לפרדסים

היה הרבה הגיון באותה מילה אחת שביונדו פלט באופן ברור ובריש גלי. תעיפו את הכדור לכל הרוחות. תפסיקו עם המשחק היפה, תפסיקו עם הניסיונות שרק מזמינים לחץ ועושים את מלאכתו של היריב קלה יותר, ותעיפו את הכדור לכיבינימאט, עכשיו!

 

 

 

 

 

 

 

 

אגר: "הרי לך ג'יימי ידידי הטוב, הכדור שלך"

קאראגר: "הו לא, חביבי, אתה הגעת אליו ראשון".

אגר: "הו, אתה מחניף לי…בכל זאת, קח אותו"

קאראגר:"הו, זאת לא אוכל יקירי, אנא ממך, פוקינג בעט"

אגר: "טוב, אם אתה עומד על כך…רגע… אבל אמרת שאני…אז למה אתה…אוי… לא לשם… לעזאזל…"

*

מכאן זו הייתה כבר כרוניקה ידועה מראש. אפילו שחקן אברטון יודע לנצל מתנות והעובדה שווב ועוזרו לא ראו חצי ילאביץ' באופסייד, גם היא חלק מהכרוניקה.

אגב, באופסייד שחקן צריך להיות מאחורי ההגנה במלוא היקפו?

אפשר למצוא נסיבות מקלות ברצף האירועים שהביאו את ליברפול למעמדה החדש כאסקופה נדרסת – באופן חלקי. עדיין לא לגמרי, אבל היא בדרך לשם. אפשר לדבר על כישלון הרכש, על חוסר איזון במערכי הקבוצה, על שלומיאליות מול השער ואפילו על חוסר מזל.

אבל מה שהפך ליסוד די קבוע בהתנהלות של הקבוצה, היא העובדה שלא למדו שם לנהוג במצבי חירום, כמו זה ששימש השראה לקטע הפתיחה.

*

ביונדו בא מפרדס כץ, שכונה שייצרה אוהדים להפועל פ"ת מאז ראשית שנות החמישים. מספרים שבחירי בניה של השכונה אבטחו צמוד את סטלמך וקופמן במשחקי חוץ במגרשים שנחשבו עוינים. המונים מהשכונה היו מגיעים למשחקים במגרש הישן ואחר כך גם באורווה.

ביונדו מפרדס כץ היה אוהד שרוף. הוא אף פעם לא ישב במשחקים. הוא היה עומד צמוד לגדר ולא סותם את הפה לרגע. גם במשחקי חוץ. אני חושב שבעיתות משבר, עמדו לזכותו גודלו הפיזי והעובדה שלא היה אפוי עד תום. תמיד תהיתי איך אפשר להוציא מהפה קולות ובאותו זמן להערות לתוכו טונות של גרעינים. ביונדו פיצח את השיטה.

אני לא חושב שהוא קילל, אבל חוץ מזה הוא עשה הכול. הוא דרבן, הוא עודד, הוא ביכה, הוא התפלל, הוא זעק, הוא בכה, והכול בקול גדול מאוד. לפעמים זה עזר לפעמים לא. הקול הצרוד שלו היה חלק משמעותי מאוד בפס הקול של האצטדיון, ולמען האמת, הוא היה בשבילנו סוג של תרועת מלחמה.

בדרך כלל, לא אפשר היה להבין מה ביונדו אומר. דבריו נשמעו בעיקר כמו זמזום ארוך חסר פשר. אבל מידי פעם, במיוחד כשפלט מילה אחת בלבד, ניתן היה לרדת לסוף דעתו. לא הרבה מילים כאלה היו לו, אבל אחת, זכורה גם כיום.

*

בעיתות מצוקה, מי אוהד ולא מכיר את אותם רגעים, בהם קבוצתך מובילה בהפרש שער אחד בלבד ודווקא אז מתעוררת הקבוצה שכנגד ומתקיפה ללא הרף, והקבוצה שלך בפניקה, וזו מכתיבה את ההתנהלות, והשחקנים שלך מתחילים לעשות שטויות ולמסור אחד לשני בתוך השש עשרה שלך, ועקבים ומשולשים ודרדלות והחזרות לשוער, והעיניים שלך נעות על הציר כדור – הגנה – שופט, ואתה עומד להתפקע וחושב לא רק על אבדן שלוש הנקודות המאיים לבוא, אלא גם על עצמת הפדיחה שתמרח על ראשך, במיוחד אם מדובר בדרבי, ואתה רוצה לעזור ולא יודע איך, ואז מגיע ביונדו ופוער את פיו ומשחרר לחלל שאגה חד משמעית: לפרדסים!

היה הרבה הגיון באותה מילה אחת שביונדו פלט באופן ברור ובריש גלי. תעיפו את הכדור לכל הרוחות. תפסיקו עם המשחק היפה, תפסיקו עם הניסיונות שרק מזמינים לחץ ועושים את מלאכתו של היריב קלה יותר, ותעיפו את הכדור לכיבינימאט, עכשיו!

*

ואת זה בליברפול לא מבינים, ולזה אין כל קשר לרכש מוצלח או לא, למאמן טוב או לא, למערכים מאוזנים כן או לא. זו הישרדות וזה כלל ראשון בהישרדות. לא עושים שטויות. עושים את הדבר הנכון בזמן הנכון, גם אם זה לא יראה כל כך יפה בעיני הפרשנים.

זה לא כמו להחמיץ הזדמנות טובה, זה לא שההגנה לא מגיעה לכדור קרן לפני חלוץ יריב, זו בוודאי לא תוצאה של בעיטת עונשין מוצלחת לרעתך. זו פעולה מחויבת ממצב מצוקה, ובמיוחד כשמאחוריך ניצב שוער חסר ניסיון והססן. ככה, דרך אגב, הגיע גם השער הראשון שחטפנו מבלקבורן. סדרה תמוהה של מסירות בין מרכיבי ההגנה כשהכדור נשאר בחצי של ליברפול, וכשהוא עובר בסופו של דבר, מחליט מישהו, שניצב קרוב הרבה יותר לשער היריב מאשר לשלנו, להחזיר את הכדור לשוער שלא ממש משתלט עליו והשאר, כפי שכולנו יודעים, כרוניקה עצובה.

זה קורה, דרך אגב, גם עם שוערים מנוסים. זה קורה כששחקנים מאבדים את הצפון ומנסים לשלוט בשעון המשחק על ידי עוד מסירה חסרת פשר ועוד החזרה חסרת תועלת לשוער. למרות שטויות איומות ניצחנו את בלקבורן וניצחנו גם אתמול בוומבלי. זה בדיוק תפקידו של דלגליש לגרום לשחקנים שלו להבין את הנחיצות בפעולות פשוטות ונכונות בעיתן, כמו להעדיף הרחקה בטוחה על פני עוד מסירה מסוכנת לשוער או חבר להגנה.

ובביונדית: לפרדסים!

*

וזה לאחים שלנו מהצד הלא נכון של ליברפול:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

ליגת שוקי ההון: האיש או הסיטואציה
כן, אני חושב שצריך לשדר ברצלונה - צ'לסי בימי הזיכרון

15 Comments

פנדלוביץ 15 באפריל 2012

נגד בלקבורן קיבלנו גולים מצחיקים כי דלגליש הרכיב ילד חלש ומבוהל כמגן ימני. זוכר את הפוסט בו קראת לתת לצעירים לשחק כי נגמרה העונה? אז הוא נתן לילד לשחק וכך זה נראה – ילד מול גברים. זה גם עלה בהרחקה של דוני.

וקראגר כבר עבר מספיק מאמנים בקריירה כדי שידע להרחיק כדור סתם. למעשה זה מאפיין של קראגר – להרחיק סתם. גם שטיפת מוח לא תעזור בגילו.

תאכלס היה משחק חביב, יום שמש יפה, דרמה, גול של קארול, עלו לגמר. תהיה מבסוט פעם אחת.

אסף THE KOP 15 באפריל 2012

מה הקשר למבסוט ?

היה לנו מזל שאברטון הם שכנים מסבירי פנים שאוהבים להחזיר שי על כל מתנה שהם מקבלים.

מול קבוצה יותר רצחנית זה לא יעבוד.

פנדלוביץ 15 באפריל 2012

אני פשוט לא מבין מה הטעם לכתוב תלונות לדלגליש על שהוא צריך ללמד את הבלם הכי מנוסה שלו להעיף כדורים בלי חשבון (במיוחד כשהבלם התמחה בזה כל הקריירה שלו). מה עוד שקראגר גם לא התמזמז ברחבה, היה לו קצר בתקשורת עם אגר מי מרחיק את הכדור.
וזה שבוע אחרי שבני קרא להכניס ילדים להרכב, ועכשיו הוא מתלונן שהילדים עושים שטויות ומוסרים אחורה לשוער.
הנכון הוא לא להיכנס לפאניקה ולהעיף כדורים בחזרה ליריב (במיוחד כשאתה ביתרון ונדחק אחורה) אלא לשמור על קור רוח ולהרחיק בצורה חכמה. כמה פעמים ראינו קבוצות שביתרון נלחצות ומרחיקות כדור בהיסטריה ומזמינות גלים על גבי גלים של לחץ?
תמיד יש מה לתקן, זה ברור. אבל צריך לדעת גם לשמוח אחרי נצחונות. לא לחיות כל הזמן בבאסה של "אוי ניצחנו בפוקס, נגד קבוצה חזקה זה לא יעבוד".

פנדלוביץ 15 באפריל 2012

נ.ב.: אני מת על לייטון ביינס. איך לא שמו עליו 10-15 מיליון וקנו אותו עד היום? שחקן פנטסטי.

בני תבורי 16 באפריל 2012

פנדלוביץ' אחי האדום,
ביקשתי להרכיב ילדים, אבל לא עוברים…
אל נא באפך, נסה לזהות את הציניות בדברי. אני מאוד מאוד שמח על העלייה לגמר, במיוחד לאור מה שזה עושה לאחינו מהעיר השכנה, אבל לגבי העפת הכדורים, זה לא רק לקראגר. זה לכל מי שחושב שבעיתות לחץ הכי טוב זה לעשות משולשים. אין שום פסול בלבזבז זמן ואין כל פסול בלהבין שהשוער שלך כל כך חסר נסיון ובטחון שהכי טוב זה לשמור את הכדור רחוק ממנו ככל האפשר. קאראגר חייב לנו כמה נקודות שאיבדנו בגלל טעויות שלו, ואני לא סופר שערים עצמיים, ובהחלט אנחנו חייבים לזכור לו הופעות מופלאות והירואיות בעבר שהולך ומתרחק…

פנדלוביץ 17 באפריל 2012

אם אני לא טועה קראגר הוא השחקן עם הכי הרבה שערים עצמיים בפרמיירליג. כולל בגמר נגד ווסטהאם ב 2006.
אז אם הוא עבר מגולים עצמיים לבישול יצירתיים ליריבה, זה סוג של התפתחות, לא?
אני חייב להודות שאברטון קבוצה מאוד חביבה עלי. אני יודע שיריבה עירונית אמורה להיות שנואה, אבל אני לא מתחבר כל כך לעינין השנאה בספורט. אם הייתי סקאוזר מבטן מן הסתם הייתי מרגיש אחרת, אבל אני ממש מסמפט את הטופיז.

ארנון 15 באפריל 2012

בני, עזוב רגע ליברפול בצד, נראה לי שיש לך כבר את כל האיכות והכמות של סיפורים כדי להוציא ספר על הפועל פתח תקוה.
ביג לייק!

בני תבורי 16 באפריל 2012

חכה ארנון, הדרבי בשבת יכול להפוך לפרק הסיום שטרם נכתב כמותו…

הופמן 16 באפריל 2012

הצחקת אותי לאללה בפסקה הראשונה. אחלה פוסט.

באבא ימים 16 באפריל 2012

התלונה לדלגליש היא על עצם הרכבת קראגר. מאז עונת 2009 קראגר הוא נבואת חורבן המגשימה את עצמה. אני בכלל חושב שעם קצת יותר ריכוז שלו היינו זוכים באליפות ב – 2009 (שניים מארבעת השערים שחטפנו נגד ארסנל היו באשמתו). דבר אחד בטוח – הרכבת קראגר בטענה שהניסיון שלו חיוני היא איוולת. כבר שלוש שנים שהוא נטל. אני לא מבין את ההגיון בלהרכיב אותו על פני הילדים. איתם לפחות אתה יודע שעם הזמן הם ישתפרו.

אולי יש בזה סוג של צדק פואטי. קראגר היה בדיחה עד שהגיע בניטס והפך אותו ממגן לבלם. אחרי שפעל (על פי השמועות ביחד עם ג'רארד) להעיף את בניטס הוא חזר להיות בדיחה.

matipool 16 באפריל 2012

צודק .
רק לחדד שבשלוש העונות הראשונות של בניטס ( ואולי גם ברביעית )קארגר היה בלם נפלא ומבחינתי , לא פחות מוורלד קלאס .

באבא ימים 16 באפריל 2012

נכון – בזכות בניטס שהפך אותו לכזה מהמהגן הימני המגוחך שהוא היה תחת הויה.

בני תבורי 16 באפריל 2012

בדיוק. ליברפול לא במצב שאו קאראגר או אהרון ויזן. יש עוד אופציות שהגיע זמנן.

אריק 17 באפריל 2012

בני הראשון אצלכם בתיקולים הוא אנריקה – 54 השני? לוקאס, למי שעוד זוכר – 51. אומר משהו על משחק הקישור האחורי וההגנה שלכם לא?
זה קצת מביך שאני יודע פרטים כאלה, םשוט ראיתי את זה במקרה באיזה בלוג…

בני תבורי 17 באפריל 2012

אריק,
לא מביך, גם אני יודע כמה דברים עליכם… :)
לעצם העניין, מאז פציעתו של לוקאס, קישור אחורי נוכח/נפקד בליברפול שעדיין לא התאוששה מעזיבתו של הגרזן מאסצ'רנו. לא יודע איפה קראתי שאדם יהיה אחד כזה…

Comments closed