אחרי סיטי ולפני הכ"ט בנובמבר

עפרי מתגייס בכ"ט בנובמבר. שישים ואחת שנים, פאקינג שישים ואחת שנים בדיוק מאז הכ"ט המקורי, זה שהפך את ישראל למסגרת רשמית, זה שהיה צריך להיות התאריך שממנו והלאה בכל יום היה צריך להירשם שיפור. זה לא רק לא קרה, זה הפך מחורבן יותר.

טוב, אז לא ניצחנו. רק תיקו ואפילו שני השערים שלהם.

צריך לראות את חצי הכוס המלאה. לא מצמצנו ואפילו מחצית אחת היינו ממש טובים ורק השוער שלהם הציל אותם מהפסד. ואף אחד לא נפל לידיים של באלוטלי שבור כרה ויחפרהו וייפול בשחת יפעל בכבודו ובעצמו, ועד כה יש לנו מאזן לא רע מול המפחידות.

לחצי כוס מלאה יש גם חצי ריק ובתוכו עדיין לא נמצא השחקן המיוחד שלנו, זה שיכול לגמור סיפור.

*

אבל מה שבאמת מבאס לי את התחת, זה שעפרי מתגייס מחר.

שני האחים שלו כבר שירתו והשתחררו וזה בכלל לא עושה את זה קל יותר. הפרפרים בבטן לא חזרו להיות גלמים והפחדים לא נעלמו. הם רק תפסו תנומה של כמה שנים.

עכשיו הלילות מתקצרים. מתעוררים בשעה לא סבירה, זו שבדרך כלל אתה מציץ בשעון ומבין  שיש לך עוד זמן איכות עם הפוך ונרדם שוב עם חיוך מאוזן לאוזן, ועכשיו אתה לא מחייך. אתה שוכב על הגב עם הידיים מתחת לעורף והראש עובד.

זה לא שאני שואל את עצמי איך יהיה לו. אם יסתדר. מתי יבוא הביתה ואם יהיו לו שם חברים טובים. לא מתעסק בזוטות.

*

אני בעיקר כועס. אני כועס על סבא שלי ועל הדור שלו שלא הצליחו לסדר לנו את החיים אחרת. אני כועס על אבא שלי והדור שלו שלא השכילו לקדם אותנו אפילו סנטימטר. אני כועס על עצמי ועל הדור שלי שלא חשבנו כמו איציק שמולי ודפני ליף שצריך להוציא את העם לכיכרות. חשבנו שלכיכר הולכים רק לילל את התסכולים שלנו.

נכון, אני יודע שעם לבדד ישכון, ואויבינו עומדים עלינו לכלותינו, וכול העולם נגדנו וארץ קטנה עם שפם והערבים בכלל לא רצו אף פעם שלום וכווווולם מתגייסים ואין מה לעשות. הכול אני יודע. כי זה מה שאמרו לסבא שלי שאמר לאבא שלי שאמר לי. זה הגורל. גורל זו דווקא מילה נהדרת להגדיר את אפסותך. כשיש גורל, למה צריך להתאמץ? ממילא הכול מכתוב.

*

עפרי מתגייס בכ"ט בנובמבר. שישים וארבע שנים, פאקינג שישים וארבע שנים בדיוק מאז הכ"ט המקורי, זה שהפך את ישראל למסגרת רשמית, זה שהיה צריך להיות התאריך שממנו והלאה בכל יום היה צריך להירשם שיפור. זה לא רק לא קרה, זה הפך מחורבן יותר.

מחר בבוקר עפרי ייסע ללשכת הגיוס. הוא יקבל זריקות ונעליים ודיסקית שתכיל את כול מה שצריך לדעת עליו. הוא יהיה שם ומספר. בשלוש השנים הבאות הוא לא יהיה הילד שהמורה שלו מדברת עליו בעיניים מצועפות או הנער שהדריך קונג פו במסגרות לנוער שלא היה להם מעולם הצ'אנס שלו. הוא יהיה שם ומספר. גורל עלאכ.

*

וזה מחרב לי את הנשמה. אני לא יכול להגיד לו את כל מה שעובר לי בראש. שזה לא נורמאלי העקידת יצחק הזאת. שזה מטורף שילד צריך ללכת לצבא וההורים שלו לא יכולים לעשות כלום. שאין שום הגיון בחיים שיוצאים בגיל שמונה עשרה להפסקה לצורך פזצט"אות ובט"ש. אני לא יכול להגיד לו אפילו שלפני שלא הצלחנו, ניסינו בכל הכוח. שעשינו את כל מה שנדרש ועקרנו הרים כדי שתהיה לו זכות בחירה.

במקום זה אני אומר לו שאין מה לעשות, כמו שאמרו לי. כמה מקורי. אני אומר לו שישמור על עצמו. שיצלצל. שיהיה בסדר. ושיראה, עוד יהיה טוב. שלא יתרגש מהמ"כ כי לפני חודשיים גם אותו תיזזו. ותעשה מה שאומרים לך, שמעת? אל תתחכם. אה, ואין מניאק שיכול לעצור את הזמן.

גם כן אבא.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 

 

 

 

 

שירת נשים, שנאת נשים ומה שביניהם
נא לא לכבד עכשיו את המת

62 Comments

אריאל 28 בנובמבר 2011

כתוב נהדר. הילד שלי רק בן ארבע וכבר היום אני שואל את עצמי מה ייקרה ביום שהוא יילך לצבא. אני זוכר כשהייתי בצבא ומספר להורים שלי שאני בלבנון או בשטחים ובכלל לא מבין מה זה עושה להם. מילא השלוש שנים הפסקה ובזבוז הזמן, במשך 18 שנים אתה מגדל ילד, דואג לו ומוודא ששום דבר לא קורה לו ופתאום מגיע יום והוא באחריות מישהו אחר ואין שום דבר שאתה יכול לעשות עכשיו. והכי גרוע – אתה ראית את המישהו האחר. היית שם, עשית סדיר ומילואים ואתה מבין שהצבא הזה הוא לא בדיוק הטיפוס הכי אחראי בעולם.
שיהיה גיוס נעים ושיעבור מהר. תחשוב ככה – עוד שלוש שנים, כל זה מאחוריך. טוב, חוץ מהמילואים

אסף 28 בנובמבר 2011

גם שלי בן ארבע ואני לא מסוגל לחשוב על צבא. אין סיכוי.

לגבי המשחק באתי בתחושה שזה לא בושה להפסיד לסלוודור נהניתי מכל רגע

גל, לוס אנג'לס 28 בנובמבר 2011

לבי לבי אליך בני. מגדל שתי טינאייג'ריות בנכר, טוטאלי דיפרנט אקספיריינס. ובכל זאת – הכל מלמעלה. בהצלחה ומקווה עבורך ועבור בני משפחתך לשלוש שנים רגועות.

אסף THE KOP 28 בנובמבר 2011

בני, שעפרי ילך לשלום ויחזור בשלום.

על תעמיס עליך רגשות אשם מיותרים, יש כאן אויב שלא זז במילימטר, אני חוזר, מילימטר, מהדרישות שלו ב-47 (למרות כל הסיפורים, הויתורים שלנו, הנכונות ונוער הנרות מהכיכר).

זאת האמת ואין בלתה ולכן עוד הרבה דורות ידרשו לשלח את ילדיהם לצבא. זה דפוק, זה מעוות, אבל זה המחיר של ריבונות יהודית. האופציה השניה היא לא להילחם ולהתכוננן לתור לתאי הגזים, כבר היינו בסרט הזה.

דפני ליף לא תבין זאת.

אסף THE KOP 28 בנובמבר 2011

על=אל

דוד מירושלים 28 בנובמבר 2011

אוף בני, צובט ת'לב.
רק טוב שיהיה, ושיעבור לו מהר.

מאשקה 28 בנובמבר 2011

בני ידידי, לא 61 שנים אלא 64 שנים מכ"ט נובמבר המקורי שקשור להיסטוריה של מדינה ישראל, וקשור בקשר עמוק והדוק להיסטוריה האישית שלי.
אחרי ההחלטה של כ"ט בנומבר ( 29/11/19447 )החלו הערבים בארץ בפרעות והרג יהודים במיוחד בדרכים.
10 ימים אחרי יום היסטורי זה ב – כ"ג כסלו תש"ח או 9/12/1947 נהרג אבא שלי משה ליטבק בשדות נגבה, ואני שנולדתי אחרי מותו נושאת את שמו.
ליבי איתך הערב וגם מחר, ומי ייתן ועפרי שלכם ידע לשמור על עצמו והצבא עליו, וישוב הביתה בשלום אחרי 3 שנים.
חיבוק גדול ממני

בני תבורי 28 בנובמבר 2011

תודה מאשקה.

דורון (אחר) 28 בנובמבר 2011

כרגיל כתוב יפה ומרגש, רק תיקון אחד – הכ"ט בנובמבר היה לפני 64 שנים, ולא 61 כפי שכתבת…

בני תבורי 28 בנובמבר 2011

נכון, טעות שתתוקן מיד.

שחר 28 בנובמבר 2011

שיחזור הביתה בשלום פיזית וגם נפשית.
אסף – מה אתה רוצה מדפני ליף,הצבא שיחרר אותה מסיבות בריאותיות , הבעיה האמיתית ששיעור המתגייסים הולך ופוחת בכמעט כל שדרות הציבור,והצבא מתעלם מכך וממשיך להתייחס לחיילים כמשאב זול.
כמו כן הבעייה האמיתית היא במילואים ששם יש שחיקה גדולה מאוד בנכונות לשאת בעול הקשה הזה.

אסף THE KOP 28 בנובמבר 2011

שחר,

אנ לא רוצה ממנה שום דבר.
הצבא אולי שחרר אותה סיה רפואית, אבל היא חתמה כמדומני על עצומה נגד השירות. שני הצדדים יצאו מורווחים.

אני דווקא מתרשם שהמתגייסים לצבא, ובעיקר ליחידות הקרביות, עושים זאת עם הרבה מוטיבציה ולצבא אין בעיה של התמודדות עם השתמטות. האמירה שלך שבצבא מתייחסים לחיילים כמשאב זול היא לכל היותר תחושת בטן שלך, רק שלך.

לגבי המילואים – השחיקה נובעת בעיקר בגלל שהם נתפסים כפריירים. הסיבה לכך בין השאר, נובעת מכך שרבים מאלה היודעים לילל "צדק חברתי" דאגו לעצמם מפטור משמ"פ.

יריב 29 בנובמבר 2011

גם אני חתמתי על עצומה כזו, אז מה? דומני שרוב מי שחותמים על העצומות האלו מתגייסים אחר כך.

אסף THE KOP 29 בנובמבר 2011

חתמת על כך שהצבא שלך "פושע מלחמה" או שטות אחרת, והלכת לשרת בו ?

עשה לי טובה.

MOBY 29 בנובמבר 2011

שחר
הצבא לא מתייחס לחייליו כמשאב זול. תראה לי מעסיק אחד שנותן כלכך הרבה קורסים מקצועיים לאנשים שיהיו אצלו במקרה הטוב 3 שנים ובמקרה הפחות טוב יצאו לשוק העבודה מהר יותר.
מנהגים ומפעילי צמ"א ועד לתכנתים ומפעילי מערכות מהמתקדמות בעולם (ובטווח לוחמים).
למילואימניקים זה כבר משהו אחר (כי זה בא מתקציב אחר).

ריקי רומא 29 בנובמבר 2011

אין על הצמ"ה
7058

שחר 28 בנובמבר 2011

ראה כתבה זאת
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/310/464.html?hp=1&cat=875
יש משתמטים מכל הקשת הפוליטית,והרבה השתמטות אפורה,באים למילואים ומשתחררים מכל מיני סיבות לאורך שנים,הכרתי את זה באופן אישי.

אסף THE KOP 28 בנובמבר 2011

הצבא לא יכול לקלוט אותם אפילו היה רוצה.
הצבא לא יכול לקלוט את כולם, ותמיד מעטים ישאו את העול הקשה באמת. העניין הוא שאלו שאינם מתגייסים זוכים ליתרון ביציאה לאזרחות, ולכן, בשם אותו "צדק חברתי" מהולל, יש לוודא שהם ממלאים חובת תרומה לחברה במקומות אחרים.

יוסי מזרחי 28 בנובמבר 2011

בני, חבר יקר.
קודם כל, כמו שאומרים בירושלים ק"ק, שילך בשלום ויחזור בשלום.
הייתי בסרט הזה שלוש פעמים וכולי איתך.
על כדורגל ושאר דברי הבלים, בפעם אחרת.

אורי 28 בנובמבר 2011

בני

שיהיה בהצלחה לבן.

חוץ מזה – נראה לי שאתה יכול להיות מבסוט מליברפול שלך.
לי בתור אוהד יונייטד הייתה הנאה לא רק מהנקודה של סיטי, אלא גם מרמת משחק מהירה וקצבית שהרבה זמן לא ראיתי.

אלון 28 בנובמבר 2011

בני, שיהיה בהצלחה.
איפה הוא הולך לשרת?

O-ren 28 בנובמבר 2011

לבני הבכור קוראים עפרי, הוא בן, חמש וחצי
נצבט לי הלב…

סימנטוב 28 בנובמבר 2011

שיהיה בהצלחה! שישמור על עצמו (ועלינו) ושיחזור הביתה בשלום

רועי מ 29 בנובמבר 2011

אין לי ילדים דבר ראשון.
אבל לפי התגובות כאן אפשר לחשוב שחס וחללה מספידים אותו. הרוב הגדול חוזר הביתה חיים(מקווה שגם נפשית ופיזית).
אנחנו לא יכולים להחליט בשביל האחרים האם לעשות איתנו שלום או לא.
(את הבומים שומעיים פעם בשבוע בערך מחלוני).
אבל אני לא יכול להאשים אף אחד מהדורות שקדמו לי.. בטח לא את הסבים שלי שעשו מעשה והגיעו הנה בבאמצע שנות ה-30 של המאה שעברה. ובעצם הקימו מדינה. נכון זה קצת חורק ויש דברים מרגיזים.
אבל זה אונזרה(זה שלנו) ואנחנו כאן וחייבים לעשות צבא(חלקנו לפחות).
בכל מקרה שיהיה לו בהצלחה ולך שקט בלב.
ולנו האדומים שמח בלב מניצחונות . חסר לנו קילר שישים את השער הקטן

amitpros 29 בנובמבר 2011

תבורי
שיעבור בשלום,
ושנביא עוד שחקן על לחלק הקידמי.

טל 12 29 בנובמבר 2011

אחח,הייתי קונה קצת שעמום כמו אצל השבדים.

תומר חרוב 29 בנובמבר 2011

מקווה שיהיה לו קל ושקט וגם לך.
הטקסט פשוט יפהפה ואתה יכול להסיר דאגה מלבך לפחות בקטע של האבהות. רוב האבות בטח לא היו חושבים כמוך, אולי אם רובם כן היו אז אתה כבר לא היית צריך לשלוח את עופרי לצבא.

ארנון 29 בנובמבר 2011

מה, סמולנים עושים צבא? :)
אמנם זה לא כיף כמו ב"מבואות", אבל לפי מה שאני זוכר אפשר גם בצבא ליהנות, לפגוש אנשים טובים,ללמוד דבר או שנים על החיים ועל עצמך, ולשמוח על התרומה.
שיהיה לו ולך בהצלחה. ושתישן טוב בלילה.

גיל שלי 29 בנובמבר 2011

אכן מדכא לגדל בנים בארץ. אני עם אריאל גם אני הרגשתי שמדובר בבזבוז של שלוש שנים במקרה הטוב. אולי הגיע הזמן שדברים ישתנו פה

רועי מ 29 בנובמבר 2011

מה זאת אומרת שדברים שיתנו כאן? למה הכוונה לסגור את הצבא?
אני לא מבין את האימרות הללו. כאילו יש לנו ברירה.
וזה לא קשור בכלל לכן יו"ש או לא יו"ש זה הרבה יותר עמוק.
ייתי נכנס כאן לדיון.
אבל זהו דיון ואיחולי הצלחה לבנו של בני בצבא.
חרדות להורים תמיד יהיו בכל דבר שהם עושים לא? תקנו אותי הורים לילדים כאן.
האם שהילד לוקח רכב בסוף שבוע בערב לא מפחיד אותכם? או שיש הכחשה?

B. Goren 29 בנובמבר 2011

שיעבור לו בקלות בני. אגב, היום ב-29 בנובמבר, בני אמיר בדיוק בן 18. בקרוב גם הוא יעלה על מדים.

בני תבורי 29 בנובמבר 2011

מז"ט בנצי.

כושי 29 בנובמבר 2011

בני, ראשית שהיה לעפרי המון המון בהצלחה. זה בטח לא ממש מנחם אבל השירות הצבאי (מעבר לכל הדרעק) יכול גם לתרום. אני חושב בהחלט שיש לו חלק בעיצוב האישיות שלי. אתה צודק שבכך שחברים והיציאות הביתה הם באמת הדברים החשובים ביותר.
חוצמזה, לא גדל לכם בקיבוץ איזה קיצוני ימני או שמאלי. עד של יהיה לנו אחד כזה אין מה לדבר על תארים בצורה רצינית. האחרון ברמה היה לואיס גרסיה, זה נגמר עם צ'מפיונס ליג.

גיל מזימבבואה 29 בנובמבר 2011

פוסט פשוט ויפה. שיהיה לו הרבה הצלחה.
העובדה שאנחנו ההורים עדיין "מתגייסים" עם הילדים שלנו מצביעה על בעיה אמיתית שמי יודע אם תיפתר מתישהוא.
המשפט שישמור על עצמו ויצלצל, כל כך מזכיר לי את עצמי לפני 33 שנה ניפרד מההורים בשער של הקיבוץ. לאן לצלצל? יש טלפון אחד בחדר אוכל וגם הוא רוב הזמן תפוס.
אבל כניראה זהו המשפט שמסגיר הכי פחות רגשות.

matipool 29 בנובמבר 2011

בני – כתוב נפלא ( כרגיל ) .
שיהיה בהצלחה לעפרי ושיחזור בשלום .
אני אעמוד בסיטואציה הזו עוד שנה וחצי בערך . לא רוצה לחשוב עליה בכלל ( הספיק לי ה-3 שנים שלי בסדיר + 20 שנה במילואים כלוחם ) .
הייתי גאה בח'ברה האדומים שלנו ביום ראשון . הם נלחמו ורצו ונתנו את הכל . חסרה לנו טכניקה ורגל מסיימת בחלק הקדמי וגם קצת מזל .
דרך אגב – לוקאס שאנחנו יורדים עליו בכל הזמנות כמעט היה ענק .

יוני 29 בנובמבר 2011

בני, נשמע ששלחת שלושה קרביים, הסטריאוטיפ של הקיבוצניקים. לא קל להיות הורה לחייל קרבי, ואת זה גיליתי אחרי השירות בשיחות עם אמא. ועדיין אני מקווה שהבן שלי ילך לקרבי, כי אני מאמין שככה צריך, אם אפשר.

cookie-monster 29 בנובמבר 2011

טורס הצהיר שהוא רוצה לפתוח מולנו הערב. ועדיין, לפעמים, כשאני קוראת את הדברים האלה ממנו, אי אפשר לעצור את המחשבה – יא מהבול! לאיפה הלכת לאייפה!
לפעמים המחשבות על ה-מה אם- ממש מביאות קריזה. (זו יותר תגובה לפוסט על זה שעזב וזה שיעזוב)
**
תבורי: שיחזור בשלום.

הופ 29 בנובמבר 2011

יפה וכך גם כל הפוסטים האחרונים עליהם עברתי עכשיו.
שילך בשלום ויחזור בשלום.
עד שלא ניפטר מהפנטזיות של חלק מאיתנו על ארץ ישראל השלמה, לא תהיה פה שלווה וכן יהיה פה צבא חובה. הבעיה שאלו המפנטזים רק הולכים וגדלים וכוחם מתעצם. לשאר לא נותר אלא לקוות שיצליחו להפחית את הנזק.

ניר 29 בנובמבר 2011

הופ, זו אמירה שטחית לא פחות מאלו של אסף למעלה. ואם נפטר מהפנטזיות, יהיה שלום? בכלל, מה קשור פוליטיקה לדאגות של אבא.

הופ 29 בנובמבר 2011

ודאי שזו אמירה שטחית, כל אמירה של שלוש שורות על המצב המורכב פה תהיה שטחית. ועם זאת, שורש הבעיה נמצא לדעתי שם.
אתה באמת לא יודע מה הקשר בין גיוס החובה בישראל והסכנות שבשירות בצה"ל לבין פוליטיקה? בעיני הקשר הוא הדוק ובלתי מעורער, ואפשר למצות אותו במשפט (שטחי) אחד: המצב פה הוא לא גזירת גורל.
בכל אופן לא הבאתי את זה משום מקום, בני קושר בפוסט בין הדאגות שלו למצב הבלתי הגיוני כאן.

הופ 29 בנובמבר 2011

ולשאלתך – כן , לדעתי אם כל צד יוותר על הפנטזיות שלו (שאיכשהו לא כוללות את נוכחות העם השני), יהיה שלום. אני מתעסק בעיקר בצד שלי.

אסף THE KOP 29 בנובמבר 2011

הבעיה היא שגם הצד שלהם מתעסק בעיקר בצד שלך.

הופ 30 בנובמבר 2011

הנה, למרבה המזל גם אצלנו יש כאלה שמתעסקים בעיקר בצד השני.

אסף THE KOP 30 בנובמבר 2011

ובכן, זה בדיוק ההבדל בין מי שמאמין באימרה "היה נכון" לבין זה המאמין בסיסמה "יהיה בסדר".

אתה מבין, לא כל הישראלים מפתחים רגשות אשם על נושאים שהם לא בדיוק בשליטתם.

הופ 30 בנובמבר 2011

הבטחתי לעצמי באחד מדיוני אלפסי שאני לא נכנס לוויכוחים פוליטיים איתך או עם ברק (של אלפסי), כי אין בינינו שום בסיס לשיחה וכי ויכוח איתכם זה מדרון חלקלק. אז עשיתי את הטעות ועניתי לך, אבל אני לא מתכוון להמשיך להידרדר מעבר לזה. לך תתווכח עם אנשים אחרים שעוד לא מכירים את הדעות שלך.

אסף THE KOP 30 בנובמבר 2011

זה באמת רעיון טוב שתתחיל לעמוד במילה שלך.

יום טוב.

אסף THE KOP 29 בנובמבר 2011

ניר, עם כל הידע העצום שלך בענייני עומק, זה ממש פלא שאתה לא אוקיאנוגרף.

ניר 29 בנובמבר 2011

קודם כל, לא יפה ללעוג לי שאני לא אוקינוגרף: תמיד חלמתי לעבוד במכון לחקר ימים ואגמים בחוף שקמונה. הקורס היחיד שעניין אותי בקריירה הקצרה שלי באוניברסיטה היה אוקיינוגרפיה. היום אני גר באי בכניסה לאוקיינוס, אבל לא נכנסים פה למים.

הדיון הפוליטי לעניות דעתי הוא מיותר כאן (במקרה אני דוקא נוטה יותר לצד שלך, אגב) אבל זו רשימה על מה שאבא מרגיש על הבן, לא על פוליטיקה. גם אם מחר יפרוץ השלום, הילדים של כולנו הרי ילכו לצבא. ואני חושב שארגיש אותו דבר אם הבן שלי יסע לטיול בדרום אמריקה.

הופ 30 בנובמבר 2011

לא בהכרח כולם ילכו לצבא אם יפרוץ פה שלום. גם היום לא כולם הולכים לצבא, ואם יהיה שלום יכול להיות שהשירות יהיה התנדבותי/ מקצועי/ יומר בשירות קהילתי.
אני מסכים שהדאגה לבן מתבטאת בכל מיני מצבים, אבל אני לא חושב שאפשר להשוות בין שירות בצבא (בטח בתפקיד קרבי) לבין כל סיטואציה אחרת. זה לא במקרה שהורים ישראלים לא אומרים על הילד שלהם "הלוואי שכשהוא יגדל הוא כבר לא יצטרך לנסוע לטייל בדרום אמריקה".

באבא ימים 29 בנובמבר 2011

אברהמי כתב כאן לא מזמן על החרדה שבלהיות הורה. הפוסט שלו הוליד (לא יכולתי להתאפק) דיון ביני לבין ישראלי נוסף החי כמוני בארה"ב, בשאלה מה עדיף להיות – הורה לבנים או לבנות. העמדה שלי בעניין ברורה. ככל שהדבר נוגע לחרדות אני ישראלי גמור.

בני – בדרך כלל אומרים שאם חווית חוויה מפחידה, תפחד פחות אם היא תחזור על עצמה (או בהורית מדוברת – אם הילד הראשון מפיל את המוצץ אתה מרתיח אותו במשך עשר דקות, אם השני מפיל, אתה מרתיח לדקה, אם השלישי מפיל, במקרה הטוב אתה שוטף אותו בקצת מים). זה נכון גם במקרה הזה?

בני תבורי 29 בנובמבר 2011

באבא,
כשזה נוגע לשאלות כמו איך הוא יסתדר ואם יהיה לו קר, סדר הדברים שלך בהחלט נכון. בכל השאר התסכול רק מתעצם ואין לזה כל קשר לעמדות פוליטיות כאלה ואחרות. אני לא מאמין שיש הבדל בתחושות ביני לבין אב שמתגורר בשטחים. אף אחד לא רוצה את הבן שלו במקום מסוכן.

גלן 29 בנובמבר 2011

יפה. קצת לפני שנסעתי נפצעתי במילואים. נכה משרד הביטחון עאלק. כל זה בפעילות עם גולני (לא 13 ולא 51) . בלי להכנס בכלל לפוליטיקה זה דיי ברור לי מאז ש
א. אין לך כהורה באמת על מי לסמוך חוץ מעל הילד שלך. נפצע איתי שם אחד סדירניק שיכל להיות הילד שלי. אלוהים אדירים אם הייתי אבא שלו והייתי יודע מה קרה שם הייתי מתחרפן מרמת הפיקוד .
ב. הגאונות של צהל במתכונת הנוכחית היא ההישענות על מיטב הקלישאות. בסופו של דבר זה ארגון עובדים שהחליף במנטליות את ההסתדרות של פעם ותפקידו העיקרי הוא לשמור באמת על עצימות נמוכה שתצדיק תנאים לאנשיו בקבע. במקום פראיירים עם או בלי פנקס מפלגה אדום הוא לוקח ילדים חינם. משדרג מיעוט שבהם במקצועות של צווארון לבן או כחול ומבזבז את הזמן לשאר. זה רק הפיקסציה הטיפשית שלנו על ציונות ( שאין לי נגדה כלום רק שיש לה עוד ביטויים) וכור היתוך שמונעת את הדבר הנכון לישראל 2011- צבא מקצועי ללא גיוס חובה. ולאלו שישרתו אז לתת תנאי 5 כוכבים.

ניר 30 בנובמבר 2011

אין הרבה מדינות שמחזיקות צבא שכיר בתקופת סכסוך. גם ארה"ב מתקשה עכשיו להחזיק מספיק חיילים. בשווייץ ונורבגיה יש גיוס חובה, בלי פיקסציות על ציונות.

אם היה לך צבא שכיר, אז הקונספירציה של "שמירת עצימות נמוכה" היתה הרבה יותר מציאותית. צבא שכיר שבהגדרה מורכב מהמעמדות הנמוכים בחברה (גם כשהוא "5 כוכבים") גם מאפשר הרפתקאות כמו עירק.

איציק 30 בנובמבר 2011

בני,
מהטובים, המרגשים והנכונים שקראתי.
מסכים עם אסף שכרגע רבים יותר רוצים לכלותנו מאשר בשלמונו.
יחד עם זאת אמר כבר יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח ומטובי הלוחמים והמצביאים שהיו למדינה בתש"ח ובכלל – "דור שיחדל להאמין בשלום, יחדל להאמין בפתרונות מדיניים, ועל כן גם יחדל מלחתור לשלום וישליך יהבו על המלחמה המתמדת כדרך קיום יחידה.
דור שיחדל להאמין בשלום, הן כערך אנושי-מוסרי והן כיעד מדיני שראוי להיאבק עליו וללכת לקראתו, הלכה למעשה- דור כזה עלול להיהפך, חלילה, לבעל מום רוחני, שסולם ערכיו מעוות ושבור. יתירה מזו: דור כזה עלול גם להחמיץ את השלום, כשהסיטואציה ההיסטורית תזמן אותו".
שילך בשלום ויחזור בשלום.
אמן

יואב בורוביץ' 30 בנובמבר 2011

אמנם קורא באיחור, אבל טור מרגש וכל כך נכון. כמה חבל שעדיין צריך לשלוח בנים לצבא. והמילה הזו "צריך" גם כן לא ממש נכונה. כי לא באמת צריך. לא באמת צריך להתגייס. אני לא חושב שהייתי מתגייס כיום אם הייתי בן 18. אם הייתי אדם בעל מצפון, הייתי מתנדב לשרת את החברה בדרך אחרת במשך שלוש שנים. ואולי כן הייתי מתגייס, בעיקר מתוך הפחד שלא להיות שונה.

ניר 30 בנובמבר 2011

תגיד, לא מספיק הפרובוקציות בני-ציפר-בשקל בטורים שלך, שאתה צריך לטקבק אותן אצל אחרים?

יואב בורוביץ' 30 בנובמבר 2011

ניר- אתה פאתטי.

יואב בורוביץ' 30 בנובמבר 2011

וכמי שמכיר, מוקיר וחבר של בני ציפר זו מחמאה גדולה שאתה שם אותי ואותו בהקשר דומה. אפילו אם אני "בני ציפר בשקל".

ניר 1 בדצמבר 2011

תוריד את המלה בשקל אם אתה רוצה. כתיבה בני ציפרית זו ההגדרה הכי מדויקת בעיני, אם זו מחמאה או לא, כל אחד יחליט לעצמו. ברור לי שבעיני ציבור מסוים זו מחמאה ענקית.

יבור 1 בדצמבר 2011

בני – כולנו עברנו את זה, ולרובנו (אני חושב) זו היתה חוויה חיובית, שאפילו השאירה לנו חברים לכל החיים וסיפורים עד הזיקנה.
במקומך הייתי שמח בשבילו ומקנא בו קצת על החוויות.

בני תבורי 1 בדצמבר 2011

יבור,
נכון, ועדיין לא בא במקום רגשות של אבא.

matipool 1 בדצמבר 2011

חדשות רעות מאד לליברפול – לוקאס לייבה שכל כך ירדנו עליו בעבר והפך העונה ( ולמעשה כבר בעונה שעברה ) ובמיוחד בתקופה האחרונה לעוגן במרכז המגרש ולשחקן נפלא , סיים את העונה .
שלבי חזר מייד מההשאלה אבל אין לנו מחליף ללוקאס .
יחד עם הפציעה של ג'רארד , יש לנו בור עמוק ועצום באמצע .
האם קני ישים מבטחו בספירינג ? האם יפתיע ויצוות את הנדרסון עם אדם באמצע ויחלק בינהם את העבודה ? האם בתחילת ינואר יירכש קשר אחורי מוביל ?

Comments closed