תשמרו על אלישע

.

.

.

.

.

.

.

.

מספרים שלקראת סוף הקריירה הפעילה שלו ככדורגלן, אלישע לוי למד ליטוש יהלומים. הקריירה הזו נגמרה באופן די דרמטי. שוד שבוצע במלטשה בעת שאלישע שהה שם, הביא אותו להרהור נוסף וחרטה גמורה. נדרשה ווחאד טראומה כדי להחזיר את אלישע להתעסק פול טיים במקצוע שהוא הכי טוב בו, תודה לבוראת עולם.

תראו, חיפה מעניינת לי את אחד הקצוות, לאו דווקא את המושחז בהם. לא ממש אכפת לי אם תהיה אלופה או לא, ואיך נראים הקמפיינים שלה באירופה. פעם, היו לי שם חברים. לא חברים שהולכים יחד לגנוב סוסים, אבל כאלה שנורא רציתי שיצליחו למרות שהם בכלל לא מכירים אותי. תמיד הרגשתי שחלק מהזוהר של חיפה, והיה לה, נוגע גם באותו מרכיב הזהות שלי כאוהד הפועל פתח תקווה.

מה שבכל זאת מחבר אותי כיום למכבי חיפה יותר מלקבוצות אחרות בליגה, היא העובדה שאלישע לוי מאמן אותה ואני מאוד מאוד רוצה שיצליח. לפני שתשאלו בצדק מה עם עטר, אני אומר שזה לא קשור לעובדה ששניהם מאמנים מצוינים ואני בכלל ממלאבס. זה קשור לעובדה שלדעתי מה שעובר על אלישע לוי כיום, בכל הנוגע לביקורת הזעם והטינה המופנים כלפיו, זה אירוע טראומטי בסדר גודל של שוד במלטשה.

*

למרות שעשרות שנים כבר חלפו מאז שאיזה קבוצה שאני אוהד הייתה משמעותית במאבקי אליפות, אני חושב שאני יכול להבין את התחושות של אוהדי חיפה. כמו שזה נראה כרגע, האליפות קרובה יותר, ג'יאוגרפיקלי ספיקינג, לנאסראללה מאשר ליונה יהב. יעקב שחר לא אוהב את זה, אלישע לוי בוודאי שלא, אבל האוהדים בכלל מתחרפנים.

זה לא רק הקופים והבבונים, אלה גם האוהדים שכל קבוצה הייתה מתברכת בשכמותם, ויש לחיפה רבים כאלה. אוהדים נאמנים ומסורים עם הרבה יציע בעברם, שהולכים קצת לאיבוד ברעש. אוהדים שדווקא היום היו צריכים להיראות ולהישמע לפחות, אם לא יותר, כמו אחרי שער אליפות נגד הפועל ת"א בבלומפילד.

אני בטוח שרק אדם אחד זרק את מוט הברזל, אבל אני בטוח שזה שאף אחד מהאוהדים לא קם כנגדו יקצר את הדרך לפעם הבאה. האוהדים שתקפו את ימפולסקי נהנים מחסות הקהל הרחב שבוחר בשתיקה.

*

אלישע לוי הוא הפנים היפות של הכדורגל הישראלי. לא רק הוא. גם רן בן שמעון, אלי כהן ובטח שרובן עטר. כולם יודעים את מלאכת האימון ולכולם גרף הצלחות מרשים, כולם אינטליגנטיים ומיטיבים להתנסח ולאף אחד מהם לא ברור שהשמש זורחת במיוחד בשבילו. שילוב של מקצועיות מרשימה עם נוהל התנהגות ג'נטלמני ונעים, הופך את אלישע לוי בעיני לאנטיתזה לקובץ הלא יוצלחים המלאים בעצמם שמנהלים את הכדורגל הישראלי שכל כך מעסיק אותנו. כן, גם את אלה שמצהירים שלא.

אלישע הוא העתיד של הכדורגל  כי תראו את יו"ר ההתאחדות וחבורת החנפים המקיפה אותו, תראו את הבעלים של חלק מהקבוצות, תראו את הרפיון הערכי שנוגע בכל אספקט של הכדורגל שאמור להיות גם נקי מתועבות שבין אדם לאדם, נקי משחיתות וחף מאינטרסים, מלבד אלה שלשמם הוא נוצר.

זה בסדר להעביר עליו ביקורת ואפילו חריפה, אבל זה לא בסדר לתת לו להיות לבד נגד אלימות מכל סוג שהוא. זה לא בסדר לא לתת לו גב וזה לא בסדר שהוא צריך לחשוש לבריאותו במקרה של כשלון מקצועי.

*

אלישע לוי הוא היום חלק משכבה שמגנה עלינו מפני בושה גדולה. מה שהוא משדר זה סוג של הוגנות והגינות ומכובדות שדי נדירות בכדורגל הישראלי. אם הוא ילך, תעלם שכבת המגן שמפרידה בנינו לבין ערסיאדה מוחלטת. מה שהכי מפחיד אותי, שכשלא יהיה לנו את אלישע לוי בכדורגל, נישאר רק עם אזגים, טביבים ומאיר שמירים.

ראו הוזהרנו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url