שירים ושערים / בני תבורי Bicycle Race

[youtube xt0V0_1MS0Q&ob=av3n nolink] גם בני שלנו בטירוף הרכיבה על אופניים, וזאת סיבה מצוינת לקליפ עם כוסיות מהאייטיז

החיים הספורטיביים שלי התחילו בכדורגל שכונה – מגיל שש עד שהברך שלי התפרקה בגיל שלושים וקצת. עברתי להליכה ספורטיבית, ונהייתי תותח.

כשהגעתי לקיבוץ כמה חבר'ה צעירים גררו אותי לכדורסל. למדתי צעד וחצי והפכתי לקלע שלשות מצוין.  הזריקה שלי הייתה בנוסח רורי דלאפ (מוציא זריקות החוץ המטורפות), אבל הכדור איכשהו נכנס.

זה נגמר לא טוב. בשבת אחת אחרי הצהרים, ליאור פרלמן, אולסי בפי כולנו, התיישב פתאום באמצע המגרש, מלמל משהו לא ברור ועצם את העיניים. ליאור האהוב, שחקן נבחרת ישראל בכדורעף, מת לנו בידיים.

האירוע המבעית פירק את הנשמה ואת העסק.

*

לרוץ אני מוכן רק אחרי כדור, והצורך בספורט נוסף להליכה הביא אותי לנסות מחול אירובי. בחיי. אשתי ואני, עם עוד שמונה חביירות, מקפצים יחד לצלילי אגדודודו או אוצאוצאוצ אחר.

בהתחלה אתה נבוך, מסתכל לצדדים, אבל מהר מאוד מבין שכולם נראים מגוחכים באותה מידה, ומתחיל להתרכז במדריכה הנאה והאנרגטית. אחרי כמה דקות אתה כבר בקושי נושם, מצחין מזיעה ומבקש נפשך למקלחת. כך במשך שנה.

*

בינתיים קיבלו נמרוד ובועז, התאומים בני השש לבית חמו, שכני בקיבוץ, זוג אופניים. לא ארחיב בפרטים, אבל מדובר בתופעה איבל קניוולית ייחודית. האבא המאושר בילה אחרי צהריימים שלמים בבניית ראמפות וסלילת סינגלים ביער הסובב את  הקיבוץ, רק כדי להשביע את בניו במנת האדרנלין הנדרשת להתפתחותם, שנהיתה תובעני מיום ליום.

כדי להשיג את התאומים, הצטרפו הוריהם לרכיבה, ואחריהם עוד אחד ושניים ויותר. זה הפך לטרנד. איזה שלושים חבר'ה, בטייטס, מרביתם יכולים להיכנס בלי בעיות לקטגורית ה-בי.בי.דאבליו בסרטים לגדולים, טסים על אופניים בכל שעה פנויה. כבר לא מדברים על כלום פרט לאופניים, והשפה שלהם כוללת ביטויים מוזרים כמו שימאנו, רוק שוק, טרק, ספיישלייזד, קליטים, ושמות של משקאות אנרגיה.

העסק התרחב והגיעו רוכבים נוספים מבחוץ, ובתוך כל המהומה אני מתלבט. אופניים הם דבר יקר, שדורש השקעה תמידית, ואם אתה לא בטוח שזה מה שאתה רוצה לעשות, חבל להתחיל. התאומים, אגב, נהיו אלופים בארץ ובאירופה, כולל בדאון היל.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

במסגרת עיסוק נפלא שיש לי, קריינות והקלטת ספרים בספריה לעיוורים (זו שעומדת להיסגר בגלל מחסור בתקציבים ופוליטיקה פנימית הרסנית) יצא לי להקליט את ספרו של חנוך מרמרי "על האופניים" (הוצאת "עם עובד" 2005). הספר נדמה בעיני לניסיון מוצלח מאוד ליצור את הגרסה המזרח תיכונית והמיוזעת ל-"זן ואמנות אחזקת האופנוע" של פירסיג, ספר שהיה פריט חובה לזיין המתחיל בסיקסטיז ובסבנטיז.

מרמרי הוציא תחת ידו יצירה מרתקת, מרגשת, מטלטלת, כתובה בישראלית נפלאה. הקטע בו הוא מתאר את הפעם הראשונה שירד את האלפים בתוך דבוקה הוציא אותי מתא ההקלטות על סף התקף חרדה.

יש בספר הזה היסטוריה והווה של הרכיבה בישראל, יש סיפורים על תאונות קטלניות, ביקורת על רשויות, מגוון חוויות, תיאורים נפלאים של מקומות באירופה ובארץ. ישראליאנה כמו שאפשר לאהוב.

ההחלטה נפלה. מן מפץ גדול קטן שכזה. מרמרי אמנם רוכב כביש ודי בז לרוכבי השטח, "שטיחונים" בספר, אבל הטירוף מדבק.

לפני שלוש שנים רכשתי אופניי הרים יד שנייה (TREK FUEL EX 8 אם זה חשוב), ביגוד מתאים, קסדה,  שלוקר, נעליים. זה יקר כמו שזה נשמע, אבל הסיפוק מובטח. לגמרי.

זה הספורט שלי עכשיו. אני משקיען, טוחן עליות, אבל שפוי. קטן עלי להתאמץ בעלייה, אבל אין לי עניין בטיסה של 50 קמ"ש בירידה תלולה זרועת אבנים ודרדרת. למעשה אני הרוכב היחיד בעולם, כנראה, שנוסע בעליות מהר יותר מאשר בירידות.

*

הסיפור של אופני השטח החל בעולם בסוף הסבנטיז, ליד מיל וואלי בקליפורניה. ג'ו בריז היה היפי שחיפש ריגושים וגארי פישר הבין שאפשר לעשות מזה כסף. מהר מאוד הוחל בייצור סדרתי של אופני שטח, הטכנולוגיה נסקה ביחס הפוך למשקל האופניים, ובניינטיז החל הבום הגדול שנמשך עד היום. הרגלי שעות הפנאי שונו ומיליונים, כך מסתבר, לא טועים.

על כביש אני לא רוכב. פוחד לאללה. היחס לרוכבי האופניים בישראל מחפיר כמו היחס לנשים בסעודיה. זה בסדר שנתקיים, רק שלא יראו אותנו.

שטח אתה יכול להיות מותקף על ידי פרה, משפחת חזירי בר יכולה לחצות לך את השביל עשרים מטרים מהאף, אבל לא תידרס מתחת לגלגלי פול טריילר. מספיק קשה לנשום ברכיבה גם בלי האגזוזים, ואין כמעט רעש.

יש חריקות של הצמיגים, ציוץ ציפורים מדי פעם והקללות של החבר'ה לידך. יש ריחות של פריחות וגללים טריים, עשן מדורות ועושר של צבעים. הנוף נראה כמו בגלויות, ושעות אחר הצהרים הן הזמן הנכון להיווכח בכך. זהו.

אפשר להתרכז יופי במהלך הרכיבה. לפעמים אני עורך תכניות לרדיו תוך כדי.  לאחרונה גם אוסי הצטרפה וזה בכלל נהיה רומנטי, רק בלי הכינורות ברקע.

טחנתי וטירחנתי, וכפיצוי אני מצרף לינק לשיר נפלא של להקה נפלאה, שמכיל את הסיבה האמיתית בשלה בעצם אני כל כך אוהב אופניים. תיהנו.

*

You'll Never Walk Alone

שירים ושערים / בני תבורי You'll Never Walk Alone
שירים ושערים (והפעם קלנאד) / בני תבורי

תגובות

  • DI

    נהדר
    שמח לראות שהפוסטים שלך כבר נהפכו למסורת בדה-באזר. טוב שיש מקום להרבה קולות מרחיבי דעת.

    לגבי ספרים המוקלטים (מקוריינים?). זהו משהו שמעולם לא תפס בארץ (אני ביניהם - לא מבין את העניין). אבל בגרמניה זה נראה לי כמו עזק גדול למדי. יש לי הרבה חברים ששומעים ספרים וכאלו שנרדמים עם ספר שכזה. שזה אולי כיף אבל חסר את החן שבספר פתוח שעון על אדם וראשו השמוט כאילו קורא.

    • בני תבורי

      DI
      תודה. מדובר בהקלטות ספריי קראיה, עיון, לימוד וכתבי עת עבור אוכלוסית העיוורים. לצערי, אין בארץ מחסור בלקוחות. לגבי אוכלוסיות אחרות, אין לי מושג.

      • DI

        את הרעיון הבנתי. רק לא ברור לי איך קוראים לזה. אפילו ניסיתי פעם ולא נהניתי. רציתי להגיד (דיברת על בעיות תקציב) שאולי צריך לחפש שוק אחר (לכאורה לא טרוויאלי) - אני חושב שזה נהדר שזה קיים ולא מבין איך אין לזה תקציב. אלא אם תגיד לי שאתה מרוויח עבור זה חצי מממה שמרוויח החציון בכדורגל. דבר עם גולדפארב או איך שלא קוראים לו, אולי גאיידמק. הוא עוד כאן?

        • בני תבורי

          DI,
          עבודתי בספריה לעיוורים היא בהתנדבות מלאה. הקריינים אינם מקבלים תשלום למעט החזר הוצאות נסיעה. היחידים העובדים שם בתמורה למשכורת הם הצוות המקצועי: מנהלה, טכנאי אולפן ועורכים טכניים. לשמחתי הרבה בורכתי ביכולת מתאימה ונפלה בידי האפשרות לחלוק אותה עם אחרים, ושכרי מגולם בעצם המעשה.
          הספריה מתקיימת מתרומות והשלמת תקצוב של משרד החינוך ואולי גם הרווחה. מרבית ההוצאות הן על שכר דירה, ציוד אולפנים ועריכה, דיוור ומנהלה. איומי סגירה של הספריה בשל מחסור בתקציב מביאים למשברים אחת לשנתיים שלוש שבדרך כלל מסתיימים בחיבוק ופוטו אופ בין המנכ"ל לשר הממונה. הפעם נוסף מימד פוליטי למשבר, נסיון הדחה של המנכ"ל על ידי אחרים שחושבים שהם יעשו את זה טוב יותר. בינתיים נותר כסף למימון התפעול השוטף עד תום החודש בלבד. אני ושאר הקריינים לא צד בעניין, אנחנו רק מרגישים נבוכים, משהו כמו אוהד שבריונים משתלטים לו על הקבוצה. בא לי לאחוז בציציות ראשם ולטלטל כהוגן עד שיבינו שלא מדובר בעסק פרטי ושיש להתנהגותם מחיר כבד שמישהו אחר משלם, אבל אני די חסר אונים בקטע הזה.

          • DI

            לא חשבתי אחרת בני.
            עצוב
            זה מה שיש לי להגיד
            על זה שלא מוצאים כמה אלפי שקלים כדי להביא ספרות לאילו שאולי לא יכולים לקבל אותה בדרך אחרת.
            מתנצל שאני חוזר לזה שוב ושוב
            אבל מאז שקראתי את זה אני מוטרד מאד מהעניין. באמת שאין לי מושג למה

  • מאשקה

    יופי של טור תבורי, הצטרף לשכן שלך מעין שמר שמוליק בראון, הוא חורש את ארצנו באופניים.
    חוץ מזה, יש עכשיו מירוץ אופניים 100 שנה לתנועה הקיבוצית מקיבוץ דן עד קיבוץ איילות בערבה.

    • בני תבורי

      מאשקה,
      שמוליק בראון אוכל אותי בלי מלח באופניים, הוא מדור המייסדים.

  • moby

    בני כל הכבוד על ההשקעה (אופניים יד שניה)
    הר חורשן ו/או קרן הכרמל (מוחרקה) מחכים לך בשלווה (עם בעליות עסקינן).
    משתתף איתך בחוויותיך אולם....
    איך לא נדרסת עדיין מרכבי 4X4 4X2 אופנועים,טרקטורונים וכד' הם יותר מסוכנים מהמשוגעים בכבישים. אין להם את התובנה שיכול להיות כלי עולה מעבר לרמפה.

  • הופ

    בני אתה כותב נפלא.
    LOL מזדהה עמוקות על "לרוץ אני מוכן רק אחרי כדור". לשמחתי אני עוד יכול לרוץ (אם כי הרבה זמן לא יצא לי), כי אני לעומתך לא מוכן ללכת אחרי שום דבר.
    לא אסלח לך על שגרמת לי לבדוק בגוגל מה זה BBW.

  • סימנטוב

    you never bicycle
    לפעמים בשבתות
    איזה כיף בני שאתה נכנס ללופ (שבועי?) של פוסטים

    • סימנטוב

      ... you never bicycle ALONE

  • דניאל

    בני - נפלא.

    תיארת את הסםר של מרמרי נפלא. אני חייב לקרוא אותו עכשיו :)

  • אנחנו – אשדוד | מצד שני

    [...] ומעניין של בקרמן על הטכנולוגיה שמתחילה להיכנס למגרש, כותב צעיר ומבטיח (שגם מגיב פה לפעמים) שמדבר על ספורט ומוזיקה, ופוסט נהדר [...]

  • בני תבורי

    moby,
    הר חורשן נפלא בעיקר בחורף, בקיץ יש יותר מידי פודרה על השבילים, במוחרקה רכבתי לפני שבועיים. רכבי 4X4 ואופנועים הם בהחלט סיכון, נדרשת עבודת חינוך רצינית.

  • באבא ימים

    זן ואומנות נותרו פריטי חובה לזיין המתחיל גם במחצית הראשונה של שנות השמונים (יחד עם wish you were here למלנכוליות וקטע הפתיחה מ - friday night in san francisco למתוֿקדמות). אני מודה ש"על האופנייים" מעולם לא היה מעורב באף חוויה מינית שלי. גם לא bicycle race

    love of my life זה כבר סיפור אחר.

    • בני תבורי

      באבא,
      אין לי תירוץ אינטליגנטי, אבל ל Night in San Francisco מעולם לא הצלחתי להתחבר. זה לא אומר שאין לי המון הערכה לכל אחד מהם בנפרד.

      • באבא ימים

        בעני ממש אין צורך בתירוץ אינטיליגנטי. גם אני חושב ש friday night in san francisco רחוק מלהיות פסגת הקריירה של כל אחד מהם. אני דיברתי על לנגן את הקטע (פעם יכולתי).

  • זוהר

    איפה אפשר להשיג קלטת שלך בשיעור אירובי?

    • בני תבורי

      הכל הושמד!!!

  • שירים ושערים (והפעם קלנאד) / בני תבורי | BUZZ

    [...] שירים ושערים / Bicycle Race [...]

Comments are closed.