פחד גבהים

הטבע סידר ככה שכל מי שנמצא בצרות, מסתכל למעלה. גם אם המבט למעלה מבטא יותר את משאלות הלב שלך מאשר משקף נכון את היכולות של הקבוצה שלך, עדיין זה מבט למקום שבו השמיים כחולים והשמש מלטפת והחיים נראים יפים יותר.

במילה אחת – נהדר.

בשתי מילים – יופי, קח בירה ויאללה תירגע. (חמש, אבל מי סופר?)

ליברפול מנצחת ונראית לא רע. יובנטוס מנצחת ונראית טוב מאוד. הפועל פ"ת חוזרת עם נקודה מהבית של הקבוצה הכי טובה ומרגשת כיום בארץ ועומדת עכשיו על מינוס 1 ובונוס חשוב, הפרצוף של משפחת בוש מתכרכם.

אני לא מקבל סופי שבוע כאלה על בסיס קבוע. אפילו לא חלקיים. בחירות שכאלה. אבל גם לו הייתי מאמין שלהחליף קבוצה זה אפשרי – ואני טוען שזה לא אפשרי ולא מוסרי – לא בטוח שהייתי עושה את זה. מסתבר שלהתרגל לבינוניות קל יותר מאשר למצוינות. לא, תיקון. לא קל להתרגל לבינוניות. זה כואב ומתסכל ומאתגר באופן חריף את גבולות המעטפת של השפיות שלך. אתה עסוק פתאום בלמה זה מגיע לי ומה זה אומר עלי והפרנויה משתוללת. אבל, זה כופה עליך הכרח.

תהליך ההתרגלות למעמקים אינו נובע מפעולות יזומות, כמו למשל סקס סמים ואלכוהול, אלא משהו שאתה שרוי בתוכו וצף בו (לא להנאתך), ונתון לחסדי זרמים ומכשולים שונים מבלי שתהיה לך כל שליטה על הנעשה. אתה שם, בחרא, מחכה לישועה.

הטבע סידר ככה שכל מי שנמצא בצרות, מסתכל למעלה. גם אם המבט למעלה מבטא יותר את משאלות הלב שלך מאשר משקף נכון את היכולות של הקבוצה שלך, עדיין זה מבט למקום שבו השמיים כחולים והשמש מלטפת והחיים נראים יפים יותר.

לעומתך, האוהד שיכול להרשות לעצמו להתפוצץ על השחקנים המאמן והבעלים רק בגלל שהקבוצה לא ניצחה חמש אפס, מסתיר מאחורי פאסדה של "מה שהכי חשוב לי בחיים זה כדורגל יפה", פחדים לא פחות משמעותיים. הוא, לעומתך, יכול עוד ליפול ולהתרסק. בעוד אתה יכול ליהנות מכל ניצחון חד שערי מידי פעם או איזה תיקו משמים שמקדם אותך במקום אחד בטבלה, לו, כבר אין לאן ללכת.

הוא יכול לפנטז על השלבים הגבוהים באמת בליגת האלופות. הוא יכול לחלום על חצי גמר מתוקשר. אבל רק לפנטז כי הסיכוי של הפועל פ"ת להינצל מירידה, גבוה בהרבה מהסיכוי של מכבי חיפה והפועל ת"א להיות שם. מלמעלה זה נראה נוצץ ויפה ורואים אותו הרבה בטלביזיה, אבל בסופו של דבר גם שם בצמרת, לא הכול באמת כמו שזה נראה.

אהדה לקבוצות מוצלחות מקהה את החושים ומערפלת את התובנה. הוא כבר לא נהנה מסתם ניצחון. הוא חייב לדרוס, לכבוש, להשיג. אין לו הערכה לאיזו דרדל'ה מקסימה בעילגותה שבקושי חוצה את הקו ומעניקה לך עוד פיסה של אושר. הוא לא יקום מהכיסא בשביל פחות ממסירה של השוער לבלם באמצע שמכניס קדימה לקשר שמוציא אחורה לקיצון שמרים פנימה לחלוץ, שמעשרים מטר, כשהוא מאוזן לקרקע, מוציא טיל שאפילו בטלביזיה שומעים את הרשת בוכה מתענוג. הוא לא יקבל איזה אחד אפס קטן על קבוצה שסוגרת ונלחמת בציפורניים כדי לשרוד.

יותר מזה. כל משחק שאינו מסתיים על פי הפנטזיות שלו, מעצים אצלו את החרדות ופוער עוד סדק באמונה שהכול נהיה בדברו. הוא כבר לא מתרגש. לא מרגיש. מתקיים אצלו ערבוב לא נעים של חרדות מהעומד להתרחש יחד עם חוסר הידיעה באשר למה שעומד להתרחש. אין לו שמחה אמיתית.

עוד יותר מזה. כשהקבוצה שלו מובסת, גם להם זה קורה פעם במילניום, ועוד בדרבי עירוני, הוא לא יודע איך לאכול את זה, איך להתמודד עם החרפה. אתה  מכרכם את פניך, לא ישן מי יודע מה בלילה, הודף מעליך בראשון בבוקר את הבוס עם הבדיחות הדלוחות על חשבונך, והנה אתה חי. עוד סוף שבוע שגרתי. הוא? לא יאמן איך מהילד המפונק יוצאת כזו ג'יפה. הוא מתפוצץ ויורה לכל הכיוונים. הוא מפטר ומסלק ותובע מהבעלים עוד כסף (גם אתה יכול לתבוע, רק אין לך ממי…) ושולח את זה חזרה למכורתו ואת זה לכפרו ומלאה הארץ מררתו.

בקיצור, מצבו אינו טוב יותר משלך. להיפך, אתה כבר רגיל. זוכר?

ולכן אני אומר, במילה אחת – נהדר. בשתי מילים – יאללה, תירגע.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

 

יומן האליפות של הג'איינטס - מחכים לשבוע הבא
תשובה לקרמר: הממשלה תחזור לתפקידה כשופט כדורגל

25 Comments

אהוד 31 באוקטובר 2011

זו דרך של אוהד קבוצה שלא מצליחה כבר שנים להרגיש טיפה התנשאות?

בני תבורי 31 באוקטובר 2011

אהוד,
קרא שוב.

סער 31 באוקטובר 2011

פשוט גדול!!
אמנם אני אוהד חיפה (ופה ושם כבר התרגלתי לחרפות מסוימות) וגם ליברפול (אני בן 20 בקרוב, האליפות האחרונה נראתה עוד לפני שההורים חשבו עליי).

תמיד מוצא את עצמי:"למה אתה אוהד את ליברפול? הם גרועים" (כל הילדים/אנשים בגילי שאוהדים את בארסה עד שיחלוף זמנה)

תומר חרוב 31 באוקטובר 2011

איזה פוסט נהדר בני.
אני דווקא הייתי קונה בכיף ניצחון דחוק על קבוצה שנלחמת על חייה אבל ליניב לוזון היו תוכניות אחרות בשבילנו.
לא ראיתי את המשחק אבל באמת שיובה מתחילה לאותת לנו שהפעם זה אמיתי, בכלל הליגה האיטלקית נורא מעניינת השנה.
ואיך קיבלת כמו בהזמנה שער של קארול ואפילו לא בראש.

B. Goren 31 באוקטובר 2011

אחלה בני.

אריאל 1 בנובמבר 2011

מסכים במאה אחוז. אפילו דיברנו על זה קצת בתוכנית. אני מעדיף להיות אוהד של קבוצה שלא מצליחה מאשר להיות אוהד של אחת שלוקחת אליפות כל שנתיים

Katamon 1 בנובמבר 2011

כתיבה נהדרת. הפוסט מחזיר אותי אחורה בזמן, לעונות ארוכות ארוכות ביציעי טדי כשהפועל ירושלים בליגה הלאומית מציגה כלום ושום דבר. זכורה במיוחד עונה שלא ניצחנו משחק בית אחד, ובכל זאת מצאתי את עצמי מגיע פעם אחר פעם. זו הייתה סטלה טבעית- יושב בצד בשקט, לא מצפה לכלום, לא מתרגש מכלום, שמח כשמנצחים ואפתי להפסדים…
קטמון לקחה ממני את ההנאה הבינונית הזו, והפכה אותי לפקעת עצבים. אין ספק שמבחינה קרדיולוגית, עדיף לחזור לסאסי ולתת למישהוא אחר להיות אחראי להצלחות ולכשלונות.

אריק 1 בנובמבר 2011

הכתוב נכון לאוהדי ברסה/ריאל אבל בהחלט לא לרוב האוהדים של הקבוצה שעליה כתבת ובה אתם מקנאים בלי קץ. מתי בדיוק הקבוצה ההיא ניצחה בחמישיות ושישיות באופן קבוע? מתי היא שיחקה כדורגל שובה עין? האוהדים שלה אוהבים כל דרדלה וכל נצחון לא ראוי. גם כי הם זוכרים 27 שנות שממה וגם כי הנראטיב של הקבוצה הזאת הוא לעשות הכל קשה ולהצליח. יש איזשהו בלוגר באיזה אתר שכותב לא מעט על הקבוצה ההיא, אם לשפוט על פי התגובות של הקו-אוהדים זה הקו הכללי של כולם להוציא איזה LOL אחד. חוץ מזה האבי נמני שלכם פצוע לחודש וזה נותן תקווה שתיקחו נקודות לאל איטחאד, בהצלחה. (האיחול תקף למשחק זה ולמשחק זה בלבד)

בני תבורי 1 בנובמבר 2011

אריק,
איך עלית עלי יא אוהד מכבי פ"ת שכמוך…

אריק 1 בנובמבר 2011

משהו עם תבוסה בדרבי שהזכירה לי חמש הודעות טקסט מכל אוהד של ליברפול שאי פעם הכרתי. מעבר לזה בדיוק כתבתי לעופר אתמול שאוהדי חיפה משועממים ודי מקנאים באוהדי הפועל (ת"א. פתח תקוה זה באמת סיפור אחר)

בני תבורי 1 בנובמבר 2011

אריק,
האמת היא שהקבוצה שחטפה שישיה בדרבי לפני שבועיים ממש לא היתה נשוא הפוסט. זו רק הפראנויה של האוהדים שלה, כמו גם התחושה שמישהו מקנא בהם, שמביאה אותם לחשוב שהעולם סובב סביבה ושהיא מעסיקה מישהו מלבדם. ניסיתי לתאר את החיים מנקודת מבטי כאוהד חסר מזל, והשתמשתי לשם כך בנשק הקטלני ביותר העומד לרשותי – סארקזם.

rondi 1 בנובמבר 2011

בני, אתה כל-כך צודק!!!

הבחירות שלי גורמות (או גרמו) לי להיות בכל המקומות שתיארת פה.

בתור אוהד הסלטיקס עברו המון שנים חשוכות בין היום שבו הלך לעולמו רג'י לואיס ועד היום שבו חתם KG בקבוצה. שנים שבהם התקווה הכי גדולה הייתה תלויה במאזן הכי גרוע, במזל בהגרלת הלוטרי ובמזל של פרוספקט איכותי או במקרים חד פעמיים כמו שילוב של אנטואן ווקר שפוי ופול פירס מתבגר…צפתי בחרא מחכה לישועה ויצאתי כדי לספר על זה..: )

בתור אוהד מכבי חיפה אני באמת מרגיש כבר לא מעט שנים תקוע. אתה צודק – בליגה בארץ לקבוצה שלי יש הרבה יותר מה להפסיד מלהרוויח. זה אולי ירגיז את כולכם אבל הבינוניות של מכבי חיפה מספיקה לנו לאליפויות. עם כל הכבוד, מבחינתי עברו כבר יותר מ-8 שנים מאז שהייתה לנו קבוצה גדולה (שיכולה להגיע לשיא במפעל אירופי). אז גם אני מתחבא מאחוריי פסאדה של "כדורגל יפה"…

בתור אוהד ברצלונה אני כבר ממש חזיר. איבדתי עניין בקרקוס הליגה הספרדית למרות שאני עדיין נהנה לראות את מקבצי השערים בכל שבוע, ניצחון 1-0 מדאיג אותי כשאני רואה את הכדורגל של ריאל בימינו, ושמחה אמתית מהקבוצה הזו תצא ממני רק נגד קבוצות מעטות ברגעים מכריעים…קהות חושים מעורבבת בחרדה אמרת???

בתור אוהד ליברפול כבר התרגלתי להכל. התרגלתי לציפיות שהתפוצצו לי בפנים, התרגלתי להצלחות בלתי צפויות, התרגלתי לכדורגל בלי תוצאות ולתוצאות בלי כדורגל, התרגלתי לקנאה והתרגלתי להתנשאות. פשוט התרגלתי להכל!

ובגלל זה המסקנה שלך בלתי נמנעת – נהדר, יאללה תירגע!

רפאל 4 בנובמבר 2011

ההבדל בין אהדת קבוצה בארה"ב לבין הכדורגל האירופי היא עצומה.
הסלטיקס אולי לא היו מועמדים לשום דבר (מלבד בחירות דראפט גבוהות כמובן) בתקופה כלשהי, אבל בטח עדיין עניין אותך מה שקרה בליגה, במיוחד בפלייאוף, על אחת כמה וכמה שמייקל שיחק.
כמו כן יודעים במהלך כל הדרך שהמצב הנתון הוא לא גורל ובטח לא תמידי.
קבוצות משנות סטאטוס, רואים זאת כל הזמן, יש בסיס ריאלי לבנות עליו, לא מוכרים לך אשליות בצורת ססמאות קליטות אך שקריות.
בעקבות כך, אהדה או חיבה לסלטיקס ( אסתכן ואומר גם ניקס, שעברו עשור רע מאוד עכשיו) בשום מקרה לא גורמים לך לחשוב בקטן, אפילו כשכביכול נמצאים במקום לא טוב כבר כמה עונות.

זה משהו שאנשים טובים מעולם הכדורגל לא מצליחים להבין.

רפאל 4 בנובמבר 2011

וכן, התכוונתי למילה עצומה בשורה הראשונה, מלשון פטיציה.

יוני 1 בנובמבר 2011

אין מילים כמה שזה נכון. ואגב, הבדיחות של הבוס שלי לא דלוחות (אם הוא קורא פה…).

YB 1 בנובמבר 2011

לאהוד ליברפול- נאצל וראוי.
לאהוד יובה- בזוי.
איך, איך אפשר? ועוד לאחר הגמר ב-85?!

בני תבורי 1 בנובמבר 2011

YB,
נקודה מעניינת, אולי בגלל שלאהוד קבוצה זה כמו להיות דתי? ענין של רגש ולא של הגיון?

גיל מזימבבואה 1 בנובמבר 2011

כמה שאתה צודק. אני בטוח שאין אחד מאוהדי פ"ת ששכח את הטיל של בוריס נורמן, אבל אם בוריס נורמן היה משחק בקבוצה של החמישיות או השישיות מי היה זוכר? או כרמלו מישיש?
אין ספק שיש בזה משהוא בלאהוד קבוצה כזו…

דוד מירושלים 1 בנובמבר 2011

אינטר הפסידה ליובה, כדי שהשבוע שלי ייפתח גרוע.
ביום ראשון נסעתי מירושלים לרמת גן כדי לראות את בית"ר מתבזה מול רמת השרון וממשיכה את השבוע הגרוע.

אבל אתמול ניוקאסל ניצחה, ואפילו עלתה למקום השלישי, השבוע מתחיל להסתדר!

בני תבורי 1 בנובמבר 2011

דוד,
אתה מבין אותי…

ניתאי 1 בנובמבר 2011

בתור אוהד חיפה, אני ממש מסכים.
במחצית בשבת, 3-0 בחוץ על מכבי פ"ת, והאוהדים בפורום מתלוננים שהם סובלים, שזה משחק חרא ושאנחנו נראים רע. דחילאק.

שמוליק 2 בנובמבר 2011

תבורי,מה אתה אומר על זה?
http://www.ibba.one.co.il/General/Announce.aspx?siteID=6&id=4570

בני תבורי 3 בנובמבר 2011

אני אומר שזבל יש בכל מקום.

רפאל 4 בנובמבר 2011

בני,
תסלח לי על ההתפרצות הפסימית בעניין האהדה לקבוצות 'קטנות' או 'לא מצליחות'. שים לב שלמעט 4 הגדולות ואולי פה ושם באר שבע והפועל חיפה אין לשום קבוצה נגישות ללבבות הקהל הצעיר, הדור הבא של האוהדים.
יש הבדל מהותצי בין לאהוד 'לוזריות' כמו ליברפול וארסנל לבין, נניח, הפועל פ"ת או מכבי נתניה.

בקבוצות שיש להן יכולת להעמיד תקציבים גדולים תמיד בונים על מאבק אליפות או לפחות יש איזו תוכנית ריאלית להשתתף במירוץ לאליפות בטווח הקרוב, גם אם לא המיידי.

עם כל הדיבורים על השקעה נבונה, בניית תשתיות, סבלנות, ניהול נכון ומבוקר, עבודה בשלבים וכיו"ב- מתי פעם אחרונה באמת ראינו מועדון שלא נמנה על חמשת התקציבים הגבוהים מרגיש שיש לו סיכוי להתמודד על האליפות בליגה?
אולי לפני 20 שנה. אבל ברור לכולם שהמגמה רק הולכת ומחריפה ביחס הישיר של כסף ותוצאות.
אין ספק שמי שיש לו גם ניהול טוב יותר יחד עם המזומנים ישים עצמו בעמדה משופרת מכל המובנים, אבל תוציא מהמשוואה את התקציב הגבוה ואין לך על מה לשחק משליש עונה ואילך- אלא אם כן 'התמזל מזלך' והקבוצה בקרבות תחתית.
תמצאו קבוצה אחת שעשתה הכל נכון אבל לא היה לה כסף ואנשים ( שחקנים, אוהדים, תקשורת) האמינו שהם בדרך לאליפות ולא סתם מקשטים את הליגה עם הצבע ומשלימים את המניין.

לו הליגה הייתה משנה מתכונת ועוברת לפורמט תחרותי יותר, אוהדי נתניה ופ"ת המעטים והנכחדים (זו המציאות המצערת לכל מי שלא נמנה על 4 הגדולות) לא היו נאחזים בספק תקווה, כרגיל אשליה/אכזבה שיבוא מושיע שופע בכסף שלא דופק חשבון ויבחר לממן דווקא את קבוצתם שלהם.
הנה עוד משהו מכורח המציאות- מי שיש לו כסף גדול, בד"כ ניחן באבחנה מינימלית בכדאיות ההשקעה. כל ילד יודע שעם סכום דומה או פחות במועדון גדול משיגים דיבידנדים בצורה המהירה והמשתלמת ביותר.

תחשבו רגע- למה שמישהו נורמלי יבוא להשקיע באחריות ולטווח ארוך בקבוצה רגילה? מה יוצא לו מכך? אם אין סיכוי על המקום הראשון, אף אחד לא סופר אותו, ברגע שגודלים לו שחקנים טובים, יציעו עבורם כסף והם עצמם ירצו להתקדם לקבוצה שכן מתמודדת על משהו.
המערכת לא מעודדת קבוצות אחרות להצליח, נקודה.
להיות אוהד בליגה של קבוצה גדולה זה ילדותי.
להיות אוהד של קבוצה קטנה זה מאזוכיסטי.

הופ 29 בנובמבר 2011

יופי של פוסט.

Comments closed