בקטנה (ביקור באיצטדיון ראש הזהב)

בבונים, פקיאו, ג'רארד ואסולין. ככה בקטנה

 

כמה עניינים על סדר היום:

בשישי האחרון, הבן שלי גילי, זה שגיירתי אותו ממכבי חיפה להפועל פתח תקווה תוך שאני מנצל את עובדת היותו בן שבע בלבד, גרר אותי למשחק נגד הכח רמת גן בראש הזהב.

מה אגיד לכם, אתה יושב באצטדיון מפואר על כסאות מרופדים, יכול להריח את הדשא המדהים, לא אוכל גרעינים (!) כי אסור, הולך להשתין בשירותים מפוארים ומרגיש אמריקה, עד שמתחיל המשחק.

מסתבר ששינויים בהרגלי הצריכה לא משפיעים על הרגלי הצריחה של אוהדים מסוימים, שמשריקת הפתיחה של המשחק פוערים ג'ורה בלתי מרוסנת ולא מפסיקים לקלל ולנאץ את השחקנים והמאמן וממש לא חשוב שהילד הקטן שלהם יושב לידם ופוער עיניים גדולות בתדהמה, אולי אפילו בבהלה.

טוב, מחפוד בטח לא נעלב, גם לא השחקנים. אבל הילד שלכם, מעניין מה הוא לוקח איתו הלאה לחיים אחרי שהוא רואה את האבא שלו מתבבן עם שנאה בעיניים וקצף על השפתיים. לאיזה מסקנות הוא יגיע ומה הוא יישם כשיתבגר. מילא אין לכם טיפה כבוד, אבל גם אחריות לילד הפרטי שלכם אין? חינוך זה לא משהו שאבא מחויב לו? ועוד אחר כך יבואו הסמול ויאשימו את הכיבוש.

יאללה תירגעו ותהיו אוהדים.

ועוד נחזור לפתח תקווה עוד מעט.

*

לעומת השבת שנגמרה טוב – גם חמין ראשון של העונה יצא פצץ – השבוע שלי התחיל רע עם הנוק אאוט שמני פקיאו חטף. זה לא שיש לי משהו נגד מארקז, אבל יש לי המון בעד פקיאו. אחד הפיליפינים בקיבוץ סיפר לי שהאיש שגדל בחרא, מעולם  לא שכח מנין בא ותורם לקהילה הרבה יותר מכבוד של אלופים. זה לא שבגלל זה מגיע לו לנצח, אבל את הלב שלי הוא שבה.

וחוץ מזה, מילא להפסיד, אבל נוק אאוט בשנייה אחרונה של הסיבוב השישי?

*

חשבתי לכתוב משהו על ליברפול – ווסטהאם לפני המשחק, ונזכרתי שבדיוק לפני שנה כתבתי וזה נגמר בשלישייה שחטפנו ועוד בניצוחו של אברם. חבל, אם הייתי יודע את התוצאה מראש יכולתי להוציא שירה. מצא חן בעיני שג'ונסון וקול שגדלו בווסטהאם החליטו לחגוג בצנעה. גם מצא חן בעיני שחזר לג'רארד הביטחון והוא סוף סוף הבקיע ועוד בראש. אבל לשער שלנו? מה, אתה נירו לוי?

*

ובחזרה לפתח תקווה. כששמעתי שלילך אסולין שופטת אותנו נגד הכוח, שמחתי כמו ששמחתי כשראיתי שאת המטוס שלנו מכריסטצ'רץ' לאוקלנד מקברנטת אישה. למה זה? כי אני חושב שנשים לא יכולות לעשות כל דבר שגבר עושה, אבל לפקד על מטוס ולשפוט בכדורגל ועוד הרבה דברים הן בהחלט יכולות ולא פחות טוב.

למה זה כל כך חשוב לי? בגלל שאני טיפוס כזה בדרך כלל וגם בגלל הסיפור הבא בפרט: בשבוע שעבר סיפרתי לכמה חברים בחדר האוכל  בקיבוץ על בלצ'ר שרצח את חברתו קסנדרה פרקינס ואחר כך התאבד. "מה אתה אומר", אמר אחד החברים בזעזוע שנראה אמיתי, אחר כך הוא קימט את מצחו, חשב שנייה ואמר: "טוב, לך תדע מה היא עשתה לו, אולי שכבה עם מישהו אחר?"

בקיצור, אתם מבינים? ואני לא מתכוון להעליב את הבבונים בכל פעם שמישהו מבני מיני מתנהג כמותם.

*

אבל נחזור ללילך אסולין. קודם כל היא מקצוענית ורואים את זה כבר בחימום למשחק. שנית, יש לה כושר גופני מטורף והיא ממש ליד כל התרחשות חשובה במגרש בזמן אמת. היא לא טעתה לאורך כל המשחק יותר מכל שופט אחר שקוון מתלהב מכשיל אותו בסימון לנבדל, ומתברר שאפשר לנהל משחק כמו שצריך ולפסוק היטב גם מבלי להלך אימים על השחקנים, לאבד את העשתונות ולשלוף כרטיסים עד כדי זילות.

גם באירוע מעורר המחלוקת היחיד שהיה, היא לא טעתה בפרשנות לחוק, אבל לדעתי שגתה בקבלת ההחלטה. הפועל פתח תקווה הבקיעו שער ורצו להודות להוריהם שהביאוהם עד הלום וכו'. בינתיים רמת גן הוציאו כדור מהאמצע והבקיעו מבלי שיהיה מישהו בדרך להפריע להם. אסולין אישרה את השער.

*

חוקית, זה נכון. כל השחקנים היו בתחומי המגרש, כל קבוצה הייתה בחלק המגרש שלה ולא צריך לחכות לשריקת שופט. אלא מה, שחקנים מתחבקים, זה חלק מהכדורגל, ככה יפה? לא מן הראוי לתת להם עוד כמה שניות לחגוג? ועוד להפועל פתח תקווה שחגיגות זה לא הצד החזק שלהם?

תחייכי, תגידי לרמת גן שזה בסדר אבל אל תאשרי את הגול. חגיגות אחרי הבקעת שער – ובהחלט אלה של הפועל לא היו מוגזמות ולא לוו במעשים אסורים כמו הורדת חולצה או עלייה ליציע – הן דבר מקובל ולא נראה לי נכון להעניש על כך. המתנה של עוד חמש שניות הייתה מחבלת בשטף המשחק? אז יחכו קצת החבר'ה מהכוח, הרי לא מדובר כאן בחריגה בוטה מכללי המשחק או מהמקובל במצבים דומים. למה ככה?

*

ובסופו של דבר, הבל הבלים הכול הבל. ענת גוב, אישה מעוררת השראה הלכה לעולמה.

חבל ועצוב.

*

(טוב נו, והפורטי ניינר'ס…)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

השראה במגרש הפוטבול (פוסט אורח מאת מיכאל בבלי)
86: עם כל הכבוד לשיא של מסי...

32 Comments

B. Goren 10 בדצמבר 2012

אהבתי בני.

MG 10 בדצמבר 2012

אם זכרוני אינו מטעני, היה מקרה שפסלו גול לבית"ר י-ם.
בעודם חוגגים את השער, מכבי ת"א חידשו את המשחק (באופן חוקי) ואיווניר כבש מול יוסי מזרחי (שלימים אמר שטעה כאשר ניסה למנוע את כיבוש השער).
המקרה ההוא עשה הרבה רעש. חבל שלא לומדים להבא.

אלי 10 בדצמבר 2012

זה מקרה שונה לחלוטין.
השער של בית"ר נפסל (אני חושב בכלל נבדל), השופט לא שרק לשער ולא סימן עם היד, הקוון לא רץ לכיוון האמצע, כלומר כל שחקן כדורגל מתחיל היה צריך להבין שהשער לא אושר ואין סיבה לחגיגות.
ומכבי פשוט המשיכו לשחק כרגיל.

ניינר 10 בדצמבר 2012

אחד השירים הנפלאים ביותר שאי פעם נכתבו ובוצעו. יהי זכרה ברוך
ובעניין האיצטדיון, זה נכון שיש שם בית שימוש יותר מפואר מהילטון כפי שטען ראש העיר?

אפריים 10 בדצמבר 2012

לא.
ואם הוא חושב ככה אז שילך לעשות סופשבוע ביציע המזרחי של האצטדיון עם ארוחת שבת 'מפנקת' ודלוחה במזנון. הכל כלול!!!

בני תבורי 10 בדצמבר 2012

ניינר,
בחיי שכן וכל עוד שתי המלאבסיות בלאומית, זה גם יישאר כך לאורך זמן…

ניינר 10 בדצמבר 2012

אני זוכר שהוא התראיין בערב הפתיחה והתמימות והעלגות שלו נגעו ללב. יאללה העיקר שיש לכם איצטדיון באם במושבות ונקווה שלנצח מכבי ישחקו בליגות נמוכות

אדם בן דוד 10 בדצמבר 2012

ניק דרייק זה מתנה מיוחדת שהקב"ה נתן לבני האדם.

שלו 10 בדצמבר 2012

בני,
במה שונה התנהגותם של הבבונים ביציע מזו בכביש, בתור, או סתם ברחוב?

בני תבורי 10 בדצמבר 2012

שלו,
לגמרי לא שונה, רק שהפעם הכדורגל היה שם במקרה…

פילוסוף רדום 10 בדצמבר 2012

שלו – זה בציניות הבבון זה הכותב…

Amir A 10 בדצמבר 2012

המתכון שלך לשניצל כבר עשה עליה לקונטיקט. עכשיו בבקשה את המתכון לחמין.

בני תבורי 10 בדצמבר 2012

Amir A,
נהדר. פוסט מיוחד בנושא החמין מתבשל.

Zivush 11 בדצמבר 2012

גם לפילי השניצל עשה עלייה

באבא ימים 11 בדצמבר 2012

יש עוד קוראי דה באזר בפילי?

אזי 11 בדצמבר 2012

יש פינת מתכונים!?

D! בארץ הקודש 10 בדצמבר 2012

בני, אני כבר לא יודע איפה לשים את כל המחמאות שמגיעות לך
אבל על ניק דרייק מגיעה לך עוד אחת ענקית.

צור שפי 10 בדצמבר 2012

פשוט לא יאומן הקטע הזה של ההורים שלא ערים לנזק שהם גורמים לילדים שלהם. מזכיר לי סצנה (סצנת הפתיחה נדמה לי) ב"the meaning of life" של מונטי פייטון שבה אשה אחוזת צירי לידה מוסעת על ידי הרופאים במסדרון בית החולים. היא צורחת מכאבים "what should I do what should I do" ותשובתו המופתית של ג'ון קליז היא "nothing. you are not qualified". אשכרה.

גמל 10 בדצמבר 2012

כל המזכיר את מונטי פייתון בשיחה על ספורט כאילו הציל נפש אחת בישראל (או בכלל)

אנונימוס 10 בדצמבר 2012

פוסט מרגש באופטימיות ועודף המענטשיות שבו

בני תבורי 12 בדצמבר 2012

תודה

גמל 10 בדצמבר 2012

אסור לפצח גרעינים? זאת שערוריה!

בני תבורי 10 בדצמבר 2012

אשכרה ככה.

גמל 10 בדצמבר 2012

Haven't the Jewish people suffered enough?

בני תבורי 12 בדצמבר 2012

מצד שני, מעשנים שם כאילו אין מחר. אתה יוצא מאצטדיון פתוח מסריח כמו ממועדון לילה בנפולי…

אסף THE KOP 11 בדצמבר 2012

צעד נכון היה לאשר את השער ולשלוף במקביל אדום לקפטן הקבוצה הכובשת על חוסר ספורטיביות.

ככה, גם היו מצייתים לחוקי המשחק וגם לחוקי ההוגנות הספורטיבית.

בני תבורי 12 בדצמבר 2012

מממ…חמור מידי לדעתי ובמיוחד אם השער חוקי. חוסר ספורטיביות אינה כוללת ענישה חמורה כל כך. מצד שני, חיוך נחמד של השופט תוך שהוא מסמן לביטול המהלך יכול לשים את הדברים בפרופורציה הנכונה.

איתי 11 בדצמבר 2012

טור מצוין, במיוחד החלק לגבי הקללות הלא מובנות.
תואם לגמרי את השקפתי, כמו שאפשר לראות בדף הפייסבוק שפתחתי "מוציאים את האלימות מהספורט":
http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%98/100117740159371
מוזמנים לתמוך, לעשות לייק, לשתף ולפרסם.

בני תבורי 12 בדצמבר 2012

יוזמה ברוכה איתי, מצרף את תמיכתי ומקווה שיצטרפו גם אחרים. הקלות הבלתי נסבלת בה אנחנו מוותרים על חלקנו בחוויית הספורט, בלתי נסבלת בעיני. אני יודע שלא פשוט להתקומם ולבצע את המהלכים שאתה מציע, אבל מישהו צריך להתחיל איזה גל מקסיקני ואני מאמין גדול במהלכים קטנים וסוחפים.

ברמן 12 בדצמבר 2012

אהבתי.
ביום ראשון אחה"צ הייתי ביציע הדרומי של ה- Stick וצפיתי בניינרס שלך מנצחים את הדולפינס שלי. אין כמו game day in the stadium , היו לנו אחלה מקומות, קלמנטינות אורגניות מתוקות, משחק מלהיב, שמש חורפית, טעם של אנטריקוט על האש שנשאר מ- tailgating לפני המשחק ויציע שלם של בבונים לבושי ארגמן וזהב שדאגו לתאר לנו בקולות רווי בירה לייט מה הדולפינים עושים אחד לשני מאחור.
משמאלי, בצד השני של המעבר, ישב אחד עם בנו שנראה מקסימום בן 8. לאחר שווייק ממיאמי עשה סאק לקאפרניק, הבבון הזה ניסה לתתלי הנחיות מה לעשות עם האיבר המדולדל שיש לו בין הרגליים. כששאלתי אותו אם הוא מנשק את האמא של בנו עם הפה הזה הוא התעצבן עלי והזהיר אותי לא לדבר על אשתו. חייכתי אליו והבטחתי לשתוק אם הוא יבטיח לספר לה איך הוא מדבר ליד הבן שלה.
לגבי הניינרס- קאפרניק נראה מבטיח גם במציאות וגור עשה חיקוי מדהים של כדור פין-בול כל המשחק. כל מה שנותר לי זה לקוות שאתם מספיק טובים לנצח את הפטריוטס השנואים בפוקסבורו בראשון הבא.
חג שמח!

בני תבורי 12 בדצמבר 2012

היי ברמן,
זה שהשגת כרטיסים למקומות טובים בסטיק מעידים על מצבך הכלכלי או על כך שהניינרס עדיין לא ממלאים את האצטדיון הביתי שלהם?
בכל אופן, אני הייתי מעיר לאוהד ההוא רק בתנאי שהיה לי אותך על יד…
פוקסבורו זה משהו שיגרום לי לא לישון יומיים לפני ואני מקווה שלא עוד יומיים אחרי…
!!!In kaepernick We Trust

Comments closed