלוף האולמפי (פעמיים) הנוכחי – אימן או'קונל מגיל 12 (לפי הדיווחים השניים התפצלו ביולי 2016, סמוך לפני המשחקים בריו). רודישה אגב איננו בן שבט הקלנג'ין אלא משבט המסאי (הנוודים) – רץ גבוה, אצילי ומרשים במיוחד.  שימו לב לרשימת תוצאות רצי סיינט פטריקס ל800מ' (אני מעתיק רשימה משנת 2006, יתכן שנכנסו מאז לרשימה נוספים). היא בלתי-נתפסת:

1. Wilson Kipketer – 1:41.11 / 1:46.5 in (90) – שיאן עולם וארבע פעמים אלוף עולם.
2. Benson Koech – 1:43.17 (94) / 1:44.77 World Jun in 92 – School Record  – שיאן עולם לנוער
3. David Kiptoo – 1:43.38 (96) / 21.5, 47.5 & 52.4H in 1985
4. Mike Boit – 1:43.57 (76) / 1:48.7 in 1969 – מדליית ארד אולימפית.
5. Joseph Tengelei – 1:43.57 (95) / 46.8 in 1988
6. Cosmos Sielei – 1:45.38 (73) / 3:56.2 for 1500m in 1969
7. Japheth Kimutai – 1:45.4 (96) No. 2 on school list with 96 time – שיאן עולם לנוער.
8. Kipkoech Cheruiyot – 1:46.46 (86) / 1:47.8 in 1984 – שיאן עולם לנוער ל1500מ'
9. Peter Rono – 1:46.66 (88) / 3:39.2 for 1500m in 1985 – אלוף אולימפי ל1500מ'

חשוב לציין תמורה נוספת שאוקונל קידם ועודד: שילובן של נשים בספורט באופן שווה לגברים – נושא שכלל לא היה מובן מאליו בקניה של שנות ה70 וה80. בשנות ה90 החל לארגן מחנות אימונים בסיינט פטריקס שיועדו במיוחד לרצות. ההצלחות החשובות בזירה העולמית, של חניכותיו סאלי ברסוסיו – שבשנת 1997 היתה לאלופת העולם הקנייתי הראשונה – ורוז צ'ריוט, סימנו את הדרך לאלופות רבות בעקבותיהן, שגם רבות מהן התאמנו בשלב זה או אחר תחת ההדרכה של אוקונל. (במקומות שונים קראתי שהוא אימן בעבר גם את ויויאן צ'ריוט, האלופה האולימפית ל5000מ' שסיימה שניה גם בריצת ה10000מ' המהירה בכל הזמנים, בריו. לא הצלחתי לוודא זאת).

כיום אחראי או'קונל לפעולתם של כמאה ועשרים "מחנות ריצה" ברחבי קניה. רשימת השמות של הרצים והרצות שעברו תחת הדרכתו בשלב זה או אחר ארוכה ומשמעותית מן המובא כאן.

בעקבות התפשטותה של ההצלחה של הרצים הקנייתים, משנות ה90 ואילך נהרו לקניה מאמנים וסוכנים שבקשו גם הם לעבור עם מאגר הכשרונות הבלתי-נדלה. הבולטים מביניהם: גבריאסלה רוסה, רנאטו קאנובה וקלאודיו בררדלי. גם רצים קנייתים מצליחים חזרו להקים מחנות אימון או קבוצות אימון משלהם. למשל: לורנה קיפלגאט (אלופת העולם הקנייתית-הולנדית) המנהלת מחנה אימונים ידוע באיטן, פטריק סאנג (מאמנו של אליוד קיפצ'וגה, בין השאר), ועוד.

אך האח קולם או'קונל נותר הדמות המזוהה ביותר עם התופעה המשמעותית ביותר בענף הריצה למרחקים בשלושים השנים האחרונות – הוא נחשב ל"סנדק הריצה הקנייתית".

peter rono

(פיטר רונו מנצח ריצת ה1500מ' במשחקים האולימפיים בסאול, 1988)

על גישתו של או'קונל לאימון:

אתחיל בציטוט (מתורגם) של תשובה שנתן קולם או'קונל לראיון לאתר ה-IAAF בשנת 2013, הסבר תמציתי ויפה לגישת האימון המיוחדת: "תזכור שלא היו לי תעודת מאמן או רקע של לימודים באוניברסיטה בתחום של מעדי הספורט. התחלתי בכך שאימנתי אתלטים צעירים. עם אנשים צעירים, אתה חייב להיות מאד גמיש בגלל שרבים מהם לא יהפכו לספורטאי עלית. לא לכולם יש את אותו הכישרון או את אותה התשוקה. פיתחתי 'חוש תצפית' וחוש מחודד של הבנת האשיות של האתלט. לא היתה בראש תבנית כלשהי, למשל, ללחוץ את האתלט בדרך כזו או אחרת באימונים. בהתחלה היה אלמנט מסוים של ניסוי וטעיה. למדתי ממאמנים אחרים, אנשים שהיו שם לפניי. אספתי חלקים מפה ומשם. גם היום בתור מאמן מנוסה, אני עדיין משתמש בגישה חצי-מדעית (semi-scientific approach). אני עדיין מתרכז יותר באשיות של האתלט מאשר בפעולה לפי תכנית מסוימת. יש לי כמובן בראש מסגרת כללית ובתוך המסגרת הזו אני מזיז כל הזמן את החלקים".

התרשמתי מכמה אלמנטים שאו'קונל מתאר כחלק מגישת האימון שלו:

ריצה רגועה (relaxed) - חלק גדול מהריצות, במיוחד של הרצים הצעירים, מתבצעות בקצב קל עד קל מאד, עם דגש על התחושה, הריכוז, הטכניקה והסגנון. או'קונל מאמין שיש ללמד ריצה נכונה ותחושה נכונה בריצה, וזאת לא באמצעות האימונים הקשים אלא להיפך – תרגילים במאמץ נמוך המכוונים לפתח את האלמנטים שאו'קונל מגדיר בביטוי (ראשי התיבות): FAST:

Focus – ריכוז. Allignment – יציבה/תצורה של הגוף במהלך הריצה. Stability – יציבות. Timing – תזמון הצעד לפי שלביו (והמגע עם הקרקע). יש מקום להדגיש שהעבודה עם רצים מגיל צעיר מאפשרת הקניית הרגלים נכונים ו"ריצה כלכלית", יחד עם תחושת הביטחון של הרצים. זו כמובן גם גישה סבלנית שלא מבוססת על יצירת סטרס אימוני גבוה במיוחד, אלא עידוד תהליך טבעי.

התבוננות ברצים והקשבה לרצים - כך למשל, או'קונל מתאר כיצד בסוף כל שנה הוא יושב עם כל אחד מהרצים ומקיים אתו שיחת סיכום/משוב, שבה, בעיקר, הרץ מסכם ומסביר והמאמן מקשיב. או'קונל מאמן רצים מוכשרים מאד, עם רמת מוטיבציה גבוהה במיוחד. לכן התפקיד שלו כמאמן הוא לייצר הסביבה התומכת באתלטים, לווסת, להקשיב, להבין כיצד כל אחד מהם חווה את התהליך והיכן נמצאות הבעיות הצריכות התייחסות. מודל אימון זה אינו מבוסס על המאמן כאותוריטה יודעת-כל, אלא על קביעת המסגרת, תמיכה בתהליך ומתן מענה לצרכים האינדיבידואלים של הרץ.

"רוגע פנימי" (Inner calm) - או'קונל מקרין רוגע. לא צועק, לא מלחיץ. את הרוגע הפנימי הזה, הביטחון השקט, הוא מבקש להעביר גם אל הרצים.

הפרופורציה - או'קונל מקפיד לשמור על פרופורציה, הן ביחס לעצמו והן ביחס כלפי רציו. דוגמה? אחרי שדיוויד רודישה שבר את שיא העולם לריצת 800מ', המהלך הבא היה להחזיר אותו להתאמן עם ה-developmental group. אני מנסה לחשוב על דוגמה דומה, ונזכר בכך שמייקל ג'ורדן, בשיאו, היה חוזר בקיץ להתאמן עם שחקני קולג' בצפון קרוליינה. מהצד האחד – זכור מאין באת. ושם תחזק כל פעם מחדש את הבסיס, הפנימי והפיזי. מצד שני, תתן את השראה וחיזוק להולכים בעקבותיך.

הביטוי שאליו התחברתי יותר מכל הוא ההסבר של או'קונל שהוא למד להיות מאמן מצוין באמצעות התבוננות ולימוד מרציו. בעיניי זה פשוט נהדר.

 

סוד ההצלחה של הרצים הקנייתים – לפי רודישה, בויט ואו'קונל:

מתוך עיון בסיפורם של האח קולם או'קונל ורצי בית הספר סיינט פטריק'ס מתעוררת כמובן השאלה המסקרנת והחמקמקה: מהו ההסבר, או מהם ההסברים לכך שאיזור קטן בקניה – שרוב תושביו בני שבט המהוה אחוז קטן בלבד מאוכלוסיית קניה – מייצר כל כך הרבה רצים מעולים, כדי דומיננטיות כל כך מובהקת בענף הריצה למרחקים. כדי לנתח את השאלה הזו באופן כולל תדרש מן הסתם סדרת כתבות נפרדת, ומאות מאמרים ומחקרים נערכו ונכתבו על הנושא. או'קונל מצדו משועשע ממש, ומספר על חוקרים שהגיעו במטרה לחקור את סגולותיו של ה-Ugali – תבשיל התירס הדייסתי המהוה רכיב קבוע בדיאטה של תושבי המקום. נו, ומה הם גילו? או'קונל כמעט מתפקע מצחוק: Absolutely Nothing!

מצד אחד, המחקרים שניסו לבודד גורם גנטי מסוים המסביר את היכולת המופלאה והעדיפות הנראית לעין של אוכלוסיה מסוימת בתחום הריצה, נכשלו בזה אחר זה. המדדים של מערכת הלב-ריאה בוודאי שאינם מסבירים זאת. מצד שני, גם למראית עין ניכר כי בקרב האוכלוסיה של האיזור רבים כל כך מצוידים במבנה גוף שנדמה כאידיאלי לריצה: רזים, בעלי גפיים תחתונות ארוכות באופן יחסי. ובמיוחד בולט הכושר ההתחלתי הגבוה במיוחד בקרב הנערים.

בסרט המובא בסוף הפוסט, תוכלו לצפות בראיונות קצרים בנושא הזה עם דייויד רודישה ועם מייק בויט. רודישה מציין שעד גילאי 10-12 מתרוצצים הילדים הקנייתים יחפים על השבילים, והוא רואה את ההתרוצצות הטבעית הזו ואת עשרות אלפי הצעדים הנצברים כחלק משמעותי מן ההסבר, לעומת ילדי העולם המערבי שרגליהם סגורות "מוגנות" בנעלים. ד"ר מייק בויט מדגיש שכל המחקרים שנערכו שללו את ההסבר הגנטי. את ההצלחה הקנייתית המתמשכת ומתגברת הוא מייחס להרגלים ובמיוחד לצפיות. "הרגל ההצלחה", "מסורת המצוינות", והעובדה שכדי להיות אלוף בית הספר אתה כבר צריך להיות בין הטובים בעולם. הוא מייחס את עיקר ההבדל לצד המנטלי.

המבט על רציו של או'קונל חושף תמונה כוללת. לא נכון, כנראה, לדבר על משתנה מסוים אלא על מכלול של גורמים מצטברים. החיים בתנאי גובה (לאורך דורות), הרגלי החיים מגיל צעיר- אם בהתרוצצות היחפה שמתאר רודישה ואם בריצות הלוך-חזור מבית הספר (בוקר, צהרים ובסוף היום), הסביבה ותיאום הצפיות בבית הגידול של הכשרונות, התמריצים הגבוהים במיוחד להצלחה משנת-חיים והדוגמאות הנגישות של האלופים המקומיים הרבים, החלום המשותף לרבים כל כך המתנסים ומנסים, כשמתוך התחרות הקשה על ההזדמנות צומחים החזקים ביותר. וכן, כנראה, גם משהו פשוט וטבעי באופן ההתייחסות לריצה. אולי אפשר לקרוא לו כיף, אולי אהבה.

ואולי, לפעמים די במבט אל מסלול הריצה הקרוב לביתכם/לביתם. מה שתמצאו במגרשי הכדורסל השכונתיים בהארלם, תמצאו על מסלול הריצה החולי באיטן: התשוקה, הנחישות, הנחיצות, החלום. להיות ד"ר ג'יי הבא. להיות קיפ קיינו או מייק בויט. להיות רודישה. להיות, יום אחד, שם על השלט בגינה של בית הספר.

מבט על האימונים עצמם:

בפרק האחרון לסדרה זו (לפני הסיכום, וכן, כבר מתקרבים) אתאר את גישת האימונים של המאמן רנאטו קאנובה. גישת קאנובה תובא כדוגמה לאימוניהם של חלק מרצי העלית הקנייתים המצטיינים בימינו. זו תהיה המחשה מפורטת יותר ותיאור של גישת אימון מאד מתקדמת ומסוימת, תובענית מאד וקשה.

בשלב זה, בהכללה פשוטה יותר, אתייחס לכמה מן האלמנטים הבולטים באימונים ובהתפתחות של הרצים הקנייתים, בדגש על רציו של או'קונל בבית הספר סיינט פטריק'ס:

1. התפתחות ורכישת הרגלים מגיל צעיר – הרצים הקנייתים גדלים אל תוך הריצה, מתוך הסביבה ואורח חיים, הרבה לפני שהם מתחילים באימונים מסודרים מכל סוג שהוא. בשנות העשרה רבים מהם מתנסים באימונים. רמת החשיפה גבוהה ומרבית הכישרונות מתגלים. שיעור ההשתתפות הגבוה תורם כמובן להצלחה. מכאן, בתרגול יומיומי שיטתי נרכשים ההרגלים – שגרת החיים של הריצה, ההתפתחות האירובית, והרגלים תנועתיים. מעטים מאד הם הצעירים בעולם המערבי הגדלים אל תוך שגרה כזו מגיל צעיר.

2. שגרה של 2-3 אימונים ליום  - רוב הרצים הצעירים רצים באופן קבוע שתי ריצות ליום. יחידות האימון עצמן אינן ארוכות בכלל. למעשה, "הריצה הארוכה" עברו רצי סיינט פטריק'ס הצעירים היא ריצה של שעה אחת בלבד. אך בשגרה כזו נפח הקילומטרז' המצבטר – מדי שנה ועד גיל 18 – מקנה בסיס אירובי עצום. סוגי האימון הם מגוונים ונוגעים בקצבים השונים באופן קבוע.

3. אימונים בתנאי גובה - הצלחת הרצים הקנייתים והאתיופיים סיפקה ההמחשה הברורה ביותר ליתרונות של חיים ואימונים בתנאי גובה. את הלקח הזה למדו רצים אירופאיים ואמריקאים רבים, שנוהגים להעביר מספר חודשים בשנה בשהיה ואימונים בתנאי גובה (חלקם מגיעים לקניה ולאתיופיה).

4. האימון הקבוצתי - הלקח הנוסף שנלמד (פעם נוספת) מהרצים הקנייתים הוא חשיבות האימון הקבוצתי. "מחנות הריצה" ו"קבוצות הרצים" הם אלמנט בולט מאד בקניה, וגם מתכונת זו – בעיניי עיקרון אימון מקצועי של ממש – הוטמע והועתק גם באירופה ובארה"ב.

5. תרגילי תנועה וסגנון, עבודה קבועה על יסודות - זהו רכיב משמעותי המודגש מאד בגישתו של או'קונל. הרצים מבצעים באופן קבוע תרגילי חימום דינמיים (קפיצות, דילוגים, מתיחות בתנועה) וחלק מהאימונים מוקדשים לא למהירות אלא לתרגול רגוע של התנועה, התחושה והיציבה. לתרגילים שללו יש משמעות רבה במיוחד ברכישת ההרגלים בגיל צעיר. זו תרומה משמעותית ליעילות הריצה – Running Economy.

6. רוב האימונים מתבצעים במאמצים תת-מירביים, ובתחושה נוחה - אני מצטט בהקשר הזה את הציטוט הבא מאימון קוגלן (בסרט המובא בהמשך): "כאן [באיטן] זה בסדר להיות נינוח  – relaxed – ביחס לאימונים. אתה לא צריך לצאת בכל אימון ולהוציא את הטוב ביותר שבך. הם עושים חימום למשך 10 דקות ואחר כך 30 דקות של 'אלכסונים' על מגרש הכדורגל. הם מסיימים לא כשהם מותשים אלא בהרגשה שהיו יכולים להמשיך/לעשות יותר. לנו [באירופה] ישנה נטיה 'להריץ את עצמנו אל תוך האדמה' ואם אנחנו לא מרגישים חולים בסוף אימון נדמה לנו שהוא לא הועיל לנו. כאן זה לגמרי להיפך…". זהו חלק מהתהליך ההדרגתי והסבלני.

7. האימון כמשחק - האימונים קשים, התחרות קשה, קיים הלחץ להצליח, אך אם נתבונן על האימונים נראה ששלובים ברובם אלמנטים פשוטים של "משחק"  – שינויי קצב חופשיים, ריצות קבוצתיות וקצבים מתפתחים באופן חופשי.

8. בשלב הבגרות וברמת התחרות הגבוהה, בשלות לאימונים קשים במיוחד – חשוב שלא לטעות בהתרשמות. כשהם מגיעים לשלבים המתקדמים ולרמות הגבוהות, אימוני הרצים הקנייתים, בחלקם, קשים מעבר לדמיון. נפחי אימון גבוהים, אימוני אינטרוולים קשים וארוכים, ריצות ארוכות שחלקן בקצב תובעני. בפרק זה ניסיתי להמחיש שהרצים הקנייתים מגיעים לשלב זה של הריצה התחרותית ברמות הגבוהות לאחר הכנה ממושכת משך רוב חייהם, אז הם מוכנים ובשלים לעמוד בעומסי האימונים הגבוהים במיוחד.

שבוע אימון לדוגמה של רצי בית הספר סיינט פטריק'ס: (פורסם על-ידי קולם או'קונל וג'וזף נגורה, שבוע אימון במחנה אימונים באיטן, דצמבר 1998.אני רושם כאן את אימוני הבנים. המקור)

יום שני: בוקר – 8-9 ק"מ ומתיחות. אחה"צ: "ריצה ארוכה" של 45-60 דקות (12-14 קילומטר) ותרגילים.

יום שלישי – בוקר – 8 קילומטר (27-30 דקות). אחה"צ – 10 דקות חימום, פרטלק של 60-75 דקות (2 דקות מהר/3 דקות קל, או 3 דקות מהר/2 דק' קל) + תרגילים.

יום רביעי – בוקר – 9 ק"מ סבולת 60 אחוז מאמץ וגמישות. אחה"צ – אימון חזרות, 4 * 2 דקות, 3 * 2 דקות. לאחר מכן מתגברות של 100 מטר ו"צעדים ארוכים" (ניתורי איילה?) למשך 45 דקות.

יום חמישי – בוקר: ריצה קלה ואיטית של 60 דקות בפני שטח משתנים. אחה"צ – 15 דקות ריצה, תרגילי "אלכסונים" ל30-35 דקות, 10 דקות תרגילים דינמיים.

יום שישי – בוקר – 8 ק"מ.  אחה"צ – אימוני עליות. 14 פעמים 120-200 מטר (קצב 60 אחוז).

שבת – בוקר – מתגברות של 100-120מ' למשך 40 דקות. אחה"צ – תחרות או משחקי מהירות של דקה מהר/ דקה לאט (או 500 מטר).

יום ראשון – בוקר – 8 ק"מ קל. אחה"צ – "מנוחה פעילה".

 סיכום:

אני ממליץ מאד לצפות בסרט הדוקומונטרי הקצר על האח קולם או'קונל ורצי סיינט פטריק'ס שאני מצרף כאן. אני חושב שהרושם איננו שלם עד ששומעים אותו מדבר, בצניעות, בבדיחות דעת, ורואים את פניו. רואים אדם פשוט, רגשן, לא מתיימר. רואים אדם שהיה למשהו שמעולם לא תכנן. "בגלל שאימנתי את קיפקיטר ורודישה", הוא אומר, "מתייחסים אליי כאל גורו של אימונים לריצת ה800"… "which I would consider myself very far from". כך מציג את עצמו האח קולם או'קונל, "פשוט אהבתי לעזור לאנשים צעירים למצוא ולממש את הפוטנציאל שלהם".

יש מי שיאמרו שזה עניין של מזל. או'קונל מצא את עצמו בזמן הנכון ובמקום הנכון. אלא שגם כשהזמן והמקום נכונים, דרוש האדם הנכון. האדם שהתשוקה והאהבה שלו, ההתמדה, ההשקעה והנתינה, יאפשרו לחלומות להתממש.

זהו סיפורו של האח קולם או'קונל, וזוהי דמותו.

אל תוותרו על הסרט:

 

** בכתבה זו הוכנסו לאחר פרסומה מספר תיקונים ששלח יורם אהרוני, ואני מודה לו על כך.

רשימת מקורות והפניות לקריאה נוספת:

"Staying Focused is a Huge Challenge, says Rudisha's Coach Col O'Connell" (iaaf.org, April 30, 2013)

Running Icon: Colm O'Connell (Men's Running, April 25, 2016)

"Irish Missionary Behing Kenya's Running Success" (ABC Australia, 20 July, 2012)

Adharanand Finn, "The Secret is You think there's a secret" (The Guardian, April 26, 2011).

תוכלו למצוא בקלות ברשת עשרות מאמרים וקטעי וידיאו המתארים את אימוני הרצים הקנייתים. אחד הספרים המומלצים (אך יקר וקשה להשגה) הוא ספרו של Toby Tanser, Train Hard, Win Easy – The Kenyan Way, שפורסם בשנת 1997.

 

 

 

 

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

10 תגובות ל “האח קולם או'קונל – סנדק הריצה הקנייתית”

  1. Ivan Pedroso (פורסם: 17-1-2017 בשעה 21:46)

    מרתק, תודה!

    אני זוכר שבספר הנהדר של דייוויד אפשטיין על גנים בספורט הוא כותב על שבט הקלנג'ין ועל זה שיש להם רגליים מאוד דקות, מה שאמור לעזור מבחינת ה-running economy.

  2. איציק (פורסם: 18-1-2017 בשעה 09:44)

    מרתק כתמיד, תודה
    האם צורת אימון/חיים כזו נבדקה על ילידי שבטים אחרים בקנייה? האם הגיעו ילדים מאיזורים אחרים לבית הספר או הוקמו מסגרות דומות במקומות אחרים? אם כן, מה היו התוצאות?

    • נחשון שוחט (פורסם: 18-1-2017 בשעה 12:06)

      ישנם רצים קנייתים מעולים בני שבטים אחרים. כמו רודישה, גם פטריק מקאו שהיה שיאן עולם למרתון הוא בן שבט המסאי. אך הרוב הגדול וללא קורלציה לשיעורם הקטן באוכלוסיה, הם משבט הקלנג'ין. אפשר כמובן לדבר גם על ההצלחה של הרצים האתיופים, המרשימה מאד. אני לא יודע על ניסויים מהסוג שאתה מציין ותוצאות. התוצאות שאני כן מכיר, למשל, הן שבסוף שנת 2013 היו 17 רצים אמריקאים – בכל הזמנים – שרצו מרתון מהר מ2:10. ובחודש אוקטובר 2013 – כלומר באותו החודש בלבד – היו 32 בני שבט הקלנג'ין שעשו זאת.

      • איציק (פורסם: 18-1-2017 בשעה 13:08)

        ואוו

  3. אוהד נחמני (פורסם: 18-1-2017 בשעה 11:51)

    פוסט מרגש.
    מבחינתי, הפוסט האחרון שהיה צריך להיות הראשון.
    להבנתי, אכן יש סוד. אבל אולי אין לחפש אותו היכן שרוב האנשים מחפשים אותו, באיזה ידע מיוחד בתורת האימון, אלא במה שגלוי לעין, וכך כך ברור, עד שנראה מובן מאליו: למידה אורגנית והיחס למאמץ.
    הילדים לומדים קודם כל, ומעל לכל, להרגיש את עצמם תוך כדי הריצה. והמאמן איננו דמות המאמן האוטוריטרי, העתק של המפקד בצבא, אלא מראה רגישה העוזרת לכל אחד לשכלל לא רק את יכולתו, אליל התוצאה, אלא באותו הזמן את יכולתו לחוש ולהרגיש מה הוא עושה ולפתח את הבטחון הפנימי העמוק.
    בתרבות שלנו הכל נמדד ביכולת לגבור על עצמך, לכופף את הגוף לכוח הרצון, ומה שנלמד תוך כדי הוא המאמץ המיותר, הפריזטי. אני עובד הרבה עם מוזיקאים, ורואה איך הקושי הופך להיות חלק אינטגרלי מהעשייה עד שהאדם איננו יודע למצוא קלות, הנאה ושמחה במה שהוא עושה. ומשם הדרך לא להרגיש את הגוף קצרה ביותר.
    יכולתו של האח אוקונול היא קודם כל להתבונן וללמוד, ובלי יומרה לחזק את מה שקיים מתוך כבוד למה שקיים. אם זה לא סוד, בעולמנו ההישגי, אז……

    • נחשון שוחט (פורסם: 18-1-2017 בשעה 11:53)

      תודה. כתבת יפה מאד.

    • אלכס דוקורסקי (פורסם: 18-1-2017 בשעה 13:40)

      מאוד מתחבר לדברים היפים של אוהד.
      נחשון, תודה רבה על המאמר. מרתק מאוד לקרוא אותו, כרגיל.
      בדומה לגישת האימון של או'קונול, גם דבריך כתובים מתוך הבנה עמוקה לנפש של הרץ וזו זכות לקרוא אותם.

      • נחשון שוחט (פורסם: 18-1-2017 בשעה 14:43)

        תודה רבה אלכס!

  4. יורם אהרוני (פורסם: 19-1-2017 בשעה 06:22)

    הרבה ידע על אימון נצבר כתוצאה מהתנסות בעבודה עם רצים של מדינות מחוץ לאפריקה ומה שמעניין כי מה שהתאים לקנייתים היא מעורבות של אירופאי, אך לא אחד אך לא אחד שהגיע לשם כמאמן ריצה. לפעמים אני קורא מאמרים המסבירים איך מתאמנים "בכירי ספורטאי הסבולת בעולם" הנכתב על ידי פרופסורים שמעולם לא ביקרו באפריקה. יכול להיות שמה שמתאים לרץ אירופאי הוא תכנית אחרת מאשר זו של הקנייתים (סביר מאד שזה כך מאחר שלפעילות הגופנית בגיל הילדות יש כנראה חשיבות מכרעת בהכנה הגוף לאימוני ריצה בגיל מבוגר יותר) אבל מי שמאמן רצים או טריאתלטים באירופה צריך תמיד לזכור שכיום הוא לא מאמן את בכירי ספורטאי הסבולת בעולם אלא אם כן מדובר במהגרים מממזרח אפריקה…

  5. תומר הוותיק (פורסם: 19-1-2017 בשעה 11:59)

    נחשון, פשוט מרתק, וגם סידרת לי אחלה סרט לראות.

לא ניתן להגיב.