8 הערות על הניצחון של מוחמד פארח

how to beat mo farah
אתם יודעים מה?  אולי הגיע הזמן שנעבור לשאלה הבאה…
 הערות על הניצחון הנוסף-  השמח והמרשים מכולם – של מוחמד פראח (מדלית זהב עשירית במשחקים אולימפיים או אליפות עולם):
1. סוף סוף קיבלנו את מה שציפינו לו, והתאכזבנו כשלא ראינו ברוב הפעמים הקודמות – קבוצה של מתחרים שהחליטו החלטה נחושה לשחרר את הפחד, לא להסתפק בתרחיש הקבוע מראש, לעבוד יחד (עם או בלי תיאום) ולעשות כל מה שהם יכולים כדי לאתגר את פארח ולהקשות עליו. הקפה ראשונה ב-61.02ש'. are you kidding me? חתיכת wake up call. שינויי הקצב שנועדו לרוקן הרזרבה האנאירובית של האלוף. אין תלונות. תכנית המשחק היתה נכונה, ובוצעה נהדר.
2. פארח הוכיח שוב לא רק את עליונות היכולת הפיזית שלו, אלא גם כמה שהוא רץ חכם, עם הרבה סבלנות ו-poise. מבין היטב את המתרחש, מנהל הריצה בדייקנות. מקבל החלטות נכונות. בעצם, כפי שהיה גם בריצת הגמר לפני שנתיים, הוא "חושף את הבלוף". לא מתפתה להזרקות קצב זמניות (בהקפות של 61 שניות שמר על קצב אחיד מאחור ואפשר לפער להיפתח, בידיעה שייסגר). מצד שני כשהקצב הואט התקדם כדי שכל המתחרים ירגישו שהוא כאן ומרגיש טוב – ככל שמתקדמת הריצה והוא נשאר שם, הביטחון של המתחרים נחלש. ושוב הוציא אל הפועל את השליטה שלו ב600 האחרים (האדיס האתיופי נלחם כדי למנוע זאת ממנו בכניסה להקפה הלפני אחרונה – אז פארח חיכה עוד קצת). לאחר רצף של הקפות על 63 שניות בערך – 1600 אחרונים על 4:05, הקפה לפני אחרונה ב61.92, והקפה אחרונה על 55.63. זוהי הקפת הסיום האיטית ביותר של פארח בריצת גמר עד היום, אך לאחר הגברה ממושכת ומקצב ריצה כזה – היכולת הזו להגביר כך הקצב היא מרשימה ביותר.
3. בואו נבין: פארח בכושר שהפגין אתמול מסוגל לרוץ בריצת מבחן זמן מתוכננת עם מושכים, גם עשרים שניות מהר יותר (מתחת ל26:30). לפחות. הגיע הזמן שיעשה את זה.
4. אני תמיד מייחל להפסד של פארח. זה ה-bias הרגיל. כמו שמי שגדל על ג'ורדן מתקשה להיות בעד לברון. מי שגיבוריו הם היילה וקנניסה יהיה קנאי למעמדם ולייחודם. אך ממש כמו ביחס ללברון, מגיע זמן שבו צריך גם לדעת להכיר בייחודיות התכונות של המנצח. פארח מפגין עליונות אמיתית, המשלבת בין תכונות פיזיות, להכנה הטובה והמדויקת ביותר, לאינטלגנציה ויכולת מנטאלית, ולסגולה המיוחדת, הבלתי מוחשית והבלתי-מוגדרת של היכולת להתעלות בדיוק מתי שצריך. הידיעה והביטחון התמידי ביכולת הזו, הם אולי שמבדילים יותר מכל דבר אחר את האלופים הגדולים.
5. אני תמיד מייחל להפסד של פארח. אבל אתמול, כשהתרחיש התממש שוב, לפתע הייתי בעדו. רץ שמפגין ביטחון אבל גם חסד, והכיף הזה שלו על קו הסיום – אי אפשר ברגע כזה שלא לשמוח אתו.
6. הגיבור הנוסף של הריצה הזו הוא ג'ושוע צ'פטגאיי האוגנדי. רק בן 20. כעת עם שיא אישי של 26:49.94דק' ומדלית כסף. הוא האחראי יותר מכולם לאופן שבו התפתחה הריצה. הוא שפרץ קדימה מיד להקפה ראשונה מאד מהירה. הוא שהזריק הגברות קצב שוב לאורך הריצה. הוא שהפגין את האומץ, בדיוק כפי שעשה לפני כמה חודשים בתחרות מול קמוורור באליפות העולם למירוצי שדה. יהיה מאד מעניין לעקוב אחרי המשך ההתפתחות שלו מכאן. כי הריצה אתמול אמורה לתת לו ביטחון וגם ברור שבחלוקת קצב מסודרת הוא יוכל לרוץ מהר הרבה יותר. להתפעלות ואינפורמציה נוספת על צ'פטגאיי: letsrun.
7. דברים טובים קורים כשריצת גמר יוצאת משטאנץ הריצה הקטקטית-איטית האפרורי. כמה רצים קבעו שיאים אישיים, ירדו לראשונה מ27 דקות, סימנו ברגע פוטנציאל התעוררות של ריצת ה10,000מ'. הרץ האמריקאי שאדרק קיפצ'ירצ'יר החזיק מעמד עד לשתי ההקפות האחרונות ותוגמל בשיא אישי של 27:05.55דק' – שיא אישי ב25 שניות המדרג אותו כאמריקאי השלישי בכל הזמנים אחרי גיילן ראפ וכריס סולינסקי.
8. מאד נהניתי מהשידור המצוין של מירי נבו ומולי אפשטיין. מולי ידע להסביר בזמן אמת ובאופן מדויק כל התפתחות ב ריצה והמשמעות שלה, סיפר על הרצים והרקע שלהם, תרחישים אפשריים וגם לתבל בהתלהבות. זה לא דבר שפשוט לעשות, מחייב להתכונן היטב לשידור, וזו עליה משמעותית ברמת השידור שהורגלנו אליה בעבר, באופן מסורתי. כל הכבוד! (אציין שמולי חבר ומדי פעם יש לי הזכות לשדר לצדו. הקרדיט נובע מהתלהבות בלתי תלויה אחרי שנים של תסכול מפרשנים נצחיים, ההבדל פשוט ניכר).
***
נקודת עניין נוספת מחוץ לריצת ה-10,000מ': שלוש רצות אמריקאיות עברו את סיבוב המוקדמות ב1500מ' ועלו לחצי הגמר. ביניהן Sara Vaughn, שסיפורה האישי מעניין וכתוב היטב. מתברר שניתן להגיע לשיאים כך באמצע החיים עם עבודה קבועה וכאמא לשלושה ילדים.
Share on FacebookTweet about this on Twitter

60 תגובות ל “8 הערות על הניצחון של מוחמד פארח”

  1. היסטוריה לעניים (פורסם: 5-8-2017 בשעה 12:51)

    ריצה נפלאה. הפרשנות הייתה סבירה ובעיתוי ומינון נכון. היה שם את הקטע שהוא חצי מעד שחשבתי שהבלאגן יתחיל אבל הוא עשה סדר בבלאגן כמו שענקים עושים.

    להגיב
  2. איציק (פורסם: 5-8-2017 בשעה 13:04)

    שאלת חוקה. בזמן שפארה נתקל וכמעת מעד הוא דרך מחוץ למסלול. האם זה חוקי והאם היה נפסל אם זה היה מישהו פחות זוהר מפארה, או שזו תקלה שלא פוסלת רץ בשום מקרה?

    להגיב
    • shohat (פורסם: 5-8-2017 בשעה 13:23)

      (b) in all races (or any part of races) not run in lanes, an athlete
      running on a bend, on the outer half of the track as per Rule
      162.10, or on any curved part of the diversion from the track
      for the steeplechase water jump, shall not step or run on or
      inside the kerb or line marking the applicable border (the
      inside of the track, the outer half of the track, or any curved
      part of the diversion from the track for the steeplechase water
      jump).
      except as stated in Rule 163.4, if the Referee is satisfied, on the
      report of a Judge or umpire or otherwise, that an athlete has
      infringed this Rule, he shall be disqualified.
      4. An athlete shall not be disqualified if he
      (a) is pushed or forced by another person to step or run outside
      his lane or on or inside the kerb or line marking the applicable
      border, or
      (b) steps or runs outside his lane in the straight, any straight part of
      the diversion from the track for the steeplechase water jump or
      outside the outer line of his lane on the bend,
      with no material advantage thereby being gained and no other
      athlete being jostled or obstructed so as to impede his progress.

      בנוסף, אף נבחרת לא הגישה ערעור.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 5-8-2017 בשעה 13:33)

        הבהרה: לא טענתי שהיה צריך לפסול אותו, רק רציתי לדעת מה אומרת החוקה.

        להגיב
        • shohat (פורסם: 5-8-2017 בשעה 13:44)

          החוקה מותירה שיקול דעת מכיוון שבמצבים רבים דחיפה או צפיפות יכולות לגרום או לחייב סטיה מהמסלול בלי כוונה או כדי למנוע נפילה ומבלי שזה נותן יתרון.

          להגיב
          • אלכס דוקורסקי (פורסם: 5-8-2017 בשעה 15:31)

            מקרה די בולט הוא פסילתו של איזיקאל קמבוי, מטובי רצי 3,000 מכשולים בכל הזמנים, במשחקי ריו.
            קמבוי סיים שלישי, אך ביציאה ממכשול המים הראשון, רגלו השמאלית יצאה מעט מחוץ למסלול (התמונה שתצורף למטה עשויה להעיד שזה עלול היה לקרות גם בגלל צפיפות).
            המשלחת הצרפתית הגישה ערעור, שהתקבל על ידי המארגנים. קמבוי נפסל ובמקומו זכה בארד הרץ הצרפתי מהדין מקיסי בנעבד.
            המקרה הזה, מטבע הדברים, גרם לדיונים בקרב חובבי האתלטיקה.
            מצורפים שני קישורים. האחד, כאמור, הוא התמונה של קמבוי חורג ברגלו מהמסלול, והשני הוא כתבה על הפסילה, שאינה רואה אותה בעין יפה, ובעיקר מתרעמת על עצם הערעור עצמו…

            https://www.google.co.il/search?q=kemboi+disqualified&client=ms-android-samsung&prmd=vin&source=lnms&tbm=isch&sa=X&ved=0ahUKEwiAu_a2l8DVAhVrK8AKHfPCBfwQ_AUICygC&biw=320&bih=452#imgrc=8o23UMYdJHqmuM:

            http://www.letsrun.com/news/2016/08/outrageous-french-protest-got-disqualified-ezekiel-kemboi-quickly-unretires-will-coming-london-2017-re-claim-medal-france-no-limits/

            להגיב
            • איציק (פורסם: 6-8-2017 בשעה 16:28)

              ואללה, באמת הפסילה נראית הזויה, במיוחד לאור מה שנחשון כתב.
              הצרפתים יצאו צרפתים.

            • אלכס דוקורסקי (פורסם: 6-8-2017 בשעה 18:09)

              הזויה מאוד. הרי ברור שהדריכה בחוץ לא קיצרה לו, ולו בעשירית השנייה, את התוצאה. היה שם גם מאוד צפוץ, וייתכן שנדחק מעט אל מחוץ למסלול. גם הפער בין קמבוי, שחצה את קו הסיום במקום השלישי, למקיסי, שהגיע אחריו, לא נוצר בגלל אותה החריגה.

              קשה להבין את הצרפתים ובמיוחד את מקיסי. הוא אתלט מעולה, שכבר זכה בכסף, ונראה לי שמעדיף לעשות זאת בזכות עצמו ולא בגלל ערעור מפוקפק.

              אגב, קמבוי רצה לפרוש אחרי המשחקים האולימפיים ובגלל אותה הפסילה דחה את פרישתו. הבוקר הוא עלה לגמר המכשולים. מעריך שיהיה לו מאוד קשה לעלות על הפודיום הפעם, אבל כמובן שמדובר בספורט, וייתכן שהוא יפתיע (מצחיק קצת להשתמש במילה הפתעה לתיאור תוצאה טובה שלו) ובכל זאת יצליח לזכות באחד המקומות הראשונים.

  3. דורפן (פורסם: 5-8-2017 בשעה 13:23)

    נחשון – האם האוגנדים הם קלנג׳ינים (אני יודע שחלקם) והאם אם כך הם מתאמנים עם אחיהם בצד הקנייתי?

    להגיב
    • shohat (פורסם: 5-8-2017 בשעה 13:27)

      מהכתבה של לטסראן
      at one point he trained under the guidance of coach Patrick Sang in Kenya (coach of marathon great Eliud Kipchoge), but now Cheptegei trains in his native Uganda in the Kapchorwa region under the guidance of Dutch coach Addy Rueter.
      Cheptegei feels an obligation to train in Uganda to inspire the next generation of Uganda runners. “I need to do my training from home to inspire the young ones,” he said.

      להגיב
    • נחשון שוחט (פורסם: 5-8-2017 בשעה 14:43)

      רונן, לפי וויקיפדיה רובה של אוכלוסיית מחוז Kapchorwa בני שבט הקלנג'ין. סטפן קיפרוטיץ' (גם הוא מתאמן תחת פטריק סאנג, לצדו של קיפצ'וגה), בוניפאס קיפרופ (שיא איש 26:39), צ'פטגאיי, מוזס קיפסירוי – כולם מאיזור זה. גובה 2,600מ'.

      https://www.youtube.com/watch?v=QtI3P5pSAdg

      להגיב
      • בני נוה (פורסם: 5-8-2017 בשעה 14:52)

        במהלך הריצה שמתי לב לחילופי דברים בין האוגנדים והקניאתים שכנראה תיאמו בינהם את הריצה ותהיתי באיזה שפה הם מדברים.

        להגיב
        • יכול להיות (פורסם: 5-8-2017 בשעה 15:03)

          בשתי הארצות מדברים סוואהילית

          להגיב
    • צופה מהצד (פורסם: 5-8-2017 בשעה 15:42)

      מבנה השם של ה- kip\chep הוא מאפניין של הקלנג'ין. זה מבטא מאפיינים בזמן הלידה- מתי, היכן, מה היה מסביב…

      להגיב
  4. עמי ג (פורסם: 5-8-2017 בשעה 14:55)

    ריצה מדהימה.
    כמעט כל רץ קבע בה שיא אישי/שיא עונתי/שיא לאומי
    נחשון – האם היתה פעם בהסטוריה ריצת 10000 שבה 7 רצים ירדו מ-27 דקות?
    ואם לא – מהי הריצה שהיתה הכי קרובה לכך?

    להגיב
    • נחשון שוחט (פורסם: 5-8-2017 בשעה 15:21)

      בני נוה ענה על שאלה זו הבוקר בקבוצת "אתלטיקה עכשיו" בפייסבוק:
      "הריצה של אמש אינה הריצה העמוקה בהיסטוריה ב 10,000. נשאלתי האם ריצת ה- 10,000 אמש היתה בעלת העומק הרב ביותר בהיסטוריה. מסתבר ש- 7 רצים ירדו מ- 27 דקות. ב3.6.2011 התקיימה ביוג'ין, אורגון תחרות דיאמונד ליג בה ירדו 9 רצים מ- 27 דקות. ומי המנצח עם שיא אישי עד היום – 26:46.57 – מו פארה כמובן. הריצה האיכותית ביותר אי פעם היתה כמובן זו שהתקיימה ב- 26.8.2005 בבריסל, בה קבע קנניסה בקלה את שיאו העולמי 26:17.53, במקום השלישי 26:41.75 ובשישי 26:52.93."

      תוצאות מלאות של הריצה ההיא בבריסל:
      RESULTS
      Place Athlete Nationality Time
      1 Kenenisa Bekele Ethiopia 26:17.53 WR
      2 Boniface Kiprop Uganda 26:39.77
      3 Samuel Wanjiru Kenya 26:41.75 WJR
      4 Nicholas Kemboi Kenya 26:51.87
      5 Sammy Kipketer Kenya 26:52.60
      6 Mark Bett Kenya 26:52.93
      7 Zersenay Tadesse Eritrea 27:04.70
      8 Bernard Kipyego Kenya 27:26.29
      9 John C Korir Kenya 27:30.46
      10 Denis Ndiso Kenya 27:54.71
      11 Stephen Koech Kenya 27:55.92
      12 Ayad Lamdassen Morocco 27:59.39
      13 John Yuda Tanzania 28:05.86
      14 Bernard Chepkok Kenya 28:11.45

      להגיב
      • גיא זהר (פורסם: 5-8-2017 בשעה 16:38)

        לא יכול להיות סמלי יותר מזה שסמי ווג'ירו השתתף בריצה הכי גדולה. אם כך מדובר בריצת העשרת האלפים הכי גדולה ללא מכתיבי קצב (קוצבי לב לפי וואן)

        להגיב
  5. דיזידין (פורסם: 5-8-2017 בשעה 15:14)

    הנאה גדולה, הרבה בזכות פוסט ההכנה שלך.
    על השדרים דווקא יש לי ביקורת.
    אם הוא לא על סמים אני צנצנת.

    להגיב
  6. Ivan Pedroso (פורסם: 5-8-2017 בשעה 15:32)

    פוסט מעולה אחרי יופי של ריצה אתמול.

    להגיב
  7. מאשקה (פורסם: 5-8-2017 בשעה 15:37)

    נחשון, פוסט מקסים !!
    גם הריצה של פארח.

    להגיב
  8. אלכס דוקורסקי (פורסם: 5-8-2017 בשעה 15:39)

    נחשון, תודה על סיכום מצוין והבונוס על שרה וואון. בהחלט אתלטית מעוררת השראה.

    להגיב
  9. איציק (פורסם: 5-8-2017 בשעה 16:29)

    הבנתי שהרוסים לא מורשים להשתתף באליפות העולם, אך בכול זאת יש כמה מהם שמשתתפים תחת דגל בינלאומי. כמה ולפי איזה קריטריון הם הורשו להשתתף? מתי הנבחרת הרוסית תורשה לחזור להתחרות? האם זה לפי זמן, או קריטריונים שהיא צריכה לעמוד בהם?

    להגיב
    • גיא זהר (פורסם: 5-8-2017 בשעה 16:42)

      https://sports.walla.co.il/item/3086317 התשובות כאן

      להגיב
      • איציק (פורסם: 5-8-2017 בשעה 17:01)

        תודה, זה אכן עונה על השאלה הראשונה, אך לא על השאר ברמת הנבחרת.

        להגיב
        • גיא זהר (פורסם: 5-8-2017 בשעה 17:10)

          למיטב ידיעתי אין כרגע תשובות לשאר השאלות.

          להגיב
    • אלכס דוקורסקי (פורסם: 5-8-2017 בשעה 17:29)

      יש לא מעט אתלטים רוסים שמשתתפים באליפות. מעריך שעד האליפות הבין-לאומית הבאה באצטדיון פתוח, אליפות אירופה בברלין בעוד שנה, הם כבר יוכלו להשתתף כנבחרת, תחת הדגל הרוסי.
      לשם כך, יצטרכו כנראה להוכיח שהסוכנות הרוסית למאבק בחומרים אסורים בספורט, הינה נקייה מהתערבות חיצונית של הממשל ועושה את עבודתה נאמנה.

      רק הערכה שלי, שרחוקה להיות מבוססת על משהו.

      להגיב
  10. שאול (פורסם: 5-8-2017 בשעה 17:58)

    אני לגמרי לא בטוח, נחשון, הסתכלתי על הפוסט שלך לפני הריצה שכלל שם וידאו של אחת מהריצות של מו פארח. בהקפה האחרונה היה אירוע בו אחד מהרצים מאחוריו ספק נתקל ספק נגע ברגל של מו. הסתכלתי בריצת הגמר , והפלא ופלא בדיוק אותו ארוע, פחות או יותר באותו תיזמון.
    וידאתי שאני מסתכל על שתי ריצות שונות למען הסר ספק. מקרה או נסיון לסיכול ממוקד?
    וכמו שאמרו אחרים: גולדפינגר (כשנפגש עם בונד בפעם השלישית): "פעם אחת זה מקרה, פעמיים זה צירוף מקרים. 3 פעמים זה כבר פעולה מלחמתית"

    להגיב
    • נחשון שוחט (פורסם: 5-8-2017 בשעה 18:14)

      מעניין. לא מופרך. גם האפשרות של מקריות חוזרת לא מופרכת (אם הייתי סופר כמה פעמים דרכתי על העקבים של יוחאי באימוני אינטרוולים…).
      לך תדע.

      להגיב
    • Selby (פורסם: 5-8-2017 בשעה 20:06)

      זה קרה פעמיים רק בסיבוב האחרון אתמול, אם אני לאא טועה זה היה טאנוי. ב2015 היה מקרה יותר בולט על ידי קאמוורור. דעתי היא שזה מכוון. חזקת החפות שעומדת לזכותם היא בעיקר בגלל העובדה שהצעדים של פארה הם כל כך ארוכים, כמו שהוא בעצמו מעיד. כלומר גם אם שומרים מרחק ממנו ניתן להיתקל בו.

      להגיב
  11. צור שפי (פורסם: 5-8-2017 בשעה 18:12)

    שני הפוסטים שלך, של הלפני ואחרי, עם הריצה באמצע, היו סנדוויץ׳ טעים ביותר. כמי שאיננו מבין גדול הפוסטים היו eye opener אמיתי והשני היה סוג של תרגום (אומנם לא בו זמני) בגוף הסרט. שאפו.

    להגיב
    • נחשון שוחט (פורסם: 5-8-2017 בשעה 18:15)

      תודה רבה!

      להגיב
      • איאן ראש (פורסם: 5-8-2017 בשעה 21:28)

        מצטרף למחמאות והתודות. כתיבה תענוג.

        להגיב
  12. אחד העם (פורסם: 5-8-2017 בשעה 18:58)

    Amen!
    גם אני, בעוונותי, לא ממש סובל אותו, ובעיקר לא את הצביעות הקולוניאליסטית הבריטית.
    אבל אמש , מוחמד באמת היה רסול אללה.

    להגיב
    • אלכס דוקורסקי (פורסם: 5-8-2017 בשעה 20:43)

      אז אל תכתוב אמן, אלא אמאן. ליתר דיוק, מוחמד אמאן. אחלה פיניש ועלייה לחצי גמר 800 המטר.

      להגיב
      • אחד העם (פורסם: 5-8-2017 בשעה 22:36)

        ההוא זה אמאן הרשע
        ניסה לנצל את העדרו של רודישה
        אוי לחרפה ואוי לבושה
        ארור האיש אשר שתק והחשה

        להגיב
        • אלכס דוקורסקי (פורסם: 5-8-2017 בשעה 23:12)

          :-)

          להגיב
  13. איציק (פורסם: 5-8-2017 בשעה 22:49)

    איזה באסה!!!

    להגיב
    • יוני (המקורי, מפעם) (פורסם: 5-8-2017 בשעה 22:59)

      שהליטאי לקח את הדיסקוס?

      להגיב
      • איציק (פורסם: 5-8-2017 בשעה 23:08)

        שהדרום אפריקאי לקח את הרוחק!!!

        להגיב
    • משה (פורסם: 5-8-2017 בשעה 23:05)

      באסה כפולה הלילה כשנרקומן לוקח את ה 100 ועוד נרקומן לוקח את הרוחק.
      מוציא את החשק לצפות בהמשך.

      להגיב
      • גיא זהר (פורסם: 6-8-2017 בשעה 10:00)

        לעניות דעתי יש הבדל גדול בין הדרום אפריקאי לגטלינג. הדרום אפריקאי לקח קריסטל מת (גם אגאסי הודה בלקיחתו) ויש לו וואחד סיפור מורכב.

        להגיב
        • משה (פורסם: 6-8-2017 בשעה 11:14)

          אם הוא מצליח לקפוץ ככה אחרי קריסטל מת׳ מגיע לו שאפו…

          להגיב
          • איציק (פורסם: 6-8-2017 בשעה 11:45)

            זה מה שמחזיק אותו בחיים.

            להגיב
    • אלעד כץ (פורסם: 5-8-2017 בשעה 23:06)

      אתמול פארה היום גטלין וטירונש מפסידה, מה זה צריך להיות?

      להגיב
      • איציק (פורסם: 5-8-2017 בשעה 23:09)

        טירוניש לא הפסידה. איאנה לקחה ובגדול!!!

        להגיב
  14. אורן השני (פורסם: 5-8-2017 בשעה 23:04)

    עכשיו מעניין כמה גאטלין יחטוף בפודיום

    להגיב
    • אלכס דוקורסקי (פורסם: 5-8-2017 בשעה 23:11)

      בולט היה הראשון לברך אותו.
      ספורטאי גדול. באמת קשה למצוא את המילים לתאר את הייחודיות שלו בענף.

      להגיב
  15. oz (פורסם: 6-8-2017 בשעה 07:29)

    למה אתה חושב שפארח יכול להוריד עוד 20 שניות? הקצב היה מהיר ויחסית אחיד (61-63 שניות לרב ההקפות) ופארח כמו שכתבת לא התפתה להגביר קצב אלא רץ בקצב שלו. וראינו בסוף שאמנם ניצח אבל לא בהרבה והיה צריך לתת את הכל. אז באיזה תכנון וחלוקת קצב הוא יכול לרוץ הרבה יותר מהר?

    להגיב
    • shohat (פורסם: 6-8-2017 בשעה 09:06)

      ריצה שמכוונת לשיא מתנהלת אחרת מראשיתה ועד סופה – בהכנות, בראש, במשמעת הקצב המדויקת, בבחירת המקום והזמן האידיאלי. בתנאים סטריליים המאפשרים מקסימום מיקוד ומינימום בזבוז. בלי צפיפות ועקיפות ממסלול שני, בלי דחיפות ומעידות, בלי עצבנות, בלי צורך לשמור רזרבה ולתכנן.
      ריצת הגמר כפי שהתנהלה נושאת מחיר מנטלי וגם אנרגטי=מטאבולי. די להתבונן בספליט לחמישה ק"מ, שהיה איטי משמעותית מן הנדרש לריצה של 26:30, וכלל שינויי קצב. הגברת הקצב בארבע ההקפות האחרונות חייבה שמירת רזרבה אנאירובית משמעותית.

      להגיב
    • יריב (פורסם: 6-8-2017 בשעה 13:36)

      הערה אריתמטית, אם היה מסוגל לרוץ 63 שניות לכל הקפה היה מסיים ב26:15. היו הרבה הקפות של 65-67 ואף יותר.

      להגיב
  16. משה אילון (פורסם: 6-8-2017 בשעה 08:49)

    ריצה לפנתיאון – כמה חוכמה ועוצמה בריצה הזו
    היה מרתק לראות איך הוא בוחן את הדבוקה מלפנים מתוך ומאחור על מנת להחליט איך לתקוף
    וראוים איך הגלגלים בראש שלו עובדים ובוחנים כל צעד וצעד ענקקקקק
    המתח נמשך עד הסוף או יותר נכון עד שפתח את הצעדים המדהימים שלו
    אך איזה רץ מדהים נהנתי מכל שניה היה מרתק

    להגיב
  17. פאקו (פורסם: 6-8-2017 בשעה 11:40)

    מצויין נחשון. Keep them coming.

    להגיב
  18. עגל (פורסם: 6-8-2017 בשעה 12:37)

    ריצה נפלאה. מתחילתה, שם כבר היה ברור שאנחנו רואים משהו אחר, ועד סופה הדרמטי.
    אני מאוכזב מפראח כרגיל . . . למה הוא אף פעם לא רץ על שבירת שיא ותמיד מתפשר על ריצה טקטית?!
    מאוד התרשמתי מצ'פטגאיי או איך שקוראים לו, האוגנדי שהגיע שני. היה מרשים מאוד במשך כל הריצה. לדעתי היה לו ביטחון עצמי גבוה אבל לא מספיק גבוה. אם רק היה יותר החלטי 200 מ' מוקדם יותר הוא היה יכול לקחת את הריצה מפראח.
    כנראה שצפוי לו עתיד מזהיר

    להגיב
  19. red sox (פורסם: 6-8-2017 בשעה 16:15)

    מולי אפשטיין פרשן מצויין והוא בשיאו במקצועות השדה, שם הידע שלו בפיזיולוגיה ובפיזיקה נותן מימד אחר לגמרי לשידור.
    מצד שני, ריצת ה10,000 לנשים היה ממש חובבני. הם לגמרי פספסו את הפריצה של איאנה קדימה ופשוט שידרו מה שהיה לנו על המסך, כאילו היו באולפן ולא באצטדיון. כשהבמאי חזר למסלול פתאום גילינו שנפתח פער של 200 מטר והריצה למעשה הוכרעה. אם לא ראיתם את זה, מה אתם עושים באצטדיון?

    להגיב
    • אורן השני (פורסם: 6-8-2017 בשעה 16:26)

      זה היה גם ביורוספורט (השדרים התנצלו על כך)

      להגיב
  20. איציק (פורסם: 6-8-2017 בשעה 22:10)

    נחשון,
    איך אתה מסכם את ההופעות של המרתוניסטים והמרתוניסטיות שלנו?

    להגיב
    • shohat (פורסם: 7-8-2017 בשעה 07:34)

      דרגות שונות של אכזבה. אינני יודע מהי הסיבה לגבי כל אחד ואחד מהם, וזה נושא שכל רץ ומאמן יבדקו באופן פרטני.
      גירמה אמרה – היו לו אימונים מצוינים באתיופיה, לאחר מרתון בכורה מוצלח, מתון וחכם של 2:17:20 בטבריה בינואר, לאור שיאו ל10000מ', 28:10 (תוצאה השקולה ל2:12 למרתון) הצפייה היתה כי גם בתנאים הלא אופטימליים בלונדון יוכל לרוץ 2:15. ניהל הריצה נכון עד חצי הדרך – 67:30, אך משם קרס – האט בדקה בחמישה ק"מ הבאים ומשם זו כבר היתה ריצת השרדות.
      מארו טפרי – גם כן ייצר תקופת אימונים מצוינת. ניתן היה לצפות שירוץ קרוב לשיאו האישי לפחות 2:17:54. גם הוא האט משמעותית החל מנקודת החצי (69 משהו) ופרש אחרי 35.
      לורנה צ'מטאיי – ההופעה הטובה מבין הארבעה אך גם 2:40 רחוק מצפייתה הריאלית. רצה השנה 1:12 לחצי מרתון – תוצאה שמצדיקה להאמין ביכולת שלה להתקרב ל2:30. המטרה אתמול היתה באמצע – איזור 2:35-2:36, גם בהתחשב בתנאים. בהתחשב בכך שאין הבטחות במרתון, הופעתה מכובדת.
      מאור טיורי – התוצאה מאכזבת מבחינתה. גם היא ציפתה לרוץ מתחת ל2:40 (לפחות).

      אני משיב כהסבר של תכנון/צפיה מול ביצוע ולא כביקורת. כמו שאמרתי בשידור: לפעמים אתה מנצח את המרתון, לפעמים המרתון מנצח אותך. וזה לא היה יום טוב במיוחד עבור אף אחד מהרצים שלנו.

      להגיב
      • איציק (פורסם: 7-8-2017 בשעה 07:48)

        תודה,
        אני לא בטוח שזה היה אתה שאמרת בשידור או מישהו אחר, שתוצאת השנה של הרץ במרתון הוא כך וכך. האם יש משמעות לאמירה כזו כאשר רץ לרוב לא ירוץ יותר מארבע מרתונים בשנה, כלומר עד אוגוסט כנראה 2, שהם גם בתנאים שונים, ובשביל חלק מהרצים אולי גם המרתונים החשובים היו כדי לקבוע את הקריטריון לאליפות והאליפות זה כאילו כבר הבונוס?
        רץ 100 שהיו לו 10-12 ריצות ובתנאים דומים רוב הזמן, או קופץ לגובה עם 7-8 תחרויות יכולים להסיק הרבה יותר. וראינו שרץ 100 שרץ פעמים כל העונה נמצא בבעיה. אצל רץ מרתון, זה נראה אחרת לחלוטין (וכנראה גם ריצת 10,000. ראינו את האלופה איך זכתה בלי תחרויות. מולי אפשטיין ציין שבריצות ארוכות התחרות פחות קריטית מריצות קצרות כי אין חשיבות גדולה לחידוד ואפשר להרגיש ולנתח את הרב באימונים). האם ההסתכלות גם רץ מרתון היא עונתית ולא צריכה להיות יותר ארוכת טווח (5-6 ריצות אחרונות למי שיש)?

        להגיב
        • shohat (פורסם: 7-8-2017 בשעה 08:26)

          אתה צודק שבמרתון יותר מבכל ריצה אחרת, קיימת מגבלה משמעותית לחיזוי יכולת של רץ בעיתוי מסוים על סמך תוצאות במרתונים קודמים, גם לפני מספר חודשים, מבלי לדעת על אימוניו בתקופה שקדמה למרתון, אם הוא סובל מפציעות או עיכובים, מה היתה האיכות היחסית של האימונים ותחושת הביטחון שלו/שלה. כפרשנים אנחנו נאלצים לאסוף הנתונים, לבצע הערכה מושכלת ותמיד לסייג. בכל מרתון תראה שלפחות מחצית מהרצים הנחשבים פייבוריטים לא קרובים בכלל לרמתם המצופה. במרחקים אחרים זה לא כך מאחר ותקופת ההכנה כוללת בדרך כלל תחרויות קודמות מהן ניתן ללמוד הרבה יותר על רמת הכושר העכשיווית (המקרה של איינה יוצא מן הכלל – היא לא התחרתה כלל השנה ולכן רוב הפרשנים חששו שהיא לא בכושר גבוה, וטעו).

          ההערכות שלי לגבי הרצים הישראליים לא התבססו/מבוססות רק על תוצאה קודמת השנה אלא על שיחות מפורטות וגלויות עם המאמנים שלהם (3 מבין ה4) לגבי האימונים, התחושות והצפיות הריאליות. גם זה לא מדוע מדויק ואין הבטחות.

          לגבי המשפט האחרון שלך, ההסתכלות חייבת להיות ארוכת טווח, אך בתוך ההסתכלות הזו ישנן מטרות עונתיות שהן מאד חשובות. נכון שלא תמיד הן מתממשות. ונכון שבמרתון שולי הטעות הם צרים הרבה יותר, כך שגם רצים המצויים בכושר מעולה עלולים שלא להצליח גם כאשר דבר אחד קטן משתבש. אני מסכים שההצלחה הסופית צריכה להיבחן לאורך זמן ולא במירוץ יחיד, אך זה לא מקהה מן האכזבה שהרץ/רצה חשים בזמן נתון.

          להגיב
          • איציק (פורסם: 7-8-2017 בשעה 08:39)

            תודה רבה

            להגיב

מה דעתך?