היילה גברסלאסי – הלב הענק

זוהי הכתבה השש עשרה בסדרת הכתבות על ההיסטוריה של האימונים לריצות למרחקים בינוניים וארוכים.

לקריאת הפרק הקודם בסדרה: האח קולם או'קונל – סנדק הריצה הקנייתית

פוסט המבוא ותוכן העניניים הצפוי/מתעדכן (קישורים לכל הכתבות בסדרה)

הסדרה מתפרסמת במקביל גם באתר "מועדון ארוחת הבוקר".

***

תמונות. 

תמונת הרץ המושלם, חזהו בולט לפנים, רץ-מרחף ללא מאמץ בנופי הבראשית סביב אדיס אבבה. היא תמונת הרץ הטוב בעולם נהנה מהחופש הפשוט של הריצה השקטה בקצב הנשימה בחיק הטבע.

ולו לרגע, אפשר שאנחנו כמוהו… תמציתה של מהות.

תמונת אותו החזה הבולט לפנים כשהוא מקדים אך בתשע מאיות השנייה את החבר הקרוב והמתחרה הנצחי פול טרגט – רץ אגדי עתור ניצחונות ושיאים בעצמו – על קו הסיום של ריצת גמר ה10000מ' האולימפי בסידני.

זהב אולימפי שני לקיסר. הרגע המגדיר ושיאה של קריירה שכולה רצופת שיאים.

תמונתו מחייך לצד השעון ולצד הספרות שנחשבו לפניו דמיוניות (אך לא אחריו, ולא מעט בגללו) – 2:03:59, בסיום מרתון ברלין בו ניצח ארבע פעמים ברציפות (פעמיים בשיא עולם) ושהיה למרתון שלו.

תמונתו מחובק עם שני בני ארצו שהיו לממשיכי דרכו – תחילה הדהימה השלישיה את העולם במפגן השליטה המוחלטת יחדיו. בהמשך, על המסלול, הוא האט מעט והם התעלו וזרחו. סילשי סיהין וקנניסה בקלה. הידיעה שספק אם בקלה וסיהין היו מגיעים אל אותן הפסגות – אם בכלל היו מדמיינים אותן –  אילולא היה שם מונח בפניהם השביל המנותב – ניתוב של השראה, של ביטחון ואמונה – שבילו של היילה.

וגם תמונתו מתקשה בגמר האולימפי באתונה, ושל בקלה וסיהין מסבים ראשם לאחור, מחכים להיילה הנערץ שיפרוץ שוב ויוביל כמו תמיד. אך לא בפעם הזו. "המשיכו קדימה", הוא סימן. שמח גם בתהילתם, גם שם, משברון הלב של המקום החמישי. בתמונה הזו הוא היה שם בשבילם. ונותר נחוש להמציא עצמו מחדש, כרץ מרתון, "קריירה שניה" ששוב תדהים את העולם.

תמונת הפרגון והשמחה עם הרץ האוסטרלי קרייג מוטראם – The Big Mzungo – שהצליח להתחרות מולו כתף אל כתף בדרך להגשמת חלום חייו – לרדת מ13 דק' ל-5000מ' ועוד לצדו של היילה הנערץ. וזה היופי בתמונה המיוחדת הזו: בשלב מסוים, בעודו מתחרה, הפך גברסלאסי ליותר ממתחרה. הוא היה לסמל שהוא כבר חלק בלתי נפרד מהחלום עצמו, והיילה הבין את זה. הגדולה שלו, בשלב זה של בגרות, נצפתה כשגם ההתרגשות של מתחריו היתה לשמחתו.

תמונתו מוכרע, צולע בעצב לכיוון המדרכה אחרי ה-Queensborough Bridge, בנובמבר 2010. קדרותה של ניו יורק בסתיו, תוגת ההפסד. הגוף הדואב לאחר כל כך הרבה שנות אימונים קשים – פעמיים ביום, כל יום – בפסגה. תמונתו של אלוף בן אנוש מתקשה למצוא נחמה. לרגע נשבר, מוחה דמעה, והודעת הפרישה המפתיעה. מעולם לא אהבתי אותו יותר מאשר ברגע ההוא, ונדרכתי: Say it ain't so. מנצח המרתון, גברה גברמריאם, עוד אחד מבני טיפוחיו, הבטיח אז: "אל תדאגו, היילה ישנה את דעתו באתיופיה". והיילה אכן חזר לארבע שנות תחרות נוספות, שנות חסד. יכולתו כבר לא היתה בשיאה אך השראתו חזקה מתמיד, לתמיד. עדיין התחרה מול בקלה ופארה, טיפה מאחור, גם בגיל 40. נותרה הנועזות, ונותר החיוך.

אולי יותר מכל – התמונה הנצחית של היילה על קו הזינוק. על כל קו זינוק. 163 ס"מ על 54 ק"ג של כריזמה, מחייך את אותו החיוך הצנוע, מלא אושר פשוט וביטחון. כי קו הזינוק – כך ידענו מהיילה – הוא המקום האופטימי ביותר.

היילה גברסלאסי היה ויישאר עבורי גדול הרצים למרחקים בכל הזמנים. ואם על "תואר" הגדול ביותר אפשר לדון ולהתווכח – סדרת הכתבות הזו בהחלט מספקת תשתית – הרי האהבה היא עניין שבלב. ואת היילה גברסלאסי… אני אוהב.

***

Jordanesque

היילה גברסלאסי הוא מזן הספורטאים הייחודי, ההיסטורי, הכמעט דמיוני. אני קורא לזן הזה Jordanesque. אלו הספורטאים שהשפעתם חרגה מעבר לספורט. אלו הספורטאים שביכולתם המופלאה, לא פחות מכך באישיותם, ובסטנדרטים ובדוגמה שהם הציבו – עיצבו מחדש את הענף שבו התחרו. הם מהווים מופת לחיקוי ומייצרים דורות של ספורטאים שיחלמו, יתאמנו ויעזו, בדרכם וברוחם.  אלו הספורטאים שמשנים את קדם-ההנחות ביחס לגבולות האפשר. שמאתגרים את התפיסות הקיימות. אלו ספורטאים של מורשת. ספורטאים שדמותם הסמלית גדולה אפילו מסך הישגיהם. כזה הוא היילה, הקיסר האהוב של הריצות למרחקים.

***

"לג אחרון" – קריאת כיוון להמשך הסדרה:

זו הכתבה ה16 במספר ואנחנו מתקרבים אל סופה של הסדרה. אחת ההתלבטויות/ההחלטות הקשות בסדרת כתבות על ההיסטוריה, היא היכן לעצור, לסמן קו "עד כאן" ולתחום, לסיים. אלו יהיו שלושת הפרקים האחרונים.

היילה גברסלאסי יהיה הרץ האחרון שיזכה לפרק משלו, הפרק הנוכחי. זו החלטה לדחות לעת עתה את כתיבת הפרקים שעדיין מתהווים ונמשכים: מו פארה, דייויד רודישה, אליהוד קיפצ'וגה, ומעל כולם, כמובן, קנניסה בקלה. כבר היום אפשר לטעון שבקלה התעלה כנראה בהישגיו על גברסלאסי. אלא שבקלה, אני חושב, הצליח למתוח ולשכלל מעט יותר את דרכו של גברסלאסי. והוא היה טיפה- רק טיפה – מהיר יותר. גברסלאסי, לעומת זאת, שינה את המשחק. בסדרה על התפתחות תורת האימון אני מעדיף להשאיר, בינתיים, את הכבוד הסופי להיילה. אני חושב שבעוד 20 שנה, במבט לאחור, הנטייה תהיה לכרוך את הישגיהם והשפעתם לאותו הפרק בהתפתחות הריצה. ובעייני, ראוי כי יישא בראש וראשונה את שמו של גברסלאסי.

הפרק הבא (17) יתאר את מה שאני מכנה כ"מהפכת המרתון", או "מהפכת טרגט-גברסאלסי-וונגי'רו" – מושג שכבר נתקלתם בו לא פעם בסקירות המרתונים שלי. הפרק יתאר את ההתפתחות המשמעותית ביותר בענף ובתפיסת האימון בעשרים השנים האחרונות.

הפרק הבא אחריו (18) יתאר את גישת האימון של מאמן רצי העלית רנאטו קאנובה כייצוג של תפיסת האימון המתקדמת של ימינו. בגישת קאנובה נוכל לזהות את הניסיון ליצור תמהיל מתקדם, מחושב מאד, בין גישות ועקרונות שהודגשו לאורך הסדרה. נוכל לזהות שילוב מתקדם בין גישת "המחזוריות" של לידיארד לבין תפיסת ה-multi-pace של הורוויל וקו. זו המחשה לגישת state of the art מודרנית, לפיה מתאמנים כמה מטובי רצי העלית בעולם כיום.

משם נפנה לסיכומים. תורת האימון תמשיך להתפתח וההיסטוריה תמשיך להיכתב.

אבל עכשיו – הגיע תורו של היילה.

***

מספרים ופרספקטיבה:

כשהיילה גברסלאסי החל להתחרות באליפויות לבוגרים, בגיל 20 (1993) עמד שיא העולם ל5000מ' על 12:58.39דק' (סעיד אוויטה). סאב 13דק' היה הסטנדרט האולטימטיבי, כמעט בלתי-מושג. היילה גברסלאסי שיפר את שיא העולם ל5,000מ' ארבע פעמים במהלך חמש השנים הבאות: 12:56, 12:44 (ריצה שהכתה את עולם האתלטיקה בתדהמה), 12:41 ולבסוף 12:39.74 (ב1998) (*בין לבין שופר השיא גם על ידי מוזס קיפטאנוי ועל ידי דניאל קומן). דרושה כאן פרספקטיבה היסטורית. צריך לזכור שאנחנו לא בשלב הבוסרי אלא סקרנו כבר 90 שנות התפתחות של תורת האימון ושל מתיחה הדרגתית של קצה היכולת והשיאים. בשלב מתקדם זה הגיע גברסלאסי ושיפר את השיא בכמעט 20 שניות. קבע מדרגת איכות חדשה. חלפו מאז (עוד מעט) 19 שנה, ורק אדם אחד, קנניסה בקלה, רץ מהר יותר – 12:37.35דק'. במשך עשר שנים רצופות היתה להיילה לפחות ריצה אחת מהירה מ-13 דקות.

בתחילת הקריירה של היילה גברסלאסי עמד שיא העולם ל10000מ' על 26:52.23דק' (ויליאם סיגיי, 1994, מתחרהו ובן תקופתו. לפני כן היה רץ יחיד שירד מגבול ה27 דקות, יובס אונדייקי). גם את השיא הזה שיפר היילה גברסלאסי שלוש פעמים – 26:43, 26:27 ולבסוף 26:22.75דק' (*בין לבין שופר השיא גם על ידי סלאח חיסו ועל ידי פול טרגט). 19 שנים חלפו מאז ורק אדם אחד – שוב בקלה – רץ מהר יותר, 26:17.35דק'. השאר לא התקרבו.

כשהגיל ופציעות חוזרות בגיד אכילס (שהגבילו האימונים המאד מהירים) האטו אותו במעט ודור חדש של רצים שגדול תחת טיפוחו בראשות בקלה החלו לנצח אותו בתחרויות המסלול, עבר גברסלאסי לאתגר החדש: אתגר המרתון (החל מ2002, כשסיים שלישי לחאנוצ'י וטרגט עם הזמן המהיר למרתון בכורה דאז, ובאופן ממוקד ושלם יותר בעקבות המשחקים האולימפיים באתונה 2004). גם את שיא העולם למרתון שיפר פעמיים, והיה לאדם הראשון שרץ מהר מ2:04 שעות, סמן למהפכה החדשה. קריירת המרתונים של גברסלאסי כללה 4 ניצחונות בברלין, שני ניצחונות בדובאי, וניצחונות גם בפוקואוקה ואמסטרדם (אבל לא בלונדון, ולא במרתון האולימפי שכל כך רצה והיה היעד היחידי שלא הצליח לממש). 5 פעמים רץ מהר מ-2:06 (אל תשוו לקיפצ'וגה או קיפסאנג של השנים האחרונות. זכרו שלפניו היו לחאנוצ'י שתי תוצאות כאלה, ואף אחד אחר לא עשה זאת יותר מפעם אחת). 5 פעמים נוספות רץ מהר מ-2:07. דור הרצים שאחריו המשיך את מגמת ההתקדמות במרתון אך גם כאן בולט גברסלאסי כמי שפרץ וסלל את הדרך.

במהלך הקריירה שלו קבע היילה גברסלאסי לא פחות מ27 שיאי עולם מוכרים (World Record or World Best time) למרחקים שבין 2000מ' (באולמות) ועד למרתון. הוא החזיק בתוצאה השניה בכל הזמנים ל-1500מ' באולם (הפסד לאל גארוז'). בעצם כל טווח המרחקים.

בין 1993 ל2014 התחלפו דורות של מתחרים. אף אחד מהאלופים הקודמים לא שרד גם לא מחצית התקופה הזו ברמה התחרותית הגבוהה. שוב כדי לסבר את האוזן: כשהיה לראשונה אלוף העולם ל10000מ' (שטוטגרט 1993, בתוספת מדליית הכסף בריצת ה5000מ') חלק ממתחריו במרתונים של המשך הקריירה עוד לא היו בבית הספר היסודי. בין שיאו העולמי הראשון (5000מ', יוני 1994) לאחרון (30 ק"מ, ספטמבר 2009, במסגרת מרתון ברלין) חלפו יותר מ15 שנים (שנה קודם לכן קבע את שיא העולם למרתון).

גברסלאסי הגן על תארו האולימפי (1996, 2000). בשש אליפויות עולם רצופות בהן התחרה ניצח בריצת ה10000מ' 4 פעמים (1993, 1995, 1997, 1999), סיים שלישי (2001) ושני (2003, בריצת הסוויפ הבלתי נשכחת עם בקלה וסיהין, בה רצו את החצי השני מהר מ13 דקות).

חשוב לזכור שעל ההישגים האלו התחרה גברסלאסי מול שורה של רצים גדולים במונחים היסטוריים: פול טרגט, דניאל קומן, מוזס קיפטאנוי היו הבולטים מביניהם.

בכתבות קודמות שלי על גברסלאסי נימקתי מדוע אני מכנה אותו Jordanesque- נציג הזן בתחום הריצה למרחקים ארוכים. זו לא הסטטיסטיקה לבדה, אלא ההקשר השלם (הפירוט וההסבר בכתבה המקושרת). בין השאר: משך הקריירה בטופ (longevity), העקביות (consistency), הגמישות וטווח היכולות (range, versatility) - אם הכתבת הקצב המהירה, או יכולת הסיום האדירה שמשך שנים היתה סמלו המסחרי, פריצת גבולות/חדשנות (novelty), היכולת של הספורטאי "להמציא עצמו מחדש" (כאשר הפסיד לדור הרצים החדשים ב10000מ' בתחרות בהנגלו, הולנד בזמן של 26:52 – מהר משיא העולם כשהתחיל להתחרות, כאמור – היילה חייך אל המראיין ואמר במבטא האפייני, 

"26:50 is still good speed for marathon"

חברות (comraderie), השפעה (influence), מורשת (legacy), וכמובן האישיות (charisma). מכל אלה היו להיילה בשפע.

כיום השפעתו נמשכת כראש התאחדות האתלטיקה של אתיופיה, בין שאר מפעליו.

***

בן אדם, שתי רגליים:

"He was not a runner, my father, but he was quick. I always remember it was very difficult to escape from him when he was angry. If he wanted to beat us he would always catch us. Even me, he could always catch me".

גברסלאסי גדל בתנאי מחיה בסיסיים באיזור הארומו באתיופיה, עם תשעה אחים ואחיות. הוריו לא עודדו אותו לרוץ, להיפך. אביו אמר לו שאין בזה שום טעם. כעבור שנים, סיפר היילה בראיונות את הקוריוז המוכר: כי לאורך הילדות נהג ללכת לבית ספר במרחק של כעשרה קילומטרים בדרך החוצה גבעות ונהרות. לעתים קרובות היה רץ, כשספרי הלימוד בידיו. בכך הסביר את התנועה האופיינית "המתפזרת" של ידו השמאלית בשלבים המתקדמים של התחרות (כשידו הימנית לא משתתפת). הוא סיפר שלפעמים, כשירד גשם, צריך היה לרוץ מהר מאד, לפני שתתחיל זרימה חזקה בנחל שלא תאפשר לחצות אותו, והרי לא היה גשר. ההכנה של גברסלאסי לקראת תפקידו כרץ הטוב בעולם לא היתה מסודרת או מתוכננת. היא החלה באופן הפרימיטיבי ביותר. היא קשורה לאיזור ולחיים שאליהם גדל, בגובה 2300מ' מעל פני הים, אל כישרונו המולד ואל אופיו שהתגלה ככל שהוצבו האתגרים והמבחנים בפניו. היילה ראה עצמו בר מזל שגדל באדיס אבבה, לדבריו – "המקום הטוב ביותר בעולם לאימוני ריצה".

היילה אמר פעם: "באתיופיה אנחנו לא מייצרים אווירונים או מכוניות, אין לנו את החומרים. כשאני שובר שיא עולם, אולי אנשים יודעים משהו נוסף על אתיופיה, משהו טוב". הוא שאב מוטיבציה ממש כפי שסיפק אותה. בכל אופן, בשלב מסוים שולב הנער היילה גברסלאסי אל פס הייצור של האתלטיקה האתיופית. לא הרבה מסופר על כך. אולם ברור שמשהו בו בלט כבר מן ההתחלה. הנחישות, המשמעת, הביטחון והאופטימיות הקלילה. וככל שהוא הצליח, התפרסם והתעשר, נשאר בו אותו הקסם הפשוט. כך למשל, הוא תאר את המפתח להצלחה:

"First, do enough training. Then believe in yourself and say: I can do it. Tomorrow is my day. And then say: the person in front of me, he is just a human being as well; he has two legs, I have two legs, that is all. That is mentally how you prepare."

***

על האימונים של היילה גברסלאסי:

לעומת מאמנים ורצים גדולים אחרים שנסקרו בסדרה זו, היילה גברסלאסי לא בחר למתג את עצמו כפורץ דרך בתחום תורת האימון. למעשה, לא ניתן למצוא תיאור כולל וסדור של שגרת האימונים שלו. המידע הקיים מבוסס על שברי אינפורמציה ודוגמאות מראיונות שונים שנתן. גברסלאסי שידר תמיד גישה של פשטות. הוא אמר שכדי לנצח דרושים שלושה דברים: "משמעת, עבודה קשה, ולפני הכל אולי, מחויבות. אף אחד לא יוכל להצליח ללא שלושת אלו. והספורט מלמד אותך את זה".

ישנם עקרונות שבוודאי הנחו גם את גברסלאסי: האבחנה בין תקופות האימון על בסיס עיקרון המחזוריות. שילוב אימוני מסלול אינטנסיביים מאד בתקופה המתקדמת – בפרט בשלב לקריירה שבו התחרה בעיקר על המסלול, ואחריהם גם מבחני זמן ואימונים לחידוד. אני בהחלט מניח שבאימוניו של גברסלאסי היו מורכבות ותחכום שנותרו בינו לבין מאמניו וסוכנו (יוש הרמנס) ושלא פורסמו.

תחת ההסתייגות הזו, ניתן לומר כמה דברים כלליים לגבי גישת האימון של גברסלאסי, בתיאור מאפיינים. שגרת האימון שלו היתה נרחבת (נפח אימונים גבוה, בקביעות), משלבת (קצבי אימון ורכיבים שונים שולבו באופן קבוע, מבלי שהוזנחו לזמן ארוך) וקוטבית (אימונים מהירים מאד ששולבו בשגרה קבועה של ריצות אירוביות מאד איטיות, ביחס ליכולתו). אני מוצא דמיון רב בין הגישה שלו לבין גישת הרצים האמריקאים של שנות ה70 כמו פרנק שורטר (הגישה הוצגה בפרק ה-11 לסדרה). גישה שמדגישה את שגרת האימונים הקבועה, שמצד אחד בולטת בפשטותה ומצד שני מקפידה לכלול הרכיבים השונים ולגעת "בכל הבסיסים". שורטר אמר: "Why don't I write a book on training? Because it'd be like a page long, that's why." ואפשר שדעתו של גברסלאסי די דומה. קיימו את השגרה במחויבות (הקיצונית) הדרושה, האמינו בעצמכם, ותנו לתהליך לקרות. או כמו שהוא אמר:

 "I always tell young athletes the same thing, 'Wherever you go, whatever you do, what must your top priority be? Running.'

וכך נראתה השגרה: שתי ריצות ליום, כל יום, חוץ מיום ראשון שהוא יום הריצה הארוכה. כל השנה. שני אימוני איכות (פרטלק בשטח או אימון מסלול) וריצה ארוכה; פעמיים בשבוע אימוני שימור מהירות ("מתגברות" או ספרינטים של 100מ'). בתוספת של תרגילי ריצה טכניים/סגנון ("תרגילים ספציפיים") ואימון כח בחדר הכושר.

בשנת 2006 פורסם שבוע אימון לדוגמה של גברסלאסי (יש לשים לב שזו תקופה בה התמקד באימונים למרתון).

יום שני: בוקר – ריצת פרטלק (שינויי קצב) בשטח, 60 דקות (סה"כ 17 ק"מ). אחה"צ: 50 דקות קל (12 ק"מ).

יום שלישי: בוקר – ריצה של 70 דק' (18 ק"מ). אחה"צ: 10 ק"מ קל מאד. אימון שימור מהירות, 10 * 100מ' (מתגברות, כש50מ' ראשונים הרצה הדרגתית ו50 אחרונים במהירות שיא או קרוב לכך).

יום רביעי: בוקר -ריצת טמפו של 48 דק' (15 ק"מ, כולל חימום ושחרור).

יום חמישי: בוקר – 80 דק' (20 ק"מ). אחה"צ: 10 ק"מ קל, ואימון של שעה בחדר כושר.

יום שישי – בוקר –  75 דק' (18 ק"מ).  אחה"צ: 10 ק"מ קל, אימון שימור מהירות, 10 * 100מ'.

שבת – בוקר – 6 * 2 ק"מ מהר (5:40דק' לכל חזרה = 2:50 לק"מ, קחו בחשבון שקצב 10,000מ' להיילה בתקופה זו בערך 2:42). 3 דק' התאוששות בין החזרות. אחה"צ – 10 ק"מ ב43 דקות.

ראשון – 25 ק"מ (90 דקות).

סה"כ: 191 קילומטר

מרחק הריצה הארוכה בשבוע הזה שפורסם הוא כמובן קצר. במקומות אחרים סיפר היילה שהוא רץ ריצות ארוכות של עד 45-50 קילומטר (3 שעות בשבילו). מובן גם שבתקופות מסוימות רץ קילומטרז' גבוה (משמעותית) מ190 ק"מ לשבוע.

כשבוחנים את צורת האימון הזו, אכן לא רואים חדשנות או ייחוד, אלא תורה של balance בין סוגי האימון השונים ובין אימונים אינטנסיביים (במידה, אחוז קטן מכלל האימונים) לבין ריצות אירוביות קלות באופן קבוע. גברסלאסי נהג מאד להדגיש את חשיבות ההתאוששות בין האימונים ודיבר על המשמעת הדרושה לשם כך. כאשר קוראים את המספרים בטבלה, בהתייחס למרחקים ולקצבים, חשוב להבין אותם על רקע טווחי המאמץ והקצב של גברסלאסי ולבצע "התאמה". למשל, כשהיילה רץ 10 ק"מ ב43 דקות צריך לזכור שמדובר בקצב איטי בדקה וחצי לקילומטר מקצב מרתון עבורו. כלומר זו ריצה קלה מאד, וכאלו הן רוב הריצות.

וטיפ אחרון מגברסלאסי: "תמיד אקשיב למאמנים שלי. אבל קודם כל אני מקשיב לגוף שלי. אם מה שהם אומרים לי מתאים לגוף שלי, נהדר. אם הגוף שלי לא מרגיש נוח עם מה שהם אומרים, אז תמיד הגוף שלי יותר חשוב". או במלים אחרות: ביטחון עצמי וחוש נכון של אלופים נחוץ לא רק בתחרות, אלא קודם כל באימונים. ואלו לא נלמדים משום "תכנית".

***

סיכום:

נלסון מנדלה תאר אותו כ"שגריר גדול עבור עמו". דייב בדפורד (מנהל מרתון לונדון ובעבר שיאן עולם ל10000מ') אמר: "שלא יהיה לכם ספק. היילה הוא גדול הרצים למרחקים ארוכים שהעולם ראה". ולאסה וירן סיכם: "היילה הוא אלוף אלגנטי, ומופת לספורטיביות".

סדרת מאמרים ארוכה הובילה אותנו עד לכאן, וסופה להתכנס אל דמותו של הרץ הנמוך עם הלב הענק.

היילה.

Haile Gebrselassie (ETH) Winner

התמונה באדיבות:  Emilio Dellepiane ) 

מקורות בהם נעזרתי והפניות לקריאה נוספת:

לחצו לצפייה בסרט הביוגרפי המלא על היילה גברסלאסי (משנת 1999) – Endurance

Jim Denison, The Greatest – The Haile Gebrselassie Story 2004

Mario Fraioli, Workout of the week: Haile Gebrselassie's 100 meter sprints @ Competitor.com

Haile Gebrselassie Training @ Letsrun.com Messageboard

The Training of Haile Gebrselassie and Jack Foster @ Canute's Efficient Running Site

Share on FacebookTweet about this on Twitter

44 תגובות ל “היילה גברסלאסי – הלב הענק”

  1. רון (פורסם: 31-3-2017 בשעה 17:54)

    כיף של כתבה, חיכיתי לה בשקיקה! מסכים כמובן עם האהדה המיוחדת ששמורה לרץ הגדול בכל הזמנים.

    הקישור לקרייג מוטראם לא עובד. מניח שמדובר בסרטון הזה: https://www.youtube.com/watch?v=vXHvNoNJreM

    אתה יודע איפה ניתן למצוא סרטון של התחרות המלאה מאליפות העולם בפריז 2003? ריצה היסטורית, שלטעמי לא מספיק מוערכת, מעבר לנקודת המפנה של השליטה של בקלה כיורש של גברלסאסי. התחרות עצמה התנלה תחת חוקי משחק שונים לגמרי לריצת 10,000.

    אגב, סרטון נוסף שמעיד על גדולתו של היילה לדעתי הוא ההפסד שלו לחליד סקאח בריצת 5000, 10 ימים בלבד אחרי שיאו העולמי הראשון באותה ריצה. נטול אגו, מחוייך, ופשוט נהנה לרוץ ולהתחרות. כפי שהפרשן ציין "הוא לא נראה מוטרד מההפסד". מבחינתי ההשראה האמיתית ממנו היא ההנאה שלו מריצה, מפסיד או מנצח, צעיר או מבוגר, הוא עדיין רץ בטופ. ענק.
    https://www.youtube.com/watch?v=E1–VQoCMjg

    להגיב
  2. רומן (פורסם: 31-3-2017 בשעה 18:09)

    אין ולא יהיה גדול מהישאם אל גארוז'.
    הרץ הגדול בהיסטוריה

    להגיב
    • בובו (פורסם: 31-3-2017 בשעה 19:15)

      חח גדול (אם זה רומן באמת).

      להגיב
      • רומן (פורסם: 1-4-2017 בשעה 19:37)

        הרומן האחד והיחיד. לא מבין למה ה חחח.
        זכה גם ב 1500 וגם ב5000 באולימפיאדה אחת

        להגיב
        • אלכס דוקורסקי (פורסם: 1-4-2017 בשעה 20:18)

          גם פאבו נורמי עשה זאת ב-1924, בהפרש של שעה…
          זה לא בא לסתור את טענתך בקשר להישגיו של אל גארוז' (שמחתי מאוד לזכיותיו, בייחוד ב-1,500, מקצוע שהזהב האולימפי חמק ממנו עד אז, וכמובן גם ב-5,000, לאחר מאבק צמוד, גם מול בקלה), אבל נורמי, ולא רק בגלל הדאבל שלו, עומד לצידו, לעניות דעתי, בשורה של הגדולים ביותר.

          להגיב
          • רומן (פורסם: 1-4-2017 בשעה 23:16)

            לדעתי 1500 היא הריצה השניה בחשיבותה אחרי ה 100.
            אל גארוז' שלט בה למשך שנים רבות ואז גם קינח עם 5000 בנוסף ל 1500.
            גם גבראסלסי אגדה, אבל המקצועות בהם הוא השתתף הם פחות כוס התה שלי

            להגיב
  3. זוה זימרו (פורסם: 31-3-2017 בשעה 18:10)

    נחשון
    אתה צודק ב100%
    אחד הספורטאים הכי נערצים ואהוב לקהילת הרצים.
    הוא לא רק ספורטאי הענק אלא הוא דמות לחיקוי אישיות מופלאה…יצא לי כמה פעמיים לעשות איתו ריצות קלוט ביער…הפידבק והפירגון שנותן לאחרים..
    הוא פשוט השראה
    אני מאוד מעריץ שלו..
    כספורטאי וגם כבנאדם!!

    להגיב
    • shohat (פורסם: 31-3-2017 בשעה 18:20)

      זוהר היקר, כבוד גדול שאתה מגיב כאן. תודה רבה!

      להגיב
    • מתן גילור (פורסם: 31-3-2017 בשעה 20:26)

      טוב, אתם חייבים לסגור עכשיו על ראיון של זוהר לדה באזר. :)
      נחשון, פשוט נפלא כמו כל הסדרה.
      לא מוצא צורך להכריע בינו לבין בקלה – מבחינתי זה אותו הרץ. המשך של אותה הנשמה בגוף אחר.
      כ"כ מקווה שבקלה ישבור את השיא גם במרתון.

      להגיב
  4. YG (פורסם: 31-3-2017 בשעה 18:47)

    מאסטר פיס. תודה רבה!

    כתבה מצויינת על ספורטאי ענק ענק. אליל

    להגיב
  5. רובי (פורסם: 31-3-2017 בשעה 19:59)

    תודה נחשון

    להגיב
  6. דורפן (פורסם: 31-3-2017 בשעה 20:52)

    אותו רגע בו קנניסה מסב את ראשו הוא הרגע בו הפכתי למעריץ של בקלה. לדעתי הוא גדול הרצים אי פעם והנימוק שלי הוא שאיש לא שלט בריצות שדה ומסלול כמותו, וביחד עם תוצאות המרתון האחרונות שלו אני חושב שאול-אראונד הוא הגדול מכולם.

    להגיב
    • shohat (פורסם: 31-3-2017 בשעה 21:09)

      מרתון ברלין האחרון הכריע את הדיון הזה סופית לטובת קנניסה, אובייקטיבית. בכוונה לא נכנסתי לדיון ההשוואתי ביניהם בפוסט. אין לי בסדרה הזו אג'נדה של הצדקת דירוג כזה או אחר בין הרצחם. בכתבה הזו ניסיתי לבטא מעט מתרומתו וייחודיותו של גברסלאסי. נקוה להמשיך ליהנות מבקלה (לונדון קרוב).

      להגיב
      • shohat (פורסם: 31-3-2017 בשעה 21:09)

        הרצים. ֶֶסליחה

        להגיב
        • דורפן (פורסם: 1-4-2017 בשעה 00:47)

          לטעמי קנניסה בקלה הוא ספורטאי העל האלמוני ביותר בהיסטוריה. אני זוכר שפעם באיזה דיון בחרתי בו כספורטאי המאה (ה-21 – אני לאו דווקא חושב כך עכשיו אבל בנקודה ההיא כן) והואשמתי שאני ״הזוי״. אלמוני כי מעבר לעובדה שהוא מאתיופיה הוא גם בצילו של גברהסילאסי שאהוב מאד. הסיפור האישי שלו עם מות ארוסתו – אם היה סופורטאי אמריקאי, כל ילד בעולם היה מכיר. הדומיננטיות שלו חסרת תקדים, השיאים שלו עוצרי נשימה.

          להגיב
          • YG (פורסם: 1-4-2017 בשעה 08:14)

            פעם סיקרת את הריצה שלו במרתון ברלין לא?

            מה ההוראה שקיבלת מפולמן?

            להגיב
          • נחשון שוחט (פורסם: 1-4-2017 בשעה 09:55)

            קנניסה בקלה רץ 7:30 ל3000מ' כבר בגיל 18 (שיא עולם לנוער ששופר מאז על ידי אוגוסטין צ'וגה). בשנת 2001 היה אלוף עולם לנוער למירוצי שדה וב2002 ניצח בדאבל באליפות מירוצי השדה לבוגרים (מסלול ארוך ומסלול קצר) – דאבל ראשון מבין חמישה רצופים. ואז, ב2002, נפתח ב- letsrun השרשור אולי הפופולרי והמוצלח ביותר בתולדות האתר: Kenenisa Bekele: how soon will he totally annihilate the distance WR's (השרשור נמשך ומתעדכן מאז ועד היום).
            http://www.letsrun.com/forum/flat_read.php?thread=58776. ואז בשנת 2003 העולם ראה אותו. וזה היה "וואו".
            אני לא חושב שהיה רץ שכל ריצה שלו מאז היה בן 20 עוררה צפיה וhype כאלו. קמנו באמצע הלילה כדי לראות אותו מתחרה, עצרנו עבודה במשרד, גם בזכות תקופת הפריחה של האינטרנט – ספק אם היה רץ שזכה למעקב כה צמוד אחר כל צעד בקריירה שלו.
            אלמוני? אולי בקרב אוהדי כדורגל או צופי אולימפיאדה מזדמנים שעבורם ריצת גמר ה10000מ' היא רק הפרעה למטרת התחרות – ריצת ה100מ' כמובן (וכל פעם התעצבנתי מחדש כששדרים ופרשנים – טוב פרשן- ישראלים הביעו בעצמם את הגישה הזו במהלך השידור). בקרב מי שאוהב אתלטיקה ועוקב אחרי אתלטיקה אפילו בצפייה ועדכון מעת לעת – בקלה היה סופרסטאר שהדהים פעם אחר פעם, אהוד מאד. והדיונים על מעמדו כאחד האתלטים הגדולים בהיסטוריה החלו כבר ב2005.
            אני גם לא חושב שהוא בצלו של היילה, מאז 2004 (במובן של ההתייחסות לאיכותו כרץ). ראה הקליפ והשיר הנפלא של טדי אפרו על ה"אנבסה" (אריה) בעקבות ריצת הגמר האולימפית (העליתי את הסרטון הזה כאן כבר כמה פעמים. למי שלא מכיר – מאד מומלץ לצפות, זה מקסים) – https://www.youtube.com/watch?v=bLg4j4gMzqA
            אם כי גם היום באתיופיה, היילה אהוב עוד יותר. וכך זה כנראה יישאר.
            "השיאים שלו עוצרי נשימה" – בהחלט. וכך גם כמה מריצות הגמר הבלתי נשכחות מבחינת הדרך שבו ניצח אותן.

            להגיב
            • דורפן (פורסם: 1-4-2017 בשעה 10:16)

              אלמוני כי הוא צריך לחרוג מהאתלטיקה. זאטופק היה מפורסם כמו כל כדורגלן הימיו וגם בולט. בקלה שייך ספורטיבית למקומות של טייגר ובולט וסרינה-פדרר-נדאל-דג׳וקוביץ ומייקל פלפס – והוא ממש לא שם. כי אין לו שפה והוא ממדינה שלא ניתן לשווק.

            • shohat (פורסם: 1-4-2017 בשעה 10:37)

              מסכים אתך בזה.
              אתה צודק בכך שיש אתנו-צנטריזם. הפופולריות של ריצה למרחקים ארוכים בקרב אוהדי ספורט "כלליים"/צופי אתלטיקה מזדמנים מאד נפגעה עקב השליטה המזרח אפריקאית המוחלטת כל כך.
              וגם לצורת הסיקור של האתלטיקה, כלומר לתקשורת, יש חלק בזה (אני מדבר על אן.בי.סי וכאלה, לא על יורוספורט). אין ספק שאם בקלה היה אמריקאי הוא היה ברשימות לצד פלפס וטייגר וודס.

  7. אלכס דוקורסקי (פורסם: 31-3-2017 בשעה 21:35)

    נהדר, נחשון.
    תודה רבה.

    להגיב
  8. Funfun (פורסם: 31-3-2017 בשעה 23:08)

    פשוט מעלף. כתבה אדירה
    המון תודה נחשון
    גם בשבילי הוא האריה הגדול מכולם וגם התוצאות המטורפות של קנניסה לא ישנו זאת. יש בו משהו נוסף שמאפיל על כל השאר.
    ושוב – פשוט נהדר

    להגיב
    • מתן גילור (פורסם: 1-4-2017 בשעה 07:06)

      בקלה הוא האריה. התכוונת לקיסר. :)

      להגיב
  9. Timex (פורסם: 31-3-2017 בשעה 23:15)

    he has two legs, I have two legs, that is all.

    להגיב
  10. איציק (פורסם: 31-3-2017 בשעה 23:53)

    תודה רבה נחשון,
    כנראה בין כל הרצים למרחקים ארוכים גברסילסי הוא הרץ עם ההילה הכי גדולה (סליחה, אבל משחק מילים קיצ'י זה מתבקש).
    היכן ביתה שם את סעיד אוויטה והישאם אל גארוז' על הסקלה של הרצים הגדולים. לא כדרוג אלה כרצים חשובים? הם בעצם השיאים של גל רצים צפון אפריקאים (אוויטה כמובן קודם לאל גארוז').

    להגיב
    • נחשון שוחט (פורסם: 1-4-2017 בשעה 11:48)

      סעיד אוויטה היה רץ ענק, עם טווח יכולות מדהים – מ800מ' עד 5000מ' לפחות. קבע כמה ציוני דרך מאד משמעותיים. למרבה הצער, כמאמן של נבחרת הרצים האוסטרלית נחשפו סיפורים על שימוש בחומרים אסורים (מעבר לחשד כללי).
      אחריו היה נוראדין מורסלי האלג'יראי המצוין – רץ שהיה תענוג לראות אותו.
      ואל גארוז' האפיל על שניהם. היכולות שלו היו פנומנליות, שיאים שעד היום לא מתקרבים אליהם (שלו ושל דניאל קומן ב3000 ובשני מייל).
      בואו נעזוב את דיוני הדירוגים, שהם פחות חשובים. לאל גארוז' יש מקום בכל שיחה על הרצים המדהימים בהיסטוריה.
      קישור לאתר יפה שמוקדש לאל גארוז' – http://www.athslife.com/2015/02/hicham-el-guerrouj-king-of-the-mile/

      להגיב
      • איציק (פורסם: 1-4-2017 בשעה 11:52)

        תודה רבה, ואכן לא רציתי דרוג אלה פרספקטיבה היסטורית.

        להגיב
  11. YochayB (פורסם: 1-4-2017 בשעה 00:03)

    איזה יופי של כתיבה נחשון.
    גם עבורי (במקרה או שלא), מדובר בשילוב של אהבה והערצה הכי גדולה לאדם המיוחד הזה. יצא לי לגדול וללוות עם השנים, ולראות בשידור חי רגעים רבים היסטוריים שלו, ותמיד הזדהיתי איתו. אני גם זוכר את השנים שנלחם בודד מול הטקטיקות הקבוצתית של הקנייתים על המסלול (וניצח). הקרבות עם טרגאט (אחכ גם במרתון) אח"כ שב עם עדר חניכים וההתפתחות למרתון.
    בשבילי הוא מי שהפך את הריצות הארוכות לריצות בינוניות. יש לי הרבה תמונות של היילה בזיכרון… אבל בעיקר לראות אותו נינוח עם חיוך רחב על קו הזינוק בדיוק כפי שתיארת, בעוד גמר בריצת מסלול זה או אחר ולוחץ ידיים למתחריו – זה משהו שניסיתי ללמוד גם. היילה הקיסר!

    להגיב
    • YochayB (פורסם: 1-4-2017 בשעה 00:09)

      ואיך לא הזכרנו את הנעל של טנואי… עוד מאורע בלתי נשכח שנחרט אצל נער צופה נלהב.

      להגיב
    • נחשון שוחט (פורסם: 1-4-2017 בשעה 09:57)

      תודה על התגובה היפה יוחאי. אין ספק שגם אתה היית מתחרה אלגנטי ומופת לספורטיביות.

      להגיב
  12. אמיתי (פורסם: 1-4-2017 בשעה 07:05)

    באמת טור דה פורס של כתיבה. עכשיו איך זה עוזר לי להתמיד בריצה?..

    להגיב
  13. דורפן (פורסם: 1-4-2017 בשעה 11:57)

    ברשותך נחשון – שני סיפורים. האחד הוא שפגשתי את זאטופק ב-1996 וביקשתי ממנו לבחור בין נורמי, הוא עצמו, קלארק ולאסה וירן והוא ענה ״היילה גברהסילאסי״.

    את השני כתבתי באולימפיאדת סידני עבור YNET ייתכן שאפילו לפני הגמר:

    כבר כמה שנים שרציתי לדעת יותר על גברהסילאסי. אהבתי לחשוב שמדובר באדם מיוחד. למרות שעם ספורטאים אי אפשר לדעת, לפעמים עדיף לא לברר. בקיצור, סתם רצון ילדותי לדעת שאתלט גדול הוא גם אדם טוב. לדעת שגם אנחנו חיים בתקופה של ספורטאים כמו זאטופק וג'סי אואנס. לא סתם בתקופה בה ספורטאים הם נורא עשירים. ידעתי שהיילה גברהסילאסי הוא אדם צנוע, כי פעם בתכנית תיעודית סיפרו שלגברהסילאסי יש מכונית מרצדס בגרמניה אבל באתיופיה הוא לא נוסע במכונית פרטית, כי כמעט לכל האנשים שם אין מכוניות והוא לא רוצה להשוויץ. אבל סיפור שהופיע הבוקר בעיתון ה"אוסטרליאן" עשה הרבה יותר מזה, פשוט עשה את כל מה שקוויתי לדעת.

    זה הסיפור. לפני כמה חודשים אתיופיה פלשה אל תוך שכנתה אריתריאה. זו הייתה פלישה במטרה מסורתית של מלחמות. להביא לסיום עצמאותה של אריתריאה ולהגדיל את שטחה של אתיופיה. אריתריאה איכשהו שרדה לאחר אבדות גדולות בחיי אדם משני הצדדים. קטל חסר הגיון למען מטרה חסרת הצדקה.

    ביום המקצים של ה-10,000 גברהסילאסי בא לאיצטדיון האולימפי והעפיל לגמר ה-10,000 בקלי-קלי-קלי-קלות – סתם "קלי-קלות" זה ביטוי שלא כל כך ממחיש איך האיש הזה מנצח ריצות 10,000. בסיום הריצה הוא לא ארז את עצמו מיד בטרנינג, אלא חיכה בסבלנות על קו הגמר. הוא חיכה לאתלט מאריתיריאה שסיים את הריצה הרבה אחריו ולא עלה לגמר. גברהסילאסי לחץ את ידו וחיבק אותו. המחווה נעלמה מעיני הנמצאים באיצטדיון. הם יודעים על הקוריאות שצעדו במשותף ויודעים על הספורטאים מאיסט-טימור כי צבא אוסטרלי שהה שם כמה חודשים, אבל כמו הרוב המכריע של האנשים בעולם לא יודעים על הסכסוך הספיציפי הזה באפריקה. אבל בטלוויזיה באתיופיה ראו את זה. וזה דבר עצום.

    עכשיו, היילה גברהסילאסי לא בא מדמוקרטיה בה חופש הביטוי הוא בחינם. לא ממדינה מערבית בה העונש היחיד על דיבורים פוליטיים הוא הפסד חוזי פרסום. והוא לא בא ממדינה שאלופים גדולים מחוסנים בה. אתיופיה היא משטר צבאי עם כל הרע המשתמע מכך. מאמו וולדה, אלוף אולימפיאדת מכסיקו במרתון, נכלא על התנגדות לשלטון. צריך אומץ לב בכמויות לעשות את מה שעשה האיש הזה.

    היילה גברהסילאסי הוא רץ מרחקים שנקווה שנראה עוד שניים כמותו בימי חיינו. אבל איש הרבה יותר טוב ממה שאפשר להעיז ולקוות.

    להגיב
    • shohat (פורסם: 1-4-2017 בשעה 12:11)

      זה סיפור נהדר, שלא הכרתי. וכתבת מצוין.
      תודה על התוספת הזו.

      להגיב
    • אלכס דוקורסקי (פורסם: 1-4-2017 בשעה 13:42)

      סיפור נהדר. מזכיר במשהו, אולי מבחינת הנסיבות הפוליטיות, את היחסים בין זאטופק לרון קלארק.

      ולמשהו מעט שונה. הזכרת את מוקדמות העשרת אלפים בסידני, שם התרחשה האפיזודה האנושית הזו. היעדר המקצים המוקדמים במקצוע זה באליפויות הגדולות, יכולה להיות איזושהי עדות לירידת הפופולאריות של הריצה הזו אל מול הנסיקה של המרתון.

      להגיב
      • דורפן (פורסם: 1-4-2017 בשעה 21:06)

        בוודאי – זה עבר ליום הראשון ללא מוקדמות

        להגיב
  14. סימנטוב (פורסם: 1-4-2017 בשעה 15:25)

    קריאה מרגשת. תודה

    להגיב
  15. שמעון (פורסם: 1-4-2017 בשעה 20:13)

    רץ ענק והוא פורץ דרך אבל בקלה עבר אותו בשיאים אז במבחן התוצאה הוא מספר 2. מצד שני הוא שלט לאורך המון המון שנים. תמיד אהבתי את הריצות הארוכות ואת המרתונים מאשר ה-100 מטר, אין שם מספיק מאמץ שאני חש אותו. בריצות הארוכות אתה רואה את התשה.
    גבריסילאסי הוא בין הספןרטאים הגדולים בהיסטוריה אבל עסק בענף לא סקסי למרות שלרוץ מרתון ו-10 קמ בקצב שלו קשה יותר מכל כדורסל או כדורגל או פוטבול.

    להגיב
  16. אריאל גרייזס (פורסם: 1-4-2017 בשעה 21:10)

    נהדר כרגיל נחשון. משהו שתפס לי את העין בתוכנית האימונים ששמת פה זה שיש רק אימון אחד בשבוע בחדר כושר. ציפיתי לעוד כמה כאלו לחיזוק שרירים, אני זוכר שראיתי לא מעט תוכניות לאימון למרתון עם פעמיים-שלוש בשבוע חדר כושר, אז בטח ברמות האלו הייתי מצפה לכמה, לא?

    להגיב
    • shohat (פורסם: 2-4-2017 בשעה 03:11)

      רבים מאלופי המרתון לא ראו חדר כושר בכלל. זה בוודאי לא אימון עיקרי עבור רצי ארוכות. ישנן אסכולות שונות מאד לגבי מידת ואופן השילוב של אימונים תומכים לסוגיהם. תכניות אימון למרתון עם 2-3 פעמים חדר כושר לשבוע, למי? וכמה ריצות/קילומטרים יש בתכנית הזו? אימון חדר הכושר לעולם יהיה משני ותומך (בעיקר דרוש חיזוק של שרירי ליבה, למניעת פציעות).

      להגיב
  17. יותם ורדי (פורסם: 2-4-2017 בשעה 08:11)

    בהרבה מקרים אנחנו מגלים שהדמות הציבורית של המפורסמים שונה מהותית מהדמות הפרטית והיא מעשה של יחסי ציבור.
    התמזל מזלי וישבתי עם הקיסר בפגישה אישית במשרדו באדיס, האיש שגילתי עלה על הדמות שדמיינתי, הוא קיבל אותי בחום רב וזאת למרות שהפגישה לא הופיעה בסדר יומו. דיברנו על חקלאות ועסקים ופוליטיקה והאיש הענק הזה גילה פתיחות מדהימה גם בהעברת ביקורת על השלטון ועל הדברים שיש לשנות באתיופיה.
    מאחר שהרגשתי לא נוח לגזול את יותר מדי מזמנו זמנו ניסיתי פעמיים להודות לו ולסיים את הפגישה והוא סירב והמשיך שיחה כאלו אנחנו חברים ותיקים והתעקש שנערוך מספר צילומים בכל פינות החדש עד שהתמונה תצא מוצלחת ואני אהיה מרוצה
    בשורה תחתונה איש מדהים!

    להגיב
  18. חלפס (פורסם: 2-4-2017 בשעה 11:03)

    נהדר. תודה רבה.

    להגיב
  19. איאן ראש (פורסם: 2-4-2017 בשעה 16:21)

    כרגיל, נפלא.

    להגיב
  20. Ivan Pedroso (פורסם: 2-4-2017 בשעה 18:42)

    אדיר, כיף גדול לקרוא! תודה רבה נחשון.

    חיכיתי לפרק על גברסלאסי כי מבין כל השמות שהיו פה הוא הראשון שהיה ממש אליל עבורי בזמן אמת ועודדתי אותו בכל תחרות. גם כשבקלה פרץ עדיין הייתי בעד היילה, וריצת הגמר מאתונה הייתה מצמררת. מעניין מה היה קורה אם שניהם היו מתחרים בשיא כושרם בזמן אמת, תוצאות השיא שלהם ממש דומות.

    מצטרף לגמרי גם למה שכתבו פה בתגובות על מידת גדולתו של בקלה ועל מעמד ריצת ה-10,000.

    להגיב
  21. Ivan Pedroso (פורסם: 2-4-2017 בשעה 19:52)

    אגב, אני רואה את הספר של דניסון במקורות – הוא מומלץ?
    הייתי רוצה לקרוא על גברסלאסי. כשנכנסתי ללינק באמזון ראיתי שחלק מהתגובות לא הכי אוהדות אז רציתי להתעניין פה לגביו.

    להגיב
    • shohat (פורסם: 2-4-2017 בשעה 21:02)

      היי. לא השגתי את הספר הזה. אני מבין את התגובות אבל. יש ספרים ביוגרפיים שכתובים באופן שמורגש פספוס. אני בטוח שהספר מעניין ובכל זאת מותיר תחושה שאפשר היה לצפות ליותר.

      להגיב

מה דעתך?