לונה (תמונה)

אלופת אירופה לריצת 10000מ'.

תמונת השער צולמה במהלך ריצת האליפות של לונה על-ידי טיבור ייגר האחד והיחיד, ומתפרסמת כאן ברשותו האדיבה. צפו באלבום התמונות המלא מהריצה כאן.

***

ביום החגיגי הזה לחובבי האתלטיקה בישראל – מדליית זהב באליפות אירופה, על המסלול – למי שרבים מאתנו רואים בה חברה; מי שאותה ראינו מקרוב מתאמנת, עובדת וחולמת במשך שנים, מי שהתפעלנו ממנה וגם זכינו ממנה תמיד לחיוך ולמילת עידוד, ושאנחנו שמחים איתה כל כך ברגע השיא שלה… ביום הזה אני רוצה לכתוב על תמונה. תמונה אחת מיוחדת, שחושפת סיפור ממספר זוויות, ובמספר רבדים. זו (לא רק) תמונה של אליפות.

זוהי התמונה: כאן. היא צולמה על-ידי צלם AP מרטין מייזנר, אני נמנע מלהעלות אותה ישירות לכאן כדי שלא להפר זכויות יוצרים. אבל לחצו וכנסו אל התמונה. קחו לכם רגע. לפעמים המצלמה מתעדת רגע נדיר, ומספקת תיאור שלא ניתן להחליף במלים. אלו המחשבות שלי:

1. החיוך – הבעת הפנים הזו כל כך כובשת. כל כך אופיינית ללונה. יש בה שמחה, ברגע אדיר של ניצחון. ויש בו בחיוך הזה, גם צניעות וביישנות אפיינית. יש בו נדמה, הקלה גדולה, כי ברגע אחד – ואולי במהלך הקילומטר האחרון של הריצה שבו היה ברור לה וגם לנו שהיא עושה את זה, שהיא עשתה את זה – היה שם הזיכרון של הדרך הארוכה. של כל מה שנדרש כדי להגיע. של מסע שהחל מריצת ג'וגינג חסרת כל ימרה של מי שעבדה כמטפלת של ילדי שגריר קניה בישראל, והפך למפגש של שיתוף פעולה מקצועי ובהמשך של אהבה, של בית חדש ושל משפחה, של סביבה, וגם של גילוי עצמי ושל התפתחות וצמיחה. מאז לונה רצה. רצה וחולמת. מצליחה וגם נכשלת, ותמיד חוזרת, ממשיכה ומתקדמת. הדרך אל המדליה הזו, ובכלל לרמת היכולות הנפלאה שהיא מפגינה בשנה האחרונה היתה כל כך לא מובנת מאליה, כל כך ארוכה, כל כך לא פשוטה. עם רגעי קושי ומשבר, עם פציעות, עם מצבים שבאמת העמידו למבחן את הנחישות והגמישות. בהבעת הפנים הזו, אם מתבוננים היטב, מגלים שפרץ הרגשות ברגע ההתעלות הוא מורכב הרבה יותר מחגיגת ניצחון ושמחה כפשוטה. הוא רגע של השלמת יצירה, שיש בו גם תוגה. יש בו מבט שמשקף לא רק את הקפת הניצחון השמחה והקלילה, ואפילו לא של 25 הקפות, אלא של כל עשרות אלפי הקילומטרים שהיו תנאי הכרחי למעמד הזה. כל הרגעים האלו חוזרים, הם מציפים, ועכשיו מותר לחייך. חיוך של לונה, והוא כל כך יפה.

2. לנגב לך את הדמעות – דגל ישראל על כתפיה, ככללי הטקס, ויש משהו כל כך סמלי וכל כך מרגש – עבור מי שמכיר את הסיפור האישי של לונה – בשימוש בדגל כדי לנגב את הדמעות. אין צורך לפרש. לא רק מעגל אחד נסגר בברלין אתמול בערב. זו לא רק תמונה של ניצחון גדול. זו גם תמונה של אהבה.

3. היריבה שהוכרעה – שימו לב, ברקע התמונה, לרצה ההולנדית Susan Krumins שסיימה במקום השני, כלומר סגנית אלופת אירופה. קרומינס בעלת שיאים אישיים של 2:02.24 ל800מ', 4:02.25 ל1500מ', 14:51.25 ל5000מ', 31:20.24 ל10000מ' – כולם מהירים משל לונה (לפי שעה). היא סיימה במקום החמישי ב10000מ' באליפות העולם בלונדון בשנה שעברה. בקיצור, רצה מאד חזקה. קרומינס, כשאר המתחרות, הוכרעה אתמול ללא תנאי. השליטה של לונה בריצה היתה מוחלטת. ברגע שהגבירה את הקצב היא ייצרה הפרדה בלי קושי. היא רצה בשליטה מוחלטת, כמעט בריצת טמפו, כשנדמה שהיה שיש לה הילוך נוסף. וחשוב להבין שהריצה התקיימה בתנאים מאד לא קלים לריצת 10000מ'. 27 מעלות ו70 אחוזי לחות. את הקושי ניתן היה לראות היטב בדעיכה של המתחרות, ועל פניה של קרומינס שנאבקה והגיעה כמעט באפיסת כוחות אל קו הסיום. זהו קנה מידה נוסף לאיכות הריצה של לונה, שפשוט הגיעה מוכנה.

והתמונה של לונה חוגגת כשקרומינס שרועה על הקרקע ברקע? האסוסיציאה המיידית שלי היא לאחת התמונות המפורסמות ביותר – תמונת הניצחון של רוד דיקסון במרתון ניו יורק, ניצב מעל ג'ף סמית'.(*) קלאסיקה.

(*) על הריצה ההיסטורית של רוד דיקסון תוכלו לקרוא כאן.

4. עוד לא סיימתי – לא כל אחד יראה זאת בתמונה. בשביל זה צריך להכיר את לונה, להכיר את דן, לדעת על הסביבה שבה הם מסתובבים ומתאמנים. על הגישה ועל תחושת גילוי היכולות המתרחשת, הממכרת. באיטן שבקניה, לצדו ובהשראתו של המאמן רנאטו קאנובה, בחברת טובי הרצים והרצות בעולם. גם את זה יש בתמונה, ובסיפור כולו. "המשך יבוא". הריצה אתמול היתה כל כך מרשימה, ובהמשך לסדרה של הצלחות בחודשים האחרונים (מעל כולן הריצה המעולה באליפות העולם לחצי מרתון בולנסיה), כך שהיא גם איתות לקראת ההמשך. אבל לרגע אחד, העולם עוצר, הזמן עומד, הלחץ פוסק, ולונה יכולה להפנים: היא אלופת אירופה.

5. מבחן – בפייסבוק היו מי שהתלוננו על בחירת הכותרת של עורכי ynet: "המבחן של לונה". היו מי שמיהרו לספק סניגוריה מוקדמת, "היא כבר הוכיחה, כמה עוד תצטרך להוכיח" וכד'. זה שעשע אותי אז הפניתי לחיבה הכללית של עורכי עיתונים לכותרות מהסוג הזה, הנה כך למשל – על לברון. הסניגוריה המוקדמת היתה במקרה הזה מיותרת. פרי הרגל של צפיות גבוהות מדי מספורטאים באליפויות קודמות, כל כך הרבה פעמים בעבר. בפעם הזו ראינו דבר אחר: שספורטאים גדולים באמת ניצבים בפני מבחנים גדולים. שכך הם רואים זאת בעצמם. שהם לא זקוקים או מצפים לסניגוריה מוקדמת, כי הם המבקרים הבלתי-מתפשרים ביותר של עצמם. ובעיקר, שאין שום דבר רע במבחן כשאת מוכנה, באמת באמת מוכנה. ואז את מרוויחה את התמונה.

6. תודה – אני מרשה לעצמי לכתוב את זה בשם קהילת הרצים, שעקבו אתמול במתח ובדריכות: תודה לונה! התמונה הזו שלך, היא גם שלנו, באהבה. היא מן התמונות שנשארות.

וידיאו של סיום הריצה, מיורוספורט

בהצלחה לאתלטים הנוספים שלנו בימים הקרובים: חנה קנייזבה מיננקו בגמר הקפיצה המשולשת, דונאלד סאנפורד בהמשך תחרויות ה400מ', דימה קרויטר בקפיצה לגובה, אדוה כהן בריצת 3000מ' מכשולים, מארו טפרי בריצת המרתון  (אני אשתתף בשידור ריצות המרתון נשים/גברים בערוץ הספורט, ביום ראשון, כפרשן), ולונה שוב, בריצת ה5000מ'.

 

 

Bonehead Merkle
הופעות סיום בברלין

תגובות

  • חזי

    נחשון היקר,
    איזו ריצה נפלאה. רגע שיא בסיפור חיים, שמקבץ לתוכו כל כך הרבה אספקטים מהחיים שלנו על הכדור הזה. יש לנו רגעי חסד. זהו אחד מהם. תענוג!
    תודה על הכתיבה!
    תודה לך שאתה מפנה מזמנך ומשקיע במילים יפיפיות, שנוגעות בנפש ומעלות לנו חיוך גדול על הפנים.

    הגב
  • עמי ג

    יופי של טור!
    ועכשיו לחלק המקצועי - מה הסיכוי שלה ב-5000 ?
    מה היא צריכה כדי להביא מדליות בקטאר/טוקיו ?

    הגב
    • שוחט

      תודה עמי!
      לשאלה הראשונה - ב5000מ' יהיה קשה יותר. שיאה האישי של לונה הוא 15:17דק' (נקבע ב14.7 השנה). אני מוכן להניח/מקוה שבכושרה הנוכחי היא קרובה יותר ל15:00 (לא בתנאי הריצה של השבוע בברלין, ולא בריצה טקטית). באליפות משתתפות 7 רצות עם שיאים אישיים של מתחת ל15 דקות, רק שנתיים מהן עשו זאת השנה. מעל כולן סיפאן חסן ההולנדית, שהיא הפייבוריטית (14:22 השנה). רצות מוכרות נוספות כמו סטפני טוול הבריטית, קולסטרהופן הגרמניה הצעירה (שנסוגה ביכולתה השנה, רק 15:19.93 בינתיים), אייליש מקלוגן, גם סוזאן קרימינס שהפסידה לה אתמול, וחזקה יותר בריצות הבינוניות דווקא (קרומינס לא רצה מהר מלונה ל5000מ' השנה, שיאה האישי הוא 14:51). אם לונה תתעלה שוב, יש לה סיכוי להתחרות על מדליה. אני צופה ריצה טקטית, והיא לא תוכל להכתיב את רצונה כמו שעשתה ב10000מ'.

      לשאלה השניה - זה עוד רחוק. יש עדיין פער משמעותי מרצות עם יכולת של 30 דקות ומטה. בריו ראינו תוצאות שהן בליגה אחרת, וכמעט דמיוניות, של הזוכות במדליות. לונה עשתה קפיצה ענקית השנה לרמה של עלית עולמית, אבל בקרב רצות העלית היא עדיין בדרג השני. כל זה לא מקטין לרגע מגודל ההישג. והיא תמשיך לעבוד קשה ולנסות להתקרב עוד יותר.

      הגב
  • מאשקה

    נחשון, תודה לך על הפוסט הזה.
    בין אזעקה אחת לשנייה אמש בשעות הערב, צפיתי בריצה שלה.
    כל פעם ששבתי אל הטלוויזיה, ראיתי איזה פער היא פתחה מכולן.
    כשחצתה את קו הסיום, הייתה לי צמרמורת, אושר גדול הציף אותי.
    כל הכבוד לה. טוב שיש לנו אותה.

    הגב
  • אלון3131

    ריצה מדהימה של ספורטאית מדהימה, נראתה כאילו היא יכולה להמשיך לרוץ לעד בקצב הזה.

    גם היא וגם חנה הן ספורטאיות מזן אחר, לא מוכר במחוזתינו של ספורטאיות שמביאות את עצמן לשיא תמיד ברגע הנכון. כמו לונה גם חנה אתמול במאני טיים בקפיצה שלישית אחרי עונה בינונית מינוס בסטנדרט שלה ולפני הדחה מאכזבת במוקדמות באה ונותנת קפיצה אדירה עם שיא עונתי.

    קונטרסט מדהים ל17 השחיינים שלנו שמקביל בבריכה אולי עובדים מאוד קשה, אבל במבחן התוצאה לא מצליחים להגיע לשיאם מתי שצריך.

    הגב
  • עגל

    תודה נחשון. הטור מרגש והריצה אתמול היתה פשוט משהו משהו.
    כל כך נהניתי לראות אצנית שרצה עם כזה ביטחון עצמי כבר מהשניה הראשונה, נדבקת לטקטיקה שלה ומנצחת בגדול. ועוד אחת משלנו עם הסיפור שלה שכה מוכר!
    אולי אני טועה, אבל מה שראיתי היה ריצה טקטית מצוינת. האצנית הטורקיה היתה חלשה יותר ולכן עקפה את לונה ואז האטה קצת. כדי לשלוט על הקצב. לונה עקפה בחזרה כדי להגביר את הקצב. זה חזר על עצמו 3-4 פעמים עד שלונה החליטה לקחת את גורלה בידיים וניערה מעליה את הטורקיה שאכן איבדה את הקצב מהר מאוד. הפרשנות בערוץ הספורט לא היתה מרוכזת.
    האצנית ההולנדית היתה נפלאה אבל ראו עליה בשתי ההקפות האחרונות שהיא הולכת להתמוטט.
    מבחינת סגנון ריצה, היו אצניות שרצו יותר יפה מלונה והטורקיה או ההולנדית אבל מה לעשות שהן השתרכו מאחור. בסוף צריך גם כוח וסיבולת . . .

    הגב
  • אלעד כץ

    נהדר נחשון.
    חיכיתי לטור שלך מאתמול בערב, וכרגיל אתה מצליח להפתיע ולהוסיף את הזוית הכל כך יחודית שלך. אז תודה.
    ואיזו ריצה של לונה. רצה נפלאה. וכשמכירים את הסיפור שלה זה אפילו מרגש יותר.

    הגב
  • דניאל

    מצוין נחשון אבל את הדבר הכי חשוב שכחת: מספר 9 כמו גדול הווינרים שהיו לנו.

    הגב
    • שוחט

      משה סלקטר?
      (סתם סתם)

      הגב
  • קורא בין השורות

    חיכיתי לפוסט הזה...
    תודה!

    הגב
  • רומן

    יפה מאוד, רק איך בדיוק היא קשורה לישראל?

    הגב
    • שוחט

      בדרך כלל עדיף לא להשיב להערות כאלו, אבל במקרה הזה יש תשובה כיפית ונהדרת:
      https://www.facebook.com/ynetsport/videos/1919102194794815/UzpfSTE0OTUyNDU3MzY6MTAyMTcyODQwMjk4ODE1MTI/

      הגב
    • אלון3131

      בתור עולה חדש(או צאצא לעולים חדשים כמו 95 אחוז מהאוכלוסיה פה) הייתי מצפה לקצת יותר סימפטיה.

      יש לה בדיוק אותו קשר לישראל כמו חנה מיננקו, אלכס אברבוך וגם גל נבו או ירדן ג'רבי.

      הגב
      • רומן

        יש לה בדיוק את אותו הקשר לישראל כמו חנה מיננקו, זה נכון.
        אברבוך פה מתוקף היותו יהודי לפי חוק השבות בדיוק כמו ג'רבי ונבו.
        שמח בשבילה, היא נראית בחורה חביבה, קצת מתבייש אבל לראות אותה מניפה את דגל ישראל. לא בקטע אישי כלפיה אלא בקטע של חבל שאין לנו מישהו משלנו שיכול.
        וחוץ מזה מקצועית אליפות אירופה ב 10000 זה בערך כמו אליפות הארץ בהוקי קרח, לא?

        הגב
        • אלון3131

          יותר כמו אליפות אירופה בכדורסל אם כבר.

          הקשר שלה לישראל הוא של אזרחית המדינה שגרה פה 10 שנים ומגדלת פה את משפחתה.

          מתבייש? אני מתבייש אולי העובדה שאין לנו אתלטיקה שאינה תלויה המהגרים. זה לא קשור אליה או לישראליות שלה.

          הגב
        • אלון3131

          אגב, שוב אני במקומך לא הייתי תומך במדיניות הבדיקה בציציות של מי ישראלי יותר או פחות לפי יהדות. העוול שעושים ככה לאזרחי המדינה שהגיעו לכאן אחרי התפרקות ברית המועצות על ידי מוסדות המדינה הדתיים הוא משפיל.

          הגב
          • רומן

            עזוב נו, זה התפלפלות.
            גם לך וגם לי ברור שאין שום קשר בין ההישג הזה שלה או של חנה מיננקו למדינת ישראל.

            הגב
            • אלעד כץ

              זה לא מדויק רומן.
              את כל הקריירה המקצועית שלה לונה עושה בישראל, עם מאמן ישראלי. תקרא קצת לפני שתמהר להסיק מסקנות.

            • אלון3131

              הפוך רומן הפוך.

              למדינת ישראל אין קשר להישג של לונה.

              לך אין שום זכות לקחת את הקשר בין לונה לבין מדינת ישראל.

            • D! פה ועכשיו

              רומן. הצלחת לרדת אפילו מעל היכולת הרגילה של עצמך.

            • שחר ש

              רומן, בדרך כלל יש משהו מאחורי התגובות שלך, גם אם הן לפעמים נראות כהטרלה. אני לא מבין איך אין קשר בעיניך בין מדינת ישראל וההישג של אזרחית ישראלית שגרה בארץ כבר שנים ואת כל (ואני מדגיש - כל) ההתקדמות הספורטיבית שלה עשתה בארץ (תחת מאמן ישראלי - כשמגיע קרדיט אז מגיע גם אם הוא לא קשור לגוף השאלה). צבע העור שלה? הדת שלה? מקום הלידה שלה?

            • אמוץ כהן-פז

              וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יוֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

              והשאר, איך אומרים במחוזותינו, זה היסטוריה.

            • רומן

              סבבה סבבה מצטער חברים. לא ידעתי את הסיפור שלה ולא ידעתי שהיא התחילה לרוץ רק פה, הייתי בטוח שהיא היתה רצה מקצועית בקניה ופשוט באה לפה להתחרות תחת דגל ישראל כמו מיננקו.
              קראתי את הסיפור שלה ואני לוקח את דבריי בחזרה

            • אי

              חנה קניזייבה מיננקו באה לפה בעקבות אהבה. כדי להשתתף באליפות עולם/אירופה/אולימפיאדה היא לא היתה צריכה את ישראל. היא כבר היתה רביעית באולימפיאדת ביג'ין. היא לא עברה לישראל כדי שתוכל להגיע לאולימפיאדה. היא היתה מגיעה אליה מאוקראינה או מכל מקום אחר. היא בחרה להתחרות בשם ישראל לא כדי להרוויח משהו, וכנראה הפסידה תנאים, כי יכלה לקבל מעטפת טובה יותר באוקראינה. חבל סתם ללכלך.

            • איציק

              ל"אי" נעלם "ציק"

  • אלכס דוקורסקי

    נחשון, כתבת כל כך יפה ומרגש. אין לי כל כך מה להוסיף מלבד להודות לה ולדן על הריצה.
    היתה זכות גדולה אמש לשבת ולראות אותה מבעד למסך.
    הרבה הצלחה ללונה ולדן בהמשך הדרך.
    מצטרף גם לאיחולי ההצלחה לכל האתלטים הישראלים באליפות.

    הגב
  • שחר ע.

    בזמנו הייתה עליה כתבה בטלוויזיה, על התהליך של קבלת האזרחות,אישה מרשימה, האם אפשר לראות את כל הריצה ביוטיוב?

    הגב
    • שוחט

      עדיין לא (לא מצאתי). מניח שיועלה בהמשך.

      הגב
  • דורפן

    האליפות הזו היא פשוט הפער בין כל עדת המיוחסים שדנה בשאלה מי מיוחס יותר ומי מיוחס פחות ולמי הבטיח היושב במרומים מה ולמי יש זכויות ולמי אין - לבין מי שעושה ומי שיש לו יכולת.

    הגב
  • רטקסס

    טור נהדר. תודה.
    האם אפשר לומר כי היה לה יתרון מסויים דווקא בגלל התנאים? כי בישראל יותר חם ולח משאר מדינות אירופה וכו'?

    הגב
    • שוחט

      אפשר שמעט. לאורך השנים התאמנה הרבה מאד בישראל, וגם התחרתה בתנאים דומים (כולל השנה בליגה ובאליפות ישראל, שם קבעה שיא ישראלי ל1500מ'). יחד עם זאת, בתקופה האחרונה התאמנה בגבהים של קניה, כמו רוב הרצות, ולא בדגש על איקלום לחום.

      הגב
    • אלכס דוקורסקי

      לא חושב, כי בין 8 הפורשות אתמול היו שתי רצות פורטוגליות טובות מאוד ורצה ספרדית. אלה גם מדינות חמות.
      בריצת הגברים לאותו המרחק פרשו שני רצים טורקים, שהם גם קנייתים.

      לונה הגיעה מאוד מוכנה לאליפות הזאת וכושרה הטוב סייע לה להתמודד עם מזג האוויר, שהיה באמת מאוד לא אידיאלי למקצוע.

      הגב
  • שחר התל אביבי

    היה פוסט לא מזמן על ספורט שמקרב בין לבבות ובין אנשים ומגשר על מה שהפוליטיקה גורמת (הפרדות, גזענות, מדנים, פילוג, שיסוי חלילה).
    פה אנו רואים דוגמה מובהקת לכך. רצה קנייתית, שהתחתנה עם ישראלי והתאזרחה, הופכת לסמל ישראלי.

    אגב, לגבי השאלה שהעלה רומן (איפה כל שאר האנשים ששואלים שאלות כאלה?), אז היא קשורה לישראל כי נישאה לישראלי, כמו מיננקו באמת, וכמו מתאזרחים שלא נישאו לישראלים, אבל קיבלו אזרחות.

    הגב
  • מנחם לס

    נפלא נחשון! (וכבר כתבתי: מי שמגחך בקשר ל-'ישראלית', אזכיר רק שם אחד - מו פרה)

    הגב
    • יריב

      זה מקרה שונה, פארח אמנם לא נולד באנגליה אבל הגיע לשם כילד (בן 8). לא שאני רואה בה פחות ישראלית ממני, אבל היא היגרה לישראל כאדם בוגר, סיפור שונה לחלוטין.

      הגב
      • יוסי

        במה זה בדיוק שונה? מה זה משנה אם הוא עבר בתור ילד והיא עברה בגיל מבוגר? אם כבר, אפשר להעריך אותה עוד יותר כי היא בחרה לחיות בארץ ובכל הקשור לחינוך הספורטיבי שלה, היא עשתה את כל הקפיצה שלה בארץ.

        הגב
        • יריב

          הקשר של אדם לארץ הולדתו שונה מהקשר שלו למולדת מאומצת. הגירה כילד, במיוחד במקרה כמו של פארח, יוצרת מצב ביניים.

          לא ברור לי למה אתה מתכוון ב "מה זה משנה".

          הגב
          • יוסי

            אתה טענת שזה סיפור שונה לחלוטין ואני לא רואה הבדל משמעותי. ילד שעובר בגיל 8 מרגיש זר כמעט כמו מי שעבר בגיל 20. לא יודע איזה קשר שונה יש בדיוק. הקשר למדינה שבה נולד לא קשורה לגיל אלא למה שאנשים מחליטים. הרבה מבוגרים משאירים מאחורה את המדינה שנולדו אליה מסיבות שונות.

            הגב
            • יריב

              זה *סיפור* שונה לחלוטין, ובמקרה של פארח אנגליה היא לא רק המדינה אליה הגיע בגיל 8 אחרי שחי תקופה ארוכה כפליט, היא גם ארץ הולדתו של אביו. זו המולדת של פארח כמעט בכל מובן אפשרי. ללונה יש, במילותיה של גולדברג, את "הכאב של שתי המולדות" (לא שאני מניח שהיא חווה את זה ככאב). לפארח יש קשר לסומליה, כולל משפחה ואפילו אחיו התאום, ועדיין זה שונה.

            • יוסי מהאבטיחים

              יריב, זה בדיוק אותו סיפור.
              שניהם התחילו את הקריירות שלהן במולדת השניה.
              למולדת הישנה שלהם אין שום קשר לאתלטים שהם נהיו.
              שניהם תוצר של האתלטיקה הבריטית/ישראלית.
              מה קשור גיל 8 או 28?

            • יריב

              מבחינת האתלטיקה אין קשר, מבחינת הזהות יש קשר. לונה ופארח הם אתלטים, אבל הם גם בני אדם.

  • D! פה ועכשיו

    כל הכבוד לה

    תודה על הפוסט. כיף שיש לנו גם כאלו. שבהם האהבה מנצחת. אהבה זוגית, אהבה לספורט, אהבה לתחרות.

    הגב
  • שחר ש

    תודה ללונה על הריצה ותודה לך על הפוסט!

    הגב
  • איציק

    תודה רבה נחשון,
    כייף לקרוא אותך, ועוד יותר כייף בזכות האירוע.
    אתה מאד חסר פה (ואם לא תכעס, אז גם אייל סגל מאד חסר).
    בתקופה האחרונה יש מאט מאד פוסטים ורובם כדורגל. אתם כל-כך חסרים.
    יש אליפות אירופה בשחייה, אתלטיקה, התעמלות מכשירים ועוד... היכן הפוסטים???

    הגב
    • שוחט

      תודה איציק! גם לי חסרה הכתיבה כאן, וזו בהחלט היתה הזדמנות (אני מקוה) להצית המוטיבציה מחדש.
      קורים דברים בחיים, לפעמים הראש והנפש והמחשבות במקומות אחרים. אני מאלה שכדי לכתוב צריכים להרגיש.
      מקוה להשתפר.

      הגב
  • דודיק

    כמי שזכה להיות נוכח הן בריצתה הנפלאה של לונה אתמול והן בטקס הענקת המדליות היום, אין לי אלא להביע את שאט נפשי למקרא תגובתה של שרת התרבות והספורט, שמיהרה לאמץ אל לבה את "סלפטר שלנו". הרי עד לפני שנתיים לונה היתה מהגרת עבודה מבחינת החוק היבש, ואפילו לא זכאית להגנה מפני גירוש כמבקשת מקלט. דהינו, אלמלא כשרונה שהתגלה במועד, היא היתה שייכת לאותו "סרטן" מבחינת גב' רגב, ואולי אף היתה מגורשת מארץ הקודש.
    ננוחם בכך ששמה של לונה ייחקק באותיות של זהב בתולדות הספורט הישראלי, גם כששמה של שרת הספורט יישכח

    הגב
    • עמי ג

      1+

      הגב
    • matipool

      כמה ציניות ודו פרצופיות מבית מדרשה של המומחית לרכיבה על הצלחות של אחרים.

      הגב
  • יוסי דגני

    תודה רבה לונה ,תודה נחשון

    הגב
  • צור שפי

    תודה על פוסט מרגש.

    הגב
  • ארז

    מעולה נחשון. תודה.

    הגב
  • חוג'ה

    ריצה מרגשת וסופר איכותית של רצה מרגשת וסופר איכותית.
    לא שהיא חייבת תשובות למישהו (בטח לא למקטרגים שדואגים להזכיר שהיא לא ילידת הארץ) אך מי שעקב אחרי תהליך ההתפתחות של לונה כרצה בארץ יודע שהקריירה שלה התחילה פה והיא עשתה תהליך מדהים שנמשך שנים ארוכות.

    הבונוס לריצה ולמדליה בכלל שווה זהב- טור של נחשון. תודה. מצפה לסקירה לקראת מרתון ברלין.

    הגב
  • יהודה ב״ד

    ואני נזכרתי בתמונה הזו של דיילי תומפסון, עומד כשיריביו שרועים על מסלול הריצה:
    https://metro.co.uk/2012/04/11/picture-of-daleys-last-stand-inspired-me-at-olympics-says-steve-redgrave-383913/

    הגב
    • איציק

      יכול להיות שזה הוא שהפיל אותם?
      ;)

      הגב
  • אלכס דוקורסקי

    הישג נפלא גם לאדווה כהן ב-3,000 מכשולים. עלתה לפני שעה קלה לגמר, לאחר שקבעה 9:36.13, שיפור של 12 שניות לשיא האישי והלאומי.
    הגמר ביום ראשון בערב. הרבה הצלחה!

    הגב
    • איציק

      פשוט נפלאה.
      יש לך קצב התקדמות מדהים. הלוואי והיה גם קצת עומק בנוסף ליחידות סגולה.

      הגב
      • אלכס דוקורסקי

        נכון. זה אחד מהמאפיינים הבולטים של האתלטיקה הישראלית. במקצועות מסוימים יש שינוי לטובה. יש כמה אצניות צעירות, למשל, מלבד דיאנה וייסמן ואולגה לנסקי, שיורדות מ-12 שניות במאה מטר.

        אגב, המאמן של אדווה כהן, שכיום לומדת בארה"ב, הוא רומן פרדמן. מאמן מירושלים שאחד מחניכיו הוא גם ערן סיבוני, מס' 2 בארץ (אחרי סנפורד) ב-400 מטר עם 47.33 שניות.

        הגב
  • אלכס דוקורסקי

    חנה מיננקו סיימה תחרות טובה במקום החמישי עם 14.37. פאפאחריסטו היווניה זכתה בזהב עם 14.60.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *