רופא השיניים, ג'אז ואדידס הביתה

הראש שלי לא מייצר מחשבות פרט לרחמים עצמיים. אני לא מצליח להתנחם בניצחון של ליברפול על בירמינגהם. מצבה של ארסנל לא מעורר בי שמחה לאיד, השער של טורס נגד אברם מעצבן אותי ועל מה שקורה בהפועל פתח תקווה אני לא יכול לדבר בלי לרצות להקיא.

לפני יומיים השתילו לי שן. זאת אומרת, עוד לא שן, רק את הדיבל שלתוכו יבריגו את השן בבוא העת.

וכך זה נראה: אני שרוע על הכסא, מעלי המנתח והסייעת. הוא עם הידיים עד המרפקים בתוך הפה שלי והיא מסתפקת בצינור של השאיבה בקוטר צול וחצי.

וככה זה מרגיש: בעוד הוא חותך בבשר החי, הוא נשען על הקלוויקולה שלי עם המרפק. בכל זאת, צריך משהו להישען עליו בשביל לא ליפול. אחר כך אני מזהה שם שטפי דם. היא, ברווח הצר שמשאירות הידיים שלו בחלל הפה שלי, דוחפת את הצינור ומשעינה אותו על השפה התחתונה שלי שמצידה נשענת על השיניים. את החתכים שנגרמים אני מרגיש רק אחרי שהשפעת ההרדמה פגה.

לפני שנה בדיוק עברתי תהליך דומה. הרופא, אותו רופא, מומחה בתחומו על פי עדויות מקורבים, איש גדול ושמן שסבל באותה עת ממצוקת נשימה. לעבודה הוא מגיע כשהוא נושא עימו, מלבד תיק כלי עבודה, גם ערכת הנשמה מטלטלת, אליה הוא מחובר. זו קופסא בגודל של כיכר לחם וממנה יוצאים חוט חשמל המחובר לשקע בקיר וצינור שדרכו זורם החמצן לנחירי אפו.

פס הקול בחלל החדר כולל גניחות שלי, צווחת מקדחים, שריקת צינור השאיבה ותקתוקי מכונת ההנשמה. בין לבין הוא ממלמל הוראות.

השכיבה על כסא רופא השיניים אינה נוחה, האור מסנוור, החברה אינה זו שהייתי בוחר לו ניתנה לי האפשרות, אין מסך טלביזיה לבהות בו ואת הרדיו שכחו על תחנה שמשדרת בעיקר רעשים אטמוספריים. אין שום דבר שיכול להרגיע. בלית ברירה אני מחזיק לעצמי את היד. ההיסטריה שלי גוברת בכל פעם שהרופא יוצא לי מהפה ומסתובב לאחור, רק כדי לחזור חזרה עם כלי מפחיד וגדול יותר. יחד עם כל זה, אני מרוכז בתקתוקי מכשיר ההנשמה שלו ומנסה לגרש את המחשבות שחולפות במוחי המבועת מה יעלה בגורלי אם המכשיר שלו יפסיק לעבוד…

*

שלשום זה היה קצת אחרת. כלומר הרופא בתוך הפה שלי עם המקדחים, היא עם הצינור כרגיל, אבל הרופא בריא תודה לאל. הוא נינוח ומחייך. נושם עצמוני. מאידך, הסייעת מספרת לו שאני גם שדר רדיו. הוא מתעניין. אצל הפולנים הרי אסור לדבר בפה מלא וגם לא כל כך אפשר, וכל מה שאני מצליח הוא לסנן מילה בת הברה אחת, ג'אז.

אוהו, זה מוצא חן בעיניו. הוא אוהב ג'אז. מסתבר שב 71' הוא ראה בהיכל התרבות את ההרכב האגדי "ענקי הג'אז". ניגנו בו הפסנתרן תלוניוס "איש הכובעים" מונק, דיזי גילספי החצוצרן, הסקסופוניסט סוני סטיט, אל מק'גיבון בבאס, קאי ווינדינג בטרומבון והמתופף הגדול מכולם – לדעתי הפרטית לגמרי, ארט בלייקי.

כאילו לא חסרות לי סיבות לשנוא אותו על הפולשנות והמכאובים, עכשיו הוא מספר לי גם על האלוהים שראה ואני לא. ויש גם בעיה. מסתבר שיש עדיין ברשותו את ההקלטה של ענקי הג'אז על ויניל, אבל הפטיפון שלו נאסף אל אבותיו כבר מזמן והוא, שומו שמים, לא מצליח למצוא את אותה הקלטה על דיסק.

וכך, תוך שהוא מחטט בנבכי חניכיי המדממות, הוא חוקר אותי ותובע ממני למצוא עבורו את הדיסק.

 שעה עוברת כמו חודשיים בטירונות והטיפול מסתיים. אני סחרחר ממאמץ, משותק בחצי פנים, הסייעת מדריכה אותי בהמשך טיפול הכולל אנטיביוטיקה ושטיפות בחומר כלשהו ומעל כל זה הד"ר הנכבד שבודק אם אני זוכר את המשימה שהטיל עלי.

*

בבית אני נשמט על הכורסא. הבית מלא ריחות בישול נפלאים לארוחת החג אבל לי אסור לאכול. הבן שלי מביא בירה באטרפליי, בירה חיטה ישראלית מצוינת, אבל אסור לי לשתות. השפעת ההרדמה עוברת והכאבים משתלטים ולנוזל האופטלגין  יש טעם מר כלענה.

הראש שלי לא מייצר מחשבות פרט לרחמים עצמיים. אני לא מצליח להתנחם בניצחון של ליברפול על בירמינגהם. מצבה של ארסנל לא מעורר בי שמחה לאיד, השער של טורס נגד אברם מעצבן אותי ועל מה שקורה בהפועל פתח תקווה אני לא יכול לדבר בלי לרצות להקיא. ועם כל המטען הזה אני צריך גם למצוא נושא לכתוב לדה באזר.

והנה מצאתי. זה מגיע מבלוגים הקשורים בליברפול ומקבל אימות בכלכליסט. בעוד שנתיים יפוג תוקף חוזה ההלבשה של ליברפול עם אדידס ואת מקום החברה הגרמנית תתפוס החל מעונת 2012/13, החברה האמריקאית Warrior Sports מבית ניו באלאנס.

 

 

ועכשיו חסרים רק הציפור והבנק

ההסכם העתידי יהיה הגדול בהיסטוריה של הפרמייר ליג. בתמורה לחתימתה על ההסכם, תקבל ליברפול מהחברה 25 מליון ליש"ט לשנה.

את החברה הקים ב – 1992, דיוויד מורו, אלוף לקרוס לשעבר. ב – 2004 נקנתה החברה על ידי ניו באלאנס וכיום מייצר המותג תלבושות וציוד ספורט בעיקר להוקי ולקרוס.

ליברפול מוכרת כיום 900 אלף חולצות רפליקה בשנה, רביעית אחרי ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד וברצלונה. הסכם החסות עם אדידס עומד על 12 מליון ליש"ט בשנה וההחלטה לחתום על הסכם אימוץ חדש עם הווריירס,נקבעה אחרי שאדידס סירבה להשוות את הצעת החסות של החברה האמריקאית. אגב, גם בוסטון רד סוקס הנמצאים, כמו ליברפול בבעלותה של פנווי ספורט'ס, חתמו על חוזה ארוך טווח עם ניו באלאנס.  

אני לא יודע אם ואיך זה ישפיע על ליברפול מבחינה מקצועית ספורטיבית. אני מאלה שמאמינים בעבודה קשה, נוער טוב ורכש ראוי. מצד שני, זה בהחלט משמח אותי שהכנסות המועדון יגדלו כתוצאה מההסכם והכי משמח אותי שלפחות בנושא זה ליברפול תעקוף את מנצ'סטר יונייטד שההסכם שלה עם נייק עומד "רק" על 23 מליון ליש"ט לשנה.

*

אני לא אוכל מופלטות בגלל השיניים וגם אני לא מת על זה, אבל אתם תרבחו ותסעדו.

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

לא שחקן העונה
על שני שוערי ענק: מנואל נוייר ויצחק (איציק) ויסוקר

תגובות

  • ארז (דא יונג)

    האמת - מהפכה קטנה.
    בשנים האחרונות כמעט כל הקבוצות הגדולות הולכות ומתנקזות לאדידס/נייקי. לי זה מרגיש כאילו לוגואים של חברות כמו יומברו, קאפה, לוטו ואחרות הלכו ונעלמו מעל גבי (טוב, חזיי. חזות? חזיתות??) חולצות של קבוצות.
    עכשיו, לא שניו באלאנס זה נעלי גלי, אבל בכל זאת, נחמד יהיה לראות קצת גיוון. לפחות עד ש BWIN יהפכו להיות הספונסרים של כל הקבוצות באירופה....

  • תומר חרוב

    בני, אני בהחלט מבין לליבך. אני מסיים את ההשתלה הזו ביום ראשון הקרוב...לא נעים לשבת על כסאו של רופא השיניים אבל אתה אוהד ליברפול והפועל פתח תקווה, במידה מסוימת אתה כל שבת יושב על הכיסא. לפחות אצל רופא השיניים לא מדובר במזוכיזם גרידא אלא בצורך רפואי.  

  • הופ

    החלק הראשון (הביקור אצל הרופא) מצחיק לאללה. במובן הכואב של המלה כמובן.

  • אבירם

    מה הבעייה עם בירה? הרופא שלי דוקא המליץ על גלידה ובירה, אבל הוא בכלל מדהים. באמת. מה שכן, יש לי בעייה עם "בירות בותיק" בינוניות שנמכרות במחיר גבוה יותר מבלגיות סטנדרטיות מעולות.

    • אבירם

      בעיקר כשהן מגיעות מאי שם בארץ הקודש ונושאות שמות מהתנ"ך כמו באטרפליי. מה קרה, אי אפשר היה לקרא לה "חמאה מעופפת"?

      • קוזו

        אתה מן הסתם התכוונת ל"בירות בוטיק"

      • בני תבורי

        אבירם,
        אני אוהב מאוד בירה, אבל מבין קטן מאוד. הבן שלי הוא האורים והתומים שלי בנושא. את הבטרפליי שתיתי אתמול והיא מצויינת. אני מבין שיש בארץ כמה מבשלות ביתיות שיכולות לעמוד בכל תחרות עם בירות מתוצרת חוץ.

  • אבירם

    קוזו ידידי, ביום ש"בותיק" תהיה מלה עברית, אני אכתוב אותה ללא שגיאות. עד אז, לא משנה איך אכתוב אותה, זו לא תהיה שגיאה.

    בתור נצר לגלידריסט-בוטיקאי הראשון בסביבה (שלי), ציפיתי שתהיה מודע לזה

    • קוזו

      בינינו, אני תמיד העדפתי "בן-אנ-ג'ריס" קינמון

  • צור שפי

    רופאי שיניים מפחידים אותי יותר מפרדי קרוגר ואבי נימני. זו הסיבה שלמעלה מ-20 שנה אני מטפל אצל רופא אחד שהצליח להרגיע אותי (כולל חבילת מדיה - ערוץ הספורט בלי קול ו-88 FM). גם כשאני פרקי זמן ארוכים בחו"ל, כמו עכשיו, אני מקפיד להגיע לארץ לפחות פעמיים בשנה לביקורת/טיפולים/שיננית. אני גם לא מבין איך אף אחד עוד לא עשה סטארטאפ "משתיקול למקדחות שיניים" (מקד"ש). מי שייעשה את זה עתידו הכלכלי והוקרת האנושות מובטחים לו.
    הרופא הזה חי ועובד בירושלים, בירתה השניה של ישראל. הראשונה והמועדפת עלי היא גולדסטאר.

    • בני תבורי

      צור,
      הרופא שלי הוא פשוט אדם לא רגיש. הוא ככל הנראה מומחה רציני, על פי מבינים, אבל יש לו אישיות של צנון וחסר יכולת לחוש אמפטיה. נדמה לי שרופא שיניים מופיע במקום גבוה מאוד במדרג הפחדים של בני אנוש ואולי כדאי להתנות את מתן הרשיון לעיסוק בכך במבחני אישיות. לא כל אחד יכול להיות יעקב איילון או גלית גוטמן וככל הנראה שלא כל אחד יכול להיות רופא שיניים.

Comments are closed.