ארבעה שיעורים, ושיעור נוסף

(במקום סיכום להופעת האתלטים הישראלים ביום הנעילה של אליפות אירופה לאתלטיקה קלה)

לא ניתוח מקצועי הפעם, אלא הדרך שלי להתלהב ולברך: שלושה אתלטים, מאמן, ושיעורים שלמדנו (אם נרצה).

תמונת השער הנהדרת, שוב, באדיבותו של טיבור יגר. אלבום הריצה של אדוה כאן.

אדוה:

Expect the unexpected. בכל פעם שאמרנו "מדהים, היא עשתה מעל ומעבר", אדוה הדהימה אותנו שוב ועשתה… הרבה מעבר.

אולי זו המחשה לטעות שלנו. בשמרנות, בנטייה לניתוח-יתר, ובהרגל – שמגבילים.

צפיתי בראיונות עם אדוה אחרי כל אחת משתי הריצות המצוינות שלה, והגישה שלה, עוד יותר מכך הצורה שבה היא מתחרה, מזכירה לי את שיאן העולם הוולשי סטיב ג'ונס ("הריצה לפי ג'ונס").

I ran by the seat of my pants, הוא נהג לומר. לפי התחושה שלי ולפי המתחרים שלי, לא לפי השעון. היה בו, בג'ונס, שילוב בין פשטות לבין חוצפה, או תעוזה.

הוא לא שם לעצמו גבולות. הוא התאמן קשה מאד. הוא היה אופטימיסט. היתה לו יכולת בלתי רגילה להתעלות. הוא היה Racer במובן הטהור. הוא היה Winner.

כזו היא אדוה.

ריצה כמו שלה, אתמול, ובמיוחד ההקפה האחרונה – זה דבר שלא לומדים משום ספר, שלא מתכננים, שקשה לכן (גם לה) להסביר.

זה להיות שם ברגע, להתנתק ממחשבות מגבילות, ולמצוא את המיטב בתוכך.

זו ריצה של לב, וזו ריצה של מי שמשוחררת מכבלים ופשוט מאד מאמינה בעצמה. לכן ההצלחה  – "מעל ומעבר"  – נהייתה ממש לדפוס אצלה.

זהו, בעיניי, השיעור של אדוה. איזו הבנה פנימית שמאפשרת התעלות. זו השראה.

“Don’t believe what your eyes are telling you. All they show is limitation. Look with your understanding. Find out what you already know and you will see the way to fly.”
Richard Bach, Jonathan Livingston Seagull

ברכות לאדוה, ולמאמנה רומן פרדמן.

 

מארו:

“The will to win means nothing without the will to prepare.”
— Juma Ikangaa

"לרצון לנצח אין משמעות, ללא הרצון להתכונן" (ג'ומה איקנגה, מנצח ושיאן מרתון ניו יורק, 1989)

"Some people follow their dreams. Others hunt them down and beat them mercilessly into submission" (Neal Kendall")

"ישנם אנשים שהולכים בעקבות החלום שלהם. וישנם אנשים  שצדים את החלומות שלהם ומכים אותם ללא רחם, עד שהם נכנעים" (ניל קנדל)

ליווינו אתמול לאורך השידור, בצפיה גדולה, את מארו. בכל פעם שראינו זמן-ביניים אופטימי, וככל שהתקדמה הריצה, התלהבנו וקיווינו, ומיד סייגתי: מוקדם לשמוח. היינו בסרט הזה מספיק פעמים. ובמרתון המבחן הוא כידוע של המקטע האחרון. עד לשם הכל רק אילו וכאילו.

הפעם זה קרה: מארו עשה את זה, ובגדול.

ואז חזרתי ונזכרתי, במארו בן ה17. הייתי מגיע לכפר הנוער בן שמן, בימי שלישי, בעקבות רפי שהשקיע וטיפח. ורצתי שם עם קבוצת הנערים, ביניהם מארו וימר. נערים עם חלום.

מאז עקבתי.

השיעור של מארו הוא שיעור של הכנה נכונה, ובעיקר שיעור של אופי. שימו לב למבע שלו – על קו הזינוק וגם על קו הסיום: ענייני ורגוע, מרוכז ונחוש, עם המון שקט נפשי.

למארו היה חלום לקבוע שיא ישאלי למרתון. וההצלחה שלו אתמול היא פרי שנים של עבודה קשה. של אימונים רצופים בסבלנות ובלי רעש, הרחק מאור זרקורים. של משמעת אדוקה גם בביצוע התכנית, בתזונה, באימוני הכוח הנלווים, באורח החיים. של שנים של אימונים ושבועות רצופים של מעל 200 קילומטרים לשבוע. אימונים שכללו גם סימולציה – "בלוק" בשיטתו של קאנובה – שבחנה המוכנות לקצב המטרה ותרגלה בקירוב את התנאים שיידרשו. כך שמארו הגיע אל קו הזינוק של מרתון אליפות אירופה עם יכולת וביטחון שבוססו היטב באימונים.

66:40 דק' לחצי הראשון, 66:20 דק' לחצי השני. זה היה ביצוע מושלם של ריצת מרתון נכונה. וסיום לעונה שכללה גם שיפור (פעמיים) של שיא ישראל לחצי מרתון.

"כל האנשים חולמים, אך לא באופן שוויוני. מי שחולמים בלילה במהלך ההפסקות המאובקות של המוחות שלהם, מתעוררים בבוקר כדי לגלות שזו היתה רק יוהרה; אבל החולמים של שעות היום  – מהם יש להיזהר. כי הם עשויים לפעול לפי חלומותיהם בעיניים פקוחות, ולאפשר להם להתממש" (מתוך לורנס איש ערב).

 

התמונה באדיבותו של טיבור יגר. אלבום הריצה של מארו כאן.

לונה

“I am not afraid of storms. I am learning how to sail my ship.”
— Louisa May Alcott

לונה היא אלופת אירופה ל10000מ'. כמה כבר שמעתם/קראתם את זה, ועדיין זה כיף ומדהים לכתוב/לומר את זה.

אתמול היא נלחמה באומץ גם בגמר ה5000מ'. היא טעתה טעות שלדעתי קשורה לאותם האומץ והמוטיבציה, ולאותו הגילוי הנפלא של כוח ויכולת. היא מצאה את עצמה פתאום מתמודדת ממש כתף אל כתף מול אחת הרצות המהירות בהיסטוריה – סיפאן חסן. זה נדמה כמו חלום, זה הרגיש כמו חלום, והיתה שם טעות של התלהבות ואבדן ריכוז. (בדיעבד גם פסילה על טעות שאירעה כבר בתחילת הריצה – ומעניין לקרוא הביקורת של יורם אהרוני כלפי הכלל הספציפי ונסיבות הפסילה – אצטט ההסבר/הביקורת של יורם בתגובה הראשונה).

אבל בואו נתרכז ביכולת. ועוד איזו יכולת. אלמלא ה"פיניש" המוקדם לונה היתה מסיימת הריצה בזמן מהיר מ14:55דק'. אני לא יודע איך להסביר כמה שזה איכותי. אז רק אגיד שאת ההמחשה עוד נזכה לקבל בהמשך. לונה ודן יודעים שלא תחסרנה הזדמנויות.

לונה התאכזבה מאד, ומרשים במיוחד האופן בו נלחמה ב400 המטרים הנוספים, מול הכאב והגוף ו"המושל המרכזי" שבשבשלב הזה צרחו להפסיק, ומול התסכול וההחמצה – מי שמבין בתהליכים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים שמתרחשים ומשפיעים על התשישות – מבין עד כמה ההקפה האחרונה הזו היתה כואבת, נואשת וקשה.

מותר להתאכזב, אך זו אכזבה נקודתית, מינורית, חלק קטן מן התמונה הגדולה:

ראינו אתמול רצה חזקה וחסרת פחד שמוכנה למאבקים ברמות הגבוהות מאד.

דן

השיעור של דן הוא הבחירה המקצועית. להיות "תלמיד של הספורט". להגיע אל "השולחן של הגדולים" (תחילה אולי טיפה להידחף, לתפוס כסא בצד), גם אל שדות האימונים. ללמוד מהטובים ביותר, לחזות ולהתנסות. השיעור הזה חוזר על עצמו אצל המאמנים והרצים הגדולים לאורך הדורות. תתבונן ותלמד, אחר כך תיישם, תתאים ותחדש. תחילה לימוד מקיף, לאחר מכן אינטואיציה ועצמאות.

השיעור הוא גם של התאמה מקצועית ושל איתור וזיהוי נכונים של הגורמים המשפיעים. היו לאורך העונה הזו כמה החלטות מהותיות, מעבר לתכנון וניהול שגרת האימונים.

קודם כל, בחירה נכונה של המטרות. מסלול ההתקדמות של מארו, שבוצע באופן הדרגתי. ההחלטה להתמקד במרתון. הבחירה במירוץ המטרה. ומצד שני, לגבי לונה, ההחלטה האסטרטגית לחזור מהמרתון למרחקים הקצרים יותר, והמאתגרים לא פחות (5, 10, חצי מרתון) – החלטה שהובילה לפריצת דרך אדירה (בהמשך תוכל לבוא לידי ביטוי גם במרתון).

דוגמה נוספת היא ההבנה כי באוגוסט בברלין עשויים להיות תנאי ריצה לא אופטימליים, מעט חמים, והעדפה לאור זאת – ולקחי תחרויות בעבר – להתאמן באיטליה (ססטרייר וטורינו) ובהמשך בבלגיה (מארו) בתנאים קרובים יותר לתנאי המירוץ עצמו.

אלו דוגמאות. אחרי החגיגות דן בוודאי, כהרגלו, גם יסביר וישתף.

האתלטיקה הישראלית

השיעור הנוסף גם הוא חשוב, ואני מקוה שיילמד.

וזה השיעור: לצאת מהפסימיות, מהייאוש, מן ההרגל לדבר על האתלטיקה שאין (כן, גם אני עושה את זה, כי ישנן בעיות רבות כל כך, ובסיסיות, וזה אמנם לא השתנה בשבוע אחד).

ופתאום: הנה יש אתלטיקה. יש אתלטים ואתלטיות. יש מאמנים. פתאום יש גם התלהבות ויש עניין מסביב. יש גאוות אתלטים וחובבי אתלטיקה שמתפשטת ומדבקת.

הפייסבוק נדמה כ"תחרות" בין פוסטים מדווחים-מנתחים-מפרשנים-מברכים. יש אפילו bandwagon לעלות עליה. תחשבו על זה רגע: bandwagon לאתלטיקה הישראלית. זה כמעט אוקסימורון… אחרית הימים.

כל זה לא מתקן את הליקויים הקשים, בתשתית, בבסיס. אני בשום אופן לא מעודד "שביעות רצון".

אבל זה כן מלמד שגם בתנאים הקיימים יש חשיבות לגישה. זה כן מאפשר את השמחה הגדולה של לא לעסוק בשלילי, אלא להתלהב מהחיובי.

ויש מן קטע מוזר כזה, שלא אמור להפתיע: כשמחפשים את החיובי, דברים חיוביים קורים!

מהו הספורט אם לא זה? המוטיבציה להתעניין ולעקוב, המוטיצביה להתאמן ולחלום, המוטיבציה הלא רציונאלית לעתים, להזדהות ולאהוב.

עכשיו אני אומר לכם, כי אני יודע מהיכרות אישית, שהגישה הזו של "זה תלוי בנו, בואו נעשה" קיימת גם בקבוצות נוספות באתלטיקה הישראלית. יש דברים יפים בשטח.

השבוע האחרון וההישגים הנהדרים והדרמטיים באליפות הזו יתנו תנופה נוספת למגמה הזו, רוח תחת מפרשיהם של אתלטים ואתלטיות, מאמנים ומאמנות נוספים.

השיעור המצטבר, מכולם ביחד, הוא שהנה יכולים. המחשת האפשר.

הדבר היפה ביותר בהצלחה הוא כוחה להתפשט, להתרחב, להדביק. בהקשר של אתלטיקה קלה אפשר לתת לכך הרבה דוגמאות ממקומות שונים ומתקופות שונות.

אולי, אני מקוה, תהיה השפעה כזו כעת  כי לראות את לונה ואת אדוה, את מארו ואת חנה – יש לדבר הזה כוח יותר מכל דבר שייכתב או ייאמר.

"אני אחד מאותם האנשים שמאמינים שישנם אלופים גדולים בכל מקום. בכל כפר, בכל עיר, בכל מדינה" (ארתור לידיארד, 1990).

***

תודה לכל הנבחרת שלנו – כל האתלטים והאתלטיות – על הזרקת האופטימיות הזו. ונקוה להמשך.

 

 

 

 

הופעות סיום בברלין
הניצחון ההיסטורי של ה-Flop

תגובות

  • שוחט

    יורם אהרוני כתב והסביר:
    הפסילה המעצבנת של לונה סלפטר ורצה נוספת וגם של אחד הגברים מצטרפת לפסילות מעצבנות של רצים היוצאים מבור המים ב-3000 מכשולים ודורכים על קו פנימי בין קונוסים כמו שקרה לקמבוי מקניה בריו 2016 ועלה לו במדליה. ראוי שחוק 160.1 יתוקן. כתוב בו ביון היתר:
    " …cones or flags, minimum height 0.15m, placed on the white line so that the edge of the base of the cone or flag pole coincides with the edge of the white line closest to the track, and placed at intervals not exceeding 4m…"
    מה הבעיה לדרוש בחוקה שיהיו יותר קונוסים כך שכל קונוס יהיה צמוד ממש לקונוס שלידו? יש כאן פסילה מעצבנת במיוחד כי רק שליש מהרצים בערך חשופים לבעיה הזו כי שאר הרצים מזנקים מקשת הזינוק הרגילה ולא יכולים להיפסל בשל כניסה מוקדמת. זה לא דומה לריצת 800 בה כל אחד רץ בשביל משלו עד החיתוך. מטרת החוקה היא לאפשר תחרות הוגנת ולא להכשיל רצים. בחוקה שהייתה בתוקף עד 1984 לשופטים היה שיקול דעת בנושא הזה. אולי מאחר שבחצי הגמר ב-4X400 בלוס אנג'לס 1984 נכנס בטעות הרץ השני של ארה"ב פנימה לפני שהבין שטעה ויצא והוחלט לא לפסול את רביעיית ארה"ב כי הכניסה לא הייתה מכוונת ולא הקנתה יתרון, הוחלט כי כל דריכה על קו פנימי בקשת או דריכה מעבר לאבן שפה או קו פנימי כלשהו(חוץ מאשר ביישורת), תגרור אוטומטית פסילה בלי שיקול דעת. ב-1985 אפילו נפסל המנצח בגביע העולמי בריצת 200 מטר בשל דריכה על קו חיצוני בקשת כאשר הוא בשביל 1 ואחרי זה תיקנו שוב את החוק ומאז דריכה על קו חיצוני של שביל בקשת כבר לא מחייבת פסילה.

    הגב
  • איציק

    תודה נחשון, כייף כרגיל.
    יש לי שתי שאלות:
    1. דן הוא המאמן גם של לונה וגם של מארו. להבנתי הם התאמנו במקומות שונים בתנאים שונים. איך ניתן לאמן, לעקוב ולתקן את שניהם כשהם לא בייחד? האם ניתן ברמות אלו לאמן בשלט רחוק (כנראה את מארו)?
    2. מה שאתה מתאר בסוף נכון למקצועות המסלול, אך האם זה נכון גם לגבי מקצועות השדה? האם יש לנו מספיק מזרני קפיצה במוט, מספיק מקומות להתאמן בכידון, דיסקוס או פטיש? האם יש לנו מספיק מאמנים לכך?

    הגב
    • shohat

      1. אני לא בקי בפרטי הלו"ז. גם לונה התאמנה בססטרייר. דן לא מאמן בשלט רחוק. לפרקי זמן קצרים יכול להיות אימון עצמאי.
      2. הפוסט הזה לא בא לומר שאין בעיות,קשטת ובסיסיות, בתשתית ובחסמים. נא לא להבין אותו כך. אגב לגבי קפיצות יש פרויקט נהדר שמוביל אלכס אברבוך בלידר ירושלים וישנם מספר מאמנים מעולים בארץ.

      הגב
  • yaron

    תודה רבה על הפוסטים המעניינים והמקצועיים.
    אם יש משהו שצרם לי באליפות הזאת זה סיקור החסר בתקשורת הישראלית. חבל.

    הגב
    • no propaganda

      צודק, לא הייתה כתסה בויינט על ההישג של אדוה כהן, זה פשוט הזוי

      הגב
  • אייל שי

    כתיבה מעניינת אופטימית ובתזמון הראוי והנכון-תודה. ואם כבר אופטימיות ...תוספת קטנה גדולה נחשון ואני חושב שראוי שתאמר.. ,אני מדבר על אותו פרוייקט מאמנים לאומיים, שבעיני יש לו בהחלט השפעה ישירה על ״הקו החדש״ ועל ההישגים אפילו המידיים הללו שעל חלקם כתבת כאן .הפרוייקט הזה מעניק למאמנים את אותם כלים ואת אותה הגישה לעולמם של המאמנים הטובים ביותר התנסויות חדשות טכנולוגיות וכו.צריך וחשוב שהפרוייקט הזה יימשך..

    הגב
  • איסי

    כשמחפשים את החיובי, דברים חיוביים קורים !
    משפט לחיים.
    האליפות הזו סיפקה רגעים ששמורים לאירועי ספורט לאומיים נדירים.
    מאמץ דרך ואנשים שהפוסט מוקיר כל כך יפה.
    תודה

    הגב
  • גיא זהר

    תודה.

    הגב
  • רובי

    תודה נחשון, על הפוסט.
    יש בישראל את כל הרכיבים בכדי להיות מעצמת אתלטיקה . בפרט מגוון אתני ומשאבים, ולדעתי גם יש כאן מאמנים עם לא מעט ידע , או לפחות יכולת ללמוד.
    אז אולי זו תחילתו של שינוי, מי היה מאמין, עוד בימינו.

    הגב
  • עדי

    נורא מעניינת אותי דעתך לגבי דימה קרויטר: למה ההתקדמות שלו נעצרה? מה הוא צריך לעשות עכשיו?

    הגב
    • אלכס דוקורסקי

      לפי מה שקראתי, הרבה פציעות, שאחת מהן היה קשה מאוד לאבחן.
      זה גם מקצוע עם עומסים קשים מאוד שהעוסקים בו מועדים לפציעות. גם דניאל פרנקל, שמתאמנת אף היא, בדומה לדימה, אצל המאמן המצוין אנטולי שפרן (שמאמן גם את אלופת ישראל הטריה, חאנין נסאר), נפצעה קשה מספר פעמים ברצועות הצולבות ונאלצה להחליף רגל ניתור (שינוי מאוד מאוד משמעותי במקצוע).

      הגב
      • עדי

        אין לי ספק שאנטולי מאמן מצוין. לתחושתי, הבעיה אצל דימה היא מנטלית. הפציעה שלו כבר הרחק מאחוריו, אבל הוא עדיין רחוק מלמצות את הפוטנציאל. עבודה עם מאמן מנטלי עשוייה לקדם אותו.

        הגב
        • shohat

          האמת שאני לא מכיר מספיק כדי לחוות דעה. אתלט מאד מוכשר שפציעות ומזל רע עיכבו אותו. מקוה שיגשים את החלום שלו.

          הגב
  • שחר ל

    מישהו יודע איפה אפשר למצוא סרטון של סוף הריצה שאפשר לראות בו את אדווה ולא רק את המובילות?

    הגב
  • היסטוריון של ספורט

    תודה רבה בהחלט תחרות מרשימה
    גם מהזווית שלנו אך גם מהזווית העולמית עם כישרונות רבים וצעירים.
    וסיפורים מעניינים מאד.
    הערה של יורם אהרוני כ"כ נכונה תודה לו ולך שהבאת אותה.
    טעם של עוד.

    הגב
  • אלכס דוקורסקי

    נחשון, תודה רבה על הפוסט הנפלא. בהחלט שיעורים חשובים ומחכימים. מצטרף לתודות גם ליורם על ההסבר המקיף. זוכר שהתאכזבתי בשביל קמבוי לפני שנתיים על פסילתו.

    הגב
  • bhr

    היי נחשון
    תודה על הפוסט היפה.
    התרגשתי בשידור אתמול הרבה יותר אשר בגמר המונדיאל.
    בקשה קטנה יהיה מעניין מאוד אם תראיין את אחד האתלטים או המאמנים בפוסט.

    הגב
  • יהודה ב״ד

    תודה

    הגב
  • shohat

    אלכס דוקורסקי, בעל הבנה רבה ואהבה רבה עוד יותר לאתלטיקה קלה, אחד המגיביפ האדיבים והחכמים שתרם הרבה מאד תובנות מעניינות לדיונים גאן לאורך השנים, החל לכתוב טור משלו בנושאי ריצה ואתלטיקה, באתר hoops. מומלץ מאד!

    http://www.hoops.co.il/?p=132099

    הגב
    • no propaganda

      היי אלכס, בהצלחה!
      לא יודע אם זה נכון לאמר ש6.05 זו התוצאה השלישית בכך הזמנים. סטיב הוקר קפץ 6.06 באולם. בנוסף חוץ ממרקוב גם מקסים טראסוב קפץ 6.05

      הגב
      • אלכס דוקורסקי

        תודה רבה! אתה צודק וזו טעות שלי. שכחתי לגמרי מטראסוב ומקפיצתו של הוקר.

        הגב
  • YG

    נחשון, תודה על העדכונים משך האליפות!
    הייתה הופעה נהדרת למשלחת הישראלית- הלוואי ויהיה לזה המשכיות.

    הגב
  • צור שפי

    מצטרף למודים. יש אצלנו בחיי היום-יום כל הרבה תופעות שמולידות מירמור, ציניות ועור עבה - מנגנוני הגנה שהופכים כמעט לחלק מאיתנו עד שמגיעים רגעים כאלה וכותבים כמוך שסודקים את השיריון, מאפשרים לרגש אמיתי להיכנס ונותנים להבין כמה הרבה אנחנו מפסידים בגללו.

    הגב
    • shohat

      תודה רבה צור, התרגשתי מהתגובה הזו שלך.

      הגב
    • אריאל

      יפה אמרת

      הגב
    • ארז

      מקסים צור. אילו ראיתי את תגובתך אולי שלי הייתה נחסכת, אבל מצד שני מגיע לנחשון כל גרם של פרגון ותודה...

      הגב
  • ארז

    נחשון,
    אני ממש לא אוהב לרוץ, למרות שאני ממש אוהב ספורט. כולל לעשות ולא רק לצפות :)
    אחד הסטיקרים הכי חמודים שראיתי לאחרונה היה קונטרה לכל ה-42.2 ו-21.1: 0.0 - I don't run.
    וההקדמה הזאת רק באה להדגיש כמה הטורים שלך מלאים בהשראה ואהבת אדם, ברמה כזאת שגם מי שלא אוהב ריצה יכול ללמוד מהם המון ופשוט להתמוגג מהם.
    תודה לך.

    הגב
  • רומן

    בקפיצה במוט היתה תחרות אדירה.
    התוצאה ב200 פנטסטית.

    הגב
  • גדי

    תודה על הכל נחשון.

    הגב
  • עגל

    תודה נחשון, העברת את ההתרגשות והפרגון בצורה מצוינת.
    ההתאוששות של לונה אחרי הטעות וזה שהיא חזרה לרוץ בצורה כל כך טובה יחסית למרות שכבר לא נשאר לה חמצן מהספרינט שהיא נתנה מראים כמה היא חזקה פיסית ומנטאלית.
    פשוט נחשף הפרצוף האמיתי שלה, והפרצוף הוא נעים מאוד!

    הגב
  • רטקסס

    תודה רבה על הטור הנפלא ועל המשך הסיקור,
    הישגי ישראלים בריצות זה דבר נפלא ושאפשר לשאוף לו גם בעתיד. כמדומני, גם אתה (כמו מומחים אחרים) דיברת בעבר על העיסוק בספורט עממי כבסיס רחב ליצור תרבות וספורטיוויות ברמה גבוהה. בשנים האחרונות אני מגלה יותר ויותר רצים, קבוצות ריצה, אימוני ריצה, נוספים מירוצים, מרתונים ומה לא.
    אני שמח שזה מחלחל גם לדרגים המקצוענים והגבוהים ואני בטוח שזה יהיה כך גם בהמשך. זה מהווה השראה לכל הרצים בישראל.

    הגב
    • שחר ש

      לדעתי מדובר בהגדלת בסיס הפירמידה של העוסקים בספורט בקרב ילדים ונוער (יותר ילדים ונוער שעוסקים בספורט דרך קבע), ופחות הספורט העממי כמו שציינת בתגובתך - של גברים ונשים בגיל העמידה שמצטרפים לקבוצות ריצה \ קרוספיט בפארק או סתם נועלים נעלים ויוצאים לרוץ בשביל הבריאות. לצערנו, הנתונים המתפרסמים אודות השמנה ושיעור העיסוק בפעילות גופנית בקרב ילדים ונוער מצביעים על כך שאו שהתחושה שהפעילות הגופנית כדרך חיים מאומצת על ידי יותר ויותר אנשים לא נכונה או שהדבר לא מחלחל לדור הצעיר.

      הגב
      • נעם

        אני חושב שזה שני צדדים של אותו מטבע. כבר אין היום את המשחק הקלאסי ברחוב של פעם - אז או שאתה לא עושה ספורט בכלל או שאתה יוצא מיוזמתך ואז זה יהיה יותר נרחב (ריצות, מכון וכו')

        הגב
  • אבנר

    אופטימיות לא צריכה להיות מילה גסה...

    הגב
  • אבינעם פורת

    כתבה מדהימה

    הגב
    • shohat

      תודה רבה אבינעם. כבוד גדול. עוקב אחרי הכתיבה שלך תמיד.

      הגב
  • D! פה ועכשיו

    תודה רבה!

    הגב
  • דורון ליבוביץ

    תוה נחשון.
    נהנתי מאוד.

    הגב
  • דובינסקי

    תודה שוחט, מצוין.

    הגב
  • איציק

    נחשון, מקווה שהאליפות הזו החזירה לך את חשק הכתיבה...

    הגב
  • שחר ל

    מישהו יכול לצרף לינק לסרטון שבו אפשר לראות את סיום הריצה של אדווה (אם יש כזה)? מסתכל שמדברים על הפיניש המעולה שלה, אבל אין איפה לראות כי השידור התמקד כצפוי רק ברביעייה הראשונה

    הגב
  • עמי ג

    טור נהדר, נחשון. תודה.
    זה היה יום נהדר לאתלטיקה הישראלית, ויום נדיר בקפיצה במוט.
    תוצאות מדהימות של ילדים בני 20 ותחרות נפלאה שגרמה להתרגשות רבה גם אצל רנו לה-וילאני. היה אפשר לראות עליו כמה הוא שמח על התוצאות של היורשים שלו. מדהים שתוצאה של 5.95 הספיקה לו בקושי למקום שלישי.
    והנה הצעה לאחד הטורים הבאים - המגיב איל שי כתב על "פרוייקט המאמנים הלאומיים".
    מהו הפרוייקט הזה? מי משתתף בו? מי מממן אותו? מיהם הספורטאים הצעירים בגילאי 14-18 שמתאמנים אצלם ועשויים להיות האתלטים הייצוגיים הבאים של ישראל?
    אותי למשל היה מאוד מעניין לקרוא על כך.

    הגב
  • Ivan Pedroso

    באיחור לא אופנתי בכלל, פוסט מהמם, תודה רבה :)

    הלוואי ותחזור לכתוב לעתים תכופות!

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *