Hey Kenny, מדבר בני

גבריאל מספר בהתרגשות שהוד מלכותו קני דלגליש ניתק לו את הטלפון בפרצוף. לא חשוב למה. הוא בטח רצה תרומה למשהו. הוא לא נעלב. אחרי הכול, קני הוא הגיבור שלו. גם שלי, אבל אני בחיים לא הייתי מצלצל אליו. אבל, לפעמים יש לי חשק דווקא כן. לא לצעוק. לשאול. בנימוס.

גבריאל מספר בהתרגשות שהוד מלכותו קני דלגליש ניתק לו את הטלפון בפרצוף. לא חשוב למה. הוא בטח רצה תרומה למשהו.

הוא לא נעלב. אחרי הכול, קני הוא הגיבור שלו. גם שלי, אבל אני בחיים לא הייתי מצלצל אליו.

אבל, לפעמים יש לי חשק דווקא כן. לא לצעוק. לשאול. בנימוס.

*

הייתי שואל למשל איך הגענו שוב למצב בו ליברפול תלויה לחלוטין בשחקן אחד. לואיס סוארז, השם תשמור ותנצור אותו מכל רע ותאריך ימיו באדום עם ציפור ובנק על החזה. כשהוא טוב אנחנו מנצחים. כשהוא לא, אז לפעמים אנחנו מגרדים תיקו.

אם אתם מצקצקים בלשונכם זה בגלל שאתם אוהדים קבוצה אחרת. אוהדי ליברפול בטח מבינים מה עובר לי בראש. מאז שסיינט לואיס נחת בליברפול, הוא מבשל, כובש, מתעצבן על השופטים בספרדית ובועט בבקבוק מים בדרך לחילוף. במילים אחרות, מעורב במה שקורה עד הקצה של הבלורית. זה נהדר, אבל למה הוא היחיד שנראה שאכפת לו? סוארז היום הוא הכובש הטוב (איזה דיסונאנס אללה יוסתור) בליגה האנגלית. למה הכי טוב? כי השערים שלו הם שערים שלו. הוא מייצר לעצמו מצבים, הוא מקצר את הטווח בינו לבין השער, הוא כמעט אינו נעזר באחרים. גם בגלל האופי אבל בעיקר בגלל שאין לו במי להיעזר. אני לא זוכר שער של סוארז שהובקע מאסיסט מדויק של חבר לקבוצה. סוארז הבקיע העונה שבעה שערים. בלאמי, קארול, הנדרסון, אדם, ג'רארד, סקרטל, מקסי וקאוט יחד הבקיעו עשרה ואם נוסיף לזה שני שערים עצמיים לטובתנו, הגענו לפחות מפי שתיים מהתוצרת של סוארז. לא מפחיד אותך לחשוב מה יקרה אילו חו"ח יחליק במקלחת?

הייתי שואל למשל למה השניים שהבקיעו שערים מאוד חשובים לקבוצה בחלק העונה שעברה תחת הוד מלכותך כבר לא רואים דשא? כלומר רואים, מיירלש בצ'לסי ומקסי במלווד. שחקן שמכרת כבר לא יכול לעזור לך. אבל שחקן שעדיין נמצא על הפיי רול שלך? הרי המחליפים שהבאת בינתיים לא ממש מספקים את הסחורה, אז למה לייבש?

*

אני לא יכול לבוא בטענות אליך על העסקה של קארול. ראשית, אתה לא אשם שקשה לו ואני בטוח שאתה מבין שצריך לעזור לו ועושה הרבה בעניין. שנית, בניגוד לחלק מהאחרים הוא דווקא מנסה. למרות מניירות ילדותיות די מעצבנות וויכוחים מיותרים עם השורקים הבנאדם באמת רוצה ומנסה.

אבל הייתי שואל למשל למה נותנים לו כדורים בגובה כל הזמן? כל כך צפוי, כל כך קל להתגונן. למה לא מנצלים את השמאלית החזקה שלו? למה לא משחקים איתו על הקרקע מידי פעם?  

הייתי שואל למשל למה אתה ממשיך עם הגנה שבמרכזה קראגר וסקרטל. קרא הקשיש והטוב כבר אינו זה שלקבוצה של אחד עשר כמותו ייחלנו, וסקרטל ככל הנראה כבר לא יהיה. ההגנה בראשותם שווה לפחות שער חובה אחד במשחק נגד הקבוצות הקטנות הליגה, ותשמור אלוהים כמה נגד הטובות (טוטנהאם, גלינג גלינג? וזה עוד לפני צ'לסי והסיטי), ובדרך כלל שער כזה שגם המבקיע תוהה על הקלות שבה ביצע בנו את זממו. רק תסתכל על השער שחטפנו מהולט של נוריץ'. כשהוא התרומם לנגוח, השחקן הכי קרוב שלנו אליו היה במרחק של מטר וחצי ממנו. אצל תומפסון זה היה עובר ככה? האנסן? לורנסן? הופייה? אגר שברירי, אין מה לעשות עם זה, אבל למה קואטס לא מקבל דקות? למה קלי נשאר על הספסל כשג'ונסון משחק – זו אגב עוד שאלה שהייתי שואל במחילה מכבודך –  למה לא לנסות אותו כבלם? מתי בדיוק שחקן אמור לצבור ניסיון? כשמאוחר מידי? כשהכול אבוד? כשהעונה נגמרת?

 

כבר אין לזה משמעות?

 

ליברפול חולמת על אליפות וזה בסדר גמור. אבל אם להיות מציאותיים, מקום רביעי ייחשב להישג נכבד במיוחד לאור יחסי הכוחות. שתי המנצ'סטריות וצ'לסי, על פי התוצאות, חזקות מאיתנו ואם לא יקרה משהו לא צפוי, יחלקו בניהן את שלושת המקומות הראשונים. ארסנל קצת נחלשה אבל היא ארסנל, ניו קאסל מרשימה וטוטנהאם שהאכילה אותנו רביעייה היא מבחינתי הקונטנדרית למקום רביעי. אנחנו, בינתיים, לא מנצחים בבית את סנדרלנד ונוריץ' ואפילו לא את מנצ'סטר יונייטד במשחק בו אנחנו עדיפים.

נכון, העונה עוד ארוכה ושיט הפנס. אבל אם לא נתקע יתד כבר עכשיו בצמרת ולא ניצור סיכוי יותר מסביר למקום רביעי, איך נצא לשוק השחקנים לקראת העונה הבאה? עם איזה אפיל נשכנע שחקנים מהטופ להגיע אלינו? איזה שחקן משמעותי ירצה להגיע למועדון שלא משחק בליגת האלופות? אתה חושב שבמדריד לא רואים את סוארז? אתה לא חושב שמקום רביעי הוא המינימום הנדרש כדי להחזיק שחקן ברמתו?

*

תראה קני, המינוי שלך אחרי אוונס, הוייה, בניטז והודג'סון היה חלום שהתגשם. מוסיקה לאוזניים. נווה מדבר שופע. משהו כמו בן גוריון עכשיו במקום ביבי. התמימים בנינו חשבו שנגמרו הצרות ואפשר כבר לסגור אולם ודי ג'יי. אלה שעומדים עם שתי רגליים על האדמה, ואני מעריך את עצמי ככזה, מבינים שנוכחותך בלבד לא יכולה להביא שינוי לאורך עונה שלמה. ההתפעמות הראשונית עוברת וכול מה שמתרחש במחזור חיים של קבוצת כדורגל, משפיע. זה נפצע וזה לא מרוצה ולזה לא הולך. כל אלה בעיות שכל קבוצה מתמודדת איתם בשלב כזה או אחר של העונה. אני גם מניח שהקולגות שלך בפרמייר ליג, לא איבדו את העשתונות כששמעו שאתה מגיע.

לא נראה לי ששכחת כדורגל למרות עשר שנים בהן ישבת ביציע ואני גם מבין שהקפת את עצמך בצוות מצוין שנמצא בתחום באופן רציף. אני לא מצפה לקסמים וברור לי שיכולת של שחקן אינה מדד ליציבות. אבל לראות את הפרצופים של השחקנים בעלייה לדשא זה לפעמים כמו להגיע לשבעה של מרוקאים או לחתונה של פולנים. עצב תהומי, דכדוך ובטחון עצמי של אנטילופה. למה ככה? למה הם לא אוכלים את הדשא? למה כשלא הולך עשר דקות אז מאבדים את העשתונות?

וזה מוביל אותי לשאלה האחרונה שהייתי שואל לפני שהיית טורק לי את הטלפון בפרצוף ובצדק, למה אתה היחיד שעוד נוגע עם שתי ידיים בשלט This Is Anfield במדרגות לפני היציאה למגרש? הרי כל תייר שמגיע לביקור באנפילד עובר את הטקס הזה. פעם, זה היה מאסט, חלק ממסורת. מה היום? יש לך שני סקאוזרים בהרכב, אחד מהם קפטן ואף אחד מהם לא מסתכל אפילו על השלט. מה קרה? הפסיקו להאמין?

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

 

 

 

 

פלדרמאוס באולימפיאדה - מיוחד לרגל שובה של החמישיה
אינסטינקט מול אינטואיציה

25 Comments

k_700 28 באוקטובר 2011

הזיכרון שלך לא טוב בני, רק אתמול הנדרסון שם לסווארז כדור על מגש של כסף(5 מטר מהשער) כדי להעניק לכם שער ניצחון מול סטוק(חזור לתקציר המשחק).

אבל כן אני מסכים איתך, אתם באמת קבוצה של איש אחד וחבל. קצת להשאר במקום.

יריב ס. 28 באוקטובר 2011

מסכים עם כל מילה.
בכלל ניהול ההרכבים והמשחק שלו גרוע. חילופים מאוחרים מדי ולא תמיד מובנים (אגר במקום קאוט כשצריך להבקיע כאשר מקסי על הספסל).
הייבוש של קרול על הספסל לאחר משחק טוב מול אברטון ובכלל אם הוא חלוץ העתיד והוא רק בין 22, תנו לו לשחק, יותר גרוע מבלמי זה לא יהיה.

B. Goren 28 באוקטובר 2011

הטקס הקבוע של דלגליש בו הוא שם את שתי ידיו על השלט This Is Anfield, מרגש אותי לא פחות מהשירה של האוהדים לפני המשחק. זה מעיד יותר מאלף מילים על קשר שלו והמחויבות למועדון וסמליו.

ניינר 28 באוקטובר 2011

אכן, ספרס שלי תסיים לפניכם בטבלה, במקום הרביעי.
איך הצלחת למצוא את השיר שאריק הכי מתבייש בו??? הוא לא מאמין עד היום שהוא הקליט את הזוועה הזו

בני תבורי 28 באוקטובר 2011

מתוך מצוקה…

יהויכין פנדלוביץ' 28 באוקטובר 2011

סוארז כובש ממצבים שהוא מסדר לעצמו, ומחמיץ מצבים כשמסירה טובה מעמידה אותו מול שוער.
מול נוריץ הוא היה שווה שלושער, מול סטוק עוד 2-3 בנוסף לשניים שכבש.
סוארז הוא החלוץ שגורם לדעתי הכי הרבה צרות להגנות והוא גם המחמיצן הגדול ביותר בליגה.

matipool 28 באוקטובר 2011

צודק .

גבריאל 28 באוקטובר 2011

בני, אתה חושב שהייתי מציק לקינג קני אם זה לא היה משהו חשוב במיוחד?
חבר קרוב שלי התחתן אתמול ורציתי להקליט אותו מברך את חבר שלי ואומר לו שהוא לעולם לא יצעד לבד. שבועיים הגעתי רק למזכירה האוטומטית ובסוף כשתפסתי אותו זה היה ביום המשחק מול סטוק ובגלל זה לא היתה לו סבלנות. הערכתי מאוד את המקצועיות שלו כשהבנתי שהראש שלו כבר מ2 בצהריים היה במשחק.
בסוף הבאתי לחבר פוסטר מרשים של הקבוצה של 1981 עם שלושת הגביעים חתומה אישית בידי כל השחקנים כולל קני!!! מתנה שהחתן התרגש מאוד לקבל.
לגבי הפוסט – מסכים עם כל מילה, אנחנו חייבים לקבל תרומה מעוד המון שחקנים. אי אפשר לבנות רק על לואיס כמו שהנתונים הבאים מראים
http://news.bbc.co.uk/sport2/hi/football/15470953.stm

בני תבורי 28 באוקטובר 2011

גב,
תהא הסיבה אשר תהיה, את ההשראה כבר לקחתי :)

אריק 28 באוקטובר 2011

הבעיה שלכם לעניות דעתי – ג'רארד. אין לי מה להוסיף תועלתו קטנה מהשפעתו השלילית ואם תורידו משקפיים אדומות/אנגליות תראו שזה כמעט תמיד היה כך.

בני תבורי 28 באוקטובר 2011

אריק,
אפשר לדון בתרומתו של ג'רארד למשחק של ליברפול, אבל כדאי לעשות את זה כשהוא משחק, לא? בינתיים יש לו משחק ורבע…

אביעד 28 באוקטובר 2011

לא מדויק. כשיש לשחקן השפעה חזקה (חיובית או שלילית) היא קיימת גם כשהוא פצוע. הדוגמא הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה כרגע היא ארסנל ותיירי הנרי. בעונת 2006/7 כשהנרי היה פצוע, ארסנל נראתה רע. עונה אח"כ הנרי עזב ובלי יותר מדי שינויים בסגל, ארסנל נראתה הרבה יותר טוב.
כששחקן כ"כ מרכזי פצוע, הידיעה שהוא יחזור עדיין בראש של שאר השחקנים. רק כשאותו שחקן עוזב, נופל האסימון שצריך להסתדר בלעדיו…

בני תבורי 29 באוקטובר 2011

אביעד,
נכון, אבל רק בהנחה שהגיע הזמן להפרד מג'רארד ואני לא משוכנע שהגיע הזמן.

matipool 28 באוקטובר 2011

בני – פוסט מאד נכון ומאד במקום .
אני גם די מודאג ממה שקורה . ברור שסטיבי כבר לא יהיה אותו סטיבי אבל אני מאד מקווה שהוא ייכנס לקצב משחק טוב ויהיה עזר כלשהו לסוארז . מוכן להתפשר על 70% מהעזר שהוא היה לטורס .
ההתייחסות שלך להגנה מדוייקת מאד . איך קני לא רואה את הבעייתיות של קרא וסקרטל ?
מכל הרכש של הקיץ , היחיד שבינתיים מצדיק את הציפיות ואף יותר מכך זה אנריקה .
לגבי קארול – לדעתי זה לא יילך וצריך להודות בחוסר ההתאמה . סוארז צריך חלוץ יותר מהיר ועם שליטה יותר טובה בכדור לידו . הייתי מנסה לצוות אותו באופן קבוע עם קאוט בהתקפה .
לגבי הנדרסון – בדקות המעטות שהוא שיחק באמצע , הוא היה כל כך יותר טוב מאשר כשהוא משחק בצד . בכל משחק שסטיבי לא ישחק , הנדרסון צריך לשחק בתפקיד הקשר הקדמי .
חסרים לנו 2 שחקנים יצירתיים ומעולים מהסוג של סילבה . יודע מה – גם על אדם ג'ונסון ומילנר הייתי מברך .

גיל מזימבבואה 28 באוקטובר 2011

היום הייתי לוקח את ג'רארד ליוניטד, נותן? אם לא אז לפחות צ'ארלי אדמס אבל לא במחיר שליברפול שילמו.

טל 12 28 באוקטובר 2011

זה נכון מאד.סוארז נהדר אבל הוא די לבד.במצב כזה שחסרים שני שחקנים יצירתיים(או לפחות אחד)צריך למצוא שילוב מוצלח התקפית,עם מה שיש.מקסי בהחלט יכול לעזור.גלן ג'ונסון יכול לשחק מגן כאשר משחקים עם שלושה בלמים ואולי גם קשר אחורי.

עם משחק אגפים טוב אני מאמין שאפשר לכבוש יותר שערים כבר העונה.

לדעתי,קאוט ובלאמי יכולים לעלות מהספסל ולעזור אבל לא מעבר לזה.סוארז יכול לבוא מצד שמאל,הוא אוהב לבוא משם,אבל מה לעשות שהוא לא יכול להיות באגף ובמרכז באותו זמן ,אז כדי שקראול מקסי והנדרסון יעשו תנועה למרכז בכל הזדמנות שסוארז באגף.אני חושב ששווה לנסות את ההרכב הבא,למשל:

ריינה; קראגר,קואטס,קלי,אנריקה;ג'רארד,אדם;הנדרסון,מקסי,סוארז;קארול.

amit pros 29 באוקטובר 2011

תבורי,חוץ מפייטון מאנינג לאף שחקן בספורט מקצועני אין השפעה כל כך גדולה על קבוצה אחת…
יהיה רע מאוד לראות אותנו בלי סוארז העונה
לפחות עד שדלגליש יביא-ואין לו ברירה ואני מניח שהוא יודע את זה-עוד שחקן התקפי ב30 מיליון פאונד,והפעם שגם יהיה שווה את המחיר.

מאשקה 29 באוקטובר 2011

בני, אתה מרגיש בדיוק כמוני אוהדת הפועל יררשלים כדורסל :)

בני תבורי 29 באוקטובר 2011

צאשקה,
אדום זה אדום…

בני תבורי 29 באוקטובר 2011

אופס…לא שמתי לב שה מ' וה צ' כל כך קרובים על המקלדת…

איברהים דורו 30 באוקטובר 2011

בני, פוסט מעולה. אך הפעם, בתור אוהד ליברפול מלידה, הוא גם היה דוקר מתמיד.
חבר שלך גבריאל נשמע לי אחלה גבר.

בני תבורי 30 באוקטובר 2011

איברהים,
מעמד של אל למנג'ר יש רק אצל השכנה ממזרח, אצלנו אפילו על המלך אפשר להעביר ביקורת. הנה, כתבתי שצריך לשחק עם קארול על הקרקע ואיזה יופי של גול הוא נתן. גבריאל הוא אכן משהו שלא מייצרים כבר היום…

איברהים דורו 30 באוקטובר 2011

אתה כמובן צודק. הכוונה שלי היתה שבתור קורא יש הבדל עצום בין קריאת פוסט שלך על הפועל פתח-תקווה החביבה או על ראגבי (הפוסט האחרון היה נהדר) לבין לקרוא פוסט על ליברפול.
אני מתקשה לזכור מתי היה לקבוצה קיצוני (ימני או שמאלי) ברמה העולמית הגבוהה. לדעתי האחרון היה מקמנמן ומאז נאדה. מיירלש היה היחיד שהראה ניצוצות של כזה ולכן העזיבה שלו (שלהבנתי לא לוותה ביותר מדי מלחמות מצד הקבוצה) הייתה מאכזבת במיוחד.

amit pros 30 באוקטובר 2011

דורו
מיראלש הוא קשר אמצע קלאסי ולא ווינגר
חוץ מזה אתה צודק
אני עדיין דופק א תהראש ולא מבין למה נתנו לו ללכת,במיוחד שעושה רושם שג'רארד לא ממש מצליח להתאושש מהפציעה שלו.

איברהים דורו 31 באוקטובר 2011

בגלל זה כתבתי ניצוצות.

Comments closed