שיר לאייזיה

אם אתם מאמינים עדיין בספורט שמבוסס על רוח ונועזות ולא רק על אגירת כישרונות, שירו אתי את השיר לאייזיה, וקוו שיצחק אחרון.

תמונת הנושא: אייזיה תומאס עם קווין לאב – חברו החדש-ישן לקבוצה, מליגת ה-AAU בגיל 16.

תיאום צפיות: רק לכאורה, זהו פוסט על כדורסל. ואל תוותרו על שמיעת השיר שבסוף.

"Don't you love the sound

Of the last laugh my friend

Don't you love the sound

Of the last laugh at the end"

1.

דני איינג' הוא שחקן מונופול מצטיין, בליגת כדורסל שמתגמלת יותר ויותר שחקני מונופול מצטיינים. Trader Danny. הוא היה מי שהרכיב את קבוצת ה-Big Three המקורית שחיברה את פול פירס, ריי אלן וקווין גארנט (ורונדו!) והניחה את ה-blue print לבניית קבוצות מאז, בשוק הפועל בסט מוגדר של חוקים חשבונאיים מורכבים ותחת תקרת שכר. אחר כך לא היסס לפרק אותה, לשלוח לברוקלין את פירס וגארנט ומאז הוא מחזיק ביד את חפיסת הקלפים/הנכסים, ממתין לשעת הכושר, ועושה הכל (או הרוב) נכון. הקיץ הזה, כידוע, הוא שלף. שליפה שהפתיעה את כולם. המהלך כבר נותח עד דק, ואין לי רצון או צורך לחדש. קיירי אירבינג המצוין יגיע אל הסלטיקס – "הוא מתאים יותר לציר הזמנים שלנו", הצהיר איינג'. הוא יצטרף לגורדון הייוורד, לאל הורפורד, לשני השחקנים הצעירים המאד מבטיחים ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום. לא בטוח שסדרת המהלכים של דני הסתיימה (אם אנתוני דיוויס – הוא משבצת ה-Boardwalk שעל הלוח (אלנבי, אם תרצו) – יהיה לפתע פנוי, בוסטון תהיה שם במכירה הפומבית). ביד השניה הוא שחרר תשעה מן השחקנים שהובילו את בוסטון לסדרת גמר המזרח. כולל אייברי בראדלי שחקן הנשמה, וכולל אייזיה תומאס – לא פחות מגיבור עממי שסימל את התכונות שבוסטון כל כך אוהבת – הקשיחות, ההקרבה, הצווארון הכחול, התשוקה. All Heart.

אייזיה תומאס שהפך בבוסטון לכוכב האהוב והבלתי-צפוי, בדיוק סוג הכוכב שהליגה הזו כל כך צריכה. אייזיה תומאס הנמוך שנכנס באומץ פעם אחר פעם לסל מול גבוהים ממנו ב30-40 ס"מ. שחטף מכות, ששיחק פצוע. שפרח וניצח. אייזיה תומאס שסימל לכל אורך הקריירה שלו, ובמיוחד בבוסטון, את ה"לא מאמינים בנו… לכן בואו נראה להם וננצח". אייזיה תומאס שעד לפני שלושה חודשים ריגש כל כך ונתן את כל הסיבות לאהוב אותו. ואהבו אותו!

***

"Games you thought you'd learned

You neither lost nor won

Dreams have crashed and burned

But you're still going on"

2.

דני איינג' הוא שחקן מונופול מצטיין, בליגת כדורסל שמתגמלת יותר ויותר שחקני מונופול מצטיינים. Trader Danny. אין דופי רציונאלי בטרייד על אייזיה. במישור הזה, איש לא מנצח את דני. הנימוקים והשיקולים מבוססים על הערכות מאד סבירות ונכונות. הכל מתחבר לאסטרטגיה שנדמית, הייתי אומר אפילו מבריקה. אייזיה פצוע (מתברר שיותר מכפי שחשבנו). יש אי-וודאות סביב חומרת הפציעה, יכולת ההתאוששות, מהירות החזרה, והשחקן שיהיה כשיחזור, עד כמה נפגעה יכולתו, במיוחד עבור שחקן המתבסס על הזריזות, חופש התנועה הניתור וכח מתפרץ, גם על מגע "מעניש". זה היה שיקול משמעותי אך לא העיקרי. אייזיה תומאס מבוגר יותר. הוא נמוך יותר. סגנון המשחק שלו מסוכן יותר, והסטטיסטיקה לגבי משך הזמן בשיא של שחקנים בגובה שלו (כמה סטטיסטיקה כזו כבר יש?) אינה מעודדת. אובייקטיבית, תוחלת התועלת מוגבלת. אייזיה נתפס כשחקן נהדר ומלהיב ואהוב שיכול להוביל קבוצה בינונית פלוס ל-Over-achieving מעורר השראה… עד לגמר המזרח. אך גם כשחקן שיש לו תקרת זכוכית. במלים פשוטות ובלי ללכת סחור סחור, הוא לא נתפס כשחקן שיוביל הקבוצה בטיפוס המדרגה הנוספת: לאליפות. דני איינג' שקל כל זאת רציונאלית. קיירי מתאים יותר לתכנית, הוא בגיל המתאים ואפשר שיש לו עוד מקום להתפתח (בשיטת משחק יצירתית כשל סטיבנס, השונה כל כך ממשחק הבידודים והגבורה של קליבלנד). על התרומה של קראודר אפשר לוותר אם צופים התקדמות של בראון וטייטום (שיצטרכו גם דקות משמעויות כדי להתפתח), הצפיות מהייוורד גדולות. ויש עוד נכנסים ביד, בחירות. משחק המונופול ימשיך. איינג' גם עשה חישובים וסימולציות לגבי בחירת הדראפט היקרה והנחשקת של ברוקלין שהעביר, וכנראה העריך שלנוכח מספר הקבוצות הצפויות לעשות "טאנקינג", קיימת סבירות הרבה פחות גבוהה משחשבו שהבחירה הזו תהיה בחמישיה הראשונה.

אבל לא ניתן להתחמק מכך: השיקול העיקרי והמכריע היה אייזיה, כלומר "לא אייזיה". אוהבים אותו אבל לא מאמינים בו. בשנה הבאה "מגיע תורו" הרי. כמו שאייזיה אמר: Back up the Brinks Truck. והטרייד פוטר את אנשי בוסטון מכאב הראש הזה: ההתלבטות, הלחץ, אי-הנעימות, הצורך להחליט. בעצם, הם החליטו, דני החליט. הכותרת של המהלך הזה, בסוף, היא כותרת של מונופול: לא משתלם לשלם על אייזיה. ועוד לא מצאתי פרשן שטוען שבשיקול הספציפי הזה איינג' לא צודק. Trader Danny.

***

3.

כמו רבים אחרים, אני מוצא עצמי מתלהב מההווה ומהעתיד של הסלטיקס. נבנית שם קבוצה מצוינת ומסקרנת. אני נמשך להיות בעדם. אני מאד מתלהב מג'ייסון טייטום. אני חושב שקיירי אירבינג טוב בהרבה מהקרדיט שהוא זוכה לו – במיוחד מבחינת היכולת לעשות את ההבדל בפלייאוף. ובאופן כללי, זה ה-Boston Pride. וגם, אולי סוף סוף ינצחו את לברון. אני מתוודה על החולשה שלי, גם אני מוצא עצמי בעדם.

***

4.

אבל הסיפור הוא אייזיה. השאלה היא כלפי עצמנו: מהו הספורט ומה מושך אותנו אליו? אל מול ערך המצוינות והחתירה לניצחון, מה נותר מרוח האדם? האם אנחנו מעודדים יותר ויותר ניצחון של מהלכי מסחר מבריקים ומלאי פוטנציאל, או שנשאר מקום למיתוסים – לשחקן האמיץ שמוכיח עצמו פעם אחר פעם נגד כל ההערכות והסיכויים. האם אנחנו מזדהים עם שחקן המונופול המצטיין או עם הילד שתמיד נחשב נמוך מדי, לא שייך, אך נשאר יום אחרי יום לזרוק לסל בחושך; כל פעם שדילגו עליו הוכיח שטעו; ועד היום היה מי שצחק אחרון. פעם התשובה היתה ברורה. אבל גם מוחנו נשטף, ואתו ההזדהות והצפיות.

בדראפט של 2011 היה קיירי אירבינג הבחירה הראשונה, מה שנתפס כטבעי ומובן מאליו. אייזיה תומאס היה הבחירה האחרונה (60) באותו הדראפט, וגם זה נתפס אז כהישג/הימור שגרם להרמת גבות. אבל אייזיה תומאס הוכיח, וצחק.

***

5.

מה קורה לכם אוהדי בוסטון? מה קורה לך ביל סימונס? נכון, כולם מדברים על ההוקרה והאהבה לאייזיה מן השפה ולחוץ. אבל האמת היא שתוך שעתיים של הלם ראשוני (מקסימום יומיים) הוא נשכח. בקלות! הליין-אפס שניתן לדמיין (אפשר לבנות בתים! מלונות!), הזוהר המסנוור – כמה קל לבצע התאמות. הרציונאל. הרציונליזציה. לפעמים הם כל כך מכעיסים. "אהבנו את אייזיה, אוהבים את אייזיה. אוהבים את העתיד וההבטחות עוד יותר". "הוא גם פצוע? אז בכלל" (עזבו את כל משחקי הפלייאוף ששיחק פצוע).

וכך, תוך מספר שבועות היה אייזיה תומאס מגיבור מקומי, מקור הזדהות נערץ ואפילו סמל, לפרק חולף. לתקופת מעבר. לחלק חילוף. לנכס שהושבח והגיע העת למכור ולממש. לעבור למודל חדיש יותר.

***

6.

היא היתה כל עולמו. היא היתה חבל ההצלה, האוויר הדרוש כדי לנשום, היא היתה האמת והיא היתה החלום. היה מצלצל אליה בלילה מהמוצב בלבנון. היא היתה הסיבה לחיות ולקוות ולחכות. היה כואב והיה מתוק, בזכותה גילה את הטוב ביותר שבתוכו. הוא ראה את פניה בכל לילה חשוך. ואז הוא השתחרר ומצא עצמו מוקף הזדמנויות מפתות. מהר מדי שכח, והתבלבל והפסיד מהות פנימית. האגו והרצון "לנצח" גברו על האמת. (לא, חלילה, זה לא סיפור אישי, רק דימוי) "You had love in your hands, and you gave it up":

7.

אז אני בעד הסלטיקס, מתברר. כנראה בעד שחקן המונופול. אני מקוה שקליבלנד יפסידו. דווקא בגלל זה  – ובגלל השיר המופתי – אני מוצא עצמי כותב את הפוסט הזה.

אם יש שחקן באן.בי.איי שצריך לשמור לו מקום בלב – לא בגלל האהדה אלא בגלל ההגינות ובגלל האהבה – זהו אייזיה תומאס. כי שוב הוא קטן מדי, כי שוב הוא מסוכן מדי ולא מצדיק ההשקעה, כי שוב אוהבים ומעריכים אותו אבל לא מספיק כדי להאמין בו, ולא מספיק כדי לתת לו את מה שאחרים – טובים הרבה פחות – מקבלים בקלות. כי שוב הוא מוצא עצמו cut, מתקשה להבין למה הם לא מבינים. כי Nobody promised you universal fairness. אבל ישנה צפיה לתגמול הוגן, לא רק או דווקא כספי אלא בעיקר בנאמנות ובאמון. באהבה. לפעמים, פשוט, יש "מגיע", יש "ראוי".

אם אתם מסתייגים ממגמת ה-Super teams, אם אתם מתגעגעים לתהליך הבנייה ההדרגתית וההתגבשות של קבוצה, אם אתם מאמינים עדיין בספורט שמבוסס על רוח ונועזות ולא רק על אגירת כישרונות, אם אתם מאמינים בבלתי-צפוי או שלפחות כדאי להיות  – לפחות מעט – בעד ה-improbable hero. אם יש בכם עוד משהו מהאתוס של רוד טידוול – I'm all heart, mf! – אז שירו אתי את השיר לאייזיה. וקוו שיצחק אחרון.

***

"They had you crying but you came up smiling

They had you crawling and you came up flying

They had you crying and you came up smiling

And the last laugh, baby is yours.

And don't you love the sound

Of the last laugh going down

Yeh don't you love the sound

Of the last laugh going down"

 

 

The Big Three
לקראת ברלין

תגובות

  • אלון3131

    מעולה.

    גורם לך לחשוב על למה בכלל אנחנו אוהבים ספורט, האם אנחנו אוהבים את השחקנים או את הגופייה שהם לובשים?

    הגב
  • אריאל

    פוסט מעולה.
    מסכים איתך אבל לשם הפרופרוציות על הבחור הקטן הזה אני עדיין אסתכל בזווית של 30 עד 60 מעלות, ואת החודשית שלו אני אעשה בכמה מחזורי חיים...
    אז לא נורא חבר ישנן צרות גדולות יותר.
    שנה טובה לכולם.

    הגב
    • נחשון שוחט

      תודה! ו... גם זה נכון (הכל יחסי).

      הגב
  • AriG

    Ahmf (-: אמא שלי אומרת שהכוכב הכי גדול בפוטבול האוסטרלי עבר קבוצה כשהיתה צעירה - Ron barassi. כל מלבורן רעשה. מאז היא הבינה שאין נאמנות בספורט המקצועני ולא הבינה איך אבא שלי כך פעם מושקע רגשית בשחקנים או מתרגש מהעזבה/עזיבה....
    גורם לשאול מה עושה אוהד לנאמן, לחזור שוב ושוב גם בעונות נפל וכו. דיון שכבר נשפכו עליו נהרות דיו... כנראה שזה לא (רק) האנשים עצמם ... יותר הזיכרונות, הכמיהה, הרצון להזדהות ולהרגיש חלק ממשהו גדול יותר, וכו.

    הגב
  • Shaike

    נפלא נחשון, גם הפוסט גם השיר וגם החיבור ביניהם.
    ובכלל, שיר נפלא מאלבום מופת של אמן אגדה.

    הגב
  • ארז

    נחשון, תודה רבה. כתוב מצוין (כמו תמיד).
    בתור סלטיק אני מסכים ומזדהה עם רוב הדברים.
    אני עדיין לא לגמרי מגובש בעניין, אבל בהמשך למה שAriG כתב כאן למעלה, אני חושב שאל מול העובדה שהחישוב העסקי הקר עושה עוול לשחקן, הרי שההתנהלות של 99.9% מהשחקנים לימדה גם אותנו לקח לא קטן (לא רק לברון וההחלטה המזורגגת שלו, בכלל). וכשבחירת המילים של אייזיאה ממוקדת ב-show me the money (או לפחות כך מצטייר), הוא בעצמו מכין במידה רבה את הקרקע לכך שבסוף כסף ואינטרסים הם שם המשחק. זה לא שהוא בא ואמר שהוא מוכן לחתום לכל החיים גם בפחות כסף ממה שיוכל לקבל במקום אחר.
    לכן, עם כל הכאב, ועם כל זה שהייתי רוצה שיהיה באיינג' יותר ממה שהיה באאורבך בהקשר הזה, אני אמנם לא שלם עם המהלך אבל יכול לחיות איתו מבלי לסתום את האף.

    הגב
    • גיא זהר

      אורבך בגלל שלא הצעיר את הקבוצה של האייטיז (וגם המוות הטראגי של לן ביאס) תקע אותנו להמון שנים. תגובה מעולה לפוסט מצוין.
      נ.ב: ואן מוריסון אגדה.

      הגב
      • עופר

        גם רג'י לואיס מת להם. אבל אי אפשר להפיל עשר עשרים שנה של כשלונות על מה שאאורבך עשה או לא עשה באייטיז.

        הגב
  • Oded

    בגדול אתה צודק
    בקטן - מה שארז כתב וגם - העבירו אותו בטרייד לסגנית האלופה ולא לאיזה נטס כך שגם במובן הזה הוא לא מאד נפגע

    הגב
    • נחשון שוחט

      גם הבחורה מסעיף 6 התחתנה יפה.
      :)
      מחכה לתגובות על השיר!

      הגב
      • Oded

        חחח, צודק על סעיף 6. אתה טוען שלברון עד כדי כך רשע?

        שיר יפה (לא הסגנון שלי...), נראה באמת מי יצחק אחרון. זה אחד הדברים היפים בספורט, בסוף יהיה מנצח...

        הגב
      • אלכס(אחר)

        שיר נהדר מתוך האלבום הפנטסטי "SAILING TO PHILADELPHIA".

        הגב
  • Kirma der faux

    מאוד מזדהה עם הפוסט. בתור אוהד סלטיקס שקיבל כל כך הרבה הנאה מצפייה בקבוצה הזאת עושה את הגריינד שלה כל יום, משתפרת מעונה לעונה וגם תוך כדי העונה (אני חושב שמאז שסטיבנס הגיע המאזן השתפר כל עונה, והמאזן אחרי האול סטאר היה כל שנה טוב יותר מהמאזן לפני הפגרה), גם ברמה האישית וגם ברמה הקבוצתית. קשה לי להתנתק מאייזיאה, מבראדלי, מקראודר, אפילו מאוליניק והליי אפ האיטי בצורה לא סבירה שמוצא את הדרך לטבעת, וג׳רבקו שתמיד שם את הגוף.
    אני חושב שכאוהד מגיל שבע כבר אבוד לי, ואין סיכוי לעבור קבוצה, רק להתעניין פחות כשהקבוצה פחות מעוררת אצלי הזדהות. כרגע נראה שנקודת ההזדהות שלי היא בראד סטיבנס, שגם הוא גריינדר שמשתפר משנה לשנה ועומד בפני אתגר שונה מזה של השנים הקודמות, והוא אתגר ניהול האגו.

    הגב
  • עידן.

    בסופו של דבר הכל ביזנס. אייזיה עוד באמצע העונה שעברה הבהיר (בצדק גמור מבחינתו) שהוא הולך לדרוש חוזה מקסימום ולא מתכוון לוותר על שקל, אז זה לא שהוא הראה איזה נאמנות רומנטית לסלטיקס שכוללת מתן hometown discount.

    אחלה שחקן שנתן שתיים וחצי עונות יפות בקבוצה, אבל בואו לא נהפוך אותו לשחקן בית סטייל בירד או פירס.

    הגב
  • austaldo

    פוסט מקסים, והרפרנס לנסיכה הקסומה כל כך במקום ...
    אני עוקב אחרי הליגות האמריקאיות בפוטבול והוקי וכדורסל ובייסבול המון זמן ולאחרונה, עם הטוויטר והפייסבוק והאפשרות לראות מה השחקנים עצמם אומרים, הבנתי שזה הרבה פחות דרמטי ממה שזה ניראה לנו כאוהדים.
    דני איינג׳ לא הולך רחוק - הוא מסתכל על ביל בליצ׳יק שמסוגל לקחת את הליינבקר השני הכי טוב שלו, בשיא הקריירה ולשלוח אותו מעבר להרי החושך (או לקליוולנד, שזה הרבה יותר גרוע). אוהדי הפאטס כבר רגילים לזה. העיניין הוא שאני קורא מה הם כותבים וכמו שזה ניראה ברוב המיקרים השחקנים לא לוקחים את זה קשה. זה חלק מהביזנס תודה לכולם, היה כיף, עברנו הלאה. רק אנחנו, האוהדים לוקחים את זה קשה

    הגב
  • Dorigil

    קשה לי להבין אהדת קבוצה בNBA היום. זה קצת מטופש.

    הגב
    • Kirma der faux

      זה עוד כלום, תחשוב שאתה חובב פוטבול שגר באל. איי. לפני שנתיים לא היתה לך קבוצה מקומית ועכשיו אתה אמור לבחור בין הראמס לצ'ארג'רס בלי להרגיש מטופש.

      הגב
      • עמי ג

        גדול!
        :-)

        הגב
  • yaron

    יש לי הרגשה שהטרייד הזה יעשה טוב לארבעת הצדדים (בהנחה ואייזאה חוזר באמצע העונה) ושכולנו ניפגש לסדרת גמר מזרח משובחת.
    אייזאה לדעתי לדעתי מאוד לשחק לצד לברון ויהיה קצת יותר חופשי ועם קצת פחות עול על הכתפיים.
    קיירי בדיוק להיפך, יקבל את הבמה והזרקורים שהוא כל כך רוצה.

    הגב
  • איציק

    פוסט יפה, תודה.
    אניחושב שאייזיה לעומת פירס הוא בכול זאת לא בשר מבשרה של בוסטון. זה רומנטי אבל גם קצת מלאכותי. אם נוסיף לזה את העובדה שככה זה ב-NBA היום לא רק מצד ההנהלות כי אם גם מצד השחקנים, עושים חשבון קר ולוקחים את הכישרון שלהם למקום אחר, אז זה מה יש. מבחינתו של תומס אפשר לראות את זה ככה:
    * עזבתי את העיר הגדולה בוסטון כדי להגיע לחור הקליבלנד.
    * אני אשחק עם השחקן הכי טוב ביקום כולו, אוכל לקבל חתימה מתי שארצה, איזה כייף (קיבלתי טיפים מקיירי).
    בסופו של דבר, עוד יום במשרדי NBA.
    שנה טובה לכול הכותבים והכותבים לכותבים וגם לאלו שלא כותבים.

    הגב
    • shohat

      שנה טובה איציק!

      הגב
  • שחר ש

    בוא נזכור שאייזיאה לא גדל בנוער של הסלטיקס...
    צריך להיזהר לא להפוך את זה למה שזה לא. אייזיאה נתן עונה יפה, יצר בהרבה זיעה את הסיפור שהליגה יודעת לארוז כל כך יפה והגיע לשנת חוזה בפוזיציה טובה.
    אני חושב שהטרייד טוב לכולם.

    לגבי החתימה שלך, לא צריך להיות ש"התובנה המפתיעה של הרץ למרחקים ארוכים היא שלא אל קו הסיום אנו כמהים..." במקום "לא אל קו הזינוק אנו כמהים..." (במיוחד בהתחשב בהמשך המשפט)?

    הגב
    • shohat

      כן. תודה ששמת לב. זה התפספס. נתקן.

      הגב
  • צחי

    תודה, הוצאת לי את המילים מהפה. יהיה הרבה יותר קשה לעודד את הסלטיקס השנה

    הגב
  • דני

    תוך כדי קריאת הפוסט הסקתי שאנחנו בעצם אוהדים את הgm של הליגה, אבל גם הם פיונים על הלוח. יש אי שם מיליארדר שרכש זכות לעלות על ה"מגרש", הוא מקבל פרנצ'ייז, מדים, אולם, ובעיקר אלפי אנשים בעיר מסוימת ועוד אלפים סביב העולם שרוצים בהצלחתו...

    הגב
    • עמי ג

      פגעת בול, דני

      בגלל זה ליגת האנ.בי.איי הרבה פחות מעניינת אותי בשנים האחרונות. ולמעשה גם הצ'מפיונס ליג.
      אבל את הפטריוטס אמשיך לאהוד בכל ליבי. לפחות עד שבריידי יפרוש.

      הגב
      • 49ers

        בכל ליבי, עד שבריידי יפרוש..
        לא הולך טוב בכל ליבי יחד עם לפחות עד
        בכל ליבי זה בכל ליבי (גם בלי מונטנה)

        הגב
  • עמי ג

    נפלא, נחשון
    אהבתי במיוחד את רחוב אלנבי.

    שנה טובה

    הגב
  • שמעון

    אחלה, נחשון, מאד מסכים איתך.

    השנה 4 דברים יעניינו אותי באן ביאיי

    פילדלפיה שסוף סוףאמורלהתחיל לנצח ועם הרבה פןונציאל-נקווה לעונה ללא פציעות, מיניסוטה שנוצרה שם קבוצה נפלאה שלדעתי פחות ממקום 5 במערב יהיה כישלון, בוסטון האם תצליח לנצח את לברון בגמר המזרח-לדעתי לא. בעונה הסדירה הם יסיימו ראשונים במזרח לדעתי.
    ראסל ווסטברוק- האם הוא מספיק פסיכופת לעשות עוד עונת טריל דאבל!!

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *