ברוכים הבאים (שוב) למסיבה של פארה

אליפות העולם באתלטיקה קלה תחל ביום שישי הקרוב בלונדון. לוח הזמנים המלא ומקצועות לפי ימים כאן.

הגמר הראשון על המסלול ייערך ביום שישי בשעה 23:20 (שעון ישראל). וכמה הולם: מו פארה, האתלט הבריטי המעוטר ביותר, חביב הקהל שופע הביטחון המוכר בזכות החיוך ותנועת הניצחון שהפכה ל-meme מצוין במיוחד –

כמובן גם ה-mobot. שאפילו בולט אימץ, ביחד, ולחוד. שלא לדבר על המלכה.

פארה בן 34, חוזר ללונדון להתחרות שוב בפני הקהל הביתי, למה שהוא מצהיר שתהיה האליפות האחרונה שלו על המסלול לפני המעבר הסופי לכבישים.

אז מה, מישהו יכול להפריע למסיבה שלו?

סקירה זו מוגשת כ"צפייה מודרכת" לקראת הריצה – עם קצת הקשר היסטורי והסבר הדומיננטיות של פארה, הצגת המתחרים העיקריים וניתוח תרחישים אפשריים.

 

המטרה – דאבל חמישי רצוף (וטריפל-דאבל באליפויות עולם):

המטרה של פארה, כמובן, היא להמשיך את הרצף הנפלא וחסר התקדים: לאחר שבאליפות העולם בדייגו 2011 הוא זכה בזהב ב5000מ' אך הסתפק בכסף בלבד ב10000מ' (הפסד מפתיע לאברהים ג'יילן האתיופי) לפארה רצף של זכיות כפולות ב5000מ' וב10000מ' מאז, כולן משכנעות: לונדון 2012, מוסקבה 2013, בייג'ין 2015, וריו 2016. שימו לב לשלל: 9 מדליות זהב ואחת מכסף. הוא מתכוון להוסיף שתיים נוספות.

פארה מצטיין בתזמון כושר השיא שלו לאירועים הללו, ובשליטה הטקטית המוחלטת בריצה (תיכף נדבר על זה) וביכולת הסיום הנהדרת. נדמה שהוא גם "נכנס לראש" של המתחרים שלו שאינם באמת מאמינים ביכולת שלהם לנצח אותו.

המטרה של פארה היא להוסיף לרצף הזכיות הזה דאבל חמישי רצוף (לבקלה, למשל, כמו לאסה וירן, רק שניים כאלה). הוא יתחרה ב10000מ' ביום שישי בערב. גמר ה5000מ' ייערך ביום ראשון ה13.8, בערב הנעילה של התחרות.

 

הדומיננטיות של פארה – כרונולוגיה והקשר:

בין השנים 2005-2010 היתה למו פארה קריירה תחרותית מרשימה יחסית, אפילו מרשימה מאד. אבל הוא לא היה ה- World beater שהפך להיות מאז.

החל משנת 2005 התאמן בקבוצה שכללה כמה רצים קנייתים ביניהם מיכה קוגו (שהחזיק בשיא העולם לריצת 10ק"מ כביש) והרץ האוסטלי המצוין קרייג מוטארם. מהישגים של 13:09דק' ל5000מ' וניצחון באליפות אירופה למירוצי שדה בשנת 2006 הוא התקדם בהדרגה, עד שנדמה היה שמימש הפוטנציאל והבשיל לרץ ברמה עולמית גבוהה. באליפות העולם בברלין 2009 סיים במקום השביעי בריצת ה5,000מ' – הישג יפה בהחלט עבור פארה של העת ההיא (בגיל 26). בשנת 2010 זכה בדאבל ה5,000מ-10,000מ' באליפות אירופה, וקינח עם שבירת השיא הבריטי ל5,000מ' בתחרות הדיאמונד ליג של ציריך: 12:57.94דק'. את שנת הפריצה הנפלאה שלו, לכאורה, סיים בהפסד דחוק לאימנה מרגה האתיופי בריצת 10,000מ'. זה היה מו פארה שלב א' – רץ מצוין בתהליך התקדמות, שלא גרם לנו לחשוב במונחים היסטוריים, לכל היותר בעל סיכוי חיצוני למדליה.

ואז, בפברואר 2011, חודש לפני יום הולדתו ה-28 – גיל שבו רוב שיאני ואלופי ה10,000מ' מתחילים בנסיגה – פארה עבר להתאמן אצל אלברטו סאלאזר באורגון. מאז 2011 מפגן השליטה של פארה הוא חסר תקדים, וכמעט מושלם. למעט ההפסד הדחוק והמפתיע לג'יילן ב2011, גם שם בין השאר בגלל שגיאה טקטית בתזמון של הסיומת, פארה פשוט הרגיל אותנו לתרחיש החוזר על עצמו, והפך את ה10,000מ' וה5,000מ' למקצועות הכי צפויים, וגם הכי מאכזבים באליפויות הגדולות. מאכזבים, מכיוון שכל פעם מחדש אנחנו מצפים/מקווים שמישהו יאתגר אותו, ייצר הפתעה או דרמה, יחשוף חולשה יחסית שלו. מאכזב, כי הצפייה בריצה בכל פעם מחדש מעוררת תחושה שיריביו משחקים לידיו. מאכזב, כי ישנה כל הזמן התחושה שאילו היו שם גברסלאסי או בקלה, אפילו טרגט או סיהין הסגנים הנצחיים – היינו רואים תחרות מסוג אחר. פעם אחר פעם פארה מצליח, ובקלות, ואנחנו מתקשים להשתחרר מן הספקנות.

השליטה המוחלטת של פארה היא בעידן שאחרי שיאיהם של גברסלאסי ובקלה. זהו גם עידן של ירידת הפופולריות והמשיכה של ריצת ה-10,000מ' בד בבד עם הקפיצה המטורפת בפופולריות, בתמריצים וברמה במירוצי הכביש. הרמה בריצות הארוכות על המסלול נסוגה לאחור, לעומת שיפור עצום ומתמשך בשיא העולם ובעומק התחרותי בריצת המרתון. פארה הוא מצד אחד הנהנה מן המגמה הזו ומצד שני כנראה גם אחד הגורמים לה (רצים מבינים שאינם מהירים מספיק כדי לנצח אותו ועוברים למרתון, כולל המתחרה העיקרי שלו על הנייר בריצת ה10,000 ביום שישי, קמוורור).

שיאיו האישיים של פארה רחוקים מאד משיאי העולם: 26:46.57דק' ל10,000מ' (לעומת 26:17.53 לבקלה); 12:53.11דק' ל5,000מ' (לעומת 12:37.35 לבקלה). התוצאות האלו מדרגות אותו במקומות 16 ו-31 בכל הזמנים בלבד, בהתאמה.

פארה וסלאזאר אמרו לא פעם שהשיאים לא מעניינים אותם,אלא הניצחונות. ולכן בתוך כל ההקשר הזה – קיימת אמביוולטיות רבה בשאלת גדולתו ההיסטורית של פארה. את מה שהוא השיג איש לא השיג. גם השליטה שלו בריצה והיכולת לנצח באירועי השיא ובקלאצ' – לטרפד כל ניסיון שנוסה עד היום להוציא אותו מאיזור הנוחות שלו – הן יכולות שיש רק לאלופים הגדולים ביותר, בכל תחומי הספורט.

ועדיין, הפער על השעון וההימנעות שלו מלהעמיד את עצמו במבחן האולטימטיבי והישיר כל כך שבו נדרשו לעמוד הרצים האגדיים לכל אורך ההיסטוריה, מותירים על כנה את הספקנות ביחס למעמדו ההיסטורי. הספקנות הנוספת נובעת מן הקפיצה הבלתי-אפיינית כל כך ביכולת שלו, מגיל 28 ואילך, והתחזקה לנוכח עדויות וחקירות ביחס למתרחש במחנהו של סלאזאר. יש לציין שלא דבק עד היום חשד כלשהו בפארה.

כיום פארה כבר בן 34. כבר כשזכה בזהב בלונדון 2012 היה המבוגר מבין מנצחי ה10,000מ' מאז 1970. חמש שנים חלפו מאז ופארה יזנק שוב כפייבוריט מוחלט, אולי יותר מתמיד.

 

MoPodiumRio2016

photo courtesy of Tim Hipps, US army @ wikipedia commons

הדומיננטיות של פארה – ההישגים וטווח היכולות:

בהשוואה לפי זמנים, נדמה פארה כרץ ברמה אחרת, נמוכה יותר, מאלופים שקדמו לו. נקודת המבט הזו מתקנת עצמה כאשר מסבירים הדומיננטיות שלו בטווח יכולות חסר תקדים על פני מרחקי הריצה השונים. השילוב בין המהירות ולבין הסבולת ניכרת בכך שפארה מסוגל להתחרות עם טובי הרצים בעולם, ולנצח ביום נתון, בכל המרחקים שבין 1,500מ' ועד חצי מרתון (את יכולתו הסופית במרתון עוד יצטרך ללמוד ולבחון). שיאו האישי ל-1,500מ', 3:28.81 (שיא אירופאי, 10 בעולם בכל הזמנים), ושיאו האישי לחצי מרתון 59:32דק' (גם כן שיא אירופאי).*

זהו ההסבר לדומיננטיות שלו בריצות בטווח הביניים. ישנם רצים מעטים המסוגלים לרוץ מהר ממנו למרחק 10,000מ' (אולי) או חצי מרתון, אך לאף אחד מהם אין את יכולת העברת ההילוך בקילומטר האחרון ושוב בהקפה האחרונה.

* שיאו האישי של גברסלאסי ל1,500מ' נקבע באולם – 3:31.76דק', התוצאה השניה בכל הזמנים באולם, אחרי אל גארוז'. שיאו האישי של בקלה ל1,500מ' הוא 3:32.35 בלבד, אך הוא גם מחזיק בשיא העולם ל2,000מ' באולם – 4:49.99דק'. כך שאפשר בהחלט לדמיין תחרות בין שניהם לבין פארה כשהם בשיאם, ולהצטער על כך שלא זכינו לראות תחרות כזו.

 

הדומיננטיות של פארה – טקטיקת הריצה:

בכל פעם מחדש אנחנו מסבירים ומתרחשים את המירוץ, בניסיון למצוא בקיעים בשיריון של פארה. זה כבר תקליט שחוזר על עצמו. אין ברירה, נעשה זאת שוב.

התרחיש הנוח ביותר לפארה, והאהוב עליו, הוא זה שבו הקצב איננו מהיר מדי (אך יכול להיות מהיר, אפילו מהיר מ27 דקות) שבו הוא משתלט לחלוטין על הריצה ב800 המטרים האחרונים. הכוונה להגברת קצב משמעותית בהקפה הלפני אחרונה – ל60 שניות בערך – והגברה נוספת וסופית בהקפה האחרונה ל-53-54 שניות (בריצה טקטית איטית, לפעמים מהר יותר). בכך הוא מבטא העליונות המוחלטת שלו כרץ 1500מ' (שימו לב שזה לא רק קיק-דאון של 200-400מ' האחרונים אלא הגברה רצופה מתפתחת, בדרך כלל). האדם היחיד שהצליח לנצח אותו בריצה כזו, שהגיעה לפיניש, היה אברהים ג'יילאן האתיופי בגמר ה10,000מ' ב2011. ג'יילן רץ ההקפה האחרונה ב52.8שנ', לעומת 53.3שנ' לפארה. פארה השתפר מאז, גם לא התמודד מול אתגר כזה, וזה לא קרה לו שוב.

שני תרחישים נוספים נוסו באליפויות האחרונות כדי לשבש התכנית של פארה ולהוציא אותו מאיזור הנוחות: באליפות העולם לפני שנתיים ניסו הקנייתים הגברה מתמשכת 4,000מ' לפני הסוף, בעבודה קבוצתית. התוצאה? בשלב מסוים פארה ממש בהתרסה עבר להוביל לכמה שניות (ר' 27:25דק' בתוך הוידיאו) כדי לשדר להם בלי מלים: "נו חברה', זה באמת כל מה שיש לכם? שעממתם אותי". בהקפה האחרונה הוא הצליח להעביר הילוך כרגיל ולנצח, לפני קמוורור וטאנוי – שיהיו מתחריו העיקריים גם הפעם. טקטיקה נוספת שנוסתה היא הגברות קצב surges כדי להוציא אותו משטף הריצה, אבל גם זה לא הועיל.

ישנה כמובן תכנית הריצה הקבוצתית, שכל פעם מדברים עליה, הקנייתים מצהירים שהם מתכוונים לעשות זאת, אך מעולם לא יצאה אל הפועל מול פארה. כלומר, חלוקת עבודה וניסיון להכתיב ריצה מהירה מ26:40דק' שתמתח את גבולות היכולת של פארה. לשם כך נדרשים שלושה תנאים: רוצים, יכולים, ומוכנים להקריב. הפעם האחרונה שראינו טקטיקה כזו מכריעה גמר אליפות עולם או גמר אולימפי היתה תקופת הדומיננטיות האתיופית של בקלה-גברסלאסי-סיהין. זו טקטיקה שקשה מאד להוציא אל הפועל, ושאם היא נכשלת עלולה לגרום להפסד גם של המדליות המשניות.

לאחר מספר ניתוחים כאלו וחוסר היכולת להוציא את פארה משלוותו בכל הדרכים שנוסו, אני הגעתי למסקנה שהדרך לנצח אותו היא כנראה רק ב-taste of his own medicine. דרוש רץ עם יכולת סיום מהירה שיוכל לנצח אותו דווקא בטקטיקה שלו (כפי שעשה ג'יילאן). תרחיש כזה יכול להתממש אם פארה איבד מעט מיכולתו (תיכף נבדוק את זה) או אם יופיע רץ עם יכולת סיום מצוינת כזו. הסיכוי המסוים לאיים על פארה הפעם גבוה יותר לדעתי, במעט, בריצת ה5000מ' (המתחרים האתיופים בעיקר) מאשר בריצת ה10,000מ' שבה שדה המתחרים איננו שונה ממה שהכיר עד היום. בשתיהן, בכל אופן, גם הפעם פארה הוא הפייבוריט המובהק

 

הדומיננטיות של פארה – המתחרים:

טוב, בואו נדבר על המתחרים העיקריים.

ג'פרי קיפסאנג קמוורור – קמוורור הוא רץ אדיר. הוא סיים שני לפארה באליפות העולם הקודמת. פעמיים אלוף עולם לחצי מרתון כולל הנוכחי (ש.א. 58:54), פעמיים אלוף עולם למירוצי שדה כולל הנוכחי, 2:06:12 למרתון, וגם מקום שני במרתון ניו יורק 2015 (אחרי סטנלי ביווט). בגמר האולימפי בשנה שעברה סבל מזיהום בריאות וסיים במקום ה-11 בלבד, תוצאה שאינה מעידה על יכולתו. שיאיו האישים הם 26:52 ל10,000מ' ו-12:59.98דק' ל5000מ'. קמוורור ניצח שוב באופן משכנע במבחנים הקנייתים שנערכו בניירובי, בתנאי גובה. אלו יכולות גבוהות מאד, שאינן רחוקות משל פארה, עם יתרון מסוים במרחקים הארוכים יותר. אך עד היום לא היתה לקמוורור היכולת להתמודד עם המהירות של פארה בהקפה האחרונה. אלו נתוני הפתיחה גם הפעם. בתחרות היחידה ביניהם השנה, למרחק 5,000מ' בתחרות פריפונטיין באורגון, פארה ניצח את קמוורור שוב באותו תרחיש מתסכל – 13:00.70 מול 13:01.35.

פול טאנוי – הוא סגן האלוף האולימפי מריו (נזכיר חולשתו הלא אפיינית של קמוורור), זכה במדליית הארד בשתי אליפויות העולם הקודמות. שיאו האישי 26:49.41דק' (מ2014). יכולת הסיום שלו חלשה יותר. הפסיד לפארה ולקמוורור בתחרות פריפונטיין, וסיים שלישי במבחנים הקנייתים. ובאדן קארוקי רץ של 26:52/59:10 לחצי מרתון, אך לא הצליח לזכות במדליה באליפות גדולה בכל ארבעת הניסיונות. סיים שני במבחנים הקנייתים. גם הפעם מצהירים הקנייתים שהם מתכוונים לעבוד יחד, כצוות, כדי לאתגר את פארה ולקוות שאחד מהם יוכל להתעלות. נקוה לראות ניסיון כזה.

הנבחרת האתיופית חלשה הפעם מאד ביחס למסורת, על הנייר. ייעדרו הרצים שסיימו במקומות 3-4 בגמר בריו (טמירט טולה יתחרה במרתון). עבדי האדיס סיים שלישי באליפות העולם למירוצי שדה, אך סיים במקום ה15 בלבד בריו בשנה שעברה. ג'מאל יימר מקונן סיים רביעי במירוצי שדה ויתחרה לראשונה באליפות העולם על המסלול. הרץ האתיופי השלישי הוא אנדמלאק בליהו, רץ בלתי מוכר בן 19 בלבד. מדליה לאחד מהרצים הללו תהיה הישג אדיר והפתעה מרעישה.

בהיעדרו של גיילן ראפ המתאמן למרתון שיקגו באוקטובר, הנבחרת האמריקאית הכוללת את חסאן מיד, שאדראק קיפצ'ירצ'יר ולאונרד קוריר לא צפויה לאיים על המדליות.

מעניין לשים לב לרץ האוגנדי ג'ושוע צ'פטגיי שסיים שישי בריו וקבע השנה שיאים אישיים של 7:34 (3000מ') ו12:59 (5000). צ'פטגיי הצליח לברוח קדימה לקמוורור באליפות העולם למירוצי שדה אך נחלש מאד בהמשך. כרץ של סאב 13 הוא עשוי בתרחיש מפתיע להתברג למדליות. הוא גם עשוי להשפיע על הריצה אם יפגין אותו האומץ שהפגין במירוצי השדה, וישבור בעצמו את הטקטיקה המונוטונית. נסמן אותו כג'וקר.

 

השאלה שנותרה – האם הצטמצמו הפערים?

השאלה העיקרית, לכן, היא אם פער היכולות בין פארה לבין מתחריו הקנייתים (בעיקר) נותר בעינו. האם אחד מהם התקדם ביכולת, וביכולת הסיום בפרט? לא נראה שכך. לכן נשאל מהצד השני – האם חלה נסיגה ביכולת של פארה? בכל זאת בן 34, עוד שנה חלפה, די בהאטה של חצי שניה כדי ליטול את העוקץ. יותר מכך: פארה בעצמו סיפק ציטוט מפתיע, כשאמר שהוא לא נמצא ממש במקום שבו הוא רוצה להיות מבחינת הכושר, Mo Farah: “I’m not quite in the shape I’d like to be at this stage but I’m moving well so I hope it’ll go well.”) אני לא ממליץ לקחת את הציטוט הזה ברצינות. אפשר שזו דרך מנומסת לסייג הצפיות מראש ולא לשדר שהוא מתרברב (אף פעם לא מזיק), אפשר שזה משחק פסיכולוגי שפארה משחק עם המתחרים, לגרום להם לתהות.

תוצאותיו המהירות השנה של פארה היו 3:34 ל1500מ', 13:00 (הניצון בפריפונטיין) ו-27:12 (בריצה לא טובה מבחינתו, בחום, שנאלץ לרוץ החצי השני לבד והאט באופן משמעותי). כבר בגמר בריו היתה האטה מסוימת ביכולת הסיום שלו – 55 שניות להקפה האחרונה, בריצה של 27:04. אך אלו אינדיקציות מאד לא מחייבות, מועטות ואולי גם מטעות. אני חושב שעצם ההחלטה של פארה להתחרות בלונדון מעידה שהוא בטוח ביכולתו לנצח.

בריצת ה10000מ' זהו התרחיש הצפוי.

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

46 תגובות ל “ברוכים הבאים (שוב) למסיבה של פארה”

  1. גיא זהר (פורסם: 2-8-2017 בשעה 13:35)

    תודה רבה על הסקירה. רק הערה מילא המו שקוצר לא במפתיע ממוחמד אבל השם שלו לא פראח'? (אנחנו הרי יכולים לבטא את הח' פחות או יותר).

    להגיב
    • נחשון שוחט (פורסם: 2-8-2017 בשעה 13:47)

      זו שאלה טובה. פארה הגיע לאנגליה כפליט מסומליה (לאחר תקופה בדג'יבוטי) כשהיה בן 8. הוא מדבר במבטא אנגלי וחי בתרבות אנגלית-אמריקאית. הבריטים מבטאים את שמו פארה. אני לא יודע איך הוא מבטא את שמו בקרב משפחתו וסביבתו הקרובה, אך הנה מפיו שלו: https://www.youtube.com/watch?v=c1Xzh84eM4Y

      להגיב
  2. איציק (פורסם: 2-8-2017 בשעה 14:10)

    תודה נחשון,
    אני נהנה לראות את פארה רץ אבל לא יכול להחשיב אותו כרץ גדול. הוא הרץ הכי טוב בתקופה חלשה. האמירה "פארה וסלאזאר אמרו לא פעם שהשיאים לא מעניינים אותם,אלא הניצחונות." מבחינתי בא לכסות על אי היכולת להתמודד מול השיאים ולא חוסר רצון אמיתי. להערכתי, אם היה יכול, כנראה שגם היה רוצה.

    להגיב
  3. א.ב (פורסם: 2-8-2017 בשעה 14:15)

    אולי אפשר בבקשה לקבל הסבר למה אין פשוט רצים שמנסים לעשות ריצה מהירה ולא להיכנע לטקטיקה שלו?
    הרי הוא עוד לא הוכיח שהזמן שלו ממש ממש מהיר ב 10000 ( עד כמה ש 27 דקות ל 10K יכול להישמע איטי)

    להגיב
    • איציק (פורסם: 2-8-2017 בשעה 14:18)

      להבנתי זה בגלל שאין הרבה רצים שמסוגלים לרוץ משמעותית מהר יותר. כלומר, תכנון קצת לקוי של הקצב או יום לא כל-כך מוצלח והם מתפרקים אחרי נגיד 8000 ומאברים מדליה. ככה הם מאבדים סיכוי לזהב ושומרים סיכוי למאבק על מדליה אחרת. לדעתי זו קצת פחדנות, אבל גם מובנת חלקית.

      להגיב
    • נחשון שוחט (פורסם: 2-8-2017 בשעה 14:36)

      שאלה מצוינת.
      קודם בשתי הריצות הקודמות – ניסו, יחסית. 27:01 (בייג'ין, 2015, בתנאי חום, לחות, זיהום – זה בהחלט מהיר) ו27:05 (ריו, 2016) אלו זמנים מהירים מאד יחסית לאליפות גדולה. אלו לא ריצות טקטיות של 27:20 ולאט יותר. רק בקלה רץ מהר יותר במסגרת אליפות עולם, 26:46 ב2009 בריצה פשוט מרהיבה, ו26:49 ב2003, כשהשלישיה האתיופית רצו יחד סאב 13 דקות לחצי השני (מהר מזמן המנצח בריצת ה5000מ').
      אז תשאל: למה לא ניסו לרוץ 26:40 נגד פארה? בשביל זה צריך יכולת, תנאים, לקיחת סיכון/הקרבה, עבודה קבוצתית.

      יכולת – שים לב שלאף אחד מן המתחרים אין שיא אישי מהיר מ26:49. אם כי אני בהחלט מניח שקמוורור בתנאים אופטימליים מסוגל. אך בהעדר הוכחה לעליונות ברורה שלהם על פני פארה בריצה מהירה מתחילתה, הסיכון גדול מדי ולא משתלם. לבקלה/גברסלאסי וכמה מהאלופים הקודמים בהיסטוריה היתה עליונות כזו. אנחנו נופלים כבר בסעיף הזה.
      frontrunning היא משימה קשה ביותר בריצה כזו, גם פיזית (מחיר אנרגטי של התנגדות האוויר) ועוד יותר מכך מנטאלית. צריכה להיות עדיפות מוחלטת כדי לנצל זאת. גם רצים היה להם פער יכולת עצום – המוכרים מביניהם רון קלארק האוסטרלי – ר' הפרק עליו בסדרה ההסיטורית שכתבתי כאן – ופולה ראדקליף – פשוט לא הצליחו לנצח כך באליפויות גדולות.
      הרצון/הסיכון/האומץ – הרץ המוביל ומוציא הוצאה אנרגטית הוא רץ שבעצם מעמיס את הריצה על הגב ומאפשרים לאחרים לשבת עליו. ראינו דוגמה נהדרת לריצה אמיצה כזו מזרסנאיי טדסה האריתריאי שזכה בזכות זה בכסף ב2009 (אחרי בקלה). מדובר ברץ עם יכולת של 26:39 ל10000מ' ושיאן העולם לחצי מרתון (עד היום) שידע שזה הסיכוי היחיד שלו.
      עבודה קבוצתית – תתחייב לכן חלוקה בין כמה רצים של הובלת הקצב בחצי הראשון של הריצה, לפחות. כלומר בדרך כלל לא מספיק שרץ אחד יהיה מוכן לקחת הסיכון.
      מוטיבציה – אם אתה קמוורור וטאנוי, ואתה יודע שבריצה רגילה יש לך סיכוי גבוה לכסף/ארד וסיכוי נמוך יחסית להפתיע ולקחת זהב, ובריצה מהירה מן ההתחלה סיכוי שאולי טיפה יותר גבוה לנצח (בכל אופן לאתגר) אבל שמקטין ומסכן הסיכוי למדליה אחרת – עד כמה המוטיבציה שלך להסתכן תהיה גבוהה? מהי הבחירה הרציונאלית יותר מבחינת סיכוי מול סיכון? התשובה לא כל כך ברורה.

      להגיב
      • גיא זהר (פורסם: 3-8-2017 בשעה 08:56)

        הטעות הגדולה בהקשר הזה היתה של בקלה מול אל גארוז בזמנו. להקלה היתה את היכולת להכתיב קצב שאל גארוז לא יכל לעמוד בו ומיד שני היה פינישר כמובן פחות טוב. משום מה נפל טאקטית (כמובן ב5000, 10000 זה סיפור אחר).

        להגיב
  4. אלעד כ (פורסם: 2-8-2017 בשעה 15:45)

    דומיננטיות לאורך זמן היא לרוב משעממת, אבל בד"כ היא באה עם גדולה שמכסה על השיעמום.
    כשפדרר, ג'ורדן, בולט וכו' בלתי מנוצחים לאורך זמן, אנחנו "סובלים" את זה כי הצפייה בהם היא מלהיבה ואפשר להכיר בכך שאנחנו רואים גדולה בפעולה.

    מה אני בא להגיד? אצל פארה אין את הגדולה הזאת. ואז זה פשוט משעמם. נקודה.

    להגיב
    • אופיר (פורסם: 2-8-2017 בשעה 16:46)

      1+

      להגיב
    • austaldo (פורסם: 3-8-2017 בשעה 07:53)

      מרגיש בדיוק כמוך. אם ניתמקד בריצות ארוכות אז להיילה גברהסילאסי היה את הגדולה הזו וגם לקנניסה בקלה. אליוד קיפצ׳וגה היום הוא רץ מעורר השראה כזה. פארה? מצ׳עמם.

      להגיב
  5. Ivan Pedroso (פורסם: 2-8-2017 בשעה 17:06)

    תודה רבה נחשון, איזה כיף שאליפות העולם מתחילה.

    לדעתי ב-5000 לפארה תהיה תחרות קשה יותר, עם אדריס וקחלצ'ה האתיופים.

    מהמר עליו ב-10,000, ב-5,000 פחות בטוח. הוא כאילו נראה בלתי מנוצח ואני מניח אפריורית שהוא ינצח כי זה מה שקרה בכל השנים האחרונות, אבל אני חושב שיש סיכוי שיאתגרו אותו יותר הפעם…

    להגיב
  6. היסטוריון של ספורט (פורסם: 3-8-2017 בשעה 03:31)

    נחשון תודה רבה.
    בניגוד לאלופים גדולים אחרים איני מתחבר לפארה. ..אולי בגלל ההתאזרחות אולי בגלל השיאים.
    מקווה שיפסיד אצלו בבית.
    אני אם הייתי רץ קנייתי ממוצע הייתי רץ על כל הקופה בקצב המהיר ביותר שניתן מתחילה ועד סוף.

    להגיב
    • בני נוה (פורסם: 4-8-2017 בשעה 14:57)

      לא ברור לי מה מפריעה לך התאזרחות של ילד בן 8?

      להגיב
  7. אלכס דוקורסקי (פורסם: 3-8-2017 בשעה 07:01)

    נחשון, תודה רבה. כיף לקרוא כרגיל.
    קשה לי לראות מישהו לוקח מפארה את הזהב בשני המרחקים.
    מעריך שהוא יוכל להגיב היטב גם אם מישהו ינסה לקחת אותו לקצבים של 26:40 ומטה (מה שלא סביר, כפי שהנחת בעצמך, שיקרה).
    ריצה טקטית, אם תהיה כזו, תיצור מאבק בעיקר אחר שני המקומות הנותרים על הפודיום.
    כמובן שכל זה רק בגדר השערה ודברים יכולים להשתנות ולהיות בלתי צפויים.

    אשמח, בכל זאת, אם הוא ינצח בתחרות הביתית שלו.
    המיקום שלו בין הגדולים בהיסטוריה הינו נושא לדיון מעניין. תשובה על כך, אם בכלל יכולה להיות, כנראה תצטרך להתעכב מספר שנים, עד שנראה אילו רצים יבואו גם אחריו. האם יפגינו דומיננטיות דומה מבחינת נצחונות בתחרויות הגדולות? האם יצליחו אולי להתקרב לשיאי העולם, שכרגע נראים בלתי עבירים, של בקלה?
    חלק מהתשובות לשאלות הללו יעזרו גם למקם את פארה (ואת תקופתו, שמאופיינת בין היתר, בירידת הפופולאריות של שתי ריצות המסלול הארוכות) על הציר של הגדולים ביותר, שלשם כמובן הוא שייך.

    להגיב
    • איציק (פורסם: 3-8-2017 בשעה 07:09)

      לא בטוח שאני מסכים. לדעתי פארה הוא די ראש לשועלים, לא רק כי אין אריות אלה כי גם עצמו לא ניסה להיות אריה. אין בימינו גם קופצים לגובה או לרוחק שמושמדים לאריות וכך גם מטילי כידון. השדה חלש יחסית וכל עוד לא יתחילו להתקרב לשיאי עולם אין על מה לדבר. לקחתי כדוגמה את שלושת מקצועות שדה אלו כי החשד לשיאים מסוממים בהם נמוך יחסית. אני לפחות לא שמעתי חשדות לגבי פאול, סוטומיור וז'לזני.

      להגיב
      • אלכס דוקורסקי (פורסם: 3-8-2017 בשעה 07:26)

        אם אינני טועה, סוטומאיור נתפס על שימוש בקוקאין בעבר.
        אהבתי מאוד את ז'לזני, שהפך גם למאמן מעולה, וכל שאפשר לו לקוות הוא שאינו לקח שום דבר (קצת עצוב אבל אי אפשר להיות בטוחים בכלום).
        פאוול לא נתפס מעולם אבל גם הוא התחרה בתקופה שבה הבדיקות לא היו המקיפות ביותר, כנראה. כך גם לגבי יריבו לאותה תחרות מדהימה בטוקיו, קרל לואיס.

        נכון שהוא לא שבר, וכנראה גם לא ישבור, את שיא העולם ב-10,000 ובחצי המרחק, אבל שיאיו האישיים הינם ברמה גבוהה ביותר והוא השיאן היבשתי במרחקים הללו. אגב, תוצאתו היותר איכותית, לדעתי, היא דווקא ב-1,500 מטר, בה קבע 3:28.81. המהירות שלו, שמתבטאת בתוצאה הזו, גם עמדה לימינו בריצות הטקטיות.

        כמובן שיש לא מעט בטענתך כי ריחוקו היחסי משיאי העולם בשני המרחקים בהם באה לו תהילתו האולימפית והעולמית והשדה החלש, מאוד יחסית (עקב העלייה בכמות הרצים שמתחרים במירוצי הכביש), מרחיקים אותו, מן ההיבט ההיסטורי, מרצים כמו בקלה וגבריסלאסי.
        מצד שני, המנעד הרחב שלו והדומיננטיות ארוכת השנים דווקא מקרבים אותו אליהם…

        האמת שאין לי תשובה ברורה על כך, אם להיות כן (:

        להגיב
        • איציק (פורסם: 3-8-2017 בשעה 07:34)

          קשה לי להאמין שקוקאין עד כדי כך שיפר את ביצועי הקפיצה שלו ;)
          לגבי השותף של פאול לתקופה המדהימה, בכוונה לא הזכרתי את שמו. איכשהו הוא נראה לי בעל הסיכוי הרב משניהם להיות זה שלא נתפס.

          להגיב
      • אלכס דוקורסקי (פורסם: 3-8-2017 בשעה 07:31)

        ואם הזכרת את הטלת הכידון לגברים, אז צפויה תחרות מאוד מעניינת בלונדון.
        יוהאנס ווטר הגרמני הטיל השנה ל-94.44 מטר. זוהי התוצאה השנייה בהיסטוריה. יריבו וחברו, בן ארצו, שהינו גם האלוף האולימפי מריו, תומס רוהלר, קבע השנה 93.90.
        ישנם כמובן מתחרים מעולים נוספים כמו אלוף העולם, ג'וליוז ייגו מקניה וטירו פיטקאמקי מפינלנד.
        אתלט ותיק ואלוף עולם עבר בעצמו. לא חושב שהוא בין הפייבוריטים, אבל שומר על כושר טוב לאורך שנים והינו אחד האתלטים האהובים עליי.

        להגיב
        • Ivan Pedroso (פורסם: 3-8-2017 בשעה 07:39)

          השנה הכידון באמת ברמה מאוד גבוהה. ווטר ורוהלר באמת פנטסטיים, אבל גם מעבר להם – התוצאות שעושים באופן כללי הן יותר טובות משזכור לי בשנים האחרונות. אני מרגיש כאילו המקצוע הזה ממש חווה רנסנס.

          הלוואי ופיטקאמאקי יצליח לזכות במדליה בלונדון, אתלט שגם אני מאוד אוהב. ויש לו את טכניקת הנפילה היפה ביותר מכולם. רבים מנסים לחקות אותו אבל בלי הצלחה.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 3-8-2017 בשעה 07:43)

            אם כבר, לחקות את החיקוי, כי המקור מחזיק בשיא העולם.

            להגיב
        • איציק (פורסם: 3-8-2017 בשעה 07:39)

          פיטקאמקי כבר בצד השני של הגבעה בקריירה שלו. מאד אהבתי אותו אבל אם יעשה גמר, עשה את שלו לדעתי.
          ייגו, מאד אוהב. לראות קנייתי בכידון, ולא כמו בשחייה בשביל הנראות, אלה כדי להלחם על הזהב. ממש נהנה. גם הדרך בה הגיע לכידון יפה, עד כמה שאני זוכר.

          להגיב
          • אלכס דוקורסקי (פורסם: 3-8-2017 בשעה 07:44)

            אם אינני טועה, ייגו מתאמן בפינלנד בחודשי החורף. יש שם אולמות שמותאמים להטלת כידון…

            להגיב
            • איציק (פורסם: 3-8-2017 בשעה 07:47)

              אני מניח שבקניה יש פחות מתקנים ראויים לכך.

      • בני נוה (פורסם: 4-8-2017 בשעה 15:06)

        אתה לא כל כך מעודכן לגבי הכידון. גם לא נכון להתייחס רק לתוצאה אחת בולטת בהיסטוריה של המקצוע. ב- 10,000 פארה (27:46) מדורג רק 16 בעולם ויש לפחות 3 ענקי ריצה (כולל 5,000 ומרתון) שירדו מ- 27:30 – בקלה, גברסילאסי וטרגאט. בכידון לעומת זאת, נמצאים במקום השני והשלישי אתלטים שעשו זאת השנה.

        להגיב
  8. גיא זהר (פורסם: 3-8-2017 בשעה 08:58)

    מצד שני אם אתה מטיל כידון בקניה יש סיכוי שתצליח לעמוד ביעוד המקורי שלו…

    להגיב
    • איציק (פורסם: 3-8-2017 בשעה 09:17)

      רשע

      להגיב
  9. Ivan Pedroso (פורסם: 3-8-2017 בשעה 12:09)

    יואו איזו באסה, דה גראס מצטרף לרודישה ברשימת מפספסי האליפות…

    להגיב
  10. רומן (פורסם: 3-8-2017 בשעה 15:25)

    לדעתי הוא פשוט "נהנה" מתקופת יובש ועושה לזה ניצול ציני.
    ואם הוא כזה גיבור גדול אז שילך באמת להתחרות ב 1500, ואז נבדוק את הסיומת ה "מופלאה" שלו מול מאחלופי.
    נראה לי כאוהד מהצד ש 5000 ו10000 פשוט הפסיקו לעניין מישהו אז גם רץ כזה עם תוצאות כל כך בינוניות במבחן הההיסטוריה יכול לנצח בלי הפסקה.
    מבחינתי אם הוא לא מסוגל להתקרב לתוצאה רצינית, אז הוא לא רץ רציני במבחן ההיסטוריה. נקודה.

    להגיב
    • Ivan Pedroso (פורסם: 3-8-2017 בשעה 16:24)

      פארה יכול לרוץ 1500 מצוין, למעשה השיאים האישיים שלו ושל מחלופי כמעט זהים:
      3:28.75 דקות למחלופי
      3:28.81 דקות לפארה

      למרות שאצל מחלופי זה המרחק העיקרי ואצל פארה לא…
      חוץ מזה, זה כמו להגיד למחלופי בוא תתחרה ב-5000/10000. כל אחד מתחרה במרחקים שלו. לפארה סיומת פנטסטית עבור המרחקים הארוכים. אף אחד לא משווה את ה-400 האחרונים שלו ל-400 של ואן נייקרק למשל.

      אישית אהבתי הרבה יותר את גברסלאסי ובקלה, אבל עובדה שאף אחד לא מצליח לנצח את מו כבר הרבה שנים. מבחינתי הוא תמיד ידורג מתחתיהם בגלל העניין של התוצאות, אבל אני מעריך מאוד את כל ההישגים שלו.

      אני מסכים בקטע של ה-10,000 שהפך לפחות מעניין, ונחשון כתב על זה לא מעט בזמנו. אבל עובדה שהוא מנצח גם בלי הפסקה ב-5,000 שעדיין ריצה פופולרית וקיימת במסגרת הדאימונד ליג.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 3-8-2017 בשעה 17:07)

        Ivan,
        כאשר שחמטאי אומר שהמטרה שלו היא לנצח, אני מבין. כאשר כדורגלן, כדורמעפן או כדורידן יגיד זאת, גם זאת אני אקבל, ואפילו מתאבק או ג'ודוקא. כאשר סופרטאי בתחרות מדידה אומר זאת כדבר היחיד שמעניין אותו, זה בעייתי ומראה חולשה. מרים משקולות צריך לשאוף (גם אם לא באליפות עולם אז בתחרות יותר קטנה) להרים את המשקל המקסימלי שהוא יכול, כנ"ל שחיין, קופץ לגובה, הודף כדור ברזל, החלקה מהירה על הקרח. וגם מרץ 5000 או 10000 אני מצפה לזה. ספורטאי מהגדרתו צריך לשאוף לבדוק את גבולות יכולתו ולנסות לשבור אותם ולהגיע לשיא חדש. פארה לא ניסה לעשות זאת באף תחרות (לפחות לא ידועים לי ניסיונות שלו). זה מעשה פחדני, כנראה פחד לגלות שהוא רחוק מאד מהגדולים באמת. ואולי הוא אמר זאת כדי לתרץ את אי היכולת. בשני המקרים זה מוציא אותו כרץ טוב, וככזה שיודע לנצח שדה שאין בו רצי עילית, אבל לא כרץ גדול. הכי טוב בתקופה בינונית.

        להגיב
  11. ניב (פורסם: 3-8-2017 בשעה 17:41)

    מעניין אותי להבין מדוע יש קושי לרצי העילית לתכנן קצב ריצה שיביא אותם למיקסום היכולת שלהם בתחרות נתונה. נניח שהיכולת של הקנייתים הבכירים היא של 26.50 לערך. האם אינם יכולים לתכנן ריצה של 26.53 או 26.55 על מנת למצות את הריצה ולאתגר את יכולתו של פרח? הרי בתחרות של 27.03 או 27.05 כפי שהיה בעבר הם הפסידו למרות שהריצה שלהם בהחלט כיוונה אל הדחתו של פרח. מדוע אתלטים בכירים שרצים בקצבים מאד מדויקים באימונים וערוכים לנסיבות משתנות מגיעים לאליפויות הגדולות ורצים בקצבים נמוכים בהרבה מרמתם?

    להגיב
    • איציק (פורסם: 3-8-2017 בשעה 18:28)

      אני חושב שנחשון כיוון לסיבה של זה. קשה מאד לרוץ בקצב זה בריצת חזית בגלל התנגדות הרוח, ולכן צריך אחד מהשנים: מושכים, אבל באליפויות עולם אין מושכים לכן זה לא מתאפשר; ריצה קבוצתית, כמו כל האתיופים למשל. בשביל זה צריך שתהייה קבוצת רצים כל-כך חזקה מאותה מדינה (דבר לא מובן מאילו אפילו בשביל אתיופיה), ושהם יסכימו לאחד כוחות בשביל אחד מהם ויסכנו את עצמם, והסיכוי לכך לא גבוהה.

      להגיב
    • shohat (פורסם: 3-8-2017 בשעה 21:53)

      נעשה את זה פשוט,. פיזיקה נטו.
      בריצות 1500 עד 10000, דראפטינג על מכתיב קצב שווה פלוס מינוס שניה לסיבוב.
      כמובן שתלוי קצב, תלוי דראפטינג מושלם וככל שיש רוח האפקט גובר משמעותית.
      כלומר 20-25 שניות ל10000, וזה עוד לפני שדיברנו על הקושי המנטאלי להוביל ריצה שלמה.

      להגיב
  12. Trailblazer (פורסם: 4-8-2017 בשעה 03:58)

    מרתק, תודה. נחמד לראות סוף סוף אתר ספורט שמתייחס למלכת הספורט.

    להגיב
  13. Yavor (פורסם: 4-8-2017 בשעה 10:35)

    תודה נחשון.

    אז מו הוא כמו לברון בעצם?
    מנצח את מי שמולו כרגע (במזרח) ועדיין מקבל ביקורת שהוא מנצל את שדה התחרות החלש, ושעיקר יריביו בקונפרנס החזק (ריצות כביש), ושהיסטורית הוא לא עומד ברמה של הגדולים (בקלה, ג'ורדן, מג'יק).

    להגיב
    • איציק (פורסם: 4-8-2017 בשעה 11:09)

      רק שאצל פארה זה מדיד אבסולוטית. לא טיעונים של אבל ואם. יודעים מה הזמנים הטובים ביותר שלו, ויודעים מה היו הזמנים של הגדולים באמת. אין "אבל" אין "אם." פשוט לא עומד על אותה המדרגה. מה שכן, על המדרגה שהוא עומד, הוא עומד המון זמן.

      להגיב
  14. איציק (פורסם: 4-8-2017 בשעה 23:16)

    טוב, קיבלנו היום כמה תשובות:
    1. כאשר מנסים לאתגר את פארה בקצב מהיר הוא בבעיה. ראינו איך סיים את הריצה בכוחותיו האחרונים ולא עם החיוך הרגיל.
    2. עדיין, למרות שכמעט כולם עשו שיא אישי או שיא עונתי, הם חלשים מפארה, ולכן למרות הקושי הוא ניצח. אין היום רצים טובים ב-10,000.
    3. כשמסתכלים על הזמנים הכי טובים אז פארח נמצא כרץ ה-16 (תוצאה מ-2011). 13 הראשונים כולם עשו את התוצאה הטובה שלהם עד שנת 2005, במקום ה-15 בשנת 2011 ובמקום ה-15 ב-2014. כלומר בין 2005 עד 2011 לא היה כמעט כלום (רץ אחד מ-2007 במקום ה-19). כלומר, בתקופה של פארה ובעצם די הרבה לפניו היא תקופה שחונה, שהוא יכול לבלוט בה.
    4. רץ הכי גדול, ווינר גדול בתקופה חלשה. גם בתקופה כזו צריך לדעת לנצח והוא ידע. ביורוספורט כינו אותו כרץ הגדול בכול הזמנים ל-10,000. לא שכנעו אותי.

    להגיב
    • צופה מהצד (פורסם: 5-8-2017 בשעה 09:20)

      באמת? אני יצאתי עם מסקנה אחרת לחלוטין. הנה, נתנו את אחת מריצות האליפות הכי מהירות בהיסטוריה ועדיין לא הצליחו לשרוף לפארה את הפיניש והוא שוב ניצח- עם תוצאת האליפות השניה בהיסטוריה. זה לא כאילו שבריצות האחרות שהוא ניצח הוא הלך את המטרים האחרונים ונופף לקהל- לא ראיתי שום שינוי כאן, למרות שברור שעם 26.49 הוא עבד קשה יותר. כמה מהר יותר אתה רוצה שהם ירוצו בשביל להוציא לו את המהירות? 26:30? 26:20? מצטער, אבל זה בלתי אפשרי לרוץ ככה בלי מכתיב קצב. אתה מסתכל על טבלת הזמנים וכנראה לא מפריד בין סוגי הריצות. פרט לבקלה בברלין, כל הזמנים המאוד מרשימים ומהירים האלה שאתה רואה הן בתחרויות רגילות, גולדן ליגים כאלה ואחרים, שם יש 3-4 מכתיבי קצב שרצים 63 שניות לסיבוב ולא מסיימים את הריצה. זאת ריצה שונה בתכלית מסוגי הריצות שרואים באליפויות בינלאומיות, ולכן הפערים האדירים בזמנים. תהיה בטוח שאם פארה יכול לרוץ 26:49 באליפות, אז הוא יכול ללכת הרבה יותר מהר בריצה שהמטרה הבלעדית היא הזמן. לצערנו לא נדע אף פעם עד כמה מהר, לא בטוח שיותר מבקלה, אבל בפרוש אחד המהירים בהיסטוריה.

      נקודה נוספת מאוד חשובה נוגעת לעובדה שכמעט כל הזמנים שאתה רואה הם, כפי שציינת, נקבעו לפני יותר מעשור. זה לא כאילו פתאום כולם נהיו איטיים יותר, אלא זה נובע מהדעיכה הגדולה במעמד של ה10000, עד כדי שיש דיבורים רצינים מאוד על להוציא את הריצה מאליפויות. בעבר היו ריצות 10000 מאוד מתוקשרות בגולדן ליגים הגדולים (לכן הזמנים המהירים האלה בבריסל, אוסלו, יוג'ין) עם פרסים כספיים גדולים על זמנים מהירים. כיום יש הרבה פחות ריצות 10000, וגם מה שרצים בדרך כלל בסך הופכת לריצות מוקדמות בשביל להשיג זמנים לאליפויות. את המגמה הזאת אפשר לראות גם ב10000 נשים: פשוט לא היו מספיק ריצות עם תמריץ לזמנים מהירים בכדי שהנשים באמת ירוצו כמה שיותר מהר. לכל אחד הרי היה צריך להיות ברור שדיבבה הרבה יותר מהירה מזמן השיא שלה- שהיה איטי יותר מבת ארצה מלקאמו. כל הזמנים האלה שהן קבעו הוי איטיים משמעותית מהיכולת המקסימלית שהלן, ולכן ברגע שאיינה באמת החליטה לרוץ בקצב שלה ולקחה את כולן איתה היא פירקה את שיא העולם. קרוב לוודאי שהשיא גם יכול להיות נמוך יותר משמעותית אם יתנו לה מכתיבי קצב.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 5-8-2017 בשעה 10:59)

        צופה מהצד,
        נראה לי שאתה מערבב כאן דברים שכתבו כבר עם ספקולציות ומקבל כתוצאה משאלת לב.
        1. אכן, רוב תשומת הלב עברה למרתון, ולכן השדה של 10,000 הרבה יותר חלש ולכן פארה הוא ראש לשועלים. האריות במרתון. זה מקל על הניצחונות שלו.
        2. אכן אין פייסרים, דבר שפוגע בתוצאות, אבל במקום הפייסרים הפעם כל השדה היה נגדו והיווה כפייסרים מתחלפים כדי שאף אחד לא ירוץ ריצת חזית. השיטה הזו הביאה כבר מדליות לאתיופיה אבל לא הפעם כיוון שהרצים לא מספיק חזקים. אין בקלה או גבריסילאסי כדי שיסיימו את מלאכה. שוב, כולם שועלים.
        3. אין היום רצים שמסוגלים לרוץ אפילו עם פייסרים 26:30-35, שלא לדבר על 26:20 בקרוב. מי שאולי היו יכולים אם היו מתאמנים, נמצאים במרתון. לכן בלי פייסרים אפילו אלה עם קבוצה של מובילים מתחלפים לא מסוגלים להתקרב אפילו ל-26:40. כפי שכתבתי, כולם עשו שיאים אישיים או שיאי עונה.
        שלושת הסיבות גרמו לכך שפארה ניצח, אמתם התאמץ יותר מהעבר אבל זה עדיין עם מרווח בטחון מהיכולת שלו.
        4. ועכשיו לספקולציה שלך, שפארה לו רצה יכל לרוץ הרבה יותר מהר. יש שתי אפשרויות. הראשונה שאתה טועה, וה-26:46 זו בערך היכולת המקסימלית שלו (ואני מקווה שזה נכון), ואז הוא מיצה את עצמו וכל הכבוד לו, אך התוצאה באמת לא יכולה למצב אותו בין הגדולים באמת; האפשרות האחרת היא שאתה צודק, ואז הוא אכזבה ענקית. ספורטאי שלא מנסה לאתגר את עצמו (לא באליפות עולם אלה בתחרויות קטנות בהרבה), אלה רץ רק כמה שצריך כדי לנצח. לא מנסה לראות מהן הגולות שלו, עד כמה יכל להגיע, לא יכול להיחשב לרץ גדול. מקסימום לאחד שידע לנצח. אני רוצה להאמין שהוא מיצה את עצמו כדי לא לחשוב שהוא לקוי כספורטאי.

        להגיב
        • צופה מהצד (פורסם: 5-8-2017 בשעה 11:42)

          ברור. יכול להיות שהרצים ב10 פחות טובים מעבר, אבל להסתכל על הזמנים היום ב10 ולומר שהנה, רק לזה הם מסוגלים, זאת גם התעלמות מוחלטת מהשינויים ואופי הריצות האלה. אם איינה לא הייתה משתוללת בריו אנחנו הרי עדיין היינו יושבים עם אוסף של אצניות שרצות 50 שניות לאט יותר וחושבים שלזה הן מסוגלות. אני חושב שאם כל האצנים האלה מסוגלים ל26.5 בריצת אליפות אז הם בוודאי יכולים לרוץ מהר יותר משמעותית בריצה מוכתבת. וזה לא כאילו שהריצה אתמול הייתה כזאת, כפי שאתה טוען. זה שהם רצו אותה מהר לא הפכה אותה למוכתבת. לא ישבו כאן 4 מכתיבים שאחד אחרי השני רצו 63-64 עד שפרשו. אתמול היה 61, ואז 67, ועוד כמה 68-67, ואז שוב 61 ואז קצת 63. זה בדיוק ההפף מהכתבת קצב, וזה בטח לא הדרך לרוץ את הריצה הכי מהירה האפשרית. לאור התוצאות אתמול זה נראה ריאלי לחלוטין שאוסף נכבד מהרצים המובילים אתמול יכלו לקבוע שיאים אישיים מוכתבים בטווח של 26.3-4, שזה לחלוטין בטווח של רוב הרצים בעבר. לא יודע מה פארה יכל בדוק להשיג, אבל בהתחשב בעובדה שרק 4 אצנים ירדו 26.3, פארה נראה בקלות כמו אחד המהירים ביותר במקסימום.
          זה ברור שהוא נהנה מעובדה שהוא לא מתמודד מול אצנים של 26.2, אבל בכל ענף בכל תקופה תמיד יש את הטענה הזאת שמצליחים כי "במקרה" לא מתמודדים מול כל המתחרים הכי טובים בכל דפי ההיסטוריה. פארה בלי ספק היה זוכה בפחות אם היה מתמודד מול בקלה, אבל זה נכון גם לכיוון השני. בקלה היה זוכה פחות אם היה רץ נגד פארה. הוא הרי היה צריך בכל ריצת אליפות לרוץ לבד 26.3-4 במקרה הטוב- דבר שאף אחד מעולם לא עשה- כדי אולי לשרוף את הפיניש העדיף של פארה, אחרת בריצות האיטיות הוא היה בדרך כלל מפסיד לאצן 1500 של של 3.28. ממה שאנחנו רואים וידעים על הפערים בין ריצות אליפות ובין ריצות מוכתבות בגולדן-דיימונד ליג, זה לא נראה ריאלי לחשוב שפארה אתמול היה על גבול היכולת שלו ובקושי מסוגל ליותר. אולי זה מאכזב שהוא לא רץ עד המקסימום שלו- בעצם זה בטוח מאכזב- אבל זאת המציאות גם בריצות אחרות. במשך העשור שדיבבה שלטה במרחקים הארוכים, עד כמה מהירה היא יכלה להיות? עד כמה מהירים השיאים שלה יכלו להיות? עד כמה גבוה איסינבייבה יכלה לקפוץ אם לא הייתה שוברת את השיאים כל פעם בס"מ? האם אתה גם חושב שהאתלטים האלה מאכזבים? פארה עומד לפרוש מהמסלול בתור האתלט השני הכי מצליח בהיסטוריה באופן אישי- שני רק לבולט- ואני לא רואה איך אפשר לטעון שזה מאכזב, גם אם יש היבטים שיכלו להיות טובים יותר.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 5-8-2017 בשעה 12:00)

            אני קצת מתקשה להבין אותך. אין לי מושג מזה 26.3 אצלך, האם זה 26:18 (3 עשיריות הדקה) או 26:30. הייתי שמח אם היית כותב ברישום מקובל.
            כאשר אני רואה תוצאות של רצים עם רזומה ולא רואה תוצאות של 26:30 לא באליפויות עולם ולא בליגת יהלום או כל תחרות אחרת, אין לי סיבה להאמין שיכלו לעשות תוצאה כזו. מבחינתי ספורטאי שווה את התוצאה הכי טובה שלו. ואם לא, שיבוא ויוכיח אחרת.
            אם פארה היה רץ מול בקלה אז בטוח שהיו לו פחות ניצחונות. לכיוון ההפוך ממש לא בטוח. פארה לא הוכיח שהוא מסוגל לרוץ בקצבים כאלו, והקלה כן. אם יש טענה אחרת, הייתה לו את כל הקריירה להראות זאת.
            זה נכון שכל אחד רץ מול לי שיש לו, אבל בתחרויות מדידות יש גם את מכשיר המדידה, מרחק, זמן, משקל. לכן יש אפשרות גם להראות את היכולות שלך מול תוצאות כל הזמנים. על בובקה ואיסנבייבה לעולם לא נדע האם מימשו את הפוטנציאל, היו רחוקים או קרובים אליו (למרות שבובקה טוען שעשה תוצאות טובות יותר באימונים) אבל הם שברו המון שיאי עולם, כלומר הוכיחו עליונות יחסית לכל העולם בכל הזמנים. מו פארה רחוק מאד משם, צריך לקרוע הרבה זוגות נעלים (מה שכבר לא יקרה) כדי לעמוד אם זו זה באותה המדרגה.

            להגיב
            • צופה מהצד (פורסם: 5-8-2017 בשעה 13:12)

              כן, מצטער. הכוונה 26:30.
              בכל מקרה, אני חושב שזה מאוד פשטני להסתכל על תוצאות ולומר שזהו, לזה האתלט מסוגל וזה מה שהוא שווה. מן הסתם אף פעם לא יודעים בוודאות, אבל הגישה הזאת שלך גם מתעלמת מהרבה היבטים וגורמים סביב האתלט וסביב הריצות שמשפיעות על התוצאות. אם אתה באמת מאמין שתוצאות משקפות יכולת מקסימלית אז אתה יוצא נדהים שאתלטית יכולה לשבור שיא אישי בדקה- משהו שלא אמור להיות אפשרי. כשאתה מסתכל על השיא האישי של סמניה ב1500, אתה באמת חושב ש4:01 זה מה שהיא מסוגלת? זה הרי השיא האישי שלה.

              כשאני מסתכל על טבלת הזמנים ב10000 זה לא תרגיל מתמטי. צריך גם להתשמש בעיניים ובהגיון בריא. רופ וטדסה רצים מאוד טובים, בעיקר טדסה, אבל באמת, הם לא רצים מהירים או טובים יותר מפארה, שמעולם לא הפסיד להם בריצה חשובה. עם כל הכבוד, פארה לא יכול להיות כזה דומיננטי מולם אם הם אצנים מהירים יותר ממנו ומסוגלים לרוץ מהר יותר ממנו- שזו המסקנה שמקבלים אך ורק לפי השיא האישי. זה נכון גם ב5000, שם פארה שוב ושוב מנצח אצנים שבשיא האישי מהירים יותר ממנו.

              היבט נוסף כאן הוא שהרבה מאצנים עם הזמנים המאוד מהירים האלה לא עשו כלום באליפויות ואולימפיאדות- פרט לזמן אחד שקבעו מדובר מאתלטים אלמוניים יחסית ללא הישגים. אנחנו מדברים על אתלטים שקבעו לרוב זמן אחד מהיר ב20-30 שניות מהזמן השני שלהם- אז בגלל שזכו לרוץ בריצה מוכתבת מהירה זה הופך אותם לטובים יותר מרצים שלא זכו לרוץ באותן ריצות אבל קבעו מקבצי זמנים דומים? אפילו אצן נפלא כמו טרגט מעולם לא התקרב ל26:27 שלו. פארה רץ פעמיים יותר מהר מהזמן השני של טרגט ומן הסתם לקח הרבה יותר תארים. אתה אומר שבגלל ה26:27 הבודד הזה טרגט היה מנצח את פארה?

              נכון, פארה לא הוכיח שהוא יכול לרוץ בקצב של 26:30-40. גם אם נניח שהוא לא מסוגל, העניין הוא שגם בקלה לא הוכיח שהוא יכל לרוץ בקצבים האלה לבד. הוא מעולם לא עשה את זה. בשביל לנצח את פארה בעקביות אז הוא היה צריך לרוץ בקצב לבד פעם אחרי פעם. כשקבלה פגש רץ 1500 בכיר בריצה איטית הוא הפסיד, בדיוק כפי שהיה אפשר לצפות.

            • איציק (פורסם: 5-8-2017 בשעה 13:27)

              צופה,
              לפארה הייתה קריירה ארוכה והמון הזדמנויות להראות את מה שהוא מסוגל. אם היה רוצה ריצה עם פייסרים כדי לנסות לאתגר את התוצאות הטובות ביותר, אז תאמין לי, היה מתאפשר. כפי שכתבתי, או שהוא לא רצה לבדוק את גבולות היכולת, ואז זה עצוב ומאכזב, או שהוא לא יכול הרבה יותר טוב ממה שיש ואז הוא לא שייך לליגה של הגדולים ביותר. גם בימון קפץ רק קפיצה אחת, אך איזו קפיצה זו הייתה. כמה הייתי רוצה לראות ריצה אחת (אחת ודי) של 26:16:99 של פארה. לא צריך יותר. אז אפשר לומר שגם בקלה לא עשה תוצאות כאלו בלי פייסרים, אבל הוא עשה ריצה כזו איתם. ואיזו התרגשות זו הייתה…

מה דעתך?