אליפות העולם באתלטיקה קלה תחל ביום שישי הקרוב בלונדון. לוח הזמנים המלא ומקצועות לפי ימים כאן.

הגמר הראשון על המסלול ייערך ביום שישי בשעה 23:20 (שעון ישראל). וכמה הולם: מו פארה, האתלט הבריטי המעוטר ביותר, חביב הקהל שופע הביטחון המוכר בזכות החיוך ותנועת הניצחון שהפכה ל-meme מצוין במיוחד –

כמובן גם ה-mobot. שאפילו בולט אימץ, ביחד, ולחוד. שלא לדבר על המלכה.

פארה בן 34, חוזר ללונדון להתחרות שוב בפני הקהל הביתי, למה שהוא מצהיר שתהיה האליפות האחרונה שלו על המסלול לפני המעבר הסופי לכבישים.

אז מה, מישהו יכול להפריע למסיבה שלו?

סקירה זו מוגשת כ"צפייה מודרכת" לקראת הריצה – עם קצת הקשר היסטורי והסבר הדומיננטיות של פארה, הצגת המתחרים העיקריים וניתוח תרחישים אפשריים.

 

המטרה – דאבל חמישי רצוף (וטריפל-דאבל באליפויות עולם):

המטרה של פארה, כמובן, היא להמשיך את הרצף הנפלא וחסר התקדים: לאחר שבאליפות העולם בדייגו 2011 הוא זכה בזהב ב5000מ' אך הסתפק בכסף בלבד ב10000מ' (הפסד מפתיע לאברהים ג'יילן האתיופי) לפארה רצף של זכיות כפולות ב5000מ' וב10000מ' מאז, כולן משכנעות: לונדון 2012, מוסקבה 2013, בייג'ין 2015, וריו 2016. שימו לב לשלל: 9 מדליות זהב ואחת מכסף. הוא מתכוון להוסיף שתיים נוספות.

פארה מצטיין בתזמון כושר השיא שלו לאירועים הללו, ובשליטה הטקטית המוחלטת בריצה (תיכף נדבר על זה) וביכולת הסיום הנהדרת. נדמה שהוא גם "נכנס לראש" של המתחרים שלו שאינם באמת מאמינים ביכולת שלהם לנצח אותו.

המטרה של פארה היא להוסיף לרצף הזכיות הזה דאבל חמישי רצוף (לבקלה, למשל, כמו לאסה וירן, רק שניים כאלה). הוא יתחרה ב10000מ' ביום שישי בערב. גמר ה5000מ' ייערך ביום ראשון ה13.8, בערב הנעילה של התחרות.

 

הדומיננטיות של פארה – כרונולוגיה והקשר:

בין השנים 2005-2010 היתה למו פארה קריירה תחרותית מרשימה יחסית, אפילו מרשימה מאד. אבל הוא לא היה ה- World beater שהפך להיות מאז.

החל משנת 2005 התאמן בקבוצה שכללה כמה רצים קנייתים ביניהם מיכה קוגו (שהחזיק בשיא העולם לריצת 10ק"מ כביש) והרץ האוסטלי המצוין קרייג מוטארם. מהישגים של 13:09דק' ל5000מ' וניצחון באליפות אירופה למירוצי שדה בשנת 2006 הוא התקדם בהדרגה, עד שנדמה היה שמימש הפוטנציאל והבשיל לרץ ברמה עולמית גבוהה. באליפות העולם בברלין 2009 סיים במקום השביעי בריצת ה5,000מ' – הישג יפה בהחלט עבור פארה של העת ההיא (בגיל 26). בשנת 2010 זכה בדאבל ה5,000מ-10,000מ' באליפות אירופה, וקינח עם שבירת השיא הבריטי ל5,000מ' בתחרות הדיאמונד ליג של ציריך: 12:57.94דק'. את שנת הפריצה הנפלאה שלו, לכאורה, סיים בהפסד דחוק לאימנה מרגה האתיופי בריצת 10,000מ'. זה היה מו פארה שלב א' – רץ מצוין בתהליך התקדמות, שלא גרם לנו לחשוב במונחים היסטוריים, לכל היותר בעל סיכוי חיצוני למדליה.

ואז, בפברואר 2011, חודש לפני יום הולדתו ה-28 – גיל שבו רוב שיאני ואלופי ה10,000מ' מתחילים בנסיגה – פארה עבר להתאמן אצל אלברטו סאלאזר באורגון. מאז 2011 מפגן השליטה של פארה הוא חסר תקדים, וכמעט מושלם. למעט ההפסד הדחוק והמפתיע לג'יילן ב2011, גם שם בין השאר בגלל שגיאה טקטית בתזמון של הסיומת, פארה פשוט הרגיל אותנו לתרחיש החוזר על עצמו, והפך את ה10,000מ' וה5,000מ' למקצועות הכי צפויים, וגם הכי מאכזבים באליפויות הגדולות. מאכזבים, מכיוון שכל פעם מחדש אנחנו מצפים/מקווים שמישהו יאתגר אותו, ייצר הפתעה או דרמה, יחשוף חולשה יחסית שלו. מאכזב, כי הצפייה בריצה בכל פעם מחדש מעוררת תחושה שיריביו משחקים לידיו. מאכזב, כי ישנה כל הזמן התחושה שאילו היו שם גברסלאסי או בקלה, אפילו טרגט או סיהין הסגנים הנצחיים – היינו רואים תחרות מסוג אחר. פעם אחר פעם פארה מצליח, ובקלות, ואנחנו מתקשים להשתחרר מן הספקנות.

השליטה המוחלטת של פארה היא בעידן שאחרי שיאיהם של גברסלאסי ובקלה. זהו גם עידן של ירידת הפופולריות והמשיכה של ריצת ה-10,000מ' בד בבד עם הקפיצה המטורפת בפופולריות, בתמריצים וברמה במירוצי הכביש. הרמה בריצות הארוכות על המסלול נסוגה לאחור, לעומת שיפור עצום ומתמשך בשיא העולם ובעומק התחרותי בריצת המרתון. פארה הוא מצד אחד הנהנה מן המגמה הזו ומצד שני כנראה גם אחד הגורמים לה (רצים מבינים שאינם מהירים מספיק כדי לנצח אותו ועוברים למרתון, כולל המתחרה העיקרי שלו על הנייר בריצת ה10,000 ביום שישי, קמוורור).

שיאיו האישיים של פארה רחוקים מאד משיאי העולם: 26:46.57דק' ל10,000מ' (לעומת 26:17.53 לבקלה); 12:53.11דק' ל5,000מ' (לעומת 12:37.35 לבקלה). התוצאות האלו מדרגות אותו במקומות 16 ו-31 בכל הזמנים בלבד, בהתאמה.

פארה וסלאזאר אמרו לא פעם שהשיאים לא מעניינים אותם,אלא הניצחונות. ולכן בתוך כל ההקשר הזה – קיימת אמביוולטיות רבה בשאלת גדולתו ההיסטורית של פארה. את מה שהוא השיג איש לא השיג. גם השליטה שלו בריצה והיכולת לנצח באירועי השיא ובקלאצ' – לטרפד כל ניסיון שנוסה עד היום להוציא אותו מאיזור הנוחות שלו – הן יכולות שיש רק לאלופים הגדולים ביותר, בכל תחומי הספורט.

ועדיין, הפער על השעון וההימנעות שלו מלהעמיד את עצמו במבחן האולטימטיבי והישיר כל כך שבו נדרשו לעמוד הרצים האגדיים לכל אורך ההיסטוריה, מותירים על כנה את הספקנות ביחס למעמדו ההיסטורי. הספקנות הנוספת נובעת מן הקפיצה הבלתי-אפיינית כל כך ביכולת שלו, מגיל 28 ואילך, והתחזקה לנוכח עדויות וחקירות ביחס למתרחש במחנהו של סלאזאר. יש לציין שלא דבק עד היום חשד כלשהו בפארה.

כיום פארה כבר בן 34. כבר כשזכה בזהב בלונדון 2012 היה המבוגר מבין מנצחי ה10,000מ' מאז 1970. חמש שנים חלפו מאז ופארה יזנק שוב כפייבוריט מוחלט, אולי יותר מתמיד.

 

MoPodiumRio2016

photo courtesy of Tim Hipps, US army @ wikipedia commons

הדומיננטיות של פארה – ההישגים וטווח היכולות:

בהשוואה לפי זמנים, נדמה פארה כרץ ברמה אחרת, נמוכה יותר, מאלופים שקדמו לו. נקודת המבט הזו מתקנת עצמה כאשר מסבירים הדומיננטיות שלו בטווח יכולות חסר תקדים על פני מרחקי הריצה השונים. השילוב בין המהירות ולבין הסבולת ניכרת בכך שפארה מסוגל להתחרות עם טובי הרצים בעולם, ולנצח ביום נתון, בכל המרחקים שבין 1,500מ' ועד חצי מרתון (את יכולתו הסופית במרתון עוד יצטרך ללמוד ולבחון). שיאו האישי ל-1,500מ', 3:28.81 (שיא אירופאי, 10 בעולם בכל הזמנים), ושיאו האישי לחצי מרתון 59:32דק' (גם כן שיא אירופאי).*

זהו ההסבר לדומיננטיות שלו בריצות בטווח הביניים. ישנם רצים מעטים המסוגלים לרוץ מהר ממנו למרחק 10,000מ' (אולי) או חצי מרתון, אך לאף אחד מהם אין את יכולת העברת ההילוך בקילומטר האחרון ושוב בהקפה האחרונה.

* שיאו האישי של גברסלאסי ל1,500מ' נקבע באולם – 3:31.76דק', התוצאה השניה בכל הזמנים באולם, אחרי אל גארוז'. שיאו האישי של בקלה ל1,500מ' הוא 3:32.35 בלבד, אך הוא גם מחזיק בשיא העולם ל2,000מ' באולם – 4:49.99דק'. כך שאפשר בהחלט לדמיין תחרות בין שניהם לבין פארה כשהם בשיאם, ולהצטער על כך שלא זכינו לראות תחרות כזו.

 

הדומיננטיות של פארה – טקטיקת הריצה:

בכל פעם מחדש אנחנו מסבירים ומתרחשים את המירוץ, בניסיון למצוא בקיעים בשיריון של פארה. זה כבר תקליט שחוזר על עצמו. אין ברירה, נעשה זאת שוב.

התרחיש הנוח ביותר לפארה, והאהוב עליו, הוא זה שבו הקצב איננו מהיר מדי (אך יכול להיות מהיר, אפילו מהיר מ27 דקות) שבו הוא משתלט לחלוטין על הריצה ב800 המטרים האחרונים. הכוונה להגברת קצב משמעותית בהקפה הלפני אחרונה – ל60 שניות בערך – והגברה נוספת וסופית בהקפה האחרונה ל-53-54 שניות (בריצה טקטית איטית, לפעמים מהר יותר). בכך הוא מבטא העליונות המוחלטת שלו כרץ 1500מ' (שימו לב שזה לא רק קיק-דאון של 200-400מ' האחרונים אלא הגברה רצופה מתפתחת, בדרך כלל). האדם היחיד שהצליח לנצח אותו בריצה כזו, שהגיעה לפיניש, היה אברהים ג'יילאן האתיופי בגמר ה10,000מ' ב2011. ג'יילן רץ ההקפה האחרונה ב52.8שנ', לעומת 53.3שנ' לפארה. פארה השתפר מאז, גם לא התמודד מול אתגר כזה, וזה לא קרה לו שוב.

שני תרחישים נוספים נוסו באליפויות האחרונות כדי לשבש התכנית של פארה ולהוציא אותו מאיזור הנוחות: באליפות העולם לפני שנתיים ניסו הקנייתים הגברה מתמשכת 4,000מ' לפני הסוף, בעבודה קבוצתית. התוצאה? בשלב מסוים פארה ממש בהתרסה עבר להוביל לכמה שניות (ר' 27:25דק' בתוך הוידיאו) כדי לשדר להם בלי מלים: "נו חברה', זה באמת כל מה שיש לכם? שעממתם אותי". בהקפה האחרונה הוא הצליח להעביר הילוך כרגיל ולנצח, לפני קמוורור וטאנוי – שיהיו מתחריו העיקריים גם הפעם. טקטיקה נוספת שנוסתה היא הגברות קצב surges כדי להוציא אותו משטף הריצה, אבל גם זה לא הועיל.

ישנה כמובן תכנית הריצה הקבוצתית, שכל פעם מדברים עליה, הקנייתים מצהירים שהם מתכוונים לעשות זאת, אך מעולם לא יצאה אל הפועל מול פארה. כלומר, חלוקת עבודה וניסיון להכתיב ריצה מהירה מ26:40דק' שתמתח את גבולות היכולת של פארה. לשם כך נדרשים שלושה תנאים: רוצים, יכולים, ומוכנים להקריב. הפעם האחרונה שראינו טקטיקה כזו מכריעה גמר אליפות עולם או גמר אולימפי היתה תקופת הדומיננטיות האתיופית של בקלה-גברסלאסי-סיהין. זו טקטיקה שקשה מאד להוציא אל הפועל, ושאם היא נכשלת עלולה לגרום להפסד גם של המדליות המשניות.

לאחר מספר ניתוחים כאלו וחוסר היכולת להוציא את פארה משלוותו בכל הדרכים שנוסו, אני הגעתי למסקנה שהדרך לנצח אותו היא כנראה רק ב-taste of his own medicine. דרוש רץ עם יכולת סיום מהירה שיוכל לנצח אותו דווקא בטקטיקה שלו (כפי שעשה ג'יילאן). תרחיש כזה יכול להתממש אם פארה איבד מעט מיכולתו (תיכף נבדוק את זה) או אם יופיע רץ עם יכולת סיום מצוינת כזו. הסיכוי המסוים לאיים על פארה הפעם גבוה יותר לדעתי, במעט, בריצת ה5000מ' (המתחרים האתיופים בעיקר) מאשר בריצת ה10,000מ' שבה שדה המתחרים איננו שונה ממה שהכיר עד היום. בשתיהן, בכל אופן, גם הפעם פארה הוא הפייבוריט המובהק

 

הדומיננטיות של פארה – המתחרים:

טוב, בואו נדבר על המתחרים העיקריים.

ג'פרי קיפסאנג קמוורור – קמוורור הוא רץ אדיר. הוא סיים שני לפארה באליפות העולם הקודמת. פעמיים אלוף עולם לחצי מרתון כולל הנוכחי (ש.א. 58:54), פעמיים אלוף עולם למירוצי שדה כולל הנוכחי, 2:06:12 למרתון, וגם מקום שני במרתון ניו יורק 2015 (אחרי סטנלי ביווט). בגמר האולימפי בשנה שעברה סבל מזיהום בריאות וסיים במקום ה-11 בלבד, תוצאה שאינה מעידה על יכולתו. שיאיו האישים הם 26:52 ל10,000מ' ו-12:59.98דק' ל5000מ'. קמוורור ניצח שוב באופן משכנע במבחנים הקנייתים שנערכו בניירובי, בתנאי גובה. אלו יכולות גבוהות מאד, שאינן רחוקות משל פארה, עם יתרון מסוים במרחקים הארוכים יותר. אך עד היום לא היתה לקמוורור היכולת להתמודד עם המהירות של פארה בהקפה האחרונה. אלו נתוני הפתיחה גם הפעם. בתחרות היחידה ביניהם השנה, למרחק 5,000מ' בתחרות פריפונטיין באורגון, פארה ניצח את קמוורור שוב באותו תרחיש מתסכל – 13:00.70 מול 13:01.35.

פול טאנוי – הוא סגן האלוף האולימפי מריו (נזכיר חולשתו הלא אפיינית של קמוורור), זכה במדליית הארד בשתי אליפויות העולם הקודמות. שיאו האישי 26:49.41דק' (מ2014). יכולת הסיום שלו חלשה יותר. הפסיד לפארה ולקמוורור בתחרות פריפונטיין, וסיים שלישי במבחנים הקנייתים. ובאדן קארוקי רץ של 26:52/59:10 לחצי מרתון, אך לא הצליח לזכות במדליה באליפות גדולה בכל ארבעת הניסיונות. סיים שני במבחנים הקנייתים. גם הפעם מצהירים הקנייתים שהם מתכוונים לעבוד יחד, כצוות, כדי לאתגר את פארה ולקוות שאחד מהם יוכל להתעלות. נקוה לראות ניסיון כזה.

הנבחרת האתיופית חלשה הפעם מאד ביחס למסורת, על הנייר. ייעדרו הרצים שסיימו במקומות 3-4 בגמר בריו (טמירט טולה יתחרה במרתון). עבדי האדיס סיים שלישי באליפות העולם למירוצי שדה, אך סיים במקום ה15 בלבד בריו בשנה שעברה. ג'מאל יימר מקונן סיים רביעי במירוצי שדה ויתחרה לראשונה באליפות העולם על המסלול. הרץ האתיופי השלישי הוא אנדמלאק בליהו, רץ בלתי מוכר בן 19 בלבד. מדליה לאחד מהרצים הללו תהיה הישג אדיר והפתעה מרעישה.

בהיעדרו של גיילן ראפ המתאמן למרתון שיקגו באוקטובר, הנבחרת האמריקאית הכוללת את חסאן מיד, שאדראק קיפצ'ירצ'יר ולאונרד קוריר לא צפויה לאיים על המדליות.

מעניין לשים לב לרץ האוגנדי ג'ושוע צ'פטגיי שסיים שישי בריו וקבע השנה שיאים אישיים של 7:34 (3000מ') ו12:59 (5000). צ'פטגיי הצליח לברוח קדימה לקמוורור באליפות העולם למירוצי שדה אך נחלש מאד בהמשך. כרץ של סאב 13 הוא עשוי בתרחיש מפתיע להתברג למדליות. הוא גם עשוי להשפיע על הריצה אם יפגין אותו האומץ שהפגין במירוצי השדה, וישבור בעצמו את הטקטיקה המונוטונית. נסמן אותו כג'וקר.

 

השאלה שנותרה – האם הצטמצמו הפערים?

השאלה העיקרית, לכן, היא אם פער היכולות בין פארה לבין מתחריו הקנייתים (בעיקר) נותר בעינו. האם אחד מהם התקדם ביכולת, וביכולת הסיום בפרט? לא נראה שכך. לכן נשאל מהצד השני – האם חלה נסיגה ביכולת של פארה? בכל זאת בן 34, עוד שנה חלפה, די בהאטה של חצי שניה כדי ליטול את העוקץ. יותר מכך: פארה בעצמו סיפק ציטוט מפתיע, כשאמר שהוא לא נמצא ממש במקום שבו הוא רוצה להיות מבחינת הכושר, Mo Farah: “I’m not quite in the shape I’d like to be at this stage but I’m moving well so I hope it’ll go well.”) אני לא ממליץ לקחת את הציטוט הזה ברצינות. אפשר שזו דרך מנומסת לסייג הצפיות מראש ולא לשדר שהוא מתרברב (אף פעם לא מזיק), אפשר שזה משחק פסיכולוגי שפארה משחק עם המתחרים, לגרום להם לתהות.

תוצאותיו המהירות השנה של פארה היו 3:34 ל1500מ', 13:00 (הניצון בפריפונטיין) ו-27:12 (בריצה לא טובה מבחינתו, בחום, שנאלץ לרוץ החצי השני לבד והאט באופן משמעותי). כבר בגמר בריו היתה האטה מסוימת ביכולת הסיום שלו – 55 שניות להקפה האחרונה, בריצה של 27:04. אך אלו אינדיקציות מאד לא מחייבות, מועטות ואולי גם מטעות. אני חושב שעצם ההחלטה של פארה להתחרות בלונדון מעידה שהוא בטוח ביכולתו לנצח.

בריצת ה10000מ' זהו התרחיש הצפוי.

 

"לך בכוחך זה" (tema finale)
מוצ"ש באליפות העולם: לקראת בולט ודיבבה