"אם מעשיך מעוררים באחרים את ההשראה לחלום יותר, ללמוד יותר, לעשות יותר, להפוך ליותר – הרי אתה מנהיג" (ג'ון קווינסי אדמס)

"עבור האתלטיקה הישראלית עמיתי כבוד הם אלו שלעולם לא נדע כיצד להודות להם כראוי על פועלם ותרומתם האמיתיים לאתלטיקה" (מתוך הנימוקים להענקת תואר עמית כבוד באיגוד האתלטיקה בישראל לרפי וישניצר, נובמבר 2016).

***

בבלוג הזה אני משתדל להביא בפניכם סיפורים, לתאר דמויות משפיעות ומעצבות סטנדרטים ותפיסה מעולם האתלטיקה הקלה, לקדש דרך והוויה. אני כותב על העולם הפנימי של הרצים: על התשוקה האינסופית לפוטנציאל, החתירה למצוינות, אהבת אדם, ושיתוף – "הקסם בדבוקה". והכתיבה הזו קשורה באופן ההדוק ביותר להשפעתו העצומה של מאמני, ד"ר רפי וישניצר ז"ל.

רפי שכתב: "מהי הרוח: משהו שלא מוגדר היטב , כאשר הרוח הנכונה מפעמת משתנה המבע בפנים, חוזרים הניצוץ לעינים, והכמיהה לקום מוקדם בבוקר ולרוץ וחוזר הביטחון." (מתוך "חזון העצמות היבשות", על הריצה של אסף בימרו באליפות העולם למרתון, באדמונטון 2001. אסף סיים התחרות במקום ה-20). רפי שלימד: "ריצה למרחקים דורשת התמדה ונכונות לרוץ הרבה ובחלק מהאימונים גם חזק מאוד. אנחנו משתדלים ליצור מסגרת אימונים שתאפשר התקדמות ולמרות הפרדוקס ליהנות מספורט סיבולת. לאווירת היחד והסיוע ההדדי בקבוצה מרכיב חשוב בכך."

במהלך השבוע האחרון חבריי חי ודפנה פרחי הצליחו לרגש אותנו (וכך גם לעורר אותנו לפעולה). לפני עשרה ימים יצאו חי ודפנה למסע חלומי – פרויקט "מרתון אחד ביום" – שבו הם רצים יחדיו, בליווי שתי בנותיהם הקטנות, מאילת עד פסגת החרמון. בכל יום הם מחלקים מרחק של 42 קילומטרים ביניהם, בנופים מגוונים ומשתנים. האחד רץ, השניה מלווה ברכב, ואז מתחלפים. ביום שישי, ערב חג הפסח, דפנה וחי טיפסו מן הבקעה אל ההר – מצומת אלמוג לירושלים. הבוקר המשיכו מעין כרם לכיון מערב. את המסע המשפחתי המרגש הם החליטו להקדיש לרפי. ועל-בסיסו גם לקדם דרך יפה ומתאימה במיוחד להנציח את דרכו ומורשתו של רפי.

המטרה של הפוסט הזה היא לסייע לקידום היזמה המזמינה את קהילת הרצים וחובבי הריצה והספורט בישראל להירתם יחדיו להקמת פרויקט להנצחת זכרו, מורשתו ודרכו של רפי וישניצר. המטרה היא להקים קרן סיוע לאתלטים מצטיינים. בשלב ראשון, המטרה היא שהקרן תוכל להעניק מדי שנה במסגרת אירועי מרתון טבריה שהיה יקר כל כך ללבו של רפי, מלגת סיוע לרץ ולרצה ע"ב קריטריונים של הצטיינות/פוטנציאל מקצועי + צורך כלכלי. דרך זו משלבת בין מספר זיקות יסודיות למורשתו של רפי: הנתינה לרצים, איתור כישרונות ומתן מענה יומיומי לצרכים שלהם, החתירה למצוינות הישגית, הזיקה החזקה למרתון טבריה, והוקרת תרומתו הייחודית של רפי לאתלטיקה בישראל. בהמשך הפוסט אתאר את המתווה הרעיוני הכללי שלגביו בוצע תיאום ראשוני גם מול ראשי איגוד האתלטיקה – כלומר איך זה אמור לעבוד.

כדי להוציא את הרעיון אל הפועל, נצטרך את עזרתכם. הפנייה אל קהילת הרצים ושיתופה בקידום הרעיון היא טבעית ונכונה. גם את זה לימד אותנו רפי באמצעות הדוגמה האישית: שזה חלק מייחודה של קהילת הריצה, שמוטמעת בה העזרה ההדדית, העצמה של הקבוצה, ההירתמות למטרה משותפת, ה"ביחד" שמגשים חלומות לרבים. ישנה כאן הזדמנות להקים מפעל ראוי שיסייע בקידומם של רצים מצטיינים.

מכאן, אספר לכם קצת על רפי ועל ייחודו, על האתגר של חי ודפנה, ואסביר יותר בפירוט על רעיון המלגות שאנו – תלמידיו, רציו ואוהביו של רפי – מעוניינים לקדם.

לפני שנתחיל: אל תתבלבלו מכך שאני הוא הכותב. כל אחד תורם את חלקו הקטן. ואני בסך הכל לקחתי על עצמי את תפקיד ה"כותב הממונה" כדי לנסות לסייע. לרעיון ולתקווה שותפים רבים, גלויים וסמויים. והיינו רוצים שהוא ייחשב כמיזם של קהילת הרצים והרצות בישראל כולה.

תתארו לכם

תתארו לכם אדם שבמשך 40 שנה היה כעוגן יציב עבור רציו. שלוש פעמים בשבוע לפחות התייצב לאימון, תחת השמש הלוהטת או בגשמים רוחות ובוץ. לעתים הגיעו 40 רצים, לעתים הגיע אחד, אך המחויבות שלו היתה קבועה, וכמוה ההזמנה: תגיעו, תרוצו, ותגלו. אני אעזור לכם, אני כאן בשבילכם. כך הגיעו אליו – אל רפי – רצים ורצות מכל שכבות החברה, מכל המגזרים, ברמות שונות. כל אחד עם חלומו. כל אחת עם חלומה. והוא נתן להם כל מה שיכל.

תתארו לכם אדם, רופא וחוקר מצוין במקצועו, שנהיה לאחד ממאמני הריצה החשובים, המצליחים והמשפיעים בישראל, מאמנם של אלופים ושיאנים. בעל ידע, ניסיון והבנה ייחודיים. אך לא הפרנסה הניעה אותו, לא הרצון לקבל תמורה חומרית, אלא להיפך: האהבה לריצה שאינה תלויה בדבר, ההתמדה והנתינה. גילוי כשרונות והחלטה שקיבל על עצמו לאפשר לכמה שיותר רצים צעירים  – שלרובם לא היה הדבר מתאפשר אלמלא המפגש אתו – להתאמן ולממש יכולותיהם. כל מי שהכיר את רפי בחייו ידע: רפי לא יבקש, רפי תמיד יעזור וייתן. הוא דרש רק דבר אחד: שתתן את המיטב שיש בך.

תתארו לכם אדם שהיה עבור רצים רבים כל כך סמל ומופת, שהשפעתו האישית – בריצה ומעבר לה – היתה כה משמעותית ויסודית.

תתארו לכם אדם שעם כל הישגיו נותר צנוע ועניו. פשוט וישר בטעמיו ובדרכיו. אנושי ורגיש. מעולם לא ביקש לעצמו תארים וכיבודים. רפי באמת האמין ב"אמת של השביל", תמיד הסתכל קדימה, אל האימון הבא, אל המטרה הבאה. וכזה היה הקסם שהילך עלינו רציו ואוהביו: "כאשר הרוח הנכונה מפעמת משתנה המבע בפנים, חוזרים הניצוץ לעינים, והכמיהה לקום מוקדם בבוקר ולרוץ וחוזר הביטחון". וביחד נוכל.

***

רפי החל דרכו כאתלט תחרותי מצטיין (מבכירי הרצים הישראלים בכל הזמנים למרחקים של 800מ' ו1500מ') ומשם התפתח כרופא מומחה וחוקר, וכמאמן שתמך בעשרות רבות של רצים – מכל גווני החברה (עם קשר אמיץ ומיוחד אל רצים מקרב העדה האתיופית). בפועלו סימל רפי חתירה בלתי-מתפשרת למקצועיות ולמצוינות, יושר וערכים, רוח והשראה ואמונה גדולה ובלתי-פוסקת ביכולתם של רציו לצמוח ולהתפתח, לבטא את כישרונם. רפי אימן לאורך השנים אלופים ואלופות ישראל, רצים אולימפיים ושיאנים, רבים מן הבולטים בקרב הרצים למרחקים בינוניים וארוכים בישראל. חלקם – כולל כמה מן הרצים הזוכים להישגים יוצאים מן הכלל היום – טיפח רפי מגיל צעיר, ובמידה רבה עיצב את מסלול חייהם. השפעתו של רפי על תחום הריצה למרחקים בישראל היתה ונותרה משמעותית ביותר.

ציוני דרך עיקריים בקריירה של רפי כרץ  וכמאמן

רפי נפטר בבוקר יום ה21 לחודש דצמבר, 2016 בחיק משפחתו, בביתו בקבוצת שילר, לאחר מאבק במחלת הסרטן. שנת חייו האחרונה היתה שנת עלייה לרגל של רציו הרבים, שביקשו לעצמם עוד זמן בהשראת אישיותו המיוחדת. פטירתו הותירה חלל בלבם של רבים.

סרטון שהכנו לרפי ליום הולדתו ה-66, לפני כמה שנים, מתאר מקצת מהביוגרפיה של רפי ומאשיותו הנדירה:

"מרתון אחד ביום" – האתגר של דפנה וחי:

חי ודפנה פרחי נמצאים בימים אלו בעיצומו של אתגר מיוחד ומרגש: לרוץ (ביחד) מרתון אחד ליום, מאילת ועד לפסגת החרמון. ביום שישי, ערב פסח, השלימו הקטע השמיני במהלכו עלו לירושלים.

הם החליטו להקדיש את הגשמת החלום הזו לרפי. ניתן ומומלץ לעקוב אחרי המסע שלהם בדף הפייסבוק "מרתון אחד ביום". מדי יום הם מעלים סרטון קצר המתאר את הריצה היומית והנופים המיוחדים ומשתפים בחוויות.

לפני יומיים דפנה כתבה על רפי:

"באימונים הראשונים שלי עם רפי, רפי כמעט ולא דיבר איתי. הוא היה מסמן לי עם היד, בנפנוף שאומר ״תמשיכי לרוץ״. הגעתי לרפי אחרי 5 מרתונים ואחרי השיא שלי במרתון בוסטון, אבל זה לא ריגש אותו. היה אפילו אימון אחד שעצרתי לבכות בצד, כי לא הרגשתי שאני מתקדמת. חי, דב, בימרו, דסטאו ועוד אלופים תמיד היו קדימה, ורפי היה חוזר לאסוף אותי עם הרכב שלו. הייתי רצה ורצה, ורפי בקושי היה מדבר. יום אחד באחת העצירות הוא פתאום אמר לי: ״אין סיבה שלא תרוצי 3:10 במרתון״. ״אני???״ שאלתי אותו בפליאה, הסתכלתי לצדדים לוודא שהתכוון אליי. הוא ענה: ״כן״, בפשטות, עם חיוך ממזרי.
האמת, שרציתי לבכות ולחבק אותו, אבל אמרתי לו: ״טוב״, והמשכתי לרוץ. אני לא חושבת שהרגשתי שמישהו מאמין בריצה שלי עד אותו רגע, יותר מזה – חולם איתי ביחד. מאז זה הדלק שלי בכל ריצה, כל יום מחדש. גם היום בבוקר, שיצאנו למרתון מספר 6, נזכרתי בו. כי הרגליים שלי כאבו ואנחנו מתחילים להרגיש את העומס. אבל המשכתי לרוץ. והסיפור הקטן הזה שלי על רפי, הוא תקווה לרצים ורצות אחרים שחולמים למרחקים ארוכים, זה תמצית העניין – מספיק שעוד מישהו אחד מאמין וזה עובד. לרפי היתה את היכולת הזו, בשקט הזה שלו, להאמין. בלי הגבלת זמן, בלי לחץ, בסוף, אם נאמין, זה יתחבר. ב
ואו להגשים חלומות לאחרים".

חי ודפנה גם מזמינים רצים מרחבי הארץ להצטרף אליהם לקטעי הריצה ולהיות שותפים למסע שלהם (ר' לוח הזמנים בהמשך).

תודה רבה לחי ודפנה שלקחו את היזמה ובזכותם יצא הרעיון שאנחנו חושבים עליו מזה זמן "אל השטח", ובדרך כל כך מיוחדת ויפה!

הריצה של דפנה וחי מספקת פלטפורמה, ולא פחות חשוב: רוח.

קרן המלגות – מצע ומטרות

אסביר כעת לגבי הצד הפרקטי של היוזמה – למה בעצם הכוונה? כיצד תפעל קרן המלגות, אם (כלומר כאשר) נצליח ביחד, כולנו, להקימה. אפשר להציג הקווים הכלליים, כשהפרטים יגובשו בשיח משותף, בשילוב איגוד האתלטיקה.

אלו עיקרי הרעיון:

  1. מדי שנה תוענקנה שתי מלגות לרצים ישראלים (רץ ורצה), בסכום ריאלי שייקבע (סכום המלגה השנתית ייקבע בהתאם להצלחה בגיוס הכספים).
  2. הכוונה לקיים פרויקט רב-שנתי ולא חד-פעמי. בשלב זה מקווים להצליח לגייס כספים ל5-10 השנים הראשונות.
  3. המלגות תוענקנה בטקס מיוחד שייערך במסגרת אירועי מרתון טבריה. הטקס יכלול דברים לזכרו של רפי והסבר אודות ערכיו ופועלו. המלגות תוענקנה על-ידי הקרן, נציג/ת משפחת וישניצר ונציג/ת איגוד האתלטיקה.
  4. בחירת הרצים הזוכים: תמונה ועדה מיוחדת בהרכב שייקבע, עם נציגות לאיגוד האתלטיקה, למאמנים/מאמנות בכירים, עמותת קרן המלגות, נציג/ת ציבור, "אתנה" לקידום ספורט נשים בישראל, קבוצת "ביחד נוכל" ונציג משפחת וישניצר. בחודש ספטמבר יפורסם קול קורא המאפשר להמליץ בפני הוועדה על מועמדים ומועמדות לפרס. חברי הוועדה ירכזו רשימה סופית של מועמדים על בסיס קריטריונים של הישגים, פוטנציאל וצורך סוציו-אקונומי. חברי הוועדה יקיימו הצבעה לבחירת הרץ והרצה הזוכים. הזוכים ייבחרו בדעת רוב חברי הועדה. עם הקמת העמותה, ייכתב ויאושר תקנון מפורט לתהליך הבחירה.
  5. הענקת המלגה תלווה בפרסום מטעם איגוד האתלטיקה וכן באמצעי התקשורת לגבי הרץ והרצה, הישגיהם.

איך תורמים? איך מסייעים?

אנו רואים לנגד עינינו "הצלחה קהילתית" בייסוד פרויקט שנתברך בו ונתגאה בו. לכן התקוה היא שמאות ואפילו אלפי אנשים ישמחו לתרום 50-200 ש"ח. וכך, לאף אחד לא תהיה זו הוצאה גדולה במיוחד, אלא ש"ביחד נוכל".

אז איך אתם יכולים לעזור?

התרומה – דרך דף ה-Jumpstarter שפתחו דפנה וחי – לחצו כאן. דפנה וחי מציעים גם מתנות שונות כנגד תרומה (חולצה, אימון אישי, הרצאה וכו').

נודה לכם על העזרה בשיתוף הפוסט והפרויקט, אנחנו מתבססים על תפוצה רחבה ככל האפשר.

מיותר לציין שנשמח מאד אם יהיו גורמים עסקיים או בעלי יכולת כלכלית שיביעו עניין במתן חסות לפרויקט המלגות בהיקף משמעותי יותר.

חשוב להבהיר: כל הסכומים שייתרמו, ללא יוצא מן הכלל (למעט עמלה שגובה אתר Jumpstarter), יוקדשו להענקת מלגות לרצים. הסכומים יימשכו מחשבון הגיוס וינוהלו לפי הוראות החוק, על-ידי עמותה רשומה. מתווה חלוקת המלגות ייקבע בתיאום עם איגוד האתלטיקה בישראל, ע"ב אישור תקנון שיסדיר מינוי חברי ועדת הבחירה ותהליך הבחירה.

בשם רציו, תלמידיו ואוהביו של רפי – תודה רבה לכולם, הלוואי שנצליח.

תודה גדולה במיוחד, ובהצלחה, לדפנה וחי!

חג אביב שמח.

 

פנטסטי!