(צילום: תני מאי)

"What comes from inside – that is running. Enjoy it!" (Haile Gebrselassie, Jerusalem, March 2018)

"A man is not born great. He grows great".

***

אתם מכירים את משחק הפנטזיה "אם היית יכול לבחור דמות היסטורית להיפגש אתה לארוחת ערב, במי היית בוחר?".אז זהו. ניצחתי במשחק!

והמציאות עולה על הדמיון. פגשתי את גדול הרצים למרחקים, הספורטאי האהוב עליי עליו כתבתי וסיפרתי לא פעם. וכל כך שמחתי לגלות שהאתלט האדיר הוא גם אדם נפלא. ידידותי, צנוע ומסביר פנים. נהנה מהאהבה המורעפת כלפיו. איש שיחה אינטילגנטי, מקורי, שופע רעיונות ודעות, גם בדיחות. וכמוהו רעייתו, Alem.

היילה גברסלאסי כיבד אותנו בבביקור בירושלים – חלום שהתגשם. הוא הגיע למרתון ירושלים שיש לי כל כך הרבה סנטימנטים כלפיו עוד מימי הולדתו ושנותיו הראשונות. הוא תמיד יהיה המרתון "שלנו", המרתון "שלי". (1) 

וחשוב היה לנו כל כך  – בקהילת הריצה – לכבד את היילה, לוודא שהוא יידע וגם ירגיש: כמה שהוא אהוב ועד כמה ההשפעה שלו אדירה. היילה קיבל אהבה, והחזיר אהבה. לא רק רץ מוכשר אלא גם בעל אישיות יוצאת דופן. סוף שבוע בלתי-נשכח.

אני כותב את הפוסט הזה בהתרגשות מובנת וכתיאור חוויה, אבל גם מכיוון שהביקור של היילה בארץ משמעותי וחשוב בעיניי הרבה מעבר לתמונות בפסייבוק (שאיתן הוא נהנה כל כך לשתף פעולה). וגם מכיוון שחשוב גם לציין תודות הכרחיות.

זהו סיכום אישי שלי למפגש(ים) עם הספורטאי הנערץ עליי, שלושה ימים שהחזירו לי קצת מהמוג'ו, קצת למסלול (בעקבות המפגש עם היילה ביקשתי מספר לחצי מרתון), והנה, אחרי כמה חודשי נבצרות, גם לכתיבה.

[(1) אני מתרגש בכל שנה מחדש להשתתף ולו בריצת החצי מרתון בירושלים, גם כשאני רחוק כל כך מכל דמיון לכושר תחרותי. רגש ונוסטלגיה, ותמיכה באירוע ובמי שעומדים מאחוריו]

(יקיר המועדון. צילום: תני מאי)

לפני שנתחיל – איך, ובזכות מי, הגיע היילה לבקר כאורח הכבוד של מרתון ירושלים?

כשאנחנו שמחים ומתרגשים (ולרגע שוכחים) היילה גברסלאסי בעצמו הזכיר לנו שחשוב לתת את הקרדיט לאדם שבזכותו הוא הגיע לארץ: ידידי רועי גלעד, איש משרד החוץ. כששירת כקונסול ישראל בשיקגו הנהיג רועי מסורת של אירוח רצים ישראלים בולטים, ביניהם אברהם ארקה ודסטאו סוונך, למרתון שיקגו. כך גם נוצרה ההיכרות  וההערכה ההדדית בינו לבין רפי וישניצר ז"ל. כשמילא תפקיד ממלא מקום הקונסול באדיס אבבה, התקשר אליי רועי נלהב והתייעץ לגבי האפשרות להביא את היילה גברסלאסי למרתון ירושלים. אמרתי לו שזה החלום הגדול, שנוצר עם היילה קשר בעבר באמצעות הרצים הישראלים הבכירים המתאמנים באתיופיה ושהיילה הביע רצון והתרגשות, ציין שהוא מאד היה רוצה להגיע לביקור בישראל, אבל בפעמים הקודמות זה נמשך לשיח סוכנים והתפוגג מבלי שנמצא מי שיניע את המהלך עד הסוף. האמת? לא ממש האמנתי שיש סיכוי להגעתו גם הפעם. אבל מרגע שרועי נכנס לתמונה השיח כולו השתנה. כזה הוא רועי. איש של אנשים, איש של יזמה, של אופטימיות, של חיבור ובנייה. איש שלא שואל "האם אפשר" אלא "כיצד אפשר". והיילה בעצמו סיפר לנו שבפעם הזו, להבדיל מכל הנסיעות האחרות שלו, זה לא היה עניין לסוכנים ומנהלים. "זה בזכות רועי", הנחישות שלו והקשר האישי הטוב שנוצר. זה גם בזכות הקשר הטוב בין היילה לבין כמה מהרצים הישראלים ביניהם אסף בימרו

. אז אני מרשה לעצמי להגיד בשמה של קהילת הרצים: תודה רועי!

אירוע ההצדעה להיילה, הרצאה ושאלות-תשובות:

ביום חמישי אחה"צ קיימנו כנס לכבודו של היילה במסגרת תערוכת האקספו של מרתון ירושלים. כיבדו את האירוע בנוכחותם רבים מן האתלטיות, האתלטים, מאמנות ומאמנים הבכירים בישראל, ביניהם אגדות וספורטאים אולימפיים: אסתר רוט שחמורוב, זהבה שמואלי, נילי אברמסקי, אסף בימרו, גזצ'או יוסף, אריה גמליאל, איתי מגידי, אסרט ממו,דסטאו סוונך, אתי איינר, ריקי סלם, גם נציגות נכבדה של הדור הצעיר וביניהם כמה מהרצים הנפלאים של קבוצת רצי הסמטה דרום תל אביב והנה ברגע שפתחתי הרשימה ברור לי שלא הזכרתי נוכחים חשובים נוספים. בקיצור – העלית של רצי הארוכות בישראל הגיעו כדי לפגוש בהיילה ולחלוק לו כבוד.

האירוע נמשך כשעה. אני דיברתי כמה דקות על היילה והישגיו, אישיותו הספורטיבית יוצאת הדופן וייחודו (בליווי תמונות)- טקסט מאד אישי מבחינתי המבטא דרך וגישה. לאחר מכן היילה עלה ל"במה" ומיד כבש את הלבבות. בחיוך ובהומור, בתשובות לא בנאליות וחלקן מפתיעות ואמיצות, בהשראה התמידית שהוא מספק. שיא האירוע היה בשלב השאלות-תשובות.

חברי יגאל לב, ביזמה נהדרת, צילם את האירוע במלואו, ואתם מוזמנים לצפות בו כאן (מאד מומלץ! ומאד אשמח אם תצפו גם בדברים שאמרתי על היילה. תחילה המבוא והברכות של רועי ושל נציגת עיריית ירושלים. החלק שלי מתחיל ב14:00 ומייד אחריי הבמה של היילה – אין תחליף לצפייה במקור).

כמה היילייטס מהשיחה:

  • היילה הזכיר חשיבות הקשרים בין ישראל לאתיופיה, וכמה הוא שמח לבקר בישראל. גברסלאסי מכהן היום בתקפיד נשיא התאחדות האתלטיקה של אתיופיה. בביקור בארץ התוודע שוב למקום המוביל של רצים בני העדה האתיופית בישראל, ועלו רעיונות להידוק שיתוף הפעולה. היילה הוא ידיד אמת, לאורך שנים, המסייע בעצות ובעידוד לרצים הישראלים המתאמנים באתיופיה.
  • היילה "הסתלבט" קצת על עצות שגרתיות לרצים והחשיבות המוגזמת הניתנת להם (שווה לצפות, חמוד ואפקטיבי): "אל תפתח מהר מדי", "אל תשתה מים" וכד', הוא בעצם אמר שההתמקדות בשאלות הקטנות והטריוויאליות הרבה פחות חשובה. What comes from inside – that is running. Enjoy it. Enjoy the race. בכך בעצם רמז, לדעתי, שאנחנו נוטים לנתח יותר מדי הדברים הפשוטים, כשהריצה היא פעולה טבעית, של הרגשה, של ביטחון. יש להתאמן היטב, ליהנות מהיכולת, התוצאות תבואנה.
  • היילה הסביר: The body is moving, the mind is thinking. About what? When you are moving, the mind starts to operate.
  • היילה התייחס לתחלואות הדור הנוכחי, לדעתו. להשפעות סביבתיות. חיי היום יום בתקופתנו "מלאים ביותר מדי סטרס". הוא מאשים הטכנולוגיה. הנגישות המהירה לחדשות מכל העולם. ההתמכרות לצריכת המידע. וכמובן – חוסר בפעילות גופנית. הוא מודאג מזיהום אוויר. מודאג מתחבורה, כיום כולם נוסעים ברכבים. אבל מיד ציין שגם הוא נוסע ברכב, כי "אם אני הולך ברחוב באדיס אבבה, כל צעד יעצרו אותי". (למחרת היילה גילה שכך גם בישראל).
  • When you run, there is pain. Inside the pain, there is enjoyment

על שבירת מחסום השעתיים במרתון:

"למה לא? זה יקרה". קניה או אתיופיה? אני מאמין שאתיופיה (מופתעים?). כאן הסביר גברסלאסי שהשאלה היא באילו תנאים/נסיבות ההישג ייקבע. הוא לא אהב את הניסוי של נייקי במונזה, וביקש: "צריך לתת לזה לקרות באופן טבעי" והעריך שזה יקרה תוך 10-12 שנה, עד שנת 2030.

שאלתה של נילי על ניצול רצים אתיופים וקנייתים על-ידי סוכנים מאירופה:

השאלה המפתיעה דווקא שימחה את היילה ולא הביכה אותו. היילה השיב בכנות מהורהרת ושיתף בדאגות הכלליות שלו לגבי תופעות  בעולם ופערים כלכליים וחברתיים עצומים. "אני דואג לדור הזה, אני דואג לעתיד". "אנחנו צריכים להאשים את עצמנו שאנחנו מוכנים לשלם על כל הדברים האלו". הוא שותף לביקורת על דחיפה נצלנית של רצים צעירים להישגים מיידיים, רבים מהם נשברים. נתן כדוגמה את [צגאיי מקונן?] שניצח במרתון דובאי בגיל 18 בתוצאה חלומית ולא התקדם מאז. "אני רצתי 25 שנים. היה לי מזל. היתה לי הזדמנות. לבודדים יש ההזדמנות הזאת". ומכאן ערך קישור נוסף: "תחשבו על האנשים הפליטים המנסים להיכנס לישראל. צריך לחשוב על חיים ביחד, ולפתור בעיות בעולם" וציין שהתחיל לחשוב על פתרונות בתפקידו כנשיא התאחדות האתלטיקה (בנושא זה המשכתי השיחה עם היילה במפגש נוסף, לא אשתף מלוא הדברים כאן. רק אציין שמדובר באדם עם רגישות גבוהה למצב החברתי. פניו למנהיגות ולטיפול בתהליכים חברתיים המדאיגים אותו באתיופיה).

ההסבר על היד השמאלית שתמיד מכופפת מכיוון שכשהיה ילד החזיק הספרים ביד כשרץ לבית הספר – האם אמת או אגדה?

היילה אישר שוב את פרטי הסיפור. "זה עניין ביומכאני". דיבר גם על תנועות הראש המוכרות  של פולה ראדקליף בריצתה, וסיפר בהומור על חברו הרץ האתיופי ביילנה דינסאמו שרץ עם תנועת ניפוף יד קבועה. המאמן איים עליו שיחתוך לו את היד. דינסאמו לא שינה הסגנון… ושבר את שיא העולם (דינסאמו קבע שיא עולם למרתון של 2:06:50 ברוטרדאם בשנת 1988). במלים אחרות, היילה רומז לנו שוב: רוצו טבעי, אל תנסו לכפות נוסחאות, ואל תחשבו שתמיד טוב לנסות להתערב ולשנות.

השאלה החדה ביותר היתה של רץ צעיר מצוין מאתלטי רצי הסמטה ששאל על הפגיעה במוטיבציה לנוכח הידיעה שמתחרים רבים מרמים ומשתמשים בחומרים אסורים.

אולי רגע השיא של המפגש, יגאל לב כבר הספיק לדאוג לתיעוד המכובד:

השאלה האחרונה – מהו הזיכרון האחד המשמעותי ביותר מהקריירה שלו

היילה חייך, משועשע. הצביע על המצגת שהכנו לו. הצביע על תמונת הניצחון בתשע מאיות השניה בגמר ה10000מ' בסידני, על פול טרגט. על תמונת שבירת שיא העולם למרתון בברלין, אך תיקן שבעצם "זו עם הצהוב" יותר טובה (השיפור השני של שיא העולם, 2:03:59). ואז ביקש שנדפדף שוב במצגת ונחזור אל התמונה הזו. כן, בהחלט, התמונה הזו!

(עם איציק קורנפיין)

היילה גברסלאסי, אסף בימרו (תשע פעמים אלוף ישראל, בעבר שיאן ישראל 2:14:52ש', מקום 20 במרתון אליפות העולם פריז 2003, התחרה במרתון האולימפי באתונה), ואברהם ארקה, בתמונה עם רועי גלעד.

היילה הזמין את אסף ואברהם לרוץ לצדו במקצה ה10ק"מ אתמול.

רעות בין רצים.

(עם אסף בימרו וד"ר רפי וישניצר ז"ל, באליפות העולם בגטבורג 1995).

ארוחת ערב:

ניצה, רועי ואביגיל הזמינו את יעלה ואותי לארוחת ערב מקסימה בחברת היילה ואלם, מ"מ שגריר אתיופיה בישראל מר Balay, ומר סלומון.

את רובה של השיחה המרתקת – למעלה משלוש שעות – אשמור בין פורום הנוכחים. השיחה גלשה לנושאים, סיפורים ובדיחות מעבר לריצה. הרגשתי שהיילה הכיר גם קצת אותנו והתעניין. כמובן גם בשאלות הנוגעות למצב בישראל.

אבל שתי שאלות נצחיות זכו לתשובות סופיות:

א. היילה כמו מצטט את יורם איינר (שלימד אותנו זאת עוד לפני שהיילה רץ שם לראשונה): "ברלין המקום הטוב בעולם לרוץ מרתון. נקודה. יש שם סיכוי של 9 מ10 לתנאים מעולים".

ב. סופי. היילה גברסלאסי לא עושה דיאטת דילדול. או במלים שלו ובחיוך סלחני: "Ah, not so much".

 

(עם היילה ו-Alem)

ציטוט קצר מדבריי להיילה (בטקסט השלם ניתן כאמור לצפות בקישור למעלה):

"A man is not born great, but grows great"

It is an honor and a wonderful pleasure – a dream that has come true – to introduce my idol, the greatest distance runner of all-time: the great Haile Gebrselassie.

Haile, we have gathered here today – among us many of Israel's select runners and coaches – to hear your wisdom and advice, and also, just as importantly – to salute you and to thank you.

For us, as for thousands of runners all over the world, each with his own dreams and ambition – however humble – there is the ever-present inspiration, the greater dream, the purest representation, in my opinion of the essence of what it means to be a distance runner. So much of that can be caputured in three words: Be like Haile!

We have been and continue to be fortunate, to witness this growth, of Haile Gebrselassie.

And we try, however humbly, to learn from this growth, so that we may grow ourselves.

Thank you!

 

תודות נוספות:

  • לראש עיריית ירושלים ניר ברקת, לאגף הספורט בראשותו של איציק קורנפיין, לצופית, לויקי ולליאת. מרתון ירושלים מיוחד ומרגש כל פעם מחדש.
  • לדני בן דניאל ותני מאי על הסיוע הרב בארגון האירוע.
  • לכל הרצים שהגיעו מרחוק.

לסיום – הפזמון (טדי אפרו) – תהנו, זה ממכר.

(אם לא מנגן ישירות, תלחצו על הכותרת והוידיאו ינגן.)

 

 

 

 

 

 

 

 

76 מרתונים מתחת ל-2:20ש'
פנטסטי!