אל תקרא לי מותק. טוב מאמי?

המילה הדרה, המוצמדת לשפטים שעושים בכן, נשים יקרות, מדיפה צחנת דטרגנטים ומרככים. היא מוגשת לתועלת הציבור כשהיא מכובסת, בעטיפה ורודה עם אבקת סוכר למעלה. כמו שמישהו יכנה את השואה "תרגיל ביחסי אנוש". בתקשורת משתמשים במונח הזה כאילו היה מדובר בשפעת קלה. שינוח וישתה הרבה תה ושהחברים לא יבואו מחשש הידבקות

.

.

.

.

.

.

.

.

***

תמיד אהבתי נשים. חזקות, מוכשרות, בעיקר יפות.

בסיקסטיז התאהבתי בסנדי דני, גרייס סליק, ננסי סינטרה וסטיבי ניקס. לא בהכרח בסדר הזה.

בסבנטיז ערגתי אל ריטה קולידג', אני האסלם ואמילו האריס.

באייטיז היה דיסקו, והרוקנ'רול הלך לישון לאיזה עשור, אז נדלקתי על ואנסה דל ריו ותרזה אורלובסקי. דווקא סקה, שכולם אהבו, די עצבנה אותי.

קצת לפני, ובזמן התשעימטיז, הפציעו בשמיי שריל קרואו ואלניס מוריסט.

סוניה קריסטינה לינווד באה לי בחלומות, גם אנג'לה גוסו. דניקה פטריק בכלל עוקפת את כולן בסיבוב.

מה אני אומר? תמיד אהבתי נשים, אבל מודה שגם אני בנוי מאותם חומרים זולים ומחורבנים המרכיבים את בני מיני, הגורמים לי ללכת שבי אחרי מראה חיצוני. עם כל הכבוד למוסיקה הנפלאה ולקולות השמימיים, לתארים ולהישגים, אני מתאהב בנשים בעיקר על פי מראן.

חרשתי על "קודאין" של באפי סנט מארי, אבל רציתי להתחתן עם סטיבי ניקס. אני קובע כי ג'ניס ג'ופלין היא הגדולה בדורה, אבל הלחישות של ג'ין בירקין הטריפו אותי. סילבי ז'אן כדורגלנית אדירה שהקדימה את זמנה, אבל בחדר הייתי תולה פוסטר של ברנדי צ'סטין, במיוחד אחרי הפנדל ההוא נגד סין. אני לגמרי משוכנע שללא כריסי היינד לא היו הפרטנדרס מעולם, אולי אפילו אלך לראות את ג'ניס איאן בקרוב בארץ ובטוח אצביע למרצ בגלל זהבה גלאון – אבל ללב שלי עולם מושגים משלו.

נשים יפות. כמו בקולנוע. עלילות שלמות נטוו כשבמרכזן אישה יפה. כשהגיבורה לא הייתה יפה, זה היה יכול להיות רק בסרטים בהם הנסיך נישק צפרדע והתאהב בה למרות שנשארה כזאת. ריקוד מושחת, נניח. לאנג'לינה ג'ולי אני יכול לסלוח גם אם היא תשכח את הטקסט.

אין ספק שמדובר כאן בריקבון ערכי. אחרי כל השנים בהן בחרתי את אהובותי על פי מראן החיצוני תחילה, אני עדיין לא יודע כמה גברים שותפים לתחושות שלי, אבל אין לי ספק שנשים יודעות על מה אני מדבר.

*

ועכשיו, אחרי שמיצבתי את עצמי כזכר שוביניסט מתועב ושטוף זימה, אני יכול להרשות לעצמי לדבר קצת עליכן, נשים יקרות.

הנושא של הדרת נשים קצת נדחק הצידה, מחמת התעניינות הציבור בכניסתו של אנס לכלא, אבל עכשיו, אחרי שהוא כבר בפנים, אפשר להתמקד מחדש.

חוץ מהבדיחה סרת הטעם של השר והפילדמרשל, היה עוד טריגר קטן. יצא לי להאזין לראיון רדיופוני שבו שוחחו דני סידס ואילן לוקאץ' עם סיוון רהב-מאיר, ובו בין השאר חשפה רהב-מאיר מספר תובנות עמוקות בקשר להקצנה החרדית והטמאת הנשים.

לטענתה, התזוזה החריפה של הציבור הדתי באה בתגובה לפרסומות סמי-ארוטיות ותכניות ריאליטי בטלוויזיה. ההקצנה, כך רהב-מאיר, מגיעה משני הצדדים. התפוצצתי.

*

המונח הדרה במילון מופיע בשתי מובנים. האחד קשור למראה חיצוני: פאר, הוד, הדר, זוהר, גאווה, תהילה, תפארת, גאון, כבוד, יקרה, רוממות, מלכות, עליונות. השני דווקא מתאים יותר לנושא: הוצאה החוצה, הרחקה, מניעה, הוצאה מהכלל. וזה בעצם הסיפור כולו.

אני לא מתכוון לבזבז זמן על מה שכל אדם צריך להבין מהדי אן.איי שלו, באופן אינסטינקטיבי ומדאורייתא גם יחד. אני לא חושב שצריך להכביר מילים על הנבזות המתלווה למחשבה ולמעשה של הפקעת זכות, כל זכות, מקבוצה, כל קבוצה, המשתייכת למין האנושי. אני רק חושב שבניגוד לשחורים, שאין להם איפה להתחבא, לנשים יש חלק לא קטן באחריות לתהליך המתועב, המתרחש כאן בארץ חמדת אבות.

סיוון רהב-מאיר היא רק דוגמא אחת. אבל אפילו אישה שמגלה הבנה למציאות חדשה (שמופנית כלפי בנות המגזר אליו היא משתייכת עוד הרבה לפני היותה 'אמונית') לא יכולה לגרום נזק כבד יותר מאשר הפסיביות הנשית בכללה.

*

תביטו, זה לא שמדירים אתכן. מגמדים אתכן. מזלזלים בכן. ממציאים לכן תכונות של אורגניזם מסוכן שהשפעתו רעה ואסור להימצא בקרבתו. זו לא הדרה, זו יריקה בפרצוף. אני יכול להבין שיש בעולם יצורים שלא מסוגלים לנגב את ישבנם בלי פאטוות והוראות דרבנן, אבל אני לא יכול להבין למה אתן שותקות.

המילה הדרה המוצמדת לשפטים שעושים בכן, נשים יקרות, מדיפה צחנת דטרגנטים ומרככים. היא מוגשת לתועלת הציבור כשהיא מכובסת, בעטיפה ורודה עם אבקת סוכר למעלה. כמו שמישהו יכנה את השואה "תרגיל ביחסי אנוש". בתקשורת משתמשים במונח הזה כאילו היה מדובר בשפעת קלה. שינוח וישתה הרבה תה ושהחברים לא יבואו מחשש הידבקות.

ורק לכן, עושה רושם, זה לא מפריע. ככל שניתנת לכן ההזדמנות אתן חוצבות להבות נגד, או שרות נגד, אבל דוברותיכן משתמשות באותו מונח בדיוק. הדרה. אפילו על הזכות לקרוא לשרץ בשמו, תועבה גזענית שפלה, ויתרתן.

וזה רק מתחיל כאן. אני לא מזהה איזה זעם מפעפע ומאיים להצית ולשרוף. אתן מדברות יפה מדי עם נטייה לפייסנות. אתן מסבירות. אתן מנסות לשכנע.

*

רק מה שאתן לא מבינות זה שהמלחמה אוטוטו נגמרת. שאתן הולכות להפסיד. השתיקה של התקשורת, של הפוליטיקאים, של אנשי הרוח, של נשים דתיות, של הספורטאים, מתקבלת אצלכן בסוג של הבנה.

מה שאתן לא מבינות, שזה כבר לא קוריוז. זו הגדרת מציאות חדשה שתחייב את כולנו, אתכן, לשבת באוטובוס מאחור ולשיר רק במקלחת, ואותנו להתייחס אליכן רק כשאנחנו רעבים וחרמנים.

אתן לא מבינות שזה כבר לא דיון אקדמי פתוח. לא שבתרבות. לא דיאלוג ולא החלפת דעות. זו מלחמת תרבות במובן הכי קריטי. וזה קורה עכשיו.

שייייוו, הרבנים מזה משקשקים...

 

אני חושב שאתן צריכות להציב משמרות מחאה מול ביתה של אשת מיניסטר הביטחון, ושעל השלטים שלכן יהיה כתוב ש "לאייהוד יש זין קטן". תעמדו מול הבית של שרה ותשאלו אותה מתי בפעם האחרונה היא שאלה את בעלה למה הוא לא מוצא זמן ומילים לצאת להגנת מחצית מהעם שלו.

למה שלא תיקחו חופשה כולכן יחד? תהיו חולות ביחד? נראה אותנו מסתדרים יום אחד בלבד. תבעטו בביצים של כל מפקד, בוס וסתם אחד ברחוב שיתייחס אליכן כמו לסוג ב'. אל תתנו שירות, אל תעשו קפה. דברו עם ליזיסטרטה, יש לה כמה רעיונות מצוינים.

אתן רוצות לשחק במגרש של הגברים. מצוין. אז תלמדו בבקשה את הכללים. תעשו פאולים. גם מאחורה. תצללו ברחבה. תנשכו ותכניסו מרפקים בקרנות. תגדירו את גבולות הגזרה של מותר ואסור במחיצתכן ואת הסנקציה שתינקט בהתאם. תפסיקו להיות כל כך נחמדות ולהבין אותנו. תוציאו אדומים בלי להפעיל שיקול דעת. כשמישהו שואל אתכן מה השעה או איך מגיעים רק בשביל כמה שניות של בהייה במחשוף שלכן, תספרו לו שמסריח לו מהפה.

תטרידו כל עיתונאי שאתן מכירות בנוגע לשתיקתו, ואת אשתו בנוגע לעמוד השדרה הערכי שלו. תדרשו מכל עורך, כתוב ואלקטרוני, שיפרסם את עמדתו בנוגע לסדרי העדיפות שלו, והאם זו גזירה משמיים שכל פה שמקשקש על איראן, נניח, מקבל שטח נרחב בעיתון וזמן שידור בלתי מוגבל על חשבונכן, רק בגלל שהוא מחובר לאיזה ישבן פרלמנטרי או לשעבר במשהו. תגיעו בהמוניכן לכנסת ועל הדרך תחסמו רחובות.

*

הדמוקרטיה של כל אחד נגמרת במקום שבו מתחיל האף שלי. משם, אני הופך לחיה פרועה. כשמישהו חוצה את הגבול, אני נלחם בעוצמה. באכזריות. לא מנסה להבין ולא לשכנע. אתן שם עכשיו. מה שנעשה לכן עכשיו על ידי שוכני מערות חשוכים, בתמיכת התקשורת המתמודדת עם נושאים חשובים יותר כמו רייטינג, והפוליטיקה העסוקה בחישובי הישרדות, זו פעולת טרור תרבותית, לא פחות. זו מלחמה שתוצאותיה, אם לא תתעשתו, יתפסו אתכן, לנצח, בנבדל. לא ברור, אבל חד משמעי. הדגל יונף והשריקה תישמע ולא יהיה מספיק בד בעולם לייצר מגבות לספוג את הדמעות שלכן.

*

השלב האחרון של כל מלחמה הוא השלב בו נקבעות עובדות יסוד, המעוגנות בחוקים ובנהלים שעל בסיסם מושתת סדר יום חדש. החברה בישראל, בכל הנוגע למעמד האישה, נמצאת בדיוק בשלב הזה. עכשיו כבר אין זמן לפוליטיקה ולקשרי החוץ. עכשיו זמן מלחמה. זה עדיין לא מאוחר מדי. החברה בישראל זקוקה לניעור רציני. אולי איזה ואדי סאליב נשי.

במשחק הזה לא תהיה הארכה. גם לא פנדלים. התוצאה נגדכן ואתן בזמן פציעות עכשיו. תתעוררו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

לקראת הקלאסיקו 1: יהיה תיקו
בלעדי: אליפות של הפועל זה לא נורא / ברק בסטר

58 Comments

רפאל 9 בדצמבר 2011

מאמר חזק, מפתיע, סוחף.
לא הבנתי כלום.

Ido 9 בדצמבר 2011

הרגת אותי מצחוק. גם אני לא הבנתי למה בני תבורי כועס כל כך.

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

זניח. העיקר שנהנית.

Amir A 9 בדצמבר 2011

ליזיסטרטה? תיכף תבקש מגילה קצב להפוך לאליזבת סטנטון ומעפולה להפוך לסנקה.

התמונה ששמו באמצע הטור שלך אומרת הכל – הציבור מטומטם, ובכללו ציבור הנשים.

עפר ויקסלבאום 9 בדצמבר 2011

רפאל וIDO,

במסעדות מסוימות בירושלים, כבר מבקשים מהסועדים לחבוש כיפה על ראשם.

זה לא מאבק רק של הנשים.

"הדרת נשים תחילה" צריך להיות אולי שם המהלך שרוקחים רבנים וציבור דתי חרדי שהולך וגדל.

אחרי שיגמרו עם הנשים, הם ירצו להגיע אליכם. שלא תטעו!

Ido 9 בדצמבר 2011

סליחה על עודף הסובלנות שלי אבל אני חולץ בכניסה לבתים של אסייתים וחובש כיפה כשאני מוזמן לארוחות שבת.
חוסר המוכנות לכבד את התרבות של החרדים הוא באותה מידה תעודת עניות של החברה הישראלית החילונית.

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

Ido,
אז ככה זה נראה לך, חוסר כבוד והטפלות לאורח חייהם של החרדים המסכנים? ניפגש בקווי מהדרין ברחוב דזנגוף בת"א ברמת גן ובחיפה ובמסעדות המופרדות למהדרין בו תחגגו לחוד, זוגתך ואתה, את יום ההולדת שלכם.

ערן לוי 9 בדצמבר 2011

"במסעדות מסוימות בירושלים כבר מבקשים מהסועדים לחבוש כיפה על ראשם" – ובכן?

אני לא סועד במקומות בהם מחוייב הסועד לחבוש כיפה על ראשו. שאני אמות – אני אפילו לא מקפיד על כשרות. אבל כל עוד זו לא מסעדה ממשלתית שמקפידה על חבישת כיפה בשטחה אין לי בעיה עם זה, לאף אחד לא אמורה להיות בעיה עם זה. לא רוצים לשבת בפאב מלא עשן? לכו לפאב ללא עישון. לא רוצים להיות מוקפים בדתיים ירחם השם? שבו במסעדה ללא תעודת כשרות.

בדיוק כמו שלא צריך לקפוץ כנשוך נחש בגלל איזו בדיחה אידיוטית של שני גברים מבוגרים גם לא צריך לחפש בכוח סימנים מתחת לפנס רק מפני ששם יש אור.

עפר ויקסלבאום 9 בדצמבר 2011

ערן,

ההיטפלות לבני גנץ ולאהוד ברק מבישה.

ולמי שטרח להקשיב, לא היה בה ולו שמץ של פטרוניות או שובניזם.

לגבי העישון – יש חוק, שלצערי הרב לא נאכף.

ולגבי הנהוג במסעדות הירושלמיות, ובכן, חושב על זה כך:
לא היית רוצה להיכנס למסעדה או לגלות שיש כזו, בה מבקשים מדתיים להסיר את הכיפה, בעת שהם נכנסים אליה, נכון?

ערן לוי 9 בדצמבר 2011

הייתי מגדיר את זה קצת אחרת:

לא הייתי רוצה שאדם מאמין יתבקש להסיר כיפה בכניסה למסעדה.

אדם מאמין מעוניין לחבוש כיפה, אדם מאמין גם יכול לחיות בלי. יהודי שמקבל על עצמו חיים דתיים מחוייב בכיסוי ראש, ליהודי "רגיל" יש את זכות הבחירה.

לא הייתי אוהב לשמוע על קיומה של מסעדה בה מבקשים מהדתיים להסיר את הכיפה, ולא היתה לי בעיה לשמוע על קיומה של מסעדה בה מבקשים מהבאים לחבוש כיפה.

דוגמת העישון שהבאתי לא ביקשה להתייחס לחוק הקיים ואם הוא נאכף או לא אלא להציג מצב מסוים בו יש לנו זכות בחירה. אם אנחנו חייבים לחבוש כיפה בכניסה למסעדה לא ניכנס למסעדה כזו, ואם נכנסנו וגילינו שכך הדבר אפשר לצאת ממנה. לא נוח, לא נעים, אבל זכות הבחירה בידנו. ואם אנחנו רוצים לשבת שם נקבל עלינו את חוקי המקום.

אנחנו מגלים סובלנות למנהגים של עמים זרים הרבה יותר מאשר למנהגים של בני עמנו, גם זה משהו שחייב להיפסק. אני כחילוני יודע שלי קל יותר להתפשר, זו האמונה שלי. אם אני בוחר בכך זו לחלוטין החלטה שלי. אדם דתי לא יכול לחיות כך.

ליאור 8 בינואר 2012

עפר,
בוא נעשה תרגיל, ונחליף את המילה "נשים" במילה "אתיופים", "רוסים", "מרוקאים".. עכשיו זה כבר נשמע יותר צורם, נכון?תחשוב מה זה אומר שאתה אפילו לא שומע כאלה דברים שכהם מקושרים למילה "נשים", ועד כמה כל המדינה הזו חסרת רגישות לחוסר שוויון. לא רק בצד החרדי.

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

ערן,

נחמד הקטע הזה עם הפנס, רק לא רלוונטי. עישון בפאבים הוא מעשה נבזי המנוגד לחוק, אבל אכן, כפי שהצעת, יש אלטרנטיבה. ישיבה בנפרד מבת/בן זוגך במסעדה, קולנוע או אוטובוס, היא כפייה דתית בהתאם לחוק, ומהר מאוד לא תהיה אלטרנטיבה.

אד הורטון 12 בדצמבר 2011

אפשר לדעת איפה המסעדות האלו? אני מתחייב להיכנס לאחת כזו ולהוריד את הכיפה עם הגשת המנה הראשונה.
בכל אופן תחסוך את החיפוש בגוגל כי הוא יוביל אותך לידיעה שבמסעדות מסוימות מבקשים מהעובדים לחבוש כיפה ולא מהסועדים. ולא, זה אפילו לא דומה. לבעל בית מותר לבקש מעובדיו ללכת ככל שיחפוץ (הבוס שלי עושה את זה)
עכשיו תבין, אני כאדם דתי מאד מזדהה עם הפוסט של תבורי ואני אפילו יכול לומר שבמקום בו אני חי אני פועל ביכולתי הדלה נגד החמרות צניעות מופרעות או מה שמתחיל להיראות ככאלו, אבל מה שאתה עשית הוא דוגמה קלאסית לאיך יוצרים הידרדרות של השיח וגם של ההתנהגות של שני הצדדים. הסיבה לכך היא שאחד קורא ידיעה על דרישה (מפגרת, כן?) כזו מעובדים, השני כבר כותב בטוקבק שזו דרישה מסועדים, השלישי יגיד שקרא שלמסעדות אסור להכניס נשים והרביעי יגיד שהיכו זוג שנכנס לשם ביחד (יש כאן בערך 10 תגובות שכבר ראו את דבריך כעובדה). דווקא מי שרוצה להילחם באמת בתופעות המכוערות האלו חשוב לו שייצמד לעובדות. דמוניזציה שמבוססת על עובדות לא מדויקות מזיקה גם כי היא מונעת התמקדות בתופעות שבאמת מתרחשות ומצד שני היא גם גורמת לאדם דתי שרואה את עצמו כשותף למאבק כזה להתרחק כי המתקפה מצטיירת כלא עניינית ולא מבוססת.

רפאל זר 9 בדצמבר 2011

האבחנה של סיוון רהב-מאיר מדוייקת.

את ההפגנות צריך לעשות לא מול הבית של ברק (ממילא הוא לא ישמע שם למעלה), אלא מול הבתים של אנשים מנהלי ערוץ 2 ו-10 ומשרדי הפרסום המובילים.

הבעיה שנשים אינן גוף אחיד.

אם נשים שעובדות במשרדי פרסום, אן בעצם חלק גדול מתושבות ת"א מקבלות כמובן מאליו את עולם הפרסום והטלוויזיה שלנו, מה לנו שנתגולל על החרדיות?

איך אמרה שרי: "השינוי מתחיל מבפנים"

הורה לילדה בת חילונית 12 היום מאד מתקשה להסביר לה למה היא לא צריכה להתלבש בצורה שהיא רואה כל היום בטלוויזיה.

איתן בקרמן 9 בדצמבר 2011

מסכים: הבעיה שנשים אינן גוף אחיד. אבל גוף טוב, כן?

יריב ס. 9 בדצמבר 2011

למרות הציניות – תגובה מגעילה

איתן בקרמן 9 בדצמבר 2011

אם לא הובנתי נכון ונשים נפגעו, אני מתנצל.

אם הובנתי נכון כמי שמלגלג על "הקרבן אשמה", אני לא מתנצל.

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

רפאל זר,

זה אתה הרפאל שדלמעלה שנהנה אבל לא הבין? :)

כשאישה חושפת את גופה ואפילו בסרט מרצונה החופשי, זו זכותה שאינה מחייבת אף אחת אחרת מלבדה. זה ממש לא דומה לאישה שנכפה עליה לעשות מעשה כמו לשבת בספסל אחורי באוטובוס בנפרד מבן זוגה, לשתוק בחברת גברים ולדעת שהיא מוקצית מחמת טומאה כמה ימים בכל חודש.

חנן 9 בדצמבר 2011

ומדוע נוטות הנשים בחברתנו לחשוף את גופן הרבה יותר מאשר הגברים? האם זו נטייה נשית טבעית לעומת נטייה גברית עלומה לשמור על גופם מכוסה?
ישנה כפייה סמויה, חזקה באותה מידה כמו הגלויה, על הנשים בחברה החילונית – רק שכאן הן נאלצות להוריד את בגדיהן במקום ללבוש אותם.
השוביניזם פושה בחברה הישראלית בכל מקום ובכל זמן.
בכל מקרה, אני מסכים עם הרוח הכללית של הפוסט.

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

מדוייק.

דרור 20 בדצמבר 2011

גברים שומרים על גופם מכוסה? בחיי שראיתי כמה גברים עם מכנסיים קצרים, צמודים, חשופי חזה ומיליוני חריצים. לא לדבר על גברים בלי שרוולים ארוכים

תומר חרוב 9 בדצמבר 2011

בני העיסוק בנושא, בטח על הבמה של דה באזר שנרצה או לא נרצה היא במה גברית, מבורך. אז לפני הכל כבוד.

אני חייב להודות שאני מוצא את הדיון לגבי הדרת נשים במרחב הציבורי כמבלבל. לא בגלל שהוא לא חשוב ולא בגלל שאין דבר כזה, בהחלט שיש. אלא שהדרת נשים קיימת הרבה מעבר לגבול שמשורטטים לאחרונה ונוגעים לקרע אחר שקיים בחברה הישראלית, הקרע הדתי-חילוני.

זו טעות לחשוב כך. ההדרה לא מתחילה ונגמרת באוטובוסים למאה שערים. היא מנת חלקה של החברה הישראלית כולה ומצאה חן בעיני, מבחינה סימלית, ההערה של ראשי זרועות הביטחון. כי היא הזכירה לי ואולי לאחרים שהדרה זו קיימת בגדול בעמקי המנגנון המעצב של רוב נערות ונערי ישראל.

חוסר השיוויון בין נשים לגברים מתגלם יפה יפה גם אצל החילונים ולא רק אצל החרדים. אם כבר אז צריך "להודות" להם במידה מסוימת על כך שבקיצוניותם הם העלו את הנושא לסדר היום.

אבל כשאני קורא את יאיר לפיד מדבר על כך שאנחנו (שזה החילונים או הבורגנים או את מי לעזאזל שהוא חושב שהוא מייצג) אשמים בכך שלא הבהרנו להם (החרדים) שעד כאן ואת הדבר הזה לא נסבול, זה גורם לי לגחך קצת. זה יפה מאוד שהחברה עושה לעצמה בדק בית ומעלה נושא כזה על סדר היום, אבל אי אפשר לפטור את עצמנו בסימון גבול ויציאה למלחמה נגד הצד השני.

אני לוקח קורס בסמסטר הנוכחי על הפוליטיקה של המבט. אנחנו בוחנים את זה דרך הקולנוע אבל אפשר לבחון את דרך המבט שלנו ושל אחרים גם במדיומים אחרים וכמובן שגם במציאות היום יום. בגלל שהקורס משותף עם החוג למגדר אז מטבע הדברים משתמשים הרבה בתיאוריות פמיניסטיות. אני חייב להודות שמאז אני מסתכל ושם לב לדברים שלא שמתי לב אליהם בעבר. למשל לאגרסיביות של גברים.

ואני לא מדבר רק על מקרי קיצון בהם דוד ושאול הולכים מכות על מקום חניה אלא בהתנהלות רגילה. זה לא בא לידי ביטוי רק בצורות אלימות, נסה לשים לב כיצד גברים מתנהלים במקום צפוף, את התנועות שלהם, אני בטוח שיצא לך להרגיש בהופעה איך מישהו פתאום נעמד מלפניך ומצמיד אותך אל הגב שלו (אני די נמוך, קורה לי הרבה), או מישהו מפלס את דרכו בין קבוצת אנשים, כמה אגרסיביות וכוח מופעלים מצד המפלס ומצד המפולסים.

עוד דבר ששמתי לב אליו זה המבט והדרך שבה הצד השני ממשמע אותו. אני למשל יכול ללכת ברחוב בשעת לילה מאוחרת. במקרה לגמרי מלפני תלך בחורה, אני רואה אותה וממשיך ללכת מאחוריה, בתמימות לחלוטין. בדרך כלל היא תרגיש מאוימת, לא בגלל משהו שעשיתי, אך ורק שאני נמצא מאחוריה ואני מבין אותה. אישה סופגת הטרדות ברחוב ברמה שאני ואתה לא מסוגלים בכלל לתאר. זה יכול להיות מבטים בוחנים ללא בושה או פניה מילולית כזו או אחרת.

אין לי פתרונות קסם. אני לא חושב שמהומות ואדי סאליב נשיות יכולות באמת לקרות כי בכל פעם שנשים מרימות קצת את הקול אז צועקים וצועקות עליהן שהן פמיניסטיות לסביות ששונאות גברים (אלא אם כן הן ירימו את הקול על החרדים). ככה זה, מול החרדים קל לכולנו להיות פמיניסטים.

התמונה ששמת היא מעולה בהקשר הזה. עם כל הכבוד לכעס שכולנו רוצים להוציא מפעם לפעם, פה באמת צריך להיות פיתרון אמיתי. זה לא רק להגיד עד כאן, זה לשנות חשיבה. לצערי, אני לא ממש רואה את זה קורה.

עדי 9 בדצמבר 2011

בתור אישה, בהרבה מקרים האלימות, הכוחניות, הרשות שגברים חילוניים חושבים שניתנה ו"מגיעה להם" בשיח מולי הרבה יותר מקטינה/פוגעת/מחבלת מאשר מה שאני שומעת על ירושלים, ולו רק כי היא כמה עשרות קילומטרים אל תוך ההרים.

אנחנו נלחמות כל הזמן, אנחנו בקרב כל הזמן, אנחנו מנסות לפלס דרך בכל מקום עבודה ואם אתה תצעק כנגד בעיה תהיה לוחם ואני אהיה אישה היסטרית.

כל כך הרבה גברים "מרשים לעצמם" עלי: מוסכניקים, חשמלאים, אינסטלטורים, בכירים במקום העבודה.

בהרבה מאוד אינטראקציות מול גברים מקטינים אותי ומביישים אותי (שלא לדבר על מטרידים אותי מינית). ואני מסכימה עם תומר זה לא רק קרב בין נשים לגברים דתיים.

ואתה בני אומר לי להילחם לפי חוקי המשחק שלכם, אבל יש סיבה למה יש ליגות נפרדות לספורט נשים ולספורט גברים וקריטריונים אחרים.

פעם כתב לי פה באתר גלעד בלום שכל טניסאית הייתה מפסידה לדודי סלע גם במאה משחקים (הנוסח לא מדוייק אבל). רצה לומר שאין סטייה סטטיסטית, שנשים לא יכולות לנצח גברים בקרב (כאילו) בין שווים, אפילו לא בטעות ובטח לא לאורך זמן. הוא מן הסתם צודק לגבי טניס וכנראה לגבי החיים באופן כללי.

אתה צודק בני, הבעיה שלי ואני שצריכה להילחם, אבל אני חושבת שגם בכך שיש מי שרואה בכך בעיה שלי ולא של כולנו יש בעיה. הכי קל זה להגיד לי הלו, תילחמי, תיכף יאסרו עלייך לנהוג או לאכול בננה ברחוב זה כמו לעבור בסירה ליד שחיין מוקף כרישים ולהגיד לו הלו תתחיל לשחות כי תיכף טורפים אותך חי.

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

עדי,
חשוב לי לציין שההתנהגות הברברית כנגד נשים קיימת בכל קבוצת אוכלוסיה והפוסט אינו מכוון רק כנגד חקיקה דתית, אפילו אם משתמע ממנו כך.

אני בהחלט מודע למה שעובר עליכן בצבא, במקומות עבודה, במקומות ציבוריים ואני בשום פנים ואופן לא חושב שהמלחמה הזאת שלכן בלבד.

הפוסט לא נכתב כדי להציק לנשים, הוא נכתב כדי להעיר אתכן, כי אני באמת חושב שהמלחמה לא תהיה אפקטיבית בלי אש ותמרות עשן.

אני בהחלט מודע לסכנה פיזית ממשית בלהעיר לאיזה בבון על התנהגותו, אבל לא מבין למה לא שומעים אתכן ליד מגדלי אקירוב וברחוב עזה.

יש בידיכן כל כך הרבה כוח ואמצעים בנוסף לשירה וכושר שכנוע, אתן רק צריכות להתחיל להשתמש בהם.

אתן לא צריכות ללכת מכות, אבל אני באמת סקרן לראות תוצאות של קמפיין מושקע שיקרא לשביתת אזהרה בת יום אחד בלבד של כל הנשים בכל הארץ בכל מגזר ובכל תפקיד.

אני לא מציע לחיילות להתפקד מהשרות באותו יום, אבל מסדר חולים זו בהחלט אופציה. גם מחלה של ילד יכולה לשמש תירוץ טוב להיעדרות מורה מביה"ס, נהגת מאגד, מזכירה מהבנק וכן הלאה.

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

(…אופס, סליחה) וכך גם לגבי מלצריות, מנהלות בכל דרג, טכנאיות, דיילות שירות, נציגות שיווק ומכירות, רופאות ואחיות, עורכות דין בשירות הציבורי. כולכן יחד באותו יום ובאותה שעה, כולל הקלדניות בבית הדין לעבודה, אלה שצריכות להדפיס את הקשקושים שעל פיהם התפטרות מאורגנת אינה חוקית. אין שחרורים, אין קיצורים אין צ'וקומוקו. ויש עוד הרבה.

מיכל 10 בדצמבר 2011

תודה עדי.

ודרך אגב, כשהמציאות תהיה כזאת זאת תהיה בעיה מאוד גדולה שלך..

יש לך בנות,אחיות, חברות נפש קרובות, בנות זוג ועוד.

אני נלחמת מגיל אפס בהכל. אני נלחמת על הדברים היומיומיים כמו לשחק כדורסל, לסיים משפט בלי שבחור יתפרץ לדבריי וכו', לפעמיים אין לי זמן להלחם בה-כ-ל כל הזמן.

בני תבורי 10 בדצמבר 2011

מיכל,
אני יודע למי מופנית התודה. למי את פונה בשאר דבריך?

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

תומר,

כפי שהגבתי לעדי, אני לא רואה את הבעיה נעוצה בחברה הדתית לבד. אני מרגיש מאוד רע עם אפליית נשים ככלל, אבל אם זה מנהג שהחברה הדתית לוקחת על עצמה לנהוג לפיו ומקבלת הכשר לכך גם מנשים מצוינות ודעתניות כמו רהב-מאיר, לא נותר לי אלא לחוש רחמים. אבל אם המנהג הזה זוחל החוצה ומאיים גם על אורח חיי, על אשתי ובנות משפחתי האחרות, אני מגדל קוצים ומשתמש בהם.

נכון כתבת שאנחנו חברה אגרסיבית וחסרת סבלנות, שנוטה לכופף נורמות לתועלתה מבלי לתת את הדעת על הנזק הנגרם לאחר בדיוק בגין אותו מעשה. אני לא קראתי לנשים להפגין מול בתי הרבנים, אני קורא לנשים להתחיל לעמוד על זכויותיהם לא רק בבג"צ כנגד שר הבטחון שמסרב להכניס אישה לקורס טיס, אלא גם מול כל מי שפגע בגופן, בכבודן ובאפשרויות ההתפרנסות שלהן. כל אחת תעשה את החשבון לעצמה היכן היא מתקוממת והיכן היא מוותרת.

MOBY 9 בדצמבר 2011

תודה בני.

מזמן חשבתי (רציתי) שצריך לארגן מרוץ אביבי קהילתי במאה שערים. נראה לי שפסח 2012 יכול להיות מעולה (חירות וכל הדברים הללו), בשל התחייבויות שלקחתי זה לא יקרה בשנתיים הקרובות.

מישהומרים???

מולי 9 בדצמבר 2011

נשות כל העולם התאחדו…

מאשקה 9 בדצמבר 2011

נשות כל העולם התאחדו?

לא כדאי לך מולי, תזהר מזה.

לנשים יש הרבה יותר כוח שכלי מלגברים, נשים יכולת לעשות 2-3 דברים יחד, וגבר מעולם לא יוכל להוריד מהשולחן גם צלחת וגם את הסכו"ם…

תודה בני, אחלה פוסט מאמי.

חנן 9 בדצמבר 2011

והקטנת גברים היא טיפשית בדיוק כמו הקטנת נשים.

אביאל 9 בדצמבר 2011

עפר ויקסלבאום – אשמח לשמות המסעדות הנ"ל, אני גר בירושלים, אכלתי כמעט בכל מסעדה בעיר ואף פעם לא נתקלתי במה שאתה אומר.

בני – מאמר נהדר, אני מחכה ליום שבו אני יעלה לאוטובוס בירושלים ומישהו יבקש מאישה לעבור לאחור.

אביאל 9 בדצמבר 2011

ובמדינה נורמלית, כמו שהרבה אנשים רוצים שתיהיה לנו יום אחד, מר גנץ וברק היו מתנצלים במסיבת עיתונאים ואולי אפילו מתפטרים, לדבר ככה על נשים זה לא שונה משום גזענות כלפי ערבים או שחורים.

הסוציולוגית 9 בדצמבר 2011

בני, תודה על הפוסט

כתבת שזה לא רק מאבק שלנו, הנשים, אלא גם שלכם – אבל זה בעיקר מאבק שלכם, הגברים.
זה בדיוק כמו מצוקת העניים – אם המעמד הבינוני-בורגני לא ייצא איתם למאבק, זה פשוט לא יקרה – לא משנה מה כמות העניים ולא משנה מה האג'נדה שלהם, ראה: השתלשלות המהפכה הצרפתית.
גם הפמיניזם הצליח בגלל תמיכה של גברים.

הסוציולוגית 9 בדצמבר 2011

נשים תמיד הרגישו קרובות יותר למיקום של הגבר. אישה ממעמד גבוה תזדהה יותר עם גבר ממעמד גבוה מאשר עם אישה ממעמד נמוך. נשים יהודיות מזדהות כל הזמן עם רמטכ"לים במקום עם נשים פלסטיניות.

ככה זה בפוליטיקה של זהויות, וכשמדובר בקבוצה שחיה עם הקבוצות השולטות (כלומר, זה לא שאפשר לבודד את הנשים או להקים להם מדינה)

בריליאנט 9 בדצמבר 2011

אני אכן מסכים איתך ועם חלק מהמגיבים שהדרת הנשים איננה נחלת הציבור הדתי והחרדי בלבד. קשה לי להאמין שיש הרבה אנשים חושבים שלא מכירים בעובדת יסוד זו.

המחלוקת שלי על דבריך נעוצה בקריאה שלך לנשים להלחם בכלים גבריים, כנגד הכוח הגברי השולט. לנשים, ככלל, יש גישה שונה. אני מתחבר מאוד בהקשר זה לדבריו של תומר חרוב מעלי.

אני חושב שנשים אכן צריכות להרים את קולן כנגד העוולות שנעשות כלפיהן בכל מקום כמעט, אך הן צריכות לעשות זאת בדרכן שאני רוצה להאמין שאיננה דרך הכוח. (כולל "לאהוד יש זין קטן". התחרות על גודל הזין היא תחרות שהנשים בכלל לא שוקלות להכנס אליה, ואין סיבה שיכנסו אליה).

לסיום, אני חושב שהמאבק הפמיניסטי למען חברה שוויונית וצודקת, בכל רמות התודעה והמעשה הוא מאבק שעל כולם לתת יד בו. רשומה בבלוג ספורטיבי-גברי-ברובו כבאזר נראה לי כתרומה מכובדת ביותר, ועל כך, כל הכבוד.

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

בריליאנט,

יש לו זין קטן בדיוק כמו לזה שעוקף בקו לבן כי יש לו אינפיניטי, שנכנס לפניך בתור כי הוא גדול יותר, שמרביץ כי הוא יכול, שיושב בכיסא שלך באיצטדיון כי ממילא למשטרה לא אכפת, שמעשן בפאב כי איפה יש פקח עכשיו, שדורך עליך כי הוא לא רואה אותך ממטר…להמשיך?

בריליאנט 10 בדצמבר 2011

כן כן, ברור לי מה מושג הזין הקטן אומר, ואיך הוא מתקשר לאהוד.
אני התכוונתי, שלקרוא לכל האנשים הללו ככה, מצחיק ככל שזה יהיה, זה לנהל את המאבק נגד ברמה שלהם. לנשים, לדעתי, יש יכולת פוטנציאלית לעשות זאת טוב יותר.

E.T. 9 בדצמבר 2011

טבע האדם לא הולך להשתנות. לפיכך הפתרונות האפשריים הם:

1. להשמיד את כל הקיים ולהתחיל מהתחלה. אבל לפני זה אולי יהיה רצוי….
2. …להחליף אלוהים, שכן הנוכחי עשה עבודה לא טובה, מסתבר.
3. אבל אם הוא לא קיים, על מי נזרוק את האחריות?
4. למצוא פלנטה אחרת.
5. לחכות עוד 50-100-1000 שנה עד שהשוויון יגיע.
למרות כל אילו, נא להמשיך לנסות.

E.T. go home

קשקשן בקומקום 9 בדצמבר 2011

רק הערה. קודם כל – אנשים הם חרא. וישראלים הם יותר חארות. ומה שקורא עם נשים זה שערוריה, ואני אגב חושב שהבעיה העיקרית היא כן החרדים והדתיים. לא כי הדברים האחרים לא קורים – אלא כי כאן מדובר על השתנה מהמקפצה, על עבריינות, על אפליה בחסות המדינה. לא על תרבות ונורמות. גם בזה צריך לטפל אבל זה לוקח יותר זמן, ולא בטוח שלמדינה יש באמת אפשרות לטפל בזה כמו שצריך.

אבל לי יש גם קצת תלונות לנשים, והם – שאי אפשר להיות שוויוניים רק כשזה נח. לא ראיתי נשים שנלחמו על זכותן של נשים להיות טייסות, נאבקות גם על חובתן להיות שריונריות אם הם עפות מקורס טייס. לא ראיתי נשים טוענות שנקודות זיכוי לאמהות זה מטומטם וצריך נקודות זיכוי למשפחה או לאבות, לא ראיתי נשים נאבקות על חופשת לידה ארוכה יותר למשפחה (יענו – תנו 16 שבועות ושבני הזוג יחליטו איך מתחלקים). יותר מזה – לא ראיתי נשים שנאבקות על הזכות של אבות להיות אבות גם באמצע השבוע, כי הקריירה דורשת לעבוד עד 8 בערב. נהפוך הוא – הם רוצות גם שמקום העבודה יהיה גמיש לנשים, גם חופשת לידה ארוכה, וגם להתקדם כמו הגברים. אה – והאמת (גם אם לא יודו בזה) – רובם גם רוצות "אופציה" לקריירה, אבל גם אופציה לקחת את זה לאט ולהיות עם הילדים. סתם לצורך העניין – מי שמדברת על הארכת חופשת לידה לנשים פשוט תגרום לאפליה גדולה יותר בהעסקת נשים. המילה צריכה להיות פשוטה – שוויון. זכויות, וחובות.

עכשיו – שלא יהיה ספק, אני שוויוניסט גדול ואף אחד מהדברים האלה לא מצדיק שום דבר מכל מה שבני אמר מתאר. רק דבר אחד – מי שהולכת עם מחשוף גדול, שלא להתבאס שאני מסתכל עליו. מי שהולך עם ספידו שלא יצפה שבחורות לא יסתכלו לו על החבילה

חנן 9 בדצמבר 2011

אין דבר כזה. נשים וגברים הן שונות מעצם היותן שונות (ושים לב כמה חורה לעין שלך השימוש ברבות במקום ברבים). כדי להבטיח את השוויון בין נשים לגברים חייבים להתחשב בשונות של שתי הקבוצות. זה כמו שתדרוש מנשים לדרוש בעצמן להתחרות באותה תחרות ריצה כמו הגברים, ואם הן מסרבות – תדרוש לתת להן סכומי זכייה נמוכים יותר כי זמני הריצה שלהן טובים פחות.

קשקשן בקומקופ 9 בדצמבר 2011

לא מסכים. אם נשים צריכות לעבור קורס טייס, אם הם יכולות תיאורטית לעמוד במה שגבר יעמוד בו בשבי, אז הם יכולות להיות נהג של נגמש, או טנק.
אם הם יכולות (והם יכולות) לפתח קריירה כמו גברים, הם יכולות לשלם את המחיר של לא לראות ילדים.
אבל האמת שנסחפתי – זה לא נושא הטור. בני צודק בכל מילה

חנן 10 בדצמבר 2011

ברור שהן יכולות להיות כל דבר. עם זאת, בשביל לקיים שוויון אמיתי של זכויות וחובות – על החברה להכיר בשונות. שוויון מוחלט בין קבוצות שונות בדרך כלל פוגע בקבוצות מסוימות, מפני שהיכולות והצרכים של כל קבוצה שונים. חברה מכילה תתאים את המבנה שלהלכל חלקיה ולא רק לחלק אחד דומיננטי – דהיינו, תתחשב בצרכים המיוחדים של הנשים ושל הגברים, כשתי קבוצות שונות.

חנן 10 בדצמבר 2011

רק דוגמה קטנה:

תמיד כשתלך להצגת תיאטרון תמצא בהפסקה תור ענק משתרך מחוץ לשירותי הנשים, והוא נובע בדיוק מהשוויון שאתה מדבר עליו – שירותי הנשים והגברים נבנו באותו גודל בדיוק. הבעיה היא, שהזמן שגברים מבלים בשירותים קצר הרבה יותר, ולכן זוכים כל הגברים להיכנס לשירותים עד סופה של ההפסקה, בניגוד לנשים.
למה, אם כן, לא להתחשב בשונות של הנשים ולבנות יותר תאי שירותים לנשים? אני לא חושב שיש להן זכות מועטה יותר להטיל את מימיהן.

Amir A 9 בדצמבר 2011

הבעיה עם הגישה של הדת לנושא של הנשים (ולכל נושא אחר בכלל) הוא שנקודת המוצא היא "אתה צריך להתחשב בי". לא נתקלתי עוד באדם מאמין שנקודת המוצא שלו היא "אני צריך להתחשב בך". ולצורך העניין, בלהתחשב הכוונה שלי היא להקריב.

בגלל זה גם בסופו של יום דת לא יכולה לגור מתחת לגג אחד עם דמוקרטיה. התפיסה הדמוקרטית היא שהרוב צריך להקריב בשביל לשמור על זכויות המיעוט. הדת לא תהיה מסוגלת להקריב בשביל לשמור על זכויותיהם של הלא מאמינים.

ג'ורג' 9 בדצמבר 2011

אמת. וקצת יותר בהרחבה, הבעיה עם הדת היא שעדר של בני אדם מצייתים לחוקים ארכאיים שנתכבו לפני אלפי שנים ע"י ***בני אדם***, והתפרשו ע"י רבנים "חכמים" ונעשו . . . דת. חוקים אילו שייכים לתקופה אחרת, תקופה בה דומיננטיות הגבר קוימה בכל החברות – לא רק היהודית. להבדיל מהמדע והכלכלה והחינוך – שכולם התקדמו – הדת נשארה באותו מקום. חוקי הדת נכתבו בזמן מסוים ולמצב פוליטי חברתי מסוים. לפיכך הם לא תופסים לגבי כל חברה בכל מצב.

אבל אי-שוויון בין המינים זולג וגולש הרבה מעבר לדת. למרות שבחברה חילונית לגמרי (יש כזו בכלל?) בטוח שקיים שוויון גדול יותר, די סביר להניח שגם אין שוויון מוחלט.

MOBY 9 בדצמבר 2011

פירוש התנ"ך נתון גם בידיך והוא מתקדם ויפה וחדשני גם כיום.
דבורה שרה ומרים אינן סטטסיטיות בספר.

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

MOBY,
אין שום דבר משותף בין התנ"ך לאפליית נשים.

ג'ורג' 9 בדצמבר 2011

 המממ, לא ברור למה אתה מתכוון. מה שבטוח הוא שבתקופת התנ"ך, כפי שציינתי, היתה אפליית נשים. אף אחד לא תפס את זה כאפלייה. זו היתה דרכו של העולם – בכל מקום, לא רק בישראל/כנען. נשים התחילו לקבל זכויות שוות רק בתקופה המודרנית. זה משהו שעדיין בתהליך, מן הסתם. ברור שהיו יוצאות מהכלל פה ושם – קליאופטרה וכו' – אבל בגדול בכל משפחה ובחברה ככלל הנשים היו נטולות זכויות. נראה לי שכולם מסכימים על זה, לא?

MOBY, יש לי הרגשה שאנחנו לא מדברים על אותו דבר. קודם כל, על שרה, דבורה וכו' אני מסרב להתייחס. אנחנו לא יודעים בבירור שהן היו קיימות או אם הן דמויות מיתולוגיות/דמיוניות. מה שרציתי להגיד (ואני לא בטוח אם הבנת) זה שהתנ"ך נכתב ע"י אנשים שונים בתקופות שונות. לא כולו נכתב ע"י סופר בודד בזמן מסוים. הסיפורים קובצו לאוסף מושלם בתקופה מאוחרת יותר. כלומר, הסופרים המקוריים (של כל חלק בנפרד) היתה להם אג'נדה פוליטית/דתית מסוימת מאד וספציפית מאד לאותה תקופה **בלבד**. זה שמאז שהקבצים קובצו ביחד אנשים נותנים להם פירושים שונים לא עושה את הפירושים נכונים וגם לא נותן לתנ"ך לגיטימציה.

בני תבורי 9 בדצמבר 2011

ג'ורג',
אם תגובתך האחרונה מופנית אלי, אני מסכים שבתקופת התנ"ך כנראה שהייתה הפלייה. כוונתי הייתה שאין בספר התנ"ך כל איסור או ציווי הנוגע למעמד האישה כפי שבא לידי ביטוי בפסקי הלכה. זה ההבדל, למיטב הבנתי, בין מדאורייתא, שהוא ציווי אלוהי, לבין דרבנן, שהוא פירוש רבני.

ג'ורג' 9 בדצמבר 2011

אני לא יכול להתייחס לתנ"ך כולו כי זה קובץ נרחב מידי. נתייחס אם כן רק לתורה, ובעיקר לספרים שמטפלים בחוקים שונים. החוקים מדברים באופן כמעט אבסולוטי לזכרים בלבד. נשים כמעט שלא מוזכרות. הסיבה היא שזו היתה חברה שבה הגבר היה בעל המילה הקובעת (ודי להתבונן בחברות טיפה יותר פרימיטיביות מעולם המערבי גם כיום. אפריקה, מדינות ערב, רוב הודו, וכו'. רוב החוקים שם "טובים" לגברים ומחמירים עם נשים. ולא רק החוקים. גם המנהגים והמסורת). אם זו לא אפליה אז אני לא יודע מה כן.

ואין לי מושג מה זה "ציווי אלוהי". ביום הששי (אולי קצת אחרי…), כידוע, ברא האדם את אלוהים.

אנונימוס 10 בדצמבר 2011

הבעיה העיקרית היא שיח הזכויות שהתפתח פה בשנים האחרונות. השיח הזה גורם לחילונים וחילוניות לבלבול, מאחר שהם חשים שהם חייבים לכבד את ה"זכויות" של אחרים, גם אם תחת דרישת הזכויות הזאת הם נדרשים לכבד מנהגים אפלים תחת הכותרת "מסורת".
כמו שאמרת, בעצם יש פה חוסר הבנה שנותר פה שוק חופשי של דעות.
וכמו בכל שוק חופשי, מי שמנצח הוא מי שדוחף חזק יותר ואלים יותר.
מי שלא מבין את זה, ונותן מראש אגרופים מדודים מחשש לפגיעה בצד השני, פשוט מפסיד את המלחמה.
אין פה באמת צודק ולא צודק. כולם צודקים. מי שרוצה לחיות כמו טליבאן צודק, ומי שרוצה לחיות במעוז ליברליזם פמיניסטי צודק.
קו הגבול אילו מנהגים של מי מהצדדים מתקיים נמתח אך ורק היכן שנגמרת יכולת ההשפעה הציבורית שלהם.
כרגע זו של הליברלים הולכת ופוחתת, כי כמו שאמרת – הם אפילו לא מוכנים להכיר בכך שיש מלחמה.

בני תבורי 10 בדצמבר 2011

אנונימוס,
היטבת להגדיר את מהות הבעייה ולכך בדיוק התכוונתי בדוגמא על הדמוקרטיה של אחר שנגמרת היכן שמתחיל האף שלי.
הנה סיפור: לפני 27 שנים שימשתי כרכז חברתי במוסד החינוכי מבואות עירון בו לומדים ילדי הקיבוץ. נתבקשתי על ידי הקודם לי בתפקיד להמשיך בפעילות משותפת עם תנועת בני עקיבא ולקיים מפגש גומלין של תלמידי השכבה הבוגרת – י', י"א', י"ב – עם מקביליהם מתנועת בני עקיבא בירושלים שאירחו את החבר'ה שלנו לשישבת כמה שבועות לפני כן. בפגישה עם מדריכי בני עקיבא הוצגו כמה בקשות סבירות ומקובלות שלהם: ארוחות מקייטרינג כשר בכלים חד פעמיים וניתוק החשמל מבתי המגורים בו ילונו האורחים. יחד עם זאת הוצגו גם הדרישות הבאות: המחניכים שלנו ישתתפו בקידוש ותפילה שיערכו האורחים, אבל לא תתקיים קבלת השבת המסורתית שלנו עם שירה, נגינה בחליל והקראת קטעים מתאימים על ידי בנות ובנים, לא יהיו ריקודים משותפים ולסיום, גם במגורי החבר'ה שלנו ינותק החשמל עד צאת השבת.
נפרדנו כידידים.

רועי מ 11 בדצמבר 2011

בני
מאמר אומרים? מצויין.
לדעתי כל החרא הזה מצד הדוסים מגיע מכיוון שנשים במגזר (כמעט כתבתי ערבי) החרדי הרבה יותר משוחררות. הן המפרנסות בעצם. יוצאות לעבודה , מגלות עצמאות יתרה בעיני חשוכי דעות, בגלל שנשים חרדיות נפתחו ונחשפו לדעתי לעולם שבחוץ הם רוצים להקטין אותן להעלים אותן.
זה אפילו לא לפי התורה. הרי הייתה שירת דוברה. יש אל תלבין פני חבר. לכבדש את הזולת את כל זה הם לא עושים. להפך.
ההקצנה באמת מפחידה אותי במיוחד הקצנה דתית משיכית.

כושי 11 בדצמבר 2011

בני, אני איבדתי אותך בזהבה גלאון. אני פשוט לא מסוגל להצביע מרצ כשהיא ברשימה.
האמת, פוסט מעניין וחשוב. נקודת מבט שלא חשבתי עליה לפני כן. התגובות גם הן מעניינות מאוד.

בני תבורי 11 בדצמבר 2011

כושי,
העיקר שלא איבדת אותי בבאפי סנט מארי… :)

Comments closed