"כולנו חולמים על קבוצה של נובאקים" (כשצופה פורץ למגרש)

זה לא היה קרב מוסכם מראש בין יריבים שרצו ליישב מחלוקת. זו הייתה תקיפה מכוערת. מעשה טרור פחדני נגד חבר שלכם למקצוע. זו הייתה ההזדמנות בה אתם השחקנים הייתם צריכים לשרטט שוב את הקו האדום המגדיר את גבולות הדמוקרטיה שאתם מוכנים לתפקד בתוכה.

כשגילי, הבן האמצעי שלי היה בן שמונה, הוא החליט שהוא רוצה להיות אוהד של מכבי חיפה ושאל  אותי אם זה בסדר ואם אני יכול לקחת אותו למשחק.

אמרתי לו, לא, זה לא בסדר, כי מה יגידו החברים של סבא דב במושבה, אבל אם אתה נורא רוצה, אקח אותך למשחק של הפועל פתח תקווה. אתם תגידו שזו סחטנות מכוערת, אני אומר שזו פואמה פדגוגית.

נסענו לאורווה, הושבתי אותו באמצע, ביני לבין עומר, אחיו הבכור שכבר היה מורעל, ענדתי לצווארו צעיף כחול של "שער ארבע –  אריות",  שמתי לו ביד שקית גרעינים והסברתי לו שאלה במכנס הכחול והחולצה הלבנה עם תנובה זה אנחנו והאחרים זה בית שאן, הקבוצה והשרוכים.

רובן עטר שיחק אז אצלנו, נתן שני גולים. העיט נתן שלושה, מנור חסן אחד ואלון מאיה אחד וגילי נהיה שבוי. עד היום. השחקן המצטיין שלנו באותו משחק, ללא כל מתחרים – נגמר 0:7 למי שמתקשה בספירה – היה איליה סטאן, קשר אחורי, וכיום, בעצם אולי כבר לא, מאמן סטיוואה בוקרשט.

סיפור יפה, אבל לא קשור לנושא הפוסט. איליה סטאן וסטיוואה בוקרשט, דווקא כן.

*

תראו, הכדורגל הוא ספורט די עלוב למרות הפאר וההדר והכספים המושקעים והאצטדיונים המפוארים. אמרתי ספורט עלוב ולא משחק עלוב, כי המשחק נפלא כשמתייחסים אליו נכון, ואני אוהב אותו. כספורט, הוא על הפנים. רונן דורפן ואחרים כבר התייחסו בהזדמנויות שונות לעניין של העכשוויסטיות של הספורט הזה, לחוסר האתיקה, לחוסר הכבוד של השחקנים למקצועם, לשחיתות הממסדית המקיפה אותו, לתקשורת החובבנית, למאובנות התקנונית בנוגע לקידום ושיפור השיפוט ומניעת עוולות, ליכולת של שחקנים לכופף מועדונים, לבחירת שחקני העונה וכו'. הצגה אחת גדולה שסופה ידוע מראש.

בטח שאפשר להתבשם מההצגות של ברצלונה, בוודאי שאפשר ליהנות ממשחק פה ושם, אבל הספורט הזה, שהופקע לטובתם של כמה שעושים בו מעשים מגונים, הולך ומאבד אותי ואני מניח שעוד רבים אחרים.

השבוע אירע מקרה שאם אינני טועה הוא די ייחודי לכדורגל, שמעצים את התסכול שלי ומעיד יותר מכל על כך שמשהו לא בסדר. מאוד לא בסדר.

במשחק בין סטיוואה בוקרשט לפטרולול פלויישטי, פרץ אוהד של פלויישטי למגרש, חבט באגרופו בשחקן סטיוואה ג'ורג' קלמאז ושלח אותו לחודש וחצי חופשה מאונס עם עצם לחי שבורה. נעזוב לרגע את השפלות שבלהתנפל על אדם מאחור, אני מניח שאילולא היה מגיח מאחור ומפתיע את השחקן, התוצאות היו ככל הנראה אחרות, אבל הנה, תראו בעצמכם בקליפ ארוך מידי וערוך מידי ועוד ברומנית:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

הסיפור, שכמובן החזיר אותי לסיפור הטראגי של אנדראס אסקובר למרות הנסיבות השונות בתכלית, די ביאס אותי. לא רק בגלל העובדה שמבחינתי כשאוהד פורץ למגרש, בכלל, ותוקף שחקן בפרט, זה מספיק כדי לסגור את הבאסטה וללכת הביתה, אלא בגלל איך שהסיפור המשיך והתגלגל.

כשל מערכתי ראשון נוגע לעובדה שהתוקף ירד מהמגרש כשהוא הולך על שתי רגליו. שגיאה חמורה. אוהד שנכנס למגרש ומכה שחקן צריך להגיע לתחנת המשטרה רק אחרי אשפוז ממושך באורטופדית ורצוי כשלרשותו מספר דו ספרתי של אחוזי נכות.

לרשות אוהד כדורגל עומד ארסנל מגוון של תגובות למצבים שונים ובכללם אכזבה ממשחק קבוצתו והבעת טינה ליריב. הוא יכול לקלל, לצעוק בוז, לשרוק, אפילו להחליט שהוא יותר לא מגיע למשחקים. אם הוא יצירתי במיוחד, הוא יכול לחבר שירי נאצה ולצייר שלטים. הוא לא יכול לחצות את הקו המפריד בין היציע, שם מקומו, למשטח הדשא, כדי לחסל חשבונות. אוהד שבכל זאת עושה כך, דמו מותר. לא במובן התנכ"י כמובן, נכון יותר לומר, עצמותיו מותרות. ומי שמבחינתי צריך לשאת בעול, הם השחקנים. אלה שמתפרנסים נהדר מהמשחק ואלה שמוכנים אפילו לעלות לחימום עם חולצות נגד גזענות כי זה נראה מצוין.

*

נובאק מרטינוביץ' הסרבי, מבין את זה והגיב כראוי. אילו היה שואל אותי, הייתי ממליץ לו לעבוד קצת על כוונון עדין של בעיטותיו. הוא קפץ על האוהד, הפיל אותו, בעט בצורה מוצלחת מאוד בצלעותיו ולאכזבתי פספס בעיטה לפרצוף. למרות זאת, אני אשכרה מצדיע לו. בעולם אידיאלי, כל שחקן שנכח על המגרש, היה צריך לקחת חלק בתהליך החינוך של אותו אוהד. כולל שחקני קבוצתו. זה המקצוע שלכם יא קקות, זה קולגה שלכם, זה יכול להיות כל אחד מכם בהזדמנות אחרת, זה בדיוק הזמן בו אתם צריכים להתנהג כמו גילדה מקצועית, כמו ארגון עובדים מאוגד ולא כמו צופים אקראיים בתכתושת רחוב בין חתולים מיוחמים. אה, שכחתי. זה לא רק שהכבוד שלכם מפוקפק, לכם גם אין בעיה לגמור אחד לשני את הקריירה באמצעים דומים.

זה לא היה קרב מוסכם מראש בין יריבים שרצו ליישב מחלוקת. זו הייתה תקיפה מכוערת. מעשה טרור פחדני נגד חבר שלכם למקצוע. זו הייתה ההזדמנות בה אתם השחקנים הייתם צריכים לשרטט שוב את הקו האדום המגדיר את גבולות הדמוקרטיה שאתם מוכנים לתפקד בתוכה. הדמוקרטיה שלך, אוהד יקר, נגמרת במקום שבו מתחיל האף שלי. גם אם לא מוצא חן בעיניך שהפרעתי לשחקני קבוצתך לנצח, גם אם נדמה לך שאני עומד בדרכך לפסגת האושר.

*

כשל שני נוגע לכרטיס האדום שמרטינוביץ' קיבל מהשופט. גם זה אקט שמשרטט בצורה נחרצת את העליבות הסובבת את הכדורגל. מה קרה, מרטינוביץ' הכה שחקן? הכה שופט? הוא אפילו לא עשה מעשה קנטונה והכה אוהד ביציע (במאמר מוסגר, מאותו יום הפכתי למעריץ מושבע של הצרפתי), הוא התערב כדי להפסיק ולמנוע מעשה פשע שהתרחש ממש לנגד עיניו ובזמן שהמשחק עמד וממילא לא היה לו כל ערך ספורטיבי. על זה מגיע לו כרטיס אדום? מה, הוא היה אמור לעמוד לצפות במתרחש עד שיגיעו שוטרים? הרי לו היה אזרח שמתערב במקרה דומה ברחוב, היה זוכה לחיבוקים ואזרחות כבוד. בחלק מהמדינות אגב, נקבעה התערבות במצבים דומים כחובה מתוקף חוק, המוטלת על כל אזרח, ואפילו נקבעה סנקציה כנגד מי שנמנע מלעשות כן.

מרטינוביץ' עשה מעשה נכון שצריך להפוך לאבן דרך. אבל לא אצל הבעלים של הכדורגל, אלה שמנציחים אותו כמאובן. אלה לא יכניסו מצלמות כדי למנוע עיוותים. אלה לא יגבילו בשום צורה הפיכת שחקנים לעבדים של מועדונים. אלה לא יתנו לאף רעיון מודרני לקדם את המשחק ולקלקל להם את החגיגה. כאן יש חוק ושופט שממונה על קיומו. וכאן, הנענש הוא זה שצריך לקבל צל"ש והשרץ המתועב יורד מהמגרש בחיוך רחב כשהוא זוכה להגנת אנשי החוק.

*

עכשיו נראה מה יעשה איליה סטאן, אם יישאר בתפקידו, לא נגד חיפה. בעד מרטינוביץ'. בעד הכדורגל הנכון. האוהדים של סטיוואה כבר הביעו את עמדתם, הם רוצים אותו קפטן. גם אני. ואני חושב שאילו היו שואלים לדעתו, גם זבונימיר בובאן היה ממליץ. מעשה כזה, אפילו שלא יעשה על ידי גורם אופ"אי רשמי, יתרום באופן משמעותי לעיצוב מחדש של הקוד האתי של הכדורגל, לפני שהפועל פתח תקווה וגם ליברפול, לא יספיקו כדי להחזיר אותי אפילו לכורסא מול הטלביזיה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לשחוט פרות קדושות - סיכום מחזור שמונה
קטש הביתה? / אלעד פרננדס

43 Comments

דביר 4 בנובמבר 2011

מעניין אותי מה כתבת אחרי שקובי מוסא קיבל הרחקה לארבע משחקים…

בני תבורי 4 בנובמבר 2011

נמק והסבר.

דביר 6 בנובמבר 2011

מקרה מוסא היה כך. דרבי תל אביבי לוהט. בדקה ה90 נכנס אוהד הפועל למגרש רץ 50 את כל המגרש ללא מפריע וזורק רימון עשן אדום על הקהל של מכבי. אחר כך הוא רץ ללא מפריע לצד השני. עד ש… הגיע קובי מוסא ובוולה של ברוס לי הוריד אותו לדשא.

B. Goren 4 בנובמבר 2011

באחד הראיונות שנתן קנטונה לאחר פרישתו מכדורגל הוא נשאל מה היה רגע השיא בקריירה שלו. קנטונה השיב בלי להסס יותר מדי כי היה זה הרגע בו בעט בחוליגן מקריסטאל פאלאס.

אסף THE KOP 4 בנובמבר 2011

מה שעשה קנטונה זה פשע.

לצופה מותר לקלל כמה שבא לו.

בני תבורי 5 בנובמבר 2011

מסכים לגמרי ועדיין הייתי נוהג כמותו. עניין של אופי.

תומר חרוב 5 בנובמבר 2011

סוף סוף אפשר להסכים איתך על משהו:)
בני, אם האוהד הזה היה נהרג(מה שיכול לקרות מבעיטה כזו)לא רק שלא היית אומר את זה, לא היינו מדברים על קנטונה בכלל בהקשר כדורגלני.

אבי 4 בנובמבר 2011

אני נגד אלימות אפילו נגד חלאות כמו האוהד שפרץ למגרש, אם אנחנו מגדירים את עצמנו כלא אלימים ויש באפרותנו להגיב ללא אלימות זו צריכה להיות התגובה. במצב הנוכחי הייתי מעדיף עונש כמו תשלום פיצויים על ידי האוהד לשחקן בשווי המשכורת שלו לחודש וחצי(כנראה היה מוביל את האוהד לפשיטת רגל) ואישום + מאסר בפועל על תקיפה בנסיבות חמורות.

בני תבורי 4 בנובמבר 2011

אבי,
ברוב המקרים, התנהגות אלימה נתפסת כשלילית וכעבירה על הנורמות החברתיות ולרוב גם על החוק. עד כאן אנחנו מסכימים אני מניח. אבל במקרים מסוימים האלימות נתפסת כלגיטימית, בעיקר כאשר מדובר בהגנה עצמית, לא בכל מצב. החברה האנושית הדמוקרטית ביותר מחזיקה צבא ומשטרה ומאפשרת להם לנהוג באלימות כאשר זו נדרשת כדי להגן על החברה. במילים אחרות: הלגיטימיות החברתית של אלימות תלויה בהקשר בו ננקטת האלימות. ובמילים עוד יותר אחרות, כמו פורנוגרפיה, גם אלימות היא עניין גיאוגרפי או סוציולוגי. בוודאי שהייתי מעדיף שנובאק לא יכה אף אחד, אבל בשביל זה צריך שאף אחד לא יקפוץ למגרש ויכה מישהו…

ניינר 4 בנובמבר 2011

כלל ידוע בחיים הוא שלא מתעסקים עם סרבים, מה שלא יהיה…

תומר חרוב 4 בנובמבר 2011

הסיפור בהתחלה אדיר, חוץ מהגול של מנור חסן(לא סובל אותו), אחר כך איבדת אותי קצת.
אתה בעצם חוטא בחטא שאתה מתלונן עליו, ההתייחסות שלך לכדורגל קצת מעליבה משום שאני מאמין שבכל תחום אחר לא היית תומך שאדם מן השורה יעשה דין לאדם אחר(גם אם פשע), יעניש אותו ועוד תוך כדי שימוש באלימות. עם כל כל הכבוד למרטינוביץ הוא רק קצת פחות חוליגן מהאוהד ההוא. הוא לא תקף אותו כדי להגן על חברו משום שהוא כבר לא היה באיזור שלו בכלל, הוא תקף אותו בשביל נקמה, הוא ניצל את פריצת הגבולות של אותו אוהד כדי לשחרר את האלימות שלו מגבולותיה. כן, זה נראה מטומטם שאחרי מקרה כזה השופט מוציא כרטיס אדום, כלומר שהוא שופט מקרה כזה במונחי כדורגל, אבל האבסורד הזה לא הופך את מרטינוביץ לגיבור.
עוד משהו שאני לא מבין, למה כשאוהד פורץ את הגבול הזה בברבריות הוא נבל(בצדק) אבל כשקנטונה עושה את זה ועוד מתפאר בזה כרגע שיא אז הוא אציל וראוי להערכה?
זבונימיר בובאן לא קשור פה. הוא היכה שוטר באקט שהיה חלק ממלחמת אזרחים, דבר עצוב בפני עצמו אבל ממש לא קשור לכדורגל.

בני תבורי 4 בנובמבר 2011

תומר,
קודם כל מזל טוב.
נכון, ובכל זאת. לא הייתי רוצה לחיות בחברה שמקדשת אלימות ואפילו כתגובה על מעשה נפשע. נכון, לא הייתי מצדיק עשיית דין עצמאית בכל תחום. מרטינוביץ' לא גיבור, אבל החשיבות של התגובה שלו נמצאת בדיוק באותה נקודה בה אנחנו מפסידים את הכדורגל לבריונים ואין זה משנה אם מדובר באנשי אופ"א המושחתים, אוליגרכים חסרי גבולות שאינם ניתנים לריסון או סתם מישהו שקפץ למגרש כדי לנקוט עמדה. זה הרבה מעבר לחשש שאוי יתגנב וישפיע על האוהד הבא שירצה לפרוץ למגרש. זו אמירה חד משמעית שכאן זה אנחנו ושם זה אתה.
המקרה הזה ומקרה קנטונה שונים בתכלית. כאן הצדקתי את המעשה ואני טוען כנגד העונש. במקרה קנטונה אהבתי את התגובה שלו. לא היה לי נוח עם החירות שהאוהד נטל לעצמו וחשבתי שנכון עשה קנטונה ששרטט את הגבול. מצד שני, העונש בהחלט במקום.
לגבי בובאן, עזוב את מלחמת האזרחים. זו הייתה מסגרת שהעצימה את המיתוס. בכל קנה מידה, לא בובאן צריך לשפוט ולהוציא לפועל סנקציה כנגד שוטר שנכח במקום מתוקף חוק, גם אם השוטר לא נהג כחוק. ושלא תבין מדברי שבובאן לא גיבור בעיני.

בני תבורי 4 בנובמבר 2011

אוי צ"ל אולי

תומר חרוב 4 בנובמבר 2011

קודם כל תודה :)
לא תפקידו של מרטיבנוביץ לשרטט את הגבול, מגרש הכדורגל הוא לא השטח הפרטי שלו. הוא לא הגן על עצמו, הוא תקף מתוך רגש נקמה, זה אולי מובן בצורה אנושית אבל יש חוק ודין והעונש במקום.
במקרה קנטונה, הוא שרטט את הגבול? הוא פרץ את הגבול. הוא תקף, לא הגיב. איזו חירות אסורה בדיוק האוהד נטל לעצמו?

תומר חרוב 4 בנובמבר 2011

ובעניין בובאן. מסכים שזה מיתוס שהועצם אבל כשבאים לשפוט את המקרה צריך גם לקחת בחשבון את ההקשר. בחברה משוסעת ומסוכסכת כששוטרים מכים אוהדים בברוטאליות ויש אנרכיה, קשה לשפוט את בובאן באותו קנה מידה שהם שופטים את מרטינוביץ. גם אם המיתוס הועצם הוא מבוסס על מציאות שהייתה קיימת, על רגשות שהיו קיימים. גם אם הבעיטה של בובאן לשוטר הייתה סתם בגלל שהוא שנא שוטרים או כי הוא קם בבוקר במצב רוח רע והתחשק לו לבעוט במישהו, ההקשר הסביבתי משנה את הנורמות. זה בטח לא בסדר לבעוט באדם אחר אבל אני לא יכול להיכנס לנעליים של בובאן ולשפוט אותו על כך, את קנטונה ומרטינוביץ כן.

אזי 4 בנובמבר 2011

אני לא בטוח שידעתי לאיית קובי מוסא לפני שהוא הוריד את האוהד, שארבעה שוטרים לא הצליחו לתפוס, כשפרץ למגרש בדרבי.
היום, בטוח שלא אשכח אותו לעולם.

רוני שטנאי 4 בנובמבר 2011

בני , אני איתך כמעט בכל בהקשר של המשחק הזה. לא יכול להיות שאוהד יכה שחקן ולא ירד מהמגרש עם אזיקים כשהוא חבול. האם כל אחד מאיתנו היה רואה את חברו הטובקרוב משפחתו קולגה לעבודה מוכה בצורה אכזרית ונבזית היה אומר לעצמו באותו רגע, בואו נחכה למשטרה שתעצור אותו ואח"כ לבית המשפט שישחרר אותו למעצר בית, ואח"כ אולי הוא יקבל מאסר על תנאי או משהו בסגנון ?(אולי שם העונש יהיה אחר) יכול להיות שיהיו כאלו אבל אני לפחות לא הייתי סומך על מערכת ה"צדק".

באופן כללי אינני תומך במשהו אלים, אבל יש גבול לכל דבר, וכשמישהו אלים הוא צריך לדעת שלא תמיד יהיו את אלה שיפחדו וירתעו אלא שהצד השני יכול פעם אחת לגרום לו נזק גדול בהרבה.

השופט הוא מטומטם עם קבלות ועצם העובדה שהמשחק בכלל המשיך אחרי האדומים והפציעה היא גם בושה אחת גדולה, הקבוצה של השחקן הייתה צריכה לקחת את הרגליים וללכת.

יאיר אלון 4 בנובמבר 2011

מסכים עם כל מה שאמרת, וכמעט עם כל מה שבני כתב.

חוץ מהשורה האחרונה, שהקבוצה של השחקן הייתה צריכה ללכת.
אם השופט בוחר שלא לבטל את המשחק אין לקבוצה שזה האוהד שלה יותר אחריות מלקבוצה שנפגעה מאותו אוהד.
לא הוגן להאשים קבוצה על מעשה של אוהד אחד מטומטם שאין באפשרותה לשלוט בכל בנאדם לחוד באצטדיון.

יריב 4 בנובמבר 2011

אני חייב לחלוק עליך. אלימות מותרת רק במטרה של הגנה, לא מעבר לזה. במצב כזה התוקף (סלח לי אם אני לא קורא לו "אוהד", זה לא המאפיין שלו המעניין אותי) צריך להיעצר, במינימום אלימות. אם שחקן עוצר אותו ומחזיק בו, אין בעיה. אם שחקן עוצר אותו ומנסה לבעוט לו בפנים, גם אותו צריך להעמיד לדין. להעמיד לדין, עבור התוקף וגם עבור מי שמפעיל אלימות נגדו מטעמי נקמה, אינו תפקידו של השופט במגרש אלא של השופט בבית המשפט, זה בכלל לא צריך להיות עניינה של ההתאחדות לכדורגל (מקומית או אירופית). אחר כך, אחרי ששולחים את התוקף למאסר (ואם אותו שחקן ניסה לבעוט לו בראש, גם אותו) אפשר להפעיל גם סנקציות של ההתאחדות, למה לא. שירחיקו אותו ממגרשי הכדורגל לנצח נצחים, אין בעיה.

בכל מקרה, אלימות לאחר מעשה אינה מוגנת ואינה צריכה להיות מוגנת. כמו שיורם שקולניק הוא רוצח, כמו שאברהם שלום ואהוד יתום רוצחים (או אולי רק קושרי קשר לרצח? אינני משפטן), כך גם מרטינוביץ' צריך להיות מואשם בתקיפה, בדיוק כמו התוקף המקורי (אפשר לדבר על נסיבות מקילות, אבל זה אחר כך).

יריב 4 בנובמבר 2011

אגב, אני חושב שהשיר הזה מדבר, בעצם, על אותה שאלה אבל מהכיוון השני (וללא קשר לכדורגל, מה שאולי מפשט את המקרה, אבל העניינים החברתיים והלאומיים מסבכים במקום).
http://www.youtube.com/watch?v=UyWExUd7svQ

ריקי רומא 4 בנובמבר 2011

אתה רציני?
זה נראה לי בין המקרים היחידים בהיסטוריה שחבל שלא היס"מ אבטחו את המשחק הזה.

אני פשוט מדמיין את הבן זונה העלאק "אוהד" הזה בגמר היו אס אופן דוקר את מוניקה סלש
במקרים כאלה צריך להחיל את חוק שי דרורי
כלומר: נכנסת למגרש.. שא בתוצאות לכך

ריקי רומא 4 בנובמבר 2011

*שי דרורי = שי דרומי*

יריב 5 בנובמבר 2011

חוקים בסגנון שי דרומי קיימים רק בחלק קטן ממדינות העולם, והם מאוד מוגבלים. אם תבחן את החוק בישראל תראה שמותר להפעיל אלימות ברמה סבירה לשם הדיפת הפולש. אסור, למשל, לנסות לבעוט לו בראש כשהוא על הקרקע (אני מבין מהתיאור של בני שזה קרה במקרה זה, אולי אני טועה).

באופן כללי, אשמח אם תסביר לי אחד מהשניים:
1) מה ההבדל המהותי בין האירוע לבין הרצח שביצע יורם שקולניק. (מלבד החומרה, כמובן, רק אחד מה אירועים הסתיים במוות).
2) האם אתה תומך במעשהו של שקולניק.

ריקי רומא 5 בנובמבר 2011

אתה הזוי ברמות
ה"אוהד" שבר לשחקן את הלסת

יריב 5 בנובמבר 2011

ולא במקרה כיניתי אותו "תוקף" ולא "אוהד" לכל אורך מה שכתבתי. וכמובן, מה שצריך לעשות עם מי ששבר לשחקן כדורגל את הלסת הוא להעמיד אותו לדין על "תקיפה" (או איך שלא קוראים לעבירה המתאימה, "תקיפה חמורה"? "חבלה"? אינני משפטן, כאמור) ולשלוח אותו לכמה שנות מאסר.

שאלתי על ההקבלה לשקולניק. האדם ששקולניק רצח ניסה לבצע פיגוע, כלומר רצח המוני, בבית ספר. האם זה אומר שההתנגדות לרציחתו לאחר שנתפס היא הזויה?

יואב 4 בנובמבר 2011

בני,
מסכים לגמרי.

גיל שלי 4 בנובמבר 2011

+1

גיל מזימבבואה 4 בנובמבר 2011

בני שמע קטע, פעם ראשונה ששמעתי על הסיפור הזה היה שקראתי אחה"צ את הבלוג שלך (אגב כרגיל שונה ומהנה). קראתי לחבר שלי סרבי שיראה את הקטע. הבחור הגיע כמו ערס סרבי אמיתי (הכל שחור כולל המגפיים, ג'ל בשיער וכ"ו), ראה את הקטע וחייך לעצמו. אחרי 5 דקות הוא בא אלי ואומר לי: אתה למה הסרבים היו היחידים (ומדגיש את היחידים) שעזרו ליהודים באירופה? כי אנחנו העם היחידי אם ביצים באירופה.

נילס 4 בנובמבר 2011

גיל,
גם הדנים עזרו ליהודים באירופה. חשוב לזכור. והם לא ערסים.

יריב 5 בנובמבר 2011

והם עזרו הרבה יותר מהסרבים. ורוב חסידי אומות העולם הם פולנים, אבל למי אכפת מהעובדות? כולנו יודעים שהפולנים אנטישמיים, ההולנדים טובים וכולי.

רועי מ 5 בנובמבר 2011

המלך הבולגרי שילם בחיי על עזרה. והיו רבים ארחים שעזרולהידים. בדנמרק היו 7000 יהודים. והסרבים נלחמו בקרואטים שהלכו עם הגרמנים.

גמל (סתם גמל) 4 בנובמבר 2011

כל מילה מלמליאן.
מסכים לגמרי, בעיקר לאחר שקראתי את התגובה שהזכירה את מוניקה סלש

גמל (סתם גמל) 4 בנובמבר 2011

זה מזכיר לי סרטון שראיתי בו שחקן פוטבול גדול נותן נוקאאוט לבחורה בכניסה למועדון לילה. לראות מישהו תוקף בלי סיבה, מאחור, פשוט מרתיח את הדם. כמו שאמר בני "דמו מותר"

דרך אגב, בסרטון שכליו דיברתי קרה דבר דומה. לצערו של אותו שחקן פוטבול את התקיפה ראה במקרה רוג'ר הוארטה, לוחם MMA במשקל קל. למרות הבדלי המשקל והגודל המשמעותיים בסופו של הסרטון אפשר לראות את שחקן הפוטבול שוכב על הריצפה חסר הכרה ומדמם

בני תבורי 5 בנובמבר 2011

בואו נניח שמרטינוביץ' טעה בשיקול דעתו ועבר עבירה. אפשר להניח שעירוב של רגשות וחוסר בחינה מדוקדק של הפרטים וההשלכות, עמדו לרעתו. על כך הופעלה נגדו סנקציה מיידית הקבועה בחוק. מצד שני, באותו סוג של משחק, כדורגל להזכירכם, מותר לשופט לטעות על פי שיקול דעתו ולהפר את העקרון הבסיסי של כל תחרות ספורט על פיו זכאי כל צד להפסיד, או לנצח , אך ורק על בסיס יכולתו המקצועית וזו בלבד. לא רק שלא ננקטת כל סנקציה כנגד השופט, אפילו כלי עזר שיכול לסייע בקבלת החלטה נכונה אסור בשימוש. הבעלות הזו של מתי מעט על הכדורגל, המונעים בסמכותם כל שינוי והתקדמות, ומבצרים את מסורת הלא רלוונטית במקרים רבים, מרחיקה אותנו מהמשחק.

תומר חרוב 5 בנובמבר 2011

בני,
איך אפשר להשוות? מלכתחילה השימוש בכרטיס אדום הוא אבסורדי כי לא משנה מה המניעים מדובר בתקיפה שהיא עבירה פלילית ודבילי לשפוט אותה לפי חוקי הכדורגל. לא שהייתה לשופט אופציה אחרת, שחקן שהשתתף בתקרית אלימה עם אוהדים יכול להישאר במגרש ולהמשיך לשחק?
ההשוואה שלך היא כמו שטל מור יטען שיש מלא נהגים שנוסעים במהירות מופרזת ולא נתפסים.
לעניין מוניקה סלש. מקרה קיצוני וטראגי מאין כמוהו. אבל בואו ניקח אותו ונניח שהדוקר של מוניקה סלש דוקר אותה, משליך את הסכין(כלומר הוא לא חמוש בנקודה זו) ואז ניגש אליו אדם אחר ויורה לו בראש. לא מכחיש שיש פה הגיון מוסרי, מגיע לחרא הזה למות, אבל זה מעשה שחברה יכולה לקבל?

בני תבורי 5 בנובמבר 2011

תומר,
אתה לוקח את הדיון לאבסורד גם בנושא טל מור ובוודאי שבנושא הדוקר. העליתי את הנקודה הבעייתית הנוגעת לכך שבצד אחד יש שכר ועונש מיידים על טעות ובצד השני טעות מתקבלת כתאונה מקרית ללא נפגעים. למה לא יצומצם הפער הבלתי נסבל בין כללי ההתנהגות והסנקציות הבלתי מתפשרות המושתתים על השחקן לבין ה "לא נורא, השופט טעה, הוא רק בנאדם.."? הרי אותם אלה שקובעים לכאן, קובעים גם לכאן ואנחנו בני ערובה בידיהם. מרטינוביץ' הוא רק עוד דוגמא לעליבות העוסקים בכדורגל – שחקנים, שופטים ובעלי השררה.

בני תבורי 5 בנובמבר 2011

ובנוגע לשאלתך, משחק בו הותקף שחקן בתקרית אלימה לא יכול להימשך. חיים קלים יש לשופט, הוא צריך רק לשמור על החוק שמלכתחילה עקום ולא מידתי.

רועי מ 5 בנובמבר 2011

בני מסכים ב99 אחוז ממה שכתבת כאן. וגם אני בדעה שהמשחק היה חייב להסתיים ברגע שתקף אותו. האוהד צריך להיות היה עם עצמות שבורות. והוא צריך לשלם לו על הזמן שיהיה בחוץ למרות שיקבל משכרות. וכמון כלא ל 5 שנים .
זה יכול להיות כי לא אופ"א ולא פיפ"א ישפטו אותו.

תומר חרוב 5 בנובמבר 2011

למה אבסורד? כי בעיטה בראש זה לא יריית אקדח?
לגבי השאלה אם היה צריך לסיים את המשחק אני אמביוולנטי, מצד אחד זה מקרה שבאמת מוציא גם את החשק וגם את החשיבות הספורטיבית, מצד שני זה מעין כניעה לטרור…
טעויות של שופט, גם אם הן מתסכלות אותך בתור צופה, הן טעויות שהן בתוך משחק הכדורגל, על כף המאזניים מונחים ניצחון ויוקרה, לא חיי אדם. מה שמרטינוביץ עשה זו טעות שלא קשורה למשחק, זו טעות שקשורה לחיים ולהיותו אדם. אני לא אומר שלא מובן לי למה הוא עשה את זה, אני מבין שכעס מוביל לדברים כאלו, אני מסכים שיש איזושהי הצדקה מוסרית להעניש את החוליגן שפרץ למגרש (בעולם שבו באמת המוסר היה מתפקד ככלי נפרד ממערכות החברה) אבל עדיין, זה דבר שאדם נורמטיבי לא עושה. במיוחד כשיש מסביבו מספיק שוטרים ואנשי ביטחון שידאגו לזה, הוא כולה שחקן כדורגל, מי שמו להיות שופט ומוציא לפועל?
בענייני השיפוט כבר הבעתי את דעתי בפוסט של דורפן. ממש לא הבעיה המרכזית בכדורגל כיום.

תומר חרוב 5 בנובמבר 2011

וברכות על הניצחון, מת שתישארו בליגה.
אגב, מה הקטע הזה שדוחים את תפיחת האצטדיון בשבועיים בגלל שיזרוע חורף? נראה לי שזה רק בגלל שרוצים שמכבי פתח תקווה יחנכו אותו ולא הפועל.

תומר חרוב 5 בנובמבר 2011

פתיחת, לא תפיחת…:)

דוב 5 בנובמבר 2011

אולי זה קורה דווקא בגלל שכדורגל הוא משחק עממי כ"כ שמשוחק ע"י אנשים "רגילים".

לא רואה אוהד יורד ככה למגרש כדורסל/פוטבול/הוקי ונשאר בחיים…

Comments closed