how to beat mo farah
אתם יודעים מה?  אולי הגיע הזמן שנעבור לשאלה הבאה…
 הערות על הניצחון הנוסף-  השמח והמרשים מכולם – של מוחמד פראח (מדלית זהב עשירית במשחקים אולימפיים או אליפות עולם):
1. סוף סוף קיבלנו את מה שציפינו לו, והתאכזבנו כשלא ראינו ברוב הפעמים הקודמות – קבוצה של מתחרים שהחליטו החלטה נחושה לשחרר את הפחד, לא להסתפק בתרחיש הקבוע מראש, לעבוד יחד (עם או בלי תיאום) ולעשות כל מה שהם יכולים כדי לאתגר את פארח ולהקשות עליו. הקפה ראשונה ב-61.02ש'. are you kidding me? חתיכת wake up call. שינויי הקצב שנועדו לרוקן הרזרבה האנאירובית של האלוף. אין תלונות. תכנית המשחק היתה נכונה, ובוצעה נהדר.
2. פארח הוכיח שוב לא רק את עליונות היכולת הפיזית שלו, אלא גם כמה שהוא רץ חכם, עם הרבה סבלנות ו-poise. מבין היטב את המתרחש, מנהל הריצה בדייקנות. מקבל החלטות נכונות. בעצם, כפי שהיה גם בריצת הגמר לפני שנתיים, הוא "חושף את הבלוף". לא מתפתה להזרקות קצב זמניות (בהקפות של 61 שניות שמר על קצב אחיד מאחור ואפשר לפער להיפתח, בידיעה שייסגר). מצד שני כשהקצב הואט התקדם כדי שכל המתחרים ירגישו שהוא כאן ומרגיש טוב – ככל שמתקדמת הריצה והוא נשאר שם, הביטחון של המתחרים נחלש. ושוב הוציא אל הפועל את השליטה שלו ב600 האחרים (האדיס האתיופי נלחם כדי למנוע זאת ממנו בכניסה להקפה הלפני אחרונה – אז פארח חיכה עוד קצת). לאחר רצף של הקפות על 63 שניות בערך – 1600 אחרונים על 4:05, הקפה לפני אחרונה ב61.92, והקפה אחרונה על 55.63. זוהי הקפת הסיום האיטית ביותר של פארח בריצת גמר עד היום, אך לאחר הגברה ממושכת ומקצב ריצה כזה – היכולת הזו להגביר כך הקצב היא מרשימה ביותר.
3. בואו נבין: פארח בכושר שהפגין אתמול מסוגל לרוץ בריצת מבחן זמן מתוכננת עם מושכים, גם עשרים שניות מהר יותר (מתחת ל26:30). לפחות. הגיע הזמן שיעשה את זה.
4. אני תמיד מייחל להפסד של פארח. זה ה-bias הרגיל. כמו שמי שגדל על ג'ורדן מתקשה להיות בעד לברון. מי שגיבוריו הם היילה וקנניסה יהיה קנאי למעמדם ולייחודם. אך ממש כמו ביחס ללברון, מגיע זמן שבו צריך גם לדעת להכיר בייחודיות התכונות של המנצח. פארח מפגין עליונות אמיתית, המשלבת בין תכונות פיזיות, להכנה הטובה והמדויקת ביותר, לאינטלגנציה ויכולת מנטאלית, ולסגולה המיוחדת, הבלתי מוחשית והבלתי-מוגדרת של היכולת להתעלות בדיוק מתי שצריך. הידיעה והביטחון התמידי ביכולת הזו, הם אולי שמבדילים יותר מכל דבר אחר את האלופים הגדולים.
5. אני תמיד מייחל להפסד של פארח. אבל אתמול, כשהתרחיש התממש שוב, לפתע הייתי בעדו. רץ שמפגין ביטחון אבל גם חסד, והכיף הזה שלו על קו הסיום – אי אפשר ברגע כזה שלא לשמוח אתו.
6. הגיבור הנוסף של הריצה הזו הוא ג'ושוע צ'פטגאיי האוגנדי. רק בן 20. כעת עם שיא אישי של 26:49.94דק' ומדלית כסף. הוא האחראי יותר מכולם לאופן שבו התפתחה הריצה. הוא שפרץ קדימה מיד להקפה ראשונה מאד מהירה. הוא שהזריק הגברות קצב שוב לאורך הריצה. הוא שהפגין את האומץ, בדיוק כפי שעשה לפני כמה חודשים בתחרות מול קמוורור באליפות העולם למירוצי שדה. יהיה מאד מעניין לעקוב אחרי המשך ההתפתחות שלו מכאן. כי הריצה אתמול אמורה לתת לו ביטחון וגם ברור שבחלוקת קצב מסודרת הוא יוכל לרוץ מהר הרבה יותר. להתפעלות ואינפורמציה נוספת על צ'פטגאיי: letsrun.
7. דברים טובים קורים כשריצת גמר יוצאת משטאנץ הריצה הקטקטית-איטית האפרורי. כמה רצים קבעו שיאים אישיים, ירדו לראשונה מ27 דקות, סימנו ברגע פוטנציאל התעוררות של ריצת ה10,000מ'. הרץ האמריקאי שאדרק קיפצ'ירצ'יר החזיק מעמד עד לשתי ההקפות האחרונות ותוגמל בשיא אישי של 27:05.55דק' – שיא אישי ב25 שניות המדרג אותו כאמריקאי השלישי בכל הזמנים אחרי גיילן ראפ וכריס סולינסקי.
8. מאד נהניתי מהשידור המצוין של מירי נבו ומולי אפשטיין. מולי ידע להסביר בזמן אמת ובאופן מדויק כל התפתחות ב ריצה והמשמעות שלה, סיפר על הרצים והרקע שלהם, תרחישים אפשריים וגם לתבל בהתלהבות. זה לא דבר שפשוט לעשות, מחייב להתכונן היטב לשידור, וזו עליה משמעותית ברמת השידור שהורגלנו אליה בעבר, באופן מסורתי. כל הכבוד! (אציין שמולי חבר ומדי פעם יש לי הזכות לשדר לצדו. הקרדיט נובע מהתלהבות בלתי תלויה אחרי שנים של תסכול מפרשנים נצחיים, ההבדל פשוט ניכר).
***
נקודת עניין נוספת מחוץ לריצת ה-10,000מ': שלוש רצות אמריקאיות עברו את סיבוב המוקדמות ב1500מ' ועלו לחצי הגמר. ביניהן Sara Vaughn, שסיפורה האישי מעניין וכתוב היטב. מתברר שניתן להגיע לשיאים כך באמצע החיים עם עבודה קבועה וכאמא לשלושה ילדים.
מוצ"ש באליפות העולם: לקראת בולט ודיבבה
Otherworldly - תהילת ההחמצה