דרוש: קהל

יתכן ובעוכרי הכדורעף כספורט משלהב המונים נמצאת העובדה שבמהלכו לא מתקיים מגע פיזי בין המתמודדים. מדוע? כי אם אין תיקול הגון, או לפחות איזה דריבל אין רייטינג. העם רוצה דם. שחקן נפגע ומתפתל על הדשא או הפרקט, חיכוך אברים, כניסה חדה, צלילה, כל אלה משמשים כאפרודיזיאק בכדורגל וכדורסל. חסרונם בכדורעף, לעומת זאת, משפיע לרעה על רמת העניין בו.

דרושים.

 

כדורעף הוא ספורט נפלא. הוא אינו שוטף כמו כדורגל, כדוריד והוקי קרח, אבל כשהכדור בתנועה יש בו קצב מהיר, מיצוי יכולות פיזיות, אתלטיות, אקרובטיות, ואם מדובר בקבוצות ברמה דומה יש גם הרבה מתח ועניין.

יתכן ובעוכרי הכדורעף כספורט משלהב המונים נמצאת העובדה שבמהלכו לא מתקיים מגע פיזי בין המתמודדים. מדוע? כי אם אין תיקול הגון, או לפחות איזה דריבל אין רייטינג. העם רוצה דם. שחקן נפגע  ומתפתל על הדשא או הפרקט, חיכוך אברים, כניסה חדה, צלילה, כל אלה משמשים כאפרודיזיאק  בכדורגל וכדורסל. חסרונם בכדורעף, לעומת זאת, משפיע לרעה על רמת העניין בו.

 

בר-נצר ואוהדת שרופה.

 

כדורעף הוא משחק של פריפריה ולא של ערים גדולות, כך אומר לי זוהר בר-נצר (39), מאמן מכבי תל אביב, שהתמודדה ביום שלישי במסגרת הצ'אלנג' קאפ (הגביע האירופי השלישי בחשיבותו), עם הקבוצה הפולנית טייטן צ'סטוחובה. בכדורעף מתעניינות קהילות קטנות יחסית, כאלה שכדורגל גדול עליהן.

*

בר-נצר יודע על מה הוא מדבר. הוא נולד בקיבוץ המעפיל, ביתה של הפועל המעפיל, אימפריית הכדורעף הישראלי. בין השנים 1965 ל-1985, זכתה הקבוצה ב- 14 אליפויות (9 רצופות), 12 גביעי המדינה ו- 11 דאבלים, תופעה חסרת תקדים בכל קנה מידה (מלבד מכבי בכדורסל, כמובן).

מרבית יריבותיה של המעפיל באו אף הן מקיבוצים ובמיוחד מקיבוצי השומר הצעיר: עין שמר, עין החורש, בית זרע, העוגן, עין המפרץ, גן שמואל, מרחביה ואחרים. למה קיבוצים? כי לכדורעף מספיק היה מגרש בלטות לא גדול, רשת, כמה בחורים חסונים ואתלטיים ונעליים מתוצרת "המגפר" ששימשו גם כנעלי השקיה לעובדי הפלחה. למה השומר הצעיר? אין לי מושג, וממילא את מקומן של התנועות והזרמים האידיאולוגיים, תפסה כיום התק"מ – התנועה הקיבוצית המאוחדת.

ש ת ו ל !!! (איור: יעקב גוטרמן)

 

למשחקים ההם הגיע כל הקיבוץ. אף אחד לא נעדר, גם לא אלה שהיו ב"מצב חולה", אחד ממצבי הקיום האפשריים שהעמיד הקיבוץ לרשות חבריו לניהול חיי היומיום. כך היו מצטופפים לאורך הקווים  אברשק'ה מהמטעים, ברונק'ה מהקומונה, חיים מהמים, יוחנן הרפתן, דגן מהאספסת, טרודה הסנדלרית ואלי מזכיר הקיבוץ ואיתם שומרות הלילה עם הזאטוטים בפיג'מות.

מי שלא מצא מקום בשורות הראשונות, יכול היה להשיג עמדת צפייה נוחה יותר ממרומי מושב הפרגוסון או הג'ון דיר שחנו מסביב. בעידן מאוחר יותר הגיעו המיכלזון והעפרוני. כמובן שהשמות והפנים התחלפו מקיבוץ לקיבוץ, אבל העיקרון היה זהה. התיישבות העובדת שולתתת.

*

במדריד וברצלונה מתעניינים בעיקר בכדורגל. גם ברומא, מילאנו, פריז, לונדון ותל אביב. הכדורעף המשוחק בספרד – כמו גם ביוון, טורקיה, רוסיה, פולין ומדינות נוספות באירופה – למרות רמה גבוהה מאוד, נדחק לקרן זווית בכל הנוגע להתעניינות הקהל. גם בארצות הברית, מולדת המשחק, ההתעניינות נמוכה.

האורחת הפולנית מצ'סטוחובה, עיר מקודשת לפולנים, שאוכלוסייתה מונה 250 אלף תושבים, משחקת בליגה הפולנית מאז 1987 ונחשבת לאחת הקבוצות החזקות במפעל. "האלה פולוניה", האולם הביתי שלה, מכיל 3700 מקומות ישיבה והוא מלא בכל משחק. במשחק קובע לאליפות ב-1997 הצטופפו בו 7,000 איש.

ועדיין, למשחקי הכדורגל בפולין מגיע ממוצע של 30 אלף איש למשחק. מכבי מתל אביב, כרך של למעלה מחצי מיליון איש, מביאה כמאתיים איש למשחקים החשובים מאוד, מרביתם חברי "השחקן ה-12", ארגון האוהדים הצהוב, שמספק את הצבע והאטרף ועושה זאת בגדול.

גם האולם בהדר יוסף, המכיל 1,400 מקומות, גדול עלינו, אומר בר-נצר. אני מחפש אולם קטן יותר שבו הקהל יושב על הקווים והשפעתו על השחקנים רבה יותר, כמו בקיבוץ. בגעגועים הוא מספר על המשחקים שראה כילד או השתתף בהם כשחקן.

בעין שמר, למשל, או בעין החורש, עם קבוצות בינוניות למדי, מגיעים גם כיום למשחקים מאות אנשים הממלאים את האולם עד אפס מקום. המשחק נמצא במחזור הדם של הקהילות האלה, בר-נצר אומר, כמו משהו מקודש. האווירה חמה ומשפחתית.

*

אפילו שמות ידועים בעולם הכדורעף, אינם מהווים גורם משיכה, אלא למביני דבר ומתעניינים. השם פיוטר נובאקובסקי, (23, 2.05 מ') לא אומר הרבה למרבית חובבי ספורט. עכברי כדורעף (ברשותך מנחם), יודעים כי מדובר בשחקן כוכב, חוסם האמצע של צ'סטוחובה ונבחרת פולין, אחת מעשר הנבחרות הבכירות בעולם כיום, עימה זכה באליפות אירופה ב-2009.

דויד מורק (33), הקבלן (מקבל הכדורים) של הקבוצה הפולנית, אחד מטובי שחקני הכדורעף האירופאים בכל הזמנים, שעשה קריירה נהדרת בפנאתיניקוס היוונית ומודנה האיטלקית, גם הוא נמנה על סגל צ'סטוחובה וגם הוא אלמוני לאחוז גבוה של אוהדי הספורט. אבל שם, בפולין, הם מגה-גיבורים ובאים לראות אותם 3,000 איש…

*

נרקיס שרייבר האגדי היה מורה שלי לכדורעף בתיכון "אחד העם" בפתח תקווה. מגוון רחב של סיבות, בעיקר חוסר כישרון מוחלט, גרמו לי לעבור ליציע ולהיות אוהד. אחר כך הייתי סתם מתעניין, ובשנים האחרונות אני מתעניין יותר.

הכדורעף של היום שונה מאוד מזה ששוחק על מגרשי הבלטות בקיבוצים. יש תפקידים אחרים, ניקוד אחר, למשחק קצב מהיר הרבה יותר והרמה האישית גבוהה. תרמו לכך בין השאר שחקנים זרים שהגיעו לארץ. משחק כדורעף טוב הוא אירוע חוויתי. נסו ותיהנו.

הכדורעף הישראלי יכול להתגאות באריה זלינגר, כיום מאמן נבחרת ישראל לנשים, אחד המאמנים המוערכים בהיסטוריה של המשחק וחבר היכל התהילה של הכדורעף העולמי מאז 1995. זלינגר הוביל כמאמן את נבחרת הנשים של ארה"ב לזכייה במדליית הכסף במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 84' ואת נבחרת הגברים של הולנד למדליית כסף בברצלונה 92'.

אחד מכוכבי אותה נבחרת הולנד הוא בנו של זלינגר, אביטל. נכדו של זלינגר, שון פייגה, שכיכב בשורות מכבי תל אביב עד לעונה האחרונה, פתח השבוע את הקריירה שלו כשחקן בקבוצת הכדורעף סיאול וורי, והצטיין בניצחון קבוצתו 3:0 על קפקו, במחזור הפתיחה של הליגה במולדת של ג'יי-סון פארק.

*

מכבי ניצחו 0:3 לעיני 500 איש, ויצאו לגומלין אפוף התקוות בפולין. למה אפוף תקוות? כי חוקי המפעל קובעים שבמקרה של ניצחון פולני בגומלין, ולא משנה באיזו תוצאה (!), תיערך "מערכת זהב" קובעת עד 15 נקודות. שם, הכול יכול לקרות.

*

ואיש חכם אחד אומר: כדורעף? תנו לנשים לשחק כדורעף.

– ???

בטח, כך האיש החכם, ראית איך השחקניות נראות?

כנראה שהוא התכוון לזה...

 

 

 

 

עשרה שינויי חוקה רצויים
חוק הנבדל

45 Comments

גיל מזימבבואה 10 בדצמבר 2010

אין מה להגיד צודק. כל מי שאוהב ספורט קבוצתי לא יכול להישאר אדיש לרמה שמופגנת כיום בעולם (אגב אני חושב שאת אותו מאמר בדיוק ניתן היה ליכתוב על הכדורמים).
בני, זהר הוא הבן של דוד? כי אם כן אז הכל ברור מאיפה האהבה לכדורעף.

מיכאל 11 בדצמבר 2010

צודק לגמרי בעניין הכדורמים

דובי מילר 10 בדצמבר 2010

ואם אני זוכר נכון, בשנה שעברה לימדתי את הבת של אליעזר כגן, שאותו זכיתי לראות במדי המעפיל, כאשר היו משחקים באולם אצלנו בבית הספר וכולנו נסחפנו בשיגעון של הכדור והרשת מדי מוצ"ש .

דורפן 11 בדצמבר 2010

כמי שלמד עם דובי באותו מוסד אקדמי מהולל – כדורעף היה אצלנו הספורט מספר 1. בעיקר בגלל הכיף לשחק באולם משובח שהיה לנו

תבורי 10 בדצמבר 2010

גיל,
נדמה לי שזוהר הוא אחיינו של דוד. גם שני אחיו של זוהר כדורעפנים מצטיינים, יניב שפרש ממשחק וכיום מאמן וזיו שחקן הפועל מטה אשר. בקיבוצי האיזור אתה צריך סתם לזרוק אבן, היא תפגע בתאילנדי או בשחקן כדורעף…
הדלקת אותי על הכדורמים, יש לי כמה שנות גומבוש בעברי כאוהד, אולי נכתוב משהו על זה.

דובי,
איפה זה אצלנו בבית הספר?
כגן גם צ'לן מחונן.

גיל מזימבבואה 10 בדצמבר 2010

חתיכת היסטוריה גומבוש והבן שלו אילן. היתה תקופה שגומבוש היה מאמן ואילן שופט שמעולם לא סיים קורס שופטים. הם היו מקללים אחד את השני ברומנית או הונגרית (בתור ילד לא הבדלתי), היינו מחזיקים את הבטן מרוב צחוק…

דובי מילר 11 בדצמבר 2010

את שנות התיכון שלי ביליתי ב-רופין, עמק-חפר.
אני לא בטוח שאפשר לקרוא למה שעשיתי שם – ללמוד…

שלו 10 בדצמבר 2010

טוב בתור העירוני כאן, אדרוש את כבודה האבוד של הממלכה מבת-ים.
אומנם גם אני יודע שבעת החדשה אליעזר כגן הוא הפלה של ענף הכדורעף בארץ. אבל יצאו לא מעט אגדות כדורעף מבת-ים. לא אנקב בשמות כדי לא לשכוח אף אחד אבל הייתה תקופה (85-90) שהרכב נבחרת ישראל והפועל בת-ים היו כמעט זהים. ומי שגידל את כולם הוא האיש היקר מיכאל פביאן.
כדורעפן שכן אזכיר את שמו בעיקר כי הוא היה מהחלוצים, אומניהו לבבי, לצערי הכרתי אותו רק בשנותיו האחרונות, בצעירותו היה גם קפטן נבחרת ישראל.

תבורי 10 בדצמבר 2010

שלו,
בת ים אכן היתה אימפריה רצינית.יכולת להזכיר גם את יעקב הרשקו וצחי אלבז, שחקנים ענקיים, ואת הבלונדי ששכחתי את שמו.

אלעד 10 בדצמבר 2010

אלון גרינברג

תבורי 11 בדצמבר 2010

אכן כן, שחקן נפלא!

שלו 10 בדצמבר 2010

בקבוצה הראשונה היו:
דני גלילי, רפי רולניק, צחי אלבז, יעקב הרשקו ושני שחקני החיזוק רז בורר (הבן של…) ואורי חבר האיום עם יד שמאל אלוהים ישמור.
אלון גרינברג מעבר לכך שהוא בחור מקסים, היה היורש של הרשקו הרבה שנים, עד ששבר את היד ובמקום להגיש עבר להנחית ופתאום התגלה, אבל הוא שייך לדור הבא כבר.

גורדיטו 11 בדצמבר 2010

לתקופה קצרה, כשהייתי בגיל הנוער, בסוף שנות השמונים, הוקמה קבוצה נחמדה למדי בהפועל ראשון, עם דני גלילי הבוגר כמאמן-שחקן. הקבוצה היתה בליגה הראשונה ואנחנו כשחקני נוער נענו בין הקבוצה הבוגרת לליגה לנוער.
המחוז שלנו כלל כמובן את בת ים, עם אלון, צחי ואחרים שאומנו על ידי הרשקו והיו קבוצה מדהימה עם אולם ביתי רועש וגועש.
פעם אחת, בגביע המדינה לנוער, הצלחנו לנצח אותם בבית שלהם
(!) ולהדיח אותם מהמפעל. זו היתה חוייה מטורפת לנצח את הבלתי מנוצחים אצלם בבית ואני מצטמרר רק מלהזכר בזה. הגענו עד רבע הגמר מול קיבוץ שריד שם הגיע דרכנו הסינדרלית אל סופה.
צחי היה שחקן מדהים ועוצמתי, אבל באיזשהוא מקום אלון היה יותר נעים לצפייה בזמן משחק. היו לו תנועות והנחתות SILKY SMOOTH שתמיד היה מפעים להביט בהם מהצד.
הצבא הוציא את כולנו ממסגרת הכדורעף ושלח אותנו לדרכנו בחיים וגם הקבוצה ההיא בראשון התפוגגה למחשכי ההיסטוריה.
תודה על הפוסט, זרקת אותי כ25 שנה אחורה :)

הופ 10 בדצמבר 2010

נדמה לי שהתזה שקושרת בין חוסר הפיזיות לחוסר הקהל קורסת כשחושבים על טניס.
זו שאלה מצוינת, מה גורם לספורט אחד להצליח ולאחר פחות. שאלת קואדריליון הדולר. מעבר למה המשחק עצמו כולל, יש כמובן המון גורמים כמו תרבות, תרבות שלטת, היסטוריה, תנאים גיאוגרפיים, את מה אפשר לשחק ברחוב, מה אסתטי יותר ועוד.
אבל שאלה אחת לא קיימת, והיא למה כדורגל הוא המשחק הכי פופולרי. התשובה היא שהוא פשוט המשחק הכי טוב בעולם.

תבורי 10 בדצמבר 2010

הופ,
אי אפשר שתזה תהיה נכונה לרק לתחום אחד? :)

הופ 12 בדצמבר 2010

בני, לא רק שאפשר, מרבית התזות הן כאלה!

אלעד 10 בדצמבר 2010

כדורגל הוא פשוט המשחק הכי "שחיק" בעולם (המצאתי עכשיו את המילה). לכדורעף צריך רשת ועמודים, לכדורסל צריך סל וכדור שקופץ וכו'. לכדורגל כל מה שצריך זה 2 אבנים שידמו קורות של שער, וזוג גרביים מגולגלות ככדור. בנוסף המשחק בבסיסו הוא מאוד פשוט ולא דורש מיומנויות מדהימות.

LSN 10 בדצמבר 2010

אם ישנו איזשהו מקום שעדיין ממשיך לשמר את ה – DNA של מה שפעם הייתה הפועל פתח-תקוה, זה לבטח יהיה במועדון הכדורמים של האגודה שפועל בקיבוץ גבעת השלושה. המפגש שהיה לנו עם יו"ר המועדון בעז נוי היה לא פחות ממעורר השראה. הבטחנו לפעול להידוק שיתוף הפעולה בשנה הקרובה.

לגבי הפועל פ-ת כדורעף, זה דווקא נמצא במקום יחסית גבוה בתוכניות העבודה שלנו. כולל ה – GAG על זה שבשלב הראשון כנראה שנרשה לעצמנו לוותר על קבוצת גברים.

http://i279.photobucket.com/albums/kk126/randyhunt/UBER/WomensVolleyball.png

אלעד 10 בדצמבר 2010

זוכר את בר נצר כשהם באו לשחק אצלנו בשער העמקים. אנחנו (הקהל) ישבנו על הקוים, אולם מפוצץ, היו צריכים לירוק דם כדי להוציא מאיתנו נקודות. אוירה שלא מצאתי דומה לה בשום אולם אחר. היו ימים…. (גם הקבוצה וגם האולם חלפו מהעולם)

מאשקה 10 בדצמבר 2010

בני, תודה לך שהעלת את הכדורעף על ראש שמחתי לסוף השבוע.
גילוי נאות – אני הייתי שחקנית כדורעף ואפילו ייצגתי את ישראל כשחקנית נבחרת בסוף שנות ה – 60 של המאה הקודמת. ומי היה המאמן שלי ? אריה זלינגר יחד עם דוד כפרי, ושניהם מאמנים עד היום.
קבוצת הגברים של "הפועל" נגבה זכתה באליפות המדינה בשנת 1962 כשניצחנו את עין שמר.
הכדורעף התחיל בקיבוצי הקיבוץ הארצי "השומר הצעיר" בגלל איש גדול, ענק אחד – מיכה שמבן. הוא היה זה שהקים את ענף הכדורעף בקיבוצים כספורט לחקלאים אחרי העבודה לדבריו. יחד איתו פעל נמרצות לעידוד הענף הזה בארץ אורי פינצ'וק שנקרא אח"כ אורי אפק ( היה חבר עין שמר ).
מי שהקים את הכדורעף בהמעפיל היה צבי סינטו וחיים קרופובסקי, קבוצת "הפועל" המעפיל היית בראש הליגה אחרי שקיעתם של קבוצות הכדורעף של עין שמר, עין החורש, בית זרע, שער עמקים, אילון, אפיקים, דן,נגבה ועוד. השחקן הטוב ביותר של"הפועל" המעפיל היה דוד ברנצר, כנער צעיר בן 17 הוא היה השחקן הטוב בארץ, נדמה לי שעכשיו הוא חי מעבר לים במערב ארה"ב, יחד איתו שחקנים ותיקים יותר כמו גיורא הלפרין ועמירם שפרן הביאו את המעפיל לשליטה בענף הכדורעף הרבה שנים.
אח"כ באו הקבוצות מהעיר, בת ים עם יעקב הרשקו וגם קריית אתא.
ומה עם כדורעף הנשים ? ליגת הנשים בכדורעף התבוססה במי אפסיים לאורך שנים רבות, עד שבא לאחרונה אריה זלינגר עם ספונסרים שהרימו את ענף כדורעף הנשים בארץ עד לצמרת האירופאית, תשחק באליפות אירופה בשנה הבאה ( איפה נבחרת ישראל בכדורגל ????????? ).
חוקי משחק הכדורעף השתנו מאז שאני שיחקתי על המגרש הפתוח עם בלטות גדולות ומנורות ניאון שהיו צונחות אפים ארצה כאשר כדור פגע בטעות האחת המנורות.
תודה לך בני

תבורי 10 בדצמבר 2010

מאשקה יקירתי,
איך יכולתי לשכוח את הפועל נגבה?
אגב, דוד כפרי הוא זה שמופיע באיור של גוטרמן.

מאשקה 10 בדצמבר 2010

כי יעקב גוטרמן מקיבוץ העוגן היה קרוב לכדורעף, הייתה להם קבוצה משלהם, ולשכנים שלהם קיבוץ מעברות גם כן הייתה קבוצה טובה.
דוד כפרי ואחיו שי כפרי היו שחקני כדורעף בקבוצה של קיבוץ שריד.
נשמה לי שאני כותבת יותר מדי על הכדורעף הקיבוצי, אולי לעירונים זה ענף ספורט איזוטרי :)

שלו 10 בדצמבר 2010

בכדורעף הנשים הייתה מלכה ענת לרנר (הרשקו, לתקופה קצרה) שהאליפות הלכה לקבוצה שבה שיחקה (קצת כמו ענת דרייגור). גדלה אצלנו בבת-ים ונדדה אחר-כך נדמה לי לקריות.
דוד כפרי המאמן הגדול שהביא אליפות ראשונה לבתים (נדמה לי שגם את השנייה והשלישית)

מאשקה 10 בדצמבר 2010

ענת לרנר (הרשקו לתקופה קצרה כאישתו הראשונה של יעקב ), הייתה שחקנית הכדורעף הגדולה ביותר בישראל לדעתי. אני יודעת שהיא כיום דווקא באיזור ראשון לציון והסביבה, ועדיין עוסקת בספורט עם ילדים ונוער. יעקב הרשקו מנהל את פנימית המחוננים הצעירים של הכדורעף במכון ווינגייט.

גיא זהר 10 בדצמבר 2010

רק הערה לפוסט המשמח. הכדורעף גם חזק ביוגוסלביה לשעבר (כמובן) ובדרום ומרכז אמריקה (ברזיל וקובה הנפלאות)

מאשקה 10 בדצמבר 2010

וגם ביפן, שם אימן 6 שנים אריה זלינגר

יואב 11 בדצמבר 2010

מהכרותי עם ארגון השחקן השתיים עשרה,ההתלהבות שם היא אמיתית ובסדרות האליפות הלוהטים מול הוד השרון היו מגיעים כאלף איש.זוהר בר נצר ושחקנים מהקבוצה כותבים בפורום השחקן בקביעות.
הקשר הוא חם ובלתי אמצעי, עולם אחר לגמרי מהסל והרגל.אגב,זה קורה גם עם קבוצת הכדוריד(שגם כמו העף שייך לאגודה)ונחמד לראות מאמנים ושחקנים כותבים על תחושותיהם בפורום, בחופשיות ובטבעיות.

יואב 11 בדצמבר 2010

הלוהטות.

גיא זהר 11 בדצמבר 2010

עוד שתי הערות על הספורט המקסים הזה: מכבי הפסידה היום לכפר סבא, כנראה שקשה להם להתמודד עם שני משחקים בשבוע. שינוי החוק שלא מתחשב בהבדלי המערכות אדיטי ביותר ולכן הפולנים הגיעו לארץ בלי לושה מכוכביהם והמאמן. לעומת זאת השינוי שבכל פוזישין יש נקודה הפך את המשחק לאטרקטיבי יותר, ובעיקר – קיצר אותו. וכמובן ראוי להזכיר אימפריית כדורעף נוספת -ברה"מ וממשיכותיה.

דורון (אחר) 11 בדצמבר 2010

קבוצה קיבוצית שניסתה לשמור על הגחלת בשנים האחרונות (יחסית) היא הפועל חצור – קיבוץ שהיה אימפריה אזורית וארצית בענף בשנות ה-90, אבל קיצוצים תקציביים מצערים פיזרו את שחקני ומאמני הקבוצה לכל עבר.

מנחם לס 11 בדצמבר 2010

בני, נהניתי ביותר מהפוסט. הוא החזיר אותי שנים אחורה כשאורי אפק היה מורה הכדורעף שלי בוינגייט, והכניס בי אהבה גדולה למשחק. אגב, האם אתה מכיר את "בש" מעין שמר? שכחתי את שמו. היה חבר כיתה ונשארנו בקשר משך שנים עד שהקשר אבד.
הביקורת היחידה שיש לי על המשחק היא שנראה שהמגרש קטן מדי והרשת נמוכה מדי עבור האתלטים של היום.
גם כדורעף חופים הוא ספורט נהדר לחזייה. לא רק בגלל הביקיני'ס.

תבורי 11 בדצמבר 2010

מנחם,
לא מוכר לי בש מעין שמר, אבל אני מכיר את יוסי ב"ש (בן שאול) ממעברות. היתכן שאליו התכוונת?

מנחם לס 11 בדצמבר 2010

לא, לא ממעברות, אבל נזכרתי שהוא מעין החורש, ולא עין שמר. 0שמו הפרטי הוא שמואל. היה שחקן כדורעף לא רע בליגה.

תבורי 11 בדצמבר 2010

מנחם,
לא יכולתי להתאפק ומצאתי בספר הטלפונים של הקיבוצים את שמואל בנשלום מעין החורש. מוסר לך ד"ש חם.

מנחם לס 11 בדצמבר 2010

תודה! בהזדמנות תחזיר לו ד"ש.
אגב, הוא מין משורר. אתה יודע, "משורר של הקיבוץ" עם חוברות שירה והכל. לפעמים הוא היה מדבר אלי בשירים. היינו חברים טובים.

מאשקה 12 בדצמבר 2010

מנחם,שמו היה שמואל בן שלום, ונדמה לי שהוא היה חבר קיבוץ עין החורש ולא עין שמר. הוא אימן אותי שהייתי בנבחרת העתודה בטמצע שנות ה – 60.

מיכאל 11 בדצמבר 2010

עד כמה שאני זוכר גם בשכונה שלנו, רמת-אביב, פעלה אי שם בשנות השבעים קבוצת כדורעף. המגרש הפתוח באוניברסיטה, שהפך ברבות השנים לאולם, שימש כמגרש הבית של הקבוצה, ובמקביל לשלש המסירות המותרות במשחק היתה לאוהדים הקריאה הבלתי נשכחת ר – ר – מת – אביב. קיק פרדקין היה אחד השחקנים שאני זוכר.

מנחם לס 11 בדצמבר 2010

האם אתה יודע שקיקי פרדקין – שפעם היה שותפי לעסק בענייני סטודנטים זרים – בילה כמה שנים טובות בבית סוהר? הוא גם אימן כדורסל.

תבורי 11 בדצמבר 2010

מיכאל
קיקי (עקיבא) פרדקין, היה רכז מצטיין בהפועל פ"ת כדורסל בשנות השבעים, לא ידעתי ששיחק גם כדורעף. הוא ישב מספר שנים בכלא לאחר שמעל בכספי המכללה למינהל בראשה עמד.

ויכסלפיש 11 בדצמבר 2010

יופי של פוסט, עם נוסטלגיה נפלאה, אבל כמה הערות:

"למשחקי הכדורגל בפולין מגיע ממוצע של 30 אלף איש למשחק" אולי התכוונת לנבחרת. ממוצע הצופים בליגה הפולנית בעונה שעברה היה באיזור 5000, אפילו בסרייה A אין 30000 ממוצע וגם לא בקרקס הספרדי. רק גרמניה ואנגליה עוברות את ה-30, ורק הבונדסליגה את ה-40 אלף.

הטענה לפיה מקומות קטנים יכולים להצמיח קבוצות גדולות נכונה בכיוון אחד. המעפיל מטה אשר קרית אתא וכו' מצליחות מאוד בכדורעף, אבל מצד שני לברצלונה יש קבוצות כדוריד וכדורמים מצוינות

בליגת האלופות בכדורעף לגברים משחקות השנה פנאתינייקוס אולימפיאקוס פנרבחצ'ה ודינמו מוסקבה לצד קבוצות פריפריה שאת שמן קשה לי לבטא. הקבוצה המצליחה בתולדות המפעל היא צסקא מוסקבה עם 13 זכיות.

כלומר גם בערים גדולות באירופה (וגם בתל אביב, אבל לא בחיפה וירושלים, בהן גם אין כדוריד) יש עניין בענף הזה, השאלה כמה הנהלת המועדון מוצאת לנכון להשקיע בו.

תבורי 11 בדצמבר 2010

ויכסלפיש,
תודה על התיקון בנושא ממוצע הקהל.
לא טענתי שאין קבוצות כדורעף מצויינות בערים גדולות, טענתי רק שלא מגיע קהל לראות אותן משחקות. לגבי ברצלונה, מהערה של דורפן למדתי שמכיוון שמדובר בגאווה ורוח לאומית קטלאנית, מגיע קהל גם לראות את משחקי הכדורעף.

מנחם לס 11 בדצמבר 2010

רק תחשבו שבעוד שלוש שעות יהיו 109,000 צופים במשחק הוקי-קרח מכללות בין מישיגן למישיגן-סטייט! אין אוהדי ספורט בעולם כמו האוהדים האמריקאים, ואני גאה להיות חלק מהם!

אסף THE KOP 11 בדצמבר 2010

בני,

אפשר לראות את התמונה השלמה של מעופפות ברזיל ?

נ.ב.
מתנצל – אני לא מתחבר לכדורעף, אבל מת על כדוריד (כמעט כמו כל מי שגדל בראשון אני משער).

ויכסלפיש 12 בדצמבר 2010

כנראה שהאמריקאים רוצים לשבור שיא גרמני מאליפות העולם האחרונה בהוקי קרח, שנפתחה באיצטדיון של שאלקה לעיני כ-60 אלף צופים.

Comments closed