פתאום, בשבטה, 40 שנה אחרי

מה זה נהיה לי בום, הקול שלו, של זה שקיבל את זכות השאלה, עשה לי דה ז'ה וו. רק פתח את הפה, והרגשתי צמרמורת. הרמתי עיני לעברו. הוא ישב די גבוה ולכן התחלתי את הסקירה מלמטה.

.

.

.

.

.

.

.

.

***

או קיי, הילד מסיים את החלק הראשון בטירונות ונשבע אמונים למדינתו וצבאו, ההורים מוזמנים אז גם אנחנו נסענו לשבטה.

יוצאים בהרכב מלא. שתי מכוניות. ההורים, האחים ובנות הזוג וגם בנדוד שנורא רצה לבוא. למה לא, שיהיה שמייח.

באלונית כביש 6 מחלף נשרים עוצרים לסנדוויץ' מהבית וקפה מה SI Espreso. עשרים וארבעה שקלים חדשים לשני הפוך קטן בחד פעמי. עוד פעם: עשרים וארבעה. אני לא יודע מי המשוגע, זה שמתמחר או זה שמשלם.

מילא. חג היום. יש שמש שאומרים נעימה היא. אני באופן אישי מעדיף חורף אפור וקר. הדרך, על פי קריטריונים ידועים, יפה. הרבה גמלים וחושות של בדואים. פה ושם מפה של עיר הבה"דים הצפויה לקום ממש או טו וטו.

*

פתאום שבטה. ככה באמצע הכלום החום. קצת אוהלים, הרבה אשכוביות בטון. נראה מסודר, חבל על הזמן. כבר בכניסה לבסיס מחייכים אלינו, מכוונים ומכבדים באטמי אוזניים. מסתבר שעוד נזדקק להם. רכב אחד שלנו עם ירדן בכיסא גלגלים, מקבל כניסה ברורה ומיידית.

שולחנות עם קפה/תה/עוגות מחכים לנו. הרמקול הצבאי מפציר בנו להיכנס לאודיטוריום. אנחנו קצת אחרונים ולכן עומדים ליד הקיר בכניסה.

מזרזים ונועלים את הדלתות. המפקד הראשי נותן הרצאה קצרה, סרט תדמית ולמי יש שאלות.

מישהו למעלה מקבל את רשות הדיבור ושואל משהו. נהיה לי בום.

*

אי שם באפריל, שנת 71', שמונה חודשים לפני הגיוס, הלכתי למשחק נגד מכבי חיפה באורווה. סתם משחק בין שתי קבוצות משעממות ומשועממות באמצע הטבלה. ישבנו, חבורת שרופים בגוש אחד. כרגיל בפתח תקווה, אנחנו מכניסי אורחים, מתערבבים אוהדים משתי הקבוצות ביציע. פעם, במשחק נגד הפועל ת"א, אריק איינשטיין היה שם עם שיסל. בדרך החוצה הוא אמר שבפ"ת אפשר לראות כדורגל  כמו באולם הרצאות. בחיי שזה נכון.

נחזור למכבי חיפה. עוד אנחנו ממתינים לנח רבינוביץ' שייתן את שריקת הדרך, אנחנו שומעים ממש שלוש שורות מעלינו קול רועם פוצח במסכת הילולות לשחקני מכבי חיפה. הנה שווגר ככה ורוטנר ככה וזה ככה, לא חוזר על אף מילה פעמיים. באמת חוויה נדירה. לא מקלל, לא מנאץ.

בדקה 34 גבי רוזנדורן, ז"ל יש לומר, עושה דאבל עם שימע'לה כהן, מקבל חזרה ונותן אלכסון לפינה. אני חושב שבומה ויינברג ניסה לעשות משהו, אבל לא הצליח.

הוא גם לא הצליח בדקה 41. גדי צלניקר נותן לחייק מסירה. חייק באופסייד נותן ברשת. 0:2 לנו. ההוא מלמעלה לא סותם את הפה לשנייה.

במחצית הסתכלנו וראינו איש בחולצת מכבי חיפה, שפם ענק חוצה את פניו לשניים בדיוק בקו של האף עם התנוכים. לחיים, איפה שבסבנטי'ס היו לכולנו פאות, מגולחות עד מעל לאפרכסת. בלורית חומה משהו ופה מפיק מרגליות. בחיי, תרבות לא מוכרת לנו עד אז. בשטף אדיר של מילים נוצצות ומשפטים גזורים היטב, חרוזים פה ושם, והכול צהלולים המאדירים את מכבי חיפה, בפיגור להזכירכם.

התיישבנו לידו בהפסקה. דיברנו איתו קצת. היה מצחיק. הרבה לפני רובין וויליאמס ב "בוקר טוב וייטנאם", הבנתי מהו פה מוטורי. לא חוזר על אף מילה פעמיים. האמירות בשיא הפאתוס המליצי, פתטי קצת, אבל מאוד נחמד. למרות החזות המאיימת.

זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שפגשתי את ג'ורג' ואסילי.

השפם מהצד השני

 

מה זה נהיה לי בום, הקול שלו, של זה שקיבל את זכות השאלה, עשה לי דה ז'ה וו. רק פתח את הפה, והרגשתי צמרמורת. הרמתי עיני לעברו. הוא ישב די גבוה ולכן התחלתי את הסקירה מלמטה.

נעלי ספורט. מכנסי טרנינג ירוקות. טי שירט ירוק ומעליו עליונית טרנינג ירוקה אף היא. קצת למעלה משם, שפם. לא גדול כמו פעם, אבל עדיין מרשים בנוכחותו ומגוחך בצורת הגזירה שלו. למעלה, בקצה הראש, כובע צמר. מכבי חיפה.

פעם שנייה בחיי אני על אותה טריבונה עם ג'ורג' ואסילי. ארבעים שנה אחרי.

*

מאוחר יותר מסתבר שהבת שלו עם הבן שלי. לא באותו חדר, אבל לנוכח אותו אויב.

לא זוכר מה ואסילי אמר שם, גם לא הקשבתי ממש. לפי הצחוקים, נראה שאנשים נהנו. גם מחאו כפיים אחר כך. הייתי בהתרגשות. אני נורא אוהב דברים כאלה. נוסטלגיה, אתם יודעים.

אחר כך נפגשנו עם הילדים, שמענו מהמפקדים והוסענו למגרש המסדרים. נעצתי את האטמים שקיבלנו. עוד לא ירו, אבל ניגנו מוסיקה בדציבלים דמיוניים. מזרחית. בטח מזרחית. אחר כך הרס"ר הלך באותה יד ובאותה רגל, נתן פקודות והילדים הניפו את הרובים לפיהן. לעליית המפקד, והנפת הדגל והתקווה, המסדר יעבור לדום והקהל מתבקש לעמוד על רגליו.

*

כשהמפקד דיבר, כולם היו בשקט. חוץ מואסילי . הוא התווכח עם מישהו על מקום ישיבה. לא, לא באלימות, בשטף מטורף של נימוקים והסברים לזכותו על המושב. ושוב, בלי לחזור על אף מילה פעמיים. ואסילי – המיטב.

אחרי שהתותחים ירו והרקטות שרקו והמל"ט עף והילדים קיבלו תנ"ך, התפזרנו להסעות. ואסילי עמד בכניסה לאחד האוטובוסים ומנע בגופו כניסת לא-חיפאים. זה רק לחיפה, הוא אמר, ואף אחד לא התווכח.

הוא הזדקן. בהחלט. הבלורית פינתה מקומה לאניצי שיער המבצבצים מתחת לכובע הצמר הירוק. החולצה מתוחה על כרס ענקית. הוא גם הולך בכבדות. רק הפה שלו בפול טורים. הקול שלו עדיין רועם, אבל ניכר שעובד על רזרבות.

חיילים שזיהו אותו, אוהדי חיפה מן הסתם, זורקים לכיוונו שאגות קרב ירוקות, והוא איתם בחיוך. חשבתי מה זה אומר עלי. ארבעים שנה אחרי.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

דונאלד דק כן, מיקי מאוס לא / יואב בורוביץ'
פייטון מאנינג בראי ההיסטוריה

55 Comments

אוראל 27 בינואר 2012

פשוט נפלא.

ערן 27 בינואר 2012

מעשר בבוקר אני לומד, מדלג בין אינטגרלים לביולוגיה ובחזרה. באמת שכבר נגמר לי הכח.

בסופו של יום מתיש שכזה הפנינה שפורסמה פה הופכת נפלאה עוד יותר.

נהדר.

בני תבורי 27 בינואר 2012

ערן,
תודה.
בגרות? תואר ראשון? שני? שלישי? ספר.

עצמות עצלות 27 בינואר 2012

איזה יופי, פשוט נהדר. תודה.

נירדו 27 בינואר 2012

בתור אוהד מכבי חיפה, ותותחן, הטקסט הזה מרגש בכל כך הרבה רבדים. תודה.

בני תבורי 27 בינואר 2012

נירדו,
התותחנים קיבלו אצלי הרבה נקודות זכות אתמול, אבל הרעש…איך אפשר לשרוד את זה?

יונתן מהתנינים 27 בינואר 2012

מה? לא שמעתי.

זה קל, רוב החברים שלנו צועקים ואני חצי קורא שפתיים, אפילו שאצל נירדו ואצלי עשו פחות רעש.

תומר חרוב 27 בינואר 2012

בני, ענק. הנה פלוס אדיר בלהיות זקן, אפשר להכניס באותו משפט את ואסילי, אריק איינשטיין ואצטדיון האורווה.
ואיפה היה לירן חולצה אפורה?

בני תבורי 27 בינואר 2012

נפקד!

red sox 28 בינואר 2012

הטכס לא צולם, זה מסביר את העניין.

דוד מירושלים (באוטובוס לילה) 27 בינואר 2012

כרגיל בני, תענוג לקרוא ותענוג של שיר!
עשית לי את הלילה.

בני תבורי 27 בינואר 2012

תודה, שמח במיוחד שאהבת את השיר. אני מניח שהסרט ישתלב באיזה פוסט עתידי, רק צריך למצוא איזה קשר בין ספורט לד"ר פרנקפורטר…

B. Goren 27 בינואר 2012

יופי בני. לקופים הירוקים ולעוד כמה ארגוני אוהדים יש כנראה מה ללמוד מואסילי.

אופיר 27 בינואר 2012

בני, בחיי, היית צריך לעשות משהו רציני עם כשרון הכתיבה הזה.

בני תבורי 27 בינואר 2012

תודה, פתוח להצעות.

סימנטוב 27 בינואר 2012

איזה יופי בני, איזה יופי!!
אתה קולט שאתה פותח כאן קאלט!
לפי הבלגן צריך להחזיר הרס"ר עגיב (אל תשאל שררתי שם 'שנה וארבע')

סימנטוב 27 בינואר 2012

שררתי=שרתתי…

דביר 27 בינואר 2012

נפלא. בתור אחד שבילה שם יותר מידי זמן נוסטלגי ומלא באבק

אריק 27 בינואר 2012

נהדר. כרגיל, אתה הופך את הקפה של הבוקר ביום שישי למוצלח הרבה יותר.

בני תבורי 27 בינואר 2012

העונג שלי

MOBY 27 בינואר 2012

ואסילי מלך ובאמת אי אפשר שלא לחייך לידו.
בנוגע לתהיה הראשונית שלך, אתה המשוגע.
(שלום אמר את זה חריף יותר…מטומטם).

בני תבורי 27 בינואר 2012

MOBY,
את זה הבנתי כבר מזמן :)

amitpros 27 בינואר 2012

פשוט נפלא….
האמת,עד היום שאני שומע את וואסילי בפעם המיליון צועק לשופט אחרי פאול על שחקן שלנו "איה שופט " ו"שופט יש לך כרטיסים בכיס",אני נקרע מצחוק…האיש באמת אגדה,וכל זה לדעתי בלי אף קללה מעולם.

בני תבורי 27 בינואר 2012

עמית,
הבנתי שיש לו סכסוך עם שחר. על מה ולמה?

הופמן 29 בינואר 2012

לא יודע אם זה קשור אבל אני יודע שבשלב מסוים אסרו עליו להכניס את המגפון. אאל"ט זה היה צ'יזיק.

אלון זנדר 27 בינואר 2012

בני, אתה מופרע? עזוב ואסילי וכדורגל. ככה לפני שבת אתה דוחף לי את שבטה לגרון? ולוחץ, כדי שהגוש ייתקע טוב והדמעות מהעיניים? איפה האחריות שלך, הדאגה האנושית?
ואז בא סימנטוב ומזכיר את עגיב. תגידו, למה אתם חושבים שברחתי לגרמניה, כי כיף פה על החוף? הבנאדם מדחיק ומדחיק, חושב שהתגבר, הסכנה חלפה, מרים את הראש ומקבל משניכם לטמה לפרצוף.
בשבטה למדתי שיעורים חשובים לחיים. לאו דוקא מהסוג המהנה, יותר על איך לסתום את הפה ולשמור על הכבוד העצמי, איל לדאוג לצוות שלי בדרך היחידה שהיא לסחוב מאחרים, ועוד כהנה וכהנה.

שיהיה בהצלחה, ולא לשכוח אטמים.

בני תבורי 27 בינואר 2012

אלון,
מה יכולתי לעשות? ככה המערכת החליטה. היה נחמד אילו יכולנו לנסוע למחנה 80… :)

סימנטוב 27 בינואר 2012

זוכר את כולנו (סגל) ביום שישי כבר באוטובוס לפני היציאה הביתה ואז הוא עולה ומוריד את אחד המדריכים כי הוא לא מסופר למשעי ואמר לו "תגיד לאימא שאתה נשאר שבת כי יש לך רס"ר מניאק" אי שם באמצע שנות השמונים אכן עולם הזוי… (היינו אומרים ששבטה קיימת והעולם שותק)
לפני כשנה סיפר לי נהג מונית (שהיה רס"ר המשמעת בצאלים) שעגיב השתחרר ולא ממש התאקלם באזרחות גירושים חובות וכאלה.

אלון זנדר 28 בינואר 2012

הייתי עד לסיפור דומה ב1989, ו"שבטה קיימת והעולם שותק" היתה הסיסמא לפחות עד 91. ולא נראה לי שאדם כמו עגיב יכול להשתחרר באמת. מן הסתם חומר לסיםור טוב.

יוני 27 בינואר 2012

אני זוכר את הרס"ר שלי בשבטה צועק לנו "בלי רעש של הקת" במבטא עיראקי חזק חזק.

אחלה פוסט, בני. כרגיל…

נילס 27 בינואר 2012

רציתי רק להגיד תודה רבה על הטקסט הזה. תענוג לקרוא אמת.

בני תבורי 29 בינואר 2012

תודה.

אקטבע 27 בינואר 2012

עד כמה שאני יודע כבר אין אוהלים בשבטה היום..היום יש חדרים עם מזגנים כבר! :)

בני תבורי 27 בינואר 2012

ממש בצמוד יש מה שנקרא שבטה הקטנה ושם עדיין גרים באוהלים.

רון מהכפר 27 בינואר 2012

מצויין.
קצת העלה זכרונות מעברי בחיל התותחנים. הדרך, הגמלים, הטקס בו השתתפתי פעמיים.

טקסט נפלא לכניסת השבת החורפית.

תודה

old timer 27 בינואר 2012

הייתי ב – 334 בעיקר לבנון ורמה"ג. הכי שנאתי את שבטה.

אלון זנדר 28 בינואר 2012

334 מצד אחד זה הכי קול שיש, אגדה. מצד שני: כמה זמן עברה עד שהשמיעה הפסיקה לגמרי? זה בטח תקופה של סבל, עד שלא שומעים יותר כלום. ואתה לא מתגעגע למוסיקה? גילוי נאות: אני איכון.

איתן 27 בינואר 2012

לפחות היו שם בנות, אומנם רחוקות אבל אני כמעט בטוח.

פאקו 27 בינואר 2012

שיבטה חיפה ופתח תקווה שזורות בטבעיות בפוסט נפלא כרגיל. אל תפסיק.

מאשקה 27 בינואר 2012

בני, אחלה טור . אתה כותב נהדר, וכיף לקרוא.
שיבטה ? לפני 45 שנה שרו שם החיילים: "את שטח 306 נשבר לי ה&& ממך !" כן, כן, לפני 45 הייתי בבסיס הזה, והתאמנו בו חיילי הנח"ל, ואני רק באתי לבקר חבר שלי ששירת שם ואני שירתתי בכלל בפיקוד דרום.
בהצלחה לילד ושישמור על עצמו ויחזור הביתה בשלום.

בני תבורי 28 בינואר 2012

תודה מאשק'לה! פעם הייתי מדברי בנפשי, במיוחד כשסיני היה אצלנו. ביליתי בדרום רוב זמני והיה לי ברור שבאיזה שהוא שלב, אחייה שם.
החיים לקחו אותי דוקא למקומות ירוקים יותר, וכשאני נוסע למדבר החום, אני מרגיש פחות נוח.

יוסי מזרחי 27 בינואר 2012

MASTER PIECE.

"והרס"ר צועד באותה יד ובאותה רגל…", כמה נכון,כמה מצחיק וכמה עצוב.

פראליה 28 בינואר 2012

אחח השילוש הזה – שיבטה-נוסטלגיה-ואסילי – כ"כ יפה..

שיצליח הילד!

בני תבורי 28 בינואר 2012

פראליה, תודה. יש בוודאי עוד מגיבים מכבי חיפהיים, אבל אתה הכי ידוע לי, יחד עם הפרוסנרים והופ. ואסילי הוא משהו מיוחד ואני אומר את זה כאוהד יריב. אפילו די מעורר קנאה. הוא סמל.

פראליה 28 בינואר 2012

בני, בשנים האחרונות הזכרון שלי הולך ונמחק אבל יש כמה תמונות שעוד נשארו ברורות גם אחרי עשרות שנים.
אחת היא המרחבים הלא נגמרים והשוממים של שבטה והשניה, כעשר שנים לפני – ואסילי בטריבונה שמתחת לבודקה של הטלויזיה עם האגדל למעלה (וגם עם השפם, הטריקו והשיער הגולש).

הופמן 29 בינואר 2012

או, סוף סוף. איך יכול להתקיים פוסט על ואסילי ושלושים תגובות בלי אף מילה על האגודל המונומנטלי?
אם הבת שלו ירשה את האגודל הזה, לחבר'ה במחלקה לא תהיה בעיה עם הטרמפים.
פוסט יפה בני, משתף.

בני תבורי 29 בינואר 2012

הופ,
תודה. מהו סיפור האגודל?

הופמן 29 בינואר 2012

לא יודע מה הסיפור מאחוריו אבל יש לו אגודל עצום בגודלו. הוא תמיד מניף אותו, זה הסמל המסחרי שלו (למרות שבשנים האחרונות נדמה שהועם זוהרו).
זו התמונה שהצלחתי למצוא:
http://images.one.co.il/Images/Packages/17350/557_372/IMG_0715.jpg
וקבוצת הפייסבוק (שכרגע הצטרפתי אליה)
http://www.facebook.com/pages/%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%92-%D7%95%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%99/321034698106

תולעת 29 בינואר 2012

פוסט מרגש ביותר.
בהצלחה לילד, ושישמור על הגב (אם הוא דחפ"ז), יותר חשוב מהאזניים…

בני תבורי 29 בינואר 2012

תולעת,
תודה. הוא באיכון, לא דחפ"ז (ומי שיקרא יכול בטעות לחשוב שאני בכלל מבין מה ההבדל… :) )

מתי 29 בינואר 2012

בני, כמה דברים:
1) אבא שלי מספר שבשנות השישים לא אהבו בלשון המעטה את אוהדי מכבי חיפה במגרש בפתח תקווה. בכל השנים שהפועל פתח תקווה היו בצמרת מכבי חיפה כמעט תמיד ניסתה להרוס להם עד שסטלמך אמר פעם למנצ׳ל: בני זונות רק נגדינו אתם מתאמצים. חוץ מזה כמה פעמים אבא שלי כמעט קיבל מכות בפתח תקווה אחרי שקפץ בגול של מכבי חיפה. באחת הפעמים כשהוא פנה לשוטר אחרי שקיבל איום שיוציאו לו את שתי העיניים השוטר איים עליו שהוא כבר יטפל לו אחר כך באוזניים.
2) האגודל של וסילי הוא סימן ההיכר הכי בולט שלו. כל פעם שאתה פונה אליו הוא מרים את האגודל שזה חתיכת מונומנט, יש לו אגודל שבשביל טביעת אצבע ממנו צריך נייר a0.
3) יעקב שחר לא יכול לשמוע את המגפון שלו אז הוא שלח אותו לשבת ביציע ממול. יש גבול לכמה אפשר לשמוע: ״ מתוקים שלי, חמודים שלי, לא נורא לא נורא״ אחרי שאתה בפיגור 4-0 נגד מכבי קרית גת.
4) בשנים האחרונות הטלוויזיה והחברות עם לירן חולצה אפורה עשתה לו רק רע. הוא כבר לא אותנתי כמו שהיה. התחיל להתמסחר , עושה פרסומות עם נומה ובעיקר עושה הכל כדי שיצלמו אותו.

בני תבורי 30 בינואר 2012

מתי,
בשם מה שהייתה פעם אגודה מפוארת של הפועל פ"ת אני מתנצל בפני אביך… :)

פרלה 29 בינואר 2012

מי שלא ראה את ואסילי נפרד מהמעפילים לאוניה המפליגה למשחקי הצ'מפיונס בקפריסין ב- 2002 לא ראה מחזה מצחיק מימיו.

המטיף בשער 9 באפריל 2012

"שיבטה קיימת והעולם שותק"? "שיבטה – אתה לא צריך למות כדי להגיע לגיהנום" זה מה שאני זוכר.

ככה פתאום נתקלתי בכתיבה הזו, מדגדגת הנוסטלגיה. אוי שיבטה…עגיב והכלבלבים…השבזאון. אחחח.

Comments closed