על קו הסיום, לאחר שהתקרב כדי 25 שניות משבירת מחסום השעתיים למרתון, ענה אליהוד קיפצ'וגה לשאלותיה של פולה ראדקליף – שיאנית עולם ומראיינת לרגע:

"This journey has been good. It has been hard. Seven good months of dedication, preparation of everything. But I'm happy to have done that and I think this is history in matters of sport, yes."

ואז הוסיף תשובה מפתיעה כל כך ממי שבאותו הרגע ביסס מעמדו כרץ המרתון הגדול מכולם: "זה לא אני שקרוב כדי 25 שניות מההישג. The world is 25 seconds away. רץ נדיר, ואיש נדיר. והרגע הזה כולו שלו.

kipchogehugssang

(חיבוק הניצחון והתודה, למאמן פטריק סאנג. Photo courtesy of letsrun.com)

***

הייתי מאד סקפטי לגבי הפרויקט הזה. אתם יודעים, כי כתבתי על זה והסברתי. הייתי סקפטי לגבי היכולת של רצי הדור הנוכחי (כולל קיפצ'וגה) להתקרב לשעתיים במרתון. הייתי סקפטי לגבי עצם הסימון של המטרה הזו, כעת ובלוח הזמנים שנקבע, מבחינת הערך הספורטיבי שבה. הייתי סקפטי לגבי האופי והמטרות של הפרוייקט של נייקי, וחששתי שזה יאפיל על הרצים. הייתי סקפטי לגבי התרומה של אירוע מהסוג הזה לספורט. הייתי סקפטי לגבי הערך הספורטיבי והמהותי של ריצה המבוססת על מניפולציה ביחס לתנאי התחרות המקובלים והמחייבים, סוג של קיצור דרך ואשליה.

קטונתי. בימים האחרונים כתבו בנחרצות טובי הפרשנים והמומחים שמהם אני לומד: רוס טאקר, ג'ון קלוג, אמבי ברפוט, סטיב מאגנס, רוברט ג'ונסון, קווין בק, ועוד. כן, היינו סקפטיים.

ואז, לאחר סיום הריצה לאורך הירקון הבוקר, ישבתי עם קבוצה של רצים-חברים וצפינו יחד בחמישה עשר הקילומטרים האחרונים של הריצה על מסלול מירוצי המכוניות במונזה. כשקיפצ'וגה הגיע לנקודת השלושים בקצב המטרה (פלוס שתי שניות זניחות), מובל על-ידי six pack- של פייסרים מתחלפים, רגוע ובטוח בתוך ה-slipstream שהם יצרו, והמצלמה עשתה close up על פניו של הרץ האציל והנפלא הזה – זה היה הרגע להחליט. 35 דקות היסטוריות. האם הלב בעדו או נגדו? האם להתלהב או להשבית שמחה? האם לקוות שיאט ויפגוש בקיר שכולנו חזינו – שהרי כולנו מבינים ומומחים ויודעים תורת האימון – וזאת כדי שנוכל להגיד שצדקנו, או האם לקוות שיצליח, נגד כל התחזיות, כדי שנוכל להודות כי טעינו, והטעות נפלאה כל כך? זה היה הרגע להחליט.

כנראה שהייתי בחברת האנשים הנכונים, כי החלטתי נכון. GO ELIUD! וכי אפשר בכלל אחרת?

ישנם רגעים בספורט, אני חושב שבהם להיות סקפטי זה להחטיא את העיקר.

***

וכעת, אפשר לנסות לחזור אל השאלות שהצבנו, ולהעיר כמה הערות ראשונות:

1. החשוב ביותר – הרגע הזה הוא כולו של אליהוד קיפצ'וגה, ושלא נטעה. ממש כמו שיום השישי במאי 1954 (היום בדיוק לפני 63 שנים) היה כולו של רוג'ר באניסטר. היזמה וההשקעה והטכנולוגיה ויצירת התנאים הם של נייקי ושל צוות המומחים – ומגיע על כך קרדיט (לא שאני דואג להם). אבל נזכור שהרץ השני שהשתתף בריצה הזו, שיאן העולם לחצי מרתון זרסנאיי טדסה, עבר חצי מרתון ב60 דקות וסיים ב-2:06.51ש', והרץ השלישי, לליסה דסיסה האתיופי, סיים ב-2:14:01ש'.

דרושה היתה כאן מחויבות מוחלטת של הרץ הטוב ביותר בעולם, דרוש היה כושר שיא. ודרושה היתה הופעת קצה, חסרת תקדים. צפינו היום באדם שרץ על סף גבול היכולת האנושית הנוכחית. כשרוב הדרך הוא נראה כל כך רגוע ובטוח ביכולתו. מדהים.

2. אנשי הפרוייקט הצליחו להוכיח שניתן לייצר תנאים מיטביים לריצת מרתון, ביחס לתנאי תחרות רגילים (ריצה אחרי דבוקה של מובילי קצב שהתחלפו ביניהם לאורך המרחק כולו, למעט 400 המטרים האחרונים; אופי המסלול והריצה המבוקרת בהקפות של 2.4 ק"מ; הנעליים המיוחדות (לטענת נייקי עם טכנולוגיה שמאפשרת החזר אנרגיה – אני לא יודע אם זה יתרון ממשי או גימיק שיווקי; המשקאות והתזונה; ועוד) ושהתנאים האלה יכולים לחסוך… כמה? דקה וחצי? שתי דקות? יותר? שאלת השאלות. אני לא חושב שיש מישהו שיודע לענות תשובה מוסמכת על השאלה הזו. זה יהפוך נושא לאינספור דיונים, כפי שהיה בעקבות ריצת ה2:03:02ש' של ג'פרי מוטאי בבוסטון 2011 בסיוע רוח. אני מציע, כמו אז, תשובה אחרת: שזה לא באמת משנה. בשורה התחתונה זו הצלחה אדירה. ובשורה התחתונה זו תוצאה שהושגה שלא בתנאי התחרות הרגילים. להתפעל ולסייג. גם וגם. ולצפות להשפעה של הריצה המצוינת הזו מכאן.

3. טעיתי #1 – טעיתי כאשר חשבתי שהימרנות של נייקי תאפיל על הרצים. לאורך השידור בפייסבוק עלו באופן רציף תגובות של צופים מרחבי העולם, שכולן מלאות התפעלות מקיפצ'וגה. האירוע הזה עורר עניין יותר מכל מרתון גדול אחר. והוא הבליט את האיכויות הנדירות של קיפצ'וגה, אני חושב שגם את האופי שלו. הוא נראה כספצימן מרשים, דמיוני, מיתולוגי. קשה, קשה מאד היה לצפות בריצה שלו לאחר הקילומטר ה30, מתמיד בקצב, בביטחון, ושלא להיות בעדו, שלא לאהוב אותו. וזה יגבר מכאן, לנוכח ההישג. העולם קיבל תצוגת תכלית משכנעת מהרץ הטוב ביותר, שכבר 14 שנה מככב בטופ העולמי, במרחקים שמריצת המייל ועד למרתון.

4. טעיתי #2 – טעיתי – או יותר נכון הגזמתי – כאשר טענתי שהאירוע יגרע מהערך הספורטיבי. לא טעיתי באבחנות העובדתיות. היתה כאן בהחלט מניפולציה של התנאים. היה כאן סוג של "קיצור דרך" וסיוע שאינו מותר בכללי התחרות הרגילים. לכן ברור שהשיא לא יוכר וכך צריך להיות. אבל אולי זה לא גורע אלא מוסיף? אולי זו תוספת של ז'אנר חדש, שיתקיים בד בבד עם המרתונים התחרותיים הגדולים? כפי שבמירוצי אפניים ישנם מירוצי כביש ולעומתם time trials מבוקרים על המסלול? אז יהיו לנו מרתונים מהסוג של בוסטון וניו יורק, קשים יותר, לרוב טקטיים ואיטיים. ויהיו המירוצים המהירים בלונדון, דובאי וברלין, בהם ימשיכו לנסות לשבור את שיאי העולם המוכרים. ויתקיימו מדי פעם גם ריצות "מבחן זמן" כסוג של תצוגת תכלית ושל ניסוי. הניסוי של היום הוכיח שיש בכך הזרקת דמיון, התלהבות ועניין.

5. משמחת אותי התוצאה של 2:00:25 – מצד אחד, כל כך קרוב, כל כך מרשים, כל כך בהישג יד, פחות משניה לקילומטר. הישג שגורם לגדולי הספקנים לעשות reset ולהאמין. מצד שני, האטה מסוימת בשבעת הקילומטרים האחרונים, שמדגישה שראינו התמודדות קצה של אתלט בן אנוש, ולא תוצר מלאכותי. טוב שההצלחה היתה אדירה אך לא שלמה. דווקא משום שקיפצ'וגה נחלש, אך רק במעט. זו ההמחשה לכוחות המנטליים העצומים שנדרשו ממנו. ושני האלמנטים הללו – ההצלחה מעבר לחזוי, והפספוס אך במעט – יחדיו הופכים על פניה את הספקנות. הם גורמים לנו לאהוב את קיפצ'וגה עוד יותר.

6. נחזור לתוצאה של ג'פרי מוטאי בבוסטון 2011 (2:03:02 למוטאי, כשמוזס מוסופ 4 שניות בלבד אחריו). זו תוצאה שלא ניתן היה להמיר אותה באופן מוסכם לתוצאה שקולה על מסלול מוכר לצרכי שיא. ובכל זאת היא יצרה שינוי תודעתי שהשפיע על התקדמות השיא הרשמי מאז. יש להניח שהריצה של קיפצ'וגה הבוקר תייצר אפקט דומה.

7. כעת נותר לצפות לפרק הבא – קיפצ'וגה מול בקלה וקיפסאנג ומול השיא הרשמי בברלין? עכשיו זה חייב לקרות. מגיע לנו.

זמני הביניים של קיפצ'וגה:

(הועתק מאתר Flotrack)

2-hr Pace Distance Kipchoge's Splits 2-hr pace? 5K Split
14:13 5K 14:14 1 sec slow 14:14
28:26 10K 28:21 5 sec fast 14:07
42:39 15K 42:34 5 sec fast 14:13
56:52 20K 56:49 3 sec fast 14:15
1:00:00 Half 59:57 3 sec fast
1:11:05 25K 1:11:03 2 sec fast 14:14
1:25:18 30K 1:25:20 2 sec slow 14:17
1:39:31 35K 1:39:37 6 sec slow 14:17
1:53:44 40K 1:54:04 20 sec slow 14:27
2:00:00 Marathon 2:00:25 25 sec slow

רנאטו קאנובה - החידוש באימוניהם של רצי העלית של ימינו
"לך בכוחך זה" (tema finale)