לקראת מרתון לונדון

אוסקר ווילד, יקיר המועדון, כתב באירוניה אפיינית: "The man who can dominate a London dinner table can dominate the world". בשנים האחרונות, בלי שום אירוניה, ניתן להשתמש באותו המשפט לגבי מרתון לונדון: האדם המסוגל לנצח במרתון לונדון רשאי לראות את עצמו כרץ המרתון הטוב בעולם. בשנים האחרונות ראינו שוב ושוב את טובי הרצים בעולם מתכנסים בלונדון בשבוע האחרון לחודש אפריל לטובת תחרות ישירה ביניהם. כך, בשנתיים האחרונות חזינו בשני מרתונים בלתי-נשכחים. לפני שנתיים ביסס את עצמו אליהוד קיפצ'וגה (מאז גם האלוף האולימפי) כרץ המרתון הטוב בעולם, כשניצח ריצה צמודה מול וילסון קיפסאנג ודניס קימטו (שיאן העולם). בשנה שעברה ניצח קיפצ'וגה שוב, הפעם בשיא מסלול נפלא של 2:03:05ש' – 7 שניות בלבד משיא העולם – התמונה מספרת הכל. שני אחריו סיים סטנלי ביווט בזמן מצוין של 2:03:51ש', והתרגשנו לראות את קנניסה בקלה חוזר מתקופת פציעות מתסכלת כדי לסיים שלישי בזמן של 2:06:37ש'. זה היה איתות ראשון על חזרתו של קנניסה לכושר, בספטמבר כבר ניצח במרתון ברלין בזמן של 2:03:03ש' והותיר תחושה ששיא העולם – גם במרתון – ממש בהישג ידו.

ועכשיו חוזרים ללונדון, ביום המרתונים המרוכז של סוף חודש אפריל. מחר ירוצו (גם מאות רצים ישראלים וחברים טובים) מרתונים בוינה, בהמבורג, באנטוורפן. ושלוחה ברכת הצלחה לכולם. אירוע השיא, כמובן, יהיה שוב בלונדון.

londoncalling

***

שלוש כותרות, ועוד כותרת, לפני שאפרט:

1. שוב בקלה נגד השעון/שיא העולם – כי כשאתה שיאן העולם – By far – למרחקים של 5000מ' ו10000מ', וקרוב כדי 6 שניות מלהיות הרץ הראשון בהיסטוריה שיחזיק בו זמנית בשני השיאים האלו יחד עם שיא המרתון(*), אז אלו הן הצפיות, ולא פחות. גם בקלה מודע לזה, ותיאר שגם הוא מרגיש ש"זמנים חשובים, לא מספיק לנצח". לבקלה לא תהיינה עוד הזדמנויות רבות. תנאי מזג האוויר החזויים למחר בלונדון כמעט מושלמים: מזג אוויר מעונן, 8 עד 12 מעלות בזמן הריצה, ללא רוח חזקה. מושכי הקצב ערוכים לפקודתו. ועיני חובבי המרתונים בעולם כולו צופות.

[* יש לציין שהרצה הנורבגית אינגרד קריסטיאנסן החזיקה בשלושת השיאים בו זמנית. היילה גברסלאסי קבע את שיא העולם למרתון לאחר ששיאי המסלול שלו כבר נשברו על ידי בקלה].

2. אם לא בקלה… דלת שנפתחת והזדמנות נדירה לכמה רצים - בניגוד לשנים האחרונות, מירוץ הגברים בלונדון יחסר השנה את רוב קוראי התיגר העיקריים. פרוייקט הסאב-2 של נייקי שדד מאתנו את ההזדמנות הנדירה, אולי החד-פעמית, לראות את בקלה וקיפצ'וגה מתחרים זה מול זה (ונגד השעון) כשהם בשיאם. וילסון קיפסאנג ניסה לתקוף את השיא לבדו כשניצח במרתון טוקיו בפברואר, זה הסתיים ב-2:03:58ש', close but no cigar. וסטנלי ביווט שאמור היה להיות המתחרה העיקרי של בקלה הודיע כי לא ישתתף עקב פציעה (עם או בלי קשר לפרשת הסמים של האלופה האולימפית ומנצחת לונדון בשנה שעברה ג'מימה סומגונג, המתאמנת באותה קבוצה עם ביווט). אם בקלה לא יהיה בשיאו, שבעה רצים מעולים ינסו לנצל ההזדמנות לזכות בתהילת עולם בסדר גודל שטרם זכו לה. אציג כאן את המתמודדים העיקריים, והם מעניינים.

3. מה שמעט חסר במירוץ הגברים – מצוי בעודף במירוץ הנשים – אני מציע לשים לב במיוחד לכותרת השלישית הזו. כי בזמן שכולם מצפים לנפלאות מבקלה, קיימת האפשרות שמירוץ הנשים יגנוב את ההצגה. הרכב נדיר באיכותו של מתחרות, ברמה היסטורית. אל מארי קייטאני ואל ארבע רצות מהירות מ2:20ש' מצטרפות שתיים מאלופות המסלול הגדולות ביותר, עם יריבות היסטורית ביניהן – טירונש דיבבה הנפלאה וויויאן צ'ריוט במרתון הבכורה שלה.

הכותרת הרביעית היא נציגנו על הבמה היוקרתית הזו – טסמה מוגס, בעל שיא אישי של 2:15:29ש' (ברלין 2015) שינסה לרוץ משמעותית מהר מהקריטריון לאליפות העולם (שתתקיים גם היא הקיץ בלונדון). הישגיו של טסמה על המסלול מנבאים תוצאות מהירות עוד יותר במרתון, ונקוה שהניסיון שצבר ותקופת אימונים מוצלחת באתיופיה יובילו אותו לשיפור של שיאו האישי.

אתחיל הפעם, ברשותכם, במירוץ הנשים. Ladies first, מחמת האיכות של התחרות, ולא מחמת הנימוס.

***

מירוץ הנשים:

שיא המסלול: 2:15:25ש' פולה ראדקליף, 2003 (זהו גם שיא העולם). במירוץ ללא גברים (הרצות מוזנקות מוקדם יותר, כפי שיהיה גם השנה): 2:17:42ש', פולה ראדקליף, 2005 (שיא העולם במירוץ ללא גברים).

פרס למנצחת: 55,000 דולר. בונוס כספי של 100,000 דולר על זמן מהיר מ-2:18 (ישנם בונוסים נוספים לפי זמנים). בונוס נוסף של 25,000 דולר לשיפור שיא המסלול.

מארגני המרתון יצאו בהכרזה: the best elite women’s field ever assembled, לא פחות. אני לא מוצא צורך לדון ולהתווכח, רק לעבור על הרשימה שתבהיר את ההתלהבות. תשע מועמדות, רצות מעולות שכל אחת מהן יכולה לנצח.

מארי קייטאני (קניה, בת 35, ש.א. 2:18:37ש') – קייטאני חייבת להיחשב הפייבוריטית. הרקורד שלה בלונדון כולל שני ניצחונות (2:19:19 ב2011, 2:18:37 ב2012 – שיא אפריקה וזמן המדרג אותה שניה בכל הזמנים אחרי פולה ראדקליף) ומקום שני (2014), שלושה ניצחונות רצופים במרתון ניו יורק (שלושת האחרונים), בעבר שיאנית עולם ואלופת עולם לחצי מרתון. מה עוד צריך? בשנה שעברה קייטאני התחרתה במרתון לונדון כשהיא חולה, בשלב מתקדם לריצה היא סבלה מנפילה קשה, היא התעקשה לסיים, במקום השישי המאכזב. התוצאה הובילה להחלטה הזויה ממש של ההתאחדות הקנייתית שלא לבחור את קייטאני  – הכמעט בלתי מנוצחת בשנים האחרונות למעט המעידה הזו – מהנבחרת לריו. קייטאני חזרה לנצח באופן מרשים במרתון ניו יורק ובפברואר היא קבעה את שיאה האישי לחצי מרתון  – 65:13דק' (באותה ריצה קבעה ג'פצ'ירצ'יר קבעה שיא עולם, שבינתיים כבר שופר שוב בפראג). השורה התחתונה היא שקייטאני מגיעה בכושר שיא ועם מוטיבציה גבוהה להוכיח שהיא עדיין רצת המרתון הטובה בעולם.

בראיונות התייחסה קייטאני לאפשרות שבירת שיא העולם במירוץ לנשים בלבד של ראדקליף (2:17:42) אם התנאים יהיו טובים (והם טובים) ואם הרצות תשתפנה פעולה. מבחינת הרכב הרצות והפוטנציאל – נקוה לראות ריצה מהירה.

וידיאו נהדר, וקצר, על קייטאני ואימוניה. לדברי האח קולם אוקונל (סנדק הריצה הקנייתית) – If anyone has perfected that art of marathon running, it would be Mary Keitany.

טירונש דיבבה (אתיופיה, בת 31, ש.א. 2:20:35ש', לונדון 2014) - אין צורך להציג בפניכם את יקירת המועדון טירונש, מגדולות הרצות בכל הזמנים. שלוש מדליות זהב אוליפיות, חמש פעמים אלופת עולם, ארבע אליפויות עולם למירוצי שדה, מחזיקת שיא העולם ל5000מ'. זכתה לראשונה באליפות העולם כבר ב2003 ומאז היא בעיניי הגרסה הנשית המלכותית לקנניסה בקלה. רצה של מגוון יכולות, עם המון class. דיבבה רצה מרתון אחד בלבד עד היום, בכורה מוצלחת יחסית של 2:20:35 ומקום שלישי בלונדון 2014. לאחר מכן יצאה טירונש לחופשת הריון ולידה (היא נשואה לסילשי סיהין, סגנו הנצחי של בקלה על המסלול). סימני השאלה לגבי כושרה נענו במשחקים האולימפיים שם זכתה במדליית הארד בריצת ה10000מ' בשיא אישי חדש שלה – 29:42.56דק'. בפברואר טירונש רצה 66:50דק' לחצי מרתון. סימן השאלה היחיד הוא לגבי המרת יכולות המסלול המעולות אל ריצות הכביש. דיבבה עדיין לא השלימה את המעבר הזה, לא פיזית ולא מנטלית. היא מתייחסת בעצמה לקושי שהיא חווה באימונים למרתון והיא גם לא all in לגבי המעבר הזה. כלומר היא מתכוונת להתחרות על המסלול בהמשך העונה ובאליפות העולם. מבחינת הכישרון דיבבה היא אולי הרצה המתאימה ביותר לרוץ מהר מ2:18, אך מבחינת ההתבססות כרצת מרתון – היא עדיין לא שם. אז מה, לא נהיה בעדה? ברור שכן!

 פלורנס קיפלגאט (קניה, בת 30, ש.א. 2:19:44ש', ברלין 2011) – קיפלגאט ניצחה במרתון שיקגו האיכותית בשנתיים האחרונות, בשנה שעברה סיימה שלישית בלונדון (שניה אם לא מתחשבים בסומגונג, שנתפסה מאז בשימוש באי.פי.או). בעבר אלופת עולם לחצי מרתון ואלופת עולם למירוצי שדה, בעלת שיא אישי של 65:09דק' לחצי מרתון. בפברואר זכתה בניצחון הרביעי ברציפות שלה בחצי מרתון ברצלונה. בקיצור: יש לה מלוא היכולת והיא בכושר מצוין. הבעיה היחידה היא שהמתחרות מולה לא פחות חזקות.

ויויאן צ'ריוט (קניה, בת 33, מרתון בכורה, האלופה האולימפית ל5000מ') – המתחרה הקבועה של דיבבה על המסלול. ארבע פעמים אלופת עולם (כולל הדאבל 10000-5000 ב2011), אלופת העולם בעבר למירוצי שדה, במשחקים האולימפיים בריו הגיעה לשיאה, עם שיא אישי מדהים ומדליית כסף בריצת ה10000מ' (29:32ש', המדרגת אותה שלישית בכל הזמנים, עשר שניות לפני דיבבה באותה הריצה) וניצחון סנסציוני על אלמז איינה בריצת ה5,000מ'.  מאז הספיקה לנצח את דיבבה גם בריצת חצי מרתון. וכמה מסקרן מרתון הבכורה של הרצה המעולה הזו, ועוד בתחרות ישירה מול דיבבה. צ'ריוט שמרה על פרופורציה וצניעות, הבהירה שזהו המרתון הראשון שלה והיא לא רוצה להלחיץ את עצמה. "המטרה שלי לרוץ היטב ולסיים". אל תתנו להצטנעות הזו להטעות אתכם. מדובר בווינרית.

מרה דיבבה (אתיופיה, בת 27. ש.א. 2:19:52ש', דובאי 2012) – אלופת העולם למרתון (2015), שלישית במרתון האולמפי בריו (צפויה לדלג למדליית הכסף אם סומגונג המנצחת תפסל), מנצחת מרתון שיקגו 2014. במרץ ניצחה במרתון ליסבון לפני צ'ריוט. רצת מרתון מאד מנוסה, מהירה ומוכחת, כולל ניצחונות בשדה מתחרות מאד איכותי.

טיגיסט טופה (אתיופיה, בת 30, 2:21:52ש', שנגחאי 2014) – לפי שיאיה האישיית למרתון לחצי מרתון (70:03 בלבד) – היא outclassed בשדה הזה. אבל… רגע. לפני שנתיים ברחה בחמשת הקילומטרים האחרונים בלונדון, לקייטאני, פלורנס קיפלגאט וג'מימה סומגונג (בין השאר). ניצחון לונדון מספר 1. בשנה שעברה סיימה שניה לסומגונג, אבל עם פסילתה הצפויה – טופה היא בעצם מנצחת לונדון בשנתיים האחרונות. אם המתחרות צריכות סיבה לקצב מהיר – זו הסיבה.

אספלש מרגיה (אתיופיה, בת 32, ש.א. 2:19:31, דובאי 2012) – שלוש פעמים מנצחת מרתון דובאי, מדורגת שביעית בכל הזמנים בריצת המרתון (שניה בין כל הרצות מחר לפי תוצאה), אלופת לונדון 2010 (סיימה שלישית אך שתי הראשונות נפסלו בדיעבד עקב שימוש בחומרים אסורים). למרגיה היתה שנה מצוינת ב2015 (ראשונה בדובאי, רביעית בלונדון, שניה בניו יורק) ושנת 2016 מאכזבת.

הלה קיפרופ (קניה, בת 32, ש.א. 2:21:27ש') – סגנית אלופת העולם למרתון (2015) ומנצחת מרתון טוקיו 2016. פרשה מהמרתון האולימפי.

רצה נוספת שתמשוך עניין היא ג'ו פייבי האנגליה, בת 43. הרצה הותיקה, זוכת מדליית ארד מאליפות העולם לאתלטיקה בריצת ה1000מ' (2007) מקוה לסיים בין שתי הבריטיות הראשונות כדי להכנס לנבחרת לאליפות העולם. היא גם מקוה לשפר את שיאה האישי למרתון 2:28:24ש'.

התחזית שלי: 1. קייטאני 2:18:50ש'.  2. טירונש דיבבה 2:19:08ש'. 3. מרה דיבבה 2:20:44ש'.

***

מירוץ הגברים:

שיא המסלול: 2:03:05ש', אליהוד קיפצ'וגה, 2016.

פרס למנצח: 55,000 דולר. בונוס כספי של 100,000 דולר על זמן מהיר מ-2:05 (ישנם בונוסים נוספים לפי זמנים). בונוס נוסף של 25,000 דולר לשיפור שיא המסלול, ו125,000 דולר לשיפור שיא העולם (2:02:57ש').

קנניסה בקלה (אתיופיה, בן 34, ש.א. 2:03:03ש', ברלין 2016) – אין ספק שכל העיניים נשואות לבקלה. הרץ הענק שהשיג כמעט כל הישג ושיא אפשרי על המסלול ובמירוצי השדה פתח את שלב המרתונים לקריירה באופן מבטיח כשקבע שיא מסלול (ומרתון הבכורה המהיר ביותר, דאז) בפריס – 2:05:04ש'. באותה שנה סיים רביעי במרתון שיקגו, 1:40דק' אחרי קיפצ'וגה. לאחר מכן סבל שוב מתקופת פציעות. בשנה שעברה בלונדון בקלה הפציע מחדש והרשים אותנו כשסיים במקום השלישי, לאחר 30 קילומטר עם קיפצ'וגה וביווט המובילים (השלושה עברו את נקודת ה30 בשיא עולם למרחק). ואז בברלין ראינו סוף סוף את התממשות הפוטנציאל של בקלה במרתון. גם ניצחון משכנע על וילסון קיפסאנג. גם תוצאה איטית בשש שניות בלבד משיא העולם. וגם האטה טקטית (בין 37 ל40) שאחריה הגברת קצב מדהימה לשני הקילומטרים האחרונים בהם רץ מהר משמעותית מקצב שיא עולם. לפי הריצה בברלין – כל הסימנים מראים שבקלה, כשהוא בריא ולאחר תקופת אימונים טובה, מסוגל לשפר את שיא העולם. וכמה שנשמח לראות את זה, הרגע שיכתיר אותו ללא עוררין כרץ הארוכות הגדול בכל הזמנים.

בקלה מגיע ללונדון כשהוא עדיין נושא על כתפיו את הchip של ההחלטה שלא לבחור בו לנבחרת האולימפית לריו. והוא מגיע לאחר ריצה מאכזבת בדובאי, שם "הזנקת פתע" גרמה לדחיפות בין הרצים והוא התרסק אל הכביש כבר בזינוק. רץ על כאב עד חצי המרחק והחליט לפרוש. הריצה בדובאי מותירה שאלות. מההצהרות של בקלה ואנשי המחנה שלו  – שתמיד אופטימיות – קשה ללמוד הרבה.

בקלה לבדו הוא כנראה הסיבה הטובה ביותר לצפות במירוץ הזה ולעקוב. בקלה היה ונשאר – יותר מכל רץ אחר  – רץ של "מעבר לדמיון". שוב ושוב ראינו ממנו התעלות וריצות שלא שיערנו שנראה.

אני מאוד מקוה שהוא שמר עבורנו לפחות עוד ריצה אחת כזו. ואין זמן מתאים יותר… אין במה מתאימה יותר.

סיום מרתון ברלין 2016 – בקלה מוריד את הפטיש ובורח לקיפסאנג:

***

צריך למתוח קו בין בקלה לבין שאר הרצים. המירוץ הזה תלוי קודם כל ביכולתו. אם בקלה לא יפגין את יכולתו, בהיעדרם של קיפצ'וגה, קיפסאנג וביווט, נפתחת הדלת לכמה רצים מוכשרים, שניצחון בלונדון יהווה עבורם שיא קריירה עד כה.

נקודה נוספת שכדאי לקחת בחשבון: פתיחה של הרצים הללו בקצב מהיר מאד  – מהיר מיכולתם (בהנחה שמכתיבי הקצב יובילו קצב לשיא עולם) – יכולה לפרק אותם לגמרי (במובן הזה טמירט טולה דווקא הפתיע בדובאי כשהחזיק הקצב וסיים ב2:04:11ש', זו לא התמונה בדרך כלל).

גירמה גברסלאסי (אריתריאה, בן 21, ש.א. 2:07:46ש', לונדון 2016) – לפי דירוג השיאים האישיים, גברסלאסי מדורג שביעי בלבד בין המועמדים. אבל… בגיל 19 הוא ניצח באליפות העולם. בנובמבר האחרון הוא הוסיף ניצחון יוקרתי במרתון ניו יורק בזמן מצוין למסלול של 2:07:51ש'. בשנה שעברה הוא סיים רביעי בלונדון אחרי קיפצ'וגה, ביווט ובקלה. גם במרתון האולימפי בריו סיים רביעי. בקיצור – הוא stud אמיתי. הוא צעיר. הוא מסוגל לרוץ מהר עוד יותר. ומחר יכולה להיות ההזדמנות הגדולה הבאה שלו.

פייאיסה לילסה (אתיופיה, בן 27, ש.א. 2:04:52ש', שיקגו 2012) – לילסה הוא סגן האלוף האולימפי מריו שהסיפור שלו שבה את לב העולם. הבחור האמיץ שבסיום הריצה סימל X בידיו כמחאה נגד ממשלת אתיופיה בעקבות האלימות והרג כלפי מפגינים בני שבטו, שבט הארומו. מאז הוא מתגורר ומתאמן בארה"ב (פלאגסטאף אריזונה). הרץ היציב ניצח במרתון טוקיו בשנה שעברה ובחצי מרתון ניו יורק במרץ השנה.

אבל קירוי (קניה, בן 34, ש.א. 2:05:04ש', רוטרדם 2009) – קירוי היה מהרצים המעולים בעולם משך שנים. פעמיים ניצח באליפות העולם, סיים שני במרתון האולימפי בלונדון (לפני וילסון קיפסאנג). מעולם לא רץ מהר מ2:04 למרות שרנאטו קאנובה שוב ושוב חזה יכולתו לשבור את שיא העולם. לאחר תקופה חלשה חזר קירוי לנצח בשנה שעברה בשיקגו, בזמן איטי (2:11:23). ולקראת לונדון סיפר קאנובה בראיון (בעקבות הניצחון של חניכו ג'פרי קירוי בבוסטון ביום שני שעבר) שבריצת ההכנה המסורתית (40 ק"מ הררי בתנאי הגובה בקניה) אבל ברח לג'פרי בשני הקילומטרים האחרונים, כלומר הוא חזק עוד יותר ממנו. קירוי, צריך לומר, הצטיין באליפויות הגדולות, אך מעולם לא הצליח להתחרות במרתון מהיר מאד מול דבוקת-העל של הרצים. גם הניצחון שלו בשיקגו הושג בתנאים דומים – מירוץ טקטי ואיטי. לכן אני חושב שהוא "סוס שחור" גם מחר, ולא פייבוריט.

דניאל וונג'ירו (קניה, בן 24, ש.א. 2:05:21ש', אמסטרדם 2016) – וונג'ירו הוא כישרון צעיר שמחכה להתפרץ. הוא רץ מספר מרתונים בפחות מ60 דקות, והרשים מאד בניצחון באמסטרדם בשיא מסלול בשנה שעברה. קפיצה נוספת שלו וריצה מהירה מ2:05 לא תהיה הפתעה ובלונדון המשמעות יכולה להיות תחרות על הניצחון.

בדאן קארוקי (קניה, בן 26, מרתון בכורה) – קארוקי הוא מהרצים הטובים בעולם בשנים האחרונות על המסלול, שיא אישי של 26:52 ל10000מ'. ההתנסות שלו בריצות הכביש מראה גם היא פוטנציאל מעולה – 7 ריצות בין 59:10 ל60:02. בשנה שעברה סיים במקום השני באליפות העולם לחצי מרתון. בפברואר גבר על שדה מתחרים איכותי מאד בראס אל חיימה כשקבע את שיאו האישי. חברו את זה למרתון ואנחנו מדברים על אפשרות לתוצאה מהירה מאד- גם 2:04 בא בחשבון. אבל מרתון בכורה הוא מרתון בכורה, ו… עד שלא נראה נוכל רק לשער.

טספאיי אברה (אתיופיה, בן 25. ש.א. 2:04:24ש', דובאי 2016) – בעל הזמן השני בטיבו מבין המתחרים (אחרי בקלה). בשנה שעברה הפציע בניצון מרשים וזמן מהיר מאד בדובאי ואחריו ניצחון בהמבורג. לאחר מכן נבחר לייצג את אתיופיה במרתון האולימפי בריו, ממנו פרש. כמו רוב המנצחים המהירים בדובאי, אברה הוא חידה, עד שלא יגבה זאת בתוצאה מרשימה באחד המייג'ורס.

טילאהון רגאסה (אתיופיה, בן 27, ש.א. 2:05:27ש', שיקגו 2012) – מאז שיאו האישי בשיקגו 2012 והניצחון ברוטרדאם 2013 רגאסה לא עשה את קפיצת המדרגה הנוספת. בלונדון סיים בעבר במקומות 5 ו-6, וניתן לצפות לתוצאה דומה גם מחר, במקרה הטוב. לא התחרה מאז מרתון לונדון בשנה שעברה.

התחזית שלי: 1. בקלה 2:03:50ש' 2. דניאל וונג'ירו 2:06:12ש'. 3. פייאיסה לילסה 2:06:49ש'.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

39 תגובות ל “לקראת מרתון לונדון”

  1. איסי (פורסם: 22-4-2017 בשעה 19:18)

    סקירה מרתקת ,נראה שגם הריצה תהיה מרתקת לא פחות.
    תודה רבה

    להגיב
  2. Ivan Pedroso (פורסם: 22-4-2017 בשעה 20:31)

    תודה על הסקירה.

    Go Bekele!

    מתי ההזנקה מחר?

    להגיב
    • shohat (פורסם: 22-4-2017 בשעה 20:38)

      נשים 9:15 שעון לונדון. גברים ב10:00.

      להגיב
      • Ivan Pedroso (פורסם: 22-4-2017 בשעה 20:43)

        תודה

        להגיב
      • איציק (פורסם: 22-4-2017 בשעה 21:10)

        יש שידור?

        להגיב
        • אלכס דוקורסקי (פורסם: 22-4-2017 בשעה 22:10)

          אם אינני טועה, המרתון ישודר ביורוספורט.

          להגיב
      • אריאל גרייזס (פורסם: 23-4-2017 בשעה 09:55)

        התיישבתי מול הטלוויזיה לראות ואז גיליתי שאלו שעות לונדון..

        להגיב
        • YG (פורסם: 23-4-2017 בשעה 10:50)

          תראה את הנשים- אין שדה כזה. פשוט אין

          קצב שלא מן העולם הזה ל-10 הראשונים שלהן

          להגיב
          • אלכס דוקורסקי (פורסם: 23-4-2017 בשעה 11:02)

            קייטני פתחה מאוד מהר באמת.

            להגיב
  3. סער (פורסם: 22-4-2017 בשעה 20:35)

    תודה על הסקירה.
    מה שעת הזינוק?

    להגיב
  4. איציק (פורסם: 22-4-2017 בשעה 21:11)

    תודה,
    שאלה שיותר קשורה לסדרת הפוסטים שלך. האם בהפרשי המהירויות בין גברים לנשים, הנשים מתאמנות יחד עם גברים, או התכנית שלהן שונה וקילומטראז' שבועי שונה?

    להגיב
    • shohat (פורסם: 23-4-2017 בשעה 09:49)

      היי איציק.
      כתשובה כללית אין הבדל עקרוני בין האימונים. לא בעקרונות המנחים, לא בסוגי האימון, ולא במבנה התכנית. כמובן שישנם ניואנסים והתאמות הקשורים לרמה של הרץ/רצה ולקצבי הריצה. האימונים מתבצעים בקצבים שונים, אך ב"טווחי מאמץ" ומשכים דומים. ישנם עקרונות אימון כלליים שישימים לכולם, וישנן התאמות ספציפיות לתכונות של כל רץ ורצה (יתרונות יחסיים ואופן התגובה לאימונים). השאלה המגדרית פחות חשובה. רצה של 2:20 רצה מהר מהרוב המוחלט של הגברים (להוציא כמה מאות גברים ברחבי העולם).
      אם שאלת לגבי קילומטרז', אז גם בקרב רצי עלית גברים וגם בקרב רצות עלית נמצא אסכולות שונות, וטווח שבין איזור ה150 ק"מ לשבוע למעל 200 קילומטר לשבוע. לא נתקלתי במאמן שדוגל בגישה אחת לגברים לעומת גישה אחרת לנשים (להבדיל מהתאמת העומס לכל רץ באופן ספציפי בהתחשב במכלול הנתונים והשיקולים).
      בקבוצות ריצה רבות, גם בקניה, תמצא רצי סאב עלית המתאמנים עם רצות עלית ברמתם.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 23-4-2017 בשעה 11:13)

        תודה רבה

        להגיב
  5. יהודה (פורסם: 22-4-2017 בשעה 21:19)

    נחשון שאלה
    האם כשאתם רצים אתם נהנים
    אני רץ 5 ק"מ בקושי פעמיים בשבוע אבל לא נהנה- האם הגיוני?

    להגיב
    • shohat (פורסם: 23-4-2017 בשעה 09:56)

      היי יהודה.
      ריצה לא צריכה להיות סבל. היכולת ליהנות מריצה קשורה להרגל, לטווחי מאמץ נכונים ולהתקדמות הדרגתית.
      רצים מתחילים אינם נהנים מכיוון שהם לא רגילים, הם מיד מחוץ לאיזור הנוחות שלהם, והמאמץ קשה מדי.
      מה שאני ממליץ לעשות הוא לא למהר, לשים כמטרה לפתח הרגל של ריצה נוחה. זה ייקח כמה חודשים. הכוונה היא להתחיל מהליכות, ולא מריצה. הליכות רצופות של 40 דקות, כמה פעמים בשבוע. בהדרגה לשלב קטעי ריצה קלה (דגש על קלה) בתוך ההליכה. לדוגמה, להתחיל משתי דקות ריצה קלה ומעבר לשתי דקות הליכה. כל שבוע להגדיל במעט את היחס בין קטעי הריצה לקטעי ההליכה. לעבור מ2-2, ל3-2, 3-1, 4,1, 6-1 ובהמשך לעשר דקות ריצה רצפה וכן הלאה. תוך שלושה חודשים להגיע לחצי שעה רצופה. בקצב קל אני מתכוון לקצב שבו אתה יכול לנהל שיחה באופן חופשי.
      בשלב הזה תרגיש הרבה יותר נוח ותחזיק ריצה ללא סימני מצוקה. ואז ניתן יהיה להמשיך להתקדם בהדרגה לשגרת ריצה קבועה יותר.

      עבורי אין הרבה דברים מהנים יותר מתחושת הריצה כשאתה בכושר. לאחר שאתה לומד את הרגל הריצה, ריצה בקצב אירובי נעשית באופן חופשי וללא שום קושי מיוחד או סבל.

      להגיב
      • יהודה (פורסם: 23-4-2017 בשעה 15:40)

        מענין תודה

        להגיב
      • matipool (פורסם: 24-4-2017 בשעה 09:24)

        נחשון – תודה.
        אני מתכוון לאמץ את מה שכתבת ולהתחיל להזיז את עצמי. עד עכשיו זה קורה לי אחת לכמה שנים לתקופה קצרה של כמה חודשים. אולי הפעם אצליח יותר.

        להגיב
  6. אלכס דוקורסקי (פורסם: 22-4-2017 בשעה 22:12)

    נחשון, מרתק כהרגלך. תודה רבה ונקווה לריצה מעניינת מחר.

    להגיב
  7. היסטוריון של ספורט (פורסם: 22-4-2017 בשעה 22:51)

    נחשון מעולה כרגיל תודה רבה !

    להגיב
  8. YG (פורסם: 23-4-2017 בשעה 07:39)

    תודה נחשון!

    מבחינת רצי העילית- אגזה גואדה היום בוינה ירוץ את המרתון השלישי שלו בתקווה לקבוע קריטריון לאליפות העולם.

    לאגז זה מרתון שלישי- השניים הראשונים היו ב-2016, רוטרדם 2:18 שם קבע קריטריון למשחקים האולימפים, והמשחקים עצמם שם לא הצליח לשחזר וסיים ב-2:30.

    נחזיק אצבעות לכל הישראלים- וכמובן לאריה האתיופי!

    להגיב
  9. איילה כהן (פורסם: 23-4-2017 בשעה 12:19)

    יש לכם לינק לשידור ברשת?

    להגיב
  10. אריק האחר (פורסם: 23-4-2017 בשעה 12:20)

    נחשון
    סקירה נהדרת ומקצועית
    תודה רבה

    להגיב
  11. shohat (פורסם: 23-4-2017 בשעה 12:27)

    כמה תוצאות מעניינות שזורמות מרחבי אירופה:
    איתן חרמון שנפצע במלחמת לבנון השניה – 2:56, שיא עולם לקטועי רגל.
    ילנה דולינין 1:15:01ש' לחצי מרתון (בוינה)
    דקלה דרורי באנטוורפן 2:56:40, שיא ישראל לגילאי 45+
    גדעון תמר (וינה) 2:35:54
    טסמה מוגס בלונדון, חצי הדרך 68:39.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 23-4-2017 בשעה 12:45)

      2:35:54, תוצאה טובה בשביל שחיין לשעבר.

      להגיב
      • shohat (פורסם: 23-4-2017 בשעה 13:33)

        כבר רץ קצת מהר יותר. ולפני כמה שבועות רץ 1:12 לחצי מרתון – איכותי עוד יותר.

        להגיב
  12. היסטוריון של ספורט (פורסם: 23-4-2017 בשעה 12:52)

    תוצאה מדהימה למנצחת הקנייתית .

    להגיב
  13. Ivan Pedroso (פורסם: 23-4-2017 בשעה 12:58)

    יואו שיא לריצה לנשים בלבד למרי קייטאני?!

    להגיב
  14. Selby (פורסם: 23-4-2017 בשעה 13:31)

    זה בערך ההפסד הראשון בקריירה של בקלה…
    אני כמובן מתכוון למצב כמו היום שבו הוא מתחרה ראש בראש על הניצחון מול רץ פחות טוב ממנו.
    בכל ה5-6 הקילומטרים האחרונים, למעשה מהרגע שעבר למקום השני, השדרנים ביורוספורט לא הפסיקו להגיד כמה זה רק עניין של זמן עד שהוא עוקף את וונג'ירו בקלי קלות. הוא באמת צימק את הפער ל20 מטר או 3-4 שניות ואפילו יותר מפעם אחת והייתה הרגשה שאם רק יידבק אליו העסק גמור. לראות אותו מוותר בסוף זה מאורע נדיר.

    להגיב
  15. shohat (פורסם: 23-4-2017 בשעה 13:40)

    התוצאות:
    נשים:
    1. מארי קייטאני 2:17:01- שיא עולם במירוץ לנשים בלבד (והתוצאה המהירה ביותר אחרי ה- 2:15:25ש' של פולה ראדקליף)
    2. טירונש דיבבה 2:17:56 (תוצאה מעולה לדיבבה, שגם עצרה ל20 שניות כדי להקיא, אחרת היתה כנראה רצה גם מהר מהשיא הקודם).
    3. אסלפש מרגיה 2:23:08
    4. ויויאן צ'ריוט

    גברים (במירוץ מאד דרמטי שבו בקלה נשר מהדבוקה וחזר)
    1. דניאל וונג'ירו 2:05:48
    2. קנניסה בקלה 2:05:57
    3. באדן קרוקי 2:07:41

    טסמה מוגס 2:18:33. מהר מקריטריון הזמן לאליפות העולם (2:19) אך איטי ממה שקיווינו.

    להגיב
  16. איציק (פורסם: 23-4-2017 בשעה 13:43)

    בקלה פישל, גם לא ניצח וגם התוצאה לא משהו. חבל שלא השתתפתי ;)

    להגיב
  17. לירן פז (פורסם: 23-4-2017 בשעה 17:34)

    בקלה ריגש אותי.
    לא יודע כמה רצים במעמד שלו ועם הציפייה ממנו להשיג משהו בטווח בין שיא עולם ל-02:04 היה ממשיך לרוץ ולא פורש גם כשנראה שהכל מתפרק.
    רק גורם לאהוב אותו יותר על אף המקום השני והתוצאה הכביכול או לא כביכול מאכזבת.
    כל רץ מרתון בכל רמה יודע כמה קשה לגרד משאבים כשהדבוקה בורחת והבור מול הזמן הרצוי מעמיק.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 23-4-2017 בשעה 17:42)

      הוא רץ ענק, אבל אני לא חושב שאצל הרצים האלו בכלל עומד על הפרק לפרוש אם הם לא ראשונים. זה לא בלקסיקון שלהם.

      להגיב
      • shohat (פורסם: 23-4-2017 בשעה 18:06)

        לבקלה שני dnfs במרתונים. גם להיילה היו כמה. גם לפולה ראדקליף. ישנם רצים שאצלם זה נפוץ עוד יותר וישנם כאלה שנלחמים גם ביום חלש. במרתון יש גם הגיון לרץ מקצועני לא למצות כוחותיו כשהוא מרגיש שאין לו את זה. תלוי במעמד ובהקשר הרחב יותר.

        בקלה פיגר היום ב20-30 שניות אך בשלבים המתקדמים היה משוכנע שהוא מסוגל לנצח. וונג'ירו הצליח להחזיק מעמד איכשהו.

        Dnf=did not finish

        להגיב
        • איציק (פורסם: 23-4-2017 בשעה 18:13)

          אני יודע שכל רץ, בכיר ככול שיהיה, לפעמים לא מסיים. השאלה אם זה בגלל פציעה, קיר, או כי סתם החליט שלא מתאים לו להמשיך כי התוצאה לא טובה. אתפלא אם הסיבה האחרונה נפוצה להפסקת הריצה, אבל אולי אני נאיבי.

          להגיב
          • shohat (פורסם: 23-4-2017 בשעה 18:22)

            במרתון לעומת תחרויות אחרות, מקובל יחסית לפרוש כאשר מבינים שזה לא זה. משתי סיבות:
            1. ישנן השלכות פיזיולוגיות להמשך הריצה כשמתברר שהפתיחה היתה צהירה מדי (קיר). זו ריצה על כאב, יכולה לגרום לפציעה. זה עלול להצריך תקופת התאוששות ממושכת, במקרי קיצון זה יכול לגמור קריירה.
            2. יש מעט הזדמנויות, והחלון צר. רץ עלית ירוץ 2 לכל היותר 3 מרתונים בשנה. אם לא הלך והוא עצר ב30, יוכל כעבור כמה שבועות לנסות שוב. יש לזה גם משציות כלכלית.

            כמעט תמיד תהיה רציונליזציה (תירוץ, גם אם נכון חלקית) של פציעה או הרגשה לא טובה (אצל היילה זה תמיד היה זיהום אוויר ואסטמה). האמת היא שלפעמים זה פשוט לא משתלם. לסיים בזמן חלש עבור רץ מקצועני זה לא הישג.
            אם תבדוק תגלה שפרישה איננה דבר חריג אלא יחסית מקובל.
            האמור כאן לא גורף כמובן. ישנם רצים שמקפידים לסיים ורואים בכך עניין של כבוד.

            להגיב
            • shohat (פורסם: 23-4-2017 בשעה 18:25)

              משמעות כלכלית. לפעמים מאות אלפי דולר.
              צריך לומר שהיום בלונדון, למרות קצב פתיחה הזוי גם בנשים וגם בגברים, רצים ורצות שהתפרקו לגמרי באמת לא פרשו ונלחמו עד לסיום גם בתוצאות מאד חלשות עבורם. וזה יפה לראות.

            • איציק (פורסם: 23-4-2017 בשעה 18:26)

              תודה

מה דעתך?