בתחום ריצות המרתון שנת 2017 תיזכר, בינתיים, בזכות הניסוי/ניסיון לריצת מרתון מהונדס בפחות משעתיים וההופעה הנהדרת של אליהוד קיפצ'וגה, רץ המרתון המושלם שמתח עוד קצת את גבולות הדמיון. אך כעת חוזרים אל הספורט האמיתי, ואל האירוע שהריצה הפנטסטית במונזה עשויה להיתפס כריצת החימום והעלאת הצפיות לקראתו. לעתים רחוקות מרכז אירוע ריצה יחיד איכות כזו וצפיות כאלו, צפיות שיא. ה-Big Three.

בעוד עשרה ימים ייפגשו במרתון ברלין שלושה רצים היסטוריים: אליהוד קיפצ'וגה שהוא האלוף האולימפי, בעל שיא אישי רשמי של 2:03:05ש', מי שקבע 2:00:25ש' (לא רשמי) השנה באותה הריצה המתוכננת, ניצח עד היום בכל המרתונים בהם השתתף חוץ מאחד (בו סיים שני בברלין לשיא עולם דאז של וילסון קיפסאנג) וביסס מעמדו כרץ המרתון הטוב בעולם. וילסון קיפסאנג שיאן העולם הקודם (2:03:23ש' בברלין 2013, בשנה שעברה סיים שני לבקלה ב2:03:13ש'), רץ תוצאות מהירות מ2:04ש' ארבע פעמים, כולל שיא המסלול בטוקיו שקבע מוקדם יותר השנה. וקנניסה בקלה, שפספס את שיא העולם בברלין בשנה שעברה בשש שניות בלבד (2:03:03ש') ונחשב בעיני רבים לרץ הארוכות הגדול בכל הזמנים. שלושה רצים שכבר רצו בטווח של 5 עד 16 שניות משיא העולם הרשמי בשנה וחצי האחרונות – תוצאות 2 עד 4 בכל הזמנים – ולשלושתם היכולת הפוטנציאלית לשפר את השיא. לשלושתם המוטיבציה ותחושת ההזדמנות והתזמון.

אם חסר hype לגבי האיכות ולגבי המטרה, אז מספיק להעיף מבט על רשימת מכתיבי הקצב הצפויים לריצה הזו, שהיא רשימת דרים טים בפני עצמה: עמנואל מוטאי (ש.א. 2:03:13ש') ג'פרי מוטאי (שיאן מסלול בבוסטון וניו יורק, עם 2:03:02 בבוסטון שאינו מוכר לקביעת שיא), סטנלי ביווט (שהיה שיאן מרתון לונדון ובעל ש.א. של 2:03:51), אליהוד קיפטאנוי, אוונס צ'בט, גדעון קיפקיטר (שלושתם רצים של 2:05).

[תיקון: השמועות בלטסראן הטעו אותי. אלברטו סטרטי, שמאד אמין ומדייק בדרך כלל, מפרסם רשימת פייסרים אחרת לגמרי: סמי קיטווארה, גדעון קיפקיטר וג'פרי רונו לדבוקה המובילה.]

את הסקירה לקראת הריצה אכתוב לקראת סוף השבוע הבא.

אבל לפני כן, בפוסט הזה, נחזור 15 שנה לאחור, ללונדון 2002, הפעם הקודמת שבה התייצבו על קו זינוק אחד שלושה רצים היסטוריים כדי להתחרות ביניהם וגם על השיא.

אני אציע שאפשר כי שתי הריצות האלו הם bookends של תקופה (נשמור את ההסבר לסוף).

***

רקע:

בין 1993 ל2001 היה היילה גברסלאסי לא רק לרץ הארוכות הטוב בעולם, אלא לסמל של ממש, לדמות מיתולוגית בהיסטוריה של הספורט. ארבע פעמים ברציפות ניצח באליפות העולם ל10000מ'. שני ניצחונות אולימפיים, השני מביניהם בהפרש של 9 מאיות השניה מיריבו-חברו פול טרגט. הוא קבע עד אז 15 שיאי עולם למרחקים שבין 2000מ' ל10000מ' (עוד יוסיף עליהם בהמשך במהלך קריירה שנמשכה יותר מעשור נוסף). הוא נראה כבלתי-מנוצח. שלושה ימים לפני יום הולדתו ה-29 (רשמית) ובשיא כושרו,הוא בחר במרתון לונדון להופעת הבכורה המצופה. והציב המטרה לשיא עולם במוצהר, בדרישה כי יוכתב קצב של 62:30דק' – בלתי-נתפס בשעתו – לחצי הדרך. ב2001 ניצח באליפות העולם לחצי מרתון. מרתון לונדון סומן באופן טבעי כיעד הסופי של גדול הרצים למרחקים.

פול טרגט זכור לחובב האתלטיקה המזדמן בעיקר כסגנו הנצחי של גברסלאסי. פעמיים הפסיד לו בגמר האולימפי, שלוש פעמים נוספות באליפויות עולם (שתי מדליות כסף ואחת ארד). ההפסד האולימפי השני, בסידני, היה כל כך קרוב ומתסכל. תהילת עולם כל כך חמקמקה. כדאי לצפות. גם מקומו של טרגט בדברי ימי הריצה למרחקים היה כבר מובטח ומבוסס. חמש פעמים ברציפות הוא ניצח באליפות העולם למירוצי שדה, וזאת בעידן שבה היתה האליפות היוקרתית ביותר שריכזה טובי הרצים למרחקים השונים למירוץ אחד. "מירוצי שדה היה התחום שהכי אהבתי, תמיד. זה היה העולם שלי, והתשוקה שלי", אמר. ב1999-2000 ניצח טרגט פעמיים ברציפות באליפות העולם לחצי מרתון. ב1998 שיפר בחצי דקה את שיא העולם לחצי מרתון (שיא שהחזיק מעמד עד 2005). טרגט הקדים במעט את היילה במעבר למרתון, ושני המרתונים הראשונים שלו המשיכו את מגמת הסגנות המאכזבת. הוא סיים שני לאל מועזיז המרוקני בלונדון 2001 ושני לקימונדיו הקנייתי בשיקגו, בשני המקרים ב-2:08. טרגט הגיע ללונדון 2002 לאחר שלב הלימוד הראשוני, בשל לתקוף את השיא, וסוף סוף לנצח. גם הפעם נדרש לרוץ מולי יריבו הקבוע היילה.

בשנת 1994 (אני לא מתחייב לגבי הדיוק של התאריך) הגיע חאלד חאנוצ'י, רץ מרוקני לא מוכר עם שיא אישי צנוע של 13:44דק' ל5000מ' להתחרות במשחקי האוניברסיטה העולמיים שנערכו בבאפלו. הוא לא חזר לארצו אלא נשאר בניו יורק. משך שנים הוא עבד בשטיפת כלים במסעדה מזרח תיכונית בברוקלין, עבד בעבודות מזדמנות והתאמן בהדרכתה של אשתו האמריקאית, סנדרה. הוא יצא לרוץ אחרי העבודה, בלילות. "זה משוגע לרוץ בברוקלין" הוא אמר. אך היה לו חלום. הוא החל להתחרות בריצות כביש למרחקים של 10ק"מ ומעלה בעיקר, והחל משנת 1997 התגלה לפתע כרץ ברמה העולמית הגבוהה: 60:27דק' לחצי המרתון (40 שניות משיא העולם של קיפטאנוי), ורצף של מרתונים מדהימים בשיקגו: 2:07:10ש' במרתון שיקגו 1997 (20 שניות בלבד משיא העולם), 2:07:19 ב1998 (מקום שני בלבד), שיא עולמי מפתיע ומדהים של 2:05:42ש' ב1999 (שיפור של 23 שניות לשיאו של דה קושטה הברזילאי שנקבע בברלין 98) וניצחון נוסף ב2:07:01 בשנת 2000. שוטף הכלים מברוקלין, שבינתיים זכה לאזרחות אמריקאית, היה לרץ היסטורי – שיאן העולם למרתון והאדם הראשון שירד מ2:06ש'. עם כל הכבוד לגברסלאסי וטרגט, הדרך שלהם לכיבוש המרתון צריכה היתה, לפחות לעת עתה, לעבור דרכו.

ברקע למירוץ היו ספקות והסתייגויות לגבי כושרו של חאנוצ'י, לאחר תקופה של מחלה ופציעות. הוא לא התחרה במרתון מזה כשנה וחצי. ובכל אופן: כל האלמנטים הנחוצים היו במירוץ הזה. שיאן עולמי לא אהוד כל כך, שמעמדו נתפס כזמני בלבד, שני אלופים היסטוריים שסימנו את הרגע להעתקת היריבות שלהם על המסלול אל הכבישים, יום יפה וקריר, ותנאי ריצה מושלמים.

פולה:

פולה ראדקליף, הרצה הכשרונית (יקירת המועדון) שהצטיינה בריצות סולו אך חסרה יכולת הסיום וכשלה בכל הניסיונות לזכות במדליה רצה גם היא באותו יום את המרתון הראשון שלה. גם היא התחרתה מול אגדת מסלול: דררטו טולו האתיופית (דודתן של האחיות דיבבה). הריצה היתה לריצת סולו ומפגן יכולת של ראדקליף. היא סיימה ב-2:18:56ש', שיא עולם לנשים במירוץ ללא מכתיבי קצב גברים, ומרחק של 9 שניות בלבד מהשיא הכללי שנקבע על-ידי קתרין נדרבה בשיקגו כחצי שנה לפני כן.

היילה? טרגט? חאנוצ'י?

לא פחות מ13 רצים עברו את חצי הדרך בקצב מהיר מקצב שיא עולם – 62:46דק'. מכתיב הקצב האחרון נשר בקילומטר ה26 ומשם הוביל גברסלאסי בביטחון דבוקה של 7 רצים. ההתמדה בקצב המהיר גרמה לשאר ה- pretenders לנשור ומהקילומטר ה35 הם נותרו שלושה, שלושת הגדולים: היילה, טרגט וחאנוצ'י. Game was on.

הריצה לאורך ה-Embankment, כשהביג בן בטווח ראייה. והיילה נראה נפלא. הרץ הנמוך, שופע החסד והבטוח בעצמו. לימים יסביר היילה שחוסר הניסיון היה בעוכריו, ששתה מים בלבד ולא משקה איזוטוני, שברגע המכריע סבל מהתכווצויות שרירים. כבר במרתון הבכורה החלו היחסים המורכבים שלו עם מרתון לונדון. זה לא היה המרתון שלו.

קצת לפני סיום הקילומטר ה39 הגביר חאנוצ'י את הקצב וברח. טרגט הגיב. גברסלאסי לא. היילה גברסלאסי סיים את מרתון הבכורה שלו במקום השלישי, בזמן של 2:06:35ש'. זמן מהיר משיא המסלול הקודם של אנטוניו פינטו. הזמן המהיר ביותר למרתון בכורה דאז (היילה רץ מרתון קודם ב2:44ש' כנער באתיופיה – לא נספור אותו לצורך זה). ימיו עוד יגיעו.

סוף סוף פול טרגט גבר על היילה. ואי אפשר היה שלא להיות בעדו, לשמוח בשבילו. אם יש מגיע… פול טרגט שיפר את שיאו האישי ב2:27דק'. הוא פספס בשש שניות בלבד את שיא העולם של חאנוצ'י – 2:05:47 מדהים. פעם נוספת הרץ האציל הזה הוציא מעצמו כל מה שאפשר.

והפסיד.

חאלד חאנוצ'י ניצח את שני האלופים הגדולים, קלקל את החגיגה, השתיק את כל הספקנים, ושיפר את שיאו האישי/העולמי – 2:05:38דק'. במאות המטרים האחרונים הסב כל כמה עשרות מטרים שוב את הראש לאחור. לא נרגע לרגע. כל כך נועז, כל כך בטוח, כל כך חזק. ועדיין כאילו בעצמו לא האמין שהחלום הזה באמת מתגשם. שנסגר המעגל. שהוא באמת, לעת הזו, גדול רצי המרתון.

ממליץ לצפות מ-2:05:20 (עשר הדקות האחרונות):

במקום הרביעי קבע עבד אל קאדר אל מועזיז אלוף השנה הקודמת שיא מרוקני של 2:06:50. איאן סייסטר הדרום אפריקאי סיים חמישי ב-2:07:06, וסטפאנו באלדיני (עוד לפני שהיה אלוף אולימפי) קבע שיא איטלקי של 2:07:29. יום מהיר.

וציטוט מחאנוצ'י:

בראיון למאט פיצג'רלד משנת 2010, כבר רחוק משיאו, בן 39, הסביר חאלד חאנוצ'י השיאן שנשכח:

"I’m always a true believer that whatever is there for you, you will get. No panic whatsoever. If something is there for me, it’s going to wait for me. That’s why I’m motivated now and trying to work harder, put in more energy and more focus, more sacrifice and more dedication, and I’m hoping for the best."

ה-Aftermath:

כעבור שנה, בלונדון, פולה ראדקליף שיפרה את שיא העולם לתוצאה הדמיונית של 2:15:25ש'.

בספטמבר 2003 זכה פול טרגט בכתר ענף הזית, סוף סוף. הוא קבע במרתון ברלין שיא עולמי מדהים של 2:04:55ש' – הייתי שם ולא אשכח את היום ההוא לעולם.

היילה גברסלאסי המשיך לקריירת מרתונים מעולה, שכללה ארבעה נצחונות רצופים בברלין, ושני שיאים עולמיים – 2:04:26ש' ב2007 ו-2:03:59ש' ב2008.

במבט לאחור הריצה ההיא בלונדון, של ה-Big three, היתה ריצת השיא האחרונה לפני "מהפכת טרגט-גברסלאסי-וונג'ירו" – עידן חדש ואחר במרתון. קראו עליה כאן!

היום, כעבור 15 שנים, ריצת השיא של חאנוצ'י מציבה אותו בדירוג 50(בלבד!) בכל הזמנים. זו לא טעות, 50.

אם הריצה בעוד עשרה ימים תממש. אם נראה את בקלה מגשים החלום שלו להיות הרץ הראשון שיחזיק בו זמנית בשיאי ה5000-10000-והמרתון. אם נראה את קיפצ'וגה מוכיח שהריצה במונזה היתה לגיטימית ולא בלוף ומשפר משמעותית את שיאו העולמי של דניס קימטו. אם נראה את וילסון קיפסאנג – כל כך חזק וכל כך עקבי – מפתיע ומוכיח שהוא האלוף האמיתי – אם נראה את ההגשמה האולטימטיבית של אחד משלושת הרצים המעולים האלו –

אז אולי גם נסמן ה-bookend השני. אולי זו תהיה חגיגת הסיום של דור הרצים המופלא הזה. אלו שלושת הרצים הטובים ביותר. וזהו, נדמה לי, הזמן שלהם.

הם יודעים את זה. ואני ממליץ גם לכם לא לפספס את הרגע הזה.

 

Otherworldly - תהילת ההחמצה
שיר לאייזיה