ביום שמרדונה בכה

זה היה בדיוק היום לפני עשרים ואחת שנים, במשחק גמר דוחה של המונדיאל הגרוע מעולם, מרדונה איבד את הקסם. היד כבר לא עבדה וגם השופט לא ראה שום דבר שהיה או לא היה והגביע הלך לנבחרת השנייה שלא רציתי שתזכה בו. הראשונה הייתה ארגנטינה.

ביום שמרדונה בכה, אני צהלתי משמחה כי היה לי חשבון איתו.

זה היה בדיוק היום לפני עשרים ואחת שנים, במשחק גמר דוחה של המונדיאל הגרוע מעולם, מרדונה איבד את הקסם. היד כבר לא עבדה וגם השופט לא ראה שום דבר שהיה או לא היה והגביע הלך לנבחרת השנייה שלא רציתי שתזכה בו. הראשונה הייתה ארגנטינה.

*

החשבון שלי עם ארגנטינה נפתח כבר ב-78', עם המונדיאל  שהתארח אצל המשטר המתועב והרצחני של וידאלה והחונטה שלו. אולי הייתי צריך גם לפתוח חשבון עם אלה שבכלל נתנו לו לארח מונדיאל, אבל לא היה  לי מספיק מקום להחיל את כל התיעוב אז הסתפקתי בארגנטינה.

הם היו די מחוץ לעניינים, עד שפרו, עם תיאופיליו קוביאס (השראה לשמו של הכלב של לוינטל?) הענק, החזירה אותם לשם באחת המכירות הדוחות בהיסטוריה. אחר כך אלילת המזל עמדה לצידם בקורה של רובי רנסנבריק ואת הסוף פשוט לא יכולתי לראות מהדיכאון אליו נכנסתי באותו מעמד ארבע שנים קודם לכן (גרמניה-הולנד 74').

שמונה שנים מאוחר יותר, אותה אלילת מזל, או מישהו מצאצאיה, הסתיר לשופט את מה שכל העולם ראה, ויידום. הפעם זה גם היה נגד אנגליה, שבניגוד לרוח השוררת בדה באזר, אני שרוף שלה. עכשיו, החשבון לא היה רק עם ארגנטינה, אלא גם עם מרדונה.

*

תנו לזה איזו הגדרה שתרצו, אבל אני לא אוהב רמאים. אני חושב שמעשי רמייה מלכלכים לי את הכדורגל שאני אוהב ולא חשוב אם מדובר בשער ביד, צלילה ברחבה או מכירת משחק. הכי אני לא אוהב רמאים שמרמים ורצים לספר לחבר'ה. כאילו מה, רימית? שתוק יא כלב, אל תתרברב, ובטח אל תכניס את אלוהים לסיפור שלך. יש אנשים שמאמינים בקיומה ועלולים לחשוב שהיא עובדת אצלך.

צדק פואטי מהמעלה הראשונה היה נעשה אילו נבחרת אנגליה הייתה גוברת פייר אנד סקוור על ארגנטינה בגמר מונדיאל מאוחר יותר, עם מרדונה בהרכב כמובן. זה לא יכול לקרות מסיבות מקצועיות, שלא זה הזמן לפרטן, אבל בואו נקבל את זה כעובדה.

צדק פואטי מדרגה שנייה היה נעשה אילו היה זנטי או דונאדוני, לא זוכר מרוב עצבים, מרוכז קצת יותר בבעיטות ההכרעה ומביא את איטליה על חשבון ארגנטינה לגמר המונדיאל אותו אירחה ב-90'. דרגה שלישית הייתה נרשמת אילו גברה גרמניה על ארגנטינה משער בלתי חוקי בעליל…אבל שלא כמו באגדות, אף אחד מאלה לא קרה כמובן ולכן הסתפקתי בפנדל של ברמה אחרי 86 דקות איומות של מכות, יריקות, מורחקים ואפס גולים.

*

את הגמר של 90', ב-8 ביולי, ראיתי עם אבא שלי אצל חבר שלו  שגר בפנטהאוז מרשים והייתה לו טלביזיה בגודל של קיר. הוא גם פתח שולחן שכרע תחת עומס מזון שהגיע מאיזו מסעדה נחשבת ומשקאות טובים, וגם כיוון אותי בקריצות לעבר המרפסת, שבה, בין העציצים, רחוק מעיניו של אבא שלי, חנה באנג כשמנועיו פועלים.

כאילו, מה צריך יותר מזה לפני משחק כדורגל ועוד גמר מונדיאל שאני מגיע אליו עם עמדה נחרצת – לראות את מרדונה בוכה, ולא משמחה.

עד שזה קרה, אני בכיתי. איזה ייאוש של משחק, איזו עליבות שהיו שותפים לה גדולי הכדורגלנים בעולם. סיום הולם למונדיאל משמים ומשעמם עם הכי פחות גולים אבר, עם הכי הרבה אדומים, עם הגנות מעובות כאסטרטגיה, טקטיקה הגנתית אהרון ויזנית ובונקרים שלא היו מביישים את הוגי קו מז'ינו (האמת ההיסטורית מחייבת לומר שקו מז'ינו לא באמת הצדיק את ההשקעה,כמו קו ברלב שלושים ושלוש שנים אחרי, או כמו קו אברה/פרדיננד/וידיץ'/אושיי, שבעים ואחת שנים אחרי…אבל לא מצאתי דוגמא טובה יותר. אולי אין בכלל).

דווקא איטליה המארחת, נראתה פחות גרועה משאר הנבחרות. היא גם הציגה את טוטו סקילאצ'י בשבועיים הכי מוצלחים בקריירה שלו, את בארזי ומאלדיני ואת רוברטו באג'יו המופלא, שעד היום לא התגברתי עליו. העובדה שאותה איטליה כשלה ברגע האמת, בדיוק כמו במונדיאל ארבע שנים אחרי, רק העצימה את הברוך.

*

כדי לא לחטוא לאמת, נזכיר שבכל זאת יצאו כמה בשורות מרנינות מהמונדיאל האשפתי הזה. ראשית, ניצחון העלה את שוויו לשלוש נקודות ולא שתיים. שנית, בעקבות משחק, נגד מצרים אם אינני טועה, בו החזיק השוער של אירלנד את הכדור בידיים שש (6) דקות תמימות, מתוך תשעים להזכירכם, נאסרה על השוערים תפיסה בידיים של כדור שהוחזר ברגלי אחד משחקניהם. רננה שלישית, כמובן, היו הדמעות של מרדונה.

כן, כזה אני. אוהב לפעמים לשמוח גם בנפול אויבי. מרדונה מבחינתי הרוויח את זה בגדול. אני לא זוכר את פלה, זה שניצב בצד השני של הדיון האינסופי על זהות גדול הכדורגלנים בהיסטוריה, מרמה בצורה כזאת. שיא האושר מבחינתי היה לשמוע את מרדונה מאשים את כל העולם בקונספירציה נגד ארגנטינה.

הגיע לו, לנוכל. לא רק להפסיד, אלא גם לגרמניה המתועבת, בפנדל, של המגן ברמה פור כרייסט סייק, ואחרי שנשבע ש"מי שירצה לקחת ממני את הגביע, יצטרך לקרוע אותו מגופי" או משהו טרומפלדורי כזה.

ועל כך נאמר: "פם פהפה פם פם, פם פם".

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 *

דה באזר בפייסבוק

 

טור דה פראנס: תום ימי התום
נראה אותם מוצאים אחד יותר טוב / דרור רייכר

50 Comments

גפן 8 ביולי 2011

כדורגל בלי באנג זה לא כדורגל

בלינדר 8 ביולי 2011

אני בשנים האחרונות לא מסוגל לראות כדורגל דרום אמריקאי. על כל מהלך וירטואוזי יש ים כיסוחים ורמאות ומאז שברזיל הפסיקה לשחק את הכדורגל שלה אפילו אותה משעמם לראות.

matipool 8 ביולי 2011

לגמרי .

ארז (דא יונג) 8 ביולי 2011

פנדל שלא היה לא נכנס לקטגוריה של צדק פואטי, דרגה שלישית?

MOBY 8 ביולי 2011

כן הוא רמאי.
אבל להוציא את הסיפור של 86 מהרקע שלו (הרי זה כדורגל…) פוקלנד וכל השנאה של ארגנטינה לאנגליה. זה לא מצדיק את הרמאות. אבל אצלי הדיבור על יד אלוהים הייתה דווקא שיד האלוהים הסתירה לשופט את הברור מאליו. כמו שלבלעם הוא הסתיר את מה שהחמור ראה.
והגול השני…..
אבל מה שעושה את מראדונה מה שהוא זה הסובבים אותו 2.5 שחקנים שמגיעים לגמר…
ומאלצים את המארגנים להעיף אותו מהטורניר, כי הם מפחדים.

bobo 8 ביולי 2011

1.גם בלי הגול ההוא אנגליה לא הייתה מנצחת את המשחק, מקסימום תיקו.
2. היה להם מספיק זמן משחק לתקן את הטעות של השופט.
3. הגול השני של מראדונה הוכיח ללא ספק את עליונותו על האנגלים בכל אספקט טכני של המשחק.
4. ההישג של ארגנטיה 90 הוא השני בגודלו בהיסטוריה של המונדיאלים, שני רק לזכייה של ארגנטינה ב 86
5. גם במונדיאל האחרון אנגליה רומתה כאשר נוייר, השוער של גרמניה, הטעה את השופט בגול של למפרד למרות שהוא ראה בבירור שהכדור עבר את הקו
אבל הוא גרמני אז נסלח לו.
6. אם עישנת באנגים אתה בטח תבין שרדפו את מראדונה וטמנו לו פח או שאתה באמת חושב שבשנות ה90 רק מראדונה וקניג'ה עשו קוק (כל שאר השחקנים בליגה היו עסוקים באימונים נטו)
7. שמחה לאיד זה נחמד – עד גרמניה, יש גבול בנאדם.

matipool 8 ביולי 2011

בובו – לגבי סעיף 1 – אל תשכח את מה שעובר על שחקנים פסיכולוגית אחרי אישור שער כזה ובמעמד שכזה . יש כאלו שזה גורם להם תסכול עצום ואיבוד עשתונות ( מה שנקרא "יצאה הרוח מהמפרשים" ) ולכן ההנחה שלך היא מתמטית בלבד .
מי ששינה את המשחק במצב של 2:0 היה ג'ון בארנס שעלה מהספסל במחצית השנייה ועשה שמות באגף השמאלי , בישל ללינקר ואם המשחק היה ממשיך עוד כמה דקות , לדעתי היה מבשל או כובש את השיוויון . איך הוא לא היה בהרכב ?!

בני תבורי 8 ביולי 2011

…ועדיין, שמחתי שהוא בכה.

matipool 8 ביולי 2011

הדבר הכי טוב שקשור למונדיאל 90' היה השיר של אריק איינשטיין ( נדמה לי שביצירה השתתפו איתו עלי מוהר ויוני רכטר . לא סגור על זה ) .
מבחינתי – פספוס ענק של אנגליה שיכלה ללכת עד הסוף וכרגיל נעצרה אצל גרמניה בפנדלים .

דוד לביא ראש פז 8 ביולי 2011

אכן, עלי מוהר כתב ויוני רכטר הלחין. אלא מי. השיר מופיע בלינק למונדיאל באיטליה, משמאל למעלה בעמוד השער של דה באזר.

B. Goren 8 ביולי 2011

מארדונה הבקיע ב-1986 ביד פשוט מפני שהוא התקנא בחלוצי מכבי והפועל תל אביב שעשו זאת לפניו. באחד ממשחקי הדרבי הגדולים של שנות ה-70 ניצחה מכבי 4:1 (בע"ה עוד יחזרו הימים היפים האלו). את אחד השערים (נדמה לי הרביעי) הבקיע דרור ברנור ביד לאחר הרמה לרחבה מימין. גילי לנדאו עשה את זה בדרבי של גמר הגביע ב-1983 לאחר שהבין שרק כך יוכל לגבור על אבי כהן ז"ל. 3:2 להפועל בסיום.

שלו 8 ביולי 2011

במונדיאל ב 78', אם ארגנטינה לא עולה לגמר, מחליפה אותה ברזיל.
ועפ"י ההיסטוריה (בדרום אמריקה זוכה נבחרת דרום-אמריקאית) הייתה גם זוכה, אבל גם אם לא הייתה אלופה סופר ראויה בדמות הולנד, והמונדיאל היה יוצא כמביא בשורה לעולם.
מונדיאל 90' היה אכזרי, גם בגלל שאתה מחכה למסיבה הזאת ארבע שנים ואין מקום לאכזבה. הוא היה כל כך גרוע, שסיום בו ארגנטינה לוקחת גביע לצמיתות הוא האופציה היחידה להפוך אותו ליותר גרוע (וזכייה רביעית של גרמניה זאת נחמה כל כך קטנה השואפת לאפס).

תומר חרוב 8 ביולי 2011

מהרבה בחינות שאני מסתכל על זה, יד האלוהים היא לא רק סיפור יפה אלא גם מוצדק ומוסרי.
דבר ראשון- נקמת הגמדים, שילך לחפש פיטר שילטון והמי יודע כמה סנטימטרים שמפרידים בינו לבין דייגו. השער הזה הוא בשם כל אלה שהם נמוכים מידי לכדורסל, שאין הופעה שלא נעמד מלפניהם מישהו יותר גבוה ועוד תוקע את הגב שלו עמוק עמוק בפרצוף שלהם, אלו שמסתכלים עליהם מלמעלה.
דבר שני- מאיפה שמראדונה בא, זה מוסרי לרמות בכדורגל. נכון, זה לא מתאים לרוח הפייר פליי האנגלית, אבל הכדורגל לא שייך ל"ג'נטלמנים" האנגליים והערכים שלו הם שונים בכל מקום בעולם. בברזיל יעדיפו את הפדאלדה על הניצחון (בתיאוריה), בארגנטינה משחקים כשהכול מותר כל עוד לא תופסים אותך. זה לא כיף שמרמים אותך אבל אני אוהב את הערעור הזה על הסדר שיש לכל אחד מאיתנו חלק בו, כמו שישאירו כיתה ללא השגחה ויגידו להם לפתור תרגילים, מישהו יפתור? אז בכדורגל הארגנטינאי(והדרום אמריקאי) כשלא משגיחים הכל מותר, אפשר לא לאהוב את זה אבל אי אפשר לשפוט את זה לפי הנורמות האנגליות.
השער השני- לא יעזור שום דבר, אם כבר משהו הוציא מהאנגלים את המפרשים(איכשהו הם תמיד מוצאים משהו כזה) הרי שזה השער השני ולא הראשון, אפשר לבטל את יד האלוהים ועדיין ארגנטינה מנצחת משום שהשער הזה שווה שניים. שני השערים יחד הם כל מה הסיפור של מראדונה- חוצפה,תעוזה, ממזרות והמון כישרון. האחד לא יכול להתקיים בלי השני.

רנדה 8 ביולי 2011

תודה תומר, אהבתי.
וחוץ מזה, אנגליה לקחה מונדיאל (בבית) משער שלא היה. אם 20 הנבחרות הראשונות בעולם היו משחקות בשיטת ליגה, אנגליה הית מבלה את רוב זמנה במאבקי תחתית (ואולי זוכה פעם בגביע הטוטו).

rondi 8 ביולי 2011

איזה בולשיט!

לא מדובר פה בנורמות אנגליות או דרום אמריקאיות אלא בנורמות אוניברסליות. לרמות זה לרמות, נקודה.

אני מסכים עם ההבחנה שלך לגביי שני הצדדים של מארדונה, ואת זה אפשר לאהוב או שלא (ובאופו אישי אני אהבתי מאד), אבל זה גם מאד פשוט לשפוט את זה עפ"י נורמות מוסר אוניברסליות – מעשה מכוער ומטופש שעשה עוול לכל העולם כולל לו עצמו.

תומר חרוב 8 ביולי 2011

רונדי, בכדורגל הדרום אמריקאי זה לגיטימי לגמרי לרמות. ככה הם משחקים.

אבירם 9 ביולי 2011

רונדi – נכון שלרמות זה לרמות, אבל ההבדל הוא באיך אנשים מרקע שונה מסתכלים על מעשה רמיה. בעיניים ארגטיניות המעשה נפשע פחות מבעיניך.

בני תבורי 8 ביולי 2011

תומר,
אתה מתלוצץ, נכון?
עודף סובלנות יכול להוביל בסופו של דבר לסובלנות כלפי אי סובלנות. במונדיאל מותר רק שהתלבושות וההמנונים יהיו שונים, החוקים והסנקציות בגין פגיעה בהם, זהים לגמרי. השער השני היה מלאכת מחשבת אבל אינו יכול לשמש חומר ניקוי.

תומר חרוב 8 ביולי 2011

בני, החוקים ןהסנקציות זה דבר אחד וברור שהם זהים אבל אם מדברים על מוסר וצדק, זה כבר משהו אחר. הטענה שלך היא לא כלפי זה שדייגו לא נתפס אלא כלפי זה שהוא רימה, מעשה שמבחינת הכדורגל ממנו הוא בא נחשב ללגיטימי, הוא כמובן לקח סיכון בכך שאם יתפס הוא יורחק, הוא מודע לחוקים אבל הם תקפים בצורה שונה לגביו (ולגבי שחקנים דרום אמריקנים).  

בני תבורי 8 ביולי 2011

תומר,
אני חרד מפני מדרונות חלקלקים. חוק אינו המלצה וקיומו אינו תלוי מורשת תרבותית. היתה לי שיחה עם חבר לעבודה שקבל על כך שהיהודים מתקשים לקבל את התרבות הערבית ובמיוחד את החלק שמדבר על יחס לאדמה שנולדת עליה. אמרתי לו שדווקא עם היחס לאדמה (צומוד), אין לי בעייה, לעומת זאת מפריעים לי מאוד בתרבות הערבית דיני כבוד המשפחה והסנקציות בגין פגיעה בהם. אתה רואה לאן אני הולך? זה כמו לומר שהאלפרונים בסדר כל עוד לא נתפסו, כי (אולי) זו התרבות הנהוגה אצלם במשפחה מדורי דורות ואפשר להמשיך לאבסורדים בלי סוף. ללא כל קשר, נכון ששריקה נכונה של השופט במקרה שהזכרתי, היתה מאפשרת לי לחיות בשלום עם התוצאה במשחק.

תומר חרוב 8 ביולי 2011

נראה לי שאתה קצת גולש למדרונות הללו, יש נורמות שפוגעות יותר ופוגעות פחות. הנורמה בישראל היא לצפור לרכב שלפניך, אני לא אוהב את זה אבל אני לא אצא למלחמת חורמה בנורמה הזו.
רמאים בכדורגל היו ויהיו, ברור שהחוק(השופט) לא יכול להתייחס לזה בסלחנות אבל אי אפשר לשפוט את מראדונה בעמדה המוסרית של נורמות המשחק שלנו(או של האנגלים במקרה הזה), מבחינתו ומבחינת רוב הדרום אמריקאים הוא עשה את הדבר הנכון ביותר. ההפרדה פה היא בין נורמה לחוק ובעוד במבון החוקי מראדונה בהחלט עבר את הקו בין המותר לאסור, במובן הנורמטיבי של התרבות שלו-לא. כמו שאמרתי, אפשר לא לאהוב את זה אבל אי אפשר לשפוט מוסרית.

ניינר 8 ביולי 2011

אני לא זוכר בכלל שהיה מונדיאל ב1990 . מחקתי אותו מההארד דיסק במח (בעזרת כמה באנגים)

אבירם 9 ביולי 2011

ניינר, צר לי לאכזב אותך. מחקרים הוכיחו שצריכת קנביס דוקא משפרת את הזיכרון לטווח הארוך. בקרוב הכל יצוף.

דוד מירושלים 8 ביולי 2011

בני, נגד גרמניה אני תומך בארגנטינה (ואפילו באנגליה!)

בני תבורי 8 ביולי 2011

דוד,
עכשיו אתה מבין עד כמה גדולה הטרגדיה שלי? :)

אמי 8 ביולי 2011

בני – איך אתה מתייחס לעצירה של סוארז ברבע הגמר? האם זו רמאות או פשוט משחק מלוכלך?

בני תבורי 8 ביולי 2011

אינסטינקט. כבר דנו בכך עוד לפני שהגיע לליברפול והפך אותי לאוהד שלו. בכל מקרה, הוא נענש.

rondi 8 ביולי 2011

למה אתה מתכוון באינסטינקט? שלא הייתה לו שם כוונה???

בני תבורי 8 ביולי 2011

בוודאי שהיתה כוונה והעונש במקום ובצדק.

Tal 8 ביולי 2011

גם אני עדיין לא התגברתי על רוברטו באג'יו. הפנדל ההוא מ-94' היה אחד האירועים הספורטיביים העצובים והמכוננים שחוויתי.

B. Goren 8 ביולי 2011

לא אשכח את באג'יו בכה אחר כך בזרועותיו של לואיג'י ריבה שניסה לשוא לנחם אותו.

תומר חרוב 8 ביולי 2011

כנל, בכל פעם ששחקן מחמיץ פנדל מכריע ושולח אותו למעלה אני מפטיר: אם זה קרה לרובי זה יכול לקרות לכל אחד

rondi 8 ביולי 2011

בני, עונג צרוף. כרגיל…

גיל מזימבבואה 8 ביולי 2011

הדבר היחידי שאני זוכר מהמונדיאל הזה היה הגול של המגן הימני של ברזיל (אני חושב נליניו? איפה עזי שצריך אותו) במשחק על מקומות 3 – 4 , עד היום אף אחד לא מבין איך הכדור ניכנס לשער.

באבא ימים 8 ביולי 2011

הנקמה על 1978 לא הגיעה ב -1990. היא הגיעה ב – 1998. אגב זו לא היתה נקמה הכדור של רנסנברינק סוף סוף נכנס.

http://www.youtube.com/watch?v=XsZkCFoqSBs

בני תבורי 8 ביולי 2011

מהגדולים ביותר.

בלינדר 9 ביולי 2011

איך קוראים לשחקן שהבקיע?

matipool 10 ביולי 2011

בלינדר – אתה רציני ?
אם כן , אז זה דניס ברגקאמפ באחד מהשערים הגדולים אי פעם במונדיאלים .

בלינדר 10 ביולי 2011

הייתי ציני :)
זה קטע השידור האהוב עליי. השדר ההולנדי מאבד אם עצמו לדעת בצעקות "דניס ברקאמפ"

ויכסלפיש 8 ביולי 2011

גיל מזימבאבווה נליניו שיחק 'ב-78' במשחק על מקומות 3-4 נגד איטליה.

אני זוכר את עצמי בחצי הגמר נגד אנגליה כמעט שובר את הטלוויזיה מפחד שכדור של כריס וודל ייכנס לשער (פגע בקורה). הייתי נייטרלי באיטליה-ארגנטינה בחצי הגמר עד שראיתי את רשימת הצהובים ההולכת ומתארכת של ארגנטינה והתפללתי שתעלה כי נשאר לה הרכב מאוד חסר. מראדונה הבקיע את הפנדל המכריע רץ ליציע בנאפולי וחגג. בגמר ברומא הוא למעשה סיים את הקריירה.

ארגנטינה זכתה לכבוד המפוקפק לקבל כרטיס אדום ראשון בתולדות הגמרים כשפדרו מונזון הסתער על קלינסמן והעיף אותו לדשא. אחרי הגול הפרחח דזוטי הלך לחנוק את יורגן קולר וראה עוד אדום.

בעונה שאחרי המונדיאל מראדונה היה בינוני בנאפולי, הסתבך עם סמים וכלל לא זומן לנבחרת, שזכתה בלעדיו בקופה אמריקה ב-91'.

עפר ויקסלבאום 8 ביולי 2011

בני,
עונג שבת אמיתי.
קו מז'ינו, קו בר לב והקו האחורי של היונייטד, באותו משפט.
ראמון קירוגה פותח את הרגליים ומכפיל את כמות השערים שספג עד אז בטורניר כולו ( אגב, קראתי שלחדר ההלבשה של פרו נכנסו לפני המשחק חיילים חמושים של צבא ארגנטינה. רמז עבה מספיק, כנראה. איני יודע אם הסיפור נכון )
מראדונה במונדיאל 86 ומונדיאל 90.
תענוג!

בני תבורי 8 ביולי 2011

עפר,
הסיפור שאני שמעתי מדבר על כך שחורחה וידאלה בכבודו ובעצמו מלווה בכמה משריו נכנסו לחדר ההלבשה הפרואני לפני המשחק "לברך" את היריב…

צור שפי 8 ביולי 2011

בכלל בלי היסוס אני לוקח את הצד של מראדונה בויכוח הניצחי מול פלה לא רק בגלל שהוא היה שחקן יותר מלהיב אלא גם ואולי בעיקר בגלל שהוא מה שקראנו בשיעורי סיפרות לפני 40 שנה "דמות עגולה". הוא לא חד ממדי ומשעמם כמו הג'נטלמן המושלם פלה, הוא גאון וערס ורמאי ומשוגע וחי על הקצה ומוספד וחוזר ובוכה ופתטי והירואי. אין כמוהו. טוב שברמה הבקיע את הגול ההוא – סיום הולם למונדיאל המחורבן מכולם, מזל שהיה לנו בהרכב את ניסים ברדה ורוני רוזנטל שבזכותם לא הגענו אליו.

בני תבורי 9 ביולי 2011

צור,
אני לא נוהג לקחת חלק בדיונים מהסוג הזה. למרות גילי המופלג, היעדר אמצעי תקשורת חזותיים מנעו ממני אפשרות לחזות בפלה באותה מידה שיכולתי לראות את מרדונה בפעולה. אני לא משוכנע שגם אתה ראית מספיק מפלה בכדי להשוות. ובאשר להיותו של מרדונה דמות טרגית, זה בוודאי לא נימוק משכנע בדיון על האיכות המקצועית. אני בהחלט שמח על ההסכמה בנינו באשר לאיכותו של המונדיאל ההוא.

פאקו 8 ביולי 2011

בני,
תיארת בדיוק, אבל בדיוק, את התחושה שלי באותו רגע שראיתי את מראדונה בוכה לקול שריקות הבוז הצורמות של הקהל. באותו הרגע כל כך רציתי להיות באצטדיון ולהיות אחד מאלו ששורקים לו בוז.
אותו מונדיאל היה מחריד, וארגנטינה הייתה הסיבה העיקרית לכך. ההעפה של איטליה בחצי הגמר למשל: איטליה הייתה בהחלט הנבחרת הטובה בטורניר (זאת הייתה הפעם היחידה בתולדות המונדיאלים שאהדתי אותה), ובדינמיקה שנוצרה עד אותו רגע של "רשע וטוב לו", התוצאה של אותו המשחק הייתה ברורה לי מראש (זאת הייתה אנטיתזה לאליפות אירופה שהייתה שנתיים לפני כן, עם השער המדהים של ואן באסטן בגמר).
אבל השיא היה בשמינית הגמר מול ברזיל לפני כן: בלי קשר לעניין הסימום בבקבוקים שנודע לי רק לאחר מכן (עוד נקודה שחורה של ארגנטינה שלא התייחסת אליה, בני), אני לא זוכר משחק חד צדדי עד כדי כך לטובת קבוצה אחת שנגמר בניצחון הקבוצה השנייה, במעמדים האלו לפחות. התחושה שלי לאחר המשחק הזה הייתה – לעזאזל, למה אני בכלל אוהב את הספורט הזה? איך אפשר לאהוב ספורט המאפשר כזה חוסר צדק קיצוני? וודאי שהצורה בה המשיך המונדיאל לא הוסיפה לתחושה, אבל אותו משחק היה מבחינתי שבר של ממש. התפרצות השמחה לאידו של מראדונה במשחק הגמר נבעה בדיוק מכך.

בני תבורי 9 ביולי 2011

פאקו,
"רשע וטוב לו", הגדרה מצויינת. פרשת הסמים אכן נשמטה מזכרוני.

אמנון 10 ביולי 2011

אין שום הוכחות ממשיות לגבי הפרשה של הסמים במשחק נגד ברזיל, לא ברור לי למה מניחים זאת כדבר שאכן התרחש בוודאות.

לגבי המשחק של ארגנטינה נגד אנגליה ב-1986 לדעתי:
הגול של "יד האלוהים" היה חוקי לחלוטין בהתאם לנסיבות.
הגול השני, זה עם הסלאלום הבלתי נתפס, היה לא חוקי בכך שהוא נוגד את חוקי הטבע והמשחק. אף אחד לא יכול לעשות דברים כאלה.

פאקו 10 ביולי 2011

אין הוכחות למקרה הסמים, פרט להודאה של מראדונה…
לא ברור אילו נסיבות יכולות להפוך את גול "יד האלוהים" לחוקי לחלוטין – העובדה שהוא נמוך? העובדה שרמאויות כאלה הן נורמה בדרום אמריקה?
והגול השני עם הסלאלום היה בהחלט מהיפים שיש, אך לומר שאף אחד לא יכול לעשות זאת יהיה חטא לאמת. אני מצליח לחשוב לפחות על שני שערים דומים של מסי ורונאלדיניו.

ירון ב. 10 ביולי 2011

אהלן בני, יש לי שאלה שאני רוצה להפנות אליך. במונדיאל 78 אהדתי הייתה נתונה לקישקשתא ודונלנד דאק ופחות להארי האן וארצ'י גמיל.
זה שהמונדיאל נערך בארץ שנשלטת ע"י משטר אימים היה כזה רלוונטי אז או שהדברים נאמרים היום בפרספקטיבה של שלושים פלוס שנים? אוהד הכדורגל הישראלי בכלל ידע מה הולך שם?

בני תבורי 11 ביולי 2011

ירון,
קישקשתא ודונאלד דאק? ממממ…איפה הם שיחקו? (:
לשאלתך, בוודאי שמהות המשטר בארגנטינה ומעשיו היו ידועים בכל העולם, כולל לאוהד הישראלי שהתעניין ולא חשב שמה שקורה שם זה בסדר כמו מה שקורה בשטחים. התייחסתי בפוסט בקצרה גם לשאלה מי בכלל אפשר להם לארח מונדיאל במקום להקיא אותם לכל הרוחות. אם אינני טועה יוהאן קרויף השתמש בזה כעילה לאי הופעתו עם נבחרת הולנד שם.

Comments closed