איך שמרתי על הראש ועל היחסים עם דר' קוריאה

כשנכנסנו לחדרון הקבלה ג'ימי התרומם מאחורי הדלפק במהירות של ילד שנתפס עם היד בצנצנת העוגיות. יכול להיות שהוא קשר את שרוכיו או הרים מהדק שנפל, אבל החיוך הדבילי והריח לא השאירו מקום לספקות. כשהוא דיבר גם יצא לו עשן מהפה והעיניים שלו צחקו.

העיירה קווינסטאון באי הדרומי של ניו זילנד היא המקום השני בו השארתי חתיכה מהלב. במקום הראשון נמצאת וואנאקה, אבל זה אישו לפעם אחרת.

באופן רשמי קווינסטאון מוגדרת כבירת האקסטרים של ניו זילנד, טענה שמוכחת מיד כשמגיעים אליה. צריך רק להרים את הראש בכל שעה משעות האור ולראות מאות בני אדם תלויים מקצוות של עפיפונים, מטוסי בוכנה קטנטנים, מגדלי באנג'י, מצנחים, או יושבים בתוך סירות סילון שבנויות לסחרורים של טירוף עד הקאה. באופן מעשי זו עיירה קטנה ויפהפייה הבנויה על מורדות ה  Remarkable Mountains,  לחוף לאגם Wakatipu. יש שם פאבים חמודים, בירה מקומית נפלאה, אוכל מצוין – FERGBURGER למשל, אנשים יפים וסבלניים שמדברים בשקט וגם לא מעשנים בשום מקום. סיגריות.

*

ג'ימי צ'ו נולד בדרום קוריאה והגיע לניו זילנד עם משפחתו כשהיה בן עשר. להורים שלו יש מלון קטן בקווינסטאון, מן אוסף בקתות עץ זעירות וחמודות על גבעה, עם חלונות ענקיים הנשקפים אל האגם. קבענו איתו באינטרנט והגענו.

הוא כבר נשוי ואב לילדון מתוק ובכלל חי בכרייסטצ'רץ', אבל פעם בשנה הוריו נוסעים למולדת הישנה לביקור והוא מגיע עם המשפחה לנהל את העסק.

כשנכנסנו לחדרון הקבלה ג'ימי התרומם מאחורי הדלפק במהירות של ילד שנתפס עם היד בצנצנת העוגיות. יכול להיות שהוא קשר את שרוכיו או הרים מהדק שנפל, אבל החיוך הדבילי והריח לא השאירו מקום לספקות. כשהוא דיבר גם יצא לו עשן מהפה והעיניים שלו צחקו. למען הסר ספק, הוא היה מאוד מאוד נחמד, אבל לא, הוא לא הציע.

רק אחרי יומיים הצלחנו לתפוס את ג'ימי לכמה דקות במצב של סחי בלטה ואז גם הבנו שלא רק המבטא שלו חרא, גם האנגלית שלו היא כמו העברית של עובדיה יוסף. זה היה כשסיפר לנו שאשתו נכנסה באמאימא שלו כשהסתבר לה ששכח לעשות משהו שביקשה ממנו. אישה דרום קוריאנית שנהייתה קיווית לגמרי, הוא גיחך.

באחד הבקרים נכנסנו לשאול אותו איך מגיעים לצד השני של האגם כי שמענו שיש שם טרק יפה. ג'ימי, אני שואל, איך מגיעים לצד השני של האגם. אם לתרגם את תשובתו לעברית זה נשמע כמו: תיסע ישר ואחר כך כל הזמן ישר ואחרי הגשר גבעה ולמעלה שם. כמה זמן נסיעה? לא הרבה זמן. הסבר יעיל כמו מאפרה על אופנוע.

 

הקטן הזה, זה איפה שנזהרנו על הראש...

 

 

 בקווינסטאון הכול מסתדר בסוף, ובגלל זה, אחרי די הרבה זמן, גם הגענו. קשרנו את האוטו במגרש החנייה, נכנסנו עם התרמיל והמצלמה אל מתחת לשכמיות כי ירד גשם זלעפות והתחלנו ללכת.

טוב, זה לא טרק כמו ה Grate Walks, נגיד קפלר, מילפורד, אייבל טאזמן וכו', זה סתם מסלול מעגלי של שישה שבעה ק"מ בתוך יער חמוד המקיף את קאלווין פנינסולה ונמשך לאורך קו מי האגם מחד ועל צלעות הגבעה הבזלתיות מאידך. מסלול ממש לא קשה אם כי צריך להיזהר לא להחליק במקומות בהם הולכים על הסלעים בשיפוע ממש מעל המים, במיוחד כשיורד גשם. לפעמים, איפה שהשביל והמים נפגשים, צריך להיעזר קצת בידיים ובענפי עץ כדי למשוך את הגוף בעלייה להמשך השביל במקום קצת גבוה יותר.

הנוף מסביב הוא אגם סוער, צמחייה ועצים מכול סוג וריחות של אדמה רטובה. הנוף הזה מעורר בכל פעם את התהייה על חשבון מי הייתה הדחקה של אלוהים כשסיפרה לאבותינו על ארץ זבת חלב ודבש שאוטוטו תביא אותם אליה, מיד שיסגרו רווחים במדבר. ניו זילנד יפה כמו חלום והאי הדרומי הוא היהלום שבכתר.

ככה אנחנו מהדסים להנאתנו בגשם ובונים תיאבון לארוחת ערב ומרחוק אנחנו רואים שלט. מקרוב מספיק אנחנו מזהים את המילה WARNING המודפסת לרוחבו באדום בוהק. כבר פגשנו שלטים כאלה בטרקים שעברנו. בדרך כלל כתובות שם אזהרות מפני שביל חלקלק על מצוק תלול, גשר תלוי שמתנדנד ברוח מעל העננים או כבשים חוצות. למדנו לא לזלזל באזהרות האלה, לפעמים המידע שהן מספקות מתגלה כחשוב. הכתוב שם היה מנוסח באופן פיליטוני משהו, אבל ללא ספק הסתתרה מאחוריו כוונה רצינית. אני לא זוכר מילה במילה את הנוסח האנגלי של האזהרה שהייתה רשומה על השלט, אבל הנה לכם תרגום נאמן למקור:

"זהירות! הנכם נכנסים לתחום אתר גולף. כדורי גולף, מעצם טבעם, נוטים מידי פעם שלא לעוף לאן שכוונו, עובדה העלולה להכיל בקרבה סכנה ממשית. אנא, נקטו כל אמצעי נדרש כדי להבטיח את שלומכם. הנהלת המועדון לא תישא באחריות לפציעות ראש של מטיילים".

אתם מבינים? אתם מבינים? טרק בניו זילנד נכנס לשטח מועדון גולף. אצלנו נכנסים לשטחי אש.

ברגע נדיר של אבדן חוש הומור חשבנו שכדאי לחזור על עקבותינו. אחר כך באה ההכרה שאם כבר לחטוף כדור בראש, כדאי שזה יהיה תוצאה של סווינג מוצלח.

המשך הטיול היה לאורך המדשאות של אתר הגולף. למרות הגשם הזועף, המקום שקק חיים. עשרות שחקנים מלווים בקאדים שלהם, חלקם רגליים וחלקם רכובים על קלאב קאר, הסתובבו בין 18 החורים של המקום. צהלות השמחה נבלעו בקריאות השבר. כשזיהו את שני הליצנים בשכמיות האדומות ובנעליים מכוסות הבוץ, החלו להישמע מידי פעם גם שאגות "פור" (Fore), המסבות את תשומת ליבם של שחקנים אחרים לכדורים מעופפים.

*

בבוקר הלכתי למשרד של ג'ימי. הוא ישב שם עם ראיין החמוד על הידיים. בחיוך הוא סיפר שאשתו מאוד כועסת עליו כי אתמול הוא הלך עם חבר לשחק סנוקר וחזר הביתה שיכור לגמרי עם ריח של תיירת קרואטית. הוא הוסיף עוד כמה פרטים עסיסיים ונהיינו אחוקים. בהזדמנות הזאת הוא כבר שאל אותי מאיפה בעולם אנחנו באים.

הוא לא יודע כלום על ישראל, גם לא בטוח ששמע את השם הזה מימיו. אני מסביר קצת על המזרח התיכון והים התיכון ולג'ימי יש ערפל של חוסר הבנה בעיניים. הוא שואל מי השכנים שלנו. אני מציין את מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. כלום. נזכרתי שיש שפה אחת שכולם מכירים ושאלתי אם הוא אוהב כדורגל. יש כמה דברים משותפים לאנושות תודה לאל. כן, הוא אומר. אתה זוכר את צ'ה בום קון? אני שואל, עננות קודרת מכסה את פניו. אני נזכר שבקוריאה קוראים לו מיסטר צ'ה. לא עוזר. שחקן כדורגל מפורסם מנבחרת קוריאה? שיחק גם בגרמניה?

 

האיש שג'ימי לא מכיר - צ'ה בום קון

פיסת אור מבליחה על פניו של ג'ימי ואני מנצל את ההזדמנות ונותן את הנוק אאוט. איינטראכט פרנקפורט, אני אומר, הוא שיחק בפרנקפורט והיה כוכב גדול. חיוך רחב עד מאוד מתפשט על פניו של ג'ימי. אה, צ'הבנגן, הוא צורח,  בטח שאני זוכר אותו. מסתבר שלא רק האנגלית שלו דפוקה, גם הקוריאנית לא מי יודע מה. עכשיו משנפער חלון הזדמנויות, אני מנצל את רגעי התובנה ומספר לו שמפרנקפורט לתל אביב אפשר להגיע בשלוש וחצי שעות טיסה. אה, פראנס, הוא צורח עוד יותר חזק, אתה גר בפראנס.

חזרנו לגמרי אחורה. הוא לא מבין כלום. אני בניסיון אחרון מוודא שהוא נוצרי ומספר לו על ירושלים, גת שמני, גיא בן הינום, עמק המצלבה, הקבר הקדוש, טבריה, הים הגלילי, בית"ר, צ'רנוחה. כלום. אין לו מושג על מה אני מדבר. אני מנצל את כישורי הפנטומימה שלי, ומאלתר פוזה של ישו על הצלב. כאן נפער סדק קטן בחוסר ההבנה של ג'ימי והוא מדווח, קיבלתי. אני לא מאמין לו. עיניו אומרות שלא הבין כלום. נואשתי. שיזדיין ג'ימי, אפילו שאכטה לא הציע. אבל כשנפרדנו הוא אמר שהוא אוהב אותי. לך תדע למה הוא התכוון.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

 

 

 

 

 

 

16 שנים מהבאסה ההיא. היום הזמן לתקן / ארז ברויטמן
ברזיל זו כן דוגמה

26 Comments

גמל (סתם גמל) 26 באוגוסט 2011

תענוג לקרוא.
אבל בינינו, למרות כל נופי גן העדן שראיתי בכל מיני מקומות, בשבילי לא היה ולא יהיה כמו המדבר. אני לא מסוגל לתאר במילים מה קורה לי בגוף בשעה שאני שוטף את הגוף והנפש בסתם זריחה יומיומית בבוקר צלול בנגב

טל 12 26 באוגוסט 2011

spoken like a true camel

בני תבורי 26 באוגוסט 2011

גמל,
מעניין, אבל עד שסיני הוחזר למצרים, המדבר היה ביתי והיה ברור לי שחיי יתנהלו לעד בין שדה בוקר לשארם…

גמל (סתם גמל) 26 באוגוסט 2011

אני מתפלל שהברדק במצרים לא ימנע מאיתנו להגיע לסיני בעתיד

Asaf the Kop 26 באוגוסט 2011

הו, ניו-זילנד !

החצי שנה שגרתי באי הדרומי היו מהיפות בחיי. האוויר הצח, הנוף, ההומור, המאורים (אוהבי ישראל מושבעים), הכדורגל בכל סופ"ש נגד הבק-פקר של הנורדים, הדובדבנים, ההרים, האגמים. אפילו את Level 42 יצא לי לראות באיזה מתנ"ס.

קווינסטאון היא האילת של ניו-זילנד (במונחים ניו-זילנדים כמובן), וואנקה היא בהחלט גן עדן עלי אדמות.

אתמול, שהקשבתי לתוכנית בה אירת את אוריאל דסקל, בעל הטעם המוסיקלי המשובח, עלה בדעתי שאולי יש כזה מושג רוק אורבני, רוק מתכתי שכזה, שמתנהל לו ככה קצת מעל אוזני המאזינים, לא רוק לפנים, אלא יותר אלטיסטי כזה, רוק "המובן" יותר לתושבי הערים הגדולות, המתקדמות. אולי אני מדבר שטויות, אבל זאת ההרגשה שקיבלתי.

הלהקה הניו-זילנדית הזאת, הלייבל ממנו היא באה וחלק גדול מה-Dunedin Sound של שנות ה-90, הם דוגמא טובה לרוק אורבני:

http://www.youtube.com/watch?v=8jm6sp7Jp8A&feature=related

בני תבורי 26 באוגוסט 2011

אסף,
ממש לא שטויות, רוק אורבני חי וקיים ויש לו איפיונים לוקאליים. בעצם, בכל ז'אנר מוסיקאלי קיימים איפיונים כאלה. זה כמו סלנג מקומי. אנחנו לא מצפים מלהקה עירונית שתישמע גבעטרון…

אסף THE KOP 26 באוגוסט 2011

בני, אם הייתי פחות עצל, הייתי מקדם את הרעיון שהעלינו בזמנו על תוכנית המוקדשת לרוק והאינדי-רוק של ניו-זילנד ואוסטרליה.

את רוב החומר דווקא יש לי, רק החלטה על הפליי-ליסט מתישה אותי…

אם ליברפול, ישראל ושאר היקום ישרדו את ספטמבר, אני מניח שבחגים אתפנה סוף-סוף למלאכת הרכבת פלי-ליסט מפואר.

בינתיים עוד אחד נהדר:

http://www.youtube.com/watch?v=MkYyG1GOETc

deleted 26 באוגוסט 2011

אסף, כנראה שבאמת עדיפות שיחות על רוק מכדורגל מאשר על כלכלה ופוליטיקה. רוק אורבני זה מושג מעניין, למרות שהאסוציאציה הראשונה שלי היתה יותר דברים תעשיתיים. היית קורה לזה במקום מטרופולין רוק?

איתן בקרמן 26 באוגוסט 2011

אסף, כנראה שבאמת עדיפות שיחות על מוסיקה וכדורגל מאשר על כלכלה ופוליטיקה. רוק אורבני זה מושג מעניין, למרות שהאסוציאציה הראשונה שלי היתה יותר דברים תעשיתיים. היית קורא לזה, במקום, מטרופולין רוק?

amit pros 26 באוגוסט 2011

איך היית מגדיר את הג'ראנג' שבה מסיאטל?

אסף THE KOP 26 באוגוסט 2011

מטרופולין רוק היא הגדרה קולעת. הפליי-ליסט של דסקל מאתמול הוא פסקול שלה לדעתי.

לגבי הג'ראנג' – כמו בכדורגל, כך לדעתי גם במוסיקה, יש מחזוריות. הג'ראנג' היה תגובת נגד למוסיקה האלקטרונית וסצנת המדצ'סטר, כמו שהגאראג' היה תגובת נגד לואקום המוסיקלי שנוצר בסוף שנות ה-50 וכמו שהפאנק היה תגובת נגד לרוק הפרוגרסיבי.

amit pros 26 באוגוסט 2011

אני חושב שאתה צודק.ואני תמיד אעדיף אפילו את סאונדגארדן על פני הוונדרסטאפ….

סימנטוב 26 באוגוסט 2011

בניו זילנד לא הייתי נקווה…
יש לי המון שעות דייב מת'יוס שני הדיסקים הראשונים שלהם נהדרים (#41 ענק), וגם דיסק הסולו שלו, שלא לדבר על ההופעה עם טים רנולדס (שפיספסתי כי הכרטיסים פאקינג הכרטיסים אזלו).

בני תבורי 26 באוגוסט 2011

סימנטוב,
עזוב הכל וסע. החיים יפים ולא ארוכים כמו שנדמה לנו (:

סימנטוב 26 באוגוסט 2011

זהו התפטרתי…

אריאל 26 באוגוסט 2011

אח, בני, הזכרונות שהעלית עכשיו. איזה גן עדן המקום הזה (אם כי תיירותי משהו)

בני תבורי 26 באוגוסט 2011

אריאל,
גם החושות בראס אבו גאלום נהיו תיירותיות עם הזמן, תהליך שכזה. קווינסטאון, למרות ההייפ סביבה והנהירה של צעירים מכל העולם, שומרת על מינון נכון לטעמי של קצת ת"א והרבה יבנה נניח. מקומות יפים לבלות והולכים לישון מוקדם.

גיל מזימבבואה 26 באוגוסט 2011

בני נהדר, על אף שגרתי קרוב לשנתיים באוסטרליה לא הייתי בניו – זילנד. החיים ארוכים.
חוץ מזה שעכשיו זה הזמן להיות בניו זילנד, אליפות העולם מתחילה בשבוע הבא ואם הם לא זוכים ועוד בבית שלהם הם יוכתרו רשמית כלוזרים הגדולים ביותר בתולדות הענף. לבטח שווה להיות בתקופה הזו בניו – זילנד.

בני תבורי 26 באוגוסט 2011

גיל,
האיצטדיון בכרייסטצ'רץ' היה מיועד לאירוח והוגדל ושופץ באופן רציני כשהייתי שם. אין לי מושג מה קורה לקראת האליפות בעקבות רעידות האדמה.

יוני 26 באוגוסט 2011

בני, נשמע כל כך שווה הטיול שלך. ובכלל, חצי שנה או תקופה בחו"ל נשמעת חלום בלתי אפשרי עבור בורגני ממוצע (ראיתי אתמול בבלוג של בועז כהן את התגובה שלך לגבי השיחה בין פורטיס לסחרוף…).

amit pros 26 באוגוסט 2011

אני מוכרח להודות שזה עושה חשק ליסוע לניו זילנד…

ריקי רומא 26 באוגוסט 2011

מת על הפוסטים שלך כל שבוע לפני שבת
ודייב מתיו'ס זה הברקה אינשאללה שיגיע להופיע בארץ כבר

בני תבורי 27 באוגוסט 2011

ריקי,
תודה. מסיפורים ששמעתי מחברי להקת רוקפור שהופיעו מספר פעמים בארה"ב כלהקת חימום של מחיוס, האיש לא ממש מת עלינו כאן…

בני תבורי 27 באוגוסט 2011

מחיוס = מתיוס

סימנטוב 27 באוגוסט 2011

מילה טובה ללרוי מור שלא נשכח מזכרוני…

מוזגטס 28 באוגוסט 2011

אח. וואנקה… היית את חלמתי חלום.
מה שבעיקר זכור לי מכריסצ'רץ' היה משחק קריקט, לעזאזל, שניסינו לשחק. מספר בריטים וכמה מקומיים התווכחו על החוקים ואנחנו – כל השאר, משאר העולם ישבנו בנקודות שהעמידו אותנו והעברנו מעמדה לעמדה את ה… סיגריה.

Comments closed