ככה לוקחים אליפות

מנצ'סטר יונייטד מובילה את טבלת הפרמייר ליג עם שלושים ותשע נקודות, שש יותר ממנצ'סטר סיטי שניצבת אחריה. אגב, זו כבר השנה שנייה ברציפות שהעיר מנצ'סטר משמשת כ O.K. CORRAL של הכדורגל האנגלי וזה שאפו גדול.

מה שהופך את זה למעניין יותר היא העובדה שליונייטד יש כבר שלושה הפסדים העונה (איזה כיף לכתוב את זה…לא יכול להתאפק), ולסיטי אחד בלבד. לעומת זאת, יונייטד מנצחת בשלושה עשר המשחקים האחרים ואילו הסיטי  לעומתה, מנצחת תשע פעמים  ושש פעמים יורדת מהדשא רק עם נקודה אחת למשחק.

*

אני לא יכול להגיד היום אם האליפות באנגליה סגורה. מחזור חג המולד לפנינו, החלון של ינואר, חורף קשה, ליגת אלופות קשה ליונייטד ורק הליגה באנגליה לסיטי ואני גם לא טוב בנבואות.

מה שכן, אני חושב שמי שראה את הדרבי האחרון בין השתיים, משחק מטורף לגמרי, יכול ללמוד משהו על מגמות.

הסגל של הסיטי נוצץ יותר מזה של יונייטד. ההגנה והקישור מורכבים משחקנים שעל הנייר טובים יותר. בהתקפה זה מתאזן איכשהו עם הצירוף רוני – ואן פרסי – צ'יצ'יריטו. אבל למרות זאת, מי שרדף בדרבי היו המארחים, ואם לא טעות שיפוט חמורה – ומכיוון שלא מדובר בליברפול אין לי בעיה לחרוג מהחלטתי לא להתלונן על שיפוט – המשחק יכול היה להיות מוכרע בשלב מוקדם בהרבה ובתוצאה מביכה למדי.

*

אני לא מת על פרויקטים גלקטיים. תהליכי בנייה לאורך זמן מרגשים אותי יותר. מגדלים ילד באקדמיה, קונים נער צעיר כפרוספקט, משבחים עם קנייה של תותח רציני או שניים, והולכים למלחמה. השיטה של לצאת לשופינג ברחבי הגלובוס עם רשימה ולשפוך כסף בלי גבול על כוכבים ידועי שם, לא אהובה עלי באופן מיוחד. ההוראות היוצאות מטעם בעלים עתירי ממון ועניים באתיקה "תביאו את רונאלדו, תביאו את מסי, תביאו את שכטר… ", דומות בעיני לכלב מתרוצץ שמשתין ומסמן גבולות שזה עובד עד שמגיע כלב גדול יותר.

הפרויקט הגלאקטי של מנצ'סטר סיטי הציג רק לפני שנה עונה מדהימה עם דובדבן, אבל מה קורה שם השנה, איך זה שכל אותם כוכבים נמצאים היום רק במקום השני וליגת האלופות כבר שנה שנייה ברציפות נגמרת להם מוקדם מידי?

אני לא אוהד של הסיטי ולא יושב על הפיירול שלהם, כך שמצבה של הקבוצה לא מדיר שינה מעיני, אבל הוא בהחלט יכול לשמש פלטפורמה לנושא העיקרי של הפוסט – אוכל. ולא סתם אוכל. חמין.

*

חמין – השם נגזר מהמילה הלטינית CALENTAM שפירושה "להיות חם" – נקרא צ'ונט אצל הפולנים, טשולנט במבטא ליטאי-רוסי, טבית בעיראקית, סכינה או דפינה אצל המרוקאים, אושיסבו אצל הבוכרים ובעוד גרסאות בעדות אחרות. זה נשמע כמו הרכב גלקטי, אני יודע, אבל בסופו של דבר מדובר בתבשיל מנצח, טעים להפליא, מכיל המון ויטמינים, פשוט להכנה ומרכיביו זולים יחסית.

על אף הניואנסים והרכיבים הגסטרונומים השונים, אופן הכנתו, משך הזמן הנדרש לבישולו, היום הייחודי בשבוע המוקדש לו, ואם תרשו לי גם כל התוצאות הנגזרות מתהליכי העיכול הבאים בעקבותיו, זהות.

*

אני קושר את זה למצבה של הסיטי, או אפילו צ'לסי אם תרצו, כי בבישול חמין, כמו בפרויקטים גלקטיים בכדורגל, הגישה שאומרת בואו נקנה את הנתחים המובחרים והיקרים ביותר ונכניס לסיר המשוכלל ביותר ובכך נבטיח לעצמנו את התבשיל המוצלח ביותר, שגויה. בחמין, בדיוק כמו בכדורגל, יש חשיבות מכרעת לסידור הנכון והמדויק של המרכיבים בסיר ועל המגרש, כך שבסופו של דבר, נוכל להפיק מכל אחד מהם את מירב התועלת. בבישול, כמו בכדורגל, צריך נשמה, טיפול נכון ויחס ראוי לכל מרכיב. עצם שמו וייחוסו של השחקן/נתח, לא יתנו מאליהם את התוצאה המצופה. מה שעושה את החמין למנצח, זה הערבוב, לא ניצוץ וזוהר של מרכיב כזה או אחר.

*

הסבתא לייק'ה, מצד אבא, הייתה מורת הדרך הגסטרונומית במשפחה. החמין שלה הוא היסוד עליו מושתת החמין המשפחתי כבר שנים. אבא המשיך ואנחנו בעקבותיו. זהו מתכון מנצח, למרות שמרכיביו אינם נמנים על העילית. הכמויות יספיקו להרכב ראשון פלוס שלושה מחליפים ומאמן. ולהלן:

500 גרם שעועית לבנה קטנה. (להשרות את השעועית עם קצת סודה לשתייה לילה שלם)

500 גרם ואפשר גם יותר, גריסים.

100 גרם גרגרי חומוס. (להשרות כמו את השעועית, מסייע בנטרול הגזים של אחר כך)

10 – 12 תפוחי אדמה.

10 – 12 ביצים.

שלושה ק"ג כתף בקר (מספר 5) חתוכים לקוביות גדולות.

עצמות בקר.

בצל. המון בצל וגם ראש שום.

*

לפני הבלגן אתנחתא קלה לטובת הקוגל, שזו עוגה שמתווספת לסיר ולחגיגה. מרכיביה הם: 5 תפוחי אדמה, 2 בצלים, תפוח עץ או שניים מהזן החמוץ, מלח, פלפל, קמח רגיל וחבילה מרגרינה.

איך עושים קוגל: מרסקים לקערה בפומפייה גסה את תפוחי האדמה, העץ, הבצלים  והמרגרינה, מוסיפים מלח פלפל וקמח ולשים בעדינות עד שמתקבלת עיסה שדי נדבקת ליד. לא נוזלית בשום אופן. אם נוזל מוסיפים קמח. כשאנחנו משוכנעים ביציבות החומר, עושים שני כיכרות יפים, עוטפים בנייר כסף ומכניסים למקרר.

את הביצים רצוי לבשל בישול מקדים. למניעת פיצוץ הקליפות כדאי לשים חצי לימון או קצת חומץ במים ולבשל בעדינות.

*

עכשיו זה הולך ככה:

מטגנים המון בצל עד השחמה. רק לקראת סוף הטיגון מוסיפים כמה שיני שום (טיגון ארוך של שום מוציא ממנו מרירות לא נעימה).

וזהו סדר הכנסת המרכיבים לסיר בשכבות, אין בלתו ודיר בלכ מלהתחכם:

עצמות בקר, שעועית וגריסים, חומוס, (מי שמעדיף את החומוס בנפרד, יכניס אותו לסיר בשקית קוקי), קוביות הבשר (אפשר גם כמה ירכי עוף), תפוחי אדמה ועליהם את הקוגל העטוף והביצים הקשות.

מוסיפים מים רותחים רק עד מתחת לקוגל. מלח (שתי כפות בשקט), פלפל, לכסות ולהרתיח.

מרתיחים שעתיים על אש בינונית-קטנה (שלא יישרף חו"ח אלא יבעבע קלות) ואחר כך מכניסים לתנור ל 6 – 7 שעות על 125 מעלות. פעם בשעתיים יש לבדוק את מצב הנוזלים. צריך לזכור: זה לא מרק ולא גולש ולא תבשיל קדרה. בסופו של דבר הוא צריך לצאת לח ולא צף בנוזלים ולכן מכניסים כף עץ לתחתית הסיר. אם יוצאת כשקצה רטוב, סבבה. אם לא, פונים לשופט הרביעי ומוסיפים קצת מים רותחים.

נותרה שאלת הצבע הייחודי. על פי סבתא לייק'ה, ממיסים שתי כפות סוכר במחבת על האש עד שנהייה נוזל חום קרמל ואותו יוצקים לתוך הסיר בכל שלב של ההרתחה שתרצו. לאשתי יש פטנט אחר פשוט בהרבה: שניים שלושה תמרים לסיר יחד עם שאר המרכיבים עושים את העבודה יופי.

*

עכשיו ההחלטה בידכם. אתם יכולים להיות אוברחוכמים וללכת על פרוייקט גלקטי שכולל פילה בקר מארגנטינה, פטריות כמהין מצרפת ותבלינים של השף מישל פרודום מלואיזיאנה. זה יעלה בהתאם, תקבלו מאכל נפלא אבל לא חמין. אבל אם תישארו צמודים אלי לפי הסדר, גם גידולים מקומיים בצירוף כתף בקר מהולנד וקטנייה ממקסיקו יעשו אתכם פרגוסון.

המלצה: לפני חמין לא להגיש מנה ראשונה. אחרי החמין, מרק עוף צח או כוסית וויסקי בשביל לסוך את בני המעיים (ביידיש זה נשמע הרבה יותר טוב…).

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url