החלילנים (על הספר של דורפן וזנדר)

אני ממליץ לא לקרוא את "האוניברסיטה הקטנה של הספורט" שכתבו רונן דורפן ואלון זנדר כי...

המוכרת בסטימצקי עמדה ליד דלת החנות ונופפה לי בידה. התקרבתי והיא אמרה שיש לה בשבילי בדיחה חדשה וספר חדש מצוין. אני לא כל כך מאמין לזבניות בסטימצקי. אני מבין את הצורך להתפרנס, אבל לשקר בשביל זה?

בסוף זה היה הפוך. הבדיחה הייתה מצוינת. אם תישארו, אספר לכם בסוף.

*

יש לי היום מצב רוח טוב ואני גם רוצה לנקוט גישה חיובית ולכן אני ממליץ לכם לא לקרוא את הספר החדש "האוניברסיטה הקטנה של הספורט" שכתבו רונן דורפן ואלון זנדר (בסדרת מדריכי גורדון – כל הזכויות שמורות לצרפתי חדד בע"מ/הוצאת גורדון, זמנהוף 23 ת"א).

ואני אסביר.

קודם כל כי הוא קצר מידי. אני חושב שבארבע שנים ובשביל המקדמות ששילמו להם, יכלו המחברים להוציא משהו יותר מעמיק.

דבר שני, או קי, יש בו סיפורים יפים ואני איעזר בו מדי פעם, אבל אני זה לא דוגמא.

דבר שלישי, אני חושב שאפשר לצפות מסופרים שרוצים להגיע לכמה שיותר קוראים, שיצניעו קצת את נטייתם להתפעל בצורה לא שקולה ולא בוגרת בכל פעם שהם נדרשים לאזכור קבוצת הכדורגל האהובה עליהם ויפסיקו לרייר על מיתולוגיה כוזבת ומלאת פרטים לא חשובים כמו למשל המושב האחורי של האופנוע  שעליו הוסע אלכס פרגוסון בדרך לפגישה עם אריק קנטונה במסעדה בפריז שנסגרה במיוחד לצורך המפגש החשאי שנועד להחזיר את הצרפתי לפעילות אחרי עונש ההרחקה בעקבות הבעיטה בפרצוף של האוהד הגזען של קריסטל פאלאס!

אגב, את ה"סאן" שפרסם תמונות כוזבות מהאירוע – לא המסעדה, הבעיטה – הם לא מחרימים. את זה עושים רק סקאוזרים מפונקים.

ועוד אגב, קנטונה הוא היחיד בספר שבאיור המוקדש לו ניתן לראות גם איזו מפלצת קפיטליסטית מימנה את הקבוצה ששיחק בה. טוב, גם טוני קאסקרינו. אבל הייתי מצפה מהם לקצת יותר רגישות כשמעמד הביניים נשחק.

*

בסעיף המיוחד לקאמבקים הגדולים בהיסטוריה, הם אינם יכולים כמובן, להתעלם ממה שקרה באיסטנבול בעשרים וחמישה במאי 2005 והם מקדישים לאירוע כמה מילים. אתם מבינים? הקאמבק, הגדול בהיסטוריה, זוכה אצלם ל…רגע…רגע…מאה ותשע עשרה מילים בערך, בדיוק כמו יוליאנה סמיונובה המטריה האווירית. פרופורציות.

בכלל, כשהם כותבים על ליברפול המופלאה, קשה שלא לדמיין את אחד מהם מקיש בתיעוב על המקלדת בעוד השני מצמיד לפרצופו שקית הקאה.

*

יש למחברים נטייה להתייחס ברוב הדר לאירועים זניחים וחסרי חשיבות כמו שיא הקריקט המפורסם ביותר, ממוצע הקריירה של דון ברדמן האוסטרלי, שעוד מקבל כפול מילים מהניצחון המופלא של ליברפול על מילאן, וכשהם נאלצים להזכיר את ג'רארד זה בכלל נשמע כאילו שמישהו יורק.

וויליאם שטייניץ, שחקן שח עם שם של שר אוצר, מקבל כבוד להיות הראשון המונצח בפרק "שישה ספורטאים שאין עליהם". למה? הוא ניצח עשרים וחמישה טורנירים ברציפות. מעניין אם היה מוזכר בכלל בספר אילולא היה יהודי אוסטרי שהציג לראשונה בטורניר בווינה את הגישה החדשה הנקראת "המשחק הפוזיציוני" כבר ב-1873. עכשיו זה הזמן?

גם אחרי שכולנו ליווינו ברעד והדרת קדושה את מאבקו ההרואי של בוריס גלפנד נגד הצורר ההודי, הם פתאום חושבים שחשוב שנדע מהי הגנה סיציליאנית.

*

תראו, אני לא מתנגד שסופרים יחשפו בפנינו את הידע שלהם, גם אם בחלקו מדובר בשטויות שלא ייקחו אותנו לשום מקום. אבל אין פילטרים? אין עורך? אין מבוגר אחראי?  לבזבז כספי ציבור על ניתוחי אורתוסקופיה?

אפילו קורניקובה מוזכרת שם. לא ברור שזה רק בגלל איך שהיא נראית? את מילדרד "בייב" דידריקסון הם מזכירים בקצרה ומבליטים את עובדת היותה לסבית ועל לו גריג הם מפיצים שמועות שהיה חולה. יפה ככה? והתמונה של ג'ו דימאג'יו נדבק לישבן של מרילין מונרו, סליחה, אבל יש ילדים בבית.

*

אז מה אם הספר נראה כמו פטריק קים שכבר מזמן התגעגעתי להחזיק ביד. אז מה אם האיורים של ליאב צברי מופלאים. אז מה אם יואב ויכסלפיש ורמי רוטהולץ – שניים שבהחלט יודעים על מה הם מדברים – מוזכרים כמי שתרמו וסייעו רבות. בשביל זה לקחת ארבעים וארבעה ₪? (אם קונים בצומת ספרים, מקבלים גם ספר אחר בשמונים אחוז. אם בסטימצקי, משלמים שמונים ושמונה ₪ ומקבלים ספר אחר חינם).

והכי מרגיז, ספר שלם, 319 עמודים בכריכה רכה, עשרות סיפורים, מאות שמות ואלפי פרטים, ואפילו לא מילה אחת על מוטי קקון.

אז זהו. אני את שלי אמרתי. אתם אנשים בוגרים, קחו החלטה. רק אל תגידו שלא ידעתם.

***

והנה הבדיחה. בכל זאת צריך לגמור עם משהו חיובי:

ישראלי אחד הוא הניצול היחיד מספינה שנטרפה בלב ים. הוא מבלה כבר שנים לבד על אי בודד ומפנטז על האלי ברי.

יום אחד מביאה הסערה ניצולה יחידה מספינה טרופה. האלי ברי. לא אכנס לפרטים, אבל מה שקורה ביניהם הוא הרבה מעבר לפנטזיות שהיו לו.

טוב לך איתי? היא שואלת ביום אחד כשהיא מתרפקת עליו על מחצלת מענפי בננות מתחת לפרגולה של שמים כחולים עם ים ברקע.

בטח טוב, הוא אומר, אבל רק משהו אחד חסר לי.

הכול בשבילך, היא אומרת.

לכי תקצצי את שיערך קצוץ קצוץ ותבואי תגידי אני משה. הוא אומר.

היא עושה כדבריו ובאה.

אני משה, היא אומרת.

אה משה אחי, הוא אומר, לא תאמין את מי אני מזיין…

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

יודעים לנהוג לא רק שמאלה (על הנאסקאר ב-גלן)
חצי מקצוענות כערך

44 Comments

פנדלוביץ 14 באוגוסט 2012

מחכך את הידיים… קנאת סופרים תרבה אקשן…
YNWA

אנונימוס 14 באוגוסט 2012

אהבתי את הבדיחה.
ותודה גם על ההמלצה, אדע להישמר מפני הספר של זוג השלרטנים הנ"ל.

MG 14 באוגוסט 2012

1. יותר מהבדיחה הצחיק אותי שהמילה השניה מתחת לתמונה עם הלוגו של "צומת ספרים" היא "סטימצקי".
2. יפה בני, ככה כותבים ביקורת חיובית – בין השורות (אלא אם לא הבנתי את הטון ורוח הדברים ואז אני מתנצל).
3. בני, האם זה נכון שלראשונה מאז שנות ה-90 אוהדי הפועל פ"ת הגיעו להסכמה עם הנהלת הקבוצה? אני מדבר כמובן על כך זכולם רוצים שהזוכה בהישרדות VIP יהיה איתי שגב…

בני תבורי 14 באוגוסט 2012

MG,
הבנת. תודה.
לסעיף 3 – האוהדים וההנהלה תמיד הסכימו, רק שמאיר שמיר שולתתת…

באבא ימים 14 באוגוסט 2012

כל שנותר עכשיו זה לקוות שהספר טוב כמו הביקורת.

MOBY 14 באוגוסט 2012

עד להיכן ידרדר מעמד הסופר?
היום כל זב חוטם בעל בלוג ואתר, חושב שהוא יכול לפתוח אוניברסיטה :)
אני מעריך שבשקט ובהיחבא (ויכול להיות שאני טועה בענק) פתאום הסופרים המוכשרים הללו תומכים במעשיה של שרת התרבות והספורט. ימות המשיח בפתח (לפחות מלחמת גוג ומגוג….)

MOBY 14 באוגוסט 2012

החשוב מכל, מזל טוב על הולדת הספר.

דובי מילר 14 באוגוסט 2012

תבורי – הרגת אותי על הבוקר…

דני 14 באוגוסט 2012

שכנעת אותי ל לקנות. מי שלא אוהב את גרארד שיהיה עני

ארנון 14 באוגוסט 2012

גדול אתה, בני.
יש להוסיף ולחקור את התופעה של סופרים צעירים ואמיצים המעיזים להוציא ספר בו לא מופיע אף איזכור של העיט הפתח תקואי. נראה לי שזה נהיה טרנד שיש להיאבק בו.

יריב ס. 14 באוגוסט 2012

הזמנתי את הספר ומחכה בקוצר רוח
בני, אשמח אם תכתוב את הפרק החסר על ליברפול – אני בטוח שהוא יהיה יותר מ 319 עמודים

ניינר 14 באוגוסט 2012

סוף סוף מישהו חושף את הכישלון הגורף של הספר הזה. בכל מאות העמודים היבשושיים הללו לא מצאתי שום אזכור לאימפריות טוטנהאם הוטספר וגולדן סטייט ווריורס. איך אפשר לכתוב על ספורט מבלי להתייחס לשני מועדוני הפאר הללו? שרלטנות, כבר אמרנו? אני מרגיש מרומה…

בני תבורי 14 באוגוסט 2012

ניינר,
אתה מבין? העולם שלהם מתחיל ביונייטד וגם נגמר שם.

ניינר 14 באוגוסט 2012

מה זה הפאקינג יונייטד הזה? זו לא חברת אוטובוסים עם אוטובוסים אדומים כאלו?

לא חשוב 14 באוגוסט 2012

טרם קראתי את הספר אך בתור מישהו שכתב ספר אחד או יותר על ספורט (ואפילו אוהד את הפ פ"ת) לדעתי יש קודם כל לברך על תוספת לארון הספרים המדולדל משהו ובעיקר מאושיה כמו רונן..

איתן בקרמן 14 באוגוסט 2012

למרות שמדובר באוהד יונייטד? ובכלל, מה הם מבינים בספורט דורפן וזנדר האלה, שיכתבו על חומוס עדיף!

דורון 15 באוגוסט 2012

אז על מה אברהמי יכתוב?

בני תבורי 14 באוגוסט 2012

להפועל פ"ת יש אוהד שכותב ספרים? הצג עצמך מיד ותזכה לתהילת עולם!

איציק 14 באוגוסט 2012

עם כל הכבוד לפרסומת לספר ולבדיחה שהיו ברמה סבירה, החלק הנפלא של הפוסט זה שהיה שווה להמתין לו הם שני הכוכבים, לואי ודני.

בני תבורי 14 באוגוסט 2012

לגמרי!

A foreigner 14 באוגוסט 2012

Now I understand what utube is all about.
Thanks Benni for making my year.
If only our national team would leave on the field as much sweat as Louie left…

דביר 14 באוגוסט 2012

אחלה בדיחה!

אדם בן דוד 14 באוגוסט 2012

ליאב צברי גאון.

D! בארץ הקודש 14 באוגוסט 2012

אני כבר קניתי את הספר ואפילו קראתי שני פרקים קצרים ומלאים אבל אני מסרב להמשיך לקרוא כדי שלא אגנוב לעזי את המקום הראשון בחידונים הקרובים.

סימנטוב 14 באוגוסט 2012

LOL

שלו 14 באוגוסט 2012

חזרתי מיומיים בלי שינה ממילואים, הספר חיכה לי בתא הדואר ואכן רק ההקדמה מצדיקה את קניית הספר.
אמא שלי שאמונה על חינוך הדור הצעיר במשפחה קראה את הפרקים הראשונים וכבר היום קנתה מספר עוץקים לנכדים המתבגרים.
אז נכון שאנחנו בצד בו מרוחה החמאה, אבל חיכינו כל כך הרבה שנים מגיע לנו להנות.

ש. בן ד. 14 באוגוסט 2012

בני רק שתדע שאתה לא בסדר…
אני בדיוק חוזר מהעבודה ופותח את המחשב וקורא את הפוסט שלך. מיד החזרתי את הבגדים ורצתי לעבר הדלת לחנות הספרים הקרובה לביתי עד שנזכרתי שהספר כבר ממתין לי משבוע שעבר על המדף בחדר כדי שתיגמר האולימפיאדה…

עפ"י מה שהספקתי לקרוא בין הפוסטים של דורפן זה שווה את המחיר המלא (ואף מחיר של ספר עיון…). מצטרף לכל ההמלצות.

בני תבורי 14 באוגוסט 2012

אתה קורא את הפוסטים שלי לפני מקלחת?

ש. בן ד. 16 באוגוסט 2012

מוריד את בגדי העבודה (מדים במקרה שלי…) ואז עובר לקריאת הפוסטים…

אריק 14 באוגוסט 2012

לא הבנתי על איזה קבוצה ועל איזה קאמבק אתה מדבר? סאונסי?

בני תבורי 14 באוגוסט 2012

מה פתאום, 19 אוקטובר 1963, הפועל פתח תקווה חוזרת לניצחון 3:4 אחרי 0:3 של הפועל ת"א במחצית.

גמל 15 באוגוסט 2012

אחד ממליץ לא לקנות את הספר שכתב ההוא שממליץ לא לשמוע את תוכנית הרדיו של אותו אחד. תככים, מזימות ורוקנרול בדה באזר.

בני תבורי 15 באוגוסט 2012

קוזה נוסטרה

קובי תל אביב 15 באוגוסט 2012

וואו! כל כל מתאמץ ומשעמם שפשוט לא הצלחתי לקרוא עד הסוף, ולא משנה כמה התאמצתי…

בני תבורי 15 באוגוסט 2012

אתה רוצה לדבר על זה?

גמל 15 באוגוסט 2012

הכל התחיל כשהוא היה תינוק, אמא שלו זרקה אותו באוויר פעמיים אבל תפסה אותו רק פעם אחת.

זוהר 15 באוגוסט 2012

שיכנעת!!! רץ לקנות.

צור שפי 15 באוגוסט 2012

אני תמיד קורא שלושה ספרים במקביל וכרגע השלישיה שלי היא הספר הנ"ל, "תיק דרעי" של מרדכי גילת ו"האיש במצודה הרמה" של פיליפ ק. דיק על העולם אחרי שגרמניה הנאצית ויפן ניצחו את מלחמת העולם השניה. כשאני מתעייף מפיתולי השחיתות ומהבדיון מסמר השיער אני מוצא קצת מזור ונחמה באנציקלופדיה.

אלכס 15 באוגוסט 2012

לפחות אחד מהם הוא קלאסיקה, (:
אבל ברצינות, "האיש במצודה הרמה", מעבר להיותו יצירת מופת, הוא גם הארכי-טיפוס של הז'אנר של ההיסטוריה האלטרנטיבית.
והאנציקלופדיה היא כנראה, מקור לא מבוטל של מזור,נחמה ועניין ספורטיבי, בקרוב אני מקווה לקרוא אותה גם כן.

הגולנצ׳יק 31 באוגוסט 2012

ממתי הספר הזה ? יש מצב שהוא נכתב אחרי ״אילו נוצחה ישראל״ (שבו 3 סופרים ישראלים מספרים על תבוסה ישראלית במלחמת ששת הימים).

נ.ב
תענוג לחזור להגיב פה אחרי זמן רב

אסף THE KOP 15 באוגוסט 2012

מתי יוצא הסרט ?

אורי מלמד 15 באוגוסט 2012

תודה על ההמלצה. בזכותה שמעתי על הספר. היום קניתי.

רועי מ 16 באוגוסט 2012

יפה כרגיל

מאשקה 18 באוגוסט 2012

קניתי את הספר ביום שישי.
שבת כשחום מעיק בחוץ, במזגן בביתי קראתי עד כה 180 עמודים רצוף.
ספר מקסים !!!
רוצו לקנות.

Comments closed